רבי יוסף זונדל מסלנט
 | |
| קבר רבי יוסף זונדל מסלנט בהר הזיתים | |
| לידה | ה'תקמ"ו |
|---|---|
| פטירה | ג' בחשוון ה'תרכ"ו (בגיל 79 בערך) |
רבי יוסף זונדל מסַלַנְט (1786 – אוקטובר 1865) היה מגדולי תלמידי התלמידים של הגר"א, איש תורה ומוסר, ומהמנהיגים של העדה האשכנזית בירושלים. תלמידו, רבי ישראל מסלנט, ייסד בהשראתו את תנועת המוסר.
תולדות חייו
נולד בשנת 1786 (תקמ"ו). אביו היה רבי בנימין ביינוש, והוא התייחס לרבי אורי שרגא פיבוש אשכנזי מי שהיה אב בית דין בווילנה ולאחר מכן נשיא עדת האשכנזים בירושלים. התחנך אצל אביו, ובישיבת וולוז'ין אצל רבו רבי חיים מוולוז'ין והתגורר רוב ימיו בעיירה סלנט. נחשב לגדול תלמידי רבי חיים מוולוז'ין, ועל כן כינוהו "הפה השלישי של אליהו" (הגר"א).
בצעירותו עסק במסחר כשעה-שעתיים ביום, ואת שאר הזמן הקדיש לתלמוד תורה בבית המדרש בסלנט ולמעשים טובים. דרכי לימודו היו שונות משל חבריו, בשל העובדה שהיה מתבודד ולומד ביחידות. לעיתים קרובות היה נוסע לוולוז'ין, לרבו רבי חיים מוולוז'ין, לקבל ממנו הוראות בדרכי הלימוד והיראה. לאחר פטירת רבי חיים מוולוז'ין, עבר לעיר פוזנה אל רבי עקיבא איגר, ללמוד משיטת לימודו ומצדקותו.
ב-ח' כסלו שנת תקצ"ח (1837), בהיותו בן 52 (כדברי תלמידו ר' יעקב ספיר ב"המגיד" שנה תשיעית גיליון 46), עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. מכל העדות פנו אליו בשאלות "איסור והיתר", כך היה למעשה למורה הוראה. בשנת ת"ר (1840), על דעתו, התמנה חתנו, רבי שמואל סלנט, למורה הוראה ואב בית דין של העדה האשכנזית בירושלים. למרות זאת, וגם לאחר עליית הגאונים מקוטנא ומקאליש לירושלים, היו מביאים לרבי יוסף זונדל שאלות קלות וקשות, כך שבפועל היה כל ימיו מורה הוראה בירושלים.[1]
רבי יוסף זונדל היה שקדן ולמדן מובהק, ופרוש שמדי יום היה קובע עיתים ללימוד מוסר. לצד זאת היה בקי בהליכות העולם. כן היה רבי יוסף זונדל עוסק בגמילות חסדים, ונחשב בירושלים לאיש פלאי בעל מידות תרומיות. הוא התרחק משררה כל ימיו, ועל-כן דחה הצעות לקבל על עצמו משרת רב או דיין. היה מתלבש כאחד מפשוטי העם, ולא נהנה מכספי "החלוקה". לפרנסת הבית עסקה אשתו במכירת חומץ.
רבי יוסף זונדל נספה במגפת הכולרה, אור לג' מרחשון בשנת תרכ"ו (1865) בגיל 79, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
בספר "נוברדוק" כתב שמואל בן ארצי את המסה "אראלים", בו הוא מתאר את חייו של רבי יוסף זונדל לאחר העלייה לירושלים, את געגועיו לנכר (ופגישותיו עם רבי ישראל מסלנט) ואת ימיה האחרונים של אשתו רבקה.
אחד מתלמידיו היה רבי נתן פרידלנד.
