חטיבת עציוני

חטיבת עציוני
פרטים
כינוי	חטיבה 6
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל; חיל הרגלים הישראלי
סוג	חטיבת חי"ר (מילואים)
בסיס האם	מחנה נאעורה
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	נובמבר 1947 (הקמה מחודשת ב-2010) – הווה
מלחמות	מלחמת העצמאות; ; מבצע חומת מגן ; מלחמת חרבות ברזל
נתוני היחידה
כוח אדם	חיילי מילואים
פיקוד
יחידת אם	עוצבת געש
יחידות בת	גדוד 8103; גדוד 9219; גדוד 9220; גדס"ר 6408; גדחהן 'הגליל' 8173 ; פלחי"ק 5474;
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקדים	מפקדי החטיבה

אין לבלבל ערך זה עם הערך "חטיבת עציון".

חטיבת עציוני, חטיבה 6, היא חטיבת חיל רגלים במילואים. החטיבה הוקמה בנובמבר 1947 על ידי ארגון ההגנה כחטיבת חי"ש שתפקידה להגן על ירושלים וסביבתה. עם הקמת צה"ל עברה אליו כחטיבה 6. מפקד החטיבה הראשון היה ישראל עמיר אך הוא הוחלף עד מהרה (באמצע פברואר 1948) על ידי דוד שאלתיאל ואחריו משה דיין.^[1] לאחר מלחמת העצמאות שוחררו הלוחמים והחטיבה פורקה. בשנת 2010 נבחרה חטיבה 408 לשאת את שמה של חטיבת עציוני, וכן את מספרה הצה"לי - 6.

היסטוריה

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון לארגן מחדש את מבנה הצבא להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. חטיבת עציוני נועדה לפעול במרחב העיר ירושלים והורכבה מאנשי החי"ש של העיר, ובהם פלוגת הסטודנטים שאוישה בסטודנטים של האוניברסיטה העברית. פלוגות חי"ם של החטיבה הגנו ביישובים הסמוכים לירושלים: נווה יעקב ועטרות מצפון, מפעלי האשלג (בקלי"ה ובסדום) ובית הערבה ליד ים המלח והמושבה הר-טוב ממערב לעיר. כמו כן, כל מתיישבי גוש עציון היו למעשה אנשי חי"ש ומחלקות חי"ש נוספות תגברו את היישובים^[2].

בשל בעיות הגיוס לחי"ש בירושלים תוגברה החטיבה בכוחות מתל אביב. גם "פלוגת הסטודנטים" שנבנתה על סמך מחלקות הסטודנטים באוניברסיטה העברית הייתה מורכבת רק בחציה מירושלמים. כך אבד לעציוני חלק מן היתרון שהיה לרוב חטיבות החי"ש והוא הזיקה של החיילים למרחב וכן ההיכרות הבלתי אמצעית וההתמצאות באזור השירות.

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות

בדצמבר 1947 הוקמו שני הגדודים הראשונים: "מוריה" ו"מכמש" ובוצעה חלוקת האחריות ביניהם. בראשית המלחמה הדפו כוחות עציוני התקפות על שכונות דרום העיר ארנונה, תלפיות, מקור חיים, חוות הלימוד ורמת רחל וכן עסקו בליווי שיירות אספקה מהשפלה לעיר, שיירות אספקה לגוש עציון ושיירות להר הצופים, שנותר כמובלעת מנותקת מהעיר. כתוצאה מכך סבלו אבדות קשות בשורה של התקפות על שיירות, כגון מחלקת הל"ה, שיירת עטרות, שיירת נבי דניאל ושיירת הדסה. כוחות עציוני (מגדוד מוריה) השתתפו בקרבות מבצע נחשון בקרב על הקסטל וכן במבצעי הראל, מכבי, קלשון ויבוסי.

בינואר 1948 שונה שם החטיבה לחטיבה 6, והתמנה לה מפקד חדש דוד שאלתיאל, שהיה גם מפקד המחוז. במרץ 1948 ביצע שאלתיאל ארגון מחדש של המרחב. שונו המשימות של "מוריה" ו"מכמש" והוקם גדוד נוסף, שלישי -"בית חורון". באפריל הוקמה פלוגת יהונתן מתוך מפקדי וחניכי הגדנ"ע בעיר.

החטיבה החלשה יחסית התמודדה עם הצבא הערבי הסדיר החזק ביותר - הלגיון הערבי הירדני שהיה בפיקוד בריטי. לפיכך סבלה החטיבה מפלות רבות: גוש עציון נפל ב-14 במאי 1948, בכפר עציון נהרגו רבים מלוחמי החי"ש של הגוש. בית הערבה, הרטוב, עטרות ונווה יעקב נפלו למחרת. בליל 18 וה-19 במאי הצליח הפלמ"ח לפרוץ לרובע היהודי ומחלקת חי"ש בת 80 לוחמים נכנסה אליו לתגבר את מגיניו, אולם גם כך לא הצליח הרובע לעמוד מול התקפות הלגיון וב-28 במאי נכנע הרובע ומגניו נפלו בשבי. ביולי 1948 נכשל מבצע קדם, הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה. אך במקביל הצליחה להדוף התקפות קשות של הלגיון באזור שער מנדלבאום ואכסניית נוטרדאם.

