חתול הבית

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חתול" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חתול (פירושונים).
חתול הבית
אוסף תמונות חתולים
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה יונקים
סדרה טורפים
משפחה חתוליים
סוג חתול
מין חתול בר
תת-מין חתול הבית
שם מדעי
Felis silvestris catus

חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus) הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. החתול נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון.[1] החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטראקציה מזדמנת עם בני מינו.

אטימולוגיה

החתול משתמש בשפמו על מנת לחוש את זרמי האוויר סביב העצמים השונים בדרכו
חתולה ג'ינג'ית בחול

מקור המילה "חתול" הוא בלשון חז"ל.[2] בעברית המקראית ככל הנראה נקרא החתול "אי".[3] המילה מופיעה בפסוק "וענה איים באלמנותיו"[4] ותורגמה בתרגום יונתן בן עוזיאל כ"ויצטרחן חתולין בבירנתיהון". באופן דומה פירש רש"י את הפסוק "ויגורו חתולים בארמנותיו".

בימינו הועלו ההשערות שמוצא המילה מהשורש ח.ת.ל. שמשמעותו כיסוי, שכן החתול מכסה צרכיו. השערה נוספת היא שמוצא המילה מהמילה הערבית חַיְטַל - אחת המילים לחתול שמורה גם על כלבים. שני הגזרונים הללו קלושים למדי.[5]

חתולי הבית וחתולי הבר

חתולי הבית עברו אלפי שנים של גידול וטיפוח גנטי. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא תכונות רבות, שנשארו פראיות ושמזכירות מינים אחרים בסוג חתול:

ציד - רוב גזעי החתולים המבויתים שומרים על יכולת הציד שלהם. פעולת הציד כוללת מארב, הליכה צמודה לקרקע וזינוק מהיר אל הטרף בשעת-כושר. לעומתם, קיימים גזעים שפותחו על ידי האדם כגון רגדול וחלק מהגזעים הפרסיים, שהיכולת שלהם לצוד, לזנק, או להגן על עצמם, מוגבלת ביותר.
טיפוס - הודות לציפורניים חדות הנשלפות מכיסים מיוחדים שמצויים בכפותיהם של החתולים, סיגלו הם את היכולת לצוד על עצים או לברוח אליהם בעת סכנה. מינים מסוימים במשפחת החתוליים נוהגים להחביא שם את טרפם.
ניקיון - החתוליים שומרים על ניקיונם, ונוהגים ללקק את עצמם. חתולי הבית אף נוהגים לכסות את הפרשותיהם בחול.
ראייה - לחתולי הבית ראייה מעולה גם בחשיכה כמעט מוחלטת. ראייה זאת מושתתת בעיקר על הבחנה בתנועת עצמים.
שמיעה - יכולת השמיעה של חתולי הבית נשארה מפותחת מאוד.
פרווה - הצבעים והצורה המנוקדת או המפוספסת (כמו בחתול טאבי) הן תכונות טבעיות בקרב חתולים. מקורן באבותיו של חתול הבית, חתולי הבר.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבעי חתולים

מאפיינים פיזיים

תרשים אנטומי של חתול
עין חתול בעלת אישון מוארך
שיני החתול

משקלו של חתול בית בוגר נע בממוצע בין 4–5 קילוגרם. תוחלת החיים הממוצעת נעה בין 10–15 שנים, כאשר חתול מבוית מאריך חיים יותר מחתול רחוב. תוחלת החיים הארוכה ביותר שתועדה היא 38 שנים ושלושה ימים[6] כשהחתולה קרים פאף (Creme Puff) מתה בשנת 2005 באוסטין, טקסס. טמפרטורת הגוף הממוצעת של חתול נעה בין 38.5 למעט יותר מ-39 מעלות צלזיוס.

לחתול מאפיינים פיזיים ההופכים אותו לטורף מובהק.[7] כשאר בני משפחת החתוליים, נמנה החתול עם המפותחים שבין הטורפים היבשתיים. גופו מותאם במיוחד לציד, בעיקר בלילה, ולאכילת בשר. גם קיבת החתול מותאמת בעיקר לאכילת בשר.[8]

עין החתול דומה במבנה לעין האדם, אך ראיית החתול טובה יותר בלילה (רגישות של פי שישה מעין אדם). באור יום חזק מקבל אישון החתול צורה אופיינית של סדק אנכי צר. בלילה עינו פתוחה לרווחה וזוהרת בחושך עקב החזרת האור מתאים מיוחדים הנמצאים בה (הטפטום). לחתול יש שלושה עפעפיים: עליון, תחתון וצידי; כך הוא יכול לשלוט היטב בגודל פתיחת העין. בעבר חשבו שהחתולים הם עיוורי צבעים, אך בעקבות מחקרים שנעשו התגלה כי הם מבחינים בין צבעים שונים, הגם שאינם מייחסים להם חשיבות (מה שהביא למחשבה זו מלכתחילה).

