סעודה שלישית
| מקרא |
ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ז עמוד ב'–דף קי"ח עמוד ב' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ל', הלכות ט'–י' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"א |
| ספרי מניין המצוות | ספר יראים, צב |
סעודה שלישית (המכונה גם שעת "רעוא דרעוין") היא הסעודה האחרונה מבין שלוש הסעודות שחייבים לסעוד במהלך השבת על פי ההלכה. זמנה של הסעודה מקביל לזמן תפילת מנחה, כלומר חצי שעה אחרי חצות היום (זמן מנחה גדולה) עד שקיעת החמה.
יש שאוכלים סעודה זו במאכלים קלים, בעיקר בחודשי החורף שסעודה זו קרובה לסעודת הבוקר. המנהג לזמר זמירות בסעודה וכן לומר דברי תורה.
מקור הדין
בתורה נאמר: ”וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה” (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה).
משילוש המילה היום בפסוק אחד העוסק באכילת המן, למדו חז"ל[1] כי בשבת מצווים לאכול שלוש סעודות. חז"ל נחלקו האם הדין הוא, שיש לאכול שלוש סעודות במהלך היום בנוסף לסעודת ליל שבת[2]. או מכיוון שבימים עברו מקובל היה לאכול רק שתי ארוחות ביום: פת שחרית וארוחת ערב, הרי שביום השבת יש להוסיף ארוחה אחת נוספת. להלכה נפסק, כי יש לאכול סעודת אחת בליל שבת, סעודה אחת ביום השבת וסעודה שלישית בשבת אחר הצהריים[3]. לדעת הרמב"ם, ישנה חשיבות לסעודות השבת, בגלל מצוות "עונג שבת", שיש לענג את השבת ולכבדה באמצעות מאכל ומשקה.
נשים חייבות בסעודה זו כגברים, כמו בכל דיני השבת[4].
אופן ודיני הסעודה
מעיקר הדין, יש ליטול ידיים בסעודה שלישית ולאכול לחם משנה כמו בשאר הסעודות[5].
משום סמיכות סעודה זו לסעודת יום שבת (בפרט בתקופת החורף, בה יום השבת הוא קצר) יש לתכנן את הסעודה השנייה באופן שיהיה ניתן לאכול את הסעודה השלישית לתיאבון[6]. בדיעבד, אם האדם שבע ביותר, ניתן לקיימה גם בכל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, ויש אומרים שאפילו בבשר ודגים, ויש אומרים שאפילו בפירות[7].. פועל יוצא מדין זה הוא שבניגוד לסעודות השבת הקודמות, שחייב לאכול בהן לחם ולכן הוספת "רצה" בברכת המזון אחרין מעכבת, ואם המברך שכח להוסיפה עליו לברך שנית, בסעודה השלישית, שלדעות אחדות אין חיוב לאכול בה לחם, אם אדם שכח להוסיף "רצה" אינו חוזר[8].
על פי פסיקת ההלכה לא חלה חובת קידוש בסעודה שלישית כיוון שבמקביל ללילה שבו אומרים קידוש פעם אחת, גם ביום חלה חובה לקדש פעם אחת וכבר התקיימה החובה בסעודת הבוקר. אמנם, טוב לברך על היין בסעודה שלישית (בתוך הסעודה, משום שברכת המוציא קודמת) כדי לכבד את סעודות השבת ויש שכתבו נוסח מסודר לקידוש סעודה שלישית[9].
מן הדין האחראים על הצדקה בכל עיר מצווים לתת לעניים אוכל או כסף המספיקים לשלוש סעודות בשבת, כשלארוחה השלישית עליהם לספק לעני לפחות כדי אכילת פת לחם בשיעור כביצה ודג קטן.
