ביצ'קראפט בוננזה
בוננזה A36 ממריא מנמל התעופה מוהאבי | |||||||||||||
מאפיינים כלליים | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | מטוס אזרחי קל. (בגרסותיו הצבאיות משמש במשימות ממסר, תצפית וניוד בכירים) | ||||||||||||
ארץ ייצור | ארצות הברית | ||||||||||||
יצרן | ביצ'קראפט | ||||||||||||
צוות | 1 | ||||||||||||
נוסעים | 3 (דגם 35), 5 (דגם 36) | ||||||||||||
יחידות שיוצרו | למעלה מ-17,000 | ||||||||||||
מחיר | כ-700,000 דולר אמריקני (דגם 36) | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
|
בוננזה (באנגלית: Bonanza) הוא מטוס קל מתוצרת ביצ'קראפט שנכנס לשימוש ב-1947. במהלך השנים פותחו שלושה דגמים עיקריים של הבוננזה, ולמעלה מ-17,000 מטוסים יוצרו. זהו דגם המטוס הנמצא בייצור למשך הזמן הרב ביותר, והוא עדיין בייצור גם היום.
דגמים
דגם 35
הדגם הראשון של הבוננזה, דגם 35, תוכנן על ידי צוות בראשותו של המהנדס רלף הרמון (Ralph Harmon). הוא היה עשוי כולו ממתכת, ומהיר מאד ביחס למרבית המטוסים הקלים באותה תקופה שנבנו עדיין מעץ ואריג. דגם 35 כלל כני נסע מתקפלים וזנב וי שהפך לסימן ההיכר שלו.
טיסת הבכורה של אב הטיפוס של דגם 35 נערכה ב-22 בדצמבר 1945.
המטוס הראשון יצא מפס הייצור ב-1947. ב-1982, לאחר שיוצרו 10,194 מטוסים מדגם 35, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים, הופסק הייצור שלו.
על בסיס דגם 35 פותח מטוס האימון הצבאי T-34 מנטור.
דגם 33
לדגם 33 היה זנב רגיל, בניגוד לדגם 35 בעל זנב הוי. המטוס הראשון מדגם 33 יצא מפס הייצור ב-1959. ב-1995, לאחר שיוצרו למעלה מ-2,500 מטוסים מדגם 33, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים, הופסק הייצור שלו.
איראן מייצרת גרסה צבאית של הדגם הזה תחת השם "פרסטו" מבלי שקיבלה זיכיון לכך.
דגם 36
לדגם 36 יש זנב רגיל בדומה לדגם 33, אך גוף המטוס הוארך ב-25 ס"מ. המטוס הראשון מדגם 36 יצא מפס הייצור ב-1968. עד כה יוצרו למעלה מ-2,700 מטוסים מדגם 36, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים. דגם זה נמצא עדיין בייצור ומחירו עומד על כ-700,000 דולר אמריקני.
מפעילות צבאיות
- תחת הכינוי QU-22 הותאם דגם 36 לשימוש חיל האוויר האמריקני ככלי טיס בלתי מאויש למשימות ממסר, אף על פי ששימוש מבצעי במטוס נעשה תמיד כשהוא מאויש. השינויים העיקריים ב-QU-22 היו הוספתו של גנרטור גדול מעל המנוע להפעלת הציוד האלקטרוני והוספתם של שני מכלי דלק שהותקנו בקצה הכנפיים.
- ה-QU-22 הופעל במלחמת וייטנאם בשנים 1970-1972 ושימש לממסר אותות של חיישני תנודה וקול שפוזרו באזור נתיב הו צ'י מין במסגרת מבצע איגלו וייט.
- חיל האוויר הישראלי מפעיל את דגם A36 של המטוס, תחת הכינוי "חופית". המטוסים משרתים בטייסת 135 ("מלכי האוויר") וכן בבסיסי הטיסה השונים של החיל, ומשמשים לניוד מהיר של בכירי החיל וצה"ל. בנוסף, משרת המטוס גם בטייסת 100 ("הגמל המעופף") למשימות תצפית ואיסוף מודיעין חזותי. שלושת מטוסי ה"חופית" הראשונים נחתו בישראל ב-5 בדצמבר 2004 והתקבלו בטקס חגיגי בשדה דב במעמד מפקד חיל האוויר, האלוף אליעזר שקדי. המטוסים החליפו בהדרגה את מטוסי ה-TB-20 טרינדד ("פשוש") מתוצרת סוקטה.
- בימיו הראשונים של חיל האוויר הישראלי, הופעלו שני מטוסי בוננזה 35 על ידי הטייסת הראשונה, טייסת 100. המטוסים נתרמו לחיל האוויר על ידי בוריס סניור, שהיה קצין יהודי בדרגת סגן בחיל האוויר של דרום אפריקה, וביקש לתרום לחיזוק חיל האוויר הישראלי. סניור רכש זוג מטוסים והטיס אותם לישראל ביחד עם טייס נוסף. במהלך חניית ביניים לצורך תדלוק ברודזיה התרסק אחד המטוסים, וסניור קנה אחר במקומו בלוקסור שבמצרים, במסווה של מטוס שעשועים, שנועד לטוס לביירות. שני המטוסים הגיעו לישראל ב-5 במאי 1948. המטוסים הותאמו לשמש כמטוסי תקיפה קלים, לאחר שחומשו בפצצות במשקל 50 ק"ג כל אחת. המטוסים שימשו את חיל האוויר במשימות תקיפה במלחמת העצמאות במשך תקופה קצרה, ולאחריה הם שימשו למשימות סיור וקישור בלבד. ב-1952 הוצאו משירות.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוננזה |
- בוננזה G36, באתר הוקר ביצ'קראפט
- היסטורית הפיתוח של הבוננזה
- עמית דרנגר, על הגבול, באתר חיל האוויר הישראלי
- בוננזה, בטאון חיל האוויר 63, נובמבר-דצמבר 1963, עמ' 42-41, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר