חסידות חב"ד

חסידות חב"ד

דיוקן המיוחס לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד;
מידע
מקום ייסוד	ליוזנה, האימפריה הרוסית
מייסד	שניאור זלמן מלאדי

תמונה משותפת של שלוחי הרבי מליובאוויטש בחזית מרכז חב"ד העולמי – 770 בזמן כינוס השלוחים העולמי בשנת תשע"ו-2015

חסידות חב"ד (ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת") היא תנועה, שושלת וחצר חסידית שנוסדה בשלהי המאה ה־18 על ידי אדמו"רה הראשון רבי שניאור זלמן מלאדי ברוסיה הלבנה . החסידות כיום נקראת חסידות חב"ד לובביץ' (בכתיב יידי: ליובאוויטש) על שם העיירה לובביץ', אליה החצר עברה בדור השני של החסידות בשנת ה'תקע"ג (1813) על ידי אדמו"רה השני רבי דובער שניאורי.

המרכז של החצר התקיים בעיירה לובביץ' במשך 102 שנה, בה כיהנו במשך שנים אלו ארבעה אדמו"רים, האחרון שבהם הוא רבי שלום דובער שניאורסון. כאשר עזבו את העיירה, שם החסידות נשאר כשם העיירה. בדור הרביעי של החסידות, לאחר פטירת אדמו"רה השלישי רבי מנחם מנדל שניאורסון (הראשון; ה"צמח צדק"), התפצלה החסידות בין בניו לארבעה ענפים שונים, הגדול שבהם היה ענף חסידות קאפוסט, כשאת הענף לובביץ' המשיך רבי שמואל שניאורסון. לענף לובביץ' עברו רוב חסידי החצרות האחרות לאחר פטירת אדמו"ריהם ללא שמונה להם יורש, ומשנת ה'תרפ"ג (1923) היא נותרה החצר החב"דית היחידה.

חב"ד ניכרת בדרכה הרעיונית, המתבטאת בראשי התיבות המרכיבים את שמה, שלפי הקבלה הם שלושת הכוחות המרכיבים את תהליך החשיבה וההבנה. היא מדגישה את מרכזיות השכלתנות בביסוס האמונה הדתית. לחסידות חב"ד הייתה השפעה ביהדות מזרח אירופה, בעיקר במרכז פעילותה הנמצא כיום בשטחי בלארוס וברחבי רוסיה היהודית. האדמו"ר השביעי והאחרון, רבי מנחם מנדל שניאורסון, פיתח מאוד את פעילות שליחיו להפצת ערכי היהדות בציבור היהודי הרחב. במקביל הדגיש את חשיבות האמונה בגאולה הקרבה, תוך שרבים מחסידיו משוכנעים שהוא המשיח וחלקם אף מסרבים לקבל את עובדת פטירתו ב-תשנ"ד. השאלה האם ועד כמה יש לעסוק במשיחיותו מוסיפה לפלג את חב"ד, שמתנהלת מאז ללא אדמו"ר. 

מספר חבריה קשה לחישוב בשל הקושי להפריד בין חסידים במעגל הפנימי לבין מקורבים. על פי ספרי טלפונים ורשימות של החסידות בעולם היו בשנת 2016 כ-16,800 בתי-אב השייכים לה. מספר המשתתפים באופן אקראי או קבוע באירועים שמקיימים שלוחי חב"ד במסגרת בתי חב"ד גדול בהרבה; במחקר שערך מרכז המחקר פיו בשנת 2020 מצא כי כ־38 אחוזים מקרב יהודי ארצות הברית משתתפים, במינון כזה או אחר, בפעילות של חב"ד. לפי הערכות בשנים האחרונות, היא החסידות הגדולה בעולם.

מהות שיטת חב"ד

האמונה ו"חכמה בינה ודעת"

שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בבורא היא היסוד בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על ידי הבנה שכלית, ולא די באמונה מופשטת כדי להניע את כל כוחות הנפש לאורך זמן אלא צריך את שתיהן יחדיו. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא", וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד תורת החסידות. לשיטת חב"ד, גם הרגשות הדתיים (אהבת הבורא ויראתו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן התפילה. מטרת התהליך: להביא את האדם לשליטה מלאה של האדם על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.

חב"ד מדגישה את הצורך ב"התבוננות" שבאה רק אחרי לימוד ועיון מעמיק. זו טכניקה שמטרתה להפנים את הדברים, ובשלב השני לגרום להם לעורר את הרגשות המתחייבים. למשל, ההתבוננות בגדולת ה' אמורה להוליד בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. התבוננות בערכו של כל יהודי, אמורה לפתח רגשות של אהבה לכל יהודי באשר הוא. התבוננות בהשגחתו הפרטית של ה' על כל פרט, אמורה לעורר רגש של שמחה בלב.

מקום האדמו"ר בחסידות

חב"ד לא קיבלה את תפיסת חלק מהחסידויות, שעיקר עבודת ה' מוטלת על האדמו"ר בעוד חובת החסידים היא רק להתדבק בו. תורת חב"ד נותנת מקום חשוב לאדמו"ר, שנתפס כ"ראש" שממנו המוני העם יונקים כוח וחיוּת, אך לשיטתה, הצדיק אינו יכול לפטור את היחיד מהחובה המוטלת עליו ללמוד ולהבין בעצמו את ענייני האלוקות, בשאיפה שהרגשות שיתעוררו בו יצמחו מתוך הבנתו שלו.

בנקודה זו חלק מייסד חב"ד על חבריו, צדיקי החסידות בדורו. היו שטענו נגדו כי בכך הוא סוטה מדרך החסידות, ואילו הוא השיב שדרכו מייצגת את הדרך השלמה שמשלבת בין ההתקשרות לצדיק ובין חובת האדם לעמול בעצמו. מסופר כי רבי שלמה מקרלין ביקש רשות להתיישב בתחום פעילותו של מייסד חב"ד, והוא הסכים לכך בשלושה תנאים. רבי שלמה מקרלין ניאות לקבל את שני התנאים הראשונים, אך על התנאי השלישי, "שלא יאמר שהצדיק צריך לשאת את הצאן" - לא הסכים.

עם זאת, גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוקות. בלשונו של בעל התניא:

"בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"

— תניא פרק ב

בעקבות רעיון זה, האדמו"ר תופס מקום מרכזי בקהילה, והחסיד שואף להיות 'קשור' אליו. עצם הדבקות הנפשית בצדיק מכונה 'התקשרות', ועיקרה הוא על ידי לימוד תורת האדמו"ר ומילוי הוראותיו. רבים מהחסידים נהגו שלא לעשות צעד משמעותי בחייהם בלי לשאול את עצתו ולקבל את ברכתו. החסידים מחשיבים כל חפץ שקיבלו ממנו, ורבים מהם שומרים את הדולר שקיבלו בחלוקות ה"שליחות מצווה" לצדקה מהרבי, לאחר שנתנו לצדקה שטר אחר תמורתו.

האלוקות זה הכל

הגותה של חב"ד מבוססת בעיקר על תורת הקבלה הרואה בכל מציאות ותופעה בעולם ביטוי של הכוח האלוקי, בבחינת "אין עוד מלבדו". גם הדברים השליליים הקיימים בעולם טומנים בפנימיותם מטרה לקדם את הקדושה, על ידי שהם מעוררים את האדם למאמץ יתר כדי לגבור עליהם. בעקבות כך חב"ד נוקטת גישה פתוחה ובטוחה כלפי העולם, ומאמינה שהעולם כולו נועד לשרת את הקדושה. שורשי הרעיון כבר מופיעים בתורת המהר"ל מפראג (דרשה לראש השנה) וחסידות חב"ד פיתחה אותו. בעקבות תפיסה זו שלוחי חב"ד נפרסים במקומות רבים מאד בעולם, ומנסים "לקדשו" וללקט ניצוצות קדושה.

