מבצע עובדה
.jpg) | ||||||||||
| הנפת דגל הדיו באום-רשרש על ידי אברהם אדן ("ברן") בתום מבצע עובדה. צילום מאת מיכה פרי. | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות | ||||||||||
| תאריכים | 6 במרץ 1949 – 10 במרץ 1949 (5 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע יצוב | |||||||||
| מקום | הנגב | |||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש הנגב הדרומי, לרבות אילת ואזורי עין גדי ומצדה בידי צה"ל | |||||||||
| ||||||||||
 | ||||||||||
מבצע עוּבדה (נערך מ-6 עד 10 במרץ 1949) היה אחרון המבצעים של צה"ל במלחמת העצמאות, אשר נערכו כנגד אויב, ובו נכבשו הנגב הדרומי ודרום עמק הערבה, לרבות אילת. בנוסף, נערך במסגרתו מבצע ייצוב, אשר שלביו הראשונים נערכו מספר ימים קודם ל'עובדה', ובו נתפסו אזורי עין גדי ומצדה. מבצע עובדה היה בעיקרו מבצע לוגיסטי כמעט ללא לחימה, וללא אבדות לכוחות צה״ל.
הרקע למבצע
במבצע חורב, אשר היה המקיף ביותר בצה"ל עד אותו זמן, טוהר כביש באר שבע–עסלוג'–ניצנה, וכוחות צה"ל אף חדרו לחצי האי סיני. כתוצאה מן ההשגים הגדולים של צה"ל בחזית הדרום, מצרים נאותה לבקש הפסקת אש, וזו החלה ב-7 בינואר 1949. ב-12 בינואר החלו שיחות על הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למצרים. ב-24 בפברואר נחתם הסכם שביתת נשק בין הצדדים. על פי אותו הסכם, נקבע הגבול המנדטורי, פרט לרצועה מרפיח ועד בית חאנון (רצועת עזה), כגבול בין ישראל למצרים.
לאחר שסוכמה שביתת הנשק עם מצרים, הצטרפה גם עבר הירדן לשולחן המשא ומתן על קווי שביתת הנשק, ובניגוד להחלטת האו"ם בתוכנית החלוקה, טענה שם לשליטה על אזור הנגב. נראה כי ממלכת עבר הירדן קיבלה עידוד לטענה זו מן הבריטים, אשר היו מעוניינים בשטח רצוף, הנתון להשפעתם, בין עבר הירדן לתעלת סואץ.
כיוון שכך, וכיוון שהן מבחינה מדינית, הן מבחינה צבאית, היה בסיס מוצק לטענה הישראלית על מרחבי הנגב, נחפזה ישראל לקבוע עובדות בשטח לפני תום השיחות על שביתת הנשק.
הכוחות המשתתפים
מפקד המבצע היה יגאל אלון, מפקד חזית הדרום (פיקוד דרום במונחי ימינו). למבצע הוקצו:
1. חטיבת גולני, בפיקודו של נחום גולן, החטיבה הקצתה למבצע שניים מגדודיה: גדוד 19 הממוכן וגדוד חיל רגלים 13. כן צורפו לחטיבה שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה.
2. חטיבת אלכסנדרוני, בפיקודו של בן ציון פרידן.
3. חטיבת הנגב, בפיקודו של נחום שריג.
כן הוקצו למבצע מטוסי תובלה של חיל האוויר, אשר יועדו להנחית כוחות ואספקה. עבור ליווי אותם מטוסי תובלה, הוקצו מטוסי קרב מטייסת 101 של חיל האוויר. מטוסי סיור וקישור של חיל האוויר סייעו אף הם לכוחות המתקדמים. מן הצד העבר ירדני לא היה ידוע על כוחות קבועים משמעותיים בזירת הפעולה המיועדת.
בריטניה הייתה גורם שהובא בחשבון בעת תכנון המבצע, בשל הגיבוי המדיני והאפשרות הפוטנציאלית לסיוע צבאי שיכולה הייתה לתת לממלכת עבר הירדן. לבריטניה היה אינטרס לשמור על רצף בין עבר הירדן (שתחת חסותה) לבסיסיה בתעלת סואץ. לכן, זמן קצר קודם לכן שלחה לעקבה כוחות יבשתיים וימיים.
התוכנית
מטרתו העיקרית של המבצע הייתה להגיע עד אום רשרש שלחוף מפרץ אילת, תוך השתלטות על כל שטח הנגב והערבה שבתחומי ארץ ישראל מצפון למפרץ.
חטיבת 'גולני' תוכננה להגיע למפרץ אילת דרך מעלה עקרבים ומשם, דרך עמק הערבה (נתיבו של כביש הערבה בימינו, בקירוב). מטרה נוספת של תנועת 'גולני' בנתיב זה, הייתה משיכת תשומת לבו של הליגיון, ובכך להבטיח תנועה בלתי מופרעת של חטיבת 'הנגב', אל אותו יעד. חטיבת 'הנגב' תוכננה להגיע לאותו יעד בנתיב מערבי יותר, דרך הר הנגב. בשל קשיי המעבר בנתיב זה, תוכנן כי מטוסי תובלה של חיל האוויר יסייעו לחטיבה ככל האפשר. לשם כך אותר מנחת כמה עשרות ק"מ מצפון לאום רשרש ('שדה אברהם'). על פי התוכנית, אמור היה חיל האוויר להעביר חיילים וציוד למנחת זה, על מנת להקל על מסעה של חטיבת 'הנגב'. חטיבת 'הנגב' יועדה להתבסס בהרים החולשים על קצהו הצפוני של המפרץ, בעוד 'גולני' יועדה לתפוס, בסופו של מסעה, את אום רשרש[דרוש מקור: נא להביא סימוכין לכך שחטיבת הנגב לא יועדה להגיע לאום רשרש] .
המטכ"ל קבע ארבע מגבלות למבצע:
- לא תהיה הפעלת כוחות צבאיים בסמוך לגבול עם מצרים (כדי שלא לגרור את המצרים להפרה של הסכמי שביתת הנשק).
- אין להיכנס לקרבות עם הלגיון הערבי מדרום לקו נחל פארן (מפקדי חטיבות 'גולני' ו'הנגב' הוחתמו באופן אישי על כך שיקיימו תנאי זה. רק לאחר פגישה של יגאל אלון עם הרמטכ"ל, הותר לכוחות להתגונן אם יותקפו).
- חל איסור מוחלט לתפוס את מתחם ראס אל נקב, אם כוחות הלגיון הערבי ישהו בו בזמן שכוחות צה"ל יגיעו אליו.
- על כוחות צה"ל לנתק מגע במקרה של התקרבות כוחות בריטיים.
חטיבת 'אלכסנדרוני' יועדה לפעול בצפון מזרח הנגב, על גבול הר חברון ובבקעת ים המלח. חלק זה של המבצע נקרא מבצע ייצוב.
ההכנות למבצע
ממצאי מסע ה-14 לאום רשרש, שהיה המסע הראשון שחצה את הנגב ברגל מרביבים לאום רשרש (אילת) ונערך בינואר 1945, סייעו להכנת חטיבת הנגב במבצע עובדה.[1][2][3] טרם המבצע נשלח סיור, בפיקודו של קצין המודיעין של החזית הדרומית, זרובבל ארבל, שמטרתו הייתה לתכנן מסלול התקדמות שיאפשר להגיע לאום-רשרש במפתיע. על הסיור היה להימנע בכל מחיר ממגע עם כוחות האויב. מלבד איתורו של מסלול כזה, גילה הסיור, מדרום למכתש רמון, שלושה מנחתים בעלי פוטנציאל לשימוש על ידי מטוסים, וניתנו להם שמות הקוד אברהם, יצחק ויעקב. לבסוף נבחר המנחת הראשון מבין השלושה.
סמוך למועד תחילת המבצע, נבדקו הצירים שאותרו גם על ידי חיל האוויר. ב-5 במרץ יצאו כוחות של חטיבות 'גולני' ו'הנגב' מבאר שבע לכיוון הנגב. כוח חלוץ חטיבת 'הנגב' יצא בבוקר מבאר שבע לכביש המוליך אל עוג'ה אל-חפיר. באותו היום יצאו מבאר שבע כוחות ממונעים של 'גולני', והגיעו עד לכורנוב, שם נקבע מקום כינוס כוחות 'גולני' למבצע.
מבצע ייצוב, בשלביו המוקדמים, שנערכו על גבול הר חברון, החל כבר ב-2 במרץ.
מהלך המבצע
ההתקדמות דרומה
ב-6 במרץ, בשעות הצהריים המוקדמות, אחרי שעברו מסלול רצוף מכשולי טבע, הגיעו כוחות החלוץ של חטיבת 'הנגב', לאזור 'שדה אברהם' (כיום דרומית-מערבית לבית הספר להנדסה צבאית). במהלך היום נוספו עוד כוחות מחטיבת 'הנגב' ותגבור קרקעי של חיל האוויר, שהתקין והכשיר את השטח. במהלך הלילה הוטס חלק מחטיבת 'הנגב' אל השדה. ועיקר הכוח הגיע למנחת בשעות הבוקר שלמחרת, ה-7 לחודש.
במקביל, התקדמה חטיבת 'גולני' במזרח הנגב. הכוח של החטיבה עבר תחילה באזור מעלה עקרבים. כמה שעות לאחר מכן, ב-6 במרץ בערב, הגיע עיקר הכוח של החטיבה לאזור עין חֻוצְובּ (עין חצבה).
במהלך 7 במרץ, יחידת הג'יפים של גדוד 19 של 'גולני' התקדמה מאזור עין חצבה, ותפסה את עין ויבה (עין יהב), הנמצאת כ-25 ק"מ דרומה משם, אשר נעזבה זמן קצר קודם לכן על ידי הלגיון.
בבוקר 8 במרץ תפסה 'גולני' את עין ע'אמר, כעשרה ק"מ מדרום לעין ויבה. במקום נמצא כוח של הלגיון בגודל מחלקה לערך. כיוון שהפקודות הורו שלא לתקוף את הלגיון, איגף כוח 'גולני' את הירדנים ממזרח. כוח הלגיון אשר ככל הנראה חשש מפני ניתוק מעורפו, עזב את המקום. בסופו של אותו יום הגיעה 'גולני' לבאר מנוחה (ביר מליחה), וכוח החלוץ של החטיבה הגיע עד נחל חיון (חיאנה), מספר ק"מ דרומה משם.
במשך 9 במרץ התקדמה 'גולני' לכיוון דרום, מוצבי הע'רנדל נמצאו עזובים, אך מארב ירדני התמקם לרגלי הר קטורה, מצפון לעין ע'דיאן (עין רדיאן), באזור יטבתה של ימינו. המארב פתח באש מוקדם מדי, ולא גרם לאבדות. עם רדת הלילה, הכוחות הצליחו להבריח את כוחות הלגיון באמצעות איגוף.
ב8-9 במרץ חטיבת 'הנגב' עסקה בחיפוש מעבר במורד צוקי הגרניט, ליד משטרת ראס אל-נקב המצרית, ללא מעבר הגבול הבינלאומי.[4]
באותו יום סיימה 'אלכסנדרוני' את מבצע יצוב, עת השתלטה ללא קרב על עין גדי ומצדה.
סיום המבצע
בבוקר ה-10.3.1949 האזנות של צה"ל גילו כי הלגיון נתן הוראה לכל כוחותיו לסגת מזרחה מהגבול הבינלאומי. סיור אווירי גילה כי המשלט הירדני (כיום הר יואש, בשטח ישראל) אשר בסמוך למשטרת ראס אל-נקב המצרית - ננטש. מפקד חטיבת הנגב הורה לאברהם אדן לקחת את פלוגתו ולהגיע לאום רשרש ברגל (מאחר שמעבר לרכב לא היה אפשרי ללא חציית הגבול). הפלוגה הובאה בקומנדקרים עד מצפון לביר אל–קטאר (עין נטפים), ומשם טיפסה ברגל לכיוון ראס אל-נקב.
במקביל, החליט מפקד חטיבת 'הנגב' לתמרן את הג'יפים של חבורת הפיקוד הקדמית שלו, דרך בקעת הירח שבעברו המצרי של הגבול, ודרך ראס אל נקב המצרית, תוך בקשה אל השוטרים המצרים המוצבים שם לקבל אישור מעבר חד-פעמי בשטחם (שנתקבל). לאחר שחברו כלי הרכב עם הפלוגה, שנערכה באוכף הישראלי שמול ראס אל נקב, המשיכה חבורת הפיקוד הקדמית בצירוף כוחות מהפלוגה אל חוף מפרץ אילת, אליו הגיעו בשעה 15:00.[4]
אנשי החטיבה, שהגיעו ראשונים למקום, אלתרו דגל ישראל, שנודע בכינוי דגל הדיו, שאותו הניף סרן אברהם אדן. כוח החלוץ של 'גולני' הגיע לאום רשרש בשעה 17:00.
מפקדי שתי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן שלחו את המברק הבא:
העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה לי"א באדר מגישות חטיבות הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל.
אילת (אום רשרש) ט' באדר תש"ט
— מברק של נחום שריג ונחום גולן
למחרת רשם דוד בן-גוריון ביומנו: ”זה היה המאורע הגדול ביותר בחדשים האחרונים, אם לא בכל מלחמת השחרור והכיבוש”.[5]
המערכה המדינית
במקביל למהלך הצבאי בוצעה מערכה מדינית משולבת מול האו"ם במהלך המבצע ולאחריו. חשובה ביותר מבחינה זו הייתה מערכה מתוחכמת של הונאה ולוחמה פסיכולוגית עליה היה אחראי ראובן שילוח. מערכה זו התקיימה באי רודוס שם נועדו הישראלים והירדנים באותה עת תחת חסות האו"ם. במחקריו של אלעד בן-דרור נטען כי שילוח, שהיה ראש המשלחת הישראלית למשא ומתן שביתת הנשק עם ירדן ברודוס, הצליח למשוך זמן ולהסתיר מהמתווך מטעם האו"ם ראלף באנץ' את שהתחולל בנגב. יתר על כן, באנץ' האמין כי הפעילות הצבאית הישראלית בנגב היא מהלך שתואם עם המלך עבדאללה וכי למעשה אין המדובר במבצע צבאי אלא בקונספירציה שתכליתה העברת השטח לישראל תחת מסווה של מבצע צבאי. שילוח טיפח אצל באנץ' את התפיסה הזו. בהמשך לקו מחשבה זה, ולאחר שהתבררו ממדי המבצע, נמנע באנץ' מללחוץ על ישראל לסגת מהשטח ולהפעיל נגדה את מועצת הביטחון, אף על פי שהבריטים לחצו עליו לעשות זאת.[6][7]
אחרית דבר
בעקבות ה"מחטף" של חטיבת 'הנגב', נערך בירור משמעתי.
