הכתב והקבלה
 | |
| עמוד השער של הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי יעקב צבי מקלנבורג |
| שפת המקור | לשון הקודש |
| סוגה | פרשנות הפשט למקרא |
| נושא | פירוש חמשה חומשי תורה |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | ליפציג |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | 14121 |
הכתב והקבלה הוא חיבור פרשני-פשטני על חמשה חומשי תורה, שחיבר רבי יעקב צבי מקלנבורג, מרבני גרמניה במאה ה-19, במטרה לחבר את התורה שבכתב עם קבלת חז"ל.[1] החיבור כולל פירושים מקוריים ולשוניים בהסתמכות על הפרשנות המסורתית.[2] חיבור זה הוא הפירוש השלם הראשון על התורה שנכתב כנגד הגישה הרפורמית. החיבור התפרסם במהדורות רבות, בעיקר לאחר פטירת המחבר, וזכה לתהודה רבה.
רקע
רבי יעקב צבי (ה'תקמ"ו-ה'תרכ"ה), היה מגדולי רבני דורו, מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא איגר. דרך לימודו היתה מבוססת על דרך תורת הגר"א. גם בספרו "הכתב והקבלה" הלך בעקבות הגר"א, כפי שמציין בהקדמה לספרו, בשילוב תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, והשתמש רבות בספרי ובכתבי הגר"א. בימי המאה ה-19 באירופה, ובצל מאבקים רבים של היהדות האורתודוקסית מול תנועות ההשכלה והרפורמה שפשטו ממערב אירופה למזרחה, התבלט הרב מקלנבורג בשמרנותו ותקיפותו מול הרפורמה. הוא התאפיין בין היתר בפסיקה שמרנית איתנה,[3] למשל בפסיקה בה הפקיע את יהדותו של יהודי שסירב למול את בנו[דרושה הבהרה], ונמנה[4] בין מחרימי משתתפי ועידת הרבנים הליברלים ב-1844. בעקבות אירועים אלו, החל הרב מקלנבורג לעבוד על ספרו, "הכתב והקבלה". ב-1873[4] הודיע לציבור על כוונתו לחבר ביאור חדשני שיקיף את חמשה חומשי התורה. במכתב קצר שהוציא תחת הכותרת "הודעת סבה ליציאת מחברת חדשה על התורה, ומה הנה התועליות המכוונות בה", מתאר רבי יעקב צבי את המגמה הרפורמית המזלזלת במנהגי ומסורת ישראל, וכאמור, את כוונתו להוציא חיבור שיעמוד מול מגמה זו, במטרה לחזק את סמכות התורה שבעל פה.
הופעת החיבור ומטרתו
הספר הופיע לראשונה בשנת תקצ"ט (1839 לערך). מטרתו העיקרית של החיבור, כפי שצוין בעמוד השער של הספר, היא "לפרש את המקראות על דרך הפשט לאחדם עם התורה שבעל פה".[5] זהו הפירוש הראשון על כל התורה שנכתב כנגד הגישה הרפורמית.[6] בהקשר זה מדגיש המחבר ”כי התורה הכתובה והתורה המקובלת תאומות הנה ושתיהן צדקו יחדיו, ותפקחנה מעט עיניים עוורות לראות כי שתי תורות אלה תתלכדנה זו עם זו לא תפרדנה, ושתיהן אמת אחת הנה גם יחד, כי בידי רועה אחד נאמן ביתך נתנו מורשה לקהילת יעקב”.[7] בספרו מציין רבי יעקב צבי את הסיבה לכתיבת הפירוש, שהתייחד משאר הפירושים השונים, ולמעשה היווה בסיס יסודי לפירושים דומים שנכתבו אחריו, בכתבו כי בתקופה בה הוא נמצא, אף מלמד שאמונתו שלימה בתורת ה', יתקשה בהוראת המקרא לתלמידים בלי פירוש שיסדר את המקראות ביחד עם תורת חז"ל.[8]
