חצר חסידית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חצר חסידית היא מרכז מקום מושבו של האדמו"ר, המנהיג קבוצת חסידים מתנועת החסידות. הביטוי "חצר חסידית" מכוון לכלל החסידות, אף על פי שחסידות שאיננה מונהגת בצורה כזו חסרה את מאפיין ה"חצר". תנועת החסידות שפרחה החל מתקופת הבעל שם טוב מתאפיינת החל מהדור השני בפיצולים רבים ובאדמו"רים עצמאיים שאינם כפופים זה לזה. סביב האדמו"רים התגבשו "חצרות" או קהילות של חסידים שקיבלו את מרותם, והשתייכו אל החצר החסידית.
בדרך כלל מכונים החצרות בשם "חסידות" (למשל "פלוני משתייך לחסידות חב"ד").
מאפיינים
- אדמו"ר (מכונה גם "רבי" או בעגה החסידית "רֵעבֶּע" וכן "צדיק"). האדמו"ר הוא המנהיג הבלתי מעורער של החצר החסידית. הוא מנחה את חסידיו באורחות חייהם והם פונים אליו בבקשת עצה וברכה. שתי חסידויות יוצאות מכלל זה הן חסידות ברסלב וחסידות חב"ד.
- התקשרות רגש התחברות בין החסידים לרבי על ידי לימוד מתורתו. דגש מיוחד שמו על התקשרות בחסידות חב"ד.
- אנ"ש (ראשי תיבות: אנשי שלומנו) - כינוי לחסידים ומקורבים הנמנים עם אותה חצר. לדוגמה: בחסידויות רבות אירועים מסוימים נחשבים ל"אירוע סגור, פרט לאנ"ש".
- חוזר (נהגה: חוֹיזר) - ההתוועדות נערכת בין השאר בשבתות ובחגים, ומכיוון שבשבתות ובחגים אסורה הכתיבה על פי ההלכה, ממונה חסיד בעל זיכרון טוב לחזור על דבר התורה של האדמו"ר במוצאי שבת לצורך כתיבת השיחה. בין החוזרים המפורסמים מוכר החוזר של הרבי מלובביץ', רבי יואל כהן.
- טיש (טיש שולחן ביידיש), זיץ (לשבת ביידיש) - מנהג בו חסידים מתכנסים בחצרו של האדמו"ר, בעיקר בשבתות וחגים, לעונג שבת וסעודה שלישית. החסידים יושבים סביב או בסמיכות לשולחן שבראשו יושב האדמו"ר. החסידים שרים, שומעים דברי האדמו"ר הדורש בתורת החסידות ונוטלים שיריים מסעודתו. נהוג בטיש גם לחלק לחסידים מזונות שהאדמו"ר בירך עליהם. בקרב חסידות חב"ד אין טיש אלא פארבריינגען (התוועדות בתרגום חופשי מיידיש), כן בחסידות חב"ד בשונה משאר חסידויות פולין, סגנון הפארבריינגען שונה (האדמו"ר מדבר זמן רב יותר ובין 'דרשה' ל'דרשה' (המכונה 'שיחה' או 'מאמר חסידות- דא"ח') מנגנים החסידים). בחסידויות גדולות מקובל להתקין טריבונה מדורג (ביידיש: פארענצ'עס) בגודל הנדרש ועל מדרגותיו עומדים החסידים ומביטים על האדמו"ר.
- משב"ק (ראשי תיבות: משמש בקודש) - החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה. בחסידות חב"ד קרוי תפקיד זה בשם "מזכיר".
- ניגון - בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון, והדבר אף מתאפיין בז'אנר מוזיקלי הידוע כ"מוזיקה חסידית". לחסידויות רבות יש מלחין, בין הידועים שבהם היה יעקב תלמוד שהיה מלחין ונגן החצר של חסידות גור, או רבי יעקב טאליחאנער שהיה מלחין לחסידויות הליטאיות, סלונים וקארלין. יש חסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, האדמו"ר הוא המלחין, כגון בחסידות מודז'יץ, בה מודגש במיוחד נושא הניגון, או באבוב שאדמו"ריה הלחינו ניגונים בעצמם, ובחסידות ברסלב מספרים שרבי נחמן מברסלב חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לניגון[1]ויש הרבה ניגונים המיוחדים לחב"ד - ניגוני חב"ד, כמו כן בחצרות החסידות מקובלים ניגונים רבים שהולחנו על ידי גדולי החסידות וצדיקיה למן ימות הבעש"ט ותלמידיו.