דרך לימודו
רבי יוסף זונדל קבע לו דרך לימוד מיוחדת, שלא כדרך החידוד והפלפול הכוללת חידוש פלפולים ארוכים ומסובכים, שהיתה שיטת לימוד נפוצה בזמנו. כן התנגד לעיסוק בפסיקת הלכה מבלי לחקור ולחדור לעומק העניינים במקורותיהם ובשורשיהם. הוא אחז בשיטת הבנת הלימוד הישרה בכל עומק עיונה, אך לא לשם ה'פלפול' כי אם לשם הסקת הלכה למעשה.
תלמידו רבי ישראל מסלנט תיאר את לימודו של רבי יוסף זונדל כך:
משפט לימודו העיקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה, לימוד הגמרא, ה"בית יוסף" וכל האחרונים בעיון. וביותר העיון הגדול בביאורי הגר"א ז"ל. וכשלמד סעיף השולחן ערוך היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד אשר העמידו לפסק ניצב. ואז חקר פעמים רבות עד שהיו בידו כמונח בקופסה. וכן כל לימודו בתנ"ך, גמרא, מדרשים וזוהר - היסוד לחפש ידיעת המעשה.
— אור ישראל, קובץ מאמרים מאת ר' ישראל מסלנט, עמ' 79
שיטת לימודית זו מיוחדת לגר"א, ש"הזהיר שלא לעסוק בפלפול אשר סופו להינטל... והפלפול טוב לכוון אל ההלכה"[2]. גם רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, הלך בדרך זו של הגר"א, ובדרך זו הלך גם רבי יוסף זונדל.
כמו בדרך הלימוד, כך גם הייתה לו שיטה מיוחדת בהיקף הלימוד, גם היא מיסודה של הגר"א. רבי יוסף זונדל לא הצטמצם בלימוד המקורות הידועים וההלכות המקובלות. הוא עבר על התורה לארכה ולרוחבה, על כל חלקיה ומקצועותיה, ולא השאיר שום מקור הלכה שלא עסק בו. גם דרך זו נבעה מתוך גישתו המעשית אל התורה, המשליכה את הלימוד אל פסיקת ההלכה למעשה, ועל כן יש לדעת את כל חלקי התורה.
שיטת לימודו העיונית של רבי יוסף זונדל חלה, כפי דברי רבי ישראל לעיל, גם על תנ"ך, מדרשים וזוהר. הוא התעמק בנביאים, מדרשים וזוהר באותו עיון והחריפות כמו בתלמוד ופוסקים, ובאותה מגמה של הלכה למעשה. בדרך זו יש משום חידוש גדול, אשר לא רבים נהגו בה. בשיטה לימודית זו טמונה מהפכה שלמה ביחס לספרים אלה, ההופכים מספרי קריאה או דרש בלבד לספרי עיון והלכה. שיטה לימודית זו ניכרת בכל המאמרים וחידושי התורה המעטים שנותרו מר' יוסף זונדל לפליטה. למעשה, בכל דבריו הוא מסתמך על מקומות נדחים ומפוזרים בכל ספרות הקודש, שברובם לא מקובל להשתמש להלכה, כגון: נביאים וכתובים, זוהר, ספרי המדרשים השונים, ספרי, תוספתא, מכילתא, פרקי דרבי אליעזר, תנא דבי אליהו ועוד. עניינים קשים ומסובכים, שאחרים היו בונים עליהם בנינים שלמים ועוקרים הרים בחריפותם כדי ליישבם, היה רבי יוסף זונדל מפרש כפשוטם, מתוך ראיות גלויות ממקורות התורה השונים.