לחתול שמיעה חדה המסייעת לו לשמוע קולות מכרסמים ולצודם. שמיעתו היא מאוד רגישה ובין הטובות ביותר של כל יונק. החתול יכול לזהות מגוון רחב מאוד של תדרים, מ-55 הרץ ועד ל-79 קילו הרץ, טווח של 10.5 אוקטבות. לשם השוואה, טווח השמיעה של בני האדם הוא בין 20 הרץ ל-20 קילו הרץ וטווח השמיעה של כלבים בין 40 הרץ ל-45 קילו הרץ, כאשר הטווח של שניהם הוא כ-9 אוקטבות. עם זאת, השמיעה נחלשת משמעותית עם השנים וכבר בסביבות גיל חמש שנים החתול יתקשה להבחין בתדרים הגבוהים. חתולים רבים נדרסים משום שאינם שומעים את המכונית הקרבה אליהם (לו שמעו יכלו לברוח). גורם זה מקטין את סיכויי ההישרדות של חתולי רחוב בגיל מבוגר.

לחתול מגזע מעורב יש 4 סוגי שערות בפרוותו: פלומה, שערות זיפיות, מגן וזיפים (שערות השפם). בגזעים שונים היחסים בין סוגי השערות שונים; כך נוצרות פרוות בעלות תכונות ייחודיות. ככלל, רוב מוחלט (99.5%) של החתולים שפרוותם בעלת שלושה צבעים, הם ממין נקבה. חריגים יכולים להתאפשר רק אצל זכרים הלוקים בתסמונת קליינפלטר (תסמונת XXY). לחתול יש שערות על השפה העליונה הנקראות זיפים. ישנן 12 שערות שכאלה בכל צד, בנוסף לשפם. הזיפים נמצאים בחלקים נוספים בגוף החתול. הם בעלי תפקיד חשוב ביכולת הציד, וחתול שזיפיו חסרים יתקשה בייחוד בציד לילי. כפי הנראה החתול משתמש בשפמו על מנת לחוש את זרמי האוויר סביב העצמים השונים בדרכו.[9]

פה החתול מותאם לנשוך נשיכת מוות במכרסמים ובציפורים ולאכילת בשר. בקדמת הפה נמצאים הניבים שבהם הוא הורג את טרפו. בלשון החתול יש גבשושיות קשות שבהן הוא נעזר לגרם בשר מעצמות. הטעמים המורגשים על ידי החתול הם מר, חמוץ ואומאמי. כל החתוליים חולקים מוטציה גנטית שלא מאפשרת לבלוטות הטעם שלהם להיקשר למולקולות סוכר ולכן אינם מסוגלים לחוש בטעם המתוק (החתול יכול לחוש גם בחריפות מאכלים). בפיו של החתול נמצא איבר יעקובסון המזהה כימיקלים שונים. איבר זה קיים אצל בעלי חיים רבים, ויש לו תפקיד חשוב בבחינת טיב מאכלים. אצל חתולים, איבר זה קטן ובלתי מפותח, ולכן ניתן לראות חתולים המפשילים את שפתותיהם בתגובת פלהמן, במטרה להביא אוויר אל איבר יעקובסון.

לחתולים יש חוש ריח מפותח ביותר. משטח ריר ההרחה באף, גדול פי שניים מזה של האדם, וקטן רק במעט מזה של הכלב. החתולים רגישים מאוד לפרומונים מסוג 3-Mercapto-3-methylbutan-1-ol, הנמצא בשתן. כמו כן, לחתולים יש תגובה חזקה לצמחים כגון נפית, המכילים כימיקל בשם נפטלקטון, שאותו הם מסוגלים לזהות אף בריכוז נמוך של 0.1ppm. לצמחים ולריאן ואקטינידיה יש השפעה דומה מכיוון שהם דמויי פרומון.

