אקלים ארץ ישראל
את ארץ ישראל נהוג לחלק לשלושה אזורי אקלים עיקריים, למרות היותה של ארץ ישראל קטנה יחסית, סוגי האקלים הם:
- אקלים ים-תיכוני – רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים הים תיכוני. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעיתים בהרים הגבוהים אף מושלג). באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.
- אקלים ערבתי, צחיח למחצה – מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-250 מ"מ של משקעים בשנה.
- אקלים מדברי – רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים במהלך השנה.
אקלים ממוזג (יבשתי), אקלים זה משתרע על שטח קטן בצפון רמת הגולן וברכס החרמון (שם הוא אף מגיע בפסגות הגבוהות לתנאים תת-ארקטיים), באזור זה יורדים מעל 1,000 מ"מ בשנה כאשר בחורף חלקם יורדים כשלג.
החורף בישראל
ערך מורחב – החורף בישראל
החורף בקווי הרוחב שבה נמצאת ישראל (29.50 מעלות צפון עד 33.33 מעלות צפון) מאופיין בנסיגתה של הרמה הסובטרופית דרומה. הרמה הסובטרופית היא זו אשר מונעת כניסת מערכות מזג אוויר דינמיות לאזור במהלך הקיץ וחלק מהאביב והסתיו. עם נסיגתה של הרמה הסובטרופית, מתאפשרת חדירת אוויר קר בשכבות השונות של האטמוספירה, תחילה בגבוהות יותר ומאוחר יותר גם בנמוכות.
עונת החורף מאופיינת בירידת גשמים באופן תכוף (בעיקר באזור האקלים הים תיכוני), לעיתים יורד ברד ובמקרים נדירים ביותר אף יורד שלג בישראל, בעיקר בהרים שגובהם מעל 700 מ' ובאופן תדיר יותר בהרים שגובהם מעל 900 מטר. בסתיו ובתחילת החורף, בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר, רוב המשקעים יורדים סמוך לחוף, בעיקר בזכות ההבדלים בין טמפרטורת הים, אשר עדיין חם באופן יחסי, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות מהר יותר. הפרשי טמפרטורות גדולים גורמים בדרך כלל לאי יציבות אטמוספירית, המאפשרת התפתחות עננים וירידת משקעים.
בסוף החורף, הכולל את חלקו של חודש ינואר, ואת החודשים פברואר ומרץ מרבית המשקעים יורדים דווקא באזורי ההר. הים, שבזמן זה כבר מספיק להתקרר, לא מספק יותר תמיכה ליצירתם של עננים רבים סמוך לחוף. לעומת זאת, אורוגרפיה, תופעה שגורמת להתגברות העננות והמשקעים במדרונות הלחים (במקרה של ארץ ישראל, המדרונות המערביים) של ההר הופכת לדומיננטית. לכן בערים ירושלים וצפת למשל, החורף מגיע לשיאו בחודש פברואר.
הגשמים בישראל
בשונה מכמה אזורים בעולם עונת המשקעים בארץ ישראל נמשכת כמחצית השנה בלבד – מחודש אוקטובר עד לחודש אפריל. ושיאה הוא בשלושת חודשי החורף דצמבר ינואר ופברואר בהם יורדים 75% מכלל כמות המשקעים השנתית.
הגשם בישראל מושפע משלושה פרמטרים עיקריים: גובה טופוגרפי - ככל שעולים בגובה כך גדלה כמות הגשם, קרבה לים - ככל שקרבים לים התיכון כך גדלים אחוזי הלחות באוויר המאפשרים התפתחות עננים ממטירים, וקו הרוחב – ככל שעולים צפונה מתרבים המשקעים.
כמות המשקעים הממוצעת בישראל עומדת על 700–950 מ"מ בגליל העליון, 500–1,000 מ"מ בגולן (900–1,000 מ"מ בצפון הרמה, 600–800 במרכזה, 500–600 בדרומה), 600–700 מ"מ בהר הכרמל, כ-600 מ"מ בשומרון, כ-550 מ"מ בהרי יהודה, 500–600 מ"מ במישור החוף הצפוני והמרכזי,450–500 מ"מ במישור החוף הדרומי וכמות דומה בעמקי הצפון, כ-200 מ"מ בצפון הנגב, 100–250 מ"מ לאורך בקעת הירדן, 75–100 מ"מ במרכז הנגב ו-20–50 מ"מ בלבד באילת ובערבה.
דפוס הגשמים בישראל מאופיין בפרקי גשמים חזקים היורדים בזמן קצר של יומיים–שלושה ולאחריהם הפוגה של מספר ימים עד לבואה של מערכת גשם נוספת כך שלמעשה כמות המשקעים השנתית הממוצעת בצפון ובמרכז הארץ (כ-550 מ"מ[1]) דומה לכמות המשקעים בערים באירופה כגון לונדון, מרסיי או פראג (אם כי הכמות פחותה משמעותית בהשוואה לאזורים הגשומים יותר כמו גלאזגו, ליון או ליובליאנה)[2] אך מספר ימי הגשם בשנה בישראל (50–60 ימים) הוא פחות ממחצית ממספר ימי הגשם באירופה וכך גם כמות הגשם הממוצעת ביום גשם (כ-10 מ"מ ליום גשם בישראל).
