ארץ ישראל
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
ארץ ישראל (בראשי תיבות א"י או אר"י. נקראת גם ארץ הקודש, ובר"ת ארה"ק. נקראת בלועזית Palestina, פַּלֵשְׂתִינַה. ובערבית فلسطين, בתעתיק לעברית: פלסטין, בארמית: ארעא דישראל, ארעא קדישא או מערבא) היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, באגן הים התיכון ובחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט. כיום בשטחי מדינות ישראל, ירדן, לבנון וסוריה, ויש המרחיבים את ההגדרה גם לחלקים נוספים הנשלטים כיום על ידי מצרים, עיראק וסעודיה. ארץ ישראל המערבית חופפת בקירוב לשטחי פלשתינה א"י המנדטורית, כיום במדינת ישראל.
לארץ ישראל, השוכנת במיקום אסטרטגי בין מצרים, סוריה וחצי האי ערב, יש חשיבות רבה מבחינה אלוקית, ורוחנית, ולהבדיל מבחינה תרבותית מסחרית ופוליטית. האזור אוכלס ונשלט בידי עמים רבים, ובהם המצרים הקדמונים, כנענים, עברים, אשורים, בבלים, פרסים, יוונים, רומאים, פרתיים, ערבים-מוסלמיים, צלבנים, ממלוכים, עות'מאנים, בריטים, ישראלים, ירדנים, מצריים ופלסטינים. כיום, באזור ארץ ישראל חיים מספר כמעט שווה של יהודים-ישראלים וערבים-מוסלמיים.[1]
בארץ ישראל התחולל חלק ניכר מן ההיסטוריה היהודית, והיא הארץ אותה הבטיח האלוקים לזרעם של אברהם ויצחק, ולאחר מכן לזרעו של יעקב הקרוי בתנ"ך גם בשם "ישראל". לכן היא מרכז לאומי יהודי. כמו כן, להבדיל מוסלמים ונוצרים רבים רואים בארץ ישראל מרכז דתי בעל חשיבות היסטורית רבה.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה האזור מקום לסכסוך לאומי, בין התנועה הציונית לתנועה הלאומית הפלסטינית. כיום, למעט רצועת עזה, כל שטחה של הארץ, שהיה לפני קום המדינה תחת שלטון המנדט הבריטי, נשלט על ידי מדינת ישראל. גבולותיה של ישראל מוכרים בינלאומית כקו הירוק.[2] יהודה ושומרון, השוכנים בליבה של הארץ, מוחזקים צבאית על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ומיושבים חלקית בישראלים שהתנחלו באזור. המחלוקת על מעמדו של שטח זה מהווה את אחד מנושאי הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ארץ ישראל ביהדות
ערכים מורחבים – ארץ ישראל (יהדות), מצוות יישוב ארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ
בתורה ארץ ישראל מוזכרת כמה פעמים בכינוי: "הארץ הטובה",[3] וכן בשם: "ארץ זבת חלב ודבש".[4] עוד נכתב בתורה על ארץ ישראל:
כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן, ודבש: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת
— דברים ז-ט
ההבטחה של ארץ ישראל לעם ישראל היא מוטיב חוזר בתורה. מצוות רבות מבין תרי"ג מצוות מתקיימות אך ורק בארץ ישראל (מצוות התלויות בארץ), כגון: ביכורים, שתי הלחם, שמיטה, תרומות ומעשרות, ועוד. מהתורה, הן חלות רק כשעם ישראל בכללו יושב בארץ וכל שבט בנחלתו. לדעת הרמב"ן, יישוב הארץ היא אף מצוות עשה בפני עצמה. ישנה דעה שמצווה זו אינה נוהגת בזמן הגלות, אולם זיקת העם היהודי לארץ נשמרה אף בהיותו מפוזר בתפוצות, ובאה לידי ביטוי בתפילות שבהן מוזכרות ארץ ישראל וירושלים פעמים רבות.
מזמן לזמן עלו יהודים לארץ ישראל, הן בקבוצות והן ביחידים. כך למשל בתחילת המאה ה-13 עלו מאות תלמידי חכמים במסגרת עליית בעלי התוספות לעכו. את תחילת המאה ה-19 פתחו תלמידי הגר"א כשתגברו במאות רבות את היהודים בארץ, במיוחד בצפת וירושלים. לקראת סוף המאה ה-19 התגברה העלייה של יהודים לארץ. עלייה גדולה יחסית, עליית אעלה בתמר, בשנים 1881–1882 הייתה גם מקהילת יהודי תימן. הקמת התנועות הציוניות במזרח אירופה הביאה לעלייה גדולה יחסית משם, ולהקמת יישובים יהודיים חדשים, שהוקמו אף בידי היהודים הוותיקים (אנשי "היישוב הישן") בארץ ישראל.
שמות של הארץ
השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא פלשתינה (על גרסאותיו בשפות השונות). אף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה "פַּלֶשְׂתִינָה (א"י)", וכיום בפי הערבים הוא מכונה "פלסטין". בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם "הארץ המובטחת" ו"הארץ הקדושה" ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש". כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל.