בערב פסח שחל בשבת, לא ניתן לקיים את הסעודה בזמנה, משום איסור אכילת מצה בערב פסח, ומשום שלאחר שעות הבוקר אסור לאכול חמץ. משום כך, יש הנוהגים לאכול מצה עשירה (לנוהגים בה היתר)[10] או פירות בשר ודגים בלבד[11]. יש מתירים לעשותה בתבשילים מקמח מצה, כגון קניידלעך[12]. ויש הסוברים שבשבת כזו אין חובה לאכול סעודה שלישית.
זמן הסעודה
מהמשנה משתמע שזמנה של סעודה שלישית הוא במנחה:
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת,
הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם,
הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה.
כֵּיצַד?
נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת,
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת.
בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת.
בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אַחַת.
אולם בתקופת הגאונים יש עדויות למנהג לאכול את הסעודה השלישית בבוקר, בצמוד לסעודה השנייה. בהלכות גדולות כתוב (נוסח כתב יד מילאנו)[13]:
- "והיכא דמקרבין תכא ושארו המוציא ואכלין מידי ומפסיקין ומברכין והדר שארו המוציא ואכלין צורכיהיו ומברכין שפיר דאמי ואף על גב דלא סליקו תכא מפסיקין ומברכין" (= והיכן שמביאים את השולחן ומתחילים המוציא ואוכלים קצת ומפסיקים ומברכים ואחר כך מתחילים המוציא ואוכלים את שאר הסעודה ומברכים, כיאות הם עושים, למרות שלא הסירו את השולחן מפסיקים ומברכים").
יהודה בן ברזילי הברצלוני מציין את קיום המנהג לאכול את הסעודה השלישית יחד עם סעודת הבוקר וכותב שאין לנהוג כך[14][15]. בספר אור זרוע מובאת תשובה של "שלמה בן יצחק" התומכת במנהג לאכול סעודה שלישית בצמוד לסעודה שנייה ומציינת שכך גם כתבו נתן מרומי ואחיו אברהם ודניאל, שחיו באיטליה[16]. מנהג זה מוזכר גם בשיבולי הלקט[17].
על פי הנוהג היום, זמנה של סעודה שלישית הוא מזמן מנחה גדולה, כלומר אחרי שש וחצי שעות זמניות. ברוב הקהילות מקובל לאכול סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה קטנה, ובקהילות רבות, בעיקר חסידיות, מתקיימת סעודה משותפת בבית הכנסת. כמו כן נחלקו הפוסקים באופן בו לא הספיקו לאכול סעודה שלישית קודם השקיעה, האם ניתן לאוכלה בבין השמשות[18]. מקובל להאריך בסעודה שלישית אל תוך הלילה מעבר לצאת השבת. ואמנם אף שהסעודה נמשכת אל תוך הלילה, מזכירים בברכת המזון את השבת ("רצה והחליצנו"), מכיוון שעדיין לא נאמרה ההבדלה.
רעוא דרעוין
על פי הקבלה הסעודה השלישית היא כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "זעיר אנפין" - המהווה כינוי לספירת תפארת. זמנה של סעודה שלישית לעת דמדומי ערב ("בין השמשות") מכונה "רַעֲוָא דְּרַעֲוִין" ("רצון הרצונות")[19] שמשמעותו עת רצון מיוחדת שבה יכולות התפילות להתקבל ברצון, כמבואר בפיוט "בני היכלא". סעודה זו נקראת סעודתו של יעקב ובזכותה ניצולים ממלחמת גוג ומגוג.
תורת החסידות פיתחה רעיון זה למושג חשוב ומרכזי. חסידים רבים נוהגים לשיר שירי נשמה ודבקות בשעת ה'רעוא דרעוין' ורבים מהם אף נוהגים לשבת אז בחושך, כיוון שבדורות עברו נרות השבת היו כבים עד לעת זו, ואף כדי לאפשר לאלו שרוצים להרהר בתשובה לתת פורקן לרגשותיהם ואף לבכות מבלי להתבייש מאחרים. כמו מושגים רבים אחרים בתורת הקבלה, גם מושג זה נכתב ונאמר בשפה הארמית שבה נכתב ספר היסוד של הקבלה "ספר הזוהר". פירוש נוסף למושג הוא שהקב"ה הוא "רצון הרצונות", כלומר שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות והרצון הראשון שממנו נוצרים כל הרצונות.