חורף 2019-2020
חודשי החורף של שנת 2019–2020 היו קיצוניים וקשים במיוחד. החל מסוף חודש דצמבר, פקדו בזו אחר זו מערכות גשם משמעותיות וכמויות גשם מצטברות גדולות, במיוחד בצפון הארץ. במישור החוף הצפוני וברמות מנשה הצטברו בתקופה זו כ-350 עד 400 מ"מ. בגליל המערבי והעליון יותר מ-400 מ"מ. במספר תחנות נמדדו אף יותר מ-450 מ"מ מאז 25 בדצמבר 2019. כמויות הגשם הללו לפרק זמן של שבועיים הן יוצאות דופן – מתחילת המדידות כ-80 שנה אחורה, נמדדו כמויות כאלה בצפון הארץ רק בשני מקרים – בדצמבר 1951 ובינואר 1969. להלן דוגמאות לכמויות המשקעים בעונה זו: מירון: 476 מ"מ, תפן: 455 מ"מ, פקיעין: 433 מ"מ, נווה אטי"ב: 433 מ"מ, רגבה: 403 מ"מ, מרום גולן פיכמן: 390 מ"מ.
יממות הגשם בעונה זו היו מהקיצוניות ביותר. יממת גשם היא יממה שמתחילה בשעה 08:00 ומסתיימת בשעה 08:00 ביום שלמחרת. יממת הגשם של 25 בדצמבר 2019 הייתה מהגשומות ביותר מתחילת המדידות בצפון הארץ. בתחנות רבות היא הייתה אחת מחמש הגשומות ביותר ובכמה תחנות אף הייתה הגשומה ביותר מתחילת המדידות.
בהר כנען ירדו ביממה זו 126 מ"מ – שיא ליממת גשם רשמית מתחילת המדידות בה ב-1939 (השיא הקודם בתחנה זו היה 121 מ"מ בינואר 1969). בנווה יער שבצפון מערב עמק יזרעאל ירדו 109 מ"מ, שיא מתחילת המדידות בתחנה ב-1954 (השיא הקודם היה 91 מ"מ בינואר 1990),[3] שנשבר שנית שנה לאחר מכן עם 116 מ"מ שירדו ביממת ה-15 בדצמבר 2020.[4] במושב היוגב שבעמק יזרעאל ירדו 103 מ"מ, שיא מתחילת המדידות ב-1952 (השיא הקודם היה 91 מ"מ דצמבר 1961).[5]
השיטפונות הגדולים גרמו לאבדות בנפש ולנזקים כלכליים כבדים. חמישה בני אדם טבעו למוות בהצפות, כבישים ורחובות נחסמו, קירות וחומות התמוטטו, דירות ובתי מגורים התמלאו מים.[6]
שיאי משקעים שנמדדו
קצב שיא של משקעים בישראל לפי פרק זמן נתון
| פרק זמן | קצב שיא | מקום | תאריך |
|---|---|---|---|
| 1 דקה | 5.2[דרוש מקור] | שבי ציון | 05.11.2011 |
| 30 דקות | 67 מ"מ[7] | אשקלון | 09.11.2015 |
| שעה | 92 מ"מ[7] | אשקלון | 09.11.2015 |
| יממה | 260 מ"מ[8][א] | בידיא | 08.11.1955 |
| 255 מ"מ[8] | כפר קאסם | ||
| חודש | 846.4 מ"מ[9] | מג'דל שמס | ינואר 1969 |
| שנה | 2,191.8 מ"מ[9] | מג'דל שמס | אוגוסט 1968 – יולי 1969 |
השלג בישראל
- ערך מורחב – שלג בישראל
בישראל ממעט השלג לרדת. המקומות היחידים שבהם יורד שלג מדי שנה הם בהר החרמון ובצפון רמת הגולן, שהם אזורים גבוהים יחסית (1,000 עד 2,000 מטר מעל פני הים). לעיתים יורד שלג גם באזורים נמוכים יותר, בגבהים של 700–900 מטר מעל פני הים, כמו צפת, גוש עציון, ירושלים, והרים ביהודה, שומרון והנגב. שלג באזור מישור החוף של ישראל נדיר ביותר. למעט הר החרמון, מרבית המקרים של ירידת שלג באזורי ההרים מתרחשים מחודש ינואר ועד למחצית מרץ. מקרים של שלג בהרי הצפון והמרכז אחרי מחצית מרץ נדירים, אולם מתועדים: ב-2 באפריל 1990 ואף ב-12 באפריל 1949 ירדו שלגים בפסגות הרי הצפון והמרכז כולל ירושלים.
