אמצעי הלחימה של צה"ל

אמצעי הלחימה (אמל"ח) של צה"ל (צבא הגנה לישראל) כוללים מגוון רחב של אמצעי לחימה, כלי ירי, נשק קל, תחמושת, טילים, טנקים, כלי טיס (בהם מטוסי קרב, מסוקים וכלי טיס בלתי מאוישים בישראל), כלי שיט וצוללות, ארטילריה, תותחים, רכב קרבי משוריין, אמצעים הנדסיים, אמצעי מיגון ושריון לכלי רכב, מערכות הגנה אקטיבית, מערכות מכ"ם, אמצעי איסוף מודיעין צבאי, אמצעי לוחמה אלקטרונית, מערכות C4ISTAR ועוד. חלק ניכר מאמצעים אלו מפותח ומיוצר בישראל. שאר האמצעים נרכשים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית, בשל הסיוע הביטחוני (בעבר, ספקית הנשק העיקרית של צה"ל הייתה צרפת), ורובם עוברים שיפורים התאמות ושדרוגים בסדנאות ישראליות של צה"ל (כגון חיל הטכנולוגיה והאחזקה ומש"א) והתעשיות הביטחוניות.

כללי

רכישת אמצעי לחימה מבנות ברית

ערכים מורחבים – אמצעי לחימה במלחמת העצמאות, יחסי ישראל–צרפת, יחסי ארצות הברית–ישראל

עם הקמתה, הייתה ישראל נתונה בבידוד, אולם היא הצליחה לבסוף לרכוש נשק מצ'כוסלובקיה. נשק זה מילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות, אולם הקשרים עם מדינות הגוש הקומוניסטי התערערו לאור העדפתה של ישראל לכרות בריתות עם מדינות במערב. ברית מרכזית הייתה בין ישראל לצרפת בין 1956–1963. צרפת סיפקה לישראל נשק, מטוסי קרב וציוד צבאי מתקדם, וכמו כן כור גרעיני שהוקם ליד דימונה. על אף הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, והערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים לפיהם ישראל היא אחת מהמעצמות הגרעיניות הגדולות בעולם, ישראל שומרת על עמימות ואינה מודה ביכולת הגרעינית באופן רשמי. הברית עם צרפת התערערה באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, ומאמציה של ישראל הופנו לכריתת ברית עם ארצות הברית. צרפת הטילה אמברגו על עסקאות נשק עם ישראל עוד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.

מ-1964 בקירוב, מסתמכת ישראל בעיקר על קשריה הצבאיים והכלכליים עם ארצות הברית. נקודת שיא בתמיכה זו הייתה הפעלת "הרכבת האווירית" להעברת ציוד צבאי מארצות הברית לישראל במלחמת יום הכיפורים (1973) ובמלחמת חרבות ברזל (2023). ישראל רוכשת מארצות הברית נשק ואמצעי לחימה מכל הסוגים, בעיקר נשק קל (סדרת רובי ה-M16 וה-M4, רובי צלפים), מטוסי קרב (כגון ה-F-4 פנטום, ה-F-15, ה-F-16 פייטינג פלקון וה-F-35) ומסוקי קרב (כגון AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י).

ישראל רכשה כלי שיט גדולים מאירופה, בעיקר צוללות מגרמניה, אותן קיבלה במחיר מסובסד. לצד רכש, ישראל מתבססת גם על תעשיות ביטחוניות מקומיות שמפתחות אמצעי לחימה חדשים ומשדרגות אמצעי לחימה הנרכשים ממדינות אחרות.

פיתוח אמצעי לחימה בישראל

ערך מורחב – פיתוח אמצעי לחימה בישראל

סדרת טנקי המרכבה (סימן 1 – סימן 4). המרכבה נחשבת לאחד מטנקי המערכה הטובים והמתקדמים בעולם, והיא פיתוח וייצור של משרד הביטחון, צה"ל וכלל התעשיות הביטחוניות בישראל.

פרויקט הלביא לפיתוח מטוס קרב ישראלי, שהופסק ובוטל.

לאורך השנים פותחו ושוכללו בישראל אמצעי לחימה רבים, בהתאמה לצורכי צה"ל. בין היתר ניתן לציין את תת-המקלע עוזי, רובי הסער גליל ותבור, ומקלע נגב. פיתוח טנקי המגח ופרויקט המרכבה, ופיתוח טילים ורקטות הנחשבים למתקדמים בעולם. בראשם ניתן למנות את הטיל "חץ 2", הטיל הראשון בעולם שפותח כנגד טילים בליסטיים, ו"כיפת ברזל", טיל נגד רקטות שזכה להצלחה מעל למצופה בהגנה על יישובי הדרום. ישראל מפתחת ומייצרת אמצעי לחימה, רכב קרבי משוריין, תחמושת, טכנולוגיה צבאית והיי-טק, מערכות מודיעין צבאי, מערכות שליטה ובקרה ו-C4ISTAR, תוכנה ואלקטרואופטיקה.

הפיתוחים הישראליים מקורם בתעשיות ביטחוניות ישראליות שכוללות:

יחידות מחקר ופיתוח בצה"ל כגון חטיבה טכנולוגית ליבשה, חיל החימוש ומש"א, מנהלת המרכבה והרק"ם, יחידת יפת"ח והיחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין
חברות ביטחוניות ממשלתיות בהן התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית, רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה ואלתא מערכות
חברות ביטחוניות אזרחיות בהן אלביט מערכות, תעשיות נשק לישראל (IWI) ופלסן סאסא.

לישראל יש ניסיון רב בתכנון רכב קרבי משוריין ומיגון לכלי רכב. היא הסבה טנקי T-55 וצנטוריון לנגמ"שים כבדים בצה"ל ופיתחה שריון מרוכב לרכבי שטח, דוגמת הזאב. היא חלוצה בפיתוח מיגון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי. בנוסף, ישראל היא המדינה המובילה בעולם במיגון לציוד מכני הנדסי וערכת המיגון שפיתחה לדחפורי D9 זכתה להצלחה מבצעית ואף נמכרה לכוחות המזוינים של ארצות הברית. בולטת במיוחד היא סדרת טנקי המרכבה הנחשבים לאחד מטנקי המערכה הטובים והממוגנים בעולם.

ישראל מפתחת מערכות אוויוניקה ולוחמה אלקטרונית מתקדמות המשפרות את ביצועי כלי הטיס עליהם הן מותקנות. היא גם פיתחה את מטוסי הקרב נשר, כפיר ולביא (האחרון לא נכנס לשירות מבצעי). ישראל היא מעצמה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים, המשרתים בהצלחה בצה"ל ונמכרים בהצלחה רבה ברחבי העולם, כולל לארצות הברית וגם הוחכרו לגרמניה. ישראל היא גם מבין המדינות הבודדות המסוגלות לבנות ולשגר לווייני תצפית וריגול (סדרת אופק וטכסאר). ישראל גם בונה ומתכננת ספינות קרב כגון סירות סיור מהירות (שלדג וסופר דבורה סימן 3) ומתכננת ספינות טילים (ספינות סער).

עוד ראוי לציין את תעשיית הנשק הקל שפיתחה וייצרה כלי ירייה – בהם העוזי, הגליל, אקדח יריחו 941, מקלע נגב, תבור TAR-21, מיקרו-תבור X-95, תבור X-95 פלאט-טופ, רובה צלפים דן, נגב NG7, ו-IWI ערד – שהקנו לישראל מוניטין בינלאומי בתחום ונמכרו בהצלחה רבה למדינות רבות.

לצד הנשק, ישראל היא יצרנית בולטת של תחמושת כוללת תחמושת נק"ל הנחשבת לאיכותית, כדורי טנק ("פגזי טנק") (כגון הכלנית 120 מ"מ, עליו זכתה התעשייה הצבאית בפרס ביטחון ישראל) וארטילריה, רקטות ארטילריות (כגון הרמ"מ והרומח למנתץ, רקטות LAR-160, עברי, EXTRA ונץ דורס), רקטות כתף ורקטות נ"ט (בעיקר מפצח האגוזים MATADOR נגד מבנים) וטילים (כגון משפחת טילי הספייק נגד טנקים, טיל התמוז, טיל נמרוד, דרבי ופיתון 5 - טילי אוויר-אוויר מתקדמים, טילי השיוט דלילה ופופאי, ולפי פרסומים זרים גם הטיל הבליסטי "יריחו").

ישראל חלוצה גם בפיתוח מערכות הגנה - חלקן ייחודיות והן הראשונות מסוגן שנמצאות בשירות מבצעי - בהן: טילי החץ 2 וחץ 3 נגד טילים בליסטיים, מערכת כיפת ברזל נגד רקטות קלות ובינוניות ופצצות מרגמה, טילי הברק נגד טילים נגד ספינות ומערכות הגנה אקטיבית מפני טילי נ"ט מדגמי מעיל רוח (מותקנת על המרכבה סימן 4מ והנמ"ר) וחץ דורבן (תותקן על האיתן וה-D9).

בנוסף לכל, ישראל היא מעצמת היי-טק, מדעי המחשב ולוחמת סייבר. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל דגש רב על שילוב אלקטרוניקה מתקדמת במערכות הנשק והעברת הצבא לעידן ההיי-טק. פרויקטים בולטים בתחום זה כוללים את מחשוב צה"ל על ידי ממר"ם ואגף התקשוב וההגנה בסב"ר, כתיבת תוכנות הפעלה למטוסי וטילי חיל האוויר הישראלי, תכנון מערכות מכ"ם מתקדמות, איסוף מודיעין אותות ופיתוח יישומי מודיעין דיגיטליים רבים על ידי היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין ויחידה 8200, תכנון אמצעי לוחמה אלקטרונית, פרויקט צי"ד - צבא יבשה דיגיטלי, ופיתוח פתרונות לאבטחת מידע ולוחמת רשת.

אמל"ח זרוע היבשה

נשק קל וכלי ירייה

ערכים מורחבים – נשק קל של צה"ל, אמצעים אופטיים לנשק קל של צה"ל

הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחת ה-M-16 וה-M4A1, כאשר חלק מיחידות חיל הרגלים מצוידות במקום במיקרו-תבור ולוחמי היחידות המיוחדות חמושים גם באקדחים. בנוסף לנשק האישי, היחידות הלוחמות של זרוע היבשה, ובעיקר של חיל הרגלים, מפעילות נשק קל וכלי ירייה נוספים בהם מקלעים, תת-מקלעים, רובי קלעים, רובי צלפים, מטולי רימונים ומטולי רקטות אישיים (מרנ"ט).

נשק אישי ורובי סער

הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחת ה-M-16 במגוון דגמים: רובי M16A1 ארוכים, מקוצרים, מנוסרים ומקוצררים, רובי CAR-15, רובי M16A2 ארוכים ורובי M4A1 קרבין. M16A1 מקוצר נקרא בפשטות "מקוצר" ו-M4A1 נקרא "פלאט-טופ" ועושים בהם שימוש המשרתים ביחידות חילות השדה הסדירים.

החל מ-2018 צה"ל מסב את הנשק האישי של לוחם חיל הרגלים לתבור X-95 פלאט-טופ (מיקרו-תבור דור ג' עם קנה באורך 380 מ"מ) מתוצרת IWI הישראלית, כאשר רובי תבור קומנדו CTAR-21 ומיקרו-תבור נמצאים אף הם בשירות, אך מוחלפים בהדרגה בתבור X-95 החדש. כיום מצוידות בדגמי התבור למיניהם היחידות הבאות: חטיבות החי״ר גולני, גבעתי והנח"ל, גדוד הסיור הבדואי, גדוד קרקל ומספר יחידות מובחרות בצה"ל בהן שייטת 13. רובה ה-M4A1 משמש עדיין כרובה השירות של הכוחות המיוחדים, חטיבת הצנחנים וחטיבת כפיר.

רובי M4A1 ו-M16 מקוצרים הם הנשק האישי של לוחמי חיל ההנדסה הקרבית. ביתר חילות השדה (כגון: חיל השריון, חיל התותחנים, חיל האיסוף הקרבי וגם חיל ההנדסה הקרבית) וכוחות המילואים ניתן עדיין למצוא רובים ישנים יותר כגון M16 ארוך (נדיר ביחידות השדה) ומקוצר ולעיתים נדירות (במילואים) גם גליל וגלילון כאשר המטרה היא להוציא את הגליל וה-M16 הארוך לגמרי מכלל שימוש ולעבור לרובי M16 מקוצר, M4A1 ותבור X95 כרובי השירות הסטנדרטיים של צה"ל.

על רובי ה-M16, ה-M4A1, התבור והמיקרו-תבור ניתן להתקין מסילות פיקטיני שמאפשרות לחבר לרובה מגוון רב של עזרים טקטים כגון כוונות אופטיות שונות, צייני לייזר, פנסים, דורגל וידית הסתערות. בנוסף, ניתן להתקין מתחת לקנה מטול רימונים 40 מ"מ מדגמי M-203 ו-M-203P. ב-2024 החל להיקלט בצה"ל מטול רימונים M320 (אנ') שמכונה גם "אקדח רימונים" שכן הוא יכול לתפקד גם ככלי נשק עצמאי והוא קל יותר מה-M203 באופן משמעותי. הנשק נקלט לראשונה בחטיבת גבעתי.^[1]

בנוסף, כל לוחם מצויד במספר רימוני יד הגורמים לפיצוץ בצירוף רסיסים כאשר הדגם העיקרי שנמצא בשירות הוא רימון 26 משופר, שדרוג ישראלי לרימון M26 האמריקאי. ישנם גם רימוני הלם ורימוני גז מדמיע.

