צבא הגנה לישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף צה״ל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבא הגנה לישראל

דגל צה"ל

סמל צה"ל
חיילי חטיבת הנח"ל חוזרים מלבנון, 2006.
חיילי חטיבת הנח"ל חוזרים מלבנון, 2006.
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות י"ז באייר ה'תש"ח
26 במאי 1948 – הווה (76 שנים)
הגוף הקודם ההגנה
אצ"ל
לח"י
אידאולוגיה ציונות
זרועות בצבא זרוע האוויר והחלל
זרוע הים
זרוע היבשה
סוגי נשקים

אמצעי הלחימה של צה"ל

כלי טיס, כלי שיט, טנקים, כלים ארטילריים, אמצעים הנדסיים, נגמ"שים, כלי רכב, נשק קל, רקטות וטילים, לוויינים
שם קצר צה"ל
מטה ישראלישראל מחנה רבין, תל אביב, ישראל
מנהיגות
המפקד העליון ממשלת ישראל[1]
ראש הצבא ראש המטה הכללי
ראש המטה הכללי רא"ל הרצי הלוי
שר ההגנה שר הביטחון
שר הביטחון ישראל כ"ץ
דרגות דרגות צה"ל
כוח אדם
סוג שירות חובה ומילואים
גיל הגיוס 18
אורך השירות גברים: 32 חודשים. נשים: 24 חודשים.
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה גברים בני 17–49: 1,499,186 (הערכה משנת 2000)
נשים בנות 17–49: 1,462,063 (הערכה משנת 2000)
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה גברים בני 17–49: 1,226,903 (הערכה משנת 2000)
נשים בנות 17–49: 1,192,319 (הערכה משנת 2000)
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס גברים: 50,348 (הערכה משנת 2000)
נשים: 47,996 (הערכה משנת 2000)
כוחות פעילים 176,500
כוחות מילואים 445,000
תקציב
תקציב שנתי 74.8 מיליארד ש"ח (23.31 מיליארד דולר) (תקציב משרד הביטחון כולו, 2022)[2]
אחוזי תמ"ג 6% (2010),[3] כ־5% (2020).
תעשייה
ספקים מקומיים
ספקים זרים
מלחמות שהשתתף בהן
מלחמות ישראל:
מלחמת העצמאות
מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה
מלחמת חרבות ברזל
ומבצעי צה"ל
idf.il

צבא הגנה לישראל (ידוע בעיקר בראשי התיבות צה"ל, וכן בצורה צבא ההגנה לישראל[5]) הוא צבאה של מדינת ישראל והארגון המרכזי במערכת הביטחון הישראלית. צה"ל משמש ככוח ההגנה העיקרי האמון על קיומה של מדינת ישראל. לצה"ל שלוש זרועות: אוויר, ים ויבשה. השירות בצה"ל הוא חובה, וחלקים גדולים מהאוכלוסייה משרתים בו. צה"ל נחשב לצבא החזק ביותר במזרח התיכון[6][7][8] ולאחד הצבאות המתקדמים, החזקים והמיומנים ביותר בעולם.[6][9][10]

צה"ל הוקם במאי 1948, שבועיים לאחר הקמת המדינה. טרם הקמתו, פעלו בארץ ישראל שלוש מחתרות עבריות מרכזיות (ההגנה, אצ"ל ולח"י).

בהתאם לחוק יסוד: הצבא (1976), צה"ל נתון למרוּת הממשלה, והשר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון. במבנה צה"ל, הדרג הפיקודי העליון בצה"ל הוא המטה הכללי, ובראשו עומד ראש המטה הכללי (בראשי תיבות: הרמטכ"ל). הרמטכ"ל ה־23 והנוכחי של צה"ל הוא רב-אלוף הרצי הלוי (מאז ינואר 2023).

סדר הכוחות של צה"ל נאמד (לפני קיצור שירות החובה ב־2015) בכ־176,500 חיילים, מתוכם 42,000 קצינים וחיילים בקבע, ובנוסף 445,000 חיילים במילואים, ותקציבו השנתי כ־70 מיליארד שקלים חדשים (2017). תקציב צה"ל מדורג במקום ה־14–15 העולמי (2022).[11]

בנוסף לתפקידו הביטחוני צה"ל משרת משימות לאומיות, כמו התיישבות בכל שטחי מדינת ישראל באמצעות הנח"ל, ביעור הבערות והנחלת השפה העברית באמצעות מורות חיילות, אימונים קדם־צבאיים באמצעות הגדנ"ע, ומשימות חילוץ והצלה באמצעות יחידת החילוץ וההצלה הארצית.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של צבא הגנה לישראל, מבצעי צבא הגנה לישראל

הקמת צה"ל ומלחמת העצמאות

הנפת דגל הדיו במבצע עובדה בו כבש צה"ל את אילת. מבצע זה סימן את סיומה של מלחמת העצמאות

צה"ל הוקם כשבועיים לאחר קום מדינת ישראל, תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות. הממשלה הזמנית החליטה על הקמתו וראש הממשלה, דוד בן-גוריון חתם על "פקודת צבא הגנה לישראל" ב־26 במאי 1948, ערב ל"ג בעומר,[12] וב־31 במאי פרסם "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל".[13]

הפקודה כללה את ההוראה החד־משמעית שלא יתקיים כוח צבאי במדינת ישראל מלבד צה"ל, נוסח זה שימש מאוחר יותר כהנמקה להפסקת פעולתם של הכוחות המזוינים של המחתרות.

צה"ל התבסס על המבנה הארגוני של ארגון ההגנה (ומכאן שמו "צבא ההגנה"), כדי לשמש ככוח הלוחם העיקרי של מדינת ישראל, ומיזג לתוכו גם לוחמים מהבריגדה היהודית והמחתרות האחרות – האצ"ל והלח"י. עם הקמת צה"ל פורקו חטיבות "ההגנה" והפלמ"ח והוכפפו לפיקוד צה"ל. שתים עשרה החטיבות שפעלו במלחמת העצמאות (שהוקמו ברובן על ידי "ההגנה") (חטיבת לבנוני (חטיבת הצפון) חולקה לחטיבות גולני, כרמלי, יפתח ועודד):

1. חטיבת גולני
2. חטיבת כרמלי
3. חטיבת אלכסנדרוני
4. חטיבת קרייתי

5. חטיבת גבעתי
6. חטיבת עציוני
7. חטיבה 7
8. חטיבה 8

9. חטיבת עודד
10. חטיבת הראל
11. חטיבת יפתח
12. חטיבת הנגב

בראשיתו כלל צה"ל מספר חילות: חיל הרגלים – שהורכב מחטיבות החי"ר השונות של ההגנה והפלמ"ח, חיל ההנדסה – שהוקם עוד ב־1947, חיל השריון – שכלל את חטיבה 7 וחטיבה 8 והפעיל בעיקר משוריינים, חיל התותחנים, חיל האוויר ומחלקת מודיעין צבאי (המשכו של הש"י של ההגנה, ולימים תהפוך לאגף המודיעין).

מיד עם הקמתו החל צה"ל להילחם במלחמת העצמאות והתארגן תוך כדי הלחימה, כאשר היחידות הלוחמות השונות הוכפפו בהדרגה לפיקוד צה"ל. במהלך ימי ההפוגה הראשונה החל צה"ל להצטייד בנשק כבד ותחמושת, שהגיעו בעיקר מצ'כוסלובקיה תוך תמיכה מארצות הברית וברית המועצות. בתום המלחמה היה צה"ל מצויד ומאורגן טוב יותר מאשר בתחילתה, אך עדיין היה רחוק מלהיות צבא מודרני ומתקדם.

התעצמות והתמקצעות

מימין לשמאל: הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס נכנסים לעיר העתיקה בירושלים דרך שער האריות לאחר הקרב על ירושלים (מאחורי דיין ונרקיס, עם הפנים מופנים לאחור, אלוף רחבעם זאבי)

ההתמקצעות החלה בשנות החמישים[14] ובמבצע קדש צה"ל כבר היה מאורגן ומצויד בצורה המצופה מצבא מקצועי מערבי, לרבות ברובה אחיד ללוחמי החי"ר, מטוסי קרב תקניים וטנקים. יחידה 101 שעליה פיקד אריאל שרון פיתחה והחדירה דפוסי חיילות, קומנדו ולוחמה זעירה שהשפיעו אחר כך על כל יחידות השדה של צה"ל והיחידות המיוחדות שלו.

ב־1956 פתחה ישראל, בשיתוף בריטניה וצרפת (בעקבות אינטרס משותף) במבצע קדש נגד מצרים, בו נחלה ניצחון מוחץ וכבשה את חצי האי סיני. בעקבות לחץ בינלאומי ישראל נסוגה, לא לפני שלקחה ציוד ונשק שלל רב ממה שהותיר אחריו הצבא המצרי המובס, והרסה את התשתית הצבאית המצרית במבצע עמורה. לקראת המבצע, צרפת שהייתה בעד שישראל תצא למלחמה, ציידה את ישראל בנשק ובמטוסי קרב, מה שהוביל לשיתוף פעולה פורה בין שתי המדינות, שהפסיק במלחמת ששת הימים באמברגו שהטילה על ישראל.