פברואר 1920
בגל קור קיצוני ששרר בארץ ישראל בין ה־9 ל־12 בחודש, תועד השלג הכבד ביותר בתולדות הארץ. בירושלים בוצעו מדידות לבדיקת עומק השלג, ונמדדו בין 65 ל-97.5 ס"מ שלג ברחבי העיר[10]. עקב התשתיות הירודות בארץ בתקופה זו, נרשמו בגל קור זה נזקים כבדים ברכוש ובנפש[דרוש מקור].
פברואר 1950
- ערך מורחב – שלג 1950 בישראל
בפברואר 1950, "הלילה בו הלבינו ערי החוף", ירד שלג כמעט בכל הארץ וכיסה את תל אביב, טבריה ובית שאן תחת מעטה שלג שהגיע לגובה של 10 ס"מ, ו-20 ס"מ בבאר שבע. בחיפה ובירושלים הגיע השלג לגובה של 50 ס"מ. באזורים סמוכים לירושלים נמדדו אף למעלה מ-70 ס"מ. אף בארמון החורף של המלך חוסיין השני שנמצא ליד יריחו נמדדו 8 ס"מ.
חורף 1991–1992
- ערך מורחב – חורף 1991–1992 בישראל
חורף נוסף שהיה עתיר בשלגים הוא חורף 1992–1991 שהיה, במרבית תחנות המדידה, הגשום ביותר שנרשם מאז תחילת המדידות 150 שנה קודם לכן.
השלג הצטבר באותו חורף בכל אזורי ההרים עד לגובה של 50 ס"מ. שלג ירד בירושלים, עפולה, נצרת, נוף הגליל, מגדל העמק, יקנעם עילית, חיפה, עכו, נהריה, קריית שמונה, טבריה עילית, בית שאן, בקעת יבנאל, כרמיאל, נתניה, עמק חפר, חדרה, הרצליה, הוד השרון, כוכב יאיר צור יגאל,רעננה, כפר סבא, ראש העין, חצור הגלילית, ראש פינה, רמלה, לוד, שוהם, באר יעקב, נס ציונה, רחובות, אלקנה, בית שמש, דימונה, ירוחם, ערד, עומר, תל שבע, להבים, שגב שלום, באר שבע, אופקים, קדש ברנע, שדה בוקר ומצפה רמון[דרוש מקור].
סערת דצמבר 2013
- ערך מורחב – הסופה במזרח התיכון (2013)
בין ה-10 ל-14 בחודש, הגיעה לישראל מערכת קרה וקיצונית מאזור רוסיה. המערכת התאפיינה בקור עז למשך מספר ימים רצופים, משקעים רבים וכמות שלג שוברת שיאים.
בתחילה, ב-11 בחודש ירדו גשמים רבים מהצפון ועד הנגב אשר לוו ברוחות עזות. בבאר שבע ירדו בלילה של תאריך זה כ-71 מ"מ. בשעות הערב של ה-11 בחודש, נכנס אוויר קר במיוחד לכל הארץ והחלו שלגים בהרים הגבוהים בצפון ובמרכז, כדוגמת קריית ארבע וצפון רמת הגולן. ב-12 בחודש, החל משעות הבוקר, החלו לרדת שלגים כבדים בהרי המרכז מ-600 מטר. השלג הצטבר בגל זה לכ-20 סנטימטרים ברחבי ירושלים. שיא של כל הזמנים למחצית הראשונה של חודש דצמבר. לאחר הפוגה מסוימת משעות הבוקר המאוחרות ועד שעות הערב המוקדמות, התחדשו השלגים באזור ירושלים והרי המרכז. בגל זה, שנמשך לתוך ה-13 בחודש, הצטברו כחצי מטר שלג ברחבי ירושלים וסביבתה, ומקומית אף 70 ס"מ. בגל זה שלג נדיר ירד גם בעיר אריאל והצטבר לכמות דומה. לאחר מכן, ב-14 לחודש לפנות בוקר החל שוב לרדת שלג בירושלים ובסביבה ונמדדו 65–70 ס"מ של שלג. בגוש עציון נמדדו 120 ס"מ. אזרחים שהגיעו מרחבי הארץ לביקור בירושלים על מנת לשחק בשלג נתקעו בכבישי הגישה לעיר שנחסמו מהשלג הרב. אזרחים אלה פונו למרכזי סיוע שפתחה עיריית ירושלים ברחבי העיר, הגדול שבהם התקיים בבנייני האומה. בעקבות המצור שגרם השלג על ירושלים, פנה ראש העירייה ניר ברקת בבקשת סיוע מצה"ל.
ביום שישי, ה-13 בחודש הסערה הגיעה לשיאה והשלגים התפשטו לכל הרי ישראל וירדו בהם שלגים כבדים לאורך כל היום, שנערמו עד לגובה של מטר אחד בצפת. שלג נדיר ירד גם בנוף הגליל, כמו כן היו דיווחים על שלג קל במודיעין. מקרה נדיר נוסף הוא שלג בהרי אדום והרי אילת. בשל הקור העז, ביום זה ירדו משקעי קרח רבים בכל מישור החוף. בשעות הצהריים, מעטה עבה של ברד כיסה את ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, לוד והסביבה. ברד רך ירד הוסיף לרדת בכל ערי החוף, בכלל זה תל אביב. בעקבות כמות המשקעים הרבה באזור המרכז ומישור החוף המרכזי, סגרה משטרת ישראל את נתיבי איילון למשך שעתיים, בשל עליית המפלס בו לרמה מסוכנת, כמו כן, ביום זה סגרה המשטרה גם את כביש 6 בעקבות סכנת החלקה בגלל קרח שהצטבר. הסופה המשיכה גם ביום שבת, ה-14 בחודש ונחלשה החל משעות הצהריים בו.