לוחמי היחידות המובחרות חמושים גם באקדחים מדגמי יריחו 941, FN HP, זיג-זאואר SIG P228, גלוק 17 וגלוק 19.

מקלעים

נשקי המחלקה והפלוגה של כוחות היבשה הם מגוונים. המקלעים העיקריים הם הנגב הישראלי (בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו) והמאג הבלגי הוותיק (7.62x51 מ"מ נאט"ו). הנגב NG7, מקלע קל רב-תכליתי ישראלי בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו, נקלט בצה"ל.^[2] הנשק הכבד כולל מקלע כבד M2 בראונינג (מק"כ 0.5) (מקלע כבד בקליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו, נמצא בצה"ל בדגם M2HQCB בעל קנה מעובה הניתן להחלפה מהירה ופשוטה) ומקלעי רימונים מדגמי סאקו דיפנס Mk19 ו-Mk 47 סטרייקר.

מקלע קל נגב 5.56 מ"מ, תוצרת התעשייה הצבאית/IWI
מקלע רב-תכליתי מאג 7.62 מ"מ, תוצרת FN
מקלע כבד 0.5 מדגם בראונינג M2HQCB

רובי קלעים ומערכות נשק צלפים

ערך מורחב – צליפה בצה"ל

צלף לוט"ר אילת עם בארט REC10 - רובה צלפים חצי-אוטומטי

יחידות זרוע היבשה השונות, בעיקר בחיל הרגלים, מפעילות קלעי סער שאמונים על פגיעות מדויקות בטווחים קצרים עד בינוניים ומסייעים ללוחמים המסתערים. הם חמושים ברובי קלעים מדגמי M16A2E3,‏ M4A1 קלעים, מיקרו-תבור קלעים X95-L (כולם בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו הזהה לזה של רובי סער, אך עם כדורים מדגם SS109 (אנ') העוצמתי יותר) ו-SR-25 Mk 11 (בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו), שעליהם כוונות טלסקופיות (כגון "טריג'יקון X4" או "נמרוד"), דורגל ולעיתים גם אמצעי ראיית לילה.

חיל הרגלים והיחידות המובחרות (כולל סיירת מטכ"ל, שייטת 13, יחידת שלדג, יחידת מגלן ויחידת דובדבן) מפעילים צלפים האמונים על פגיעות מדויקות במטרות איכות, בטווחים קצרים עד ארוכים. לשם כך צלפי צה"ל חמושים במערכות נשק צלפים (Sniper Weapon System), כאשר מערכת נשק צלפים כוללת: רובה צלפים עם כוונת טלסקופית, דורגל או חצובה, תחמושת צליפה וערכת נשיאה וטיפול ברובה.

רובי הצלפים הסטנדרטיים של צלפי יחידות השדה הם: רובה צלפים M24 - רובה צלפים בריחי אמין ומדויק בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו המשמש לרוב לצליפת שדה, SR-25 Mk 11 - רובה צלפים חצי-אוטומטי מדויק בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו המשמש לירי לש"ב לטווחים קצרים-בינוניים, ברק (HTR 2000) - רובה צלפים בריחי בקליבר 0.338 לפואה מגנום המשמש לירי לטווחים ארוכים, ובארט M82A1 - רובה כבד נגד ציוד בקליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו (0.5 אינץ'), שמשמש בעיקר את חיל ההנדסה הקרבית. רובי הצלפים של היחידות המיוחדות אינם אחידים וכללו גם את ה-SR-25 Mk 11,‏ PSG-1, מאוזר 86SR,‏ SVD דרגונוב, AWM,‏ PGM Ultima Ratio, מקמילן TAC-338 ומקמילן TAC-50 הנחשבים למדויקים ביותר. בשנות ה-20 של המאה ה-21 הם הוחלפו בבארט MRAD, רובה צלפים מודולרי בריחי ומדויק ביותר שנמצא גם בשירות צלפי הימ"מ, ובבארט REC10, רובה צלפים קרבין חצי-אוטומטי. הבארט REC10 משרת גם צלפי סער בסיירות החי"ר.

הצלפים משתמשים בתחמושת ייעודית לצליפה, כגון כדורים מדגם M118LR האמריקאי או תחמושת צליפה של IMI, ולעיתים גם בתחמושת Match Grade האיכותית ביותר, כאשר נדרשת צליפה כירורגית. בנוסף מצוידים הצלפים במגוון עזרים טקטיים הכוללים כוונות טלסקופיות מדגמים שונים (כגון "נמרוד", "לאופולד X10" ו"לאופולד סימן 6" ליום ו"ליטון אקילה X6" ללילה), אמצעי ראיית לילה, משקפת, ערכה מטאורלוגית, חצובות ודורגל, חליפות הסוואה, רשת הסוואה ועוד.

‏SR-25 Mk 11
טווח מרבי: 500–800 מטר. דיוק: 1–0.5 דקת קשת.
רובה צלפים M24 (ישן וחדש)
טווח מרבי: 800–915 מטר. דיוק: 0.5 דקת קשת.
ברק (HTR 2000)
טווח מרבי: 1200 מטר. דיוק: 1–0.5 דקת קשת.
בארט MRAD
טווח מרבי: 800^[3]–1500^[4] מטר. דיוק: 0.5–0.35 דקת קשת.
בארט M82A1
טווח מרבי: 1000^[5]–1800 מטר. דיוק: 3–1 דקת קשת.
מקמילן TAC-50
טווח מרבי: 1500–2000 מטר. דיוק: 0.5 דקת קשת.

נשק נ"ט

כדי להתמודד עם מטרות משוריינות משתמשים בחיל הרגלים במגוון רימונים, רקטות וטילים. יחידות החי"ר בצה"ל מצוידות ברקטות כתף מדגמי לאו M72 ("זרזיר" ו"זרזיר מתכלה") ומטאדור מדגמי "מפצח האגוזים" ו"מפצח קל" (המטאדור תוצרת רפא"ל). רקטות הנ"ט הן נשק זול יחסית וקל יחסית לתפעול ולכן מהוות נשק כבד זמין ביותר בשביל לפגוע במטרות כבדות כגון כלי רכב ומבנים. מאחר שטנקי המערכה המודרניים ממוגנים בכבדות, הנשק הייעודי נגדם הוא טיל נגד טנקים. טילי הנ"ט כבדים ויקרים יותר מרקטות הנ"ט (שכן הם כוללים רש"ק כפול ומנגנון הנחיה) ותפעולם מסובך יותר ודורש הכשרה ארוכה יותר. בצה"ל משרתים טילי ה-TOW עורב האמריקאיים (במילואים) ומשפחת טילי הספייק (כגון "זאטוט", "גיל" ו"גיל 2") תוצרת רפא"ל. במלחמת חרבות ברזל נכנסו לשימוש רקטות כתף נגד מבנים מבוצרים שכבדות יותר מהלאו והמטאדור: ה"יתד" (M141 Bunker Defeat Munition) וה"חולית" (AT-4 CS AST).