לכף הרגל של החתול, כשאר בני משפחת החתוליים, כריות שעליהן הוא מהלך, המאפשרות לצעדיו לא להישמע (למטרות ציד). בכריות אלה מוטמנות ציפורני החתול.

חתולים חיים כעשר עד חמש עשרה שנים בממוצע. ככלל, חתול החי בבית מגיע לגיל מופלג יותר מזה של אחיו החי ברחוב, וחתול מעוקר חי, בממוצע, שנים רבות יותר מחתול שאינו מעוקר.

החתול נעזר בעזרת שפמו כדי להרגיש דברים שונים. כאשר שערות החתול נכפפות הוא מבין שיש מכשול בדרכו ועוקף מדרך אחרת, חתול ללא שפם יתקשה להלך ויפצע ממכשולים שעומדים בדרכו.

רפלקס ההתיישרות של חתולים גורם להם לנחות על רגליהם בנפילה.

מאפייני התנהגות

חתול עם גב מקושת - תנוחה אופיינית לחתול מתגונן

מאפייני התנהגות של חתול בית כוללים גירגור בעת שמחה ושביעות רצון וכשכוש בזנב בעת מתיחות או עצבנות. החתולים נוהגים לזקוף את זנבם כשהם חשים ביטחון, אם בנוכחות אמם, או מי שמגדל אותם. במקרה שחתול חש איום או סכנה, הוא יברח או ינסה להבהיל את היצור המאיים באמצעות קולות ותנועות איום, כפעירת פה המלווה בחשיפת שיניים וקול נשיפה חזק, משיכת אוזניים לאחור, קימור חד של הגב, פרווה סמורה והרמת רגל במטרה לשרוט או להבהיל.

חתולים, ככלל, הם חיות לילה ומרבית פעילותם היא בשעות אלה. מכיוון שגופם מותאם לפעילות לילית זו, הם נוהגים לישון ביום שעות רבות כדי לאגור כוח ללילה ולכן לעיתים נתפסים כ"עצלנים". גם ראיית הלילה מפותחת היטב אצל חתולים.

סימון ושמירה על טריטוריה

חתולים, כמו בעלי חיים אחרים, קנאים לטריטוריה (אזור מחיה) שלהם, והם נוהגים לסמן אותה בריח - באמצעות שתן (זכרים לא-מסורסים בלבד), התחככות בחפצים או שריטות (באזור הציפורניים ישנן בלוטות המפרישות ריחות ייחודיים לכל חתול). על הטריטוריה מתנהלים עימותים רבים במטרה לסלק פולשים, אך מכיוון שהם מצוידים בציפורניים ושיניים קטלניות הם יעדיפו לא להילחם בכל העוצמה אלא יסתפקו בהפגנת כוח ללא מגע ישיר. חתולים עשויים גם לתקוף זרים החודרים לבית שבו הם שוכנים, כפי שהם היו תוקפים חתול אחר.

כאשר חתול נמצא מחוץ לטריטוריה שלו הוא יהיה בדרך כלל חסר ביטחון ומפוחד. בשל הקשר החזק של החתול לטריטוריה, חתולים מבויתים רבים שבעליהם עוברים דירה מנסים לברוח ולחזור למקום המוכר להם, וחלקם עוברים בדרכם לביתם הקודם מרחק רב. כדי למנוע זאת יש לסגור אותם למשך מספר ימים בבית החדש, כדי שיחושו כי זו הטריטוריה שלהם.

חתול טורף ארנב
הגדלה


חתול הבית כטורף

חתול הבר בוית במצרים העתיקה לפני כ-4,000 שנה לצורך הדברת מכרסמים במשק האדם, ותכונותיו כטורף השתמרו מבלי שחל בהן שינוי לעומת מין המוצא. במקומות רבים בעולם תועדה השפעת חתולי בית על אוכלוסיית חיות בר ונמצא כי לחתולים השפעה רבה. חתולים אחראים באופן ישיר לסיכונם של מינים רבים מקבוצות טקסונומיות שונות.

השכיחות הגבוהה של חתולי הבית מהווה מקור לדאגה בקרב שומרי טבע ברחבי העולם. במדינות רבות בעולם המערבי גוברת ההכרה שיש לטפל באוכלוסיות חתולי הבית בדרכים שונות כדי לצמצם את השפעתם השלילית על עולם החי. עם זאת, הגישה לפתרון בעיית החתולים ודרכי הטיפול בה נמצאות בשנות האלפיים במרכזו של ויכוח חריף.[10] "חתול הרחוב" הוא כינוי לקבוצת החתולים הגרים ברחובות הערים. הם נמנים עם אותה קבוצה (תת-מין) כמו חתולי הבית, אך הם ננטשו על ידי בעליהם או נולדו ברחוב. תופעת חתולי הרחוב היא תופעה הקיימת ברוב מדינות העולם, ובהן ישראל.