במהלך סערה זו, הפעילה רכבת ישראל רכבות מיוחדות מירושלים בהוראת הממשלה, ביום שבת בשעות הצהריים, על מנת לחלץ אנשים שהיו נצורים בעיר בעקבות חסימת כביש 1 וכביש 443 החל מחמישי משעות אחר הצהריים ועד למוצאי שבת.
כמות השלג הרבה שהצטברה בהרי ירושלים ובהרי הצפון גרמה לקריסת עצים שקרעו כבלי מתח וניתקו עשרות אלפי בתי אב ברחבי המדינה, עיקר הניתוקים היו באזור ירושלים ובצפת. תקלות אלו היו ממושכות בחלקן ונמשכו אף יותר מיממה וחצי. מבקר המדינה הודיע שיחקור את אירועי הסערה הנדירה. בעקבות המצב החריג של הצטברות גובה רב במיוחד של שלג בהרים וניתוקי חשמל נרחבים, פעלו חברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה הישראליים במתכונת גל פתוח, ודיווחו אודות הסערה.
הסיבה לירידת משקעים בחורף בישראל
עננות מורידת משקעים נגרמת עקב המצאות השקעים הברומטרים. שקע ברומטרי מגובה בגל אטמוספירי שנמצא מעליו- ברום. הוא חולף במהלך החורף לאורך הים התיכון ונקרא אפיק רום. לאורך כל החורף ובחלק מהאביב והסתיו הוא נמצא לאורכו של הים התיכון וגורם להיווצרות משקעים במקום בו הוא נמצא. צורתו כצורת קערה או כצורת האות U. כאשר אותה "קערה" מתיישבת על יוון, היא תעודד היווצרות משקעים שם. בקיץ אפיק הרום אינו נמצא כי הרמה הסובטרופית שולטת מעל הים התיכון וחוסמת את הגעתו.
גל זה נראה במפת 500 מ"ב (מפת רום- 5.5 ק"מ מעל פני הים). מפה זו נחשבת לפופולרית ביותר והיא הראשונה עליה מסתכלים החזאים לפני כל תחזית שמתפרסמת באמצעי התקשורת (קישור למפת 500 ברשת בקישורים החיצוניים שבסוף העמוד). אותו גל אטמוספירי מוגדר כאפיק הרום העיקרי. ללא שום קשר, יכולים "לרוץ" לאורך הים התיכון אפיקי משנה אשר גורמים לפעילות מזג אוויר חלשה.
בין ישראל למערב הים התיכון קיים ניגוד בכל הקשור לפעילות חורפית. כאשר האפיק העיקרי נמצא מעל ישראל, מזג האוויר בישראל נהיה גשום בעוד שבאיטליה למשל, מזג האוויר יהיה יבש יחסית ללא פעילות משמעותית.
אפיק הרום הוא "בית החרושת" לייצור שקעי החורף הקרקעיים המשפיעים על ישראל:
- שקע קפריסאי – שקע חזיתי המתמקם באזור האי קפריסין – רוב המשקעים בארץ יורדים כתוצאה משקעים אלו. מערכות קפריסאיות מתאפיינות ברוחות מערביות ובחדירת אוויר קריר ובלתי יציב הסופח לחות מעל הים התיכון. רבים המקרים בהם השקע הקפריסאי מגיע ממערב, מיוון ואיטליה, אולם אין מדובר בכלל ברזל.
המכניזם של שקע הקרקע פשוט – האוויר מתכנס למרכז השקע בתנועת מערבולת. מכיוון שאין לו "לאן לברוח" הוא עולה מעלה, ונוצרים ענני גשם.
לעיתים עשוי לקרות מצב בו שקע קפריסאי המתקדם לעבר חופי הארץ, משנה בפתאומיות את מסלולו צפונה לעבר הים השחור. מצב זה קרוי בפי החזאים "שקע חמקמק" וזה נגזר מאפקט "ביצי השור".
- שקע עזה – כאשר שקע חזיתי מתמקם לאורך חופי ישראל, הוא קרוי שקע עזה. כל האזורים שימצאו מדרום למרכז השקע יהנו מרוח מערבית לחה, וסביר להניח משקעים. האזורים שימצאו מצפון למרכז השקע יסבלו מרוח מזרחית וחוסר בלחות ומשקעים.