מטאדור "מפצח האגוזים" - רקטה ישראלית נגד מבנים וחי"ר מבוצר
ספייק - משפחת טילי נ"ט תוצרת ישראל, בשירות צה"ל במספר דגמים
מרגמת קשת 120 מ"מ - המרגמה הכבדה ביותר של החי"ר

כלי רכב יבשתיים

ערך מורחב – כלי רכב של צה"ל

בצה"ל יש מספר סוגי רכב:

רכב לוגיסטי: משאיות, אוטובוסים, מובילי טנקים.
רכב טקטי: ג'יפים ורכבי שטח, כגון ה"האמר". כלי רכב אלה נושאים מיגון קל בלבד אך הם מהירים, קלים וזולים יותר באופן ניכר מכלי רק"ם זחליים.
רכב קרבי משוריין (רק"ם): מדובר ברכבים כבדים ומשוריינים, רובם זחליים, שמטרתם לבצע משימות קרביות תחת אש. הם כוללים נגמ"שים, רכבי הנדסה קרבית, טנקים וסוללות ארטילריה מתנייעות.

כלי רכב אלה משרתים בכלל יחידות זרוע היבשה.

מחקר מדעי רב בתחום הרק"ם הושקע בנושא המיגון על מנת לספק שרידות מקסימלית לחיילים. ב-1982 הפתיעה ישראל את העולם עם המיגון הריאקטיבי שנחל הצלחה עצומה מול רקטות הנ"ט ואיומי הטנקים בלבנון. ישראל גם פיתחה שריון מרוכב וזכוכית בליסטית חסינת כדורים, והיא שם דבר בתחומים אלה. חידוש בתחום המיגון הוא מערכת הגנה אקטיבית (APS) לרק"ם, ומערכת הגנה אקטיבית לטנקים. קיימים שני דגמים: "מעיל רוח" (משווקת בחו"ל תחת השם Trophy) תוצרת רפא"ל וג'נרל דיינמיקס - המערכת היחידה מסוגה בעולם שהיא מבצעית והוכחה בשדה הקרב (combat-proven); חץ דורבן - מערכת מתחרה של התעשייה הצבאית/אלביט מערכות שמתאימה גם לכלי רכב קלים יותר מטנק כגון נגמ"שים ודחפורים.

רכבי שטח ממוגנים

בצה"ל משרתים ג'יפים ורכבי שטח ממוגנים כגון ה"האמר", ה"זאב", ה"דוד" ה"סופה" (במספר דורות) וה"אביר". כלי רכב אלה ממוגנים במידה סבירה אך לא נושאים שריון כבד מאחר שהדרישה העיקרית מהם היא מהירות ועבירות שטח. על ג'יפים כדוגמת ההאמר ניתן להתקין כלי נשק כבדים דוגמת מקלעים, טילי נ"ט וטילי נ"מ כגון סטינגר. ב-2020 נכנס לשירות ה"פנתר" - רכב תובלת לוחמים ממוגן. ב-2023 נכנס לשירות ה"טיגריס"- רכב שטח ממוגן ירי על בסיס הסנדקט של חברת פלסן סאסא. ב-2024 נכנס לשירות ה"בארי" - רכב שטח ממוגן תוצרת ארצות הברית.

סופה M-240 - רכב שטח ממוגן קל
דוד - רכב שטח ממוגן קל
ההאמר האמריקני משמש כיום כג'יפ הטקטי המוביל בצה"ל, למגוון רב של מטרות.
זאב - נגמ"ש אופני/רכב שטח ממוגן המשמש לתובלת לוחמי חי"ר.
ה"טיגריס"- רכב שטח ממוגן ירי שעתיד להחליף את הזאב
ה"פנתר"- רכב שטח ממוגן ירי על בסיס משאית אושקוש
"בארי" הוא רכב שטח ממוגן

נושאי גייסות משוריינים (נגמ"ש)

ערך מורחב – נגמ"שים כבדים בצה"ל

עיקר תובלת הלוחמים אל שדה הקרב וממנו נעשית ברכבי שטח ממוגנים ובנגמ"שים.לעיתים קרובות, בגלל המיגון שמציע הנגמ"ש מתבצעת הלחימה מתוך הנגמ"שים - שעקב כך נושאים כלי נשק כגון מקלעים, מרגמות ואף טילי נ"ט. הנגמ"ש העיקרי בצה"ל הוא ה-M-113 האמריקני שהגיע ארצה באלפיו בשנות ה-70 של המאה ה-20, ולמרות שעבר סדרת השבחות ותוספות מיגון הוא נחשב לנגמ"ש מיושן ופגיע. כדי לענות על הצורך בנגמ"שים כבדים החליטו בצה"ל לנצל טנקים ישנים וטנקי שלל כדי לבנות מהם נגמ"שים כבדים. מטנקי T-55 שנלקחו כשלל מארצות ערב נבנתה האכזרית, נגמ"ש חי"ר כבד ששירת בחטיבות גולני וגבעתי. מנגד, על תובת הצנטוריון (שוט) בנה צה"ל סדרת נגמ"שים נוספת הכוללת את הנגמחון (ממוגן גחון ומדוגם בתא לוחמים עילי) שמשרת בשטחים ואת הנקפדון (בעל שריון כבד ומיגון עילי) שמשרת בגבול הצפון והר דב. נגמ"שים אלו היו במקור רכבי הנדסה קרבית אך הוחלפו לטובת הפומ"ה - נגמ"ש הנדסה ייעודי ומתקדם הממוגן בכבדות ובעל יכולת לשאת כלים הנדסיים רבים. בסוף 2008 נכנס לשירות בצה"ל נגמ"ש מרכבה (נמ"ר חי"ר) המבוסס על טנק המרכבה, נגמ"ש זה ממוגן בכבדות וחמוש במקלע כבד M2 בראונינג הנשלט מתוך הכלי, ורשם טבילת אש מוצלחת במבצע צוק איתן. ב-2016 החלה התקנת מערכות הגנה אקטיבית מדגם "מעיל רוח" על הנמ"רים. בתר"ש גדעון הוחלט על הגברת ההצטיידות בנמ"רים, הן בחיל הרגלים והן בחיל ההנדסה הקרבית, וכן על הצטיידות בנגמ"ש אופני "איתן".