רבים, ביניהם מושלה הצבאי של ירושלים באותה תקופה, דב יוסף, האשימו את מפקד חטיבת עציוני, דוד שאלתיאל, באחריות אישית לכשלונות. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת 1960, שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, מתח יוסף ביקורת על שאלתיאל על כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה, וטען שלוּ היה עושה כן הוא היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה לאזעקת כוחות תגבורת.

ביולי 1948 עם השבעת החטיבה לצה"ל, החליף משה דיין את שאלתיאל, שהודח, למעשה. באמצע אוגוסט נכשל ניסיון לכיבוש שלוחת ארמון הנציב ובאמצע אוקטובר 1948 נכשל ברובו גם מבצע יקב שנועד לכבוש את רכס בית ג'אלא ולאיים על הדרך לחברון.

ב-18 ו-19 באוקטובר 1948 השתתפו כוחות חטיבת הראל, במבצע ההר, שנערך במקביל למבצע יקב. במהלך המבצע הורחבה שליטת צה"ל בפרוזדור ירושלים ונכבש אזור עמק האלה והשטח שעליו הוקמה לימים העיר בית שמש.

ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,166 חיילים ומפקדים^[3]. 651 חיילים נהרגו בקרבות, אחד מהם, מ"פ ב" בגדוד בית חורון, סרן שמעון סמרגד, עדיין נעדר מהקרב במלחה, ממנו לא שב.

במקביל לחטיבת עציוני פעלה במרחב ירושלים גם חטיבת הפלמ"ח "הראל". שיתוף הפעולה בין החטיבות היה לקוי.

לאחר מלחמת העצמאות ועד 1959

ערך מורחב – חטיבה 14

אחרי מלחמת העצמאות, בשנת 1949 פורקה החטיבה. חיילי החטיבה הועברו לחטיבת ירושלים (חטיבה 16).

ב-1955 הוקמה חטיבה 6 מחדש כחטיבת חי"ר במילואים הכפופה לפיקוד המרכז. החטיבה לא נטלה חלק במלחמת סיני. בספטמבר 1958 שונה שמה לחטיבה 14, וממאי 1959 הוכפפה לפיקוד הדרום^[4].

גדודי עציוני ההיסטורית

מספר הגדוד	שם הגדוד	הרכב	תאריך הקמה	פעילות עיקרית	מפקדים ואנשי מפתח
61	מוריה	פלוגות חי"ש ירושלים ופלוגת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ובנוסף, תגבורת מחי"ש תל אביב (גבעתי) שנשלחה בעשרים ושלושה בינואר 1948	דצמבר 1947	עד סוף פברואר 1948 - הגנה במרחב מרחוב יפו צפונה, מוצא, הרטוב, עטרות ונווה יעקב ומבצע שמואל. מתחילת מרס - הגדוד העירוני של המחוז. פעל בכוחות קטנים, לחם ברובע היהודי, היה אחראי על ליווי השיירות לגושים (מוצא וגוש עציון) ופשיטות על כפרים כאבו תור, רוב מחלקת הל"ה הייתה שייכת לגדוד. מחלקת החבלה הייתה אחראית על פיצוץ מלון סמירמיס בקטמון. במבצע נחשון סופח לחטיבת הראל והשתתף בקרב הקסטל. השתתף בקרב נוטרדאם בירושלים. במסגרת מבצע דני השתתף בקרב חירבת אבו לאחם. לאחר הקמת צה"ל השתתף במבצע יקב יחד עם גדוד בית חורון.	זלמן מרט, מרדכי גזית
62	בית חורון	פלוגה מגדוד 61 ותגבורת מחטיבת גבעתי	מרס 1948	השתתף במבצע נחשון, ובהמשך אחראי על אחזקת משלטי הדרך משער הגיא לקסטל. לאחר הקמת צה"ל השתתף בקרבות הקשים על גבעת הרדאר. בהפוגה הראשונה עלה לירושלים, השתתף במבצע קדם ולאחריו הדף את הלגיון הירדני משער מנדלבאום, נלחם בקרב ארמון הנציב, החזיק את הקו הדרומי בין מלחה למיס קרי והדף התקפות של המצרים, נלחם במבצע יקב יחד עם גדוד מוריה.	מאיר זורע
(63)	(גדוד מכמש)	פלוגות חי"ש עירוניות	דצמבר 1947	עד פברואר 1948 - הגנה במרחב מרחוב יפו ודרומה, גוש עציון ורמת רחל. לאחר פברואר 48 - אחריות על המרחב הכפרי: 2 מחלקות בנווה יעקב ועטרות, 2 מחלקות בהרטוב, פלוגה בגוש עציון ופלוגה במוצא. תקף את בית צפאפא, סילואן והתחבורה על כביש בית לחם והדף את המתקפה על גוש עציון ב-14 בינואר 1948. רבים מלוחמי הגדוד נפגעו והלכו בשבי הלגיון הירדני (כולל כל פלוגת גוש עציון). הגדוד פורק ב-21 במאי 1948 ושרידיו פוזרו בגדודי החטיבה.	שלום דרור (בורג)
64	על בסיס פלוגת יהונתן	יוצאי גדנ"ע, נערים בני 16–18, ואחרים	אפריל 1948	סיוע בגזרות הר ציון והרובע היהודי, שכונות ארנונה ותלפיות. סיוע בקרב נוטרדאם בירושלים, סיוע לאצ"ל בכיבוש מלחה ועין כרם.	יהושע אריאלי, משה ריינהולד