לעיתים, יורד בחורף שלג בהרים הגבוהים בישראל. השלג נפוץ בעיקר בהרים שגובהם מעל 700 מטרים, אולם שלג בגובה 500 מטרים אינו נדיר כל כך. ב-6 בפברואר 1950 ירד שלג אפילו בגובה פני הים – על מישור החוף, בתל אביב ובערי חוף נוספות. התנאים הדרושים על מנת שירד שלג בישראל הם שקע קפריסאי המאפשר משקעים, שמסלול הרוחות שהוא יוצר לא עובר דרך ארוכה מידי מעל הים (מפני שהים, שהטמפרטורה שלו חמה באופן יחסי, מחמם את האוויר בשכבות הנמוכות). על השקע הקפריסאי להיות מלווה באפיק רום עמוק. בנוסף, עליו להיות מגובה בגוש אוויר קר גדול ומאסיבי במזרח אירופה.
לעיתים מתפתחת בחורף רמה, הגורמת לשקיעת אוויר ולכן מדכאת התפתחות עננים, אך מזרימה אוויר קר מאוד מהצפון.
- רמה סיבירית – לעיתים קרובות, במהלך רמה סיבירית יורדות הטמפרטורות במקומות רבים בישראל (בעיקר בעמקים ובהרים הגבוהים) אל מתחת ל-0 מעלות צלזיוס. הרמות הסיביריות מגיעות לשיא השפעתן וקיצוניותן בדצמבר, אז קרינת השמש היא החלשה ביותר בשנה. במהלך השפעת רמה סיבירית, השמיים בהירים וכיוון הרוח הוא צפון-מזרחי. התוצאה המתקבלת היא חדירת אוויר יבש וקר מאזור רוסיה והים השחור לישראל.
האביב בישראל
|
.PNG)
באביב נחלשת פעילות מזג האוויר בישראל, בעיקר בשל התקדמותה צפונה מחדש של הרמה הסובטרופית. הסיבה להפחתת הגשמים באביב היא היחלשות אפיק הרום, כפי שנראה היטב במפה המצורפת (מפת רום- 500 מ"ב) המתארת אפיק רום טיפוסי של חודש אפריל, זה גורם בדרך כלל למז"א מעונן עם גשם מקומי, אך לא יותר מכך. האביב בישראל מתרחש בחודשים אפריל ומאי. ביוני לעיתים קרובות מתגבשות כבר המערכות הקיציות והחודש מקבל אפיון קיצי מובהק, כבר בתחילת אפריל הדשא והפרחים שצמחו בחורף מתחילים לנבול, ועשב מקבל גוון צהבהב חום שנמשך עד החורף הבא.
2 מערכות עיקריות פוקדות את ארץ ישראל באביב:
- שקע שרבי - או שקע צפון אפריקה - בניגוד לשקעים המאפיינים את החורף, באביב מתחילים להיווצר ולהגיע אל ישראל שקעים שרביים. שקעים שרביים מאופיינים בחזית חמה מפותחת וחזית קרה מנוונת. אולם, לעיתים קרובות באביב מגיע שקע שרבי לאזור קפריסין והופך לשקע קפריסאי בעל מאפיינים חורפיים לכל דבר. דוגמה קיצונית לכך היא שקע שרבי שפקד את ישראל במרץ 1998 - ב-16 במרץ שררו תנאי שרב בארץ, וב-18 במרץ, עם שבירת השרב, ירד שלג בהרים. זה קרה בעקבות התמזגות השקע השרבי עם אפיק רום מצפון.
- אפיק ים סוף - מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא אפיק ים סוף (או בקיצור אי"ס). זו שלוחה של שקע תרמי שמרכזו באזור סודאן. לרוב אי"ס מלווה ברכס רום ולכן לא גורם למשקעים. אולם כאשר נוצר מצב ובו אי"ס מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).
לפעמים מופיעים באביב גם שקעים קפריסאיים, אך לרוב עוצמתם חלשה במידה ניכרת ביחס לעוצמתם בחורף.
הקיץ בישראל
הקיץ בישראל, הכולל בעיקר את החודשים יוני, יולי ואוגוסט, מאופיין באקלים חם ולח במישור החוף והשפלה, ובאקלים חם ויבש יותר בהרים ובעמקים הפנימיים. גשם (או כל משקע אחר) בקיץ הוא נדיר מאוד, בעיקר בהרים. בחוף, לעיתים רחוקות, קורה ומטפטף מעט בשעות הבוקר, אולם בדרך כלל אין זו כמות מדידה.
לאקלים השורר בישראל במהלך הקיץ אחראיות שתי מערכות מזג אוויר:
- האפיק הפרסי – במהלך חודשי הקיץ נוצר באזור הודו שקע המונסון, אשר גורם לגשמים כבדים במזרח אסיה לאורך חודשי הקיץ. שלוחה של השקע הזה, שנקראת האפיק הפרסי, עוברת דרך המפרץ הפרסי ומגיעה עד לים התיכון. שקע המונסון והאפיק הפרסי הן מערכות תרמיות וסטטיות, אשר אינן דועכות, מתגברות או משתנות בצורה דרסטית במהלך חודשי הקיץ. האפיק הפרסי גורם לרוחות צפון מערביות בישראל, מלבד במקומות שבהם יש השפעות מקומיות אחרות, כמו רוח העמק-הר או הבריזה הלילית. הרוחות הצפון מערביות מביאות לחות רבה לאזור החוף, אולם לחות זו לא מצליחה לטפס על ההרים או ליצור ענני גשם מכיוון שהיא חסומה על ידי אינוורסיה.
- הרמה הסובטרופית – במהלך הקיץ הרמה הסובטרופית מצפינה וחוסמת את חדירתם של אפיקי רום לאזורינו. הרמה הסובטרופית גורמת להתמוככות ברום ומדכאת התפתחות של עננות מסוג כלשהו. לעיתים, כאשר הרמה הסובטרופית מתגברת, האפיק הפרסי נחלש ונוצר שרב התמוככות, בסיס האינוורסיה מנמיך והטמפרטורות בהרים עולות בחדות. בחוף לעומת זאת, אין עליה חדה של הטמפרטורות אבל ישנה התגברות של הלחות.
הסתיו בישראל
הסתיו בישראל דומה מאוד לאביב, והוא תופס את מקומו בחודשים אוקטובר, נובמבר וחלק מדצמבר. גם בסתיו מופיע לעיתים קרובות אפיק ים סוף, ולעיתים רחוקות יותר שקעים שרביים. כיוון שבחודשי הסתיו הים חם עדיין (כאמור, הים מגיב לאט יותר לשינויי העונות עקב חומו הסגולי), מתאפשרת פעילות מזג אוויר ענפה יותר מבאביב ומתרחשות סופות רעמים רבות, בין אם כתוצאה מאפיק ים סוף ובין אם כתוצאה משקעים קפריסאים ראשוניים. בנוסף, בשל הקרינה החלשה והימים הקצרים, מופיעה לעיתים קרובות הרמה הסיבירית ואירועי קרה נפוצים בסתיו יותר מבאביב.
בשלב המוקדם של הסתיו האפיק הפרסי עדיין לא עזב את המזרח התיכון ולעיתים מתקיימים שני אפיקים בו זמנית: אפיק ים סוף והאפיק הפרסי. תופעה זו מכונה אפיק פרסוף, שילוב של שתי המילים פרסי וסוף. זהו למעשה מצב בו האפיק הפרסי ואפיק ים סוף נאבקים על השליטה במזרח התיכון. מאבק זה מסתיים במהלך אוקטובר בניצחון מוחץ של האפיק מים סוף.
- אפיק ים סוף – מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא אפיק ים סוף . זו שלוחה של שקע תרמי שמרכזו באזור סודאן. לרוב אפיק ים סוף מלווה ברכס רום ולכן לא גורם למשקעים. אולם כאשר נוצר מצב ובו הוא מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).
הלחות בארץ ישראל
הלחות בארץ ישראל נקבעת על פי המרחק מהים. ככל שהמקום קרוב יותר לים כך הלחות יותר גבוהה. בבקעת הירדן ואזור הערבה הלחות היא הנמוכה ביותר בארץ. לעומת זאת, במישור החוף הלחות היא הגבוהה ביותר בארץ. במהלך הקיץ אחוזי הלחות במישור החוף הם הגבוהים ביותר בשנה מכיוון שהלחות המוזרמת למישור החוף על ידי האפיק הפרסי נכלאת בשכבה דקה ולמעשה חסומה על ידי אינוורסיה הנמצאת מעליה. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו האפיק הפרסי נחלש ומכאן שנחלשת הזרימה המערבית. היחלשות זו גורמת ללחות במישור החוף לרדת בצורה משמעותית ומכאן שבתקופה זו מורגשת במישור החוף הקלה משמעותית בעומס החום.
בחורף, מערכות גשם בהן קיימות זרימות מערביות שעוברות דרך רבה מעל הים מביאות כמות משקעים גדולה יותר.
הלחות נמדדת בצורה של לחות יחסית (Relative humidity = RH). הלחות היחסית היא היחס בין כמות אדי המים באוויר לבין כמות אדי המים המקסימלית שהאוויר מסוגל להכיל. הכמות המקסימלית הזו גדלה ככל שטמפ' האוויר גבוהה יותר. כאשר הלחות היחסית עולה ל-100% (כלומר האוויר אינו מסוגל להכיל עוד אדי מים) זהו מצב של רוויה. במצב זה, אדי המים יתעבו לטיפות מים שמשקלן גדול מהאוויר והן יורדות בצורת גשם.
כאשר בקרבת הקרקע נמדדת לחות יחסית גבוהה מאוד זהו מצב הנקרא ערפל. במילים אחרות היווצרות ענן בקרבת פני הקרקע.