נגמ"ש M-113 המשמש את רוב כוחות צה"ל בסדיר ובמילואים.
נגמ"ש כבד מבוסס צנטוריון מדגם "נגמחון"
נגמ"ש כבד מדגם "אכזרית", משרת בחטיבת אלכסנדרוני
נגמ"ש כבד נמ"ר המבוסס על תובת המרכבה, משרת בחטיבת גולני וחטיבת גבעתי
נגמ"ש אופני "איתן"

חיל השריון

ערך מורחב – טנקים של צה"ל

כלי הרכב הכבד ביותר ביבשה הוא טנק המערכה. בצה"ל, חיל השריון הישראלי הוא החיל המפעיל את הטנקים. חיל השריון בנוי על טהרת טנקי המרכבה - סימן 3ב ב"ז, סימן 3ד ב"ז, סימן 4, סימן 4מ ומרכבה סימן 4 ברק^[6]. עד לסוף העשור השני של המאה ה-21 שרתו במילואים טנקי מגח 6 ו-7, ומרכבה סימן 1, סימן 2ב וסימן 2ד אשר הוצאו משימוש במקביל לפירוק מספר חטיבות שריון ותיקות^[7]. טנקי המרכבה תוכננו ומיוצרים בישראל ונחשבים לטנקים מן השורה הראשונה בעולם. הם כוללים מאפיינים ייחודים כגון מיקום המנוע בחזית, דבר המאפשר מסדרון אחורי לפריקה נוחה מהטנק, וכן דגש רב על מיגון ושריון. טנקי סימן 1 וסימן 2 היו חמושים בתותח L7‏ 105 מ"מ בעוד שטנקי סימן 3 ב"ז וסימן 4 חמושים בתותח תע"ש 120 מ"מ מתקדם ומערכת בקרת ירי ברק זוהר (ב"ז) מתקדמת תוצרת אלביט מערכות. מרכבה סימן 4מ ומרכבה סימן 4 ברק מצוידים במערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח", שהוכיחה את עצמה בקרב נגד מגוון איומי נ"ט, החל ב-RPG-7 ו-RPG-29 הפשוטים וכלה בקורנט המתקדם.

תחמושת הטנק מוגדרת בצה"ל ככדור טנק, אך בציבור הרחב מכונה פגזים, למרות שמונח זה מתייחס רק לקליע. לצד פגזי חודרי-שריון (ח"ש-חץ) וחלולן חיל השריון חמוש בפגזים רב-תכליתיים מדגמי כלנית 120 מ"מ היעילים נגד מגוון מטרות, לרבות רק"ם, חי"ר, מבנים ואף מסוקים מנמיכי טוס (ובעבר ברקפת 105 מ"מ), וכן בחצב 120 מ"מ שנועד בעיקר נגד מבנים וחי"ר מבוצר. כל הטנקים חמושים גם במקלעים, בהם מאג ו-M2 בראונינג 0.5, ומרגמות 60 חש"ן.

מרכבה סימן 4 ברק - הדגם המתקדם ביותר של המרכבה, המבוסס על מרכבה סימן 4מ 400
טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז
טנק מרכבה סימן 4מ עם "מעיל רוח" - הטנק המתקדם ביותר שפותח על ידי ישראל
מאג מפקד ו-M2 בראונינג שמשועבד לתותח ומופעל מתוך הצריח באמצעות סליל חשמלי
מעיל רוח (מערכת הגנה אקטיבית) על גבי מרכבה סימן 4מ
כדורי טנק 120 מ"מ ("פגזים") תוצרת התעשייה הצבאית
פגז חצב 120 מ"מ נגד חי"ר מבוצר

חיל ההנדסה הקרבית

ערך מורחב – כלים הנדסיים של צה"ל

דחפור די-9 בשירות צה"ל (דחפור מדגם Caterpillar D9R עם שריון ישראלי) הוא כלי הצמ"ה העיקרי של חיל ההנדסה הקרבית.

חיל ההנדסה הקרבית מפעיל מגוון רב של אמצעים הנדסיים, החל באמצעי חבלה, חומרי נפץ ומיקוש וכלה ברכב קרבי משוריין הכולל נגמ"שי הנדסה וציוד מכני הנדסי ממוגן. לוחמי ההנדסה חמושים בנשק קל אישי בדומה ללוחמי חיל הרגלים. נשק זה כולל רובה סער M4A1 קרבין, רובה M16 מקוצר, רימוני יד, מקלע נגב, מקלע מאג, מקלע כבד M2 בראונינג ורובה נגד ציוד מדגם בארט M82A1. ציוד הפלס כולל גם מיגון אישי, סכין פלסים, סנדלי חבלה, דקר ומגלה מוקשים.

כלי הרק"מ שמפעיל חיל ההנדסה הקרבית כוללים את הפומ"ה והנמ"ר ההנדסי - נגמ"שי הנדסה קרבית כבדים, וכן טנקי גישור, טנקי הנדסה עם מגובים שונים וכן מספר רב של נגמ"שי M113, בעיקר בכוחות המילואים.

חיל ההנדסה הקרבית מפעיל ציוד מכני הנדסי הכולל כלי צמ"ה ממוגנים בהם דחפורים, שופלים (בעיקר מדגם קטרפילר 966 לביא"ה), מחפרים (מדגמי קטרפילר 330 וקטרפילר 349) ומקדחי-בורות. הכלי המוכר ביותר במערך הצמ"ה הוא ה-D9 - דחפור כבד ומשוריין המשמש לעבודות עפר, בניית ביצורים, פריצה הנדסית, ניקוי זירות מטענים ושדות מוקשים, חילוץ רק"ם, הריסת תשתיות אויב, הריסת בתי מחבלים ולחימה בשטח בנוי (כולל הפלת בתים ופריצת דרכים ממולכדות). מערך הצמ"ה מפעיל גם מחפרים ממוגנים לעבודות עפר, חשיפת מנהרות והריסת בתי מחבלים.

אחד האמצעים ההרסניים ביותר שמפעיל חיל ההנדסה הקרבית הוא הצפע שריון (צפ"ש), שנועד במקור לפריצת שדות מוקשים ונגרר על ידי נגמ"ש הנדסה. לצידו משרתות רקטות ריצוף (CARPET) שנועדו לפריצת שדות מוקשים, וכן ה"חטפן", מערכת דומה לצפ"ש שנמצאת בשימוש כוחות המילואים. על חלק מהכלים המשוריינים מותקנים מגובים, בהם מגוב רציף ומגוב נוכרי לפריצת ציר דרך שדה מוקשים. בנוסף מפעיל חיל ההנדסה הקרבית אמצעי גישור (כגון טנק גישור, גשר מישר וגשר הגלילים) ואמצעי צליחה בצה"ל.