הכוחות הבריטיים בעקבה קיבלו הוראה לפתוח באש, אם ישראל תנסה להתקדם לעיירה זו. הודעה על כך נשלחה לישראל באמצעים דיפלומטיים, אך המתיחות סביב עניין זה גוועה במהרה. התקדמות שיחות שביתת הנשק עם עבר הירדן הורידה עניין זה מסדר היום.
הנצחה
-
פסל בדימונה המשחזר את הנפת דגל הדיו באילת במבצע עובדה
המקום בו עמדה בעבר תחנת המשטרה, שהורכבה ממספר בקתות חימר, נמצא בימינו בסמוך לקניון מול הים שבעיר אילת. במקום נבנתה אנדרטה ובה בקתת חימר ופסל המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 283–295.
- יהודה ואלך (עורך), אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: שנים ראשונות תש"ח-תש"ך, ירושלים: הוצאת כרטא, 1978.
- יוסף ברסלבסקי, הידעת את הארץ.
- ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך 10: מלחמת העצמאות.
- הערך: מבצע עובדה, אנציקלופדיה כללית, גבעתיים: הוצאת מסדה.
- חיים הרצוג, עם כלביא יקום, 1983.
- דוד שחר, מגלות לקוממיות, ב.
- משה גבעתי, מבקיע חומות - סיפור חייו ופועלו של תא"ל דוד לסקוב, הוצאת ידיעות ספרים, תשע"ה-2015, עמ' 64–67.
קישורים חיצוניים
- חיה רגב, ד"ר אביגיל אורן, מבצע ההכרעה - מבצע עובדה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
אור הלר, תיעוד נדיר: כך נכבשה העיר אילת, כשעוד נקראה אום-רשרש, מתוך המהדורה המרכזית של ערוץ 10, באתר נענע 10, 25 באפריל 2012- מבצע "עובדה", באתר "מרכז מידע פלמ"ח"
- מבצע 'עובדה' - כיבוש אילת ועין גדי, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
מבצע עובדה לשחרור אילת, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון- יאיר פז ואשר טורם אמציה סבר מספר על סיור מקדים לדגל הדיו.
- בני מיכלסון, שבעים שנה למבצע "עובדה" בתש"ח, שריון, גיליון 55, אוגוסט 2019, עמ' 54–59.
הערות שוליים
- ^ מרדכי נאור, אל הקוראים. בתוך: "יישוב הנגב 1900 - 1960 - מקורות סיכומים פרשיות נבחרות וחומר עזר" (מרדכי נאור, עורך). הוצאת יד בן צבי תשמ"ו, 1985 עמ' 2. נוסף לכך, בר כוכבא קוטיק, שהשתתף במסע וגם בכיבוש אילת, דברים בעל פה, בטקס היציאה למסע שחזור המסע בקיבוץ רביבים, 1995.
- ^ על פי היסטוריון הנגב וההתיישבות בה, ד"ר זאב זיוון: "אחת מתוצאות אותו מסע הייתה המשימה שהטיל בן גוריון על שמעון פרס, אלחנן ישי וארתור בן נתן, לתכנן את כיבוש הנגב במלחמת העצמאות". זאב זיוון., 2002. מסעות ותגליות בנגב. בתוך אריאל - כתב עת לידיעת ארץ-ישראל 152 - 153, עמ' 87.
- ^ אבי נבון, ירדו ברגל לאילת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 10 בינואר 2020
- ^ 4.0 4.1 אברהם אדן, עד דגל הדיו, תל אביב: משרד הבטחון, 1984
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק י, עמ' 865–866.
- ^ אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, עמ' 232-250
- ^ Elad Ben-Dror, "The Armistice Talks between Israel and Jordan, 1949: The View from Rhodes", Middle Eastern Studies, Vol. 48 (November 2012), pp
| מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות | |
|---|---|
|
29874854מבצע עובדה