רחבעם זאבי
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |||||||
| רחבעם זאבי, 1996 | |||||||
| שם לידה | רחבעם עמיקם זאבי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| סיעה | מולדת, האיחוד הלאומי, איחוד לאומי-ישראל ביתנו | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
|
| |||||||
רחבעם עמיקם ("גנדי") זאבי (20 ביוני 1926, ח' בתמוז ה'תרפ"ו – 17 באוקטובר 2001, ל' בתשרי ה'תשס"ב) היה אלוף בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי. נושא דגל הטרנספר בהסכמה לאוכלוסייה הערבית בשיח הציבורי הישראלי בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20[1][2]. במהלך האינתיפאדה השנייה באוקטובר 2001 נרצח על ידי שלושה מתנקשים פלסטינים, אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין. בעת הירצחו היה שר התיירות בממשלת ישראל, וחבר הכנסת מטעם מפלגת מולדת בסיעת האיחוד הלאומי.
ביוגרפיה
ילדותו
רחבעם זאבי נולד ב-1926 בשכונת ימין משה בירושלים, למשפחה מסורתית, ששילבה בין ערכים סוציאליסטים ליהודיים. אביו, שלמה הכהן זאבי (וולקוביץ), נולד למשפחת חסידי גור בעיירה זְדוּנְסְקָה וְוֹלָה, שליד לודז' בפולין והיה איש העלייה השלישית, ומנהל לשכת העיתונות והמודיעין של עיריית ירושלים[3]. אמו, מינה (לבית זובאק), נולדה לבית דתי בנחלת שבעה והייתה דור רביעי בירושלים. שניהם היו חברים בגדוד העבודה.
זאבי נהג לספר בהומור שהוא צורף ל"הגנה" כבר בהיותו פעוט בן שלוש, במהלך פרעות תרפ"ט. לשכונה הגיע איש "ההגנה" פסח בר אדון, כדי להגן מהפורעים, והתגורר בבית זאבי. לאחר שבר אדון ירה באקדחו, שהיה לא חוקי, הגיעו חיילים בריטים לחיפוש בבית המשפחה. אמו מינה הסתירה את האקדח מתחת לכרית של רחבעם הפעוט וצבטה את לחיו והוא החל לבכות. החייל הבריטי נרתע מלחפש בכריתו של הפעוט הצורח והאקדח לא נמצא. לימים ההדיר זאבי את הספר "באהלי מדבר", שכתב בר אדון.
זאבי התחנך בבתי הספר של תנועת העבודה. את הכינוי "גנדי", שליווה אותו למשך כל חייו, קיבל בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ נהגו לספר את הילדים בתספורת קרחת; כשהגיע רחבעם הרזה והקירח לחדר האוכל, יחף ומגבת למותניו, כשהוא מושך אחריו עז פועה, נראה דומה בחזותו למהאטמה גנדי, ומאז דבק בו שמו של המנהיג ההודי[4]. לרפי איתן הייתה גרסה מעט שונה על הכינוי: ”41', אולי 42', בית הספר המחוזי בגבעת השלושה... יום אחד זאבי... רק תחתונים לגופו, נבר בערימת הגרביים המסריחים שלי. אה, הוא אמר, רפי מסריח. הסתכלתי עליו, כולו עור ועצמות, שדוף כזה ... ואמרתי לו, ואתה גנדי. מאז אני רפי המסריח והוא גנדי[5]”
בכיתה ח' עבר ללמוד בגימנסיה העברית רחביה בירושלים. שם הושפע במיוחד ממורהו לטבע, נתן שלם, מייסד חוג המשוטטים ומבכירי חוקרי ארץ ישראל[6]. גנדי היה זה שהציע לקרוא לקיבוץ מצפה שלם במדבר יהודה על שם מורהו הנערץ.
מהפלמ"ח לצה"ל
 | |
| כינוי | גנדי |
|---|---|
| השתייכות |
ההגנה פלמ"ח  צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1944–1974 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע קדשקרב תל מוטילה פעולות התגמול  מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| הנצחה | |
|
כביש 90 היישובים מרחב עם ומעלה רחבעם רחובות ואתרים רבים בערי ישראל | |
בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער המחנות העולים. עם חבריו לתנועת הנוער הצטרף ל"הגנה" שם סירב ליטול חלק בסזון נגד אנשי האצ"ל, ולאחר מכן שירת בפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות היה מ"מ בגדוד הראשון וקצין המודיעין של חטיבת יפתח במסגרתה לחם בקרבות מלכיה, כיבוש לוד במבצע דני ומערכת הנגב הנצור. לימים ייחס את דעותיו לחינוכו ולתקופתו בפלמ"ח ואמר "אין לי זכויות יוצרים ולו על שורה אחת בהשקפת העולם שלי. חינכו אותנו על ציונות ועל סוציאליזם, תוך דגש על הציונות האקטיביסטית וה"הגנה". ההגשמה האישית ושלמות הארץ עמדו במרכז חיינו, והיה ברור כשמש בצהריים שמולדת אין מחלקים".