ההתעצמות המשיכה גם בשנות ה-60 של המאה ה-20 הודות לנשק שלל שנלקח מהערבים במלחמות נגדם, ורכש של נשק תקני מצרפת, בפרט מטוסי המיראז' 3 וטנקי AMX-13. תוצאת ההתעצמות הייתה ניצחון מוחץ במלחמת ששת הימים ב־1967, בה ניצח צה"ל את מצרים, סוריה וירדן תוך שישה ימים תוך כיבוש חצי האי סיני, רמת הגולן, הר החרמון, יהודה, שומרון ועזה ובפרט שחרור ירושלים. מלחמת ששת הימים נפתחה במתקפת מנע אווירית (מבצע מוקד) בה השמיד חיל האוויר הישראלי את רוב הכוח האווירי של מצרים, סוריה וירדן. המבצע הקנה לצה"ל עליונות אווירית למשך כל המלחמה. חיל השריון הישראלי הביס בשורת תמרונים מזהירים את חילות השריון של מצרים, סוריה וירדן וכבש שטחים נרחבים תוך זמן קצר, תוך שחיל ההנדסה מפלס לו את הדרך. בעקבות הניצחון היו ישראל, צה"ל והעם באופוריה.

שנות ה־70 וה־80 של המאה ה־20

הרתמות לגשר הגלילים ערב ליל הצליחה במלחמת יום הכיפורים, 15 באוקטובר 1973

סוף שנות ה־60 ושנות ה-70 של המאה ה-20 התאפיינו במלחמות התשה, הן נגד צבא מצרים (מלחמת ההתשה) והן נגד ארגוני טרור פלסטיניים. בעקבות הקמת אש"ף באמצע שנות ה־60 החל צה"ל להקדיש את כוחותיו למלחמה בטרור וביצע מבצעים רבים נגד הטרור הפלסטיני כגון מבצע כראמה (1968), מבצע אביב נעורים (1973) ושחרור בני הערובה באנטבה (1976).

טנק של צה"ל חוצה את תעלת סואץ על גשר שהקים חיל ההנדסה הישראלי

בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים גדל צה"ל מאוד, בייחוד חיל האוויר וחיל השריון. הדוקטרינה הצבאית בצה"ל עמדה על הבקעה מהירה של עוצבות שריון וחיל הרגלים הוזנח.[15] דוקטרינה זו גבתה מחיר כבד מלוחמי צה"ל ובמיוחד מכוחות השריון בתחילת מלחמת יום כיפור, שכן המצרים הפעילו מאות "ציידי טנקים" שצוידו בטילים נגד טנקים.

המלחמה הגדולה ביותר בתקופה זו הייתה מלחמת יום הכיפורים שפרצה באוקטובר 1973. המלחמה פרצה בהפתעה וצה"ל לא היה מוכן לה ועל כן ספג בימים הראשונים מפלות קשות. בהמשך, צה"ל הצליח להתארגן, להדוף את האויב לשטחו ואף לפרוץ קדימה אל תוך מצרים וסוריה. מלחמת יום הכיפורים נתפשה בישראל כמכה קשה והתפכחות מהאופוריה של ששת הימים – בעיקר בגלל האבדות הכבדות ומתקפת הפתע של הערבים.

בשנת 1978 ערך צה"ל את מבצע ליטני כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים ובראשם אש"ף, שעברו ללבנון עקב אירועי ספטמבר השחור בירדן. שנים אלה אופיינו בפעולות טרור פלסטיניות וירי רקטות (שכונו על ידי התקשורת "קטיושות") אל עבר יישובי הצפון, ומנגד פעולות צה"ל בלבנון. בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה שהחלה כמבצע שלום הגליל ונמשכה עד 1985. במלחמה זו נלחם צה"ל הן כנגד הצבא הסורי והן כנגד המיליציות הפלסטיניות. לצד הישגים כמו מבצע ערצב 19, הפלת למעלה מ־80 מטוסים סורים ללא אבדות בקרבות אוויר וגירוש אש"ף לתוניס, שקע צה"ל ב"ביצה הלבנונית" וקם ארגון הטרור השיעי חזבאללה, שנהפך לאויב מר לישראל מאז. ב־1985 נסוג צה"ל מרוב לבנון והשאיר כוחות שלו ושל צד"ל ברצועה בדרום לבנון שנקראה רצועת הביטחון.

מטוס קרב F-16 נץ 107 של חיל האוויר הישראלי שהפציץ את הכור בעיראק והפיל 6 מטוסי קרב סורים

ב־1981 תקף והשמיד חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני בעיראק במבצע אופרה.

מלחמה בעצימות נמוכה

שנות ה-80 של המאה ה-20 התאפיינו בלחימה בעצימות נמוכה, בעיקר ברצועת הביטחון בלבנון, אך החל מ־1987 גם בפלסטינים בעקבות פריצת האינתיפאדה הראשונה. כנגד פעילות צה"ל בשטחים נטען שהחיילים משמשים כשוטרים, דבר השוחק את המוכנות של צה"ל למלחמה כוללת. בעקבות הסכמי אוסלו החל צה"ל לסגת בהדרגה משטחי יהודה, שומרון ועזה לטובת הרשות הפלסטינית שהתבססה על אש"ף ופרשה כוחות ביטחון משלה.

הלחימה ברצועת הביטחון נמשכה וכללה מספר מבצעים גדולים בהם מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם, שנועדו להרתיע את חזבאללה מלהפגיז את יישובי הצפון ברקטות (כגון רקטות 107 מ"מ וגראד 122 מ"מ, שזכו לשם הגנרי "קטיושות" בתקשורת הישראלית).

אחרי גל פיגועי התאבדות בישראל שהוביל הארגון האסלאמי הפונדמנטליסטי חמאס ואחרי עליית בנימין נתניהו לשלטון ב־1996 שרר שקט יחסי בישראל, שהופר בשנות ה-2000.

במאי 2000 הורה ראש הממשלה אהוד ברק (לשעבר הרמטכ"ל) לצה"ל לסגת מרצועת הביטחון בדרום לבנון. הנסיגה נעשתה בחופזה, ולטענת גורמים ביטחוניים[דרוש מקור] גרמה לפגיעה בכושר ההרתעה של צה"ל, ותרמה לפריצת האינתיפאדה השנייה כארבעה חודשים לאחר מכן.

דחפור משוריין D9 על רקע גדר ההפרדה.
מערכת כיפת ברזל להגנה מפני ירי תלול מסלול. המערכת נהפכה למבצעית בשנת 2011 ופועלת מאז.
פותחן שימורים הנמצא בתוך ארגז מנת קרב. על הפותחן מוטבעת האות צ', המייצגת רכוש צה"לי.

תקופת האינתיפאדה השנייה, שפרצה בספטמבר 2000, לאחר כישלון ועידת קמפ דייוויד, התאפיינה בטרור רב מצד הפלסטינים, בפרט למעלה מ־140 פיגועי התאבדות בישראל בהם נהרגו כ־500 איש מתוך למעלה מאלף ישראלים ונפצעו אלפים, רובם אזרחים חפים מפשע. במרץ 2002 יצא צה"ל בהנהגת ראש הממשלה אריאל שרון למבצע חומת מגן והסב מכה קשה לארגוני הטרור הפלסטינים ולרשות הפלסטינית. המלחמה בטרור נמשכה גם בשנים שלאחר מכן, בפעילות צבאית יומיומית בסיוע השב"כ, יחידות מסתערבים, משמר הגבול והימ"מ (היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל). תוך מספר שנים הצליחו צה"ל ומערכת הביטחון לדכא את הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון.

בשנת 2005 ביצע צה"ל, בהוראת ממשלת ישראל ה-30 ועל פי החלטת הכנסת, את תוכנית ההתנתקות בה פונו כוחות צה"ל ויישובי גוש קטיף שברצועת עזה. התוכנית שהייתה שנויה בציבור במחלוקת, עוררה התנגדות מקצינים בכירים כמו הרמטכ"ל משה יעלון שהביע התנגדות וכהונתו לא הוארכה, וכדוגמת אלוף אלעזר שטרן, ראש אגף משאבי אנוש דאז, שטען שלא מתפקידו של צה"ל לפנות יישובים יהודיים, ומוטב היה לו המשימה הייתה מוטלת על כוח אחר, דוגמת המשטרה.[16]

מלחמת לבנון השנייה ולאחריה

שנת 2006 התאפיינה בהסלמה ברצועת עזה, עליה השתלט החמאס, ששיאה היה בחטיפת החייל גלעד שליט. צה"ל יצא למבצע גשמי קיץ אך נאלץ להפנות את מאמציו לזירה הלבנונית, בעקבות תקיפת חזבאללה שבה נחטפו 2 חיילים ונהרגו עוד 8. תקיפה זו הביאה לפריצת מלחמת לבנון השנייה. מלחמה זו התאפיינה בירי רקטות מסיבי על יישובי הצפון – שהגיע עד לחיפה. צה"ל הגיב בתקיפה אווירית נרחבת ולאחר מכן בכניסה קרקעית לדרום לבנון. המלחמה שנתפסה ככישלון בישראל, הסתיימה כעבור חודש בהפסקת אש הביאה לשקט יחסי בגבול הצפון למשך כעשור וחצי. במלחמה נהרגו 44 אזרחים ו־121 חיילים לישראל ובין 500 ל־700 מחבלים מחזבאללה ועוד כמה מאות לבנונים.