על מטרת החיבור, ניתן ללמוד ממכתבו של הרב מקלנבורג לחתנו, הרב ברוך גאלוב, בשנת ה'תרי"ז, בו מתייחס לפירושו "הכתב והקבלה":[9] ”שמחני בדבריו להודיע שנתקבלו דברי הכתב והקבלה בעיני הבריות, מי יתן ויושג מהם התכלית המכוון בהם, להשפיל גאון זדים המתחכמים לפרוץ פרצות בגדר תורתינו הקדושה, ולהגדיל התורה שבעל-פה נגד פניהם עם התורה שבכתב, יבושו בושת וכלימה המגדילים עצמם בעיני חסרי מדע וילעיבו במקבלי התורה. אוי לו לדור שככה לו הגיע. ואולי בא העת שאמרו עליה בעיקבא דמשיחא חכמת סופרים תסרח. ובכל זה החיוב על כל הולך תום לעשות כל אשר בכוחו לפאר את התורה ולעטרה, אולי יחנן ה' צבאות... בנפש אהבה, יעקב צבי מקלנבורג.”. על בסיס דרכו המיוחדת של 'הכתב והקבלה', חיבר המלבי"ם, שהיה ידידו הקרוב ואף מילא את מקומו ברבנות קניגסברג, את פירושו המפורסם לתנ"ך.
מבנה
במהדורה הראשונית, הופיע כרך אחד ובו פירושו של רבי יעקב צבי על כל התורה, ללא נוסח המקרא, עם שתי הקדמות. בראשונה תחת הכותרת 'מאמר התורה',[10] מעודד המחבר את לימוד התורה שבכתב יחד עם התורה שבעל פה, בצורה בה כביכול מסבירה התורה בעצמה (בגוף ראשון) מדוע נכתבה בלשון קצרה וסתומה המחייבת להסתייע בדברי חז"ל על מנת להבינה. השניה היא הקדמה למטרות הפירוש, ובה כותב כי בפירושו מחלק את התורה לשניים, חלק סיפורי וחלק הלכתי. בחלק הסיפורי מתחלקת המגמה לשלושה חלקים: הראשון, ביאור מעשי האבות באופן המסביר שהאבות לא חטאו או עשו מעשים לא ראויים; החלק השני ביאור המקראות בדרך הרחקת ההגשמה, והחלק השלישי ביאור חלקים בתורה, בהם נראה לכאורה שהמקרא חסר. בחלק ההלכתי מתמקד הפירוש ביישוב פסוקים הסותרים לכאורה את התורה שבעל פה.
שיטתו הפרשנית בספר
בפירושו, מסתמך רבי יעקב צבי על פרשני המקרא, ביניהם גם כאלו שנמנים על תנועת ההשכלה, כמו שד"ל, שלמה פפנהיים, נפתלי הרץ וייזל, ויוליוס פירסט, מחבר הקונקורדנציה "אוצר לשון הקודש". על פי הערכת חוקרים, אף שהיסטוריונים אלו לא היו אורתודוקסים, השתמש רבי יעקב צבי בפירושיהם דווקא, על מנת להוכיח את אמיתות המדרש וההלכה.[11]. בנוסף, בהקדמה לספרו מציין גם את הפרשנים המקובלים במסורת היהודית עליהם התבסס, כמו רבינו בחיי, ספורנו, הגר"א, רבי וולף היידנהיים, ורבי לייב שפירא, בעל "הרכסים לבקעה", שמצוין פעמים רבות בספר ובגוף הפירוש. מלבד אלו, התבסס רבי יעקב צבי גם על פרשנים מרכזיים במסורת היהודית כדוגמת רש"י, רמב"ן ועוד.[12] פירושו מראה את היסודות הלשוניים והדקדוקיים של דרשות חז"ל בטקסט המקראי, ובכך מראה את החיבור בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, וכפי שמתבטא בהקדמת 'מאמר התורה', ”והמפריד בין הדבקים אין כל מאומה בידו, כי מה לו לבשר אם רוח חיים אין בקרבו, ומה לגוף הכתב בלא נשמת הקבלה.. אין הבדל בין הדרש ובין הפשט כי אם כמו תוך הכלי וחיצונו”.[10] הספר כולל חידושים לשוניים ופרשניים מקוריים רבים, והוא מרבה להסתמך מלבד על הפרשנות המסורתית גם על פירושיהם של הגר"א, נפתלי הרץ וייזל ושד"ל.[13] בפירושו, מתייחס לדברי חז"ל על הפסוקים בפרשה, ומנסה להוכיח שהם עומק הפשט של הפסוקים. גם בתחום ההלכה, הוא עוסק בפירושו במציאת מקור למדרשי-הלכה ברמזים בתוך פשט הכתוב, והוא מבאר כי ההלכה שנמסרה בעל פה היא אופן הביצוע של דברי התורה שבכתב.