הטמפרטורה בארץ ישראל
טמפרטורות קיצוניות שנמדדו
| טבלת מידות החום המרביות שנרשמו במקומות שונים בארץ | ||
| אזור | מידת החום (במע' צל') | תאריך |
| טירת צבי | 54 | 21.06.1942 |
| קלי"ה | 51.2 | 22.06.1942 |
| נערן | 51 | 2.08.2015 |
| גלגל | 49.3 | 2.08.2015 |
| טבריה | 49 | 21.06.1942 |
| סדום | 49.9 | 17.07.2019 |
| אילת | 48.9 | 04.09.2020 |
| טבלת מידות הקור המרביות שנרשמו במקומות שונים בארץ | ||
| אזור | מידת החום (במע' צל') | תאריך |
| לוע הר אביטל | 17.2-[11] | 15.12.2013 |
| הר החרמון | 17- | 10.2.2020 |
| מרום גולן | 14.2- | 10.01.2015 |
| בקעת בית נטופה | 13.7- | 07.02.1950 |
| מרום גולן | 13.6- | 15.12.2013 |
| אל רום | 8.8- | 15.12.2013 |
| חברון | 8.6- | פברואר 1898 |
| עין זיוון | 7- | 15.12.2013 |
| ירושלים | 6.7- | 25.1.1907 |
| הר תבור | 5.4- | 07.2.1950 |
מידת החום הגבוהה ביותר שנרשמה בארץ, מאז החלו לתעד את אקלים ארץ-ישראל הייתה 54 מעלות צלזיוס, בטירת צבי שבעמק בית-שאן, ב-21 ביוני 1942[12]. באותו יום הייתה מידת החום באזור החוף 45 מעלות, בירושלים 44 מעלות בעמק יזרעאל 50 מעלות ובים המלח 51 מעלות.
שנת 2010
שנת 2010 נחשבת לחמה ביותר מאז החלו המדידות[13]. ההפרש בינה לבין השנה השנייה ברשימה נע בין מעלה למעלה וחצי. ההפרש בין הטמפרטורה הממוצעת בשנה זו לבין הממוצע הרב שנתי היה אף הוא חריג (22.1 מעלות צלזיוס בבית דגן לעומת 19.4, 20.3 בירושלים לעומת 17.5, 23.4 בבאר שבע לעומת 19.7).
החריגות בטמפרטורות בשנת 2010 החלה כבר בחודש ינואר[14] שהיה החם ביותר ב-60 השנים שלפניו. מגמה זו המשיכה בחודש פברואר שהיה גם הוא החם ביותר מזה 70 שנה וכלל פרק חם ארוך בו הטמפרטורות הגיעו למעל 30 מעלות[15]. חודש מרץ היה חם מהממוצע במידה ניכרת אף הוא וגם אפריל, מאי ויוני היו חמים מהממוצע בכל הארץ.
אוגוסט 2010 נחשב לחודש חם במיוחד, החם ביותר מאז החלו מדידות בארץ ישראל. בגל חום הראשון לחודש זה (שהחל עוד בשלהי חודש יולי) שפקד את ישראל גרם למידות חום גבוהות במיוחד. שיאי הטמפרטורות שנמדדו לא שברו אמנם את השיאים הקיימים ברוב התחנות למעט באר שבע בה נמדדו 43.8 מעלות, אך טמפרטורות המינימום היומיות (טמפרטורות הלילה), הגיעו לרמות גבוהות במיוחד, למשל 28 מעלות באזור החוף (שיא של כל הזמנים), 32 מעלות באילת ומעל 34 מעלות בים המלח[16]. גל החום השני ששיאו התרחש בימים 19–20 באוגוסט היה קיצוני אף יותר ובו נשברו שיאים בתחנות רבות לחודש אוגוסט, ובמקצתן אף לכלל חודשי השנה. לדוגמה 40.6 מעלות בהר כנען, 45.5 מעלות בכפר בלום.
באוקטובר 2010 נרשמו טמפרטורות חסרות תקדים לחודש זה (41.8 מעלות בבית דגן, למשל). נובמבר 2010 היה נובמבר החם ביותר מאז החלו המדידות והטמפרטורה הממוצעת באותו החודש הייתה חמה יותר מהטמפרטורה באוקטובר ממוצע, ואף טמפרטורת המינימום בהרים בו הייתה[דרוש מקור] גבוהה יותר מטמפרטורת המקסימום בשנה לאחר מכן (2011). מעבר לכך, חריגות הטמפרטורה בנובמבר 2010 הייתה החריגות הגבוהה ביותר בכל חודש שהוא לחיוב או לשלילה עם חריגה של 5.47+ מעלות מעל הממוצע של נובמבר במפלס 850 מיליבר של לחץ אטמוספירי (המשקף בצורה טובה גם את הטמפרטורה בקרקע). בנוסף, נובמבר 2010 בלט בהיעדר מוחלט של גשם ברוב תחנות המדידה, תופעה שאירעה רק ב-1946 וב-1962. תנאי היובש של 2010 גרמו במידה ניכרת להתפשטותה המהירה של השרפה בכרמל בדצמבר.