דרכי עבודת ה'

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתורת חב"ד ישנה חלוקה לשתי קטגוריות עיקריות של עבודת החסידים:

• עבודה - הכינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה. חסידים המשקיעים בתפילה באריכות ובעבודת המידות מכונים "עובדים". האריכות יכולה להיות גם בדברים 'פשוטים' כגון בשעת אמירת תהלים בחמימות.
• השכלה - לימוד מעמיק של מאמרי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. חסידים המתמקדים בכך מכונים "משכילים".

עוד נקראים החסידים ל"קבלת עול" ול"ביטול", וכן ל"הנחת עצמותו", כדי לפנות מקום למציאות הבורא וקיום רצונו.

ספרי החסידות

ספר היסוד - התניא

ערך מורחב – ספר התניא

צילום שער ספר התניא מהדורת (זאלקווא תקס"ה)

ספר התניא, ספרו ההגותי העיקרי של רבי שניאור זלמן מלאדי, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד. הוא הודפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ז בסלאוויטא. ונדפס מאז בכ-,7,000 מהדורות ובשפות רבות.

שם החלק הראשון של הספר, "ספר של בינונים", מרמז על תפיסת העולם שבמרכזו. ה"בינוני" של התניא הוא אדם שמתחולל בו מאבק תמידי בין הטוב ובין הרע ועליו להילחם ללא הרף בהרהורי חטא. הוא אינו מצליח לסלק את הרע מקרבו, שזו מדרגת ה"צדיק", שאין בו רע. ועם זה, ה"בינוני" מקיים בשלמות את התורה והמצוות, ואינו עובר לעולם על הוראות התורה. ספר התניא מדריך את האדם כיצד יוכל להגיע למדרגה רוחנית זו. הספר קובע כי היעד שאליו כל יהודי צריך להגיע הוא "בינוני" שזו "מידת כל אדם" לפי התניא, רוב בני האדם אינם יכולים להגיע למדרגת "צדיק" (במובן של ספר התניא). בחלק השני של הספר מסביר המחבר את הבריאה, הצמצום, את הפסוקים: אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו, לית אתר פנוי מיניה וכו.  

הספר גם מסביר את חשיבות הדבקות בצדיקים, שבאמצעותה האדם מן השורה מקבל את השפע האלוקי הנמשך משורש הנשמות.

התניא נחשב כתורה שבכתב של תורת חסידות חב"ד, ועל בסיסו אמרו אדמו"רי חב"ד וכתבו מאמרי חסידות, בפרט ביחס לבורא: מהו, משמעות היותו 'אין סוף', הבנת תכלית הבריאה, דיון ביחסי הקב"ה והיהודי, מדוע מתעניין הבורא במעשי האדם, וכן מהות התורה, המצוות, הנשמה, מדוע היא ירדה לעולם, מהו יהודי ועוד.

שאר ספרי החסידות

עם ספרי חב"ד נמנים מאות ספרים. כל אחד מהאדמו"רים נהג להשמיע מאמרי חסידות בשבתות ובימי מועד. המאמרים נרשמו על ידי החסידים, והיו מאמרים שנכתבו על ידי האדמו"רים עצמם. מקצת מהמאמרים הוגהו על ידם, כגון ספר המאמרים מלוקט. כמעט לכל שנה בתולדות החסידות יש ספר המכנס את המאמרים שיצאו בה.

מעבר למאמרים כתבו האדמו"רים ספרים נוספים. לצד התניא, נמנים עליהם "שערי אורה" ו"אמרי בינה" של הרב שניאורי, דרך מצותיך ודרך אמונה של הצמח צדק, היום יום של רבי מנחם מנדל שניאורסון ועוד.

חלק מהחסידים בדורות הראשונים כתבו ספרות שמיוחסת לה חשיבות בקרב החסידים, עם כותבים אלה נמנים הרב הלל מפאריטש בעל "פלח הרימון", והרב יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל, בעל "חנה אריאל".

חיבורים אלה נדפסים על ידי הוצאת הספרים הרשמית של חב"ד - קה"ת. קיימות הוצאות לאור נוספות, בלתי-רשמיות, המוקדשות לספרות התנועה מכל הסוגות.

מנהיגי החסידות

האדמו"ר הראשון

ערך מורחב – רבי שניאור זלמן מלאדי

מייסד שיטת חב"ד הוא רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה - כ"ד בטבת ה'תקע"ג) המכונה "אדמו"ר הזקן" וגם "בעל התניא" ו"שולחן ערוך הרב" על שם ספריו. היה תלמיד המגיד ממזריץ' ותלמיד-חבר של רבי מנחם מנדל מויטבסק. לאחר פטירת המגיד יצאו ממשיכיו להפיץ את תורת החסידות במזרח אירופה. רבי שניאור זלמן פעל במחוזות ליטא, שם הייתה התנגדות קשה לחידושים ולשינויים שהנהיגה התנועה. שיטתו וגישתו השכלתנית והאינטלקטואלית הלמה היטב את הסביבה הלמדנית בליטא. לאחר שהרב מוויטבסק עלה לארץ ישראל, המשיך הרב מלאדי את דרכו בהפצת החסידות במזרח אירופה.

בראש ההתנגדות לתנועה עמד הגאון מווילנה, שסירב להיפגש עם רבי שניאור והרב מוויטבסק כשביקשו זאת. כשאסרו השלטונות הרוסיים על הטלת חרם ב-ה'תקנ"ה נשלל מהמתנגדים אמצעי חשוב, והם עברו למסירות והוקעות של החסידים. האדמו"ר הזקן ועשרים מנהיגים הושלכו לכלא הרוסי. הוא זוכה כעבור חודשיים ושוחרר. יום זה מצוין בחב"ד בחג הגאולה, החל בי"ט בכסלו.

הדור השני וקביעת המרכז בליובאוויטש

ערך מורחב – רבי דובער שניאורי

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי בתקע"ג התמנה בנו הגדול רבי דובער שניאורי ("אדמו"ר האמצעי") (ט' בכסלו ה'תקל"ד - ט' בכסלו ה'תקפ"ח) לאדמו"ר ובאותה שנה בי"ח באלול, הוא התיישב בעיירה לובביץ', בה כיהנו לאחר מכן אדמו"רי חב"ד יותר ממאה שנים. בינו לבין חברו, רבי אהרן מסטרשלה, התגלעה מחלוקת בהבנת תורת החסידות ובעקבותיה הקים רבי אהרן חצר משלו אליו עברו חלק מחסידי חב"ד, אך חצר זו לא שרדה.

האדמו"ר האמצעי הורה לחסידיו לא להתפלל בבתי כנסיות שאינם משויכים לחסידות, על מנת למנוע סכסוך סביב נוסח התפלה השונה בין החסידים לליטאים^{[דרוש מקור]}, ובכך חיזק את המסגרת הארגונית של החסידות. לפי דברי האדמו"ר השישי של חב"ד נוספו לחסידות בימיו עשרות אלפי חסידים.

האדמו"ר ייסד בחברון בשנת ה'תר"ה קהילה חב"דית, בראשות חתנו ר' יעקב סלונים ובתו מנוחה רחל; הקהילה נתמכה מתרומות החסידים ברוסיה.