הריבוי נגרם עקב הזמינות הגבוהה של המזון ומקומות המסתור, וכן נטישה של חתולי בית וקצב ריבוי טבעי גבוה. צפיפות האוכלוסייה מגבירה בצורה ניכרת את הקרבות בין הזכרים שאינם מסורסים. תנועת כלי הרכב מאיימת על חייהם. הריבוי העצום, התחלואה והתמותה יוצרים אוכלוסיות חתולים רעבות, לא יציבות וחולות. כאשר מצב אוכלוסיית החתולים מתדרדר החתולים הופכים למטרד לבני האדם. ריבוי אוכלוסיית החתולים מעלה צורך לוויסות הִתרבות החתולים.

קיימות דרכים שונות למניעת התרבות בלתי מבוקרת וצמצום מספרם של חתולי הרחוב. המתה המונית היא שיטה זולה יותר אך מהווה פגיעה בזכויות בעלי חיים כפי שנקבעו בחוק צער בעלי חיים ובפסיקת בית המשפט העליון; בנוסף, יש המטילים ספק ביעילותה. שיטה אחרת מתבססת על עיקור וסירוס לצד הקמת נקודות האכלה מסודרות, מתוך הנחה שהחתולים המסורסים והמעוקרים תופסים את הטריטוריה ומונעים מחתולים אחרים להיכנס אל תחום מחייתם.

תופעות מיוחדות

  • קניבליזם - תופעה של אכילת הגורים על ידי הנקבה. תופעה זו עלולה לקרות עקב דחק, והיא נפוצה יותר בהיריון ראשון.

חתולים ואיכות הסביבה

חתולי רחוב רבים מצויים ברעב תמידי ובחיפוש אחר מזון, שאותו הם מוצאים לרוב בפחי אשפה. מקור מזון אחר הוא ציד של בעלי חיים קטנים, כגון מכרסמים, זוחלים או ציפורים. למרות אלפי שנים של ביות, החתולים נשארו ציידים מעולים, ומביאים לקטילה משמעותית של זוחלים, ציפורים ומכרסמים באזורי מחייתם. פעילות ציד אינטנסיבית קיימת גם אצל חתולים רבים המואכלים דרך קבע. בשיניו של החתול מצויים חיידקים שלאחר הנשיכה גורמים זיהום לטרף, מה שמקטין את סיכויי הישרדותו גם אם הצליח להימלט. הציד האינטנסיבי של החתולים עשוי להועיל לאדם על ידי ויסות אוכלוסיות מזיקים כגון מכרסמים, תיקנים ונחשים. אך הוא גם בעל השפעות שליליות על המגוון הביולוגי, בייחוד באזורים בהם החתול מהווה גורם זר למערכת הטבעית המקומית, כגון ניו זילנד.

מחלות ומזיקים

גזעי חתולים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קטגוריה:גזעי חתולים

ידועים יותר מ-100 גזעים, שמתחלקים לארבע קבוצות עיקריות: ארוכי-פרווה, פרווה חצי-ארוכה, קצרי-פרווה ואוריינטליים.

פרווה קצרה

פרווה חצי-ארוכה

חתול סיאמי. חתול אוריינטלי.
חתול פרסי. חתול בעל פרווה ארוכה.

פרווה ארוכה

אוריינטליים

החתול והאדם

פסל מצרי מברונזה של האלה בסתת במוזיאון הלובר



החתול במגפיים, אגדה עממית אירופאית על חתול ערמומי שהמליך את אדונו למלך

החתולים מצויים בסביבת בני האדם ובחברתם משחר ההיסטוריה האנושית המתועדת, ואף קודם לכן. מחקרים גנטיים חדשים סבורים כי החתול בוית לפני למעלה מ-4,000 שנים באזור הסהר הפורה ולא במצרים כפי שסברו לפני כן.[11]

