רחל המשוררת

רחל המשוררת
רחל בלובשטיין סלע

לידה	20 בספטמבר 1890 ו' בתשרי ה'תרנ"א סראטוב שעל גדות הנהר וולגה שבאימפריה הרוסית
פטירה	16 באפריל 1931 (בגיל 40) כ"ט בניסן ה'תרצ"א בית החולים הדסה (תל אביב)
לאום	יהודייה
תחום כתיבה	שירה, תרגום

חדר ההנצחה לזכרה בקבוצת כנרת

הבית בו התגוררה בשנת 1925 ברחוב הנביאים בירושלים

קבר רחל המשוררת בבית הקברות כנרת

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

לוחית זיכרון במקום מגוריה האחרון של המשוררת רחל ברחוב בוגרשוב 5 בתל אביב

"גן רחל" ניטע בשנת 1933 מול בית הקברות כנרת

רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (י"ט בתשרי ה'תרנ"א, 20 בספטמבר 1890 – כ"ט בניסן ה'תרצ"א, 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט שלהּ, "רחל" (ולעיתים רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.

ביוגרפיה

תחילת דרכה

רחל (רעיה) בלובשטיין נולדה בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה שבאימפריה הרוסית, בִּתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה (שרה) לבית מנדלשטאם. סבה מצד אמה, הרב משה מנדלשטאם, שימש כרב הקהילה היהודית של קייב. אביה הקפיד על קיום מצוות, על אף שנחטף בצעירותו לצבא הרוסי. כאשר שוחרר, הורשה לגור היכן שיחפוץ בתחומי רוסיה. אמה הקפידה מאד על חינוך להשכלה לילדיה ולרחל הוענקו שיעורים בעברית בילדותה. האם התכתבה עם לב טולסטוי ובביתם התארחו תדיר אנשים משכילים. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. כבר בילדותה סבלה מתפקוד לקוי של הריאות ונשלחה לטיפולי מרפא, אליה הצטרפה אחותה ליזה, שגם טיפלה בה. בהשפעת האח יעקב גילתה נטיות ציוניות והצטרפה לתנועת נוער ציונית. בגיל 15 החלה בכתיבת שירים ברוסית. האם סופיה נפטרה ב-1906. בגיל שבע-עשרה עברה עם אחותה שושנה לקייב, שם גרה האחות הבכורה, ליזה, ולמדה שם ציור.

בתקופת העלייה השנייה והמלחמה הגדולה 1919-1909

ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה, באה לסייר בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, שהיו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אמנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ישראל ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית מהאזנה לילדים בגן הילדים. בהמשך הצטרפה אליהן אחותן בת שבע, והבית בו התגוררו, בית ברוידא, מכונה מאז על שמן "מגדל שלוש האחיות". ברחובות הכירה את בן המושבה נקדימון אלטשולר. אביה של רחל עלה לארץ ישראל שנה אחריה עם רעייתו השלישית מאשה והתגורר בתל אביב.

רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ב-1911 ל"חוות העלמות" הלימודית שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת, שם נפגשה עם ברל כצנלסון ועם אהרן דוד גורדון, שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב (שלימים נודע כזלמן שזר, נשיא המדינה השלישי). היא הקדישה לו שלושה משיריה מפורשות, אף שנהוג לחשוב כי שירים נוספים נכתבו אודותיו. השיר "גן נעול", שהוקדש לו, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר" שמהווה אנגרמה על ראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו.^{[דרוש מקור]}

ב-1913 עברה לצרפת, כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות ולמדה אגרונומיה באוניברסיטת טולוז. שם פגשה במיכאל ברנשטיין, מהנדס יהודי, אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברנשטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו, ולמשך זמן מה תוּבְּלה ההתכתבות ביניהם בשפה זו. עם סיום לימודיה ב-1914, יצאה לבקר את משפחתה ברוסיה ונמנעה מלשוב לארץ ישראל בשל מלחמת העולם הראשונה. ברוסיה עסקה בהוראת ילדי פליטים יהודים בבריאנסק ובסרטוב. שם כנראה נדבקה בשחפת.