במקרא מכונה ארץ ישראל בשמות רבים בהם: ארץ כנען,[5] ארץ זבת חלב ודבש,[6] הארץ הטובה,[7] ארץ הצבי,[8] ארץ חמדה,[9] ארץ העברים,[10] או בכינוי הארץ ללא כל תוספת.[11] בספר שמואל,[12] בספר מלכים,[13] בספר יחזקאל[14] ובספר דברי הימים[15] מופיע הצירוף ארץ ישראל.
ארץ כנען
בתורה נקראת ארץ ישראל בדרך כלל בשם ארץ כנען, על שם כנען בנו של חם בן נח, שעל פי המבואר בפרשת נח,[16] בניו ישבו בארץ זו עד כיבושה בידי עם ישראל בהובלת יהושע בן נון בראשית תקופת ההתנחלות. ע"פ המחקר, בטרם כבשו הכנענים את הארץ שימשו בה או בחלקים ממנה, שמות אחרים בהתאם לישויות ששלטו עליה בכל תקופה.
פירוש אפשרי נוסף למקור השם "כנען" הוא גוון אדום מסוג "ארגמן",[17] שכן באותה תקופה נודעו תושבי המקום בהפקה ומסחר של צבע זה אותו ייצרו מחלזון ממין ארגמון קהה קוצים שנמצא בחופי הארץ,[18] ולפיכך ייתכן ונגזר גם שמם של העמים שישבו בה באותה עת בשם "הכנענים".[19] השם כנען מופיע אצל המצרים כשם חבל הארץ שנשלט על ידם בתקופת הברונזה המאוחרת.
ארץ ישראל
לאחר כיבוש ארץ כנען בידי בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון, נקרא חבל הארץ שבשליטת בני ישראל "ארץ בני ישראל".[20][21] בספר שמואל נקראת הארץ לראשונה "ארץ ישראל".[22] השם "ישראל" עצמו הוא קדום מאוד, ומופיע, מלבד במקרא, גם באַסְטֵלה מצרית שמתארת את ניצחונותיו של פרעה מרנפתח ("מצבת ישראל") משנת 1230 לפנה"ס (על פי התארוך המקובל). באסטלה זו מופיעים שמות של אזורים ויישובים קדומים בארץ ישראל, אולם השם "ישראל" עצמו מופיע בה כשמו של עם ולא כשם של ארץ או של אזור גאוגרפי.
ארץ יהודה
לאחר שנחלקה ממלכת ישראל המאוחדת, עליה מלכו דוד ושלמה, לשתי מלכויות נפרדות, ציין השם "ישראל" רק את תחומי מלכות אפרים (הצפונית), ואילו תחומה של מלכות בית דוד (הדרומית) נקרא "יהודה" על שם השבט המרכזי בה. במשך הזמן, כמו למשל בתקופת גלות בבל, חזר לשמש השם "ארץ ישראל" (או "הר/אדמת ישראל" וכיוצא בזה) כשם כללי לכל הארץ,[23] בעוד שטחה ההיסטורי של ממלכת יהודה (למשל בתקופת שיבת ציון) עדיין כונה "יהודה".[24]
בתקופה הפרסית, לאחר הכרזת כורש שאִפשרה ליהודים לשוב לארץ ישראל מגלות בבל, התקיימה בארץ ישראל אוטונומיה יהודית בשם "יהוד מדינתא" (מדינת יהודה, בארמית), שהייתה יחידה מנהלית עצמאית, אשר הנפיקה מטבעות קטנים עם האותיות "יהֻד". ראשית ההתיישבות היהודית בארץ בימי שיבת ציון התרכזה בשטח ממלכת יהודה הקדומה, וגם מוצאם של רוב השבים מגלות בבל היה משבט יהודה, על כן כונו מחדשי ההתיישבות בארץ 'יהודים',[25] והאוטונומיה שלהם 'מדינת יהודה'.
בתקופה ההלניסטית לא הייתה הארץ יחידה מוגדרת מבחינה מדינית-מנהלית או בתודעה של תושביה הלא-יהודים, אלא חלק בלתי נפרד בתוך גופים כוללים יותר. בספר מקבים מתקופת החשמונאים נעשה שימוש רב בשם "ארץ יהודה", המתייחס לטריטוריה בה התקיים ריכוזו הגדול של היישוב היהודי בארץ ישראל, וזאת בנפרד מ"ארץ הגליל" למשל. אולם עם כינונה של מדינת "יהודה" החשמונאית והתפשטותה על פני ארץ ישראל כולה, הפך השם יהודה לשמה הרשמי של הארץ.[26] גם בתקופה הרומית נקראה הארץ, כמו גם ממלכת הורדוס והפרובינקיה שהוקמה אחריה, בשם "יהודה" (בלטינית: Iudae). לפעמים נעשתה הבחנה בין "יהודה" בדרום הארץ, לבין "הגליל" בצפון הארץ,[27] כך שתושבי הדרום כונו "יהודים" ותושבי הצפון "גליליים".[28] אולם השם "יהודה" כשמה של הארץ כולה נותר כך עד לתחילת המאה ה-2 לספירה.
