קרטוגרפיה של ארץ ישראל
הקרטוגרפיה של ארץ ישראל היא תהליך הפקת המפות שבהן מופיעה ארץ ישראל, החל מתקופה העתיקה ועד ימינו.
ארץ ישראל הופיעה במפות החל מהתקופה העתיקה. בתקופות מאוחרות יותר, בשל חשיבותה הדתית לדתות המונותאיסטיות היא זכתה להופיע במפות העולם (ברבות מהן, כאשר היא וירושלים בפרט מצוירות כמרכז), ובמפות בעלות הקשר דתי. חשיבותה הדתית הקנתה לארץ ישראל רצף קרטוגרפי לאורך ההיסטוריה, אם כי רבות מהמפות שבהן הופיעה היו מפות לשם הצגת השקפת העולם הדתית של מכין המפה, ולא מפות מדויקות שמציגות את המציאות הגאוגרפית בארץ ישראל.
המיפוי המודרני של ארץ ישראל, התחיל עם מיפוי ז'אקוטן בשנת 1799. פייר ז'אקוטן היה קרטוגרף בחיל ההנדסה של נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. האזור בו עבר מסעו של נפוליאון (בעיקר במישור החוף) מופה באמצעות מדידות מדויקות לזמנו, ויתר אזורי הארץ הושלמו לפי תיאורים של מורי דרך מקומיים ומפות קדומות יותר, ועל כן סובלים מחוסר דיוק. המיפוי הטופוגרפי הראשון שכולו התבסס על מדידות בשטח, היה המיפוי שנעשה על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בין השנים 1871–1878. מיפוי זה לא כלל את הנגב, שמופה לראשונה ב-1948 על ידי יחידת המיפוי של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות.
מפות הקרן לחקר ארץ ישראל שימשו את הצבאות הלוחמים במלחמת העולם הראשונה בשטח ארץ ישראל, והצבא הגרמני אף הוציא מפות המתבססות על תצלומי אוויר (תצלומי האוויר הראשונים של הארץ). לאחר המלחמה והחלת המנדט הבריטי, הוקמה מחלקת המדידות של המנדט ותחתיה נערכו כמה סקרים גאוגרפיים של הארץ. שתי סדרות מפות מרכזיות נערכו על ידי מחלקת המדידות המנדטורית בקנה מידה של 1:100,000. בתום המנדט והקמת מדינת ישראל הוקמה מחלקת המדידות של מדינת ישראל על בסיס מחלקת המדידות של המנדט. לימים הפכה מחלקה זו למפ"י – המרכז למיפוי ישראל. מפ"י הוא המרכז המקצועי הלאומי לתחום הקרטוגרפיה, תשתית המיפוי והמדידה של מדינת ישראל. מפ"י כפוף למשרד הבינוי והשיכון.
מיפוי עתיק של ארץ ישראל
ערך מורחב – מפות ארץ הקודש
מפת מידבא
- ערך מורחב – מפת מידבא
מפת מידבא- המפה העתיקה ביותר של ארץ ישראל (542–570 לספירה)
המפה העתיקה ביותר המפרטת את ארץ ישראל מכונה מפת מידבא. ייצור מפה זו מתוארך להיות בין השנים 542–570 לספירה. המפה התגלתה ב-1884 בפסיפס על רצפת הכנסייה הביזנטית על שם גאורגיוס הקדוש, בעיר מידבא בירדן. מפה זו מציגה את ארץ ישראל ממצרים ועד סוריה ועליה מופיעים אתרים המוזכרים באונומסטיקון, שנכתב על ידי הנזיר אוסיביוס במאה ה-4 לספירה. האומניסטיקון של אוסיביוס, הוא ספר המרכז מחקר גאוגרפי-היסטורי מקיף שערך הנזיר, בו הוא זיהה את מיקומם של האתרים המוזכרים בכתבי הקודש הנוצריים (התנ"ך והברית החדשה), עם אתרים ונקודות ציון מתקופתו.