ב־2007 הושמד כור גרעיני בסוריה, בתקיפה של חיל האוויר הישראלי. בתקיפה השתתפו 4 מטוסי F-15I רעם ו־4 מטוסי F-16I סופה, וקדמה לה פעילות מודיעינית של אמ"ן והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

השנים שלאחר מכן התאפיינו בהסלמה ברצועת עזה שנשלטה על ידי חמאס. שיא ההסלמה היה מבצע עופרת יצוקה בסוף 2008 בו הרג צה"ל כ־1,160 פלסטינים, 700 מהם פעילי חמאס וגרם נזק קשה לתשתיות בעזה ובפרט לתשתית הטרור של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בעוד שלישראל נגרמו אבדות מועטות. המבצע נתפש בציבור כניצחון צבאי, אך בזירה המדינית גרם להרעה ביחסי החוץ של ישראל.

הלחימה ברצועת עזה נמשכה גם לאחר מבצע עופרת יצוקה, והגיעה לשיא נוסף במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012.

ב־2013 אירעו בסוריה מספר תקיפות, שיוחסו באמצעי התקשורת לצה"ל, בהן הושמדו אמצעי לחימה מתקדמים שיועדו לחזבאללה. ומאז צה"ל פעל כנגד התבססות איראן וחזבאללה בסוריה.

ב־5 במרץ 2014 נערך מבצע "חשיפה מלאה" על ידי חיל הים. במבצע זה נתפסה אוניית המשא קלוס סי של איראן ובתוכה היו אמצעי לחימה שיועדו להגיע לארגוני הטרור ברצועת עזה.

ב־8 ביולי 2014 התחיל מבצע צבאי נוסף ברצועת עזה בשם "צוק איתן" שנמשך 50 ימים, המבצע התחיל לאחר מציאת גופות שלושת הנערים החטופים וירי רקטות כבד על יישובי השפלה ועוטף עזה. ב־17 ביולי נכנסו כוחות היבשה של צה"ל לרצועת עזה, במטרה לגלות ולהרוס מנהרות טרור ולפגוע במחבלים. במבצע נהרסו עשרות מנהרות, בהן מנהרות הטרור, הותקפו אלפי יעדי טרור, ונגרם חורבן גדול ברצועה. 2,203 פלסטינים נהרגו במהלך המבצע, מתוכם 1,068–1,408 פעילי טרור, לישראל נהרגו 67 חיילים, 4 אזרחים ועובד זר אחד.

ביולי 2015 הציג צה"ל את התוכנית הרב־שנתית "גדעון" כתגובה לדו"ח לוקר של הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, שכוללת את צמצום הסד"כ בצה"ל ושינויים ארגוניים נוספים.[17] בין השאר הוקמה חטיבת הקומנדו ("עוז") המאגדת את היחידות המובחרות של זרוע היבשה.

בשנת 2017 החל צה"ל בהקמת המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה שבו משולבת מערכת חישה טכנולוגית מסווגת לאיתור מנהרות. במהלך בניית המכשול, ובעיקר בחורף 2017/2018, כוחות משולבים של חיל ההנדסה הקרבית ופיקוד הדרום נטרלו למעלה מ־17 מנהרות טרור שחפרו ארגוני הטרור מרצועת עזה אל תוך שטח ישראל. בפיצוץ מנהרת הטרור ליד כיסופים נהרגו 14 מחבלים. בדצמבר 2018 פתח צה"ל במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור חודרות גדר שחפר חזבאללה בגבול ישראל-לבנון, וניטרל בו 6 מנהרות.

בשנת 2018 הגיע לשיאו סכסוך ישראל-איראן-חזבאללה בסוריה, דבר שהתבטא בתקיפות רבות ונרחבות על מטרות איראניות, מחסני נשק וסוללות נ"מ וטק"א סוריות, שעל חלקן (בעיקר על אלו שבאו כתגובה לירי רקטות מסוריה) נטלה ישראל אחריות. את רוב התקיפות ביצע חיל האוויר הישראלי, כולל תקיפת בכורה עולמית שביצע המטוס החמקן F-35I.

בשנת 2019, תחת פיקודו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, הציג צה"ל את התוכנית הרב־שנתית "תנופה" שמטרתה הגברת הקטלניות של צה"ל וקידום לוחמה רב־ממדית ורב־זרועית, כמו גם התייעלות בסד"כ.

ב־15 במרץ 2021 רשם ה־F-35I הפלת בכורה עולמית, כאשר יירט מל"טים איראניים.

ב־10 במאי 2021 בעקבות ירי רקטות של חמאס על ירושלים פתח צה"ל במבצע שומר החומות. במהלך המבצע שיגרו הפלסטינים אלפי רקטות על ישראל, כולל מטחים כבדים על גוש דן, אשדוד, אשקלון, שדרות ועוטף עזה. כיפת ברזל יירטה את רובן ב־90% הצלחה. מנגד, חיל האוויר הישראלי תקף מאות מטרות טרור ברצועת עזה, החריב 9 רבי־קומות אסטרטגיים של חמאס, פגע בעשרות משגרי רקטות והפציץ 100 ק"מ של מנהרות תת־קרקעיות. במהלך המבצע חיסל צה"ל 225 מחבלים, מהם 25 בכירים בסיכולים ממוקדים. מנגד, 11 אזרחים ישראלים נהרגו מירי הרקטות וחייל מירי טיל נ"ט.

בשנים 20222023, בתגובה לגל הטרור בישראל (אביב 2022) פעל צה"ל במבצע שובר גלים ללחימה בטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון ביחד עם משטרת ישראל, משמר הגבול, הימ"מ, ימ"ס איו"ש ושירות הביטחון הכללי. במבצע נהרגו למעלה מ-200 מחבלים, נעצרו למעלה מ-2,500 חשודים והוחרמו מאות כלי נשק. לישראל נהרגו 3 לוחמים.

ב-5 באוגוסט 2022 פתח צה"ל במבצע עלות השחר בסיכול ממוקד כנגד מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה, תייסיר אל-ג'עברי. בתגובה לכך הג'יהאד שיגר מטחי רקטות לדרום הארץ ולמרכזה, ובהמשך חוסל גם ח'אלד מנסור, מפקד החטיבה הדרומית של הארגון. במבצע נהרגו 49 פלסטינים, מהם לפחות 11 משיגורים כושלים מרצועת עזה.

ב-2 במאי 2023 באמצע היום, שוגר מטח של כ-100 רקטות לשדרות ויישובי עוטף עזה, בתגובה לירי, שבוע לאחר מכן, ב-9 במאי 2023 בעקבות ההסלמה, פתח צה"ל במבצע מגן וחץ נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. המבצע נפתח בסדרת סיכולים ממוקדים נגד מספר מפקדי הארגון, ובסך הכל נהרגו בו למעלה מ-25 מחבלים, מהם 6 בכירים. ונהרגו כ-14 אזרחים, רובם משיגורים כושלים מרצועת עזה.

מלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל

בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ופגיעה בנשים, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[18] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251[19] אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[20] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[21] שוטרים ו־10[22] אנשי שירות הביטחון הכללי.

בעקבות המתקפה יצא צה"ל למלחמת חרבות ברזל, שתחילתה טיהור הנגב המערבי מהמחבלים שחדרו אליו, והמשכה בהפצצות נרחבות על רצועת עזה, בעיקר מהאוויר, וגם מהים ומהיבשה. ב-31 באוקטובר החלה כניסה קרקעית של צה"ל (אוגדה 36, אוגדה 162 ואוגדה 252) לרצועת עזה וכיבוש חלק ממנה. במקביל ללחימה ברצועת עזה התנהלה לחימה גם בחזית הצפונית בין ישראל לחזבאללה וארגוני טרור פלסטיניים בגבול ישראל–לבנון ובסוריה, וכן שוגרו לעבר ישראל טילים וכטב"מים בידי החות'ים בתימן.