בהושענא רבה תקפ"ז נעצר האדמו"ר על ידי הרוסים באשמת הונאה והשתחרר בי' בכסלו באותה שנה.

הדור השלישי

ערך מורחב – רבי מנחם מנדל שניאורסון - הצמח צדק

אדמו"ר הצמח צדק השלישי לבית חב"ד-ליובאוויטש

לרבי דובער שניאורי היו שני בנים, אך לאחר פטירתו המשיך את השושלת חתנו, שהיה גם בן אחותו, אשתו הראשונה של ר' שלום שכנא אלטשולר, רבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה "הצמח צדק" על שם ספרו העיקרי. חיבור נוסף שלו הוא דרך מצוותיך, פרשנות לכמה מצוות. ספר זה נחשב לאחד מספרי היסוד של חסידות חב"ד. דרושי החסידות שלו נכללו ברובם בסדרת 'אור התורה', המונה כארבעים כרכים.

רבי יוסף יצחק שניאורסון תיאר את פעילותו הציבורית נגד חוקי הצאר ניקולאי הראשון שפגעו בלימוד תורה לילדים ונוער ואת פעילותו נגד גזרת הקנטוניסטים, כמו גם נגד תנועת ההשכלה ברוסיה שהייתה אז בראשית ימיה.

הדור הרביעי והחמישי - פיצול החסידות וחזרה לחצר אחת

ערכים מורחבים – רבי שמואל שניאורסון, רבי שלום דובער שניאורסון.

עם פטירת ה"צמח צדק", בי"ג בניסן ה'תרכ"ו (1866) הוא הותיר אחריו שישה בנים ושתי בנות הבן הבכור, רבי ברוך שלום שניאורסון, סירב להיות אדמו"ר, אך שאר הבנים מונו לאדמו"רים. צעיר הבנים, רבי שמואל שניאורסון, מילא את מקום אביו בלובביץ', ושאר הבנים פנו לערים אחרות. לדברי רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ', נפסק על ידי בית דין לטובת רבי שמואל.

• ענף קאפוסט: בנו השני של ה"צמח צדק", רבי יהודה לייב שניאורסון (המהרי"ל מקאפוסט), הקים את חצרו בקאפוסט, ומרבית חסידי חב"ד נהרו אליו. לאחר פטירתו, כחצי שנה אחרי אביו ה"צמח צדק", המשיך בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון, שבין חסידיו המפורסמים נמנו רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר"). הוא נהג באדמו"רות עד פטירתו בשנת תר"ס (1900), אז המשיכו במשותף אחיו רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה (נפטר ב-ה'תרס"ח (1908)) ורבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק (נפטר ב-ה'תרפ"ג (1923)). צאצאיהם לא קיבלו על עצמם את עול האדמו"רות ורוב החסידים חזרו לתנועת ליובאויטש.
• ענף ליאדי: הבן השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים את חצרו בליאדי. אחריו המשיך בנו, רבי יצחק דובער שניאורסון (מהרי"ד), את השושלת, ולאחר מכן חצר זו התפרקה.
• ענף ניז'ין: הבן הרביעי, רבי ישראל נח שניאורסון (הרי"ן) הקים את חצרו בניעז'ין, מקום קבורת סבו האדמו"ר האמצעי. אחר פטירתו בשנת ה'תרמ"ג (1883), קיבלו חסידיו את הנהגת האחים רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה ורבי שמריה נח שניאורסון, שהנהיגו את חסידי קאפוסט ואחרי התפרקות חצרות אלו מרביתם חזרו ללובביץ'.

רבי שלום דובער שניאורסון מלובביץ'

• הבן החמישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש הקים חצר משלו כבר בחיי אביו, חצר שהייתה בעיקרה בסגנון חסידות צ'רנוביל ואינה נחשבת בין חצרות חב"ד. לאחר פטירתו המשיך אותו בנו נחום דובער.
• ענף לובביץ': הבן הצעיר, רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש), מילא את מקום אביו בעיירה לובביץ'. לאחר פטירתו של רבי שמואל בי"ג בתשרי ה'תרמ"ג (1882), החלו בניו רבי שלום דובער שניאורסון (הרש"ב) ואחיו רבי זלמן אהרן שניאורסון (הרז"א) לומר מאמרי חסידות. אך זמן קצר לאחר מכן הרז"א פרש למסחר, והרש"ב סירב להנהיג את החסידות מעבר לאמירת מאמרים. תקופה זו נמשכה כ־10 שנים, ונודעה במסורת החסידית כ"חורבן לובביץ'".
  בתחילת שנת ה'תרנ"ד (1893) קיבל על עצמו הרש"ב את הנהגת החסידות. הוא מינף את החסידות ועשה אותה לדומיננטית מבין חצרות חב"ד על ידי מעורבותו הרבה בעסקנות ציבורית והקמת רשת ישיבות תומכי תמימים בסוף שנת ה'תרנ"ז (1897), שמשכה צעירים דתיים רבים. באותה תקופה, נפטרו רוב אדמו"רי חצרות חב"ד האחרים, כשצאצאיהם מסרבים ליטול את ההנהגה, מה שהוסיף להגדלת ענף זה.
  בשל מלחמת העולם הראשונה, נאלצו הרש"ב ומשפחתו לעזוב את לובביץ', ובשנת ה'תרע"ו (1915) הם עברו לרוסטוב על הדון. שם נפטר הרש"ב בב' בניסן ה'תר"פ (1920), ואת מקומו מילא, על פי צוואתו, בנו יחידו רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ), שהחל בחיזוקה של חסידות חב"ד ושל היהדות בצל מלחמת האזרחים ברוסיה ורדיפות הדת בברית המועצות.

פטירתו של רבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק, אחרון אדמו"רי חסידות קאפוסט, בט"ו בטבת ה'תרפ"ג (1923), וסירובם של צאצאיו למלא את מקומו, הביאו את הקץ על החצרות החב"דיות שהתקיימו במקביל לחסידות לובביץ'. רבים מחסידיהן כמו גם כולל חב"ד קבלו את עול הנהגתו של הריי"צ, ומאז התקבעה הזהות בין חסידות חב"ד לחסידות לובביץ'.

הדור השישי וקביעת המרכז בארצות הברית

אדמו"ר הריי"ץ השישי לבית חב"ד

ערך מורחב – רבי יוסף יצחק שניאורסון

האדמו"ר השישי, הרב יוסף יצחק שניאורסון, עם תחילת כיהונו באדמו"רות גר ברוסטוב. למרות עליית השלטון הקומוניסטי הוא המריץ את חסידיו להמשיך ולהפעיל את החדרים והישיבות באופן מחתרתי, וכן לקיים מקוואות והספקת צורכי דת. בשנת ה'תרפ"ד אולץ לעבור לעיר לנינגרד (כיום פטרבורג) והמשיך שם את פעילותו המחתרתית. בעקבות כך הוא נעצר על ידי הג.פ.או בט"ו סיון ה'תרפ"ז וללא משפט נגזר דינו למוות. בעקבות לחצים בינלאומיים הומר ענשו לגלות 3 שנים בעיר קוסטרומה, ולאחר ימים ספורים, ביום י"ג תמוז שוחרר ממאסרו. בחודש תשרי תרפ"ח נאלץ לעזוב את ברית המועצות.

מברית המועצות עבר הריי"צ ללטביה ולאחר מכן לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את פולין וחזר ללטביה. משם נסע לארצות הברית וקבע את מרכז החסידות בבית מספר 770 בשדרת איסטרן פארקווי בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בעיר ניו יורק.