זאבי שירת בצה"ל בשנים 1948–1974. הוא החל את דרכו כקצין המבצעים של פיקוד הצפון, וכקצין המודיעין של פיקוד הדרום. לאחר מכן, כמפקדו של גדוד 13 בחטיבת גולני, פיקד, במאי 1951, על קרב תל מוטילה. בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: כ-40 הרוגים ו-70 פצועים. צה"ל והעיתונות הסתירו את מספר הנפגעים[7][8][9]. הסתרה זו נזקפת כיום לחובת הרמטכ"ל יגאל ידין, אשר כתב מכתב בו שיבח את זאבי על תפקודו במערכה, למרות ביקורת חריפה אשר נמתחה מאוחר יותר על אופן ניהול הקרב, ובמיוחד על זאבי עצמו שישב בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) שלמעשה הייתה עורפית (בוילה מלצ'ט) וכדברי המ"פ בקרב זאב סלעי: " ...(הקרבות) נוהלו בשטח בידי מפקדים ברמת מ"פ, מ"מ וסמלים. בגזרת הלחימה נפקד מקומם של מפקדי הדרג המסתער, ברמת מג"ד ומעלה". מחבר המאמר, הפרשן הצבאי אמיר אורן, שסיכם את הנושא במאמר בעיתון "הארץ" הוסיף, ש"זאבי הצטיין בהשמעת מלות עידוד בקשר, באיחולי הצלחה ובהבטחת תגבורת שבוששה לבוא"[10]. מאוחר יותר, הוסיף גם ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין חיזוקים לטענות הללו[11].
בהמשך הקריירה הצבאית שירת כראש ענף במחלקת ההדרכה וראש ענף מבצעים באג"ם, ראש מטה פיקוד הדרום בשנים 1955–1957, רמ"ח באגף המטה, ראש מטה פיקוד המרכז בשנים 1962–1963 ועוזר ראש אג"ם, תפקיד שבו נשא בעת מלחמת ששת הימים;
עם סיום הקרבות, נכנסו לעיר העתיקה דרך שער האריות, הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הביטחון משה דיין, אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס והאלוף זאבי. ולצידם חבורה גדולה של קצינים ואנשי תקשורת.
צלם העיתונות אילן ברונר גויס למלחמה כצלם צבאי במילואים. הוא צילם את השלושה והתמונה הפכה לאחד מסמלי הקרבות בירושלים שנחקקה בזיכרון הלאומי.[12]
בשנת 1992, הביט בצילום המעצב דוד טרטקובר, והבחין בקצין נוסף שהיה בחבורה, כשהוא מפנה את ראשו לאחור בדיוק ברגע שהתמונה צולמה. היה זה האלוף זאבי.
בפברואר 1967 הועלה לדרגת אלוף על ידי הרמטכ"ל יצחק רבין, אף על פי שתקן עוזר ראש אג"ם היה אלוף-משנה בלבד, זאת בעקבות המלצתו של ראש הממשלה לוי אשכול שהיה מעוניין להשאיר את זאבי בשירות[4][13][14].
ב 1 ביולי 1968 מונה למפקד פיקוד המרכז[15]. בתפקיד זה ניהל את הלחימה כנגד מחבלים שחצו את הירדן. בתקופה זו, לפני אירועי ספטמבר השחור של 1970, חדרו חוליות מחבלים רבות לבקעת הירדן. זאבי השתתף ביותר מ-120 מרדפים שנערכו באזור זה[16]. כמפקד פיקוד המרכז, שסמלו אריה, העניק לו משה דיין גורת אריות שקיבל מאציל צרפתי[17]. הוא מנע מלהקת הנח"ל לשיר את "שיר לשלום" שכתב יעקב רוטבליט, בתחומי פיקוד המרכז, באמרו שהשיר מכיל תכנים תבוסתניים[18]. תחת זאת ביכר את השיר "הימים האחרים" שכתב ידידו חיים חפר (בשנת 1971 כתב חפר את השיר "האיש מן הבקעה" לבקשת זאבי[19]).
בשנת 1972 היה זאבי ממתכנני פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה, והיה מי שהעלה את הרעיון כי לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקוד אהוד ברק, ילבשו סרבלים לבנים ויסוו עצמם כטכנאים של אל על[20].
זאבי פרש מצה"ל ב-1 באוקטובר 1973[21][22], אך עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, חזר לשירות פעיל כעוזר מיוחד של הרמטכ"ל, דוד אלעזר[23]. אחרי המלחמה שירת תקופה קצרה כראש אג"ם[24], והשתחרר סופית ב-15 בינואר 1974[25].
לאחר שירותו בצה"ל
לאחר שחרורו מצה"ל ב-1974 מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליועצו למלחמה בטרור ובמאי 1975 גם ליועצו לענייני מודיעין[26][27]. הוא התפטר מתפקיד זה ב-1976 בעקבות התנגדותו להסכמי הביניים עם מצרים[28]. זאבי שמר על יחסי ידידות עם רבין גם בשנים הבאות, שבהן היו במחנות פוליטיים מנוגדים, וכינה אותו "מר ביטחון" ו"מצביא מהולל".
עם מותו הפתאומי של ידידו הרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר (דדו) באפריל 1976 פעל זאבי יחד עם האלוף יקותיאל אדם להנצחתו[29].