מבנה צה"ל

ערך מורחב – מבנה צה"ל

אגפּי צה"ל, פיקודיו וּזרועותיו

המטה הכללי (המטכ"ל) של צה"ל מורכב מגופים אלו: שלוש זרועות, ארבעה פיקודים מרחביים, שבעה אגפּים ושישה־עשר חֵילות. אגפּי המטכ"ל אחראים לתכנון ולתיאום של מדיניות צה"ל ולהפעלת המערכים הקשורים לתחום התמחותו של כל אגף. מפקד זרוע היבשה אחראי לבניין הכוח היבשתי של צה"ל (הכשרתו, אימונו וציודו). מפקדי זרוע האוויר וזרוע הים אחראים גם להפעלת הכוחות האוויריים והימיים בהתאמה, נוסף על בניין הכוח, ומפקדי הפיקודים המרחביים (פיקוד הצפון, פיקוד המרכז ופיקוד הדרום) אחראים – יחד עם הרמטכ"ל וראש אגף המבצעים – על הפעלת הכוחות המבצעיים שבמרחב פיקודם.

גופים נוספים בצה"ל

כוח האדם בצה"ל

ערכים מורחבים – גיוס לצה"ל, שירות בצה"ל, שירות נשים בצה"ל

הגיוס לצה"ל מתבצע מכוח חוק שירות ביטחון, אשר מסדיר את ההוראות בדבר השירות. בישראל נהוג שירות חובה לבנים ולבנות, ואורכו של השירות משתנה מתקופה לתקופה.

הרכב כוח האדם בצה"ל השתנה לאורך הזמן עם השינוי בהרכב האוכלוסייה בישראל. לאחר מלחמת העצמאות מנה הצבא 25 אלף איש. בשנותיו הראשונות שירתו בצה"ל בני המושבים והקיבוצים, בני העליות הראשונות מאירופה ועולים חדשים שהגיעו בעלייה הגדולה של שנות החמישים. עם הזמן חל שינוי בהרכב כוח האדם בצבא ועלה באופן יחסי משקלם של עולים יהודים מארצות ערב וצאצאיהם ושל דתיים לאומיים בצבא.

על פי הערכה של המכון למחקרי ביטחון לאומי לשנת 2014:

בסך הכול, 176,500 חיילים בסדיר ועוד 445,000 חיילים בכוח המילואים.

בעקבות קיצור שירות החובה, חלה לאחר שנת 2016 ירידה במספר המשרתים. לפי דיווח בעיתון "גלובס" המסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היה מספר חיילי החובה באותה שנה כ־169,000 ובשנים 2017 עד 2019 כ־152,000.[23]

הגיוס לצה"ל והשירות בו

טקס הענקת כומתה לחיילי חטיבת הנח"ל
לוחם פלס"ר שריון באימון צה"לי
לוחמי גדוד נצח יהודה מתכוננים למבצע לוחמה בשטח בנוי באיו"ש
צנחנים במילואים לפני תרגיל צניחה

לפי חוק שירות ביטחון, הגיוס לצה"ל הוא בבחינת גיוס חובה לכל אזרח ישראלי שהגיע לגיל 18 (למעט חריגים, כגון ערבים ישראלים ששר הביטחון פוטר אותם משירות מתוקף הסמכות המוענקת לו בחוק זה). השירות הסדיר אורך כיום בפועל שנתיים ו־8 חודשים לגברים ושנתיים ו־4 חודשים לנשים.

לכל חייל נקבע פרופיל רפואי, ולפיו מוחלט באיזה מערך לשבצו. מן השירות הצבאי פטורים בעלי פרופיל נמוך (פרופיל 21) או המאובחנים כחסרי התאמה לשירות צבאי. הפרופיל הגבוה ביותר הוא 97. עבור בני מיעוטים, להוציא דרוזים וצ'רקסים הגיוס הוא התנדבות. בנוסף, נשים זכאיות לקבלת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית (ראו נשים בצה"ל).

אף על פי שרשמית הגיוס הוא חובה, בפועל אחוז משמעותי אינו מתגייס מסיבות שונות. בין היתר קיימת תופעה של סרבנות לגיוס לשירות הצבאי, הנובעת מטעמים מצפוניים ופוליטיים (להרחבה ראו סרבנות בישראל). ניתן להשתבץ ב־3 מערכים עיקריים – המערך הלוחם, מערך תומכי הלחימה והמערך העורפי, השיבוץ נקבע בהתאם לפרופיל וליחידה בה ישובץ, במקרים מסוימים ישנם אנשים שצה"ל אינו מאפשר להם להגיע ליחידה קרבית והם מציעים את עצמם באופן התנדבותי לקרבי.

חלק מן המועמדים־לשירות־ביטחון דוחים את שירותם מסיבות שונות, כגון יציאה לשנת שירות, השלמת בחינות בגרות או תחילת לימודים במסגרת העתודה האקדמית. דחיית השירות טעונה קבלת אישור לכך מהצבא, ועתודאים בדחיית שירות נחשבים למי שגויסו כבר לצה"ל.

חובת השרות לתלמידי ישיבה המצהירים ש"תורתם אומנותם" נדחית כל עוד הם לומדים, ובפועל בחורי הישיבות בני הציונות הדתית ברובם הגדול מתגייסים לשירות משמעותי לאחר הדחייה, לעומת הציבור החרדי שרובו אינו מתגייס לאחר הדחייה (נושא זה שנוי במחלוקות ציבורית, ניסיונות לשנות את החוק כשלו). קיימת מסגרת שירות לתלמידי ישיבות – ישיבות ההסדר. במסגרת זו משלבים פרקי שירות פעיל בצה"ל ופרקי שירות ללא תשלום, המסתכמים בכ־4 שנים.

צה"ל מקל בתנאי השרות ובארכו גם למתגייסים בגיל מבוגר ובעלי משפחות, לספורטאים ולמוזיקאים מחוננים.

לאחר סיום השירות הסדיר, ממשיכים חלק מהחיילים לשרת תקופה קצובה בכל שנה ובמקרי חירום (ראו: צו 8), במסגרת שירות המילואים.

השירות בצה"ל מתקיים בשלושה מסלולים:

  • שירות חובה: שירות שמתקיים מכוח חובה שנקבעה בחוק שירות ביטחון.
  • שירות קבע: שירות שמתקיים בעקבות הסכמה חוזית בין משרת הקבע ובין צה"ל.
  • שירות מילואים: שירות שבמסגרתו נקראים אזרחים לשירות פעיל של כחודש בשנה, לשם אימונים ופעילות ביטחון שוטף, ובעיקר לשם הגדלת סדר הכוחות בזמן מלחמה.

משרתי החובה ומשרתי הקבע, יחד עם אזרחים עובדי צה"ל, מרכיבים את הצבא הסדיר.

אנשים עם מוגבלות מתקבלים כמתנדבים בצה"ל לפי קביעתה של מפקדת קצין רפואה ראשי, עם אפשרות קידום לקצונה.[24][25]

מעת לעת מתעורר ויכוח ציבורי סביב סוגיית ההימנעות מגיוס בישראל. בדרך כלל בהקשר לציבור החרדי, לציבור הערבי ולידוענים, אם כי גם בנסיבות אחרות.

שירות חובה שלא בצה"ל

חלק מהמתגייסים לצה"ל מופנים לשירות חובה במשמר הגבול (מג"ב), שהוא זרוע של משטרת ישראל ולא גוף של צה"ל. בפועל, ישנו שיתוף פעולה הדוק בין מג"ב לצה"ל, בעיקר בלוחמה בטרור בשטחי יהודה ושומרון.

מסלולי שירות נוספים הם בשח"ם בו במקום להתגייס לצה"ל משרתים במשטרת ישראל את שירות החובה, וכן בשירות בתי הסוהר, כאשר רוב סוהרי החובה משובצים בבתי סוהר ביטחוניים.

צבא העם

ערך מורחב – מודל צבא העם

כצבא בשירות חובה, שהוא גם "צבא העם" הוטלו על הצבא (והצבא לקח על עצמו) משימות לאומיות בתחום כוח האדם כגון קליטת עלייה, שילוב נוער שלא נמצא במסגרות לימוד ("נערי רפול"), הכשרה לבחינות בגרות ועוד.

בשנת תשכ"ה (1965) זכה צה"ל בפרס ישראל לחינוך.[26]

המרכיב האנושי המרכזי של צה"ל הוא יהודים תושבי ישראל. בנוסף משרתים בצה"ל גם בדואים, דרוזים ועולים שאינם יהודים. ערביי ישראל אינם מגויסים ומרבית החרדים פטורים מגיוס או משרתים זמן קצר. בהשפעת המודל של צבא העם ואופייה הרב תרבותי, התפתח בצה"ל עם הזמן הרכב אנושי מגוון מבחינה מגדרית, אתנית, דתית וכדומה. למגוון זה ישנם מספר ביטויים מרכזיים:

  • הימצאותן של קבוצות אוכלוסייה שונות ורבות בצבא, כולל בתפקידים שאינם מקובלים בעולם, כמו נשים קרביות.
  • הסללה, מכוונת ולא מכוונת, של חברי קבוצות שונות לתפקידים שונים וליחידות שונות.
  • שירות של קבוצות בצבא באופן מאוגד, כמו בני ישיבות ובני גרעין, תוך מעורבות של בעלי תפקידים אזרחיים בנעשה בצבא.