בארצות הברית עסק האדמו"ר בבנייה מחודשת של החסידות, תוך שהוא מתמודד עם ההתחלנות וההתבוללות בקרב היהודים שהיגרו מאירופה לארצות הברית. האדמו"ר הקים באותה תקופה מוסדות רבים, בהם ישיבות תומכי תמימים, המרכז לענייני חינוך והוצאת הספרים קה"ת, ועוד.

הדור השביעי

הרבי מנחם מנדל שניאורסון, השביעי לבית חב"ד-ליובאוויטש

ערך מורחב – רבי מנחם מנדל שניאורסון

משנת ה'תשי"א הנהיג את חסידי חב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד-ליובאוויטש, חתנו של האדמו"ר השישי. מאז קיבל לידיו את ההנהגה התרחבה והתפתחה החסידות מאוד, באמצעות אלפי השלוחים הפזורים ברחבי תבל.

בתשנ"ב (1992) פתחה חב"ד בישראל קמפיין חוצות בסיסמה "היכונו לביאת המשיח".

בערוב ימיו, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב, הוא לקה בשבץ מוחי באוהל קברו של חמיו. תקופת מחלתו נמשכה כשנתיים ושלושה חודשים, ובתקופה זו הפכה האמונה במשיחיותו לדומיננטית ברוב חלקי החסידות.

נפטר בג' בתמוז ה'תשנ"ד. פטירתו גרמה זעזוע בקרב חסידיו, משום שרבים מהם סירבו להאמין כי מאורע כזה יכול להתרחש.

החסידות כיום

היחס אל רבי מנחם מנדל לאחר פטירתו

אוהל חב"ד לובביץ' ובו קברי רבי מנחם מנדל וחמיו הריי"צ

מנופף לשלום לעוברים בתהלוכת ל"ג בעומר תשמ"ז

בכל חסידות וגם בחסידות חב"ד מקובל שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה, שעל פיו יישק דבר. לאחר פטירתו, חסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש, מתוך אמונה שהוא עדיין ממשיך להנהיג את החסידים ואת החסידות. מלבד זאת, לא היו לו ילדים או ממשיך טבעי אחר. הם נשענים על כך שגם הרב שניאורסון הצהיר פעמים רבות שחמיו הוא "נשיא הדור" גם לאחר פטירתו, וש"אנחנו" איננו אלא שליחיו ומבצעי הוראותיו. לאור זאת אומרים חסידי חב"ד בימינו שמנהיגותו נמשכת, "מורשתו" משמשת נר לרגליהם, הם לומדים את תורתו ופועלים ומחנכים לפיה. הם שומרים על הוראותיו הרבות (כגון, לימוד היד החזקה של הרמב"ם, לפי חלוקה שנתית). הם רואים בלימוד תורתו ובמילוי הוראותיו דרך של "התקשרות" אליו. הם מאמינים כי המצב הנוכחי הוא זמני בלבד, וכי בקרוב תתממש בשורתו על הגאולה וביאת המשיח.

על פי האמונה החב"דית לכל דור ודור בדברי ימי עם ישראל, החל ממשה ועד ימינו, ישנו מנהיג המשמש כ"נשיא הדור". חסידי חב"ד מאמינים כי מאז ייסוד החסידות שימש כל אחד מאדמו"ריה כנשיא הדור, וממילא התקיים בינו לבין אלקים קשר בלתי אמצעי ונעלה אף מצדיקים אחרים בדורו. החסידים מאמינים שהרבי ממשיך לשמש כנשיא הדור. לפי תורת חב"ד, לכל דור ישנו תפקיד מיוחד שאותו עליו להשלים. המשימה של הדור השביעי על פי הוראות הרב שניאורסון היא הבאת המשיח, וכל עוד לא הושלמה משימה זו הוא ממשיך לשמש נשיא הדור ומנהיגו.

פולמוס המשיחיות

ערך מורחב – פולמוס המשיחיות בחב"ד

לאחר פטירת האדמו"ר האחרון נוצר בחסידות חב"ד ויכוח שהוביל להיווצרות שתי קבוצות:

הזרם המתון (הקרוי גם "הזרם המרכזי" או "הזרם האנטי-משיחי") מאמין כי תפקידה של חסידות חב"ד להמשיך את מורשת המנוח, תוך הכרה בעובדת פטירתו. אנשי הקבוצה אומרים קדיש ביום פטירתו ועולים לקברו, כפי שנוהגים בכל רבי שנפטר. הם מצפים לשובו בתחיית המתים. לדעת החוקרים גם בזרם המתון מרבית החסידים מאמינים שהרב שניאורסון הוא המשיח, למרות פטירתו, אך טוענים כי מאחר שהתנגד לזיהויו ולפרסומו כמשיח - אין לעסוק בזה.

הזרם המשיחי סבור כי חלק מרכזי בתפקידם של חסידי חב"ד הוא להכריז ולפרסם שהאדמו"ר הוא המשיח. אנשי הקבוצה נוהגים להכריז "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ולהדפיס זאת בדף השער של ספרים וחוברות שהם מוציאים לאור. רבים מהם חובשים כיפה שעליה הכרזה זו וחלקם גם עונדים על דש חליפתם דגלון צהוב עם המילה משיח. ה'משיחיסטים' ממשיכים להוסיף לשמו של המנוח את האיחול "שליט"א" (ראשי תיבות: שיחיה לאורך ימים טובים אמן) ואומרים שהוא עדיין חי. חלק מאנשי הזרם המשיחי אינם עולים לקברו ובאים רק לבית מדרשו בברוקלין, ואף מאמינים שהוא ממשיך להגיע לתפילות שם. חלק קטן מהם אף מאמינים שמחלק דולרים לצדקה מדי יום ראשון. הם סבורים שלמרות מה שנראה כפטירתו (הם קוראים לכך "היעלמות") הוא חי בגוף גשמי ממש, ושדבריו גוברים על המציאות הנראית לעיניים.

הרב שניאורסון לא הכריז מעולם במפורש שהוא המשיח. עם זאת, בשיחות רבות שלו ישנן אמירות שניתן לפרש כרמזים למשיחיותו, כגון שדורו יהיה האחרון לגלות והראשון לגאולה, או ששמו של המשיח הוא מנחם. אנשי הזרם המשיחי וכן החוקרים ממשיכים לפרש אמירות אלה כרמזים למשיחיותו. לעומתם, הזרם המתון מבין התבטאויות כאלו, בדיעבד לאחר פטירתו, כתפילה וכמשאלה שלו. מאידך, בכמה מקרים דיבר הרבי ברבים או כתב מכתבים שבהם התנגד לפרסומים המזהים אותו כמשיח, ועל כך מסתמכים אנשי הזרם המתון.

לכאן נשלחים אלפי הפתקים, קברם של האדמו"רים השישי והשביעי מחב"ד-ליובאוויטש

פנייה אל הרבי

גם כיום שומרים חסידי חב"ד על קשר עם הרבי מלובביץ' באמצעות כתיבת "פדיון נפש" ו"השתטחות" על קברו (או בשליחת מכתב לשם). הם עושים זאת בשאלות מרכזיות בחיים, כגון נישואין, בעיות רפואיות, עבודה ומקום מגורים. הכניסה אל אוהל קברו נתפסת כעין מעמד כניסה ל"יחידות", כפי שהיה עוד בחייו. מנהג זה מבוסס גם על כך שהרבי מלובביץ' נהג לעלות בעצמו בקביעות לקברו של חותנו ועמד שם שעות, לעיתים בקור מקפיא, כשהוא מקריא את פתקיהם של החסידים, ולאחר מכן היה קורעם ומניחם על גבי הציון.