לאחר סיום שירותו הצבאי עמד בקשרים עם אנשים שנכללו ב"רשימת ה-11" ונחשבו כראשי הפשע המאורגן בישראל[30], ואף נחקר על כך, אך לא הועמד לדין. זאבי צוטט כמי שאמר "אם צריך" בתשובה לשאלה "אז אתה יכול להגיע?", בשיחת טלפון שהוקלטה על ידי המשטרה בינו לבין טוביה אושרי, כשאושרי ורחמים אהרוני ("גומדי") הסתתרו מפני המשטרה אחרי ביצוע "הרצח הכפול" של עמוס אוריון ועזר כהן. השלושה הכחישו לאורך השנים שמפגש התקיים בפועל באותו ערב[31][32]. כשנודע הדבר ברבים הוא עורר הדים וח"כים אחדים שלחו מכתב ליוסף בורג, שר הפנים והמשטרה, בקריאה שלא ימנה את זאבי למשרה רמה במשרד[33]. בלט בהתנגדותו לזאבי חבר הכנסת אהוד אולמרט, וזאבי הגיש נגדו תביעת דיבה, שהוסרה לאחר "סולחה" בתיווכו של מנחם בגין, שבה הבטיח אולמרט להפסיק להאשים את זאבי אך לא חזר בו מדבריו. גם בהמשך, היו שהתנגדו למינויו למנהל מוזיאון ארץ ישראל בגלל הקשרים הללו. בשנת 2015 שינו אהרוני ואושרי את גרסתם, וטענו בתחקיר עיתונאי כי זאבי הגיע באותו לילה למקום המפגש, ניסה לאתר עבורם אונייה להימלט בה מהארץ, ומאוחר יותר טס לאמסטרדם שם הסתתרו, והעביר להם מידע מהחקירה שהתנהלה נגדם[34][35].
בשנים שאחרי שחרורו מצה"ל הירבה זאבי לעסוק בנושאים הקרובים ללבו - היסטוריה וארץ ישראל, ונחשב לבעל ידע רב בתחומים אלה (השכלתו הפורמלית הייתה לימודים במכון אבשלום לידיעת הארץ). בשנת 1981 מונה, על ידי ראש עיריית תל אביב שלמה להט, שהכיר את זאבי משירותו הצבאי, כיו"ר ההנהלה של מוזיאון הארץ. אחת מפעולותיו הראשונות במוזיאון הייתה שינוי שמו ל"מוזיאון ארץ ישראל". זאבי גרס כי פיתוח המוזיאון צריך להיות מהיר ובין היתר פותחו בתקופתו מרכז אדם ועמלו[36] וביתן נחושתן[דרוש מקור] המתמקד בחפירות תמנע. הוא כיהן בתפקיד עד 1991.
זאבי קשר קשרי חברות הדוקים עם חוקר ארץ-ישראל זאב וילנאי למן כהונתם המשותפת בוועדת השמות הממשלתית ואף סעד אותו באחרית ימיו[37]. כמו כן אסף אלפי ספרים וברשותו נמצאו גם ספרים ייחודים רבים ובין השאר אוסף ספרי תנ"ך עתיקים מרחבי העולם ובשפות רבות.
בנוסף, עסק זאבי בעריכה וההדרה של סדרת ספרי נוסעים וחוקרים של ארץ ישראל מהמאה ה-19 שיצאו לאור בהוצאת משרד הביטחון. בין הספרים היה הספר חיפה – כתבות מארץ הקודש 1882–1885 של לורנס אוליפנט, חיי יום-יום בארץ ישראל של מרי אליזה רוג'רס וכן הספר רוב רוי על הירדן של ג'ון מקגרגור בו תיאר את מסעותיו למקורות הירדן ב-1869 על שוטית. זאבי ארגן את הבאתה ושיפוצה של השוטית לתערוכה במוזיאון. עד מותו הספיק לערוך ולההדיר 72 ספרים, כאשר בתכנון היו עוד רבים[38].
פוליטיקה
תוכנית הטרנספר
בשנת 1987 הודיע זאבי על תמיכתו בחזון ארץ ישראל השלמה וב"טרנספר מרצון" או "טרנספר בהסכמה" לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ורצועת עזה. הוא טען שזו הדרך היחידה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. את הטרנספר מרצון הציע ליישם באמצעות עידוד משפחות ובודדים פלסטינים לעבור לארצות אחרות על ידי הפסקת עבודתם בישראל, סגירת "אוניברסיטאות האינתיפאדה", אי-עידוד התעשייה אצל הערבים ביש"ע[39] ומענקים כספיים לעוזבים. את הטרנספר בהסכמה הציע ליישם כהעברת אוכלוסייה אף ללא הסכמתה, במסגרת הסכם שלום עם מדינה ערבית שכנה, כשההסכמה היא בין המדינות להעביר את המיעוטים למדינות הלאום שלהם. כתקדימים לכך הציג טרנספר לשלושה מיליון תושבים במסגרת הסכם השלום בין יוון לטורקיה, ואת הטרנספר בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים[39]. זאבי סבר שמערכת הביטחון של ישראל חזקה דיה לסיפוח שטחי יהודה, שומרון ועזה ולביצוע טרנספר לאוכלוסייה הערבית שם. זאבי הסתמך על מנהיגי התנועה הציונית, אנשי רוח ומנהיגים מן השמאל, וטען שהם אף הציעו בשלבים שונים "טרנספר בכפייה" ושהוא אף בוצע במלחמת העצמאות. לדבריו, "אם הטרנספר אינו מוסרי - כל הציונות אינה מוסרית, כי היא קמה וצמחה והייתה למדינה תוך שימוש מסיבי בדרך הטרנספר"[39]. הוא עצמו הציע טרנספר בכפייה במקרה של התקפה על ישראל ממזרח. לדבריו, "לא נוכל לקבל נוכחות של גיס חמישי אצלנו", וערביי ארץ-ישראל "יופנו אל מול הצבאות הפולשים כדי לשבש את מערכותיהם."[39]
עמדותיו בנושא הטרנספר ספגו ביקורת בטענה שהן גזעניות ובלתי לגיטימיות.
בכנסת ובממשלה
בשנת 1988 הקים את מפלגת מולדת ועמד בראשה עד יום הירצחו.
