מוג'יר א-דין
 | |
| קברו של מוג'יר א-דין בהר הזיתים ליד כנסיית כל העמים | |
| לידה | 1456 |
|---|---|
| פטירה | 1522 (בגיל 66 בערך) |
| ענף מדעי | גאוגרפיה, היסטוריה |
| מקום מגורים | ארץ ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| ספריו מהווים מקור היסטורי חשוב לתקופה. | |
מוג'יר א-דין אל-עלימי אל-חנבלי (בערבית: مجير الدين العليمي الحنبلي; 1456-1522) היה היסטוריון, גאוגרף ושופט בממשל הממלוכי.
ביוגרפיה
הוא נולד ברמלה וחי בירושלים כל ימיו. סייר בארץ ישראל וכתב ספרי מסע על ירושלים, חברון, רמלה והשפלה. ספריו מהווים מקור היסטורי חשוב לתקופה. הוא נטה לתאר מבנים בפירוט ובדיוק רב ושם דגש על הסברים היסטוריים וגאוגרפיים. כך, למשל, תיאר את אתרי הר הבית וירושלים בכלל, רמלה על שווקיה, וכן אתרים קדושים כגון קברי נכבדים רבים בכל רחבי הארץ (למשל: סידנא עלי, בלאד א-שייח' (נשר) ועוד). כמו כן ניתן למצוא בספריו סיפורי קדושים ונביאים ואנקדוטות כגון הגעת הבננה מהודו אל ארץ ישראל (הוא משווה את סהר הבננה לסהר האסלאם ואומר שאכילת בננה בצל הסהר של מסגד אל-אקצא מהווה שילוב של הנאה רוחנית וגשמית) או תיאור שלג כבד בירושלים. כתאולוג, הוא מהווה מקור חשוב להבנת תהליך התקדשותה של ירושלים במהלך המאה ה-14 באסלאם. מוג'יר א-דין חוזר ומדגיש את חשיבות הישיבה בירושלים, התפילה בה והעלייה לרגל (זיארה) אליה. כקאדי (שופט), הוא נחשב למייצג נאמן של האסכולה החנבלית במשפט המוסלמי.
קברו נמצא מעט מדרום לקבר מרים, בדרך יריחו.
על שמו נקרא רחוב בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים המזרחית.[1]
ספרו על ירושלים
בין השנים 1495–1496 כתב מוג'יר א-דין את ספרו החשוב "תולדות ירושלים וחברון" (בתעתיק מדויק מערבית: אלאנס אלג'ליל בתאריח' אלקדס ואלח'ליל, בערבית: الأنس الجليل بتاريخ القدس والخليل). הוא מדווח בדיוק רב על הטופוגרפיה של ירושלים, על המוסדות שפעלו בה, בנייניה המרכזיים, רחובותיה ושווקיה. בנוסף הוא מתבל את דבריו במסורות, אגדות ואמונות שרווחו בתקופתו. לעיתים הוא מביא דברים מכלי שני, אך תמיד מוסר את מקורותיו. בעיקר חשוב למוג'יר א-דין לבסס את קדושתה של העיר דרך סיפורים על קדושים וחכמי דת שפעלו בה. הספר חשוב ביותר להכרת חיי הרוח והמבנה הפיזי של ירושלים בתקופה הממלוכית, עם זאת יש בו כדי לתת תמונה מעוותת בקשר למעמדה של ירושלים באותה התקופה. לפי גודש המידע, ניתן להבין כי ירושלים הייתה העיר החשובה ביותר בארץ, ולא היא.
הספר נודע לראשונה במערב כאשר חלקים ממנו תורגמו לראשונה לצרפתית ב-1876 על ידי אנרי סובר, במסגרת ספרו "ההיסטוריה של ירושלים וחברון מימי אברהם אבינו ועד סוף המאה ה-15" (Henri SAUVAIRE, Histoire de Jérusalem et d'Hébron depuis Abraham jusqu'à la fin du XVe siècle, Paris 1876 ).
קטעים מהספר המתארים את רחובות ירושלים ושווקיה תורגמו לעברית על ידי דוד ילין בשנת תרצ"ו.
לקריאה נוספת
- אלי שילר (עורך), ארץ ישראל ואתריה בתיאורי עולי רגל מוסלמים, אריאל 59 (תשמ"ח)
- אדר ארנון, ירושלים בתיאורו של מוג'יר א-דין, קרדום 21-23, יולי 1982. עמ' 225-256
- בנימין ריבלין (עורך) - דוד ילין, ירושלים במאה הט"ז, כתבי דוד ילין, כרך ב', הוצאת ראובן מס, תשל"ג עמ' 193-209.
- אורי טל (עורך ומתרגם), ארץ-ישראל במקורות ערביים מימי הביניים (1517-634), הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2014
קישורים חיצוניים
- רחוב מוג'יר א-דין באתר עיריית ירושלים
- יוסף דרורי, ההיסטוריוגרפיה הממלוכית ותרומתה לתולדות ארץ ישראל, "קתדרה", חוברת מס' 1, באתר סנונית
הערות שוליים
24223063מוג'יר א-דין