יהל"ם (יחידה מובחרת ששייכת לחיל ההנדסה ומבצעת פעולות הנדסה מיוחדות) מפעילה מגוון אמצעים מיוחדים, אמצעי פריצה, חומרי נפץ ומטעני הריסה. בתחילת המאה ה-21 הפך חיל ההנדסה הקרבית, ובעיקר יהל"ם, לחלוצים ברובוטיקה יבשתית: החיל מפעיל רובוטים לסילוק פצצות, רובוטים למשימות תצפית וסיור, רובוטים לסריקת בתים ומנהרות תת-קרקעיות וכן כלי רכב כבדים בשלט רחוק, כגון פנדה (דחפור D9T). בנוסף מפעילה יהל"ם אמצעי זיהוי וטיהור אב"כ.

חיל ההנדסה הקרבית מפעיל אמצעים טכנולוגים מסווגים לגילוי, איתור, מיפוי, ניטרול והשמדה של מנהרות תת-קרקעיות.

חיל התותחנים

ערך מורחב – ארטילריה של צה"ל

הפעלת הארטילריה בצה"ל מרוכזת בידי חיל התותחנים הישראלי. החייל מפעיל מערכות ארטילריה קניות, בעיקר הוביצרים מתנייעים בקליבר 155 מ"מ המבוססים על תותח מתנייע M-109 משופר מדגמי "דוהר" ו"דורס". למערך הקני מגוון פגזים הכוללים פגז נפיץ, מצרר, תאורה ומיסוך עשן.

ב-2023 החלה קליטת ה"רועם" - תותח מתנייע מדגם SIGMA 155 תוצרת אלביט מערכות.

החיל מפעיל גם ארטילריה רקטית הכוללת רקטות מתקנות מסלול רעם איתן ורקטות מונחות מדגם רומח, שתיהן תוצרת התעשייה הצבאית. לפי דיווחים בתקשורת צה"ל רכש גם רקטות מדויקות ארוכות טווח מדגמי אקסטרא (150 ק"מ) ונץ דורס (300 ק"מ) של תעש מערכות. משגרי הרקטות של צה"ל הם ה-M-270 MLRS "המנתץ" האמריקני הזחלי ומשגר רקטות "להב", המבוסס על מערכת PULS הישראלית ומרכב משאית מנוף HEMTT.

בנוסף לארטילריה קנית וארטילריה רקטית מפעיל חיל התותחנים מערכות נוספות, בהם מכ"מים, כאשר החדש והמתקדם ביותר הוא הר"ז. לתצפית ואיכון מטרות מפעיל החיל גם כלי טיס בלתי מאוישים, בהם ה"זיק" ו"רוכב שמיים".

בעבר יחידת מיתר הפעילה טיל נגד טנקים מתקדם וארוך-טווח בשם "תמוז" (Spike NLOS). הטיל שוגר ממספר פלטפורמות, העיקריות שבהן הן ה"פרא" - משחית טנקים המוסווה כטנק, וה"חפיז", משגר על תובת נגמ"ש M-113. בשנת 2017 פורקה היחידה.

חטיבות חיל הרגלים וחיל השריון מפעילות מרגמות כנשק מסייע, בהן מרגמת 120 מ"מ "קשת" המותקנת על נגמ"ש M-113A3.

"המנתץ" משגר רקטות M-270 MLRS של חיל התותחנים
"המנתץ" משגר רקטה ארטילרית בתרגיל, 2022
תותח מתנייע M-109 "דוהר"
טנק טילים פרא המשגר טילי תמוז
"רוכב שמיים" - מזל"ט טקטי של חיל התותחנים
משגר רקטות "להב"
תומ"ת SIGMA 155 "רועם" של צה"ל

חילות נוספים

חיל החימוש מפעיל טנקי חילוץ (כגון ה-M-88 הכבד, נגמ"ש פר"ג ונמ"ר חילוץ) ונגמ"שי חימוש המבוססים על הנמ"רה וה-M113. בנוסף מפעיל החיל משאיות חימוש ותחזוקה מדגמים שונים.

חיל האיסוף הקרבי, שהתמזג לתוך חיל הגנת הגבולות, מפעיל מערכות תצפית מתקדמות, בהן רכבי התצפית רקון וגרניט, נגמ"ש התצפית נגמפו"פ, בלוני התצפית הילה ו-TAOS ומגוון רחב של משקפות וטלסקופים הכוללים מערכות אלקטרואופטיקה מתקדמות המאפשרות הקלטה, עקיבה ותצפית הן ביום והן בלילה (למשל מת"ן - מערכת תצפית ניידת).

בנוסף מפעילים לוחמי צה"ל סוגים רבים של רחפנים שמשמשים בעיקר לסיור, תצפית וסריקת שטח ומבנים. הרחפנים מופעלים על ידי יחידות מובחרות בצה"ל, לוחמי קומנדו, לוחמי איסוף קרבי ולוחמים בחיל הרגלים שעברו הכשרה לכך. יחידות מובחרות מפעילות גם רחפנים תוקפים.

נגמ"שי M113 של חיל החימוש בתצורת חט"פ וחילוץ
טנק חילוץ M-88
רקון (רכב תצפית)
נגמפו"פ

אמל"ח זרוע האוויר

חיל האוויר הישראלי מהווה את זרוע האוויר והחלל של צה"ל ומפעיל מספר מערכים: מערך מטוסי הקרב, מערך המסוקים (הכולל מסוקי סער ותובלה, ומסוקי קרב), מערך מטוסי התובלה, טייסת מודיעין ובקרה אווירית, מערך כלי טיס מאוישים מרחוק (לשעבר "כלי טיס בלתי מאוישים") ומערך ההגנה האווירית. זאת לצד יחידות מודיעין צבאי, מחקר ופיתוח, בקרה אווירית, חימוש ואחזקה. עיקר חימושו של החיל הוא כלי טיס וטילים.

כלי טיס

ערך מורחב – כלי טיס של צה"ל

חיל האוויר הישראלי מבוסס כמעט כולו על כלי טיס אמריקנים, שבהן חלק או רוב המערכות האלקטרוניות משודרגות למערכות תוצרת ישראל.

עמוד השדרה של החיל הוא מטוסי ה-F-16 ("ברק 2020" ו"סופה") וה-F-15 ("בז" ו"רעם"), אלה הם מטוסי קרב רב-משימתיים. מטוסי ה-F-15I "רעם" הם מטוסי תקיפה היכולים שאת חימוש כבד לטווחים ארוכים וב-2024 הזמינה ישראל טייסת F-15IA של רעם משופר. מטוסי ה-F-16I "סופה" הם בעצם מטוסים מסדרת F16D בלוק 52+ מותאמים אישית לישראל ובעלי מערכות אוויוניקה וטכנולוגיות ייחודיות לישראל והתאמות לטווח פעולה ארוך במיוחד. ב-2016 נקלט בחיל מטוס ה-F-35I אדיר, דגם של מטוס החמקן F-35 לייטנינג II שהותאם במיוחד לחיל האוויר הישראלי וכולל מערכות אוויוניקה ולוחמה אלקטרונית תוצרת ישראל. מטוסי ה-F-15, ה-F-16 וה-F-35 רשמו הפלות בכורה עולמיות בשירות חיל האוויר הישראלי.