במפת מידבא ניתן למצוא את האתרים המוזכרים באונומסטיקון כאשר גודלם מציין את חשיבותם, כך שירושלים ממקומת במרכז המפה, ומופיעה בקנה מידה גדול במיוחד וברמת פירוט גבוהה. המפה ברובה היא מפה היסטורית, במובן זה שהיא מתארת את האזור הגאוגרפי כפי שהיה בתקופה קודמת לתקופת הכנתה, אך היא משלבת גם אלמנטים עדכניים לתקופתה כמו כנסיית הקבר. מיקומה של כנסיית הקבר הוסט למרכז ירושלים כדי להדגיש את חשיבותה[1].
הפסיפס בו צוירה המפה ניזוק בחלקו בעת שיפוץ הכנסייה.
מפת פויטנגר
- ערך מורחב – מפת פויטינגר
מפה נוספת מהתקופה הרומית, המתארת גם את ארץ ישראל, היא מפת פויטנגר המתוארכת לשנת 365 לספירה לערך. היא נתגלתה במנזר בדרום גרמניה במאה ה-16 ופורסמה על ידי המדינאי ואספן העתיקות הגרמני קונרד פויטינגר (Konrad Peutinger). המפה, המציגה את הדרכים ואת המחוזות של האימפריה הרומית, היא ריאלסטית יחסית ועדכנית לתקופתה. המפה מקיפה את כל השטח מגאליה במערב ועד הודו במזרח. מופיעות בה הערים באימפריה לפי חשיבותן (באמצעות סימנים מוסכמים) ויש בה ציון מרחקים במיילים רומיים. מפה זו נוצרה למטרות מעשיות כמו מסחר, מיסים ומטרות צבאיות, וניתן למצוא את ארץ ישראל כפי שהייתה בתקופה זו.
מפות בימי הביניים
בתקופת ימי הביניים באירופה יוצרו מפות שחלקן נשתמרו עד לימינו. רובן המוחלט לא שימשו למטרות מעשיות אלא למטרות סמליות, ועל כן לא נשמר בהן דיוק גאוגרפי, ובחלקן אף הופיעו ציורים של חיות או אנשים מיתולוגיים. מטרתן המרכזית הייתה להמחיש את תפיסת העולם הדתית, או להציג מקומות וסיפורים מכתבי הקודש בהקשר גאוגרפי. ברבות ממפות העולם שצוירו באותה התקופה (מפות O-T) ירושלים הוצבה במרכז, וסביבה שלוש היבשות של ה"עולם הישן" : אסיה מלמעלה, אירופה לכיוון שמאל ולמטה ואפריקה לכיוון ימין ולמטה. מפות אלו היו ערוכות לכיוון מזרח (כך שהמזרח היה החלק העליון של המפה), ולא כפי שנהוג כיום לכוון מפות לצפון. מפות אלו היו מבוססות בעיקרן על כתובים ודברי הגות ולא על מדידת השטח בפועל.
בשלהי ימי הביניים, במאה ה-13, עקב שיפור בתחבורה הימית, החלו להופיע מפות לניווט ימי. מכיוון שלמפות אלו היה שימוש מעשי, הן היו מדויקות יותר וחפות מאלמנטים תאולוגיים. במפות אלו הודגשו יישובי החופים, ועל כן הן כונו מפות פורטולאנו (מהמילה הלטינית לנמל, Portus). במפות הניווט בים התיכון ניתן למצוא את ערי החוף של ארץ ישראל. מפות אלו עזרו לשפר את טכניקות המיפוי ודרכי ההצגה של אלמנטים גאוגרפיים במפה, ובעקבות המפות הימיות החלו להופיע גם מפות מדויקות יותר של פנים הארץ.
