חסידה

חסידה
חסידה לבנת גרון
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חסידאים
משפחה:	חסידתיים
סוג:	חסידה
שם מדעי
Ciconia

חסידה שחורה

חסידה לבנה

חסידת מגווארי

חסידה מזרחית

חסידה אבדימית

חסידת סטורם

חֲסִידָה (שם מדעי: Ciconia) סוג עוף במשפחת החסידתיים. לחסידה רגליים גבוהות ואדומות ומקור ארוך, ישר וחד. גובהה כמטר. תוחלת החיים של החסידה בטבע היא 10–12 שנה ובשבי גילה עשוי להגיע אף ל־30 שנה.

מינים

• חסידה שחורה (Ciconia nigra)
• חסידה אבדימית (Ciconia abdimii)
• חסידה לבנת־גרון (Ciconia episcopus)
• חסידת סטורם (Ciconia stormi)
• חסידת מגווארי (Ciconia maguari)
• חסידה לבנה (Ciconia ciconia)
• חסידה מזרחית (Ciconia boyciana)

תזונה

שלא כרוב בני הסדרה, הניזונים בראש ובראשונה מדגים, ניזונה החסידה בעיקר מחרקים כגון: ארבה, חרגולים וצרצרים. היא ניזונה גם מבעלי חוליות: דגים (בעיקר חלשים ומתים), דו־חיים, נחשים (ואף צפעונים), אפרוחים וגוזלים שונים, מכרסמים קטנים כגון נברנים ועוד. החסידה משפדת את טרפה בדקירת מקור. בעלי חיים קטנים היא מניפה כלפי מעלה, ובולעת אותם; בעלי חיים הגדולים מכושר בליעתה, היא מרטשת קודם לכן במקורה. החסידות חורפות בארץ בעיקר בבריכות הדגים, לרוב בלהקות גדולות למדי, ומרבות לאכול דגים.

קינון ונדידה

החסידה נודדת למרחקים גדולים. היא מקננת באירופה ובאסיה שבחצי הכדור הצפוני, וחורפת באפריקה שבחצי הכדור הדרומי. בסתיו ובאביב חולפים בשמי ארץ ישראל שני מיני חסידות, החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) והחסידה השחורה (Ciconia nigra), ולעיתים נדירות מקננת החסידה הלבנה בארץ.

החסידה בונה את קינה במקומות שטופי שמש, לרוב על עצים ולעיתים על סלעים. בסביבה עירונית נבנה הקן לעיתים על מגדלים, צריחים, ארובות, עמודי חשמל, וכיוצא באלה, מעשי ידי אדם. קוטר הקן עשוי להגיע ל־1.5-2 מטרים.

החסידה נוהגת, בדרך כלל, לשוב שנה אחר שנה לאותו קן, ועם שובה ממסע הנדידה היא משפצת אותו, כך שהקן הולך וגדל במשך השנים, ועשוי להגביה עד לכדי 2-2.5 מטרים. הרבייה מתבצעת לאחר מחוות ראווה מתמשכות וטקס חיזור מורכב. הנקבה מטילה 2-5 ביצים. הגוזלים פורחים מהקן כשהם בני כ־60 יום. ימים אחדים לאחר מכן הם נוטשים את האזור ונודדים. בני הזוג נקשרים זה בזה לכל חייהם.

כ־70% מקרב גוזלי החסידות לא שורדות את מסע הנדידה. בעקבות שינוי האקלים העולמי, קיצור תקופת החורף והתחממות העולמית, ישנם חסידות שלא נודדות ונותרות באירופה והאדם מסייע בהאכלתם, כך הן גם לא צורכות אנרגיה. הבעיה שנוצרת מכך שבעלי חיים שהיו נאכלים על ידי החסידות מתרבים ומצד שני בעלי חיים שהיו צדים את החסידות מתמעטים.

החסידות מתלהקות ללהקות בנות מאות, ולעיתים אלפי פרטים. הן עושות את מרבית מעופן בדאייה, כשמדי פעם, בהתאם לתנאי הדאייה, הן ממריאות מעלה, ללא ניע־כנף, בארובות של אוויר חם (תרמיקות), וממשיכות בגלישתן־דאייתן. לרוב הן דואות ברום של 300–600 מטרים, אך הן עשויות להינשא לרום של למעלה מ־1.5 ק"מ. בלהקת חסידות נודדת אין סדר וארגון, ולמעשה כל חסידה נודדת כביכול לעצמה, ללא תלות בחברותיה הנודדות עימה. על פי סימן זה קל להבדיל בין להקת חסידות ללהקת שקנאים, המאורגנים במבנים ברורים.

בנדידתן מאירופה לאפריקה, בחודשי הסתיו, עוברות החסידות מרחק של כ־12,000 ק"מ, כ־300 ק"מ ביום. בדרכן הן חולפות לאורך הבקע הסורי־אפריקני ומתנקזות בעיקר דרך עמק בית שאן. מספר החסידות שחולפות בישראל בדרכן דרומה נאמד במאות אלפי פרטים. בדרכן חזרה לאירופה, בתחילת האביב, חולפות חסידות רבות באזור מישור החוף. נדידתן אז איטית יותר, ובעונה זו ניתן לראות חסידות בכל רחבי הארץ, בכרי מרעה, בשדות חרושים, ליד שלוליות, בבריכות דגים ואף במדבר. הגידול במספר החסידות החורפות בישראל חל, כנראה, בגלל הגדלת שטחי השלחין ובריכות הדגים, וזוהי כנראה גם הסיבה לכך שישנן חסידות ששבו לקנן בארץ.