על גדלותו בתורה של רבי יוסף זונדל כתב חתנו רבי שמואל סלנט:
לרבי יוסף זונדל הייתה ידיעה רבה בתחום ההנדסה, ובקיאות רבה בחשבון. כמו כן שלט בשפות רבות והיה בקי בהיסטוריה הכללית והיהודית והוא החשיב מאד את נושא הדקדוק. כשאחד הרבנים [4] נסע לוילנה, ביקש ממנו רבי יוסף זונדל שבחזרתו יביא משם ספרי 'שפה לנאמנים' – קצור כללי מלעיל ומלרע. הוא כתב קונטרס 'קיצור כללים בדקדוק', המתאימים לכללי הדקדוק של הגר"א. [5] [6]
שיטתו הפדגוגית
בכל לימודיו היה רבי יוסף זונדל משתמש בשיטות פדגוגיות מנוסות, כדי לחקור את עומק עניין הלימוד, לקלוט אותו קליטה נאמנה ולהטביעו בנפש. כאמור, בשעת לימודו היה מדמיין לעצמו כאילו בא הדין לפניו למעשה, שעל ידי כך הלימוד נעשה חי ומוחשי, וכן גורם להתאמצות ולהתעמקות יתרה בדין. הוא היה מוציא מכל ההלכות והעניינים את תמציתם ועיקרם, ומסדר אותם לפניו בקצרה כדי לזכרם היטב. היה אוחז בשיטת לימוד הדרגתי, "לא לבלוע הכל בבת אחת, כי אם לבוא מהמעט אל המרובה ומן הקל אל המרובה, והכל בדרך של מתינות הדעת ובהמשך זמן רב".[7] ר' יוסף זונדל החשיב מאוד את השינון המרובה, ודווקא בביטוי שפתים ולא בחשיבה בלבד. הוא עצמו דבק בשיטה זו, ודרכו הייתה לשנן את כל לימודיו בעל פה. מאידך גיסא, הזהיר מפני הפרזה והגזמה בשיטות אלה ויעץ לתלמידיו להימנע מחזרה בבת אחת יותר מעשר פעמים, כי החזרה המופרזת לפעמים מבלבלת, וכן כל חזרה ככלל צריכה לבוא מתוך חשק, ולא מתוך הרגל וחוק קבוע.
| תקופת חייו של רבי יוסף זונדל מסלנט על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
- אליעזר ריבלין (עורך), רבי יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ז.
- יהודה ליב הכהן מימון, זכר צדיק לברכה, תל אביב: הצופה תשי"ט.
- סובו ציון והקיפוה, ב"הצופה", 18 בדצמבר 1967.
- הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר - תולדותיה אישיה ושיטותיה, כרך א', ירושלים תש"ו.
- מנחם מנדל פלאטו, ספר אור ישראל מסלנט: ספר תולדותיו של מחולל תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט: ובראשו תולדות רבו רבי יוסף זונדל מסלנט
קישורים חיצוניים
- 'סלנט, ר' יוסף־זונדל ב"ר בנימין־בונים', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 74 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1272).
- אלי אשד "הפה השלישי של אליהו", באתר "רשימות", 12.4.2009
יוסף זונדל בן בנימין בינוש סלנט (1786-1865), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ אליעזר ריבלין, ר' יוסף זונדל מסלאנט, תשנ"ג, עמ' כה
- ^ הקדמת בני הגר"א לשו"ע או"ח דפוס שקלוב
- ^ זיכרון רש"ס, עמ' 113
- ^ רבי זאב זוסיא לעווינהזאהן, מראשוני העולים ממינסק
- ^ תנועת המוסר, ר' דב כ"ץ, הוצאת "ביתן הספר" תש"ו, עמ' 94
- ^ יוסף יואל ריבלין, זיקתם של יהודי ליטא לארץ-ישראל, באתר benyehuda.org - פרויקט בן־יהודה, פרק ה - 1
- ^ מתוך מכתבו לתלמידו ר' אורי סגל
יוסף זונדל מסלנט37319760Q8075274
- תבניות ניווט - תולדות עם ישראל
- אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
- רבנים אורתודוקסים
- רבנים ארץ-ישראלים
- ירושלים: רבנים
- רבנים ליטאים
- בוגרי ישיבת וולוז'ין
- תנועת המוסר: אישים
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הפרושים
- משפחת סלנט
- תלמידי רבי עקיבא איגר
- סלנט: אישים
- עולים לארץ ישראל בשנים 1800–1881
- ילידי 1786
- נפטרים ב-1866
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ק - ה'ת"ר
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש