מבצע רגל עץ

מבצע רגל עץ
	למעלה: סמל המבצע
	מערכה: הסכסוך הישראלי-ערבי
סוג העימות	מבצע צבאי
תאריך	1 באוקטובר 1985
קרב לפני	מלחמת לבנון הראשונה
קרב אחרי	מבצע חוק וסדר
מקום	חמאם א־שאט, תוניסיה
תוצאה	נהרגו מספר רב של מחבלים
הצדדים הלוחמים
ישראל	אש"ף
מנהיגים
שמעון פרס (ראש הממשלה)	יאסר ערפאת
מפקדים
רא"ל משה לוי; אלוף עמוס לפידות; אלוף גיורא רום
כוחות
חיל האוויר הישראלי; 10 מטוסי F-15 איגל (שניים חזרו); ; 2 מטוסי בואינג 707 ("ראם");	עשרות מחבלים של אש"ף
אבדות
אין	נהרגו 60–75 אנשי ארגוני טרור ו-70 נוספים נפצעו

מבצע רגל עץ היה מבצע בו הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985. במבצע זה ביצע חיל האוויר הישראלי את ההפצצה המרוחקת ביותר שביצע אי פעם, כ-2,300 ק"מ מישראל. במבצע זה גם בוצע תדלוק אווירי באמצעות מטוסי בואינג 707 ("ראם"), וזה היה התדלוק האווירי המרוחק ביותר שנעשה על ידי חיל האוויר הישראלי עד אותו זמן.

הרקע למבצע

גם לאחר שצה"ל נסוג מלבנון ביוני 1985 ונערך על גבול אזור הביטחון, המשיך אש"ף לפעול כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. ב-21 בספטמבר, חדרה חוליית אנשי אש"ף לרצועת הביטחון ושיגרה מטח רקטות אל יישובי הגליל. ביום הכיפורים ב-24 בספטמבר, השתלטה חוליה של כוח 17 על יאכטה בקפריסין ורצחה את שלושת הישראלים ששהו על סיפונה. ישראל החליטה לשקם את כוח ההרתעה שלה על ידי פעולה שתבהיר כי אין לאנשי אש"ף מקום בו יהיו בטוחים. לאחר הפעולה הסביר שר הביטחון יצחק רבין: "אין חסינות לגורם אש"פיסטי בשום מקום בעולם. ידו הארוכה של צה"ל תדע להשיג ולהעניש. ישראל תקבע את דרך הלחימה ומקום הפגיעה בהתאם לשיקוליה בלבד".

תכנון המבצע

הרמטכ"ל, משה לוי ביקש תחילה מאגף המבצעים תכנונים לביצוע הפעולה גם מחיל הים וממפקדת קחצ"ר. בסופו של דבר, בשל ההיערכות המהירה והסיכון הנמוך יותר, הוחלט להטיל את המשימה על חיל האוויר^[1]. מטוסי ה-F-15 ("בז") נבחרו למשימה בשל אמינותם הטכנית ויכולת התדלוק האווירית שלהם. התכנון היה ששמונת המטוסים המיועדים להפציץ את היעד יתודלקו פעמיים באוויר - תדלוק ראשון במהלך הטיסה אל היעד, ותדלוק קצר נוסף לפני הכניסה לאזור התקיפה, על מנת למלא את מכלי הדלק במלואם. בעיית האמינות הטכנית של המטוסים הייתה מרכזית. נבחרו 10 מטוסים שבהם נתגלה מספר התקלות הנמוך ביותר בעבר ושני מטוסים מתוך העשרה טסו כגיבוי למקרה שתתגלה תקלה לפני נקודת האל-חזור בתקיפה.

שיקול נוסף שנלקח בחשבון היה קרבת המטרות לחופים ולמתקנים בהם שהו אזרחים ונופשים רבים. נעשה שימוש בפצצות מסוג GBU-15 (פצצה אחת על כל מטוס), וניתנה הוראה מפורשת לטייסים שלא לשחרר את החימוש אם לא יזהו באופן ודאי את המטרות. כמו כן, בחירת נתיב הטיסה נעשתה בצורה שתמנע כניסה לנתיבי אוויר מסחריים ובמקביל, ישמר מרחק מספיק מטווח קליטת המכ"ם המצרי והלובי.

מפקד חיל האוויר, עמוס לפידות, הציג את תוכנית התקיפה בפני הממשלה. התוכנית קיבלה את תמיכתו של ראש הממשלה שמעון פרס ושל שאר השרים.