.jpg)
מפות מארינו סאנודו
המפות בכתביו של הגאוגרף והמדינאי הוונציאני מארינו סאנודו מתארות את ארץ ישראל של התקופה הצלבנית. סאנודו שהה במזרח וביקר בארץ ישראל ערב כיבוש עכו בידי הממלוכים בסוף המאה ה-13. לאחר נפילת המדינות הצלבניות התמסר סאנודו לתכנון מסע צלב נוסף לארץ ישראל. את התכנון הוא פרסם בחיבור "תנאי ארץ הקודש" (Condisiones Terra Sanctae) שהושלם בשנת 1310, וכתוספת, כהבהרה ויזואלית לכתוב, הוא הזמין את הכנתו של אוסף מפות ארץ ישראל מהקרטוגרף הגנואזי פייטרו וסקונטה (Pietro Vesconte). במפות אלו ניתן למצוא אלמנטים טופוגרפיים, כמו מקורות מים, נחלים ומעיינות, הרים, כמו גם ערים, מבצרים ומצודות. שמות המקומות המופיעים במפות כתובים בעירוב של לטינית מתקופות שונות וצרפתית של התקופה הצלבנית. המקומות המופיעים במפה גם הם עירוב של מקומות עם חשיבות לתקופת המאות ה-12 וה-13 ומקומות שמוזכרים במסורות עתיקות יותר, שאומצו על ידי הצלבנים. במפה זו יש שימוש באלמנטים הלקוחים ממפות הניווט הימי. כמו כן, הארץ מחולקת בהם לרשת של משבצות שאורך כל אחת מצלעותיהן היא לאוקה אחת. רשת זו דומה במקצת לרשת הקוארדינטות המודרנית ועוזרת להתמצאות במפה. מפות אלו מתארות את ארץ ישראל מדן ועד באר שבע, ומהים התיכון ועד המדבר שבעבר הירדן המזרחי. המפות סובלות מאי-דיוקים רבים, אך נותנות מבט ריאלסטי על ארץ ישראל בתקופה הצלבנית. כמו כן, ירושלים כבר איננה מופיעה במרכזה של המפה[2].
מפות מתקופת הרנסאנס והרפורמציה
בתקופת הרנסאנס והרפורמציה, ואיתן החזרה למקורות הידע העתיקים, שופרו משמעותית דרכי ייצור המפות והמדידות וכך גבר דיוק המפות. בתקופת הגילויים חשיבותה של הגאוגרפיה עלה, וקרטוגרפים דגולים רבים כמו גרארדוס מרקטור (יוצר היטל מרקטור) פעלו בזמן זה. הקרטוגרפים הוסיפו לייצר מפות של ארץ ישראל, אך ברובן הן עדיין היו בעלות הקשר דתי ונסמכו על מקורות קדומים ועל תיאורים כתובים ולא על מדידות מדויקות. רוב המפות הללו עדיין היו מפות היסטוריות שתיארו את ארץ התנ"ך, ולא את ארץ ישראל בתקופתם. בתקופה זו גם יוצרו כמה מפות עבריות, דתיות גם כן, שהציגו בעיקר את חלוקת ארץ ישראל ל-12 השבטים ואת מסע בני ישראל במדבר.
המיפוי המודרני של ארץ ישראל
המדע ויכולות המדידה הוסיפו להשתפר והחלו להופיע מפות מדויקות יותר ויותר. מפות מדויקות כבר הסתמכו על מדידות מדויקות בשטח בלבד. למרות הקדמה, מיפוי מדויק בתקופה זו, היה תהליך ארוך שדרש משאבים כספיים רבים, ועל כן, ההתקדמות ובחירת אזורי המיפוי נטתה בעיקר לפי אינטרסים כלכליים ופוליטיים של מדינות וגופים פרטיים. לארץ ישראל הייתה חשיבות דתית רבה, אך חשיבות כלכלית ופוליטית פחותה ועל כן, היא זכתה למיפוי מדויק רק לקראת סוף המאה ה-19.