התוכנית להפיכת צה"ל לצבא מקצועי

במהלך כהונתו כראש אכ"א, חולל אלוף גיל רגב סערה כאשר אמר כי אינו מעוניין בגיוס חיילים מאוכלוסיות חלשות, כיוון ש"יותר משהם תורמים לצבא, אנחנו משקיעים בהם". לדבריו עדיף צבא מקצועי יותר גם על חשבון התפישה כי צה"ל הוא "צבא העם". רגב התנגד בין היתר לפרויקט "נערי רפול" ולתוכנית "עתידים". במהלך כהונתו בשנת 2003 העלה תוכנית להפיכת צה"ל לצבא מקצועי בשכר, בשונה מהמצב הקיים, בו הצבא המתבסס על שירות חובה. התוכנית נדחתה על ידי שר הביטחון, שאול מופז.[27]

תקציב ושכר

חלוקת עוגת התקציב הצה"לי (2014)[דרוש מקור]
  •   שכר ומילואים: 30.2%
  •   שיקום: 8.4%
  •   גמלאות: 12.7%
  •   רכש: 48.7%

תקציב הביטחון שהוא השני בגודלו אחרי תקציב החינוך, בנוי משני מקורות. 1. נטו – תקציב על מקורות המשק, שהוא עיקרו של התקציב. ו-2. "הוצאה מותנית בהכנסה" – תוספת ממקורות חיצוניים כמו הסיוע האמריקני ומקורות משרד הביטחון כמו מכירת קרקעות וציוד ישן.

שני המקורות ביחד נקראים תקציב ברוטו. בשנת 2019 תקציב הביטחון ברוטו עמד על 72.9 מיליארד ש"ח, ותקציב הביטחון נטו עמד על 55.3 מיליארד ש"ח, שהוא 11.5 אחוזים מתקציב המדינה נטו. הסיוע האמריקני בשנה זו עמד על 3.3 מיליארד דולר שהוא קרוב ל־20 אחוז מתקציב הביטחון ברוטו. תקציב הביטחון הרגיל איננו כולל עלות של מלחמות ומבצעים שמתוקצבים בנפרד לפי עלותם המשוערכת. כך למשל עלות מבצע צוק איתן תוקצבה בשנת 2014 ב־7 מיליארד ש"ח נוספים.[28]

משנת 2007 תקציב הביטחון מחולק לשני חלקים: תקציב בלתי מסווג שפתוח לעיני כל וכולל למשל תקציב אגף משפחות והנצחה וכן גמלאות, ותקציב מסווג שכולל למשל רכש ואימונים.[29]

בעשור השני של תחילת המאה ה־21 תקציב הביטחון ברוטו של ישראל, טיפס מכ־60 מיליארד ש"ח ל־73 מיליארד ש"ח, ועמד על כ־15–12 אחוז מהתקציב הכולל. ב־2010 – 59.8 מיליארד ש"ח[29], ב־2011 – 60.7 מיליארד ש"ח,[30] ב־2012 – 61.8 מיליארד ש"ח,,[31] ב־2013 – 64.2 מיליארד ש"ח,[32] ב־2019 – 72.9 מיליארד ש"ח, וב־2022 – כ־74 מיליארד ש"ח.

התקציב השנתי ברוטו של צה"ל ב־2014 עמד על כ־57.646 מיליארד ש"ח. התקציב כולל 44.3 מיליארד ש"ח + 3.1 מיליארד דולר סיוע אמריקני (13.346 מיליארד ש"ח),[33] 14.1 אחוז מתקציב ממשלתי שנתי של 408 מיליארד ש"ח (2014).[34]

על פי דיווחי האוצר, תקציב הביטחון מתפלג באופן הבא[35]: שכר ומילואים – 30.2%, שיקום – 8.4%, גמלאות – 12.7%, רכש – 48.7%.

במשך שלושים השנה האחרונות קיימת ירידה עקבית באחוז תקציב הביטחון מכלל התקציב הכולל. בעוד שבתקופה שבין מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון השנייה התקציב עמד על כ־25% מכלל תקציב המדינה, ב־2010 הוא עמד על כ־15% מכלל תקציב המדינה,[36] וב־2020 הוא עמד על כ־12% מתקציב המדינה.

שנת תקציב תקציב ברוטו במיליארד ש"ח אחוז מתקציב המדינה אחוז מהתמ"ג
1986 24.1% 16.2%
2000 16.0% 6.9%
2010 59.8 15.1% 6.0%
2020 12.0% 5.1%

משכורת חודשית לחיילים

המשכורת לחיילים בשירות חובה משתנה בהתאם לסוג השירות הצבאי. ב־2022 החליטה ממשלת ישראל לעלות את שכר היסוד. הלוחמים מקבלים 2,463 שקלים, לוחמי חוד בשנת השירות השלישית מקבלים 3,048 שקלים, תומכי הלחימה מקבלים 1,793 שקלים, וחיילים עורפיים מקבלים 1,235 שקלים.[37]

לפי נתוני משרד האוצר השכר החודשי הממוצע (ברוטו) של קציני צה"ל בשירות קבע לפי דרגות בשנת 2020 היה: סג"ם – 10,173 שקלים, סגן – 10,601 שקלים, סרן – 14,629 שקלים, רס"ן – 23,257 שקלים, סא"ל – 32,327 שקלים, אל"ם – 40,553 שקלים, תא"ל – 56,093 שקלים, אלוף – 70,178 שקלים, והרמטכ"ל – 101,813 שקלים.[38][39]

הטבות

ההטבה העיקרית למשרתי הקבע היא זכותם לפרוש ולקבל פנסיה בגיל צעיר יחסית לרוב המשק. גיל הפרישה הממוצע בצה"ל הוא פחות מ־50 שנים, בהשוואה לגיל פרישה בחוק, הרלוונטי לרוב המשק, שהוא 67 שנים לגבר ויותר מ־62 שנים לאישה.[38]

קצינים בקבע בדרגת רב-סרן ומעלה מקבלים רכב צמוד, אך משלמים מס על הטבה זו. לקצינים בדרגת סגן-אלוף ומעלה המס מגולם.[40]

חיילים בסדיר זוכים להטבות שונות, לרוב אחוזי הנחה וכרטיסים מוזלים במוסדות תרבות מסוימים, כדוגמת בתי קולנוע ותיאטראות. גם עסקים לממכר מזון או נותני שירותים אחרים נותנים הנחות על רכישות ללובשי מדים.

חיילים, קצינים ושוטרים זכאים לנסוע בחינם בתחבורה ציבורית כשהם במדים כל עוד הם מציגים תעודה מזהה.

הקוד האתי של צה"ל

ערך מורחב – רוח צה"ל

לצה"ל קוד אתי רשמי שעל פיו מחונכים חייליו וקציניו. הקוד האתי הרשמי מדגיש את חשיבות הדבקות במשימה וטוהר הנשק. צה"ל פועל רבות כדי להנחיל את הקוד האתי הרשמי לחיילים על ידי פעילות חינוכית במהלך הטירונות, קורסי מפקדים, סדנאות חינוך ועוד.

הקוד האתי הרשמי מבטא את רצון מקימי הצבא להציב רף מוסרי לפעילות חייליו. חריגות מערכים אלו יחד עם מחלוקות שהתגלו לאופן יישומם במצבים שונים, הביאו את שלטונות הצבא לקבוע בכתובים את הקוד האתי של הצבא בשנת 1994 וכונה רוח צה"ל. לדברי עורכיו של המסמך, הוא יונק מארבעה מקורות: מסורת צה"ל, מסורת מדינת ישראל, מסורת עם ישראל וערכי מוסר אוניברסליים.

מלבד הקוד האתי של צה"ל, חתומה מדינת ישראל גם על אמנות בינלאומיות כדי להבטיח שמירה ערכי מוסר גם במצבי מלחמה, ובהן אמנת ז'נבה (1949) ואמנות האג.

מפקדים

ערך מורחב – ראש המטה הכללי

מפקד צה"ל הוא ראש המטה הכללי (רמטכ"ל), ראש המטה הכללי כפוף ישירות להוראות שר הביטחון.