דוגמאות לפרשנותו המקורית המתבססת על דקדוקים לשוניים:
- את המילה "בחוקותי" מפרש מלשון "חיק", עומק, דוגמה לפירוש המבוסס על ניתוח לשון חדשני.[14]
- את המילה 'וינחם' בפסוק "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב על לבו", הוא מפרש על סמך כמה מקורות במשמעות 'רחמים'. פירוש מקורי זה פותר את קושייתם של פרשנים רבים על פסוק זה.
- את המילה 'אל' בפסוק "ויאמר קין אל הבל אחיו" פירש במשמעות של בעבור או בגלל, כמו בפסוק "אל הנער הזה התפללתי". פירוש זה מתרץ את קושיית רש"י במקום בדרך פשוטה.
- השחתת שיער האמורה בפרשת קדושים היא דווקא השחתה של שיער רב בבת אחת. לפי הסבר זה יש מקום להתיר את הסרת השיער במספריים.[15]
- את חטאם של המרגלים בפרשת שלח לך הסביר בכך שהלכו 'לרגל' את הארץ שמשמעותו שלילית, לחפש את מגרעותיה של ארץ ישראל, ולא כפי שנצטוו 'לתור', לחפש את הצדדים הטובים.
מהדורות
המהדורה השניה יצאה לאור בשנת ה'תרי"ג (1852). במהדורה זו נוספו פירושים רבים, והיא יצאה בפורמט של חומש הכולל את נוסח התורה, תרגום אונקלוס, פירוש רש"י, ביאורו של הרב מקלנבורג ותרגומו לגרמנית, שתורגם על ידי הרב ד"ר יונה אשמאן, ונקרא בשם "תרגומא דבי רב".[16] המהדורה השלישית של הפירוש יצאה לאור בשנת ה'תרט"ז (1856), ובה הוספות מאת המחבר.[17] לאחר פטירתו של רבי יעקב צבי, בי' בניסן ה'תרכ"ה (1865), יצאה לאור בשנת ה'תר"מ (1880), מהדורה רביעית[18] שערך אברהם ברלינר, על פי כתבים שנשתמרו בבית חתנו של הרב מקלנבורג, רבי אברהם צאמארי. מהדורה זו הודפסה ארבע פעמים, בשנים 1924, 1946, 1961 ו- 1985. כמו כן, לאחר שנים יצאה לאור מהדורה מחודשת ומהודרת, במימון אחד מצאצאיו וקרויה על שמו, "מהדורת לובינג".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הספר
- הכתב והקבלה, נירנברג תרפ"ד, חלק א', חלק ב', באתר היברובוקס.