פלשתינה
השם פלשׂתינה (Palaestina), שנעשה מקובל מאוד בשפות זרות, מופיע לראשונה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס,[29] שחי במאה ה-5 לפנה"ס. שם זה הוא גלגול של השם העתיק "פלשת" (או "ארץ פלשתים"), שמופיע במקרא ובמקורות מצריים, ושהתייחס בדרך-כלל רק לאזור החוף הדרומי,[30] אך לעיתים נקראה הארץ כולה כך היות שבמספר תקופות היה השלטון בארץ פלשתי, כפי שניתן ללמוד מכמה עדויות מקראיות.[31] הרודוטוס כינה את ארץ ישראל בשם "סוריה הפלשׂתינאית", וראה אותה כחלק מאזור גדול יותר שאותו כינה "סוריה", ואשר כלל את הלבנט ואת מסופוטמיה. השם סוריה עצמו הוא ככל הנראה גלגול יווני של השם אשור.
השם שבו השתמש הרודוטוס נזכר גם אצל אריסטו ומופיע בספרות ההלניסטית בהתייחס לחופה הדרום-מערבי של הארץ. המשוררים הרומיים טיבולוס ואובידיוס היו הראשונים שהשתמשו בו בספרות הלטינית. במאה ה-1 לספירה, הסופרים היהודים פילון ויוסף בן מתתיהו[32] כבר השתמשו בחיבוריהם ביוונית בשם "פלשתינה" או "סוריה-פלשתינה" כדי לציין את ארץ ישראל כולה, לצורך הבחנה נוחה בין "יהודה", שמה הרשמי של הארץ בתקופתם, לבין חבל יהודה גופא.[33] אולם השם "פלשתינה" הפך רשמי באימפריה הרומית רק במאה ה-2 לספירה, כשפרובינקיית יהודה בוטלה בידי הקיסר אדריאנוס, בעקבות מרד בר כוכבא, ותחתיה הוקמה הפרובינקיה של "סוריה הפלשׂתינאית", או בקיצור "פלשתינה".[34]
בתקופה הביזנטית חולקה הארץ לשלושה מחוזות: פלשתינה פרימה, סקונדה וטרטיה (הראשונה, השנייה והשלישית). בספרי המשנה והתלמוד (שנערכו בתקופה הרומית-ביזנטית) לעומת זאת, הרבו להשתמש בשם "ארץ ישראל". השימוש בשם זה נפוץ ביותר בכל ספרות ההלכה ואגדות חז"ל, המדרשים, הפרשנויות, התפילות והפיוטים.[35]
לאחר הכיבוש הערבי, נשמרה החלוקה המנהלית הביזנטית ושטחה של "פלשתינה פרימה" הפך ל"ג'ונד פלסטין", כלומר: המחוז הצבאי של פלסטין. במרוצת המאות ה-12 וה-13 נזנח המונח "פלסטין" כשמו של המחוז. המחוז המשיך להתקיים עד הפלישה המונגולית במאה ה-13, ותחת שלטון הממלוכים נתחלק שטחו למספר מחוזות.[36] בשלהי התקופה העות'מאנית, החלו משכילים "מתמערבים" מבין ערביי ארץ ישראל (במיוחד נוצרים–אורתודוקסים) להשתמש בשם "פלסטין", ובשנת 1911 אף נוסד עיתון בשם זה. בתהליך גיבוש הזהות הפלסטינית שלהם, אימצו בסופו של דבר ערביי ארץ ישראל את השם "פלסטין" כשמה של הארץ.[37]
שלטון המנדט הבריטי, שהוקם בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, הכיר בעברית כאחת השפות הרשמיות, אך עמד על כך ששם הטריטוריה שתחת המנדט יהיה "פלשתינה". היישוב העברי בארץ התנגד לכך בתוקף, ודרש ששם הארץ בעברית יהיה "ארץ ישראל". הפשרה שהושגה בסופו של דבר הייתה, ששם ארץ המנדט ייכתב בעברית "פלשתינה (א"י)". ותושבי הארץ היהודים והערבים נקראו על ידם: "פלשתינאים".
ארץ הקודש
בהקשר הדתי, בשל היותה קדושה ליהדות וכן לשתי הדתות האברהמיות - הנוספות - הנצרות והאסלאם, נקראת ארץ ישראל פעמים רבות גם בשם ייחודי: "הארץ הקדושה" - בלטינית: Terra Sancta, בערבית: الديار المقدّسة ("א-דיאר אל-מוקדסה"; בקוראן: الْأَرْضَ الْمُقَدَّسَةَ[38]), באנגלית: The Holy Land (וגם: "הארץ המובטחת" - The Promised Land), ואילו אצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש", או לרוב בקיצור: "הארץ", כאשר כל מקום אחר בעולם נקרא בהתאם - חוצה-לארץ.
היסטוריה
- ערך מורחב – היסטוריה של ארץ ישראל
| היסטוריה של ארץ ישראל |
 |
| לוח התקופות בארץ ישראל |
ארץ ישראל מיושבת ברציפות מן התקופה הפרה-היסטורית.