בשנת 1988 נבחר זאבי לראשונה לכנסת ה-12 מטעם מפלגת "מולדת". בבחירות לכנסת ה-12 אז זכתה מפלגתו בשני מנדטים, במשא ומתן הקואליציוני על כניסה עתידית לממשלת שמיר תבע זאבי לקבל לידיו את תפקיד שר המשטרה כמו כן הציע לקיים משאל עם על טרנספר ברם, שמיר הקים ממשלת אחדות עם המערך ומולדת ישבה בספסלי האופוזיציה. בפברואר 1991 הצטרף כשר בלי תיק וחבר בקבינט הביטחוני לממשלתו של יצחק שמיר.
צירופה של מולדת לממשלה ומינויו של רחבעם זאבי כשר הביאו למחאה מכיוון מחנה השמאל, ולוו בסדרת כתבות עוינות מצד העיתונות. אחת מהן הייתה כתבת התחקיר של רונאל פישר מקיץ 1991 שפורסמה בעיתון "חדשות" ושמה "החייל האמיץ רחבעם". הכתבה שהתבססה על ראיונות עם כמה מיריביו של זאבי טענה לכאורה כי אישיותו של זאבי בעייתית. הכתבה פקפקה בעברו הצבאי של זאבי, בכישוריו הצבאיים ובתרומתו לצה"ל, בהתנהלותו בקרבות מלכיה ותל מוטילה ובהבאת עיתונאים וזמרים לצפות במרדף ראוותני בבקעת הירדן, איומים והטרדות ועוד[40]. זמן מה לאחר מכן התפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות עצומה בשם "עצומת גנדי" שעליה חתמו מבכירי קציני צה"ל בעבר ובהווה בראשם יצחק רבין, חיים בר-לב ומוטה גור. בלשון העצומה נאמר כי אמנם רוב החותמים אינם שותפים לדרכו הפוליטית של זאבי אך דוחים מכל וכול את כתבת ההכפשה שמשכתבת את העבר הצבאי של זאבי. זאבי התפטר בינואר 1992 מממשלת שמיר (יחד עם השר יובל נאמן, ראש מפלגת התחיה), עקב התנגדותו לוועידת מדריד.
ב-27 בפברואר, לאחר ליל הקלשונים, בו נרצחו שלושה מחיילי צה"ל בידי כנופיה מואדי עארה, גילה זאבי מעל במת הכנסת שהרוצחים נתפסו, וכי הוא מקווה כי יוטל עליהם עונש מוות, חרף היותם אזרחי ישראל, הצעד בו נקט זאבי נעשה תוך התעלמות מצו איסור פרסום שהוטל על החקירה[41].
בבחירות לכנסת ה-13 עלתה מולדת ל-3 מנדטים, אך כוחה נחלש עקב סכסוכים בין זאבי לבין חברי תנועה[42], וכן מול שני חברי הכנסת האחרים של הסיעה שאול גוטמן ויוסף בא גד. פועל יוצא היה שהסיעה התפצלה לשלוש סיעות יחיד במהלך הכהונה, חברי הכנסת בא-גד וגוטמן ניהלו מדיניות עצמאית משל עצמם. בתקופת ממשלת רבין, שבה נחתמו הסכם השלום בין ישראל לירדן והסכמי אוסלו, היה זאבי בין המתנגדים החריפים ביותר להסכמים. הוא היה מבין שלושת חברי הכנסת היחידים שהצביעו נגד הסכמי השלום עם ירדן, ובתקופת הסכמי אוסלו נטל חלק פעיל בעצרות עם ובהפגנות כנגד מדיניות הממשלה, בין השאר בעצרת הימין שהתקיימה בכיכר ציון ובה כינה את ממשלת רבין "ממשלת מינכן היהודית"[43]. עם זאת, זאבי גינה בחריפות את רצח יצחק רבין, וביכה את מותו במאמר בשם חבר ויריב. מולדת הייתה באופוזיציה גם בתקופת ממשלת פרס, שהוקמה בעקבות רצח רבין.
בבחירות לכנסת ה-14 גייס זאבי את הרב בני אלון ואת משולם עמית לשורות המפלגה אך זו זכתה בשני מנדטים בלבד. מולדת לא הצטרפה לממשלתו של בנימין נתניהו והתנגדה למדיניותו ולהסכמים שחתם עם הפלסטינים. מתוקף היותו זקן חברי הכנסת שאינו חבר הממשלה היוצאת. זאבי ניהל את ישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת, בפתח נאומו הקדיש מילים חמות לזכרו של ראש הממשלה הנרצח יצחק רבין וביקש שכל חברי הכנסת יעמדו לדקת דומיה לזכרו. כמו כן הוא ניהל מספר ישיבות בראשית ימיה של כנסת זו, מתוקף היותו זקן חברי הכנסת שאינו חבר הממשלה היוצאת
לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדה "מולדת" עם "חרות" ו"תקומה" לסיעת האיחוד הלאומי, כשבני בגין ראשון ורחבעם זאבי שני ברשימה. לאחר פרישתו של בני בגין היה זאבי למנהיג הסיעה. בפברואר 2000 התאחדו האיחוד הלאומי ומפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן לבלוק פרלמנטרי אחד. המפלגה הייתה באופוזיציה בתקופת ממשלת ברק.
לאחר הבחירות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001 זאבי היה שר התיירות בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בתקופה מרץ-אוקטובר 2001. יום לפני הירצחו, הוא והשר אביגדור ליברמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה עקב התנגדותם ליציאת צה"ל משכונת אבו סנינה וח'רת א-שייח המשקיפות על היישוב היהודי בחברון שצה"ל נכנס אליהן לאחר ירי מתוכן על היישוב היהודי. ההתפטרות טרם נכנסה לתוקף בעת שנרצח.
