קמיצה
| תלמוד בבלי | מסכת מנחות, דף ו' עמוד א' - ח |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"א |
קמיצה היא אחת מהעבודות בבית המקדש, הנעשות בקרבן מנחה. הקמיצה נחשבת לעבודה, ומהותה - נטילת דבר המוקטר על המזבח ממקומו הקודם (בדומה לקבלת הדם) ולכן עליה להעשות על ידי כהן.
אופן הקמיצה
הקמיצה נעשית על ידי כהן העובד במשמרת השבועית שבבית המקדש. הוא שולח את ידו הפתוחה לכיוון כלי השרת בו מונח הסולת המוקדשת למנחה (לעיתים גם שמן ולבונה), לחלק מהמפרשים נוטל חלק מהמנחה בשלוש אצבעותיו האמצעיות על ידי סגירת האצבעות (שמותיהם: אצבע, אמה, וקמיצה אצבע הקראת על שם פעולה זו), ובשתי האצבעות הצדדיות הוא משתמש כדי להוציא מכף היד את חלקי הקמח שלא נתחבו בתוך שלוש האצבעות, שכן חלקים אלו פסולים להקרבה, ואסור שינטלו יחד עם הקמח שנקמץ. במשנה נזכרת הלכה זו במילים אלו: ”אמרו: הקומץ היתר והחסר פסול, ואיזהו היתר שקמצו מבורץ וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו” (משנה מנחות א ב). לדברי מפרשים אחרים (והרמב"ם[1] בכללם) הקמיצה נעשית בחמש אצבעות[2] וכדעתו של רב פפא הסובר שדברי הברייתא הסוברת שקמיצה הינה בשלוש אצבעות בלבד - נדחו[3].
במקרה שבמנחה מעורבים גם שמן ולבונה, עליו לקמוץ גם את השמן המעורב בקמח, אך לא את הלבונה. אם קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסול, מפני שבמקרה שעלה גרגיר מלח או לבונה בתוך הקומץ, נמצא חסר משיעור הקמח שצריך להיות בתוך הקמיצה, והרי זו כקמיצה חסרה שפסולה.
כלי הקמיצה
הקמיצה נעשית מתוך כלי שרת - לתוך כלי שרת. נחלקו חכמי התלמוד האם כלי השרת שקומצין ממנו, יכול להיות גם על הקרקע, או עליו להיות דווקא בידי כהן. לפי שיטת אבימי ותלמידו רב חסדא, על הכהן לאחוז את הכלי בידו בשעת הקמיצה, וגם הכלי שלתוכו מניחים את הקומץ, צריך להאחז ביד כהן.
לפי זה לפעולת הקמיצה נצרכים שלושה כהנים: הכהן הקומץ, הכהן האוחז את כלי השרת שבתוכו מונחת הקורבן מנחה וממנו נעשית הקמיצה, וכהן שלישי שאוחז בידו כלי שרת אחר - ריק - אשר בו מתקדש הקומץ.
לעומת זאת, פוסק רב ששת, כי גם אם הכלי מונח על הקרקע, ניתן לקמוץ מתוכו. לדבריו, ישנה ראייה מפורשת להלכה זו: כאשר נטלו הכהנים את שתי כפות הלבונה משולחן הפנים, הם לא הגביהו את השולחן; ומכיוון שמהותן שתי העבודות שוות - נטילה מכלי לצורך הקטרה - מוכח כי הקמיצה כשרה גם אם נעשית מכלי שרת שנמצא על גבי הקרקע.
רבא, הסתפק באופן דומה לגבי פעולת ההנחה: האם יש להניח את הקומץ לתוך כלי האחוז ביד כהן ואינו מונח על גבי הקרקע, או שמא גם אם הכלי מונח על גבי הקרקע הוא כשר. השאלה היא האם יש ללמוד ממנחה, שהנחתה בכלי השרת כדי לקדש אותה בקדושת קרבן מנחה כשרה גם כאשר הכלי מונח על גבי הקרקע, או מקבלת דם השחיטה בכלי שרת האחוז בידי כהן כדי לזרקו על המזבח.
מסקנת רבא היא שהנחת הקומץ בכלי שרת אחר דומה יותר לדם, שכן שתי הפעולות נעשות כדי לקבל ולהקטיר על המזבח, ולכן על הכלי להיות ביד כהן.
וכדעת רב ששת (המגובה בברייתא) ורבא פוסק הרמב"ם[4]: ”מקדישין מנחה בכלי שעל גבי קרקע וקומצין מכלי שעל גבי קרקע ואין מקדישין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע”.