דרך נוספת של פנייה אליו, המזוהה יותר עם הזרם המשיחי, שמיעוטם אינם עולים לקברו, היא כתיבת מכתב, והכנסתו לתוך אחד מכרכי סדרת אגרות קודש, שבה מכונסים מכתבים שכתב. הם מכניסים את המכתב לעמוד אקראי בתוך אחד מכרכי הספר, מתוך אמונה שהרבי יקבל את בקשותיהם בדרך זו, ומתייחסים למכתב/ים המופיעים בעמודים שנפתחו כמענה מהרבי.

השלוחים ובתי חב"ד

חסידי חב"ד במבצע תפילין

מרכז חב"ד העולמי - 770

ערכים מורחבים – השלוחים בתי חב"ד

חסידות חב"ד מתאפיינת במעורבות הרבה שלה בחיי הציבור, ביזמתו של האדמו"ר השביעי, במטרה להפיץ את התורה, את מצוותיה ואת תורת חסידות חב"ד בכל קצווי העולם היהודי. במקומות רבים בעולם, חלקם נידחים, אפשר למצוא בית חב"ד המופעל בידי שלוחי חב"ד. חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, כולל במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי לווין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פרסום חוצות נרחבים כאמצעי להפצת המסרים שלהם. חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי הרבה יותר מאשר חרדים אחרים. בחלק מבתי חב"ד פועלים מרכזים ללימודי יהדות לציבור דתי וחילוני.

מרכז החסידות

מרכז חב"ד העולמי נמצא בשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין שבניו יורק, מאז שעבר לשם האדמו"ר השישי (הריי"צ). המרכז נמצא בשדרת איסטרן פארקוויי, בבניין מספר 770 (מכאן הכינוי "770", מכונה גם "סוון סוונטי"). בבניין שוכן בית מדרשו של האדמו"ר מחב"ד וכן המשרד שבו הוא עבד. ממוקמים בו גם הישיבה המרכזית של חב"ד, ספריית חב"ד המרכזית ומשרדי המרכז לענייני חינוך. רבים מן החסידים פוקדים מדי שנה את המקום וכן את אוהל חב"ד לובביץ' שבקווינס, כחצי שעה נסיעה מהמקום. הרב שניאורסון אמר לרב שלמה גורן שחסידי חב"ד יצרו מעין פרוזדור בין בניין 770 לאוהל הקבר.

מוסדות חב"ד

לחב"ד אלפי מוסדות ברחבי העולם. אגודת חסידי חב"ד העולמית היא הארגון הראשי. המרכז לענייני חינוך הוא הגוף העליון הממונה על השלוחים. הוצאת הספרים המרכזית של החסידות היא קה"ת. רשת ישיבות חב"ד נקראת "תומכי תמימים ליובאוויטש". לחב"ד תנועת נוער צבאות השם, ארגון מחנה ישראל, נשי ובנות חב"ד ורשת בתי ספר לבנות "בית רבקה".

המוסדות הראשיים בישראל הם: בית דין רבני חב"ד - המוסד הרבני העליון, אגודת חסידי חב"ד בישראל - ארגון העל של המוסדות, צעירי אגודת חב"ד בישראל - הזרוע הביצועית של התנועה המופקדת גם על השלוחים בישראל, כולל חב"ד - ארגון החסד ובית התמחוי, אוהלי יוסף יצחק - רשת הגנים ובתי הספר, תומכי תמימים - רשת הישיבות, ארגון נשי ובנות חב"ד, בתי ספר יסודיים "בית רבקה", מכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד ב', סניף מרכזי של צבאות השם וכן סניף מרכזי של הוצאת ספרים קה"ת.

קהילות

את קהילות חב"ד ניתן לחלק לשני סוגים: קהילות מאורגנות וקהילות שנוצרו בעקבות פעילות בתי חב"ד. הסוג הראשון הן קהילות שתוכננו מלכתחילה כשכונה של חסידי חב"ד. שתי הקהילות הגדולות ביותר של החסידות הן בקראון הייטס (סביב מרכז החסידות) וביישוב כפר חב"ד שבישראל. בישראל ישנן כמה שכונות נוספות כאלה, כגון שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, שיכון חב"ד בלוד, קריית חב"ד בצפת, שיכון חב"ד וקהילת חב"ד ברמת שלמה בירושלים. הסוג השני הוא קהילות שנוצרו בעקבות פעילות בית חב"ד או ישיבה במקום, כאשר סביב המוסד הולכת ונוצרת קהילה בעלת מוסדות כגון קהילות חב"ד ברחובות, באשקלון, במגדל העמק, בנתניה, ועוד.

רשימת אדמו"רי חב"ד

עם פטירת מייסד החסידות, רבי שניאור זלמן, רבים מחסידיו בחרו לממלא מקום את רבי אהרון הלוי מסטרשעלע, שהיה תלמידו המובהק. רבי אהרון חיבר ספרים בשיטת חסידות חב"ד, וטען כי הוא ממלא המקום האמיתי של רבו ולא רבי דובער שניאורי, בן רבי שניאור זלמן (האדמו"ר האמצעי, השני בשושלת חב"ד, שמילא את מקום אביו בעיירה לובביץ'. ראו אודותיו לעיל בפסקה "הדור השני וקביעת המרכז בליובאוויטש"). לאחר פטירת רבי אהרון, בנו מילא את מקומו, אך לענף הזה לא היה המשך.

בדור הרביעי חל פיצול בחסידות, כמה מבניו של ה"צמח צדק" התמנו לאדמו"רים. רבי שמואל שניאורסון, צעיר בניו של ה"צמח צדק", היה הממשיך הרשמי של החסידות, וזאת על פי צוואת האב. שאר האחים עברו למקומות אחרים וניהלו חצרות משל עצמם. מופיעים להלן לפי גילם:

• רבי יהודה לייב שניאורסון מקאפוסט, בנו השני של הצמח צדק.
• רבי ישראל נח שניאורסון מניעז'ין, בנו השלישי של הצמח צדק, אחרי פטירתו לא מונה לו יורש.
• רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון מליאדי, בנו הרביעי של הצמח צדק.

בתקופת הדור החמישי של חב"ד פעלו במקביל לחצר בליובאוויטש גם החצרות האלה:

• רבי שלמה זלמן שניאורסון (המגן אבות) מקאפוסט, בנו של רבי יהודה לייב שניאורסון מקאפוסט.
• רבי שלום דובער שניאורסון (הרשד"ב) מרציצה-קאפוסט, אחיו של רבי שלמה זלמן, שימש באדמו"רות אחר פטירת אחיו.
• רבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק-קאפוסט, אח נוסף של רבי שלמה זלמן, אף הוא שימש באדמו"רות אחר פטירת אחיו.
• רבי יצחק דובער שניאורסון מליאדי, בנו של רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון מליאדי.
• רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין-ליאדי, חתנו של רבי חיים שניאור זלמן מליאדי (צאצא לאדמו"רי ראדזימין).

לחצרות האלה לא היה המשך והן דעכו עם השנים. רוב חסידיהן עברו לחסידות חב"ד-ליובאוויטש.