הפעולה

שער גיליון בטאון חיל האוויר המוקדש למבצע

בבוקר 1 באוקטובר 1985 המריאו 10 מטוסי F-15 ושני מטוסי בואינג 707 מטייסת "התובלה הבינלאומית" בדרכם אל גיחת התקיפה הארוכה ביותר שביצע חיל האוויר אי פעם. מפקד המבנים התוקפים היה, סא"ל אבנר נווה שהיה אז מפקד "טייסת חוד החנית" שתרמה שישה משמונת מטוסי הבז שהשתתפו בתקיפה.^[2] שני המטוסים הנוספים הגיעו מטייסת אבירי הזנב הכפול בפיקודו של מפקד הטייסת מיקי לב. למבצע הצטרפו כטייסים מן המניין מפקד בסיס תל נוף גיורא רום ומפקדה לשעבר של טייסת חוד החנית, יואל פלדשו.^[3]

לאחר התדלוק האווירי הראשון ולאחר שנבדקו מערכות שמונת המטוסים שיועדו להשתתף בתקיפה ונמצאו כשירות, שבו שני מטוסי הגיבוי לישראל. בשעה 11 הגיעו מטוסי הקרב אל מעל החוף התוניסאי והצליחו לזהות את המטרות. התקיפה התבצעה בשני גלים תוך כדי התחשבות בכיוון הרוח ומניעת מיסוך מטרות הגל השני בעשן הפיצוצים של הגל הראשון. על פי דיווחי הטייסים הפגיעות היו מדויקות ולשכת ראש אש"ף ומשרדים שונים של אש"ף ושל ארגון פורשי א-סאעקה נהרסו או נפגעו קשה. על פי פרסומי צה"ל, נהרגו בתקיפה 60 - 75 מאנשי ארגוני הטרור ו-70 נוספים נפצעו^[4]. לטענת ממשלת תוניסיה ואש"ף, נהרגו בהפצצה גם מספר אזרחים.

כבר בעת הטיסה חזרה לכיוון ישראל, הודיע ה-BBC על התקיפה. למרות זאת, לא הוזנקו מטוסי יירוט של חיל האוויר התוניסאי, אלא רק לאחר שהמטוסים הישראלים התרחקו מהאזור.

בדומה לעוד שני מבצעים - מבצע אופרה לתקיפת הכור העיראקי, ומבצע ערצב 19 להשמדת מערך הנ"מ הסורי במבצע שלום הגליל - נצבע על המטוסים שהשתתפו בתקיפה עצמה סימן מיוחד, בדומה לסימן הפלה.

תוצאות המבצע

הפעולה זכתה לגינוי נרחב וחריף מצד הקהילה הבינלאומית. רק ארצות הברית לא הצטרפה לגינוי, אך נמנעה מהטלת וטו על החלטת הגינוי במועצת הביטחון (החלטה 573 מה־4 באוקטובר). הפעולה אף פגעה ביחסי ארצות הברית והממשל התוניסאי בראשותו של חביב בורגיבה.

בטווח הארוך יותר, הייתה לפעולה השפעה על מוכנותן של מדינות ערב לארח את מפקדות ארגוני הטרור. תוניסיה אסרה, באופן זמני, את כניסת אנשי אש"ף לשטחה, ובסופו של דבר, עברו מפקדות הארגונים לעיראק, סודאן וירדן.

פעולות ארגוני הטרור לא פחתו. ב-5 באוקטובר רצחו מחבלים שני ישראלים בברצלונה שבספרד. שבוע אחרי המבצע, ב-7 באוקטובר השתלטו טרוריסטים מחזית שחרור פלסטין על האוניה אקילה לאורו ורצחו אזרח ארצות הברית ממוצא יהודי. יומיים אחר כך, שוטר תוניסאי, אחיו של אחד ההרוגים בהפצצה, פתח באש בבית הכנסת אל-גריבה במהלך תפילה בשמחת תורה, והרג שלושה בני אדם.^[5] ב-27 בדצמבר באותה שנה, פעל ארגונו של אבו נידאל וביצע שתי התקפות טרור מתואמות בשדות התעופה של רומא ושל וינה. לטענת הארגון, היו פעולות אלו תגובה לתקיפה הישראלית על המפקדות בתוניסיה.

הסתייעות ביונתן פולארד

לאחר תפיסתו של הסוכן הישראלי יונתן פולארד בנובמבר 1985 הופיעו בתקשורת העולמית פרסומים מהם עלה כי ההתקפה הישראלית המדויקת התאפשרה הודות לתצלומי לוויין שהעביר פולארד לישראל לאחר שהתברר לו שתצלומים אלה לא הועברו על ידי ארצות הברית^[6], זאת בניגוד להסכמי העברת מידע בין שתי המדינות שנחתם בשנת 1983. ידיעות אלה אומתו על ידי חברי כנסת ואישי ציבור שהיו מעורבים במבצע, ובהם דבריו של חבר הכנסת אליעזר (צ'יטה) כהן המופיעים בסרט (אורכב 12.10.2007 בארכיון Wayback Machine) שערך הוועד למען פולארד.

ראו גם

מבצע יד ארוכה – הפצצה ישראלית נגד מטרות ארגון הטרור השיעי אנצאר אללה ("החות'ים") בעיר הנמל אל-חודיידה שבתימן, שנערכה ביולי 2024, בתגובה למתקפת הכטב"ם על תל אביב. זו הייתה התקיפה השנייה המרוחקת ביותר של חיל האוויר הישראלי, לאחר מבצע רגל עץ.