מטוס F-15A בז עם 4 הפלות. מטוסי ה-F-15A/B/C/D נועדו להשגת עליונות אווירית אך יכולים לבצע משימות נוספות.
מטוס קרב רב-משימתי מדגם F-16C ברק המהווה את עמוד השדרה של טייסות הקרב בחיל האוויר.
מטוס קרב F-15I רעם המשמש לתקיפה והפצצה. זהו מטוס הקרב הגדול ביותר בחיל האוויר.
מטוס הקרב F-16I סופה. המטוס שודרג במערכות ישראליות ייחודיות ובמכלי דלק תצורתיים המאפשרים לו לבצע מגוון משימות בטווחים קרובים ורחוקים.
המטוס החמקן F-35I אדיר (גרסה מותאמת לישראל של ה-F-35 לייטנינג II) שנקלט בחיל בסוף 2016.
המטוס החמקן F-35I אדיר רשם הפלת בכורה עולמית בחיל האוויר הישראלי.

טייסות המסוקים לוקחות חלק נכבד בפעילות חיל האוויר, הן בתובלה וחילוץ והן בתקיפת מטרות. מסוקי הקרב של החיל הם על טהרת האפאצ'י: AH-64Ai אפאצ'י ("פתן") ו-AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף") המתקדם יותר, עד 2014 שירתו בחיל מסוקי ה-AH-1 קוברה ("צפע"). החיל מפעיל מסוקי סער ותובלה הכוללים את ה-UH-60 בלק-הוק ("ינשוף") ואת ה-CH-53 סי סטאליון ("יסעור") הכבד. ב-2022 הזמין חיל האוויר מסוקי סיקורסקי CH-53K קינג סטליון ("סופר יסעור"). כמו כן מצויד החיל במסוקי יורוקופטר AS-565 פנתר ("עטלף") המשמשים למשימות סיור ימי עבור חיל הים.

מסוק קרב אפאצ'י לונגבו AH-64D "שרף"
אפאצ'י AH-64D "שרף" של חיל האוויר חמוש בטילי "תמוז" (Spike NLOS), מבצע שומר החומות, 2021
מסוק סער UH-60 בלקהוק "ינשוף 3"
מסוק תובלה יסעור CH-53
מסוק "עטלף" בשירות חיל האוויר הישראלי

טייסות התובלה של חיל האוויר מפעילות מטוסי C-130 הרקולס ("קרנף"), C-130J סופר הרקולס ("שמשון") ובואינג 707 ("ראם" ו"שקנאי"). מלבד תובלת כוחות ואספקה משמשים המטוסים גם לתדלוק אווירי. כמו כן מפעיל מערך התובלה מטוסים קלים מסוג בוננזה A36 ("חופית"). במערך טייסות הבקרה והמודיעין של חיל האוויר משרתים מטוסים מסוג קינג אייר ("צופית" ו"קוקיה"), וכן מטוסי גאלפסטרים 5 ("נחשון") המשמשים לאיסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט") ובקרה אווירית ("נחשון עיטם"). החיל מצויד גם במטוסים מסוג סי-סקאן ("שחף") לצורך משימות סיוע אווירי לחיל הים.

ב-2021 הזמין חיל האוויר 4 מטוסי תדלוק מדגם בואינג KC-46 פגסוס.

בנוסף מפעיל חיל האוויר כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) מדגמי סרצ'ר 2 ("כוכב לבן"), הרון 1 ("שובל"), הרמס 450 ("זיק"), הרמס 900 ("כוכב"), "איתן" והארפי ("שיאון"). מאז שנות ה-2000 לקחו טייסות הכטב"מים חלק מרכזי בפעולות חיל האוויר וביצעו עשרות אלפי גיחות. הם משמשים בעיקר למודיעין חזותי אך גם למשימות תקיפה.

מטוס תובלה C-130 הרקולס המשרת בחיל האוויר מספר עשורים בהצלחה רבה.
בואינג 707 "שקנאי" מבצע תדלוק אווירי של מטוס נחשון
כטב"מ הרמס 450 "זיק"

חימוש וטילים

ערך מורחב – רקטות וטילים של צה"ל

החימוש של מטוסי ומסוקי הקרב כולל תותחים אמריקאים בקליבר 20 מילימטר מהדגם M61A1 וולקן - תותח גאטלינג בעל 6 קנים שמסוגל לירות בין 4000 ל-6000 פגזים בדקה, וכן טילים אמריקנים סטנדרטיים דוגמת ה־AIM-9 סיידווינדר, ה-AIM-7 ספארו אך גם טילים ישראליים מתקדמים כגון פיתון 5 (טיל אוויר-אוויר), דלילה (טיל שיוט תוצרת התעשייה הצבאית) ופופאיי (טיל אוויר-קרקע מתוצרת רפא"ל).

מטוסי הקרב מסוגלים לשאת ולהטיל מגוון רב של פצצות, בהן פצצות שימוש כללי, פצצות מונחות לייזר כגון GBU-28 ופצצות JDAM מונחות GPS. הפצצות מונחות ה-GPS מכונות בחיל האוויר "ברד": פצצות MK-84 במשקל 2,000 ליברות (910 קילוגרם) נקראות "ברד כבד" עם קיט JDAM ו"ברד פלדה" עם קיט SPICE; פצצות SDB בקוטר קטן נקראות ברד-חד (GBU-39) וברד קטן (SPICE-250).

תותח גאטלינג M61A1 וולקן 20 מ"מ
פיתון 5 - טיל אוויר-אוויר מתקדם תוצרת ישראל.
פופאיי (טיל) - טיל אוויר-קרקע כבד ומתקדם תוצרת ישראל.

מסוקי הקרב, וחלק מכלי הטיס הבלתי מאוישים, חמושים בטילי אוויר-קרקע וטילים נגד טנקים, בהם טיל ה-AGM-114 הלפייר, הלפייר II וטילים דומים (חלקם מסווגים) תוצרת ישראל. מסוקי האפאצ'י חמושים בנוסף בתותח אוטומטי M-230 בקליבר 30 מ"מ. מסוקי ה"צפע" (AH-1 קוברה), "פתן" (AH-64Ai אפאצ'י) וה"שרף" (AH-64D אפאצ'י לונגבו) של חיל האוויר הישראלי הותאמו לשגר את טיל ה"תמוז", טיל נגד טנקים מפיתוח ותוצרת ישראל (רפאל - מערכות לחימה מתקדמות), בעל טווח ירי ארוך במיוחד ויכולת דיוק גבוהה ביותר, כולל צילום ושידור תמונה מראש הביות של הטיל. בהמשך הותאמו מסוקי הקרב לשגר גם טילים אחרים ממשפחת הספייק של רפאל, כגון ה"גיל 2".