שושלת חב"ד-ליובאוויטש

• דור ראשון - רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן), מייסד חסידות חב"ד, מחבר התניא ושולחן ערוך הרב.
• דור שני - רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי), בנו של אדמו"ר הזקן.
• דור שלישי - רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), חתנו של אדמו"ר האמצעי ונכדו של האדמו"ר הזקן.
• דור רביעי - רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש (המהר"ש), בנו של הצמח צדק.
• דור חמישי - רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש (הרש"ב), בנו של רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש.
• דור שישי - רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ), בנו של רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש.
• דור שביעי - רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, חתנו של הריי"ץ.

מאפייני חסידות חב"ד

מאמר חסידות

ערך מורחב – מאמר חסידות

מאמר חסידות הוא דבר תורה שנאמר או נכתב על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד ומבאר נושא עמוק בתורת חב"ד שיסודו בקבלה, עם מסקנות בעבודת ה'. המאמר נחשב מקודש יותר מ"אמירת תורה" או "שיחה" רגילה ומכונה גם מאמרי דא"ח - (דברי אלקים חיים).

מאמר חסידות מתחיל בדרך כלל בפסוק או במאמר חז"ל ("דיבור המתחיל") והוא נושא את שמו. כך לדוגמה מאמר על הפסוק "אנוכי ה'" יכונה בטרמינולוגיה החסידית "מאמר דיבור המתחיל 'אנוכי ה'". המאמר מסביר סוגיה כלשהי במשנת החסידות.

התוועדות חסידית

ערכים מורחבים – התוועדות, משפיע

בחסידות חב"ד עורכים התוועדויות חסידיות (פַארברֶיינגֵען ביידיש: לבלות) פעמים רבות בשנה.

התוועדות חסידית היא סעודה המלווה בדרך כלל באמירת "לחיים" ובשתיית משקאות חריפים. את ההתוועדות מנחה אדם המכונה "משפיע" או "מתוועד", והוא בדרך כלל רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות עם יתר החסידים המשתתפים.

תפקידו העיקרי של המתוועד הוא להעביר מסר חינוכי-חסידי למשתתפים. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית והמונית עם הדרכות לכולם בעבודת ה' או אינטימית העוסקת בהתקדמות אישית אינדיבידואלית של החסיד.

תפקיד המתוועד דורש ידע רב וכישרון ונחשב לאומנות. המתוועד נדרש לדבר בחכמה וברגישות כדי לעורר את המתוועדים להתעלות בעבודת ה', ולהצביע על דברים הדורשים תיקון בלי לפגוע בשומעים. ה"משפיע" מספר על חסידים דגולים ובעלי שם מהדורות הקודמים. לעיתים עשוי המתוועד למתוח ביקורת על עצמו או על מישהו אחר בצורה שהמשתתפים מבינים כי הביקורת נמתחת למעשה עליהם, על מנת לעורר אותם לשינוי מעשי בקשר לבורא.

ניגוני חב"ד

ערך מורחב – ניגוני חב"ד

לנגינה משמעות רבה בתנועת החסידות. הרב יוסף יצחק, האדמו"ר הששי של חב"ד, אמר בשם רבי שניאור זלמן מלאדי ש"הלשון היא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש". ישנן כ־500 יצירות מוזיקליות הנחשבות כ'ניגוני חב"ד'. חלקם נחשבים "ניגון מכוון", דהיינו שהולחנו על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד או שהיו חביבים עליהם במיוחד. מרביתם הולחנו על ידי חסידים. חלק קטן מן הניגונים נלקחו ממקורות זרים. ניגונים אלה מבטאים שמחה, געגועים או דביקות. שרים אותם בדרך כלל בהתוועדיויות.

הלכות ומנהגים

ספרי הלכה

חסידי חב"ד מסתמכים להלכה על שולחן ערוך הרב, שנכתב בידי אדמו"ר הזקן, וכן על הפסקים שכתב בסידור שתיקן (כאשר יש שוני בין שני המקורות הם הולכים לפי פסקי הסידור, שנכתבו מאוחר יותר). מקורות הלכתיים נוספים המקובלים בחסידות הם הספר "פסקי דינים" של האדמו"ר האמצעי, סדרת השו"ת ופסקי הדינים של האדמו"ר השלישי בשושלת וכן מנהגי אדמו"רי החסידות. הוראותיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון בהלכה ובמנהגי ישראל לוקטו בספרים "שערי הלכה ומנהג" ו"שלחן מנחם".

נוסח התפילה

ערך מורחב – סידור הרב

נוסח התפילה בחב"ד הוא נוסח סידור הרב שתיקן מייסד החסידות רבי שניאור זלמן מלאדי, לפי נוסח האר"י.

תקנות לימוד

אדמו"רי חב"ד תיקנו לימודים יומיים הידועים בראשי התיבות חת"ת: חומש - הקטע היומי מפרשת השבוע עם פירוש רש"י. תהלים - מספר מזמורי תהילים, בחלוקה חודשית. תניא - קטע מספר התניא, בחלוקה שנתית (- ר"ת חת"ת). רבי מנחם מנדל תיקן את לימוד "הרמב"ם היומי" מסלול לימוד של שלושה פרקי היד החזקה לרמב"ם, שבמסגרתו מסיימים את לימוד הרמב"ם מדי שנה (יש גם מסלול לימוד של פרק אחד ליום, או לימוד ספר המצוות). חסידי חב"ד לומדים מדי יום את הקטע היומי בספר היום יום.

מנהגים הלכתיים ייחודיים

מעבר לשולחן ערוך והסידור, לחסידות חב"ד מנהגים ייחודיים, חלקם אופייניים רק לה. חלקם מפורטים בלוח כולל חב"ד ובספר המנהגים חב"ד

בשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן מוזכרת ההלכה לישון בסוכה במהלך חג הסוכות, אולם חסידי חב"ד מקפידים שלא לישון בה. לדברי הרב מנחם מנדל כך נהגו בפועל כל אדמו"רי חב"ד, כולל האדמו"ר הזקן. חסידי חב"ד מחמירים מאד שלא להשרות מצה עם מים בחג הפסח וחלקם אוחזים את המצה בעת אכילתה בתוך שקית כדי למנוע נפילת פירורים למים ולאוכל שעל גבי השולחן. באחרון של פסח (בחוץ לארץ) מקפידים חסידי חב"ד כן לאכול מצה שרויה. בחב"ד נוהגים ליטול ידיים לסעודה שלוש פעמים ברצף על כל יד.

כמו כן חסידי חב"ד מניחים תפילין דרבנו תם גם קודם החתונה ומקדימים להניחן חודשיים לפני הבר מצווה.

חסידי חב"ד בדרך כלל אינם אוכלים לחם בסעודה שלישית בשבת, אלא מסתפקים בטעימה של מזונות או פירות. מלבד שירת ניגונים בזמן זה, כמקובל ברוב החסידויות ובקהילות נוספות, נוהגים חסידי חב"ד לחזור אז על "מאמר חסידות" ברבים, בדרך כלל בעל פה.

בקרב חב"ד יש המהדרים לקנות ולאכול את כל סוגי הבשרים רק מהשחיטה של חב"ד שנקראת "שחיטת ליובאוויטש" כלומר, שוחט שהוא חסיד, המגדל זקן מלא, טובל במקווה, ולומד מתורת חסידות חב"ד. אחד מיסודות מנהגי חב"ד נגזר ממאמר הגמרא ”רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא [כלומר, רב אחא הידר לברך על הדס שנחלקו עליו אמוראים אם הוא כשר - כיון שהזכירו רב כהנא ככשר]”. עוד מנהגים המאפיינים את חב"ד: השליח ציבור אינו מתעטף בטלית לתפילות מנחה וערבית; אי אמירת 'ושמרו' בתפילת ערבית של שבת.