חטיבת עציוני המתחדשת

בשנת 2010, כחלק ממהלך כולל בצה"ל שנועד להחזיר את שמות החטיבות הראשונות לשימוש, נבחרה חטיבה 408 לשאת את שמה של חטיבת עציוני, וכן את מספרה הצה"לי - 6.

החטיבה שנקראה עד אז "חוד החנית" (אין להתבלבל עם חטיבה 55 של הצנחנים) כפופה לאוגדה 36 הקרויה גם "עוצבת געש". במהלך מבצע של"ג נלחמה החטיבה בגזרה המרכזית. החטיבה השתתפה בהמשך הלחימה בלבנון עד הנסיגה, וגויסה במבצע חומת מגן ללחימה ברמאללה^[5]. החטיבה מבצעת תעסוקות מבצעיות בגזרת הצפון ויהודה ושומרון.

בחטיבה שלושה גדודים הקרויים על שם גדודי עציוני תש"ח וגדוד סיור, כמקובל בחטיבת חי"ר. לוחמי החטיבה הם יוצאי חטיבת החי"ר נח"ל.

ביוני 2017 קיבל גדוד הסיור את השם 'יהונתן' על שם פלוגת יהונתן שלחמה במלחמת העצמאות בגזרת ירושלים.

מפקדי החטיבה

מפקדיה בתקופת הראשונה כחטיבה 6 במלחמת העצמאות:

שם	תקופת כהונה	הערות
ישראל עמיר	1947 - 1948
אלוף דוד שאלתיאל	1948
סגן-אלוף משה דיין	1948–1949	לימים הרמטכ"ל ה-4
סגן-אלוף יצחק פונדק	1949


שם	תקופת כהונה	הערות
חיים אורן	1977 - 1980	מפקד חטיבה 408, לימים ראש מטה פיקוד מרכז
עזרא סלע	1980 - 1983
חזי צפריר	1983 - 1985
ברוך שפיגל	1985 - 1986
מוני חורב	1988 - 1990
נמרוד רן	1993 - 1996
דני שחר	1996 - 1999
רון שכנר	1999 - 2005	מפקד החטיבה במבצע חומת מגן
ארז וינר	2005 - 2008	לימים מפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום.
רפי מילוא	2008 - 2010	לימים מפקד פיקוד העורף
גיא הלוי^[6]	2010 - 2013	תחת פיקודו החליפה החטיבה את שמה ומספרה לחטיבת עציוני - 6
אילן דיקשטיין^[7]	2013 - 2016
קובי ולר	2016 - 2018
אורן שמחה	2018 - 2020	לימים מפקד חטיבת הנח"ל
יאיר צוקרמן	2020 - 2022	לימים מפקד חטיבת הנח"ל
איתן גלעד	2022 - 2024	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
שראל סבג	2024 - מכהן

תגיה ההיסטוריים של החטיבה

סמל החטיבה במלחמת העצמאות
סמל החטיבה בין השנים 1955–1958
התג של חטיבה 408 ("חוד החנית") עד שנת 2010
תג החטיבה משנת 2010

הנצחה

לזכר חטיבת עציוני הוקמה בשנת 2011 אנדרטת "שלהבת עציוני" סמוך לטחנת הרוח במשכנות שאננים.

כמו כן מונצחים חטיבת עציוני וקרבותיה במספר אתרי קרבות בירושלים ובסביבותיה, בהם הגן הלאומי הקסטל במבואות ירושלים.

לקריאה נוספת

מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992
ארגון חברי ההגנה בירושלים, ההגנה בירושלים, ירושלים תשל"ג - תשל"ה - תולדות חטיבת עציוני
בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955-1972 כרכים ג' ו-ד'
מאיר פעיל, התפתחות כוח המגן העברי, אוניברסיטה משודרת, 1987
יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, ירושלים, 1974 עמודים 115, 106, 59
דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 1978.
ישראל עמיר בדרך לא סלולה, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1988
מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150