רמטכ"לי צה"ל
מס. שם מלא וכינוי
(תקופת חיים)
תקופת כהונה ראש הממשלה הממנה השר הממנה אירועים מרכזיים
תאריך עברי תאריך לועזי משך כהונה בחודשים
1 יעקב דורי

(1899–1973)

כ"ג באייר ה'תש"ח י"ז בחשוון ה'תש"י 1 ביוני 1948 9 בנובמבר 1949 17[41] דוד בן-גוריון
2 יגאל ידין

(1917–1984)

י"ז בחשוון ה'תש"י י"ט בכסלו ה'תשי"ג 9 בנובמבר 1949 7 בדצמבר 1952 37
3 מרדכי מקלף

(1920–1978)

י"ט בכסלו ה'תשי"ג כ"ט בכסלו ה'תשי"ד 7 בדצמבר 1952 6 בדצמבר 1953 12 אירועי הפדאיון
4 משה דיין

(1915–1981)

כ"ט בכסלו ה'תשי"ד ח' בשבט ה'תשי"ח 6 בדצמבר 1953 29 בינואר 1958 49
5 חיים לסקוב

(1919–1982)

ח' בשבט ה'תשי"ח י"ג בטבת ה'תשכ"א 29 בינואר 1958 1 בינואר 1961 36
6 צבי צור (צ'רה)

(1923–2004)

י"ג בטבת ה'תשכ"א ט"ז בטבת ה'תשכ"ד 1 בינואר 1961 1 בינואר 1964 36
7 יצחק רבין

(1922–1995)

ט"ז בטבת ה'תשכ"ד ל' בכסלו ה'תשכ"ח 1 בינואר 1964 1 בינואר 1968 48 לוי אשכול לוי אשכול מלחמת ששת הימים
8 חיים בר-לב

(1924–1994)

ל' בכסלו ה'תשכ"ח י"ד בטבת ה'תשל"ב 1 בינואר 1968 1 בינואר 1972 48 משה דיין מלחמת ההתשה
9 דוד אלעזר (דדו)

(1925–1976)

י"ד בטבת ה'תשל"ב י"א בניסן ה'תשל"ד 1 בינואר 1972 3 באפריל 1974 27 גולדה מאיר מלחמת יום הכיפורים
רמטכ"ל בפועל יצחק חופי

(1927–2014)

י"א בניסן ה'תשל"ד כ"ג בניסן ה'תשל"ד 3 באפריל 1974 16 באפריל 1974 0.433[42]
10 מרדכי גור (מוטה)

(1930–1995)

כ"ג בניסן ה'תשל"ד ט' בניסן ה'תשל"ח 16 באפריל 1974 16 באפריל 1978 48
11 רפאל איתן (רפול)

(1929–2004)

ט' בניסן ה'תשל"ח ו' באייר ה'תשמ"ג 16 באפריל 1978 19 באפריל 1983 60 מנחם בגין עזר ויצמן
12 משה לוי (משה וחצי)

(1936–2008)

ו' באייר ה'תשמ"ג כ' בניסן ה'תשמ"ז 19 באפריל 1983 19 באפריל 1987 48 משה ארנס
13 דן שומרון

(1937–2008)

כ' בניסן ה'תשמ"ז י"ז בניסן ה'תשנ"א 19 באפריל 1987 1 באפריל 1991 48 יצחק שמיר יצחק רבין
14 אהוד ברק

(1942–)

י"ז בניסן ה'תשנ"א כ"ט בטבת ה'תשנ"ה 1 באפריל 1991 1 בינואר 1995 45 משה ארנס מבצע דין וחשבון
15 אמנון ליפקין-שחק

(1944–2012)

כ"ט בטבת ה'תשנ"ה ט"ו בתמוז ה'תשנ"ח 1 בינואר 1995 9 ביולי 1998 42 יצחק רבין מבצע ענבי זעם
16 שאול מופז

(1948–)

ט"ו בתמוז ה'תשנ"ח כ"ט בתמוז ה'תשס"ב 9 ביולי 1998 9 ביולי 2002 48 בנימין נתניהו יצחק מרדכי
17 משה יעלון (בוגי)

(1950–)

כ"ט בתמוז ה'תשס"ב כ"ג באייר ה'תשס"ה 9 ביולי 2002 1 ביוני 2005 35 אריאל שרון בנימין בן אליעזר האינתיפאדה השנייה
18 דני חלוץ

(1948–)

כ"ג באייר ה'תשס"ה כ"ו בשבט ה'תשס"ז 1 ביוני 2005 14 בפברואר 2007 20 שאול מופז
19 גבי אשכנזי

(1954–)

כ"ו בשבט ה'תשס"ז י' באדר א' ה'תשע"א 14 בפברואר 2007 14 בפברואר 2011 48 אהוד אולמרט עמיר פרץ
20 בני גנץ

(1959–)

י' באדר א' ה'תשע"א כ"ז בשבט ה'תשע"ה 14 בפברואר 2011 16 בפברואר 2015 48 בנימין נתניהו אהוד ברק
21 גדי איזנקוט

(1960–)

כ"ז בשבט ה'תשע"ה ט' בשבט ה'תשע"ט 16 בפברואר 2015 15 בינואר 2019 47 משה יעלון
22 אביב כוכבי

(1964–)

ט' בשבט ה'תשע"ט כ"ג בטבת ה'תשפ"ג 15 בינואר 2019 16 בינואר 2023 אביגדור ליברמן
23 הרצי הלוי

(1967–)

כ"ג בטבת ה'תשפ"ג מכהן 16 בינואר 2023 מכהן מכהן יאיר לפיד בני גנץ

אמצעי הלחימה בצה"ל

ערך מורחב – אמצעי הלחימה של צה"ל
נשק קל של צה"ל: רוס"ר M4A1 פלאטופ, רוס"ר בולפאפ תבור X-95 פלאט-טופ (מיקרו-תבור דור ג'), מקלע נגב, רובה צלפים רמינגטון M24, מקלע כבד 0.5 מדגם M2-HQCB בראונינג.

חלק ניכר מאמצעי הלחימה של צה"ל הוא פרי פיתוח וייצור של התעשיות הביטחוניות הישראליות, כגון רפאל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה, התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית לישראל ואלביט מערכות. ספקית עיקרית נוספת היא ארצות הברית, שאף מממנת חלק ניכר מאמצעי הלחימה שהיא מספקת, כחלק מהשותפות האסטרטגית בין שתי המדינות. גם גרמניה ספקית חשובה של אמצעי לחימה לישראל (בעיקר כלי שיט) ואף מסבסדת חלק מהם. ישראל משדרגת חלק ניכר ממערכות הנשק שנרכשות מארצות הברית וגרמניה ומתאימה אותן לצרכיה. חלק מהאמל"ח המיוצר בישראל זה מיוצא גם למדינות אחרות, וחלקו הוא בגדר "נשק הפתעה" שפרטיו מסווגים וצה"ל הוא היחיד שמצויד בו. "נשק הפתעה" זה נועד לתת לישראל יתרון טכנולוגי איכותי על יריביה.

רכב קרבי משורייןכיוון השעון): נגמ"ש מרכבה, דחפור D9 משוריין, משגר רקטות M-270 MLRS מנתץ, מרכבה סימן 4מ.

זרוע היבשה

ערך מורחב – זרוע היבשה

הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחות התבור וה־M16: בעיקר M16A2 ארוך, ורובי "M-16 מקוצרים" מדגמי CAR15 (רובה M16A1 מקוצר), M16 מנוסר ורובה M4A1 פלאט־טופ (M16A2 מקוצר). רובי ה־M4A1 נמצאים בשירות יחידות העילית, חלק מחטיבות החי"ר הסדירות וחיל ההנדסה הקרבית. ברוב חטיבות החי"ר הסדירות (גבעתי, גולני, ונח"ל) נכנס לשימוש התבור X-95 פלאט-טופ, רובה בולפאפ ישראלי שמחליף את התבור CTAR-21 והמיקרו-תבור. ביתר חילות השדה וכוחות המילואים ניתן עדיין למצוא את הגליל אם כי רובם חמושים ברובי M-16 ארוכים או מקוצרים.

רובי הצלפים שמשמשים את צה"ל כוללים את הרמינגטון M24צליפת שדה), את הברק (HTR 2000) (לצליפה בטווחים ארוכים), את ה־SR-25 Mk 11 והבארט REC10 (רובים חצי־אוטומטיים לצליפה בשטח בנוי) ואת הבארט MRAD (לצליפה כללית, משימות מיוחדות ולוחמה בטרור), לצד רובי צלפים נוספים ביחידות המיוחדות. ה־M82A1 בארט, רובה צלפים כבד, יצא ממערך הצליפה של החי"ר ועבר לשירות חיל ההנדסה הקרבית, שם הוא משמש כרובה נגד ציוד ומטעני חבלה.

המחלקות והפלוגות של כוחות היבשה מצוידות גם במקלעים, שהעיקריים הם הנגב 5.56 מ"מ, המאג 7.62 מ"מ והנגב NG7 (אף הוא בקליבר 7.62 מ"מ). הנשק הכבד כולל מקלע כבד M2 בראונינג (מק"כ 0.5) ומקלעי רימונים סאקו דיפנס Mk-19 (מקל"ר) ו־Mk 47 סטרייקר (מקל"רון).