- הכתב והקבלה, מהדורה דיגיטלית, באתר ספריא
- סקירות ומאמרים
- יהודה קופרמן, פרקי מבוא לפירוש הכתב והקבלה, הוצאת השכל, ירושלים ה'תשמ"ו 1986, באתר אוצר החכמה
- יהודה קופרמן, ספר אוצרות גדולי ישראל, הוצאת יריד הספרים, ירושלים ה'תשס"ו 2005, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- לאה ריפל, היבטים חינוכיים-ערכיים בפירוש "הכתב והקבלה" על התורה, מכלול - עיונים ביהדות, בחינוך ובמדע, עמ' 23-42
- מיכל דל, פרשנות אורתודוקסית לתורה בעידן של תמורות – הפולמוס בפירושיהם של רי"צ מקלנבורג ומלבי"ם, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז, באתר אסיף
לקריאה נוספת
- חנן גפני, מפי סופרים: תפיסת התורה שבעל פה בראי המחקר, פרק שביעי, עמ' 148.
הערות שוליים
- ^ המייצגת את התורה שבעל פה; ומכאן השם "הכתב והקבלה".
- ^ ובעיקר על פי פירושי הגר"א ושמואל דוד לוצאטו (המכונה גם בר"ת שד"ל).
- ^ על פי: חנן גפני, מפי סופרים: תפיסת התורה שבעל פה בראי המחקר, פרק שביעי, עמ' 148-149.
- ^ 4.0 4.1 על פי: חנן גפני, מפי סופרים: תפיסת התורה שבעל פה בראי המחקר, פרק שביעי, עמ' 150-151.
- ^ רבי יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה, הוצאת פריעדמאן, ניו יורק, ה'תשל"א (1971), באתר היברובוקס.
- ^ מיכאל גרוס, דרכי פרשנות לתורה במאה הי"ט לאור הפולמוס הפנים-דתי של התקופה
- ^ בסוף הספר, לאחר ספר דברים.
- ^ וכלשון הרב מקלנבורג בספרו: ”וכל איש משכיל יראה המכשלה הגדולה, היוצאת מחסרון ביאור כזה. כי מה נעשה לבנינו היום, אשר בבואם אל בית הספר, ללמוד את דברי התורה הקדושה, אף אם לב המלמדו שלם בתורה, ונאמנה רוחו במלאכת ה', מה יעשה למקראות כאלה, אשר מפשוטיהן יראה, אם תוספת או מגרעת, או סתירה עם הקבלה הנאמנה [...] ובזה האמת נעדרת, האמונים על חיק התורה, תחת אשר יתקרבו אל דלתותיה, יתרחקו מאליהן, והאיוולת הזאת תתקשר ותתחזק בלב הנער, והיתה לו התורה שבע"פ לזרה [...] כי הם נשארים עירום מן התורה ועריה מן המצווה. יעברו ברית התורה, ויפרו חוק המצווה, כי כולם ימשכו אחרי פשוטי המקראות לבד”. רי"צ מקלנבורג, הכתב והקבלה, ליפציג ה'תקצ"ט, עמ' XIII.
- ^ המכתב נמצא באוסף "מקלנבורג: מכתבים", שבאוסף שבדרון בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
- ^ 10.0 10.1 רבי יעקב צבי מקלנבורג, "מאמר התורה", בתוך: "הכתב והקבלה", ירושלים, ה'תשל"א (1971), באתר היברובוקס.
- ^ 273–Breuer, pp. 272.
- ^ ראו ספר דרשות, איטליה, המאה ה-17.
- ^ כפי שמציין רבי יעקב צבי בהקדמתו להכתב והקבלה, מהדורה ראשונה.
- ^ מיכל דל, התמודדות רי"צ מקלנבורג עם רוחות חילון במאה הי"ט, עמ' 79.
- ^ הרב שבתי רפפורט, גילוח הזקן במכונה, תחומין.
- ^ ברויאר א', השכלה ואורתודוקסיה, עמ' 282.
- ^ אברהם ברלינר, דבר אל הקורא, בתוך: הקדמה לה'כתב והקבלה', מהדורה הרביעית, ברלין, י' בניסן ה'תר"ט.
- ^ רבי יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה, מהדורת ה'תר"מ, 1880, ברלין, באתר היברובוקס.