בתקופת הברונזה הבינימית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה, הייתה אוכלוסיית ארץ ישראל נוודית. רועי צאן שהשקיעו מעט בבתים והרבה מאוד בקברים. בראשית האלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה התיכונה החלה מגמת עיור במערך יישובי מפותח ובהם אף יישובים מבוצרים כדוגמת בית אל, גבעון, ירושלים ובית צור. בתקופת הברונזה המאוחרת, עד המאה ה-13 לפני הספירה, גרו בשטחי ארץ ישראל כנענים בעלי תרבות פגנית, שעסקו בגידול עצי פרי, צאן ובקר, דיג, חיטה ושעורה. בנוסף, על שפת הים היו מפעלי זכוכית ומצבעות ארגמן. באותה תקופה היו עמי האזור כפופים לאימפריה המצרית. בשל מיקומה האסטרטגי כחבל ארץ המחבר בין אסיה, אירופה ואפריקה, האימפריות הגדולות לטשו אליה עיניים וניסו לבסס את אחיזתם בה.
החל מהמאה ה-13 לפני הספירה, עם כיבוש ארץ ישראל בידי יהושע בן נון, החלה התיישבות בני ישראל בארץ. התיישבותם הרציפה נמשכה עד המאה השביעית לספירה, לצד עמים נוספים, בחלק מהזמן בממלכות עצמאיות [ממלכות יהודה וישראל (1000 - 421 לפנה"ס) והממלכה החשמונאית (167 - 37 לפנה"ס)] ובחלק אחר תחת שלטון של עמים ואימפריות כמו הפלשתים שבאו מאיי יון (המאה ה-11 לפנה"ס), האימפריה הפרסית (586 - 332 לפנה"ס), שהייתה סובלנית במיוחד, השלטון ההלניסטי (332 - 167 לפנה"ס) שלקראת סופו התעמת עם היהודים על רקע תרבותי ונחל מפלה בסופו של דבר, האימפריה הרומית (63 לפנה"ס - 324 לספירה) שידעה עימותים קשים עם יהודי הארץ, במיוחד במרד הגדול ובמרד בר כוכבא, עימותים שגרמו לאיבוד האחיזה הלאומית של היהודים בארץ, והאימפריה הביזנטית (324 - 638) שבתקופתה הידלדל היישוב היהודי שרובו היה בגליל.
בתקופה הערבית הקדומה (638 - 1099) חזר המרכז היהודי לירושלים, יהודים התיישבו גם ברמלה. תחת הצלבנים (1099 - 1260) שוב הורע מצב היהודים. הנוצרים טבחו בתושבים הלא נוצריים בערים, והיהודים שרדו הודות לכך שיישבו גם בכפרים. הממלוכים (1260 - 1517) כבשו את הארץ מידי הצלבנים, הרסו את היישובים הצלבניים ובנו מבני דת אסלאמיים. האימפריה העות'מאנית (1517 - 1917) שלטה בתקופה הבאה בארץ ישראל, אך ארץ ישראל נחשבה ל"חצר האחורית" שלה. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים קיבלה הממלכה המאוחדת מנדט מידי חבר הלאומים לשלוט בארץ (1917 - 1948) תחת ההבטחה לייסד בית לאומי ליהודים, אך במהלך השנים נסוגו מהבטחה זו. מדינת ישראל שהיא דמוקרטיה יהודית, נוסדה על רוב שטחי ארץ ישראל בשנת ה'תש"ח, (1948) שנת היווסדה. שטחים נוספים נשלטים מאז על ידי מצרים, הממלכה ההאשמית, סוריה ולבנון.
תחומי ארץ ישראל
- ערכים מורחבים – הארץ המובטחת, ארץ ישראל השלמה
תחומי ארץ ישראל כוללים באופן גס את בקע ים-המלח (בקעת הירדן והערבה) ואת רצועות ההרים משני עבריו, מזרחה עד למדבר הסורי-ערבי ומערבה עד לים התיכון. בתחומים אלה כלולים בארץ זו במזרח האזורים הבאים: אדום, מואב, עמון, גלעד וגולן; ובמערב – נגב, יהודה, שומרון וגליל.
תחומי ארץ ישראל נדונים מהיבטים שונים במדעים שונים – כגון גאוגרפיה פיזית, ביו-גאוגרפיה, היסטוריה מדינית – ובכל אחד מהם מותווים גבולות מעט שונים. יתרה מזו: גם בתחומי מדע אחד ייתכנו תחומים שונים, בהתאם לקריטריונים שונים: לפי ימי דוד או ימי יאשיהו, ינאי או רבי עקיבא; לפי תפוצת אלונים או צבאים; לפי כמויות משקעים או קווי נוף; לפי הגדרותיו של חוקר זה או אחר.