מיפוי ז'אקוטן
תחילתו של מיפוי מודרני בארץ ישראל הייתה בשנת 1799 בעת מסעו של נפוליאון בארץ ישראל ומצרים. נפוליאון הקפיד לצרף למסעותיו מדענים וחוקרים משלל תחומים כמו אסטרונומיה, וארכאולוגיה, וכמו כן מיפוי וגיאודזיה. לראשות החוקרים הללו עמדו כלים מדעיים מתקדמים למאה ה-18 ותפקידם היה לחקור ולהפיץ את הידע, כחלק מרעיונות המהפכה הצרפתית. ביניהם היה פייר ז'אקוטן קרטוגרף וקולנול בצבא נפוליאון שפיקד על צוות מהנדסים, שמיפה את השטחים שבהם עבר הצבא בלוב, מצרים וארץ ישראל. תוצרי המיפוי נאספו באטלס ז'אקוטן שנדפס לראשונה בשנת 1804 בצרפת, אך הותר לפרסום, עקב חשיבות הצבאית רק ב-1818. מבין המפות, 6 מפות (43–47) כוללות שטחים של ארץ ישראל. מפות אלו כבר דומות למפות מודרניות, כוללות סימונים מוסכמים, אך עדיין אין קווי גובה, אלא הצללות של אזורים גבוהים.
המפות צוירו בקנה מידה של 1:100,000. הן היו מדויקות בחלקן, במיוחד באזורים שבהם עבר הצבא (בעיקר אזור מישור החוף) ואזורים נוספים מופו מתיאורים של מקומיים ומפות קודמות, ועל כן סבלו מחוסר דיוק רב. באזור עכו השתמשו לראשונה במיפוי המבוסס על שיטת הטריאנגולציה, שבסיסה היה במזרח עכו. מפות אלו מראות את יישובי ארץ ישראל של המאה ה-18 ,בכיתוב ערבי וכיתוב צרפתי, והן נכס חשוב לחקירת הארץ בתקופה ההיא, עקב תיעוד ממופה מועט תחת השלטון העות'מאני בארץ ישראל. מסעו של נפוליאון הפנה את תשומת לבו של העולם המערבי והקהילה המדעית לארץ ישראל, ומשלחות חוקרים נוספות הגיעו בעקבותיה לחקור את הארץ.
מפות הקרן לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund)
- ערך מורחב – מפת הקרן לחקר ארץ ישראל
בין החוקרים הבולטים שהגיעו לחקור את הארץ היה חוקר המקרא האמריקאי, אדוארד רובינסון, שבמסעותיו בארץ ישראל בשנים 1838 ו-1852 ניסה לאתר מקומות המוזכרים במקרא והחל את המחקר הגאוגרפי ההיסטורי המודרני בארץ. לכתביו התווספו גם מפות בקנה מידה של 1:400,000 שהכין היינריך קיפרט (Kiepert, Heinrich), מגדולי הקרטוגרפים של אותה התקופה. כמו כן, מפת ון דה ולדה יוצרה גם כן בזמן זה. בנוסף, הגאוגרף הגרמני ממוצא יהודי יהוסף שווארץ שניסה להתחקות אחר מיקומם של אתרים בעלי חשיבות ליהדות, צירף מפות לכתביו.
הסקר הגאוגרפי הראשון המלא של ארץ ישראל שכלל מדידות מדויקות של הארץ היה סקר שנערך על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בין השנים 1871–1878 הידוע כ"The Survey of Western Palestine". הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל הוקמה בשנת 1865 בבריטניה על מנת לחקור את הארץ מבחינה ארכאולוגית, היסטורית, טופוגרפית, גאולוגית, מטארולוגית ומבחינת החי והצומח. היא חרטה על דיגלה שפעולותיה יהיו מדעיות, ולא בעלות אופי תאולוגי או פוליטי. קרן זו ממשיכה להתקיים גם היום. מבין מפעליה היו חפירות ארכאולוגית רבות בארץ וגם מיפוי מדויק של ירושלים לצורך התקנת מערכות מים וביוב מודרניות.
המיפוי המלא של הארץ היה אחד מהפרויקטים הגדולים ביותר שבהם היא לקחה חלק. תוצרתו הייתה מפה טופוגרפית מפורטת המחולקת ל-26 גליונות, מנהר הליטני בצפון ועל נחל באר שבע בדרום ומהים התיכון ועד נהר הירדן במזרח.[3] המפה הייתה בקנה מידה של מייל לאינץ' כלומר 1:63,360 ,כפי שהיה נהוג באימפריה הבריטית באותה התקופה. המדידות נעשו על ידי צוות של 3–6 מודדים מחיל ההנדסה המלכותי הבריטי ועוזרים מקומיים בראשות קלאוד קונרד בתחילה והרברט קיצ'ינר לאחריו. המיפוי כולו התבסס על רשת טריאנגולציה שקו הבסיס שלה היה ליד רמלה. הגבהים יוצגו באמצעות צבע, שנע מירוק למקומות נמוכים עד לחום למקומות גבוהים.
המפה מציגה ערים ויישובים לפי גודלם. שמות המקומות מופיעים בכתיב ערבי ובתעתיק אנגלי. כחלק מהסקר, נעשה ניסיון להתחקות אחר ההיסטוריה של כל שמות המקומות המופיעים במפה ולהשוותם עם שמות עבריים, יוונים ורומיים קדומים. אחד מרעיונותיו החשובים של אדוארד רובינסון בחקר גאוגרפי-היסטורי היה החשיבות של שמות המקומות בפי המקומיים, והדמיון שלהם במצלול או במשמעות לשמות קדומים לזיהוי אתרים עתיקים. אחת ממטרותיו של הסקר היה לזהות מקומות מימי המקרא, הנצרות המוקדמת ומהתקופה הצלבנית. כרך שלם הוקדש רק לשמות מקומות, ולהסבר המשמעויות שלהם. העבודה שנעשתה בסקר הייתה מקיפה ביותר ומוזכרים בו בפירוט רב, כל מקום בעל חשיבות: ערים, יישובים, וקברים עתיקים. באתרי עתיקות מצורפים גם צילומים או ציורים מדויקים, שממחישים את הממצאים. גם אתרים בעלי חשיבות גאולוגית ומאובנים נבחנו לעומקם, מופו והוכנסו ל-13 הכרכים שמסכמים את ממצאי הסקר. למרות קשיים בדרך כמו מהומות של בדואים באזור באר שבע, מלריה שפשטה בקרב הסוקרים ומתקפה של המקומיים על הסוקרים ליד צפת, הסקר הושלם ב-1878 והציג את המפה המדויקת ביותר של ארץ ישראל במאה ה-19 והמפה הראשונה שכולה הייתה מבוססת על מדידות מדויקות בשטח.
במלחמת העולם הראשונה צוותי מודדים של הצבא הבריטי ושל הצבא הטורקי-גרמני בארץ ייצרו מפות טופוגרפיות של אזורי הקרבות בארץ ישראל. המפות של הצבא הבריטי התבססו על מיפוי ה-PEF עם עדכונים לזמנם ויצאו בקנה מידה של 1:40,000. המפות הגרמניות התבססו, בנוסף למפות קודמות, גם על תצלומי אוויר - לראשונה בהיסטורית המיפוי של ארץ ישראל. המפות היו ברובן בקנה מידה של 1:50,000 וחלקן ב-1:25,000.