בנוסף, מצוידות יחידות החי"ר ברקטות כתף מדגמי לאו M72 ומטאדור, וטילים נגד טנקים מהסוגים טאו ("עורב") וספייק (במספר דגמים, בהם "גיל" ו"גיל 2"). חיל הרגלים חמוש במגוון מרגמות בהן מרגמה 52, מרגמה 60, מרגמה 81 (לי"ש/נמר"ש) וקשת, מרגמה מתנייעת נשלטת־מחשב בקוטר 120 מ"מ.

כלי הרכב הטקטיים העיקריים המשרתים בצה"ל הם ההאמר (HMMWV), ה"זאב", הסופה והאביר. מדובר בכלי רכב בעלי הנעה 4X4 המיועדים לעבור בדרכים שונות. לצידם משרתים רכבי תובלה כגון משאיות קלות, משאיות ריאו, טאטרה ואושקוש HEMTT ומובילי טנקים של מרצדס, וולוו ואינטרנשיונל. כמו כן נמצאת בשירות משאית ה"ספארי" המיועדת לתובלה ממוגנת של חיילים.

הנגמ"ש העיקרי בצה"ל הוא ה־M-113 ("ברדלס") על נגזרותיו הרבות, ובנוסף לו משרתים מספר סוגים של נגמ"שים כבדים: ה"נמ"ר" (נגמ"ש מרכבה), ה"אכזרית" (מבוססת על תובת טנקי T-55 שנלקחו שלל במלחמות ישראל), הנגמחו"ן וה"נקפדון" (המבוססים על תובות טנקי צנטוריון), בעתיד אמור להיכנס ה"איתן", נגמ"ש אופני.

חיל השריון של צה"ל בנוי כיום על טנקי המרכבה (סימן 3 ב"ז, סימן 4 וסימן 4מ ומרכבה ברק). הטנקים חמושים בתותח טנק תעש 120 מ"מ, במקלעים ובמרגמות 60 מ"מ. על רוב טנקי המרכבה סימן 4 מותקנת מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח". לצד פגזי חודרי־שריון (ח"ש־חץ) וחלולן חיל השריון חמוש בפגזים רב־תכליתיים מדגמי רקפת 105 מ"מ וכלנית 120 מ"מ היעילים נגד מגוון מטרות, לרבות רק"מ, חי"ר, מבנים ואף מסוקים מנמיכי טוס, וכן בחצב 120 מ"מ שנועד בעיקר נגד מבנים וחי"ר מבוצר.

חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל מצויד בכלי הנדסה שונים, בהם רכב קרבי משוריין, ציוד מכני הנדסי, אמצעי מיקוש, אמצעי חבלה התקפית ואמצעי חבלה וסילוק פצצות. כלי הרק"ם כוללים טנקי גישור, טנקי הנדסה עם מגובים שונים, נגמ"שי M113, נגמ"שי הנדסה כבדים מדגמי פומ"ה ונמ"ר הנדסי. מערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית מפעיל דחפורי D9 משורייניםבולדוזרים זחליים כבדים ומשוריינים מדגם קטרפילר די־9, מחפרים ממוגנים בגדלים שונים בהם באגר E-349 הגדול, שופלים ממוגנים מדגמי קטרפילר 966 ומקדחי־בורות לחשיפת מנהרות. אחד האמצעים ההרסניים ביותר שמפעיל חיל ההנדסה הוא הצפע שריון, שנועד במקור לפריצת שדות מוקשים, לצידו משרתת מערכת CARPET של רקטות ריצוף. יהל"ם (יחידה מובחרת ששייכת לחיל ההנדסה ומבצעת פעולות הנדסה מיוחדות) מפעילה מגוון רובוט צבאיים למטרות חבלה וסילוק פצצות וסיור באזורים סגורים ומסוכנים, כגון בתים ממולכדים ומנהרות תת־קרקעיות וכן מגוון חומרי נפץ ומטעני הריסה. בנוסף מפעיל החיל אמצעי זיהוי וטיהור אב"כ.

חיל התותחנים של צה"ל מצויד במערכות ארטילריה תקניות, כגון מרגמות כבדות והוביצרים מתנייעים המבוססים על תותח מתנייע M-109 ("דוהר" ו"דורס"). החיל מצויד גם במערכות רקטיות הכוללות את ה־M-270 MLRS האמריקאי (נקרא בצה"ל "מנתץ" ונחשב למערכת הטקטית ההרסנית ביותר בזרוע היבשה) החמוש ברקטות מתקנות מסלול רעם איתן ורקטות "רומח" לסיוע אש מדויק, ואת משגר רקטות "להב" המשגר רקטות מתקנות מסלול ישראליות כגון ה"רומח" וה"אקסטרא". החיל מפעיל גם מערכות חימוש מונחה מדויק בהם "חפיז" וטנק הטילים "פרא" המשגרים טילי "תמוז" ארוכי-טווח. בנוסף מפעיל החיל מכ"מי איכון מדגמי נורית ור"ז, וכן כלי טיס בלתי מאוישים (בהם רוכב שמיים והרמס 450) לסייע באיתור ואיכון מטרות.

חיל האיסוף הקרבי מפעיל מערכות תצפית מתקדמות, בהן הרקון והנגמפו"פ.

חיל החימוש מפעיל טנקי חילוץ (כגון ה־M-88 הנמ"רה והפר"ג) ונגמ"שי חימוש המבוססים על הנמ"רה וה־M113.

מאז תחילת המאה ה-21 פועל צה"ל לפתח ולהטמיע מערכת תקשוב, פיקוד, שליטה ובקרה (C4ISTAR) דיגיטלית שתקשר בין כל יחידות צה"ל ובפרט בין כוחות בשטח, ותאפשר ניהול קרב רשתי תוך החלפה מהירה ובטוחה של מודיעין צבאי ומידע מתעדכן מזירת הלחימה (למשל: טנק יוכל לסמן למסוק קרב לתקוף מטרה). מערכת זו נקראת צי"דצבא יבשה דיגיטלי.

זרוע האוויר והחלל

ערך מורחב – חיל האוויר הישראלי
מטוסי קרב רב-משימתיים מדגמי F-16I סופה (מימין) ו־F-35I אדיר (משמאל).
שיגור טיל מיירט של "כיפת ברזל".

חיל האוויר של צה"ל מצויד בכלי טיס שונים למגוון משימות. בחוד החנית שלו, מערך מטוסי הקרב, משרתים מטוסי F-35I אדיר, מטוס קרב רב-משימתי חמקן מהדור החמישי (דגם של הלוקהיד מרטין F-35 לייטנינג II), מטוסי F-16 ("ברק 2020" ו"סופה") המהווים את עמוד השדרה של מערך הקרב, F-15 ("בז משופר") המשמש לעליונות אווירית וגם תקיפה קרקעית ו־F-15I רעם המשמש כמטוס ההפצצה הכבד והאסטרטגי של החיל.

החיל מצויד גם במסוקי קרב מדגמי AH-64 אפאצ'י ("פתן" ו"שרף") ומסוקי סער מדגמי UH-60 בלק-הוק ("ינשוף") ו־CH-53 סי סטאליון ("יסעור"). כמו כן, מצויד החיל במסוקי AS-565 פנתר ("עטלף") המשמשים למשימות סיור ימי עבור חיל הים.

מטוסי התובלה המשרתים בחיל הם ה־C-130 הרקולס ("קרנף"), C-130J סופר הרקולס ("שמשון") והבואינג 707 ("ראם"), וכן מטוסים קלים מסוג בוננזה A36 ("חופית").

במערך טייסות הבקרה והמודיעין של חיל האוויר משרתים מטוסים מסוג קינג אייר ("צופית" ו"קוקיה"), וכן מטוסי גאלפסטרים 5 ("נחשון") המשמשים לאיסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט") ובקרה אווירית ("נחשון עיטם"). החיל מצויד גם במטוסים מסוג סי-סקאן ("שחף") לצורך משימות סיוע אווירי לחיל הים.

בנוסף, מצויד חיל האוויר בכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) מדגמי הרון 1 ("שובל"), הרמס 450 ("זיק"), הרמס 900 ("כוכב"), הארפי ("שיאון") ו־הרון TP ("איתן"). כן מצויד החיל בטילי שיוט.

חיל האוויר כולל בתוכו גם את מערך ההגנה האווירית (לשעבר מערך הנ"מ). מערך זה מצויד כיום בטילי קרקע-אוויר מהסוגים FIM-92 סטינגר ("ברקן"), MIM-23 הוק ו־MIM-104 פטריוט מגרסת PAC-2/GEM+ ("יהלום"). לצד מערכות הנ"מ מפעיל מערך ההגנה האווירית את מערך ההגנה הרב-שכבתי הלאומי נגד ארטילריה רקטית, טילי קרקע-קרקע וטילים בליסטים. בשכבה העליונה נמצא ה"חץ 3", שנועד ליירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. מתחתיו נמצא ה"חץ 2" הוותיק שמיועד נגד טילים בליסטיים וטילי קרקע-קרקע. מתחת לטילי ה"חץ" נמצאת מערכת "קלע דוד" שמיועדת ליירט מגוון איומים בהם כלי טיס, רקטות וטילים בליסטיים בעלי טווח בינוני. בשכבה התחתונה נמצאת מערכת "כיפת ברזל" ליירוט רקטות וטילים קצרי טווח, וכן פגזי ארטילריה ופצצות מרגמה כבדות. מערכת זו נחשבת למוצלחת ביותר ובעלת ניסיון מבצעי רב של יירוט מאות רקטות באחוזי הצלחה גבוהים מאוד.