במהלך תולדות האזור קמו בשטח ארץ ישראל בזו אחר זו מדינות שונות, אשר גבולותיהן המדויקים נבדלו במידה רבה אלה מאלה. התנ"ך מתאר שתי ממלכות עבריות - אפרים ויהודה, או ממלכת ישראל וממלכת יהודה, שהתפצלו מממלכת ישראל המאוחדת אחרי מותו של שלמה המלך. בתקופת ממלכת החשמונאים השתרעה ממלכת יהודה על רוב שטח ארץ ישראל. ברוב התקופות שלאחר מותו של המלך הורדוס (4 לפני הספירה) ועד לתקופת המנדט הבריטי (החל משנות ה-20 של המאה ה-20), הייתה ארץ ישראל חלק של מדינות או אימפריות שהשתרעו על שטחים נרחבים יותר - לעיתים כמחוז בפני עצמו, ולעיתים מחולקת על פני כמה מחוזות. יוצא דופן בולט הוא ממלכת ירושלים הצלבנית שהתקיימה בארץ ישראל במאה ה-11.
שדרת ההר המערבית, ובמיוחד הרי יהודה ושומרון, היו בדרך-כלל הגרעין של המדינות שקמו בארץ ישראל, ולעיתים נכללה בהן גם שדרת ההר המזרחית, במיוחד מואב וגלעד. לגבי הגבולות המפורטים בדרום ובצפון יש שינויים גדולים מאוד מתקופה לתקופה. נקודות צפוניות ודרומיות, כגון נהריה או אילת, היו בתקופות רבות מחוץ לתחומי המדינה שקמה בארץ ישראל; זאת בניגוד לירושלים, בית לחם, שכם ושומרון, למשל, שהיו ברוב התקופות בבחינת ליבה של המדינה שקמה בארץ ישראל. בכמה תקופות היה מרכז המדינה (הפלשתית, הצלבנית) באזור החוף, בעוד ששדרת ההר המערבית הייתה בשולי המדינה או אף בידי מדינה אחרת, עוינת. כיום נמצאת רובה של ארץ ישראל המזרחית (עבר הירדן) בשטח ממלכת ירדן, ואילו ארץ ישראל המערבית מחולקת בין שטחה הריבוני של מדינת ישראל לבין שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, הנתונים להסדרי שלטון מיוחדים.
חלוקת שטחי ארץ ישראל כיום (כל המספרים מעוגלים):
- עבר הירדן המזרחי מדרום לירמוך – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים - 1922, (שטח המנדט הבריטי לשעבר) – כ-50,000 קמ"ר. רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה כ-70,000 קמ"ר, והיתרה בשטח סוריה.
- עבר הירדן המערבי - כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים, (שטח המנדט הבריטי לשעבר) – כ-27,000 קמ"ר. מתוכם כ-21,000 קמ"ר בריבונות מדינת ישראל, כ-800 קמ"ר בגליל העליון הלבנוני[דרוש מקור] והיתר מוחזק על ידי צה"ל (מאז מלחמת ששת הימים) או על ידי הרשות הפלסטינית (שהוקמה ב-1994). הריבונות על חלק זה נמצאת במחלוקת בין ישראל לפלסטינים.
- עבר הירדן המזרחי מצפון לירמוך – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים, (שטח המנדט הצרפתי לשעבר) – כ-8,500 קמ"ר, רובם בשטח סוריה. כ-1,200 קמ"ר מתוכם נכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, וסופחו בחוק רמת הגולן-1981. עתידם שנוי במחלוקת. (ראו רמת הגולן)
גאוגרפיה
| נופי ארץ ישראל | |
 |
 |
 |
 |
| למעלה: שומרון והגליל
למטה: הרי יהודה והנגב | |
- ערך מורחב – גאוגרפיה של ארץ ישראל
ארץ ישראל מוגדרת מבחינה גאוגרפית כחלקו הדרומי של הלבנט. הלבנט (Levant, "מזרח" בצרפתית) הוא רצועה יבשתית המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים התיכון.
במזרחה ובדרומה מוגבלת הארץ על ידי המדבר הסורי-ערבי; בצפון היא גובלת בסוריה (לבנון כלולה לעניין זה בסוריה); במערב גובלת בים התיכון ובמדבר סיני.
במרכזה של ארץ ישראל עובר לכל אורכה השבר הסורי אפריקני (בקע ים המלח, בקעת הירדן והערבה), החוצה אותה לשני חלקים סימטריים במידת-מה: עבר הירדן המערבי (היא גם "ארץ ישראל במובנה המצומצם") ועבר הירדן המזרחי. רוב הנחלים בארץ ישראל המערבית זורמים משדרת ההר מערבה לים התיכון (ניקוז מערבי), או מזרחה לבקעת הירדן או לערבה (ניקוז מזרחי).
ארץ ישראל הוא מונח מתחומי הגאוגרפיה, הגאוגרפיה ההיסטורית והמדיניות. תחומי ארץ ישראל אינם חופפים את תחומי מדינת ישראל. ההיסטוריה של ארץ ישראל רצופה מלחמות וחילופי שלטון, שבעקבותיהם הוגדרו מחדש פעמים רבות גבולותיהן של המדינות ששכנו בה. חלוקת השטח הגאוגרפי למדינות וטריטוריות מתבססת במידה רבה על הסכמים בין האימפריה העות'מאנית לבריטניה (1906), על הסכם סייקס-פיקו בין צרפת לבריטניה (1916) שאושר בוועידת סן רמו (1920), על הסכמי רודוס (1949) ועל קווי הפסקת האש לאחר מלחמת ששת הימים (1967).
מקור המים המתוקים העיקרי של ארץ ישראל הוא ים כנרת הנמצא בצפון, בבקעת הירדן, מערבית לרמת הגולן ובקצה המזרחי של הגליל. הכנרת ניזונה ממספר רב של נחלים ובעיקר מנהר הירדן שגם מנקז מים ממנה לים המלח, הנמצא בבקעת הירדן בדרום.
סכנות טבע
אסונות הטבע העיקריים שעלולים לפקוד את הארץ הם בצורות ורעידות אדמה.
משק המים של ארץ ישראל תלוי במידה רבה במי גשמים. מאגרי המים המתוקים מועטים (העיקרי שבהם הוא הכנרת), ואף הם תלויים כמעט לגמרי במים שמקורם במשקעים כגון גשמים ושלגים. ארץ ישראל נמצאת בשולי אזור האקלים הים תיכוני, על סף חגורת המדבריות, ולפיכך גשמים משמעותיים יורדים בה רק בשיא החורף (נובמבר-מרץ). בצורת, כלומר חורף שבו הגשמים מועטים במיוחד, אינה תופעה נדירה, והיא עלולה לגרום למחסור חמור במי שתייה ובנזק לגידולים חקלאיים.
ארץ ישראל נמצאת במוקד של פעילות טקטונית. סימנים בולטים לפעילות זאת הם השבר הסורי אפריקאי והרי געש (רובם כבויים) ברמת הגולן ובאיים באגן המזרחי של הים התיכון. לפיכך ארץ ישראל מועדת לרעידות אדמה, ואף לגלי צונאמי (במקרה שרעידת האדמה מתרחשת בלב הים התיכון). רעידות אדמה חמורות מתרחשות בארץ מדי כמה עשורים. יש עדויות לגלי צונאמי שפקדו את הארץ בתקופות קדומות, אולם לא בעת האחרונה.
על אף הטמפרטורה הגבוהה של מימי הים התיכון בתקופת הקיץ, לא נוצרות סופות טרופיות מול חופי הארץ, זאת בשל לחץ האוויר הגבוה ששורר באזור בתקופת הקיץ.
הצפות ומפולות בוץ אפשריות רק בשיא החורף, והן נדירות ברוב חלקי הארץ, למעט אזורי הערבה ומדבר יהודה. באזורים אלה כמות המשקעים נמוכה, אולם הם יורדים בבת-אחת וגורמים הצפות ומפולות בוואדיות.
אקלים
- ערך מורחב – אקלים ארץ ישראל
אקלימה של ארץ ישראל הוא מגוון (יחסית לשטח שעליו היא נמצאת) ונחלק לשלושה אזורים:
- אקלים ים תיכוני - רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעיתים אף מושלג) וקר. באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.
- אקלים ערבתי - האקלים הערבתי הוא מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-400 מ"מ של משקעים בשנה.
- אקלים מדברי - רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים במהלך השנה.
ישנם המחשיבים את הר החרמון כנהנה מאקלים אחר: "אקלים הרים רמים", מפני שכמות המשקעים בו היא גדולה מאוד והוא מכוסה מעטה שלג במשך רוב ימות החורף.
נהוג לחלק את השנה ל-4 עונות, אולם מבחינה מטאורולוגית ארץ ישראל, כמו שאר אגן הים התיכון, מתאפיינת בשתי עונות עיקריות - עונה קרירה וגשומה ועונה חמה ויבשה. בין שתי העונות האלה שוררות עונות מעבר קצרות שמתאפיינות בשינויים קיצוניים במזג האוויר ובתופעות מטאורולוגיות ייחודיות כגון שרב.
החי והצומח של ארץ ישראל
|
עיינו גם בפורטל
פורטל החי והצומח בארץ ישראל הוא שער לכל ערכי החיות והצמחים של ארץ ישראל בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג מידע, תמונות, חוקרים חשובים בישראל, חקלאות, שמירת הטבע וערכים מומלצים. |
- ערך מורחב – צמחיית ארץ ישראל
צמחיית ארץ ישראל ובלשון מדעית פלורה פלשתינה (Flora Palaestina) כוללת כ-2,600 מינים של הצומח, הפזורים בין 130 משפחות, וזאת מחוץ לצמחי התרבות שהאדם מגדל אותם.[39] יש המונים את מספר המינים ב-2,800. מבין הצמחים הללו 264 הוגדרו כצמחים מוגנים על פי חוק. הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מהאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופייניים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.
בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה,[40] רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור - כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי, לנטנה ססגונית וטיונית החולות.
- ערך מורחב – החי של ארץ ישראל
עולם החי בארץ ישראל עשיר כמו עולם הצומח על אף שטחה המצומצם של הארץ. לחי המגוון שתי סיבות:
- מיקומה של ארץ ישראל הנמצאת בין האזור הממוזג מצפון לה ובין האזור הטרופי והמדברי מדרום לה, כן הארץ גובלת במערב עם הים התיכון ובמזרח עם המדבר. מכל האזורים האלו השתלבו בעלי חיים רבים בארץ. גיוון זה בארץ אפשר את ההתפתחות של בעלי חיים רבים.
ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים. בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי, ארבע קו מובהק ועקרב צהוב; מבין מיני השדות ניתן למנות את מושית השבע, פרחית נעמי, דבורת הדבש, שבלול השדה העגור האפור, אנפית הבקר ואדום-החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון; ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, שבלול הגינה, עטלף פירות מצוי, העורב האפור, הדרור והעורבני. כמו כן יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעיתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב-2006. בישראל מצויים 33 מיני עטלפים: מהם 32 מיני עטלפי חרקים בסכנת הכחדה ואחד עטלף פירות מצוי הנפוץ בכל הארץ. מדי פעם נראים גם לווייתנאים מול חופי ישראל, בעיקר דולפינן ים-תיכוני ולעיתים נדירות לווייתן מצוי. במפרץ אילת קיימים מעל 5000 מינים של בעלי חיים. קיומם מתאפשר בגלל הימצאותה של שונית אלמוגים עשירה במפרץ.
ישראל נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים. רבים מהם עוצרים בישראל לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון חולה. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב.[41] הציפור הלאומית של ישראל היא הדוכיפת. בארץ התרבו מינים פולשים, בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררת קרמר, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.
מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם. כמו כן, בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים. בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנכחדה בעת ייבוש החולה. מינים רבים (כגון אריות או דובים) נכחדו מארץ ישראל וזאת בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר או אובדן שטחי מחיה.
ראו גם
- היסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל
- אקלים ארץ ישראל
- גאוגרפיה של ישראל
- הגבול הדרומי של ארץ ישראל
- היסטוריה של ארץ ישראל
- קרטוגרפיה של ארץ ישראל
- עליות לארץ ישראל
- יציאה מארץ ישראל (הלכה)
- ארץ ישראל השלמה
- ברכת מציב גבול אלמנה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל |
 ציטוטים בוויקיציטוט: ארץ ישראל |
 טקסט בוויקיטקסט: ארץ ישראל |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארץ ישראל |
- שמעון שמיר, איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין פלשתינאים לפלסטינים ומדוע זה חשוב, העין השביעית, 1 במרץ 2005
- שלום רוזנברג, הזיקה לארץ ישראל בהגות היהודית - מאבק השקפות, קתדרה 4, יולי 1977
- מפת "חלוקת ארץ ישראל לגבולותיה", המאה ה-19, משאב הוראה מתוך אתר חינוך של הספרייה הלאומית
- יוסף סדן, שלושה מקורות חדשים מספרות שבחי ארץ-הקודש בערבית במאות הט"ז-הי"ז , קתדרה 11, אפריל 1979
- מאמרים בנושא ארץ ישראל מכתבי עת של בית המדרש הדתי לאומי, מאתר "אסיף".
- ארצ'יבלד וייוול, הטופוגרפיה של שדה-המלחמה הארץ ישראלי, מערכות גיליונות 2–3, יולי 1940
- מודעה של הרב צבי יהודה הכהן קוק בעניין בעלותנו על ארץ ישראל, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך אתר מכון מאיר.
- מן המקורות על ארץ ישראל, באתר "סנונית"
- ארץ ישראל היא 'ארץ העדן', הרב יאיר וייץ, באתר ישיבת הר ברכה
- שיעורים, באתר "ישיבה"
- שאלות ותשובות, באתר "ישיבה"
- תצלומי אוויר של ארץ ישראל 1917-1919, המרכז למדיה דיגיטלית, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה.
- אתר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה.
- קדושת ארץ ישראל, לקט מקורות אתר דעת.
- אתר ארץ ישראל, ספרים העוסקים במעלתה ושבחה של ארץ ישראל.
- ארץ ישראל, מרכז מידע מקוון להיסטוריה וגאוגרפיה של הארץ. מפות, איורים, מאמרים וספרים עתיקים העוסקים בארץ-ישראל ומסמכים מתקופת ראשית הציונות
הערות שוליים
- ^ מורן אזולאי ואליאור לוי, שוויון במספר היהודים והמוסלמים בין הירדן לים, באתר ynet, 26 במרץ 2018
- ^ מדינת ישראל החילה את חוקיה על מזרח ירושלים ורמת הגולן, מהלכים שלא הוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית
- ^ שמות ג, ח. דברים ז, ז. וכן במקומות נוספים
- ^ שמות ג, יז. במדבר יד, ח. וכן במקומות נוספים
- ^ בראשית, מ"ז, א'
- ^ שמות ג ח; התיאור "זבת חלב ודבש" מופיע גם בסיפור שנים עשר המרגלים.