זאבי נהג לענוד בקביעות דסקית ובה שמות השבויים והנעדרים, לאות הזדהות עמם.
לזאבי שגדל בבית שומר מסורת הייתה זיקה למורשת היהודית, כך למשל דרש במשא ומתן הקואליציוני בשנת 1988 לכתוב בקווי היסוד של הממשלה, כי יש להשתית את החינוך של ילדי ישראל בין השאר על תורת ישראל[44]. גם בכרטיס החבר של תנועת מולדת הובא המשפט "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". בשנותיו האחרונות נהג להניח תפילין מדי יום[45].
ההתנקשות בחייו
ערך מורחב – רצח רחבעם זאבי
זאבי נרצח לפני שההתפטרות נכנסה לתוקף, בפתח חדרו במלון הייאט (לימים מלון דן ירושלים), בגבול שכונת הגבעה הצרפתית והר הצופים, על ידי מחבלי החזית העממית, שהודיעו שזו הייתה נקמה על הריגת מזכ"ל הארגון אבו עלי מוסטפא על ידי ישראל חודשיים קודם לכן. בכך היה זאבי השר הישראלי היחיד בו התנקשו מחבלים, והדמות הישראלית הבכירה ביותר שנפלה קורבן במהלך העימות. זאבי שהה במלון ללא מאבטחים, משום שהתנגד להיות מאובטח בעוד האזרחים חשופים, ולא רצה לשנות מהרגליו עקב איומי הטרור. ב-17 באוקטובר 2001, בשעה 6:50 בבוקר, עלה רחבעם זאבי מחדר האוכל לחדרו במלון לבדו. הוא היה אמור להתראיין דקות ספורות אחר כך ליומן חדשות הבוקר של גלי צה"ל. סמוך לפתח חדרו המתינו לו שני מתנקשים שירו בראשו שלושה כדורים מטווח קצר[46]. הם הזמינו חדר במלון טלפונית באמצעות תעודות זהות מזויפות[47]. כעבור דקות אחדות מצאה אותו אשתו יעל מתבוסס בדמו. ניסיונות להציל את חייו לא צלחו, ובשעה 10:00 הודיעה הנהלת בית החולים הדסה עין כרם על מותו.
זאבי נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל[48]. בהלווייתו של זאבי השתתפו רבבות אזרחים וחברים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
שניים מחברי החולייה נתפסו בסמוך להתנקשות אך רוב מבצעי ומתכנני ההתנקשות הצליחו להימלט בתחילה. במשך זמן מסוים הם שהו במוקטעה ברמאללה, תחת חסותו של יאסר ערפאת. עם תום מבצע חומת מגן והמצור על המוקטעה הושג הסכם שבמסגרתו הם הועברו לכלא יריחו בפיקוח צוות סוהרים בריטי ואמריקאי. ב-14 במרץ 2006, אחרי ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת, עזב צוות המשקיפים את הכלא ביריחו מחשש לחייו, וצה"ל תפס את האחראים לרצח במסגרת מבצע הבאת ביכורים. ב-3 בדצמבר 2007 נגזר עונשו של אחד המתנקשים, חמדי קורעאן, ונקבע למאסר עולם על רצח זאבי ועוד 100 שנה על פעילויות אחרות הקשורות לטרור. ב-22 בספטמבר 2008 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים מאסר עולם ועוד 80 שנה על חבר אחר בחוליה, מג'די רמאווי[49]. על עאהד ע'ולמה, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור החזית העממית, נגזר עונש של מאסר עולם ועוד 5 שנות מאסר[50]. מאסר עולם נגזר גם על מחמד רימאוי. שותף אחר לרצח, צלאח בן סאלח אדין עלווי, אשר סייע לרוצחים, נידון ל-12 שנות מאסר[46].
הנצחתו וזכרו
על שמו של זאבי נקראו מספר אתרים ברחבי ישראל, ובהם כביש הבקעה, שזאבי פעל רבות למען פיתוחו, גשר מעל נתיבי איילון ברמת השרון (עיר מגוריו), טיילת באשדוד, שדרת הטיילת בראשון לציון, טיילת בהר הזיתים בירושלים, הטיילת המרכזית באילת[51], וכן רחובות, כיכרות וגנים ציבוריים בערים אחדות. לזכרו הוקמו היישוב מרחב עם שבנגב, המאחז מעלה רחבעם בדרום-מזרח גוש עציון, וגבעת התיישבות בבית חגי, שם ביקר כחודש לפני הירצחו[51]. כן קרויים על שמו מחנה רחבעם באזור רמלה ואתר בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר ("קשתות רחבעם") שברמת הגולן, שזאבי פעל לשיקומו. שמו של זאבי חקוק על האנדרטה המרכזית ברמת השרון לזכר חללי פעולות האיבה תושבי העיר. על שמו נקראו רחובות בערים רבות.
מדי שנה מעניק משרד החינוך פרס על שם רחבעם זאבי למצטיינים בלימודי ארץ ישראל במערכת החינוך[52].
בשנת 2002 הנפיקה רשות הדואר בול לזכרו[53].
מדי שנה מתקיים לזכרו בבקעת הירדן "מרוץ הלפיד"[54].