מיפוי בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל
במלחמת העולם הראשונה ארץ ישראל נכבשה על ידי הצבא הבריטי מידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בה עד אז. כחלק מכינון המנדט הבריטי בארץ ישראל, הוקמה מחלקת המדידות של המנדט ב-1920. המשימה הראשונה שעמדה בפנייה היא סקירת השטח ועריכת מפות לשם הכנת הסדר מקרקעין, שיאפשר מכירת קרקעות ופיתוח כלכלי של הארץ. היה קיים מעט מאד מיפוי קדסטרי עות'מאני שהציג את חלקות הקרקע והבעלות עליהן, ועל מחלקת המדידות היה להשלים במהירות מיפוי זה. התנועה הציונית הייתה בין הגופים שהאיצו בשלטונות המנדט להשלים את הסדר הקרקעות לשם רכישת אדמות לאחר הצהרת בלפור שניתנה ב-1917. בנוסף, עלה צורך במפות טופגרפיות שמציגות את התכסית והתבליט של הארץ, לצורכי לימוד ותכנון, קביעת גבולות לחלקות לפי תוואי השטח ומיפוי למטרות צבאיות.
לצורך המיפוי הכינה מחלקת המדידות את התשתית הגיאודטית, שכללה רשתות טריאנגולציה, מדידת נקודות גובה בשיטת האיזון המדויק (מדידת גובה באמצעות מאזנת), ובחירת ההיטל המתאים למפות הארץ (היטל קסיני- סולדנר). על בסיס תשתית זו נערכו הן המדידות הקדסטריות והן המדידות הטופוגרפיות.
המפות הראשונות שהוכנו על ידי מחלקת המדידות היו מפות קדסטריות, שמראות גושים וחלקות ואת הבעלות על הקרקע. קנה המידה המקובל למפות אלו היה 1:2,500. לאחר מכן, המנדט הוציא סדרת מפות טופוקדסטריות שהציגו את מאפייני השטח הפיזיים ואת גבולות החלקות. המפות כללו גבולות יישובים, דרכים, גבולות חלקות קרקע, כמו גם מאפיינים פיזיים כמו אגני ניקוז וזרימה. קנה המידה המקובל למפות אלו עד 1933 היה 1:20,000. בסדרה זו מופו אזור מישור החוף, עד הר הכרמל.
החל משנת 1933 שונה קנה המידה למפות ל־1:100,000 למטרות ייעול התהליך, כך שכל השטח מבקעת באר שבע ועד הגליל העליון יכלל ב-14 גליונות בגודל של 45X45 ק"מ (פרט לגליונות של ירושלים ויפו שהיו קצת גדולים יותר). סדרת המפות הללו הייתה תקפה בין השנים 1934–1938 וכונתה "הסדרה הישנה" (Old Series). היא יצאה ב-4 גרסאות שונות והודפסה בעותקים רבים, בעיקר לטובת הצבא הבריטי בימי המרד הערבי. על בסיס מפות אלו, הודפסו לעיתים עדכונים בהדפס חופה (הדפס של שכבת מידע חדשה על גיליון של מפה ישנה. שימש לתוספות כמו הוספת דרכים או קווי טלגרף כשאין צורך במיפוי מחודש).
ה"סדרה החדשה" שנערכה מ-1942–1948 לא יצאה לאור. אך הסדרה לשימוש הצבא הבריטי שנערכה באותן השנים וכללה 16 גליונות בגודל של 40X40 ק"מ, יצאה לאור ונשארה תקפה עד 1960. בימי המנדט הודפסו גם מפות ערים מפורטות בקנה מידה של 1:10,000 או 1:2500 וליישובים קטנים יותר וכפרים בגודל 1:4000.
לקראת סיום המנדט בארץ ישראל הארגונים היהודיים "ההגנה והאצ"ל, כמו גם ארגוניים ערביים ניסו לשים את ידם על אוספי המפות של מחלקת המדידות כהכנה למלחמת העצמאות הקרבה, וידועים מספר מבצעי גנבה של מפות ממחלקת המדידות[4].