בנוסף מפעיל חיל האוויר לווייני ריגול ותצפית מדגמי "אופק" וטקסאר.

זרוע הים

ערך מורחב – חיל הים הישראלי
ספינות הטילים וסירות הקומנדו הימי של חיל הים במבצע חשיפה מלאה

עיקר כוחו של חיל הים של צה"ל הן ספינות הטילים (סטי"ל) מדגמי סער 4, סער 4.5 וסער 5. במהלך 2022 התחיל החיל במבצוע ספינות הקורבטה סער 6. בנוסף, יש לחיל הים צי צוללות קטן המצויד בצוללות מסוג דולפין ודולפין AIP מתקדמות שמטרתן לבצע משימות מודיעין ועל פי הערכות, גם להוות אפשרות לתגובה גרעינית ("מכה שנייה"). החיל מצויד גם בספינות סיור ומשמר קטנות ומהירות מדגמי "דבור", "דבורה", "סופר-דבורה סימן 2", "סופר-דבורה סימן 3" ו"שלדג".

בנוסף לאמצעים המיוחדים שמפעילה שייטת 13, לוחמי פלגות הים מפעילים שלל אמצעי לחימה החל מנשק קל: רוס"ר M-16 לסוגיהם, מקלע מאג, מקלע M2 בראונינג וכלה בתותחים מדגמי אורליקון 20 מ"מ, וטייפון 25 מ"מ מיוצב ותותח 76 מ"מ המשמש בעיקר להפגזת מטרות חוף. ספינות החיל מצוידות במספר סוגים של טילים נגד ספינות כנגד כלי שיט (כגון גבריאל והרפון) יחד עם טילים משימתיים, בעיקר ממשפחת הספייק של רפא"ל, המקנים יכולת פגיעה נקודתית ביבשה.

ספינות הטילים של חיל הים מצוידים במערכות הגנה מפני טילים נגד ספינות וטילי חוף-ים. מערכות אלה כוללת אמצעי לוחמה אלקטרונית וכן מערכות הגנה אקטיבית המיירטות את האיום בהן "נוקמני" – פלנקס (המבוסס על תותח ה־M61A1 וולקן) וטילי ברק 1 וברק 8, ואף כיפת ברזל ימית שתכנס בספינות הסער 6. חיל הים אף מפעיל מסוקים ימיים מסוג עטלף.

חיל הים הוא הזרוע הקטנה ביותר של צה"ל.

גלריית אמצעי הלחימה של צה"ל

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי חוק יסוד: הצבא
  2. ^ חוברת עיקרי התקציב לשנים 2022-2021, אתר משרד האוצר, 2021
  3. ^ הצעת תקציב הביטחון לשנות הכספים 2011–2012, אתר משרד הביטחון
  4. ^ שם הצבא שונה בניגוד לחוק, Energia News.com‏, 18 באוגוסט 2009
  5. ^ בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל צה"ל להשתמש בשם "צבא ההגנה לישראל", בעקבות המלצת האקדמיה ללשון העברית להשתמש בצורה המיודעת.[4] עם זאת, שם הצבא בחוק יסוד: הצבא לא שונה ונותר "צבא הגנה לישראל", וגם בחקיקה מאוחרת יותר בנושאי צה"ל השם המלא נותר "צבא הגנה לישראל".
  6. ^ 6.0 6.1 שירות כלכליסט, דירוג המדינות החזקות ביותר בעולם: ישראל בעשירייה הפותחת, באתר כלכליסט, 3 במרץ 2019
  7. ^ דו"ח ועדת וינוגרד, פרק ראשון: הקדמה, סעיף א', 9
  8. ^ צה"ל: הצבא החזק במזרח התיכון, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 באוקטובר 2014‏
  9. ^ The 11 Most Powerful Militaries In The World באתר Business Insider
  10. ^ באתר "GFP"‏ מדורג הכוח הצבאי הישראלי (מינוח שונה מעט מ"צה"ל") במקום ה-10 בעולם; האתר מציין שהדירוג עלול להיות סובייקטיבי, ושכוח גרעיני לא שוקלל בהכנת הדירוג.
  11. ^ רשימה של תקציבי צבאות מבוססת על אינדקסים בינלאומיים כמו המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם, והמכון הבילאומי למחקרים אסטרטגיים בלונדון, ויקיפדיה האנגלית
  12. ^ פקודת צבא הגנה לישראל, בארכיון האינטרנט, אורכב מאתר צה"ל
  13. ^ מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992, עמוד 480.
  14. ^ נעם תיבון, 1953 - השנה שבה עוצב צה"ל, מערכות 438, אוגוסט 2011, עמודים 18 - 27.
  15. ^ מילשטיין, א. (1985). ההיסטוריה של הצנחנים, כרך ב'. תל אביב: שלגי. עמ' 563, 568-567, 864-857
  16. ^ יהושע בריינר‏, האלוף שטרן: "צה"ל לא צריך לפנות ישובים", באתר וואלה!‏, 17 ביולי 2008
  17. ^ יואב זיתון, המהפכה של איזנקוט: עוד פיטורי אנשי קבע, קיצוץ דרסטי במילואים, הצערה ואיחוד יחידות, באתר ynet, 20 ביולי 2015
    מערכת אתר צה"ל, ‏כל מה שרציתם לדעת על תר"ש "גדעון", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 ביולי 2015.
  18. ^ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
  19. ^ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
  20. ^ עמית סגל, ‏הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 בפברואר 2024‏
  21. ^ אלון חכמון, ‏הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
  22. ^ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 – makoVOD (וידאו)
  23. ^ עידן ארץ, ‏הסוד נחשף: כמה משרתים בשירות החובה של צה"ל, באתר גלובס, 23 במאי 2022
  24. ^ אתר מתגייסים, שלבי ההתנדבות לצה"ל, באתר מתגייסים, ‏8 בינואר 2020
  25. ^ נעמי סומר, "לדעת לקבל את השונה – הדבר הכי גדול שמפקד יכול לעשות עבור חייל", באתר צה"ל, 19 מאי 2020
  26. ^ מרדכי ברקאי, מפעל חינוכי גדול, ושמו – צה"ל, דבר, 7 במאי 1965.
  27. ^ דרור מרום, ‏ההצעה לבטל את גיוס החובה: מופז יתנגד להפיכת צה"ל לצבא שכירים, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2003
  28. ^ שמואל אבן, תקציב הביטחון לשנת 2019: סוגיות מרכזיות, באתר INSS, ‏18 במרץ 2018
  29. ^ 29.0 29.1 התפתחות תקציב הביטחון בשנים 2009 - 2014, אליעזר שוורץ, מרכז המחקר של הכנסת, 2014
  30. ^ (הקישור אינו פעיל, 22 במרץ 2018)תקציב המדינה
  31. ^ (הקישור אינו פעיל, 22 במרץ 2018)תקציב המדינה
  32. ^ (הקישור אינו פעיל, 22 במרץ 2018)תקציב המדינה
  33. ^ הצעת תקציב משרד הביטחון עמ' 28-30
  34. ^ אתר למנויים בלבד מוטי בסוק, הממשלה אישרה ברוב של 21 שרים נגד אחד את תקציב המדינה, באתר TheMarker‏, 14 במאי 2013
  35. ^ הצעת תקציב משרד הביטחון עמ' 27
  36. ^ הצעת תקציב הביטחון, אגף התקציבים משרד הביטחון, באתר משרד הביטחון
  37. ^ יניב קובוביץ, ליברמן וגנץ סיכמו: שכר החיילים יעלה ב-50% ב-2022, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2021
  38. ^ 38.0 38.1 דין וחשבון על הוצאות השכר במערכת הביטחון לשנת 2020, באתר של משרד האוצר, דצמבר 2021
  39. ^ גד ליאור, 101 אלף שקל בחודש לרמטכ"ל, 91 אלף שקל למפכ"ל: השכר במערכת הביטחון, באתר ynet, 14 בדצמבר 2022
  40. ^ שאול אמסטרדמסקי, בלעדי לכלכליסט שכר אלופים עלה ב-11%, שכר סג"מים ב-2% בלבד, באתר כלכליסט, 30 ביולי 2015
  41. ^ קודם להקמת צה"ל היה דורי רמטכ"ל "ההגנה" בשתי תקופות, שנמשכו 84 חודשים: 6 בספטמבר 193915 בנובמבר 1945; 16 ביוני 194731 במאי 1948
  42. ^ כיהן כרמטכ"ל בפועל במשך 13 ימים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37636747צבא הגנה לישראל