אוכלוסייה

ברוב אזורי אירופה נמצאת אוכלוסיית החסידות בירידה מתמדת, בעיקר במערבה ובמרכזה. סיבותיה של ירידה זו אינן ברורות די הצורך. חסידות רבות נפגעות מחוטי חשמל, מרכב ומכלי טיס. ייבוש ביצות וזיהום מקורות מים תורם גם הוא לירידה במספרן. באזורים שונים בעולם אף יורים בהן בנשק חם. ייתכן שגם חומרי ההדברה שמשתמשים בהם בחקלאות משפיעים עליהן.

החסידה ביהדות

החסידה מוזכרת שש פעמים בתנ"ך. היא נזכרה כשם עוף טמא (ויקרא, י"א, י"ט; דברים, י"ד, י"ח), היא ניכרה באברותיה והייתה סמל לתעופה ”אם אֶבְרָה חסידה ונֹצה” (איוב, ל"ט, י"ג), ומתוארת כבעלת מוטת כנפיים מרשימה שבעזרתה היא מסוגלת לדאות בעזרת זרמי האוויר: ספר זכריה, פרק ה', פסוק ט': ”ואשא עיני וארֶא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפָה בין הארץ ובין השמים” וכן ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק י"ג: ”כְּנף רננים נעלָסה אם אֶבְרָה חסידה ונֹצה.” החסידה היא עוף נודד, כפי שתיאר זאת הנביא ירמיה: ספר ירמיהו, פרק ח', פסוק ז': ”גם חסידה בשמים ידעה מועדיהָ.” אך לעיתים מקננת גם בארץ ספר תהילים, פרק ק"ד, פסוק י"ז: ”אשר שָׁם צִפֳּרים יקננו חסידה ברושים ביתה.”

מסורת

חז"ל, מפרשי התנ"ך ופוסקי ההלכה התחבטו בשאלת זיהויה של ה"חסידה" המקראית. לזיהוי היו השלכות לגבי הכשרת או פסילת העוף לאכילה.

תרגומי התורה ליוונית וללטינית מביאים זיהויים רבים לעוף זה, מה שמעיד על היעדר מסורת זיהוי בידם. לעומתם, בתרגומים הארמיים מסורת הזיהוי עקבית. החסידה נקראת "חוריתא" או "דייתא חוורתא" - העוף הלבן. מסורת זו מצאה את ביטויה גם בתלמוד. אפשר שהשם 'דיה' רומז על כך שמדובר בעוף דורס מובהק, ואפשר שמדובר בשם עממי שאינו מעיד על שיוך סיסטמטי למשפחת הדורסים, אלא בא לאפיין את תכונותיו. כלומר, עוף בעל מוטת כנפיים מרשימה, שדרכו לדאות, ולעיתים צד את טרפו כדרכם של הדורסים. שתי מגמות פרשניות אלה היוו למעשה את היסוד לשני הזיהויים העיקריים שהיו מקובלים מאוחר יותר בימי הביניים.

הזיהויים העיקריים ל'חסידה' בימי הביניים היו של הרב סעדיה גאון ושל רש"י. הרס"ג זיהה את החסידה שבתורה עם ה"צקר", כינוי בערבית לכל עוף דורס שבאמצעותו ניתן לצוד, לרבות כל סוגי הדורסים. רש"י בפירושו לויקרא כתב שהחסידה "זו דיה לבנה - ציגוניה" (Ciconia).

במאה הארבע עשרה פקפק רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש) בדבר אמינות המסורת המתירה את אכילת החסידה. מדבריו משתמע כי באשכנז, באזורים מסוימים בספרד ובצרפת לא אכלו עוף זה. אך בן תקופתו, רבנו ירוחם, צידד בכשרות החסידה על אף שהכיר, ואף הזכיר, את דברי הרא"ש. הוא ציין כי הוא עצמו בעל מסורת על כשרות ה־Ciconia. נראה ששורשי מחלוקת זו נעוצים בפרשנות המקרא לעוף 'חסידה'. דעת המתירים את אכילת ה־Ciconia כנראה משקפת את המצדדים בזיהוי ה'חסידה' לפי שיטת רס"ג, שהיא אינה ה־Ciconia. אם אכן הייתה בידם של אנשים אלה מסורת שמותר לאכול עוף זה, לכאורה לא הייתה צריכה להיות שום מניעה לאכלה. מסורת כזו הייתה כנראה בידי חלק מספרד המוסלמית, אף על פי שאין ראיה חד משמעית לכך והיא בגדר השערה. אך פוסקי צרפת, אשכנז וחלק מאנשי ספרד ראו ב־Ciconia עוף טמא, בעקבות זיהוי של רש"י את ה'חסידה' עם עוף זה.

אפשר שניתן למצוא אישוש לסברה של הטוענים שעוף זה הוא טהור בשל סימני הטהרה שבו. בניתוח אנטומי שנערך בחסידה לבנה באוניברסיטת בר־אילן נמצא שאין לחסידה זפק מובהק, אך קורקבנה נקלף ביד. כמו כן, יש לה אצבע יתרה.

בסופו של דבר, הגישה הפרשנית וההלכתית שה'חסידה' היא ה־Ciconia ולפיכך הוא אסורה - התקבלה על רוב הפוסקים האשכנזים והספרדים כאחד. לא ידועה מסורת אכילה של Ciconia במהלך שבע מאות השנים האחרונות, מאז ימי רבנו ירוחם ועד ימינו.

בקרב יהדות אתיופיה נשמר לחסידה מקום של כבוד כשליחה הדורשת בשלום ירושלים וא"י. מוטיב זה משתקף בשיר שהיו נוהגים הילדים לשיר למראה החסידות הנודדות: ”שימאלה, שימאלה, אגראדצ'ין ארוסלם דהנא...” (חסידה חסידה, דרשי בשלום ירושלים...)

ראו גם

• מקור חסידה
• מבצע חסידה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23556306חסידה