רבי ישראל דב בער מווילעדניק
| האהל שעל ציונו בבית העלמין בווילעדניק | |
| האהל שעל ציונו בבית העלמין בווילעדניק | |
| לידה |
1789 ה'תקמ"ט קוטלנה שבאוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
1850 (בגיל 61 בערך) כ"א בטבת ה'תר"י |
| כינוי | בעל הידית |
| מקום קבורה | ווילעדניק |
| מדינה | אוקראינה |
| מקום מגורים | ווילעדניק |
| השתייכות | תנועת החסידות |
| רבותיו | רבי מרדכי טברסקי מצ'רנוביל |
| חיבוריו | שארית ישראל |
| בת זוג | אסתר ציפע |
| אב | רבי יוסף |
רבי ישראל דב בער מווילעדניק, (תקמ"ט, 1789 - כ"א בטבת תר"י, 1850) היה אדמו"ר חסידי במחצית הראשונה של המאה ה-19. מכונה "הצדיק מווילעדניק" או "בעל הידית".
ביוגרפיה
נולד בעיירה קוטלנה[1] שבאוקראינה ליוסף, שהיה מלמד תינוקות בעיירה. כשהיה בן ארבע התייתם מאביו, ולאחר כחמש שנים התייתם גם מאמו. בבחרותו ביקר אצל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, והכיר גם את רבי אהרן מזיטומיר ורבי מרדכי מלעכוויטש.
רבו המובהק היה רבי מרדכי טברסקי ה'מגיד' מצ'רנוביל.
בנישואיו הראשונים היה נשוי לבתו של ר' משה מגיד או, לפי מקור אחר, לבתו של הגביר ר' משה חפץ. בזיווג שני נשא את אסתר ציפע (- תרל"ב) בת ר' חיים.
החל משנת תקפ"ט (1829) התפרסם כ"צדיק מווילעדניק". נודע כבעל מופת ורבים שיחרו לפיתחו. לאחר פטירתו של רבי אהרן מסטרשלה ופטירת בנו, הסתפחו אליו חלק מחסידי סטרשלה.
על תחילת פרסומו מסופר שבשנת תקפ"ט (1829) שלח אליו הצמח צדק מליובאוויטש עגונה שבעלה נעלם מזה כמה שנים, כדי שרבי ישראל דב יגלה לה היכן נמצא בעלה, כשהגיע אליו האשה גילה לה הרבי שבעלה נמצא בעיר ליבוי בקורלנד, והורה לה לנסוע לשם, האשה עשתה כן ואכן מצאה שם את בעלה וקיבלה ממנו גט[2]. ומאז התחיל להתפרסם כבעל מופת ורבים שיחרו לפיתחו גם מהגויים[3].
התחיל להנהיג עדה עוד בחיי רבו, והיה נוסע לרבו בתור חסיד יחד עם חסידיו[4].
לאחר פטירתו של רבי אהרן מסטרשלה ופטירת בנו התקרבו אליו רבים מחסידי סטרשלה, כמו כן התקרבו אליו כמה מחסידי ליובאוויטש בעקבות זאת שררה מתיחות בין החצירות.
לפני פטירתו אמר על מי שיבוא לקברו: "אפילו אם לא יוכלו לגשת לקבר, יחזיקו בידית הדלת ויזכו להיוושע"[5], על אמרה זו מכונה "בעל הידית". כאשר נפטר נטמן בבית הקברות בווילעדניק. קברו ידוע כמקום תפילה לישועות. ואף בתקופת השלטון הסובייטי ברוסיה רבים היו נוסעים במאמץ רב לפקוד את ציונו לברכה וישועה.
כאשר נפטר נטמן בבית הקברות בווילעדניק. קברו ידוע כמקום תפילה לישועות. ואף בתקופת השלטון הסובייטי ברוסיה רבים היו נוסעים במאמץ רב לפקוד את ציונו לברכה וישועה.
ספריו
ספרו "שארית ישראל",[6] ובו שלושה שערים: על התקשרות לצדיקים, דברי תורה על מועדי ישראל וענייני תשובה שנאמרו בתקופת ה"שובבי"ם", נדפס לראשונה בלבוב בשנת תרכ"ד על ידי מיכאל לוי רודקינסון (פרומקין), ולאחר מכן נדפס שוב בתרל"ז בקניגסברג. מהדורה מתוקנת ומוערת בעריכת הרב גדליה אוברלנדר ראתה אור בהוצאת מכון אור ישראל, מונסי תשס"ה (מהדורה שלישית), ובה גם תולדותיו (בעריכת הרב יהושע מונדשיין), עיונים במשנתו, ומפתחות (בעריכת הרב אליהו מטוסוב).
בשנת תרס"ב יצא לאור על ידי רבי ברוך ראטענר הספר "סיפורי נפלאות",[7] בו מסופר על מופתיו. הספר יצא במהדורה חדשה בשנת 1996 על ידי מכון "אור ישראל".
מכון אור ישראל הוציא לאור גם את הספר "ליקוט שארית ישראל" על פרשיות התורה, עניינים וערכים בעבודת ה', מלוקט מספרו שארית ישראל, מונסי תשס"ח.
קישורים חיצוניים
- רבי ישראל דב בער מווילעדניק באתר "קברי צדיקים"
- רבי ישראל דב בער מווילעדניק, שארית ישראל, באתר היברובוקס
- הרב נחום גרינולד, אותיות קדושות: עבודת הקודש בבית מדרשו של הרה"ק מווילעדניק בקובץ אור ישראל, גיליון יח טבת תש"ס
- דוד אסף, מסע שראשיתו בתפילה אצל 'בעל הידית' וסופו בשירו של ביאליק 'אִמִּי, זכרונה לברכה', בבלוג "עונג שבת", 19 באוגוסט 2016
ישראל דב בר בן יוסף (1789-1850), מוילדניק, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ בין זי'טומיר לברדיצ'ב
- ↑ ואלה תולדות עמ' 21, באתר אוצר החכמה
- ↑ ואלה תולדות עמ' 22, באתר אוצר החכמה
- ↑ ואלה תולדות עמ' 18, באתר אוצר החכמה
- ↑ כ"א טבת: יום הילולה של בעל הידית - כמה דברים שלא ידעתם, באתר ערוץ 2000
- ↑ רבי ישראל דב בער מוילעדניק, שארית ישראל, תרל"ז, באתר היברובוקס
- ↑ ברוך ראטנער, סיפורי נפלאות, תרס"ב, באתר היברובוקס
| תקופת חייו של רבי ישראל דב בער מווילעדניק על ציר הזמן |
|---|
 |
ישראל דב בער מווילעדניק40372179Q6582174