- ^ ספר דברים, פרק א', פסוק ל"ה, ספר דברים, פרק ג', פסוק כ"ה, ספר דברים, פרק ח', פסוק י', ועוד.
- ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ט"ז
- ^ ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק י"ט
- ^ בראשית מ טו
- ^ ויקרא יט כג
- ^ שמואל א יג יט
- ^ מלכים ב ה ב
- ^ ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק ב'.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוק ט"ז.
- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק י"ט.
- ^ כנענים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ מאותה הסיבה קיבלה פיניקיה את שמה, אשר אף הוא משמעותו ארגמן ביוונית.
- ^ עמי כנען הם שכבה ההיסטורית נוספת של עמים אשר ישבו באזור והחליפו אלה את אלה בנסיבות גאופוליטיות שונות לאורך השנים.
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק כ"ב.
- ^ פסוק קודם לכן (פסוק כ"א) מציין הבחנה בין "הר יהודה" לבין "הר ישראל", הבחנה שניתן למצוא בה רמז לפילוג שנוצר בין השבטים[דרוש מקור]. ומכיוון שכך לא בטוח ש"ארץ בני ישראל" המוזכרת, היא כל חבל הארץ של טרום הפילוג אשר כלל גם את ארץ יהודה.
- ^ "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ט). גם במקרה זה נראה כי הכוונה לחלק הארץ שהיה בשליטת בני ישראל - ראו הערה קודמת
- ^ למשל: ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק ב'.
- ^ למשל: ספר עזרא, פרק א', פסוקים ב'-ג'; פרק ב', פסוק א'.
- ^ הכינוי 'יהודים' לחלקים מעם ישראל מופיע לראשונה רק לאחר גלות בבל, אליה גלתה ממלכת יהודה בלבד.
- ^ מנחם שטרן, ההיסטוריה של ארץ־ישראל, כרך שלישי: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים, חלק א, עמ' 12-11.
- ^ למשל במשנה, מסכת תרומות, פרק י', משנה ח', ועוד מקומות רבים במקורות חז"ל ועוד.
- ^ ראו למשל בברית החדשה, "מעשי השליחים" פרק 2, שם מכונים תלמידי ישו "בני הגליל" לעומת תושבי ירושלים המכונים "אנשי יהודה" (תרגום דעליטש).
- ^ כתבי הירודוטוס: ספר I סעיף 105; ספר II סעיף 104; ספר II סעיף 106; ספר III סעיף 5; ספר III סעיף 91; ספר IV סעיף 39; ספר VII סעיף 89.
- ^ ראו למשל שמות יג יז.
- ^ ספר שופטים, פרק י"ג, פסוק א', ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ט-כ', ועוד.
- ^ תרגום ליזה אולמן לתולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערה לספר חמישי, פרק ט, סעיף 384: יוספוס משתמש בשם "פלאיסטינה" פעם אחת ב"מלחמת היהודים", 11 פעמים ב"קדמוניות היהודים" ושלוש פעמים ב"נגד אפיון", בכל הפעמים במשמעות "ארץ פלשתים".
- ^ מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: II: Aristotle, pp. 6-7; XLIX. Ovid, p. 349
- ^ אדריאנוס גם שינה את שמה של ירושלים ל"קולוניה אילייה קפיטולינה", שם שהיה בשימוש במשך 500 - 600 שנה (כפי שעולה מכתבי היסטוריונים מוסלמיים), אך לא התקבל בסופו של דבר בשום שפה.
- ^ פנחס נאמן, אנציקלופדיה גאוגרפית מקראית, וכן ב אנציקלופדיה יהודית דעת המבוסס על מקור זה.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, מבוא, עמ' 4: אף על פי שמחוז "פלסטין" נעלם מהחלוקה המנהלית, השם הזה שרד כמציין את התחום הקודם של המחוז. בסוף המאה ה-15 תיאר הגאוגרף הממלוכי מוג'יר א-דין את הנפות הכלולות ב"ארד פלסטין", ואלו חפפו בקירוב את שטחם של "פלשתינה פרימה" ו"ג'ונד פלסטין".
- ^ שמעון שמיר, איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין פלסטינים לפלסטינים ומדוע זה חשוב, העין השביעית, 1 במרץ 2005
- ^ קוראן: "ועתה עברו בארץ הקדושה, אשר הנחיל ד' אתכם". אזכור נוסף לארץ מופיע בקוראן: "אמרנו אל בני ישראל: גורו בארץ הזאת". (תרגום רקנדורף)
- ^ מקור: מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ
- ^ סקר שערכה החברה להגנת הטבע ב-2007 מצא שהכלנית היא הפרח המוכר והאהוב ביותר בקרב הישראלים.
מירב לוי, פרח הבר האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 בפברואר 2007
הפרח האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, אפוק טיימס, 16.2.2007. - ^ ארז ארליכמן, תצפית בינלאומית: הכרה עולמית לאגמון חולה, באתר ynet, 25 בפברואר 2009
,_Israel_03.jpg)
ארץ ישראל29519780