בשנות העשרים

ב-1919 חזרה לארץ ישראל באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים ונשים שלימים בנו את צמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (יש הסבורים כי קבוצה זו פתחה את מה שכונה "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה. בדגניה היא הייתה פעילה בתחום התרבות בקבוצה, ועבדה בעיקר עם ילדי הקבוצה.

לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. בתחילה נדרשה רחל על ידי הרופא להקפיד לאכול בכלים נפרדים, אולם המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה לבסוף מדגניה. ההחלטה לא נתקבלה בפורום מסודר של הקיבוץ אלא מתוך יוזמה פרטית של אחד מהחברים שבישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב". מרבית החברים שידעו כי הדברים נאמרו הלכו לעבוד בשדות כדי להימנע מן הפרידה, מה שפגע ברחל יותר מכל. חלק אחר מן החברים כלל לא ידע שהדברים נאמרו. לימים אחדים מהם התביישו בהחלטה^{[דרוש מקור]}. גם לאחר גירושה שמרה רחל על קשריה עם חלק מתושבי דגניה ואף ביקרה בה כמה פעמים. חברי דגניה שלחו את שפרה ירובסקי הדגנייתית לטפל בה תקופה מסוימת. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, בה בילתה את שנותיה האחרונות (בה התגורר גם אביה), היא התגוררה בדירה קטנה הסמוכה לים (כיום בתחילת רחוב בוגרשוב, בבית מספר 5א', בעלית הגג). את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה בצמצום רב. היא התפרנסה מפרסום שיריה בעיתון "דבר" (תשלום נקבע לפי מספר שורות ושיריה של רחל לרוב אינם ארוכים) וקצבה חודשית מצומצמת שירשה מאביה. רוב הונו של אביה הועבר למוסדות דתיים ורחל לא קיבלה מהם תמיכה.

מותה

רחל כתבה את רוב שיריה בשש השנים האחרונות לחייה, מתוכם שירים רבים נכתבו על הציפייה שלה ליום מותה. בשנת 1927, עת שכבה במיטת חוליה בעיר, הרחק מדגניה, זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק, בשירה ואולי לא היו הדברים...:

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,
אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפַּי?
...
הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

— וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים..., תרפ"ז

יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מהמושבה רחובות, וביקשה שיובילו אותה אליו. אלטשולר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".

רחל נפטרה מהשחפת ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ללא כל איש עמה, בבית החולים הדסה שהיה ברחוב בלפור בתל אביב, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל...", בבית הקברות כנרת. על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "מנגד":

פרוש כפים, ראה מנגד / שמה אין בא / איש ונבו לו / על ארץ רבה.

שירהּ האחרון "מֵתַי", שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד כי לקראת סופה חשה רחל בודדה: כל שנותר לה היו רק חלומותיה, כאשר האנשים שבהם האמינה ובטחה נטשוה.

משפחתה

שנים עשר ילדים נולדו לאביה של רחל. ארבעה מאשתו הראשונה ושמונה מן השנייה. חלקם עלו ארצה וחלקם נותרו בחו"ל. אחיה, ד"ר יעקב בלובשטיין (סלע), היה פעיל מאד בסניף הציוני בפולטבה, לימים ייסד בארץ ישראל את רשת "בתי העם", ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. דודהּ, מאכס מנדלשטאם, היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה, ולימים ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. חבר הכנסת לשעבר יורי שטרן היה קרוב משפחתה^{[דרוש מקור]}. ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין הוא בן אחייניתה (שרה מילשטיין) של רחל. אחותה, שושנה, נפטרה ערירית ב-1975 ונטמנה בתל אביב. בשנת 2011 הועברו עצמותיה לצד רחל בבית הקברות של קבוצת כנרת.

שירתה

ההתחלה

את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית.

אחרי שנים של גלות, כשחזרה רחל חולת השחפת סוף סוף לארץ לישראל, נולד שירה הראשון בעברית "היום הלך והחשיך", שהוקדש לאהרן דוד גורדון, אשר היה מאד אהוב עליה.

