רבי אברהם ברודא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אברהם ברודא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אברהם ברודא
מקום קבורה בית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט
פטירה ל' בניסן ה'תע"ז
פרנקפורט, העיר החופשית פרנקפורט, האימפריה הרומית ה"קדושה"
מקום פעילות פראג, מץ, פרנקפורט
השתייכות יהדות אשכנז
תחומי עיסוק ראש ישיבה, אב"ד, מרא דאתרא
תלמידיו רבי יונה לנדסופר, רבי נתנאל וייל, רבי יצחק זעקיל עטהויזן, רבי יעקב פופרש, ועוד
בני דורו רבי יעקב ריישר, רבי צבי הירש אשכנזי, רבי דוד אופנהיים, רבי גבריאל אסקלס, רבי אליה שפירא
צאצאים רבי משה ברודא
חותן רבי אליעזר ליפמן גרעץ
רבה של פרנקפורט
1713–1717
(כ־4 שנים)

רבי אברהם ברודא (נהגה: ברוידֶא; ה'ת"י, 1650 - ל' בניסן ה'תע"ז, 11 באפריל 1717) היה רב וראש ישיבה אשכנזי מן האחרונים, מגדולי דורו. כיהן כמרא דאתרא ואב"ד בקהילות מרכזיות במרכז אירופה ובמערבה, ביניהן מץ ופרנקפורט. תואר בידי בני דורו כרבן של כל בני הגולה. הוא אבי משפחת ברוידא.

יסד ישיבות בכל ערי רבנותו והיה רבם של רבים מרבני הדור שלאחריו.

ביוגרפיה

נולד בפראג לרבי שאול ברודא. בילדותו נחשב לעילוי ואביו שלח אותו לקראקא לישיבה הגדולה של רבה של קראקא, רבי יצחק בן זאב המוכר בכינויו, רבי יצחק חריף. נסמך לרבנות בידי רבו זה ושב לפראג. זמן קצר לאחר שובו נישא לבתו של רבי אליעזר ליפמן גרעץ, אב"ד (אב בית דין) בומסלא, ועבר לגור בבומסלא. שם עזר לחמיו בניהול הישיבה המקומית.

משרת הרבנות הראשונה שלו הייתה בעיר ליכטנשטאדט (הרוזנצין (אנ') שבצ'כיה), שם נפטרה אשתו. זמן קצר אחריה נקרא לכהן ברבנות העיר רודניץ (אנ'). בשנת ה'תנ"ב, 1692, העניק ברודניץ את הסכמתו לספרי מגן אברהם וטורי זהב שנדפסו אז בדיהרנפורט על גליונות ה"שולחן ערוך", ושנה לאחר מכן הסכים על הספר "פנים מאירות". ברודניץ הקים את ישיבתו הראשונה. בזיווג שני נשא לאשה את רעכלה, בת רבי זנוויל אולמא-גינצבורג מפפרשי,[1] שהיה פרנס ומנהיג הקהילה היהודית במדינת שוואבן.

בשנת 1690 מונה לרב המדינה של בוהמיה וישב בפראג. בשנת 1692 מונה בנוסף לתפקיד זה לראש הישיבה בפראג, תפקיד שנחשב כמקביל לתפקיד האב"ד של פראג. בפועל, מכיוון שלא היה אב"ד ממונה בפראג באותן שנים הוא תפקד בפועל גם כאב"ד. בשנת 1694 מונה ר' גבריאל עשקלש לאב"ד בפראג וברודא חזר לתפקידו המקורי כראש ישיבה בלבד. בעקבות מתחים שונים ר' גבריאל עשקעלש עזב את תפקידו לאחר זמן קצר ושוב רבי אברהם ברודא מילא תפקיד כפול כראש ישיבה ואב"ד. בשנת 1704 הגיע ר' דוד אופנהיים לכהן כאב"ד של פראג ומכאן ואילך רבי אברהם ברודא היה ראש ישיבה בלבד עד שעזב לרבנות מץ.[2]

בפראג התגוררו באותם ימים רבנים כמו רבי יעקב ריישר, רבי אורי פייביש חלפן מחבר "דת אש" ורבי אליהו שפירא מחבר "אליה רבה". מחלוקת התפתחה סביב פולמוס הלכתי בינו לבין רבנים אחרים בשאלת היתר נישואין סבוכה שהייתה תלויה בשאלה רפואית שלא ניתן היה לבררה אז, הוא סבר לאסור מספק אך נתקל בהתנגדותם של רבנים אחרים שסברו להתיר. במחלוקת זו תמך רבי צבי הירש אשכנזי, ה"חכם צבי" בעמדת מתנגדיו. בשל המחלוקת בחר לעזוב את רבנות פראג וקיבל את הצעת הרבנות של קהילת מץ, שרבה הקודם, רבי גבריאל אסקלס מקרקוב עבר אז לכהן כרב בניקלשבורג.

