דרור הבית

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרור הבית
House Sparrow mar08.jpg
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה עופות
סדרה ציפורי שיר
משפחה דרוריים
סוג דרור
מין דרור הבית
שם מדעי
Passer domesticus
תחום תפוצה
PasserDomesticusDistribution.png

דְּרוֹר הַבַּיִת (שם מדעי: Passer domesticus; בתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר), מין בסוג דרור, הוא ציפור השיר השני בתפוצתו בישראל לאחר יונת הסלע, צבעו של זכר הדרור הוא חום־אפור, ואילו נקבת הדרור אפורה. הדרור מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם, ובדרך כלל נצפה כשהוא עף בלהקות גדולות וקולניות.

רקע עיוני

הדרור הוא עוף מסדרת ציפורי השיר וממשפחת הדרוריים. הדרור היא ציפור אוכלת כול, המתגוררת על פני עצים ונפוצה בכל העולם. דרור הבית היא ציפור חברותית המתאפיינת בפעילויות קבוצתיות: השתזפות בשמש (המגנה על הדרור מפני טפילי עור), אמבטיות חול ומים, שירה והתגודדות מול אויבים. דרור הבית אינו נודד ממקום למקום, אך לעיתים ינדוד מרחק שלא יעלה על קילומטרים ספורים לשם התגוררות וקינון בעצים המתאימים יותר למטרה זו (צפופים וסבוכים יותר). הדרור איננו מפחד מבני־אדם וזאת מכיוון שבמהלך הדורות לא היוו לו סכנה. זו הסיבה שאנו יכולים למצוא את הציפור משוטטת בכול קהילה בה מיושבים בני האדם, בין אם זה בגינות או חצרות בתיהם.

תיאור

צבעו של הזכר אפור־חום, צבע הנקבה אפור. אורך גופה של ציפור דרור הבית מגיע עד ל־16.8 ס"מ. מוטת כנפיה מגיעה לאורך של 25 ס"מ, משקלה ל־33 גרם ורגליה קצרות עם ארבע אצבעות, שלוש מהן פונות לפנים והרביעית פונה לאחור.

דרור הבית בתעופה

דרור אפשר לראות בכל מקום בארץ וזוהי אחת מהציפורים הנפוצות ביותר באזורנו. לדרורים זכרים יש לעיתים יותר צבע בגרון או פחות. ככל שיש יותר צבע שחור כך ה"דרגה" יותר גבוהה ודרור מדרגה נמוכה יותר יברח מדרור מדרגה גבוהה. מתחת לנוצות החיצוניות בגרון יש עוד שכבת נוצות שנייה בצבע שחור.

נקבת הדרור אוכלת שסק בירושלים


דרור הבית במקורות

פירוש השם דרור ניזכר בתלמוד: "לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "צִפּוֹר דְּרוֹר" מִפְּנֵי שֶׁדָּרָה בַּבַּיִת כְּבַשָּׂדֶה" (ביצה כ"ד ע"א). הדרור נזכר פעמיים במקרא, בתקבולת לשם "ציפור" (תהילים, פ"ד, ד' ; משלי, כ"ו, ב'). תקבולת זו רומזת על כך שהמונח "ציפור" במקרא שימש לא רק כשם קיבוצי לכלל מיני ציפורי השיר הקטנות, אלא גם כשם ייחודי לציפור הדרור. במקורות חז"ל המונח הוא שם כללי למיני ציפורים כשרות הסמוכות למשכנות האדם. בקרב פרשני ימי הביניים, ובעקבותיהם מקצת מהאחרונים, ניתן למצוא שתי פרשנויות עיקריות לזיהוי ה"דרור": דרור (Passer) או סנונית. מכיוון שיש מחלוקת בחז"ל לגבי כשרות הסנונית, היו שהטילו ספק בכשרותו של הדרור. ר' חזקיה די־סילוה, שחי במאה השבע עשרה, פתר בעיה זו בטענה שהמונח 'דרור' הוא מונח כללי הכולל בתוכו ציפורים כשרות ושאינן כשרות.

ציפור הדרור היא דוגמה לעוף שהייתה לגביו מסורת אכילה רציפה בכל קהילות ישראל ממזרח וממערב, עד לאמצע המאה העשרים, בשל תפוצתו הנרחבת של העוף וזיקתו למשכנות האדם. מסורת זו תועדה בין היתר במזרח אירופה, באיטליה, באנגליה, במרוקו, בתימן ובארץ ישראל. זמינותו עשתה אותו לעוף מאכל שקל להשיגו, בעיקר בחברות מסורתיות, או בקרב חסרי אמצעים, שנהגו לנצל כל מרכיב מזון אפשרי. בחברות שפע פחת השימוש בדרורים לאכילה, עד אשר עלה החשש לאבדן רציפות המסורת. בעקבות זאת, פשט מנהג בחלק מקהילות גרמניה לשחוט את הדרור בפרהסיה 'לעיני כל ישראל', לשם שימור המסורת לדורות הבאים. המנהג רווח עד לעליית הנאצים, בראשית שנות ה־30 של המאה ה־20. גם בימינו יש העוסקים בשימור פעיל של מסורת אכילת הדרור[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. להרחבה זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 69 – 87