עיקר שיריה פורסמו בעיתון "דבר", ואלו, שהצטיינו בפשטות הבעתם ובלשונם הקולעת, נתחבבו על הקוראים מהרגע הראשון. מספרים שחובבי שירתה, שהיו לא מעטים מבין קוראי העברית בארץ ישראל, ציפו בכליון עיניים לצאת גיליון יום שישי של "דבר".

קובצי שיריה

שיריה של רחל כונסו בשלושה קבצים עיקריים:

• ספיח (תרפ"ז-1927)
• מנגד (תר"ץ-1930)
• נבו (תרצ"ב-1932)

את שני קובצי השירה הראשונים פרסמה רחל עוד בחייה; הקובץ האחרון יצא לאור לאחר מותה.
שמותיהם של קובצי שירתה, "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה כי בחייה הקצרים לא הספיקה רחל לממש את עצמה, הן בתחום שירתה והן בתחום חייה האישיים.

בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד הנקרא "שירת רחל". מכלול זה כולל גם שירים אשר לא פורסמו בעבר. כריכתו תואמת את הכריכה שבחרה רחל.

לקבצים הראשונים - כריכה לבנה ופשוטה. עיצוב זה הפך לסימן ההיכר שלה, ונשמר בכל המהדורות הבאות.

ספיח (1927)

הקובץ ספיח כולל 61 שירים:

כתב היד של השיר "רק על עצמי", מארכיון מפלגת העבודה

שירים מתוך "ספיח"

הלך נפש האתה הוא הקץ היא אחרה לבוא בגִנה יגֹרתי פן ילך הן יצאנו בסך בתו אין בלבי עליך הצדק את הדין כן, מוטב בלילה בא המבשר צִפּיה בבדידותי הגדולה וגם ההד נדם ספיח פגישה, חצי פגישה עץ אגס הכנעה הד בבית החולים להקיץ בבית החולים הנה הנהו הדוי בלילות לא שנת קח את ידי בדרך אני ובכן – הדרור בלא ניב, בלי נוע אשתו זמר נוגה ששונות זעירים אֹשר שלו לראות שנית שורות שנכתבו כאלה באביב ימותו לערטל פצעי הנפש אביב (השכחתי תריסים להבריח) כמו פלג הרים יש ימים – העולם מסביבך ניב הוי, דרך החיים חדרי החדש ידיך רכות כוחי הולך ודל שפתים נצמדות אל ארצי מרד בנכר רחל יום בשורה כאן על פני אדמה כנרת איני קובלה תמורה חלום בלהות גם אם עשרת מונים האחרת הזאת אני מעודי הפכפכת מיכל את כֻּלִי סִיפרתי עד תֹם נקישת דלתי נפתולים

מנגד (1930)

השם מנגד מסמל את שאיפות חייה של רחל אשר ראתה מנגד מבלי לזכות לממשן.

שירים מתוך "מנגד"

עקרה ספר שירי חיץ ואולי לא היו הדברים... פרחי-אולי אם צו הגורל... אליהו ברית ההד כבשת הרש גן נעול בעיר (וכך מיום אל יום) זמר להקיץ ולדעת העברת ידך פשטתי יד לבקש רחמים לא גואל - וקרוב כל כך יונתן לא פעם, בקיץ גורל ערבית משעולי השדות ושבילים הוי ארצי הורתי באחד גלגולי בקור שבת בלילה אביב (והנהו שוב לפני) שתיקה גננו בבוא אקליפטוס זוכרת, אזכור לא אחת לאור הצהר אני ואתה אשה עיני אעצום תקראי נא בשמי כי לסוף אחים אתה לי כקדם הפתח נפתח כורה מנגד זה צו הגאוה אויר פסגות אל ההרים שי

נבו (1932)

השם נבו - כשם ההר שממנו ראה משה את הארץ המובטחת ביודעו כי לא יזכה להגיע אליה - רומז לחייה שבהם היו יעדים רבים שלא מומשו. בקובץ זה נכללים:

שירים מתוך "נבו"

אביב (כזה מעודו: מתגלה כמפתיע) רק על עצמי ואם לא רפאה היד בגני נטעתיך לב אמונים לי מכתב את כלי ספרתי עד תֹם על הגורן שכן עצבת אחרת עם שחר עבריה ליד החלון ששוני הזעיר חוני המעגל תנ"כי פתוח כה ציפיתי ליום והגיע במו ידי הנה אקח את מבט עיניך אל תרשיעני משאלה בלילות מקדם זכרונות חליבת לילה נבט צבעים בעיר (אך אבני המרצפת) למה תרצה לעקֹב עדנה ורצון רק אחד עבותות האסור ולו לשבר ולבכות חג תפילה רוח ערב צוננת מתי

מעבר לקובצי שירה אלה כתבה רחל שירים רבים שבחרה לא לפרסם.

"שירים שנסתתרו"

בראשית המאה ה-21 נתגלו שלושה שירים שכתבה רחל ברוסית. שלושת השירים תורגמו מכתב היד בידי רנה ליטוין, ופורסמו בעיתון הארץ:

”"שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תרגמה רחל משיריה לעברית. השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות – מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעיתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. [...] לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה".” ()

עבודתה

כתיבתה של רחל הושפעה מזרמים ספרותיים אחדים וממקורות קלאסיים ומודרניים בסביבתה, בהם: התנ"ך, האקמאיזם הרוסי, האימג'יזם הצרפתי, ספרות תנועת ההשכלה והספרות העברית החדשה, ובכלל זאת הספרות שכתבו חלוצי העלייה השנייה.

מלבד השירים שכתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בעבודתה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסיה אנה אחמטובה, משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין ופרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים מאת מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.

מקומה של שירתה בתרבות העברית

רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור, מסכתות, סדרי פסח חדשים ומועדי זיכרון בישראל ובתפוצות.

רבים משיריה הולחנו על ידי מלחינים אחדים, ובהם נעמי שמר, שהלחינה את השיר "כנרת" ("שם הרי גולן"), יהודה שרת שהלחין בין השאר את השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם..." ואת "שי" - שירהּ היחיד שזכתה רחל לשמוע מולחן, ויוסף טל אשר הלחין את שיריה: "בגני נטעתיך", "בלילות מקדם", "בלילות לא שנת", ו"עם שחר".

ביצועים

שיריה המולחנים בוצעו בידי יוצרים רבים. עם המבצעים והשירים שביצעו נמנים בין השאר:

• אסתר עופרים - ואולי לא היו הדברים... (לחן: יהודה שרת)
• אריק איינשטיין - לא פעם, בקיץ (לחן: שולמית ליפשיץ)
• חוה אלברשטיין ודני גרנות - רק על עצמי (לחן: אלברט פיאמנטה)
• שוקי ודורית, גן נעול (לחן: שוקי שוקי)
• עפרה חזה - בלילה
• נורית גלרון - היה נא טוב אלי
• הדודאים, הפרברים ויורגוס דאלארס - שי (לחן: לוי שער)
• נחמה הנדל - אל ארצי (לחן: יהודה שרת)
• חנן יובל - פגישה, חצי פגישה (לחן: חנן יובל)
• יוסף מוסטקי - זמר נוגה (לחן: יוסף מוסטקי). גם החלונות הגבוהים ביצעו גרסה לשיר זה, ואת הגרסה שביצעו החלונות הגבוהים לשיר זה הלחין שמוליק קראוס
• האחים והאחיות - חופי ירדן (לחן: גידי קורן)
• אחינועם ניני - אני
• אחינועם ניני - עקרה ("אורי")
• בעז שרעבי - הוי ארצי הורתי
• אביתר בנאי - כה ציפיתי ליום והגיע
• ענת עצמון - אל נא תשירי
• שירים שכתבו אחרים - הנה אקח
• זלטה רזדולינה - האתה הוא הקץ, שפתיים נצמדות,אושר שלו