בראשית שנת ה'תס"ט (1708) הגיע למץ והקים גם בה ישיבה גדולה. הקהילה המקומית מימנה את הקמתו של בנין מפואר עבור הישיבה. נחתם כתב רבנות מפורט בין הרב והקהילה ובו הוסדרו ענייני שכרו של הרב וחלוקת הסמכויות בינו לבין ועד הקהילה והתחייבויות הדדיות. בשנה הרביעית לכהונתו במץ, הזדמן להמבורג לרגל חתונת בנו משה עם ראשה רישה בת ר' ישראל פירסט. רבה של המבורג, רבי משולם זלמן מירלש הזמין אותו לסעודה משותפת עם חותנו ה"חכם צבי" והשנים, שהיו משני צדי המתרס בעת המחלוקת בפראג, יישרו את ההדורים ביניהם. לימים נזקק רבה של פראג, רבי יהונתן אייבשיץ לבירור השאלה שעמדה בעין המחלוקת, הוא הכריע בשאלה ההלכתית כדעת המתירים, אך קבע כי מבחינה רפואית צדק רבי אברהם ברודא, הציע את הדברים באקדמיה המקומית וזכה לאישור החוקרים. הרב אייבשיץ כתב על כך לרבי עקיבא איגר: ”אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים, אשריך רבנו רבי אברהם ברודא! אם הספיקות שלך כך, הוודאות שלך על אחת כמה וכמה?!”.[3]

בשנת ה'תע"ג, 1713, נאלץ רבה של פרנקפורט, הרב נפתלי כ"ץ לעזוב את עירו בשל האשמתו באחריות לשריפה שפרצה בביתו והתפשטה ברחבי העיר. רבי אברהם ברודא נקרא למלא את מקומו, הקים בפרנקפורט ישיבה גדולה יותר מכל קודמותיה ותלמידים רבים הגיעו לשמוע תורה מפיו. ב-1715 פרסם תקנון מחייב ובו 40 חוקים מגבילים בענייני לבוש ואירועים חגיגיים שנועדו למנוע מצב של קנאה מצד ההמון המקומי ליהודי העיר האמידים יחסית. בין היתר נקבעו בתקנון מאכלים יוקרתיים שנאסר להגישם באירועים, נאסר ללבוש בגדי משי או בגדים בעלי כפתורי זהב וכסף והותרו נעליים בצבע שחור בלבד.

הוא נפטר ביום ראשון, א' דראש חודש אייר, ל' בניסן ה'תע"ז, 11 באפריל 1717 לאחר מחלה קצרה. נקבר בבית הקברות היהודי בפרנקפורט בין קבריהם של רבי שמואל חיים ישעיהו ומהרשש"ך[4].

תלמידיו

לרבי אברהם ברודא היו אלפי תלמידים, מהם ידועים:

כתביו

רבי אברהם ברודא כתב חידושי תורה רבים אך לא פרסם דבר בדפוס. לאחר פטירתו הדפיסו בניו ותלמידיו מספר מועט מחידושיו בכמה כרכים, אך רוב חידושיו אבדו במשך הזמן ודפים בודדים מהם השתמרו בספריות ואוספים פרטיים. ספריו שנדפסו:

מלבד כתביו אלו, משוקעים רבים מחידושי תורתו ופסקיו בהלכה בספרי בני דורו.

משפחתו

חלק מצאצאיו של רבי אברהם ברודא התפרסמו:

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ להסבר על שם המשפחה, ראו בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ Teplitsky, Joshua Z. (2012). Between Court Jew and Jewish Court: David Oppenheim, the Prague rabbinate, and eighteenth-century Jewish political culture (Ph.D.). New York. ch. 2–3.
  3. ^ תשובה שנדפסה בסוף ספרו של רבי יהונתן אייבשיץ, "בני אהובה".
  4. ^ ראו תיאור מקום קבורתו בספר חוט המשולש עמוד נז.
  5. ^ מפי הרב יוסף פראגר
  6. ^ ראו: רבי אברהם שטרן, מור"ר מאיר ז"ל האמבורג מפראג אב"ד העלישוי, מליצי אש, עמוד פד, אות רי, באתר היברובוקס.
  7. ^ חדושי גאונים, אופיבאך תפ"ג, באתר היברובוקס.
  8. ^ חדושי הלכות, ואנזבק תצ"א, באתר היברובוקס.
  9. ^ שמעתא חדתא, ורשה תרס"א, באתר היברובוקס.
  10. ^ אשל אברהם עם הגהות אהל משה, פרנקפורט תק"ז, באתר היברובוקס. (בתוך הספר, תחת הכותרת "הג"ה מבן המחבר" מופיעות הוספות מבנו רבי משה ברודא שמכונות בשער הספר "הגהות אהל משה".
  11. ^ תולדות אברהם, פיורדא תקכ"ט, באתר היברובוקס.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34444232אברהם ברודא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_אברהם_ברודא&oldid=2729022"