לצה"ל יש טילים בליסטיים המכונים טילי "יריחו", אשר מסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני. ישראל מקפידה לשמור על עמימות בנוגע ליכולותיה בתחומים אלה.

לוויינים

חיל האוויר הישראלי מפעיל לווייני ריגול ותצפית מדגמי "אופק" וטקסאר.

אמל"ח נגד מטוסים (נ"מ) ונגד טילים

מערך ההגנה האווירית של צה"ל כפוף לחיל האוויר. כוחות הנ"מ מורכבים מטילי אוויר-קרקע מסוג MIM-104D פטריוט "יהלום" (מערכת ה"פטריוט" רשמה הפלות בכורה עולמיות בשירות ישראל), המכסים את הטווחים שבין הקצר לבינוני, וייעודם להפיל כלי טיס עוינים.

צה"ל מחזיק גם במערכת הגנה אווירית רב-שכבתית נגד טילים שכוללת סוללות טילים נגד טילים. מערכת "חץ", עם מיירטי "חץ 2" ו"חץ 3", מיועדת ליירט טילים בליסטיים בגובה רב באטמוספירה ואף מחוץ לאטמוספירה והיא רשמה יירוטי בכורה במלחמת חרבות ברזל. כגיבוי, צה"ל פורש סוללות MIM-104D פטריוט שקיבל מארצות הברית וגרמניה שמשמשות גם נגד מטוסים וכלי טיס בלתי מאוישים. כנגד רקטות קצרות טווח פיתחה "רפאל" את מערכת "כיפת ברזל" שנקלטה בצה"ל ב-2011 והצליחה ביירוט רקטות רבות מסוגים שונים ששוגרו לישראל באחוזי הצלחה גבוהים מאוד, וכן יירטה פצמ"רים וכטב"מים. ב-2016 נקלטה מערכת "קלע דוד" (לשעבר "שרביט קסמים") שמיועדת ליירט רקטות וטילים בעלי טווח בינוני ולכסות את הטווח שבין ה"חץ" ל"כיפת ברזל", גם היא רשמה עשרות יירוטים מוצלחים.

ב-2018 נכנסה לשירות בצה"ל מערכת "כיפת רחפן" נגד רחפנים. ב-2022 נקלטה באופן מבצעי הגרסה הימית של כיפת ברזל - "כיפת מגן", והיא מותקנת על ספינות סער 6.

מערכת משלימה לכיפת ברזל היא "מגן אור" המבוססת על נשק לייזר. היא מתוכננת להיכנס למערך ההגנה הרב־שכבתית בשנת 2024, בעלת טווח של עד 7 ק"מ שמתחת לסף היכולת של מערכת "כיפת ברזל" ותגן מפני פצמ"רים ורקטות לטווח קצר.

חץ (טיל) עם מיירט חץ 2 - טיל נגד טילים בליסטיים
חץ (טיל) עם מיירט חץ 3 - טיל נגד טילים בליסטיים אקסו-אטמוספירי
כיפת ברזל - מערכת הגנה אווירית נגד רקטות ארטילריות וכלי טיס בלתי מאוישים
קלע דוד - מערכת הגנה אווירית נגד רקטות וטילים, בטווחים בינוניים

אמל"ח זרוע הים

ערך מורחב – כלי שיט של חיל הים הישראלי

חיל הים הישראלי מצויד במערכות שיט משוכללות הכוללות ספינות טילים, סירות משמר וצוללות.

כדי להגן על חופי ישראל מפני מחבלים ומבריחים מפעיל צה"ל ספינות סיור ומשמר קטנות ומהירות. הספינות הוותיקות מדגם "דבור" ו"דבורה" מפנות אט אט את מקומן לספינות מתקדמות יותר מדגמי "שלדג" ו"סופר-דבורה סימן 3". ספינות אלה חמושות בעמדת טייפון עם תותח אוטומטי 25 מ"מ וטילי Spike ER וכן בתותחי אורליקון 20 מ"מ, מקלע כבד M2 בראונינג, מקלעי מאג ופצצות עומק (נגד צוללים). לצידן מפעיל חיל הים ספינות משמר קטנות מדגמי נחשול וצרעה, המיועדות למים רדודים ושטחים צפופים כגון נמלים. כמו כן מפעיל מערך הבט"ש את הפרוטקטור - כלי שיט בלתי מאויש.

בנוסף לספינות המשמר מפעיל חיל הים ספינות טילים גדולות, המהוות את עיקר כוחו של הצי, כיום מדגמי סער 4.5, סער 5 וסער 6. ספינות אלה מצוידות בטכנולוגיות מתקדמות וחימושן העיקרי הוא טילים ובעיקר טילים נגד ספינות כגון הגבריאל וההרפון. ספינות הסער 5 ו-6 כוללות מנחת מסוקים (שעליו משרתים מסוקי העטלף (AS565) ו-SH-60 סיהוק). חלק מספינות הטילים כוללות תותח אוטו מלרה 76 מ"מ וחלק מערכת פלנקס המבוססת על M61 וולקן. ספינות הטילים של חיל הים מצוידים במערכות הגנה מפני טילים נגד ספינות וטילי חוף-ים. מערכות אלה כוללת אמצעי לוחמה אלקטרונית וכן מערכות הגנה אקטיבית המיירטות את האיום בהן "נוקמני" - פלנקס (המבוסס על תותח ה-M61A1 וולקן) וטילי ברק 1, ברק 8 וברק MX. ספינות חיל הים חמושות גם במשגרי טורפדו ופצצות עומק נגד צוללות וצוללים.

בנוסף לסירות וספינות, חיל הים מפעיל צי צוללות קטן. מטרת הצוללות היא לבצע משימות מודיעין צבאי ועל פי הערכות, גם להוות אפשרות תגובה גרעינית ("מכה שנייה"). כיום מפעיל חיל הים צוללות מסדרת דולפין ומסדרת דולפין AIP שיוצרו בגרמניה ונמכרו לישראל במחיר מסובסד.

שייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של צה"ל, מפעילה כלי שיט מהירים מדגמי מורנה וזהרון, נשק קל הכולל רובי קלאצ'ניקוב ורובי M4A1 קרבין, רובה SIG MCX, תת-מקלעים מיקרו-עוזי ומיקרו-תבור X95-SMG, רובי צלפים ואקדחים. שייטת 13 מפעילה אמצעים מיוחדים נוספים, רובם מסווגים.