עם המבצעים הבולטים של שירת רחל נמנית חוה אלברשטיין, אשר הוציאה בשנת 1968 את אוסף ביצועיה לשירי רחל. במסגרת האוסף נכללו השירים "רק על עצמי" (לחן: אלברט פיאמנטה), "הנה אקח" (דרורה חבקין), "בלא ניב" (חבקין), "אשתו" (דני גרנות), "בגני נטעתיך" (מוני אמריליו), "יונתן" (אמריליו), "הן יצאנו בסך" (דני ליטני), "עקרה" (חבקין), "ולו" (מישה סגל), "אני" (ליטני), "זמר נוגה" (יוסף מוסטקי), "אשתו" (גרסה שונה, של אלברט פיאמנטה), "כוחי הולך ודל" (אלכס כגן), "ליד החלון" (חבקין), "בלילה בא המבשר" (ליטני), "אל ארצי" (יהודה שרת), "כנרת (שם הרי גולן)" (נעמי שמר), "מתי" (חבקין), "ספר שירי" (גרנות) ו"שי" (אמריליו). ב-2003 יצא האוסף במהדורה מחודשת, בעיבודיה של אלברשטיין לכל השירים, תחת הכותרת "השנים הראשונות 2: שירי רחל".

תרגומי שירתה

שיריה של רחל תורגמו לשפות אחדות בידי מתרגמים שונים. זלמן שזר תרגם בשנת 1927 צרור משיריה ליידיש. המשורר אברהם ליסין תרגם גם הוא משיריה ליידיש. כן תרגמו ליידיש משיריה אהרן צייטלין, בר פומרנץ, דב סדן ומשה בסוק.

שירים נוספים של רחל תורגמו לאנגלית, גרמנית, צ'כית, פולנית, אספרנטו ואיטלקית. רובם הוצאו לאור על ידי תנועות הנוער הציוניות לפני מלחמת העולם השנייה. כמו כן תורגמו במועדים שונים מקבצים משיריה ללשון הסרבו-קרואטית, להונגרית ולסלובקית. במהדורת מילשטיין ניתן למצוא את תרגומי שיריה להונגרית ולסלובקית בלוויית דברי הסבר נוספים. בפרויקט בן יהודה ניתן לקרוא את תרגום שיריה לאיטלקית. בשנת 2002 תרגם הזמר הבאסקי בניטו לרצ'ונדי את שירהּ של רחל "שי" לשפה הבסקית, בה הוא נקרא Ni, Sahatsa bezala. לרצ'ונדי אף ביצע את השיר בשפה הבאסקית וכלל אותו באלבומו.

ייצוגיה בתרבות הישראלית

• במספר ערים בארץ נקראו על שמה רחובות.
• רבים משיריה שזכו ללחן, כמו "זמר נוגה" (התשמע קולי) ו"עקרה" (אורי), נחשבים לנכסי צאן ברזל של התרבות העברית ולחלק בלתי-נפרד מן הקלאסיקה של הזמר העברי; הם מושמעים עד היום בתחנות הרדיו ונפוצים למדי בערבי שירה בציבור (ראו גם לעיל: ביצועים).
• קברה בבית הקברות כנרת נהפך לאתר עלייה לרגל של מטיילים ותלמידים.
• ב-19 בפברואר 1991 הנפיק דואר ישראל (במסגרת סדרה אודות נשים מפורסמות) בול בעריך של 1.30 ש"ח, ובו שלושה דיוקנאות שונים של רחל המשוררת.
• ב-20 בספטמבר 2006 הוכרז מיזם להקמת בית לרחל המשוררת בחסות אגודת הסופרים העבריים והמועצה לשימור אתרים.