- נסיעה - חסידים שגרים הרחק מאדמו"ריהם ומעוניינים לשהות עמם בשבתות ובחגים, נוהגים לעזוב את ביתם, לפעמים, אף בלי בני משפחתם, ו"נוסעים" אל האדמו"ר. בחצרות חסידיות רבות ייחסו חשיבות רבה ל"נסיעה". בעבר, במזרח אירופה, הייתה נסיעה כזו יכולה להימשך שבועות. גם כיום, חסידים הגרים בארץ אחרת מרבם, נוסעים אחת לתקופה לפרק זמן בן כמה שבועות. בגור, אף מקובל, שבמשך כל עשרת ימי תשובה, נשארים כל האברכים בבית המדרש הגדול בצל רבם.
- קוויטל - את בקשות החסידים לצדיק כתבו בפתקאות הנקראות "קוויטל". לרוב מצורף לקוויטל "פדיון" - סכום כסף שניתן כתרומה לרבי. הפדיון מהווה קשר חומרי בין החסיד לצדיק ומיקל על פעולת הצדיק נגד המקטרגים[2].
- שטיבל - חסידים שהיו רחוקים ממקום מושב הרבי, היו נאספים בשטיבל לקיים מניין משלהם, ומתפללים בנוסח ספרד או בנוסח האריז"ל. היו גם מתכנסים שם להתוועדות חסידים בליל שבת, לסעודות "שלישית" ו"מלווה מלכה", שם ישבו ושרו מניגוני החצר, ולעיתים, העלו סיפורים של הרבי והזכירו דברי תורה שלו. כך התחברו אליו ממקום מושבם, בשטיבל אף הרבו באהבת חברים, שהיוותה ערך עליון בחסידות.
- שיריים - החסידים יושבים בטיש סביב שולחן אחד שבראשו יושב הרבי, המברך על הלחם לוקח מעט לעצמו ומחלק לחסידים. החסידים אכלו משיירי הרבי וראו בהשתתפות זו התעלות רוחנית והגעה לדביקות של ממש. לפי החסידות ישנה קדושה יתירה באוכל שבירכו האדמו"ר. מנהג זה נהוג ברוב החסידויות מלבד חסידות חב"ד[3] (וחסידות ברסלב[4]).* נסיעה - חסידים שגרים הרחק מאדמו"ריהם ומעוניינים לשהות עמם בשבתות ובחגים, נוהגים לעזוב את ביתם, לפעמים, אף בלי בני משפחתם, ו"נוסעים" אל האדמו"ר. בחצרות חסידיות רבות ייחסו חשיבות רבה ל"נסיעה". בעבר, במזרח אירופה, הייתה נסיעה כזו יכולה להימשך שבועות. גם כיום, חסידים הגרים בארץ אחרת מרבם, נוסעים אחת לתקופה לפרק זמן בן כמה שבועות. בגור, אף מקובל, שבמשך כל עשרת ימי תשובה, נשארים כל האברכים בבית המדרש הגדול בצל רבם.
השתייכות
חצר חסידית ניכרת בראש ובראשונה בהנהגתו של האדמו"ר. החסידים מנהלים את חייהם לפי הדרכתו ופונים אליו כשהם נזקקים לסעד רוחני או חמרי.
מלבד זאת מתאפיינים החצרות בהקמת מסגרות ייעודיות לבני החסידות, תלמוד תורה לילדי החסידות, ישיבה לבחורי החסידות וכולל לאברכי החסידות, במוסדות החסידות ניתן דגש בין היתר על לימוד תורת החסידות. בנוסף לכך ישנן חסידויות שמקימות קופות צדקה שמתמקדות בנצרכי הקהילה, כמו בחסידות בעלז וחסידות ויז'ניץ.
חצרות שהסתעפו או התפצלו
חצרות חסידיות רבות התפצלו במשך הדורות, ונוצרו חצרות או תתי חצרות חסידיות נוספות. חלקן ימשיכו להתנהל כחסידות המקור וחלקן ישנו אי אלו דברים.