החתול במצרים העתיקה

לפני כ־3,600 שנה היו, בוודאות גבוהה, חתולים מבויתים במצרים העתיקה. המצרים נהגו בחתולים מנהג של כבוד אלים, בהיותם טורפי מכרסמים ושומרי אוצר התבואה של המדינה. העונש על הריגת חתול היה מוות.[12] במצרים חתולים נחנטו ונמצאו מאות אלפי חתולים חנוטים בעת החדשה. למצרים הייתה אלה דמוית-חתול בשם "בסתת", אשר הייתה שומרת ראשו של "רע". בחג שהיה נערך לכבוד בסתת מדי שנה, היו נאספים כחצי מיליון בני אדם, ואל מקדשה היו מובאים כ־100,000 חתולים חנוטים.[13]


באירופה בימי הביניים

זוהרם של החתולים הועם בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו נתפסו החתולים כעוזרי המכשפות וכמייצגי ממלכת הרוע והשטן, חתולים בצבע שחור נרדפו במיוחד. חתולים נרדפו והושמדו בכל רחבי אירופה יחד עם מי שגידל אותם, לרוב נשים שנתפסו כמכשפות והועלו על המוקד. דעה מקובלת אומרת כי אחת הסיבות למגפת הדבר באירופה במאה ה-14 הייתה ריבוי בלתי נשלט של עכברים ועכברושים, תוצאת לוואי של חיסול אוכלוסיית טורפיהם הטבעיים - החתולים.

חתולים באסלאם

באסלאם החתול הוא חיית מחמד מכובדת מאוד. על-פי הסונה (המסורת שבעל-פה) וגם על פי החדי'ת, הנביא מוחמד החזיק בביתו חתול ששמר עליו. בארצות מוסלמיות חתולים זוכים לכבוד רב ואף ישנו נוהג בקרב מוסלמים להכניס למסגדים חתולים ולספק להם מקום לינה ומזון למען לא היפגעו.

התייחסויות לחתול ביהדות

חז"ל[14] רואים בהתנהגות החתול משום צניעות - "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה - היינו למידין צניעות מחתול" ומסביר שם רש"י "שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו".

ככל בעל חיים אסור על פי ההלכה לסרס חתול זכר, דין הנקבה יותר מורכב. עם זאת, רבנים מרכזיים, בהם הרב שלמה אבינר, מתירים זאת מפאת צער בעלי חיים. יש רבנים המתירים סירוס ועיקור בתנאי שטרם הניתוח מתבצעת מכירה של בעל החיים לגוי לצורך הניתוח. בסיום הניתוח נרכש בעל החיים מחדש על ידי בעליו.[15]

אמונות טפלות על חתולים

בתרבות העממית נפוצות אמונות טפלות רבות הנוגעות לחתולים. רובן בעלות משקעים מיתולוגיים ואינן בעלות בסיס עובדתי, או שיש להן בסיס קלוש בלבד. בין האמונות הבולטות ניתן למנות את הבאות:

  • לחתולים תשע נשמות - אמונה טפלה שמקורה אצל המצרים הקדמונים שייחסו לחתולים תכונות אלוהיות (בסתת, אלת היופי והפוריות המצרית, הייתה חתולה ובעלת שליטה בחתולים). מאוחר יותר, בדתות פגניות מסוימות (למשל במיתולוגיה הקלטית - חתול הסית'), יוחסו לחתול תכונות שטניות והוא נחשב כהתגלמות של השטן. אמונה זו נוצרה עקב אורח חייו של החתול (חיה טורפת, לילית, מתבודדת) ומבנהו הגופני (עיניו הזוהרות בחושך, אזניו המחודדות וגופו הגמיש המאפשר לו להשתחל מבעד למעברים צרים).
  • החתול הוא אויבו של הכלב - מקורה של אמונה זו בהתנגשות הטריטוריה של החתולים והכלבים, שהסיבה לה היא היותם של שני מינים אלה חיות מבויתות שעם הזמן נוצרה ביניהן יריבות על שטחים ועל מזון. עם זאת, קיימים בתים רבים בהם חיים כלבים וחתולים יחדיו.
  • חתול שחור מביא מזל רע - אמונה שמקורה בתפיסה שלפיה החתול השחור הוא התגלמותו של השטן.