מיפוי לאחר קום מדינת ישראל
העובדים היהודיים במחלקת המדידות הבריטית או המשרתים ביחידת המיפוי הארצישראלית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, היוו את הגרעין הראשוני למחלקת המדידות של מדינת ישראל. בתחילת דרכה מנתה מחלקת המדידות רק כעשירית מהעובדים שהיו במחלקת המדידות בתקופת המנדט.
סדרת המפות של מחלקת המדידות המנדטוריות, הוסיפו להיות מודפסות על ידי מחלקת המדידות של מדינת ישראל, בתוספת מיפוי הנגב עד אילת שנעשה במהלך מלחמת העצמאות על ידי יחידת השמו"צ, יחידת המיפוי של ארגון ההגנה בתחילה, ולאחר מכן של צה"ל. מיפוי הנגב, הרחיב את סדרת המפות המנדטורית בקנ"מ 1:100,000 מ-16 ל-24 גליונות. בנוסף, תורגמו המפות הבריטיות לעברית.
תשתית המיפוי הבריטית נשארה התשתית למדידות של מדינת ישראל. בראשית קיומה מחלקת המיפוי עסקה במיפוי לצורכי פיתוח בעקבות גלי העלייה, בניית יישובים וסלילת כבישים.
החל משנות ה-50 החלו במחלקה בהכנת סדרת מפות חדשה בקנ"מ 1:50,000 באמצעות טכנולוגיה מתקדמת יותר של פוטוגרמטריה (המתבססת על תצלומי אוויר). בנוסף, התחילו בהכנת סדרת מפות טופוקדסטריות בקנה מידה של 1:100,000 גם כן בשימוש בפוטגרמטריה (סדרה זו הושלמה רק בחלקה). החל משנות ה-70 עם פיתוח של מכשירי מדידת מרחקים אלקטרו –אופטיים מדויקים שיטת הטריאנגולציה, ששימשה בימי המנדט, נדחקה בפני הטכנולוגיות החדשות[5].
בשנות ה-70 הוכנסו טכנולוגיות נוספות למיפוי הארץ. הותקן המחשב הראשון ביחידת המיפוי, שחישב שטחים וביצע פעולות מרחביות נוספות בצורה אוטומטית. כמו כן, גבר השימוש בלוויינים לצורכי מיפוי, ויצאה המפה מבוססת לווין הראשונה של הארץ. לקראת סוף שנות ה-70, הוכנסו מערכות מידע גאוגרפיות (ממ"ג ,GIS ) לשימוש. מערכות אלו מקשרות בין מיקום גאוגרפי למידע נושאי הרלוונטי אליו. החל משלב זה, מפות היו מקושרות למאגרי מידע נושאיים רבים. חברות פרטיות וממשלתיות הקימו לעצמן מערכות ממ"ג רלוונטיות לעיסוקן, אבל מפ"י קיבל את תפקיד ההקמה והתחזוקה של מערכת הממ"ג הלאומית. על בסיס מערכת הממ"ג יצאה סדרה של מפות טופגרפיות בקנה מידה של 1:25,000. טכנולוגית מיפוי חדשה נוספת הייתה המיפוי הקדסטרי התלת ממדי, שקרנו עלה בעקבות בנייה תת-קרקעית נרחבת[5].
סדרת המפות המרכזית שמפ"י מוציא היא מפות בקנה מידה של 1:50,000 (כפי שמחלקת המדידות מימי המנדט האמינה שמתאים לארץ ישראל, אך מחוסר תקציב וכוח אדם הוכנו מפות של 1:100,000). מהן נגזרת סדרת המפות בקנה מידה של 1:100,000 (על ידי הקטנת המפות מהסדרה המרכזית). בנוסף היא מפיקה בהיקף מצומצם מפות ערים, מפות ימיות ואת אטלס ישראל. מפ"י אחראי גם לייצר כיסוי בתצלומי אוויר של ארץ ישראל וטריאנגולציה אווירית. הכיסוי האווירי מתעדכן כל כמה שנים.