הסיבות להתפלגויות הן:
- סיבות הכרוכות במקום. במקרה וקבוצת חסידים מתגוררת במקום נפרד ממרכז החצר, ומנהלת שם בית מדרש, יכולה להיווצר חצר חסידית נוספת סביב דמות מרכזית שם, לרוב בן משפחה של הנהגת החסידות. כך למשל בחסידות נדבורנא או ויז'ניץ מונסי, בה מתגוררים מספר אחים בערים שונות וכל אחד מהם מכהן כאדמו"ר בעירו לקהילה המתגבשת סביבו ולא בהכרח שכל בני קהילתו עד להכתרתו ישתייכו לחצירו. כמו כן לפני השואה כבר התפצלו חסידיות כמו חסידות ויז'ניץ או חסידות צאנז, ישנם פיצולים שנכחדו בשואה כמו הפיצול בחסידות באיאן.
- מחלוקת פנימית באופן ההנהגה או בעקרונות החסידות.
- מאבק בין יורשי האדמו"ר (בניו, תלמידיו, חתניו, ובמקרים מסוימים אחיו וגיסיו). במקרה שכזה לעיתים ישנו ניתוק חריף אף מבני משפחה קרובים הכוללים תביעות בבית דין והחרמות משפחתיות. במקרים מסוימים יגיעו להבנות עם השנים ועם התבררות מעמדה של כל חצר ואז תשכך המחלוקת (לדוגמהחסידות תולדות אהרן) . לעיתים הפיצול נעשה בהסכמה בין האדמור"ים הטריים כמו בחסידות ויז'ניץ או בחסידות לעלוב.
חסידות ברסלב לא התפלגה רשמית למרות שיש פלגים שונים בחסידות ברסלב בגלל שאין לה הנהגת אדמו"ר מפטירת האדמו"ר הראשון והיחיד רבי נחמן מברסלב.
לקריאה נוספת
- מיכל גלטר, שטריימל בדיזנגוף, חצרות חסידיות והמרחב הדתי בתל־אביב 1965-1940, מרכז זלמן שזר, 2023
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: הרצאה של ד"ר מיכל גלטר' אינו ערך חוקי
קודש וחול: החצרות החסידיות בתל-אביב, הרצאה של ד"ר מיכל גלטר בערוץ "אוניברסיטת בר-אילן", באתר יוטיוב (אורך: 11:24)- דוד אסף, ‘“Money for Household Expenses”: Economic Aspects of the Hasidic Courts,’, Studies in the History of the Jews in Old Poland in Honor of Jacob Goldberg [Scripta Hierosolymitana, vol. 38], Jerusalem: The Magnes Press, 1998, pp. 14-50
- גיל כהן-מגן, "בחצרות החסידים" - הצצה נדירה לעולם גנוז, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2011
הערות שוליים
- ^ חשיבות הניגון בחסידות חב"ד: קולמוס הנפש באתר צעירי חב"ד
- ^ על סמך הכתוב (תהלים עב טו): ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כל היום יברכנהו
- ^ לעומת זאת בחסידות חב"ד ראו חשיבות במשקאות שונים שהרבי חילק כגון 'כוס של ברכה'.
- ^ עיין שרפי קודש(-ברסלב) א', הוצאת משך הנחל.
| תנועת החסידות | ||
|---|---|---|
| מנהיגים בדורות הראשונים | הבעל שם טוב • המגיד ממזריטש • תלמידי הבעל שם טוב • תלמידי המגיד ממזריטש | |
| מושגים | אדמו"ר • משב"ק • טיש • קוויטל • פדיון נפש • שיריים • התקשרות לצדיקים • חצר חסידית • שמירה | |
| ספרי יסוד | בעל שם טוב • תולדות יעקב יוסף • נועם אלימלך • פרי הארץ • מאור עיניים • אוהב ישראל • עבודת ישראל • יושר דברי אמת • תניא • לקוטי מוהר"ן • קדושת לוי • באר מים חיים • סידורו של שבת • אהבת שלום • בית אהרן • תפארת שלמה • בני יששכר • ישמח ישראל • שפת אמת | |
| לבוש | שטריימל • קולפיק • ספודיק • כובע סמט • קפוטה • גרטל • אברקיים • סירטוק | |
| החסידות בארצות השונות | חסידות במרחב הפולני • תנועת החסידות בגליציה • חסידות במרחב הרוסי • חסידות במרחב הרומני • חסידות במרחב ההונגרי • תנועת החסידות בארץ ישראל • תנועת החסידות בארצות הברית | |
| ערכים נוספים | חצרות חסידיות • אדמו"רים • צדיקי החסידות • ניגונים חסידיים • סיפורי חסידים • מנהגי שבת בתנועת החסידות • ההתנגדות לחסידות • סכינים מלוטשים | |
38347487חצר חסידית