-
שלט המקדיש לזאבי קטע בכביש 90 העובר בבקעת הירדן -
טיילת רחבעם זאבי באילת
יום הזיכרון לזאבי
- ערך מורחב – יום הזיכרון לרחבעם זאבי
ביולי 2005 קיבלה הכנסת את החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005. על פי החוק, תקום עמותה להנצחת מורשתו ויום הירצחו, ל' בתשרי יהיה יום הזיכרון לרחבעם זאבי, ובו אירועי זיכרון בסמוך לקברו ובמחנות צה"ל[55].
טענות לתקיפה, מעורבות בפלילים ופשעי מלחמה
באפריל 2016 פורסם תחקיר של העיתונאי עמרי אסנהיים על זאבי במסגרת התוכנית "עובדה" בערוץ 2[56]. בתחקיר הובאו עדויות וטענות של נשים וחיילות לשעבר ששירתו תחת פיקודו של זאבי על הטרדות והתעללות מצדו. נוסף על נשים אלה גם הובאו טענות של רבקה מיכאלי שהתארחה במסיבה שערך, וכן עדות של קצין מטה בפיקוד המרכז בעת שירותו של זאבי שם[57]. כמו כן הוצגו טענות לגבי קשרים עם העולם התחתון: העבריין טוביה אושרי טען בתחקיר שזאבי ביקש ממנו "לטפל" בכתבת "ידיעות אחרונות" סילבי קשת, לאחר שפרסמה כתבה ביקורתית אודותיו, ושבעקבות כך הונחה פצצה בפתח ביתה[58]. טענה אחרת, מפיו של השר לשעבר רפי איתן, ייחסה לזאבי ירי בשני בדואים חפים מפשע בנגב, שגרם למותו של אחד מהם. איתן הבר סיפר על מקרה שבו הצמיד זאבי אקדח טעון ולא נצור לרקתו של הבר.
בני משפחתו של זאבי וגורמים נוספים[59][60][61] התנגדו לשידור התוכנית ואף הגישו לבית המשפט בקשה למניעת שידור התחקיר, בין היתר בטענה כי אין ביכולתו של זאבי המנוח להגיב להאשמות נגדו, ושהטענות בדבר קשר עם עבריינים נבדקו כבר על ידי משטרת ישראל ולא נמצא בהן דבר. בקשת המשפחה נדחתה על ידי בית המשפט
משפחתו
אחותו של זאבי, רחל סאמרלנד, התיידדה עם שוטר בריטי שהיה מוצב בירושלים, ועזבה עמו את הארץ, בשל כך נידו אותה הוריה. במשך כ-55 שנה בחר גם רחבעם זאבי למחוק מחייו כל אזכור של אחותו הבכורה רחל, גם לא בראיונות ובספר ביוגרפי אודותיו. רק לאחר מות הוריהם, בעת ביקורו של זאבי בלונדון, ניסה ליצור עמה קשר, אולם נתקל בסירוב.
בשנת 1950 נישא זאבי ליעל (נפטרה בג' בחשוון ה'תשע"ז, 2016)[62], בת קיבוץ דגניה ב'[3], ונולדו להם חמישה ילדים: יפתח-פלמח, סייר-בנימין, מצדה, צאלה וערבה, שארבעה מתוכם נקראים על שמות מקומות בארץ ישראל. בנו בנימין הצטרף לשובו בנים והיה למקורבו של אליעזר ברלנד ומראשי הקהילה, בשנת 2021 הוגש נגדו כתב אישום על רצח תוך ביצוע עבירה של הנער ניסים שטרית.
אחיינו הוא מאמן הכדורגל ברק בכר, ובן דודו (מצד אמו) היה איש המוסד מייק הררי.
לקריאה נוספת
- מיכאל ששר, גנדי - שיחות עם רחבעם זאבי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1992
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: רחבעם זאבי |
רצח רחבעם זאבי, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
רחבעם זאבי, באתר הכנסת - רחבעם זאבי, באתר כנסת פתוחה
- הספרים של רחבעם זאבי, באתר "סימניה"
- רחבעם זאבי, באתר הפלמ"ח
- קטעי עיתונות היסטוריים על רחבעם זאבי, באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
- רחבעם (גנדי) זאבי, דף הנצחה באתר הכנסת
- רחבעם זאבי, באתר ynet
- דף לזכר רחבעם זאבי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- שמשון עופר, גנדי, דבר, 7 בספטמבר 1973
- חגית ריטרמן, תמיד איתו - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 13 בנובמבר 1987
- רפאל בשן, חרב לגאנדי, מעריב, 3 במרץ 1967
- שי פוגלמן, רחבעם זאבי הציע להקים מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית. מסמך, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
- בי"ט כסלו: לצד נתניהו, גנדי דיבר על הלחץ האמריקני, באתר חב"ד אינפו
- רחבעם זאבי (גנדי) באתר ארכיון צה"ל
- גידי וייץ וליאת לויאן, תחקיר "הארץ" - הממשלה מתקצבת במיליונים את הנצחת מורשת רחבעם זאבי, באתר הארץ, 14 במרץ 2012
- גידי וייץ וליאת לויאן, הזיכרון הסלקטיבי של המדינה בעניין גנדי, באתר הארץ, 14 במרץ 2012
- כיצד נולדת מילה? לזכרו של רחבעם (גנדי) זאבי, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- מערכת תכניות קשת, בעקבות שידור התחקיר: הציבור שינה את עמדתו כלפי גנדי, באתר מאקו, 17 באפריל 2016
- מיכה פרידמן, מורשתו של האלוף ז', באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2017
- אייל לוי, בחזרה לארץ המרדפים: מבט נדיר אל הממלכה של רחבעם זאבי, באתר מעריב אונליין, 12 באוקטובר 2018
רחבעם זאבי (1926–2001), (גנדי), דף שער בספרייה הלאומית
מכּתביו:
- רחבעם זאבי, מחשבות על מסעות, מערכות גיליון ק' מאי 1956
הערות שוליים
- ^ צבן: כל הפלפוליסטיקה לא תעזור לנתק את הפירוש הגזעני מדברי גנדי, חדשות, 31 באוקטובר 1989
- ^ מחלוקת בצמרת התחייה על אימוץ רעיון הטרנספר, חדשות, 10 בדצמבר 1990
- ^ 3.0 3.1 בחברה ובמשפחה, הבוקר, 30 באוגוסט 1950
- ^ 4.0 4.1 שני אלופים חדשים בצה"ל, מעריב, 20 בפברואר 1967
- ^ ראיון במעריב, 16 במאי 2008
- ^ דברים ליום הזיכרון לרחבעם זאבי מאתר רשת אמי"ת
- ^ הסורים נהדפו בקרב עז של שש שעות, הארץ, 7 במאי 1951
- ^ בקרב קשה שוחרר מידי הסורים משלט בגבול השטח המפורז, על המשמר, 7 במאי 1951
- ^ יום קרבות קשה בצפון הכנרת, הבוקר, 7 במאי 1951
- ^ אמיר אורן, המורשת המפוקפקת של רחבעם זאבי, באתר הארץ, 24 ביולי 2009.