פסולי קמיצה
במקרה שהקמיצה נעשתה באיסור על ידי זר - אדם שאינו כהן; - אדם שאחד מקרוביו מת באותו יום; טבול יום; מחוסר בגדים; מחוסר כיפורים; כהן שלא רחץ ידיו ורגליו לפני העבודה; ערל; טמא; כהן שיושב במקום לעמוד ככתוב בפסוק "לעמוד לשרת"; או כהן העומד על גבי כלים, על גבי בהמה או על רגלי חבירו - הקמיצה פסולה.
נחלקו חכמי המשנה, אם הקמיצה נעשתה בפסול, האם ניתן להחזיר את הקמח שנקמץ חזרה לכלי השרת, ובכך להכשיר את הכלי לקמיצה חוזרת באופן כשר. לפי רבי יהודה בן בתירה ניתן להחזיר את הקומץ לכלי שרת, אך חכמים חולקים עליו.
נחלקו חכמי המשנה והתלמוד בשיטת רבי יהודה בן בתירא, האם דבריו אמורים גם אם הקומץ הפסול כבר הונח בכלי שרת אחר - ובכך השלים למעשה את הקמיצה (אם כי באופן פסול), כלומר האם גם אז ניתן להחזיר את הקומץ לכלי השרת הראשון או לא. לפי שיטת רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום עם ההנחה הקמיצה נפסלה סופית ואין שום דרך להכשירה, אלא יש להביא מנחה אחרת בכלי שרת. לעומת זאת סבור רב, שגם באופן כזה הקמיצה לא נפסלה סופית, וניתן להחזירה לכלי השרת הראשון כדי לבצע שוב את הקמיצה באופן ראוי, שכן קמיצת פסולים אינה נחשבת לקמיצה כלל.
שיטת רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום
חכמי התלמוד התקשו בהבנת שיטת רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום: אם קמיצת הפסולים נחשבת לקמיצה, עליה להפסל לפני הנחת הסולת בכלי השרת; ואם קמיצת פסולים אינה נחשבת כקמיצה כלל, מדוע הנחתה בכלי שרת פוסלת את המנחה כך שלא ניתן להחזיר את הקומץ לכלי הראשון ולקמוץ שוב?
מכאן למדו חכמי התלמוד שני חידושים:
- הקמיצה היא מעשה מתמשך, בן שני שלבים: האחד הוא נטילת הקומץ מכלי השרת הראשון, והשני הוא הנחת הקומץ בכלי השרת השני. כל עוד לא הושלמו שני שלבים אלו ניתן להחזיר את הקומץ לכלי השרת הראשון, ולקמוץ שוב, כראוי; אך אם הונח הקומץ בכלי השרת השני, נפסלה המנחה.
- אין הנחת הקמיצה בכלי השרת מקדשת את הקומץ אלא אם הונח מדעת, על מנת שיתקדש בכך - שהרי הפסולים יכולים להשיב את הקומץ לכלי השרת הראשון, ואין הדבר נחשב להשלמת מעשה הקמיצה.
בין הבינים
רבי יהושע בן חוזאה הסתפק בדין "בין הבינים" של קומץ, כלומר הקמח שנכנס בין האצבעות של הכהן הקומץ, מה דינו, האם כבתוך האצבעות - ויש לו דין קומץ, או כמחוץ לאצבעות שיש לו דין שיריים, ולמסקנה קבע רבי יהושע בן חוזאה שיש לו דין ספק קומץ.
בפירוש מסקנת הגמרא נחלקו הראשונים:
- שיטת התוספות ישנים שהוא ספק רק לפנינו, אבל קמי שמיא גליא (בשמים יודעים) אם הוא מבפנים או מבחוץ
- שיטת הריטב"א שהוא ספק שאינו מתברר לעולם, כמו בין השמשות שמעורב בו מהיום ומהלילה, ודינו כקומץ ושיריים שמעורבים יחד, וכן משמע דעת התוספות[5].
בדינו של בין הבינים הסתפק רבי יוחנן כיצד להתייחס אליו, אם הכהן יקטירו לפני הקמיצה, קיים חשש שמא הוא נחשב כחלק מהשיריים ואז הקרבן פסול מדין שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ואם יקטירו לאחר הקמיצה קיים חשש שמא דין שיריים עליו עליו וממילא אסור מדין כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. הפיתרון של רבי יהודה בן פזי הוא להקטירו לשם עצים[6].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קמיצה |
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ג, הלכה י"ג: כיצד קומצין מנחות הנקמצות כדרך שקומץ כל האדם פושט אצבעותיו על פס ידו וקומץ.
- ^ קמיצה, באתר מכון המקדש.
- ^ רבי יוסף קורקוס בפירושו על הרמב"ם שם.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ב, הלכה י"ג.
- ^ שערי טוהר עמ' מח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ז עמוד ב'.
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
29345028קמיצה