הליכות

בחב"ד נהוג להתפלל באריכות בהזדמנויות שאפשר. ההדרכה היא להתבונן במהלך התפילה באופן מעמיק בגדלותו האינסופית של האל ובאפסות האדם. התפילה מלווה לעיתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, שנועד לעורר את הלב. בשונה מהמקובל בחסידויות אחרות, בחב"ד לא נהוג להבליט את להט התפילה בתנועות חיצוניות. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד" שכן הוא עוסק ב"עבודת התפילה". מאחר שהביטוי המעשי של תורת החסידות הוא ההתקשרות לבורא בתפילה, עיסוק בתורת חב"ד, ללא שימת דגש על "עבודה", נחשבת לסטייה מהמטרה.

חסידי חב"ד לובשים בימי חול ז'קט קצר. בשבתות, בחגים ובאירועי שמחה הם מחליפים את הז'קט בסירטוק - מעיל שחור ארוך המגיע עד לברכיים. חובשים מגבעת קנייטש, דומה לזו שחובשים גם הליטאים, תוך הקפדה על הטיית החלק הקדמי של התיתורת כלפי מטה, כפי שעשה הרב מנחם מנדל שניאורסון. בזמן שמרכז החסידות היה ברוסיה חבשו החסידים כובע קסקט, החל מגזרת הלבוש בתקופת הצמח צדק.

ימי חב"ד

חסידי חב"ד מציינים תאריכים בלוח השנה לזכר אירועים הקשורים באדמו"רי החסידות, כגון ימי ההולדת והפטירה, ושחרור ממאסר. בימים אלו נוהגים החסידים להתוועד, ללמוד דברי חסידות הקשורים לאישיות או לאירוע המצוין ביום זה וכדומה.

הבולט ב'ימי חב"ד' הוא י"ט בכסלו המכונה 'חג הגאולה' ומוגדר בחסידות חב"ד "ראש השנה לחסידות". ביום זה השתחרר ממאסר מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והוא נחשב כציון דרך בהתפשטות תורת חב"ד. תאריך זה מצוין גם בחוגים המקורבים לחב"ד בשילוב עם היותו יום ה"יארצייט" של המגיד ממזריטש.

תאריכים בולטים נוספים: ח"י באלול, יום הולדתם של 'שני המאורות הגדולים' - הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. י"ב בתמוז, חג גאולתו של האדמו"ר הקודם - הריי"צ. י' בשבט, הסתלקות האדמו"ר הריי"צ והתחלת נשיאותו של הרבי הנוכחי.

יחסה לארץ ומדינת ישראל

יחסה לציונות ולמדינת ישראל

לחסידות חב"ד שורשים עמוקים בארץ-ישראל. מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, היה הממונה על גיוס כספים להחזקת היישוב היהודי בארץ-ישראל ברוסיה הלבנה, והקים בארץ-ישראל קופת תמיכה במשפחות נזקקות שנקראה מאוחר יותר "כולל חב"ד". בנו, רבי דובער שניאורי, הקים שורה של מוסדות בחברון. מנהיג חב"ד בדור השלישי, הצמח צדק, הקים את בתי-הכנסת הקרויים על שמו בעיר העתיקה בירושלים ובצפת.

בדור הרביעי של חסידות חב"ד החלה הסתייגות מהשאיפה ליישוב הארץ מתוך מגמות חילוניות. ראשי תנועת ביל"ו פנו אל האדמו"ר רבי שמואל שניאורסון וביקשו את תמיכתו במפעלם. הוא השיב להם כי השם ביל"ו הוא ראשי תיבות של חלקו הראשון של הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", אך הם ניתקו את סופו של הפסוק מתחילתו ואין כוונתם לעלות לארץ-ישראל מתוך אמונה. הוא הצהיר: "אם הייתם שומרים על סופו של הפסוק ("באור ה'"), הייתי נוסע איתכם ולוקח איתי 100 אלף חסידים".

המנהיג החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, היה מתנגד חריף לציונות. הוא טען כי הציונות שואפת ליצור עם יהודי חדש, שאינו מחובר לתורה ולמצוותיה, ולפתות באמצעות הכמיהה לציון את המוני העם לנטוש את האמונה ואת שמירת המצוות. בקו זה המשיך גם ממלא מקומו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, בשנים הראשונות של מנהיגותו.

מאוחר יותר, בשנים שקדמו להקמת המדינה חל מפנה בגישת חב"ד. אף שרבי יוסף יצחק שניאורסון המשיך לדחות בתקיפות את האידאולוגיה הציונית, עם פרוץ העימות הצבאי הגלוי הוא החל לתמוך במחתרות, בעיקר באצ"ל ובלח"י, עודד את חסידיו להשתתף בהן, וקרא לחזק את ידי הלוחמים. לאחר הקמת המדינה הורה לקבוצה מחסידיו, שיצאה מרוסיה, לעלות לארץ ולהקים את כפר חב"ד.

האדמו"ר השביעי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, לא הסיר את ההתנגדות לציונות האידאולוגית ולגישה הציונית דתית שלפיה המדינה היא אתחלתא דגאולה, אך מיעט לעסוק בכך. עם זאת, הוא ראה בהקמת המדינה נס שמימי וחסד אלוקי, שנועד לתת לעם ישראל הזדמנות להוכיח שהוא ראוי לגאולה. הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה: קיים קשרים הדוקים עם חלק ממנהיגי המדינה, קצינים בצה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל, הפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל, בשכונות שהקים לחסידיו הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מגאורגיה ובוכרה, ודגל בתפיסה מדינית-ביטחונית תקיפה.

עמדות פוליטיות במדינת ישראל

בדרך כלל נמנעת חב"ד מהזדהות מפלגתית. האדמו"ר האחרון הקפיד על כך גם כשהדבר פגע באפשרויותיה של חב"ד לקבל תקציבים. לדבריו, חב"ד צריכה לפנות לכל חלקי העם היהודי, ואילו מפלגה היא מלשון פלג ופילוג. עם זאת, לא נמנע מהבעת עמדות בסוגיות במחלוקות פוליטית, בנימוק שעמדותיו אלה אינן פוליטיקה אלא דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של העם בישראל.

בסוגיית ההתיישבות ביש"ע הציג קו ניצי המתנגד בחריפות לכל מסירת שטחים לערבים. הסיבה לכך הייתה פיקוח נפש ולא אידאולוגיה לאומית. הוא סבר כי ויתורים ונסיגות יסכנו את ביטחונה של ישראל, יחליש אותה, יגבירו את הלחצים עליה וירחיקו את השלום. עם זאת, הוא לא הורה לחסידיו להתיישב בהתנחלויות, מתוך חשש שכעבור תקופה יפונו במסגרת ויתורים או נסיגות.

הרבי נאבק גם על תיקון חוק מיהו יהודי, בקריאה לציין בחוק במפורש כי יהודי הוא אך ורק מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה. הוא טען כי החוק הקיים מעניק הכרה גם לגויים שהם ילדים ונכדים של יהודי, ומכיר גם בגיורים רפורמים וקונסרבטיבים, וכך נרשמים גויים כיהודים ואחדות העם נפגעת.

חב"ד נמנעת מהמלצה לבחור במפלגה מסוימת בבחירות לכנסת. הרב שניאורסון הנחה את חסידיו להצביע "לרשימה היותר חרדית" ובשנים אחרות הורה "להצביע עבור החרדים לדבר ה'".