החתול בייצוגים התרבותיים

הצעידה המפורסמת של פליקס מתוך הסרט "ענק כאוקיינוס" (1930)
כיכר החתולים בשכונת אם המושבות בפתח תקווה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קטגוריה:החתול בתרבות

החתול מופיע בתרבות האנושית במגוון רחב של מופעים וייצוגים, מהם אלגוריים לבני-אדם. הוא משמש דמות מלאת-אופי ומודל רב-השראה בספרות ובתיאטרון, בקולנוע, בקומיקס ובאין-ספור סדרות הנפשה בטלוויזיה, ואף במחשבה הפילוסופית והמדעית (לדוגמה החתול של שרדינגר). ביצירה המוזיקלית "פטר והזאב" הקדיש פרוקופייב לדמותו של החתול את הקלרנית. בפריז של המאה ה-19 היה "החתול השחור" (לְ-שַה נוּאַר) שמו וסמלו המסחרי של תיאטרון קברט חלוצי. משארל פרו ועד ג'יי קיי רולינג הועלו על הכתב סיפורים ומשלים רבים על החתול.

ציור חתולים היה חביב על מגוון ציירים בהיסטוריה. בעיר אמסטרדם שוכן "קבינט החתולים", מוזיאון המציג יצירות המוקדשות כולן לחתולים. חתולים מופיעים גם כגיבורי ספרים רבים מאוד, החתולה, של קולט (רסלינג), ג'ני, של פול גאליקו (ספרית פועלים), סיאמינה, של אורי אורלב (עם עובד), אם למנות מעטים.

אורגן חתול הוא כלי נגינה בדיוני המורכב משורה של חתולים הקשורים למקומם כאשר זנבותיהם נמתחים מתחת לכלי מקלדת כך שחתולים מייללים בכל פעם שקליד כלשהו נלחץ.

כלי הפריטה היפני המסורתי, השמיסן, עשוי מעור חתול המתוח מעל תיבת התהודה.

אכילת בשר חתול

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בשר חתול

בשר חתול נאכל באופן לא סדיר בדרום סין, צפון וייטנאם, פרו, קמרון, ספרד, ארגנטינה, שווייץ ובאזורים כפריים של בולגריה.

החתול אינו חיה כשרה ביהדות, ולפיכך נאסרת ביהדות אכילת חתולים. גם באסלאם נאסרת אכילת חתולים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "חיי חתול", מאמר בבלוג: האייל הקורא - דיונים עם פתיל ארוך, מאת איזי נבו
  • דייוויד טיילור, החתול, ספר מקיף בנושא גזעי חתולים והטיפול בהם
  • ד"ר ע. הדר, חתולים, הוצאת מסדה, 1983. מתמקד יותר בטיפול בחתולים ופחות בגזעיהם
  • ג'פרי מוסאייף מאסון, תשע הנשמות של החתול - מסע אל חיי הרגש של החתולים, הוצאת מחברות לספרות, 2005
  • דזמונד מוריס, על חתולים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1989 (סדרת ספרים)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. חתול הבית, אתר "סיינטיפיק אמריקן"
  2. למשל תוספתא בכורות פרק א הלכה ה: חתול (יולד) לחמשים ושנים יום
  3. בפירוש דעת מקרא על הפסוק: "איים תרגם יונתן חתולין ומסתבר שהם חתולי הבר".
  4. ספר ישעיהו יג כב, המילה מופיעה גם בישעיהו לד יד: "ופגשו ציים את איים" ותורגמה שם באופן דומה
  5. אילון גלעד, האופן המסתורי שבו קיבל החָתוּל את שמו העברי, באתר הארץ, 6 במאי 2015
  6. [1], באתר ספר השיאים של גינס
  7. עם זאת, חתול מבוית המושלך לרחוב אינו יכול לספק לעצמו את כל צרכיו ועלול למות ברעב
  8. שלא ככלב למשל שקיבתו מתאימה לאכילת מזון נוסף
  9. דזמונד מוריס, על חתולים ואנשים
  10. בריקנר בראון, ע' (2010). השפעת חתולי-בית על חיות-בר ועל שמירת טבע. אקולוגיה וסביבה 2: עמ' 57-64
  11. האב הקדמון של מיצי, מי היו אבות אבותיו של החתול המודרני?
  12. האגדה מספרת שבעת מלחמה בין מצרים לפרסים החזיקו האחרונים חתולים בידם, המצרים לא יכלו להילחם וכך הובסו במלחמה
  13. דייוויד טיילור, החתול, בהקדמה
  14. מסכת עירובין, דף ק', עמוד ב'
  15. האם מותר לסרס כלבה, הרב אליעזר מלמד, אתר "ישיבה"