מידות קור קיצוניות
הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה במאה העשרים בארץ ישראל הייתה 13.7- מעלות צלזיוס בבקעת בית נטופה. בירושלים הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה הייתה 6.7- מעלות צלזיוס. היא נמדדה ב-25 בינואר 1907. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בירושלים למן קום המדינה הייתה 5.1- מעלות צלזיוס. הדבר אירע בחורף הקשה של שנת 1950 שבו באורח נדיר ירד שלג בתל אביב והטמפרטורה במישור החוף ירדה אל מתחת לאפס.
ב־10 בינואר 2015 נמדדה הטמפרטורה הנמוכה ביותר במאה העשרים ואחת בארץ ישראל, 14.2- מעלות צלזיוס במרום גולן אשר בצפון רמת הגולן.
חקר האקלים בארץ ישראל
לחקר האקלים בישראל יש חשיבות גבוהה הן בהיערכות וקביעת מדיניות להתמודדות עם תנאי מזג האוויר ותופעות טבע קשורות, והן בהבנה רחבה של שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית והשפעותיהם על ישראל.
תפיסות סביבתיות ותפיסות מוסריות שונות רואות בחקר האקלים נושא מרכזי בשיח על קביעת מדיניות בכלל.
תחנות מטאורולוגיות
ברחבי הארץ פזורות תחנות מטאורולוגיות ממוחשבות למדידת כל הבטי האקלים - לחץ אוויר, טמפרטורה, כמות גשם עוצמת קרינת השמש וכיוצא בזה.
חלק מתחנות הגשם פועלות בצורה ידנית בה מדווח כל מודד, הפועל בהתנדבות וקרוי "צופה גשם", לשירות המטאורולוגי על כמות הגשם שנמדדה במקומו באותה יממת גשם (08:00 עד 08:00 למחרת).
התחנה הגבוהה ביותר ממוקמת בראש צורים שבגוש עציון ברום של 950 מטר מעל פני הים. התחנה הגבוהה ביותר באזור החוף היא תחנת אבן יצחק השוכנת ברום של 180 מטר מעל פני הים.
התחנה הנמוכה ביותר היא תחנת סדום, שנמצאת ברום של 390- מטר. התחנה הנמוכה ביותר במישור החוף היא בשדה דב ברום של ארבעה מטר בלבד מעל פני הים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אקלים ארץ ישראל |
- מפות 500 ברשת (מצד שמאל נמצאים מודלי החיזוי. שלושת המודלים המובילים: ECMWF, GFS, UKMO. לכל אחד מהם יש תפריט, מפת 500 היא הראשונה בו ומשמשת כברירת מחדל. ישראל נמצאת על גבול המפה בצד ימין).
חקר האקלים בארץ ישראל
- אבינעם דנין, אברהם פאהן, פאול גולדברג, וזאב משל, דיון: שיטות חדשות לחקר אקלימי העבר בארץ-ישראל (דיון לציון ששים שנה לפעילותו המדעית של פרופ' דב אשבל), קתדרה 28, יוני 1983, עמ' 133–149
- שאול כ"ץ, דב אשבל וראשית חקר האקלים בארץ-ישראל, קתדרה 28, יוני 1983, עמ' 177–184
- מפענחים את הגשם, באתר ישראל היום
עודד כרמלי, הים יהיה יותר חם מג'קוזי: כך ייראו החיים בישראל בשנת 2100, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2019- היערכות ישראל למשבר האקלים (אורכב 24.01.2020 בארכיון Wayback Machine), גיליון נושאי של כתב העת "אקולוגיה וסביבה", דצמבר 2019
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ממוצע חודשי של גשם בתל-אביב, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ Average Annual Precipitation for European Cities
- ^ השירות המטאורולוגי: שיא של 51 שנה בכמות הגשמים בצפון בשבועיים, באתר ynet, 9 בינואר 2020
- ^ אירוע הגשם 14 עד 17 בדצמבר 2020, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי
- ^ השירות המטאורולוגי: שיא של 51 שנה בכמות הגשמים בצפון בשבועיים, באתר ynet, 9 בינואר 2020
- ^ הכתובת הייתה על הקיר שקרס: השיטפונות שוב תפסו את ישראל לא מוכנה, באתר וואלה! חדשות, 2020-01-10 (ארכיון)
- ^ 7.0 7.1 גשם באשקלון 9 בנובמבר 2015, השירות המטאורולוגי הישראלי
- ^ 8.0 8.1 8.2 תיקון שיא כמות הגשם היומית המוחלטת של ישראל, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי, ינואר 2022
- ^ 9.0 9.1 מאגר נתוני השירות המטאורולוגי
- ^ עיתון "דבר", שלג בהרי ארץ-ישראל, באתר ויקיטקסט, 1 בדצמבר 1938
- ^ מו"פ צפון, תחנת אלרום א'
- ^ מקור
- ^ מקור
- ^ [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://ims.gov.il/sites/default/files/2020-10/jan10.pdf סיכום ינואר 2010]
- ^ השירות המטאורולוגי הישראלי, [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://ims.gov.il/sites/default/files/2020-10/feb10.pdf סיכום פברואר 2010]
- ^ מקור
,_Israel_03.jpg)
37875146אקלים ארץ ישראל