חסידות שבט הלוי
 | |
| מעמד הכנסת ספר תורה כ"ה שבט תשפ"ב | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | יהדות |
| זרם | חסידות |
חסידות שבט הלוי היא קהילה בעלת מאפיינים של חצר חסידית, הקהילה מונה מאות משפחות. בני הקהילה נמנים על תלמידיהם של הרב שמואל וואזנר וממשיכי דרכו, שלמדו ברובם בישיבת חכמי לובלין שעמדה בראשותם. שם החסידות נקבע של שם ספרו של הרב וואזנר שו"ת שבט הלוי.
היסטוריה
ראשית הקהילה היתה של תלמידי ובוגרי ישיבת חכמי לובלין, וכן רבים מיוצאי הונגריה ואנשי חוג חתם סופר[1] שהתקרבו לרבי שמואל הלוי וואזנר וקיבלו אותו כמורה דרכם.
במשך השנים התפתחו לקהילה מרכזים נוספים, בירושלים, אשדוד, אלעד, מודיעין עילית, ביתר עילית, בית שמש קריית גת, וחיפה, וכן במספר מקומות בארצות הברית. המוסדות כוללים בתי כנסת וכוללי אברכים.
עם פטירת הרב וואזנר בליל הסדר התשע"ה התמנה בנו רבי חיים מאיר וואזנר למנהיג הקהילה עד לפטירתו כ"ה בשבט ה'תשפ"א, אז הוכתר בנו הרב יוסף בנימין וואזנר למנהיג הקהילה. בשנות ה'תש"ע החלה הנהגת הקהילה לקבל מאפיינים של חצר חסידית, ובפרט עם מינויו של רבי יוסף בנימין, שמונה לאדמו"ר.
רוב בני הקהילה בבני ברק מחנכים את ילדיהם בתלמוד תורה "חוג חת"ם סופר" בעיר, שנוסד ועמד במשך שנים רבות תחת הנהגתו של הרב יצחק צבי ברנפלד, חבר בית דינו של הרב וואזנר. במשך הזמן שינה המוסד את שמו ל"תלמוד תורה חתם סופר", והוא עמד באופן רשמי תחת הנהגתו של הרב וואזנר, ולאחר פטירתו - תחת הנהגתם של בנו ונכדו - ממשיכי דרכו.
בשנת תשס"ו הוקם איחוד אברכים של תלמידיו, בראשות נכדו הרב יוסף בנימין וואזנר. הארגון איגד את קהילות שבט הלוי בישראל, פעל בתחומי צדקה ושיעורי תורה לבני הקהילה, והוציא ביטאון חודשי בשם בית חיינו. בנוסף פעל להפיכת הקהילה לחצר חסידית רגילה - תהליך שהושלם בהמשך עם הכתרת הרב יוסף בנימין וואזנר כאדמו"ר והגדרת הקהילה כ"חסידות שבט הלוי". בהמשך נסגר ה"איחוד" ובמקומו הוקמה "התאחדות האברכים".
השקפה
יחסה של הקהילה בנושאים פוליטיים הוא נייטראלי יחסית[דרושה הבהרה]. הרב וואזנר, מקים הקהילה שהיה מקורב לחסידות סאטמר ולמייסד דרכה, לא הביע עמדה בשאלת ההשתתפות בבחירות. הוא לא הצביע בעצמו בבחירות לכנסת, אך הצביע בבחירות לעיריית בני ברק, בדומה למקובל בחסידות סאטמר[2].
בניגוד לדעה הקנאית של חסידות סאטמאר, ישיבתו נטלה תקציבים ממשלתיים[דרוש מקור].
בנושא גיוס בני ישיבות, שגרם לחילוקי דיעות בציבור החרדי ובין מנהיגי הציבור החרדי-ליטאי, מתנהלת הקהילה כפי דעת חסידויות רבות אחרות שאינם משתייכות לאגודת ישראל או מאידך - לחסידות סאטמר, והם מתייחסים לעניין בצורה ממוצעת בין שני הדיעות. הרב שמואל וואזנר הביע תמיכה בדעה המתונה, והתנגד לקיום הפגנות[3]. בכינוס של ועד הישיבות בביתו של הרב שטינמן אמר כי יש לנהל את המאבק בדרכי נועם[4][5].
בהמשך המאבק, לאחר פטירתו של הרב שמואל ובנו הרב חיים מאיר, הוכתר מנהיגה הרב יוסף בנימין שהמשיך את דרכו המתונה של סבו בנוגע לאי השתתפות בהפגנות ומחאות קולניות, אך מאידך השתתף בכינוסים המזוהים עם הפלג הירושלמי גיוס בני ישיבות[6]. עם זאת, הוא תומך בהתייצבות בלשכת הגיוס לקבלת דיחוי[דרוש מקור][7].
הערות שוליים
- ^ בנימין בראון,, מדריך לחברה החרדית, עמוד 66
- ^ היסטוריה: הגר"ש וואזנר מורה להשתתף בבחירות, באתר בחדרי חרדים
- ^ הגר"ש וואזנר לאדמו"ר מתו"א: "רק תורה ותפילה", באתר בחדרי חרדים
- ^ חשיפה: הוראת הגר"ש וואזנר בדרכי המלחמה בגזירת הגיוס, באתר בפורום בחדרי
- ^ וכן ביתד נאמן בתוך הפוסק עמוד קנה
- ^ יעקב אבוביץ, אדמו"רים ורבנים התכנסו בבני ברק: "להעביר את רוע גזירת הגיוס", באתר JDN.
- ^ והוא החותם על התצהירים.