- ^ אורי מילשטיין, רבין נושא באחריות לכשלונות צה"ל בתחילת שנות החמישים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 דצמבר, 2013
- ^ אריק בנדר, החמיץ את הרגע: סיפור התמונה מששת הימים, באתר nrg, 6.6.2011
- ^ אריאל שרון ורחבעם זאבי הועלו לדרגת אלוף, דבר, 21 בפברואר 1967
- ^ איתן הבר וישראל ליאור, היום תפרוץ מלחמה: זכרונותיו של תת-אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראשי הממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר, הוצאת עידנים, 1987, עמ' 53
- ^ "גאנדי" לפיקוד המרכז; אלוף נרקיס ואל"מ בר־און - לסוכנות, על המשמר, 1 ביולי 1968
- ^ בני טוקר, "גנדי היה איש סגולה", באתר ערוץ 7, 28 באוקטובר 2011
- ^ גורת פיקוד המרכז, דבר, 18 בדצמבר 1969
- ^ שיר לשלום אצל גנדי, מעריב, 25 בנובמבר 1988
- ^ זיו ריינשטיין, לטייל בין שיריו: חיים חפר והמקומות שכתב עליהם, באתר ynet, 19 בספטמבר 2012
- ^ רזי ברקאי, ראיון שערך עם אהוד ברק במלאת ארבעים שנה לפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה"מה בוער", גלי צה"ל, 9 במאי 2012
- ^ נערך טקס חילופי המפקדים בפיקוד מרכז, על המשמר, 2 באוקטובר 1973
- ^ הרמטכ"ל: הפשע ממריא מביירות ונוחת בטריפולי, הארץ, 2 באוקטובר 1973
- ^ אלופים במילואים גוייסו לצה"ל, הארץ, 12 באוקטובר 1973
- ^ ישראל פז, פרישה מזיקה, על המשמר, 21 במרץ 1974
- ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך שני, עמ' 25–26
- ^ האיש הנכון במקום הלא נכון, דבר, 19 במאי 1975
- ^ לפטר את רחבעם זאבי, הארץ, 14 במרץ 1975
- ^ התפטרות המעוררת שאלות, הארץ, 9 בינואר 1976
- ^ "גנדי" דוחה מחאה על קריאת בית השריון על שם דדו, מעריב, 24 בספטמבר 1976
- ^ ח"כ אהוד אולמרט מאשים את אלוף (מיל.) רחבעם זאבי בקשר חברתי עם אנשים הקשורים בפשע מאורגן, הארץ, 5 באוגוסט 1977
שמו של זאבי נקשר אל הפשע המאורגן, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2001
גידי וייץ, מגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2008 - ^ אבי רז, החשד כלפי "גנדי", מעריב, 20 בנובמבר 1980, המשך
- ^ טל אריאל אמיר, 13 שנה אחרי הכלא: טוביה אושרי פותח הכל בראיון נדיר, באתר מעריב אונליין, 3 בספטמבר 2013
- ^ מרב בטיטו-פריד, איש המרתון, באתר nrg, 25 בפברואר 2006
- ^ עמרי אסנהיים, הרוצחים מבר בקר: "כך גייסנו את גנדי", באתר מאקו, 25 בינואר 2015
- ^ עמרי אסנהיים, חבורת הכרם: סיפורה של כנופיית הפשע הראשונה בישראל, באתר מאקו, 19 בינואר 2015
- ^ שמואל אביצור, בחזרה לייצור, "טבע וארץ", נובמבר-דצמבר 1984
- ^ רחבעם זאבי: 1926 - 2001, באתר ynet, 17 באוקטובר 2001
- ^ חלק מהספרים שערך
- ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 רק הטרנספר יביא שלום!, מתוך האתר לזכרו, כפי שנשמר בארכיון האינטרנט
- ^ כתבי חדשות, אם צריך אז הם באים, חדשות, 1991
- ^ אסף גולן, השר אוחנה לא לבד: המקרים שבהם הח"כים ניצלו את החסינות לפרסום דברים אסורים, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2019
- ^ עמירה שגב, והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם, באתר עיתון חדשות, 7.8.1992
- ^ בין השאר, אמר בנאום שנשא:
"זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת, והיא מובילה יחד עמה את עם ישראל להתרסקות. היא ויתרה על האדמה ועל המים, על שרידי העבר ועל סיכויי העתיד; ממשלה לא שפויה שמשחררת בסיטונות רוצחים ורוצחות, כדי לחלות את פניו של הרוצח והשקרן מעזה, ממשלה לא שפויה שמכווצת את ישראל לגבולות אושוויץ, שמסרבת ללמוד את לקחי אוסלו א' ומייסדת עוד ועוד ערי מקלט לרוצחים שיבואו מג'נין, מקלקיליה ומטול כרם; ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה"
- ^ ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, חבר הכנסת רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, במלאת שלוש שנים להירצחו, באתר הכנסת
- ^ אבישי בן חיים, אורי זוהר: "זאבי היה ידידי 40 שנה", באתר ynet