מחלקת המדידות בראשית דרכה עסקה בעיקר במיפוי קדסטרי וטופוגרפי. לאחר ייסוד המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הועלה הרעיון להפיק אטלס לאומי, כפי שהיה נהוג בכמה מדינות אירופאיות. האטלס יצא לאור לראשונה בשנת 1956 וכלל 720 מפות, ולמנויים התווספו כל חצי שנה גליונות מפות נוספים עם דברי הסבר. באטלס הופיעו מפות נושאיות מגוונות. ב-1995 יצאה מהדורה מוקטנת שלו בשם: "אטלס ישראל החדש" .
מיפוי נושאי החל מתבצע בגופים ממשלתיים ומסחריים כאחד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפיקה מפות נושאיות רבות, השירות המטאורולוגי מפיק את מפותיו הסינופטיות אחת לכמה שעות, והמכון הגאולוגי עורך סדרה של מפות גאולוגיות בקנה מידה של 1:50,000. בנוסף "הועדה לסימון שבילים" בחברה להגנת הטבע מוציאה מפות סימון שבילים גם הם בקנה מידה של 1:50,000.
חברות בולטות במיפוי מסחרי של ארץ ישראל הן: בית ההוצאה לאור "כרטא" בירושלים, שתחילה התמקד במפות כבישים ואטלס תחבורתי. ולאחר מכן הוציא אטלסים נושאיים נוספים, בעיקר היסטוריים. והוצאת "מפה" שמתמקד במפות המופקות לתיירים. כמה הוצאות ספרים נוספות, הוציאו אטלסים עולמיים שהתבססו על חומר זר, בתוספת מפות נושאיות וטופוגרפיות של מדינת ישראל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק שטנר, מפת ארץ ישראל ותולדותיה, מוסד ביאליק, ירושלים 1951. (הספר בקטלוג ULI)
- דב גביש, קרקע ומפה, הוצאת יד בן-צבי, 1991.
- רון אדלר ודב גביש, 50 שנות מיפוי ישראל, 1949–1999, הוצאת המרכז למיפוי ישראל, 1999.
- אטלס ישראל החדש, הוצאת המרכז למיפוי ישראל והאוניברסיטה העברית בירושלים, 2008.
- יהודה זיו, המפה ה'ציונית' של צבא בריטניה (1918-1917), קתדרה 123, אפריל 2007, עמ' 93–124.
- Catherine Delano Smith, Maps in Bibles, 1500-1600 : an illustrated catalogue, 1991 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
- אתר המורשת של המרכז למיפוי ישראל
- אוסף המפות ע"ש ערן לאור של הספרייה הלאומית
- אתר המפות הרשמי של מדינת ישראל
- מפות עבריות מראשית המאה ה-20
- Civitas Iherusalem, 1486, משאב הוראה מתוך אתר החינוך של הספרייה הלאומית
- מפת יציאת בני ישראל ממצרים, 1585, היינריך בינטינג, משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ נפתלי קדמון, תולדות המפות של ארץ ישראל, באתר המורשת של המרכז למיפוי ישראל
- ^ יהושע פראוור, 'מפות מארינו סאנודו' – התרומה של התקופה הצלבנית לקרטוגרפיה של ארץ-ישראל, קתדרה 57, ספטמבר 1990, עמ' 19–30
- ^ דוד קלנר, התפתחות המפות הטופוגראפיות של ארץ ישראל, ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, שנה ט', תש"ב, עמ' 33–38
- ^ חיליק הורוביץ, גניבת מפות ע"י ארגונים יהודיים וערביים, באתר המורשת של המרכז למיפוי ישראל, אפריל 2008
- ^ 5.0 5.1 נפתלי קדמון, התפתחות הכרטוגרפיה והמחקר הכרטוגרפי בישראל, באתר המורשת של המרכז למיפוי ישראל
30427439קרטוגרפיה של ארץ ישראל