קישורים חיצוניים
- הלכות סעודה שלישית בסימן עז, סעיף ט"ז בקיצור שולחן ערוך
- זמירות לסעודה שלישית
- אסופת מאמרים בנושא סעודה שלישית, באתר אסיף
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ז עמוד ב'
- ^ דעת רבי חידקא שם בגמרא, ויש הנוהגים לאכול סעודה נוספת ביום ונקראת על שמו סעודת רבי חידקא.
- ^ בפוסקים קיימת מחלוקת אם המצוה היא מדאורייתא או מדרבנן.
- ^ טעם נוסף הובא בפוסקים, שגם הנשים היו בנס של המן, ומן המן למדים את דין חיוב סעודות השבת.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"א, סעיף ד'. ויש שהקילו להסתפק בככר אחד בהסבר שביום שישי ירדה מנה כפולה של מן, ממנה הוכנו 4 ככרות, אחת ליום שישי, אחת לליל שבת, אחת ליום שבת, ואחת לסעודה שלישית, הרי שנשארה רק ככר מן אחת לסעודה שלישית (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רצ"א ורמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"א, סעיף ד'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"א, סעיף א', ובמשנה ברורה, סימן רצ"א, סעיף קטן ב'.
- ^ להרחבה, ראו: שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן רצא (ובהערה סו שם במהדורה החדשה). וראו: שמירת שבת כהלכתה, חלק ב, עמ' רה (סעיף ה), ובהערות שם.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ח, סעיף ח'.
- ^ ספר תיקוני שבת, באתר https://hebrewbooks.org/
- ^ פסקי הרא"ש פסחים י א המציין כי כך נהג רבנו תם
- ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תמ"ד במגן אברהם ובערוך השולחן שם.
- ^ ראו משנה ברורה בסימן תמד ס"ק ח.
- ^ הלכות גדולות, מהדורת הילדסהיימר, חלק א', עמ' 189, הלכות הצלה מהדליקה בשבת, באתר היברובוקס
- ^ ספר העיתים, קרקוב תרס"ג, סימן קצ"ג, עמ' 284–285, באתר היברובוקס
- ^ ראו נוסח דומה ב: שערי תשובה - תשובות הגאונים, לייפציג תרי"ח, סימן קמ"ח, עמ' 15, באתר היברובוקס
- ^ אור זרוע, חלק ב', זיטאמיר תרכ"ב, סימן נ"ב, עמ' 22–23, באתר היברובוקס
- ^ צדקיה בן אברהם, שבלי הלקט השלם, מכון מנורה, ניו יורק, תשי"ט, סימן צ"ג, עמ' 66, באתר היברובוקס
- ^ ט"ז סימן רצט סעיף א' פסק שמותר לאכול, וכן המשנה ברורה.
- ^ בזוהר (ח"ב פח ע"ב) "ביומא דשבתא כד מטא עידן דצלותא דמנחה, רעוא דרעוין אשתכח".
| סדר השבת | ||
|---|---|---|
| ערב שבת | מנחה של יום חול • טעימת התבשיל בערב שבת • תוספת שבת • הדלקת נרות | 
|
| ליל שבת | קבלת שבת • תפילת ערבית של שבת • קידוש • סעודת ליל שבת | |
| יום השבת | תפילת שחרית של שבת • תפילת מוסף של שבת • סעודת יום שבת • תפילת מנחה של שבת • סעודה שלישית • סעודת רבי חידקא | |
| מאכלי שבת | חלה • דגים • קוגל • גאלע • חמין • געפילטע פיש | |
| מוצאי שבת | תפילת ערבית לחול • הבדלה • מלווה מלכה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