שטר של 20 שקלים הנושא את דיוקנה של רחל

• ב-10 באפריל 2011 נבחר דימוי דיוקנה של רחל יחד עם דיוקנותיהם של לאה גולדברג, נתן אלתרמן ושאול טשרניחובסקי להופיע בשטרות החדשים של מדינת ישראל. רחל נבחרה להופיע על שטר 20 השקלים החדשים.
• "גן רחל" ניטע בשנת 1933 מול בית הקברות כנרת. בגן נטעו חוטרי התמר שהביא בנציון ישראלי לארץ ישראל.
• הסרט הדוקומנטרי "העלמה בלובשטיין" יצא לאקרנים בשנת 2015, כחלק מסדרת העברים. הסרט הופק על ידי יאיר קדר, בבימויה של סיון ארבל, ובהשתתפות נורית גרץ, דנה אולמרט, יהודית רביץ, חיים באר, מיכאל גלוזמן ואחרים. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בבית גבריאל למרגלות הכנרת בפסטיבל דוקאביב, גליל, 2015.

ראו גם

• שולמית קלוגאי

לקריאה נוספת

ספרי מחקר, עיון ולימוד

• אברהם אפשטיין, "שירת רחל", בספרו: מקרוב ומרחוק: פרקי מסה ובקורת, ניו יורק: אוהל, תש"ד-1943, עמ' 153–158
• שרה בן-ראובן, הדיאלוג בין שזר ורחל המשוררת, פסיפס, 64, סתיו תשס"ז-2006, עמ' 48–54
• עמוס בר, המשוררת מכנרת – סיפורה של רחל, תל אביב, 1993
• ראובן גולדברג, נופה של רחל: עשרים וחמש שנה למותה, על המשמר, דף לספרות ואמנות, ט' באייר תשט"ז, 20 באפריל 1956, עמ' 1
• מיכאל גלוזמן, "שירת נשים במודרניזם: לקראת היסטוריוגרפיה פמיניסטית", בתוך אדרת לבנימין, כרך ב', (עורכת: זיוה בן פורת), מכון פורטר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 118–150
• בנימין חכלילי, לך ועליך (אהבת רחל ומיכאל), אסופת מכתבים בין רחל ומיכאל ברנשטיין, תל אביב 1987
• יהודית כפרי, כמה הרהורים על שירי רחל, עיתון 77, 304, תשרי תשס"ו, אוקטובר 2005, עמ' 21–23
• אורי מילשטיין, רחל, (שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה), זמורה, ביתן - מוציאים לאור, 1985, נדפס בישראל תשנ"ד, / 1994.
• אורי מילשטיין, שירי רחל סוד קסמם (ביוגרפיה וכן כל השירים לרבות טיוטות ושירים היתוליים), מהדורה שישית מורחבת, תל אביב: שרידות, 1997
• בן-עמי פיינגולד, ללמוד רחל, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1996
• מוקי צור, כחכות רחל : קווים ביוגרפיים, רחל השירים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011
• ראובן קריץ, על שירת רחל, הוצאת פורה, המוסד החינוכי של השומר הצעיר נעמן, 1987
• ראובן קריץ, שירי רחל, שירת רחל, רחל, הוצאת ספרי פורה, 2003
• בלהה רובינשטיין, רחל – איפוק הרגש ו"פשטות הביטוי, בספרה: שירים ומה שביניהם: על משוררים ושירים בתוכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי, תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2003, חלק ב, עמ' 93–111 – כולל פרק ביוגרפי; המשוררת על עצמה ועל שירתה; כמיהה לאהבה בצל תודעת הקץ
• יוסף שה-לבן, רחל - הערות והנחיות ללימוד וקריאה, הוצאת אור עם, 1986
• אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "רחל - הכנרתית", עמ' 109-103
• זיוה שמיר, רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל, בני ברק: הוצאת ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

• Kritz, Reuven. Rhetorical patterns in Rahel's poetry. Modern Hebrew Literature, no. 1 (Spring 1975), pp. 23-26

בספרות העברית

• גבריאלה אביגור-רותם, אדום עתיק (עורך: יגאל שוורץ), תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2007
• שולמית לפיד, חוות העלמות, ירושלים: הוצאת כתר, 2006
• נורית גרץ, ים ביני לבינך, רומן היסטורי, הוצאת כנרת, 2015.