- ^ 46.0 46.1 ע"פ 9716/02, ע"פ 4448/03
- ^ אורי בלאו, לינה פלוס ארוחת בוקר בהיאט, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2006
- ^ הקבר של רחבעם זאבי בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, באתר BillionGraves
- ^ אביעד גליקמן, מאסר עולם ו-80 שנה למשלח רוצחי השר זאבי, באתר ynet, 22 בספטמבר 2008
- ^ ע"פ 275/09 עאהד ע'ולמה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־28 ביולי 2011
- ^ 51.0 51.1 טיילת ואתר תיירות ע"ש רחבעם זאבי, באתר ערוץ 7, 8 באוקטובר 2003
- ^ פרס ע"ש רחבעם זאבי, באתר משרד החינוך
- ^ בול רחבעם זאבי, באתר רשות הדואר
- ^ מרוץ הלפיד
- ^ חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005, ס"ח 2014 מיום 25 ביולי 2005
- ^ ערוץ 2, תחקיר עובדה על האלוף רחבעם זאבי
- ^ מערכת "עובדה", "נפעל לביטול מפעל ההנצחה", באתר מאקו, 14 באפריל 2016
- ^ יהונתן ליס, תחקיר "עובדה": רחבעם זאבי תקף באופן סדרתי והילך אימים באמצעות עבריינים, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
- ^
אפרת נוימן, נשים טוענות בתחקיר "עובדה": הותקפנו על ידי רחבעם זאבי, באתר TheMarker, 8 באפריל 2016
אסף גולן, בתו של זאבי: "איך אפשר לקרוא לרצח שפל כזה תחקיר?", באתר nrg, 14 באפריל 2016 - ^ לי-אור אברבך, רני רהב נגד אילנה דיין: גנזי את התחקיר על גנדי, באתר גלובס, 13 באפריל 2016
- ^ גיל קלנר, הנכדה של רבין נגד תחקיר עובדה, באתר סרוגים, 14.4.16
- ^ עוזי ברוך, יעל זאבי, אלמנתו של גנדי, נפטרה, באתר ערוץ 7
| שרי התיירות בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ) | ||
|---|---|---|
| ראשי אג"ם | יגאל ידין • מרדכי מקלף • משה דיין • יוסף אבידר • מאיר עמית • חיים לסקוב • צבי צור • מאיר זורע • יצחק רבין • חיים בר-לב • עזר ויצמן • דוד אלעזר • ישראל טל • רחבעם זאבי • יצחק חופי • הרצל שפיר • יקותיאל אדם • רפאל איתן • משה לוי • דוד עברי • דן שומרון • אמיר דרורי • אהוד ברק • אמנון ליפקין-שחק • מתן וילנאי • שאול מופז • עוזי דיין | |
| ראשי אמ"ץ | דני חלוץ • גיורא איילנד • דן הראל • ישראל זיו • גדי איזנקוט • טל רוסו • יעקב אייש • יואב הר אבן • ניצן אלון • אהרון חליוה • עודד בסיוק | |
| מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) | ||
|---|---|---|
|
,_AFTER_A_PURSUIT_IN_THE_JORDAN_RIFT.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
36538262רחבעם זאבי
- רשימת חברי הכנסת
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- שרי התיירות בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- רחבעם זאבי
- פיגועים באינתיפאדה השנייה
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- אספני ספרים ישראלים
- חברי הכנסת מטעם איחוד לאומי-ישראל ביתנו
- חברי הכנסת מטעם האיחוד הלאומי
- חברי הכנסת מטעם מפלגת מולדת
- לוחמי ההגנה
- לוחמי הפלמ"ח
- ראשי אג"ם
- מפקדי פיקוד המרכז
- אלופי צה"ל
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- קורבנות רציחות פוליטיות בישראל
- חללי טרור ישראלים
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- אישים שעל שמם בסיסי צה"ל
- אישים שעל שמם גשרים בישראל
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- בוגרי בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן
- בוגרי גימנסיה רחביה
- מנהלי מוזיאונים בישראל
- חברי הכנסת השתים עשרה
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- אישים שהונצחו על מדליות ישראל
- ראשי מטה פיקוד הדרום
- ראשי מטה פיקוד המרכז
- מפקדי גדודים בחטיבת גולני
- מוזיאון ארץ ישראל
- בוגרי המחנות העולים
- ישראל: ראשי מפלגות
- קציני מודיעין של פיקוד הדרום
- שרי ממשלת ישראל העשרים ותשע
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת החמש עשרה
- חברי כנסת שמתו במהלך כהונתם
- שרי ממשלת ישראל שמתו במהלך כהונתם
- רמת השרון: אנשי צבא
- חברי כנסת שנרצחו
- ישראלים שנולדו ב-1926
- ישראלים שנפטרו ב-2001