יוצאות מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: האחת, מערכת הבחירות של ה'תשמ"ט, אז הורה האדמו"ר לחסידיו להצביע לאגודת ישראל לאחר שחל בה פילוג והליטאים פרשו ממנה בהוראת הרב שך והקימו את דגל התורה, כחלק ממחלוקתו עם חב"ד. בבחירות אלו התגייסו חסידי חב"ד למען מפלגת אגודת ישראל והיא זכתה לראשונה בתולדותיה בחמישה מנדטים. השני בבחירות בשנת ה'תשנ"ו, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו פעלו רבים מאנשי חב"ד לבחירתו של נתניהו, בשל עמדתה של חב"ד שראתה בהסכמי אוסלו סכנת פיקוח נפש. מטה שהקימו חסידי חב"ד טבע את הסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", וסייע לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות התנועה, שמגדירה את עצמה כא-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי מפלגת העבודה והשמאל, בפרט לנוכח תרומתו של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין.

בשנת ה'תש"ן כאשר ניסה שמעון פרס להרכיב ממשלה לאחר נפילת ממשלת שמיר, במסגרת "התרגיל המסריח", סיכל זאת הרבי מליובאוויטש. פרס הצליח לכאורה להשיג רוב של 61 ח"כים, ובהם חברי אגודת ישראל. ואולם ביום המיועד לאישור הממשלה החדשה התברר כי שניים מחברי הכנסת של האגודה, אליעזר מזרחי (חסיד חב"ד) ואברהם ורדיגר, לא באו לתמוך בממשלה החדשה והיא לא הוקמה. השניים הושפעו בעניין זה מעמדות הרב שניאורסון בעניין שלמות הארץ

עם זאת, בבחירות לרשויות המקומיות, בערים שבהן מתגוררות קהילות גדולות של חסידי חב"ד, יש מעורבות גדולה יותר מצד חב"ד. בשנת ה'תשס"ג התמודדה חב"ד בקריית מלאכי ברשימה משותפת עם הליכוד (וזכתה ל-3 מנדטים). בצפת התמודדה התנועה בראשות משה אוחיון וזכתה למנדט אחד. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת ה'תשס"ח רצה חב"ד בקרית מלאכי עם רשימתו של ראש העיר מוטי מלכה 'נס' וזכתה בשני מנדטים מתוך ארבעה לרשימה כולה. בצפת הגדילה את כוחה ל-2 מנדטים.

לקריאה נוספת

תורת חסידות חב"ד

• הרב יואל כהן, מחשבת החסידות - נושאים בתורת החסידות, ספריית אשל, כפר חב"ד, כרך א' 2001, כרך ב' 2004
• הרב יואל כהן, שיעורים בתורת חב"ד, כרכים א-ב, תורת חב"ד לבני הישיבות, כפר חב"ד: תשס"ח

תולדות והגיוגרפיה

• הרב רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה - על העיר ליובאוויטש, ישיבת תומכי תמימים ותלמידיה, כפר חב"ד, תשמ"ב
• הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, סדרת ספר התולדות, 14 חלקים, כפר חב"ד, על אדמו"רי חב"ד, מהראשון עד השישי, וכן על הבעש"ט והמגיד ממזריטש, מתוך כתבי, שיחות ואגרות אדמור"י חב"ד. קיצור של הסדרה ישנו אצל: לוי יצחק הולצמן, תולדות רבותינו נשיאינו חייהם ופועלם של מייסדי החסידות ואדמור"י חב"ד, מהבעש"ט עד הריי"צ, כפר חב"ד, 2013 הוצאת ספרים קה"ת
• הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988 ‏ מסת"ב 9780826653316; תולדות חב"ד בארץ הקודש, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988 ‏ מסת"ב 9780826653324; תולדות חב"ד בארצות הברית, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988‏ מסת"ב 9780826653332; תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2010 מסת"ב 9780826653277; תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2011 מסת"ב 9780826653284
• יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
• זושא וולף, הרבי מליובאוויטש ויהדות רוסיה - דיעדושקא, ועד השלוחים למדינות חבר העמים, תשס"ו (2006); אדמו"רי חב"ד ויהדות גרמניה, 'היכל מנחם', תשס"ח (2008); אדמו"רי חב"ד ויהדות רומניה, תשע"ג (2013); אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, מרכז חב"ד ליובאוויטש אוסטריה, תשע"ד (2014); אדמו"רי חב"ד ויהדות צרפת, בית ליובאוויטש פריז, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות גאורגיה, מכון תפארת רפאל, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה, הקונגרס העולמי של יהדות בוכרה, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות ברזיל, תשע"ט
• חיים לוי יצחק גינזבורג, משיח עכשיו - הסברת החשיבות של תורת חסידות חב"ד ושיטתה, בהוצאת ספרים "ופרצת" כפר חב"ד, ארבעה כרכים, תשנ"ב-תשנ"ה

מחקר

• רחל אליאור, תורת האלוקות בדור השני של חסידות חב"ד, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב 1982 מסת"ב 9789652234056
• רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ב מסת"ב 9653425986
• אליה לוריא, עדה ומדינה - חסידות חב"ד באימפריה הרוסית תקפ"ח-תרמ"ג, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006 מסת"ב 9654932636
• דב שוורץ, מחשבת חב"ד מראשית ועד אחרית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"א מסת"ב 9879652263674
• יונתן מאיר וגדי שגיב (עורכים), חב"ד: היסטוריה, הגות ודימוי, מרכז זלמן שזר, 2016 מסת"ב 9789652273369
• רחל אליאור, "Habad, The Contemplative Ascent to God" in: Jewish Spirituality from the Sixteenth Century Revival to the Present, II (ed. A. Green), New York: Crossroad Publishing 1987: 157–205
• אריאל רוט, כיצד לקרוא את ספרות חב"ד, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ז 2017, מסת"ב 9789652264770
• דב שוורץ, דילוג אל האור - מושגי יסוד בהגות חב"ד, הוצאת תבונות, אלון שבות, 2017 מסת"ב 9789657086704
• יורם בילו, אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית, האוניברסיטה הפתוחה, 2017 מסת"ב 9789650615253
• איליה לוריא, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית, מרכז זלמן שזר, 2018 מסת"ב 9789652273529

קישורים חיצוניים

• אתר Chabad.org.il של צעירי אגודת חב"ד בישראל
• אתר בית חב"ד של המרכז לענייני חינוך
• פריסה עולמית של שלוחי חב"ד, אתר בית חב"ד
• רשימת מאמרים על חסידות חב"ד באתר רמב"י
• חסידות.נט , אוצר החסידות - שיעורים והתוועדויות בתורת חב"ד
• ש. ביקל, אנשי חב"ד בברוקלין, הצופה, 5 בדצמבר 1952
• יוסף יצחק קמינצקי, "ימי חב"ד - אישים ואירועים בתולדות חב"ד" , הוצאת קה"ת, כפר חב"ד, 1994
• נטע סלע, הכיסא הריק, באתר ynet, 9 בפברואר 2007
• נתי טוקר, מתכוננים לביאת המשיח, באתר הארץ, 2008
• קובי נחשוני, ח"י למות הרבי מלובביץ': איך חב"ד שורדת?, באתר ynet, 25 ביוני 2012
• חב"דפדיה - אנציקלופדיה למושגים בחסידות חב"ד המזוהה עם הזרם המשיחיסטי
• מנחם הירשמן, כך נעלמה המתיחות ההיסטורית עם חב"ד, באתר בחדרי חרדים, 29 בספטמבר 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26158743חסידות חב"ד