קישורים חיצוניים

הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-126 של רחל, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 20 בספטמבר 2016

כתביה

• כתבי רחל בפרויקט בן-יהודה
• כתבי יד של שירי רחל באתר הספרייה הלאומית
• כתבי היד של שירת רחל, באתר ארכיון מפלגת העבודה
• רחל, הילדים שלנו, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
• רחל, שום סיכוי לעלובה שכמוני, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
• רחל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• רחל המשוררת, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• האזנה לשירי רחל, באתר זמרשת
• שירי רחל שזכו ללחן, באתר "שירונט"
• מכתבי רחל המשוררת לשולמית קלוגאי ארכיון המדינה
• האיר השחר, שיר המוקדש לרחל שכתב נתן אלתרמן במלאת חמישים שנה לעליה השנייה בעקבות קטע מיומנו של זלמן שזר - האיר השחר, דבר, 31 בדצמבר 1954

על המשוררת ועל יצירתה

• דוד תדהר (עורך), "המשוררת רחל (בלובשטיין-סלע)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2890
• רבקה ליפשיץ ונורית צין (עורכות), רחל בלובשטיין - קישורים: קורות חיים, שירים, שיעורים מתוקשבים, ביוגרפיה ומאמרים באינטרנט, באתר "מפמ"ר ספרות", המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
• דנה אולמרט, רחל המשוררת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• תמונת קברה בבית העלמין בכנרת באתר "טרקר"
• אורי מילשטיין, רחל המשוררת: מעצבת האליטות (חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'), אתר "אימגו", מאמר בארבעה חלקים (ספטמבר 2006 - ינואר 2007)
• אלישע פורת, שירי רחל בסלובקית, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 23 בדצמבר 2010
• חלי אברהם-איתן, רחל המשוררת: דמויות תנ"כיות בשירתה, אתר "אימגו", 6 באוקטובר 2007
• הרצל ובלפור חקק, רחל המשוררת: השתיקה כדרך להביע אהבה, אתר "אימגו", 16 בספטמבר 2006
• בני מר, עוף-מים חולני שהוטל ליבשה: כיצד הצטלבו שוב ושוב דרכיהם של רחל המשוררת ויוחנן רטנר, שלו כתבה את שלושת השירים ברוסית, אשר התגלו פתאום והמתפרסמים פה לראשונה, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2006
• בני ציפר‏, התגלה מחזה קומי אבוד של רחל המשוררת, באתר וואלה!‏, 19 בנובמבר 2004
• עמוד לרחל, באתר "בננות"
• רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: רחל בת מאה ועשרים, באתר nrg‏, 7 באפריל 2011
• נויה שגב, על השיר "גורל" מאת רחל
• ואולי, מוזיקה של יהודה שרת
• סיפורה של רחל המשוררת בסדרה "הכל אנשים", באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• עמותת בית לרחל המשוררת
• רוצים להקים את בית רחל - אנקדוטות על ביתה ברחוב הנביאים
• שושנה ויג, היכן הבית של רחל המשוררת?, אתר "אימגו"
• אליהו הכהן, כה צר מעגלי: חדרי, ספרי, ערגה למרחב, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
• ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: רחל המשוררת, באתר iCast‏, 31 במרץ 2011רפי וייכרט, משוררת האושר והתוגה הגדולה, באתר ynet, 16 באפריל 2011
• עופר אדרת, 82 שנים למות רחל המשוררת || "כל שיר עצוב נראה לי כסיפור חיי", באתר הארץ, 18 באפריל 2013
• הכל אנשים - רחל, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 24:29)
• מרדכי חיימוביץ, ‏כחכות רחל: מסע בעקבות המשוררת והחלוצה שהפכה לסמל, באתר מעריב אונליין, 30 במאי 2015 (מסע ברוסיה לרגל 125 להולדתה)
• נורית גרץ, סוד הסיפור בצרפתית, שנמצא בעזבון של רחל המשוררת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2015
• חן מלול, השיר הראשון שחיברה רחל בעברית, באתר הספרייה הלאומית, מאי 2017
• מכתב של רחל אל חברתה שפרה ירובסקי, לאחר שגורשה מדגניה, באתר הספרייה הלאומית, ספטמבר 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0