גרשם שלום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרשם שלום
Gershom Gerhard Scholem
לידה 5 בדצמבר 1897
פטירה 21 בפברואר 1982 (בגיל 84)
ענף מדעי מדעי היהדות, תורת הסוד היהודית
מקום מגורים גרמניה, ישראל
פרסים והוקרה פרס ישראל, פרס רוטשילד, פרס הארווי, פרס ביאליק, פרס ליב יפה, פרס רויכלין (גרמניה), הפרס הספרותי של האקדמיה הבווארית לאמנויות, דוקטור לשם כבוד מההיברו יוניון קולג' ומהאוניברסיטה העברית, אות יקיר ירושלים
תרומות עיקריות
חקר המיסטיקה היהודית הקדומה, ספר הזוהר, הקבלה, השבתאות, החסידות

גֵרְשׁׂם (גֶרְהַארְד) שָׁלוֹם (בגרמנית: Gershom Gerhard Scholem; בעברית, בהשפעת המבטא האשכנזי: שׁוֹלֶם במקום שלום; י' בכסלו תרנ"ח, 5 בדצמבר 1897, ברלין – כ"ח בשבט ה'תשמ"ב, 21 בפברואר 1982, ירושלים), מהמפורסמים שבחוקרי הקבלה החילונים, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה.

בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם.

שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחומי החסידות ולהבדיל השבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות.

השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל עם חברו הקרוב ולטר בנימין ועם אחרים.[1] במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. כיום שוכן האוסף בשני אולמות קריאה נפרדים בספרייה הלאומית, והוא קרוי על שמו, "ספריית גרשם שלום" או "אוסף שלום".

ביוגרפיה

שמו ושם משפחתו

גרשם שלום נולד בשם גרהארד שלום,[2] אך משעלה לישראל התעקש להיקרא בשם גרשם שלום בלבד.[3]

שם משפחתו בעברית נכתב "שלום", אך מבוטא "שׁוֹלֶם", בהשפעת המבטא האשכנזי. מקור השם הוא סב-סבו של שלום מצד אביו, שלום אליאס. לסיבת שינוי שם המשפחה קיימות שתי מסורות: לפי המסורת שעברה במשפחת אביו, בעקבות חוק משנת 1812 שחייב את היהודים לבחור בשמות משפחה קבועים, הגיע שלום אליאס למועצת העירייה של גרוֹסגלוֹגאוּ (גלוֹגָאוּ שבשלזיה תחתית) כדי לבחור בשם משפחה קבוע, אך לא הבין את דברי פקיד הרישום ומסר לו את שמו הפרטי במקום את שם המשפחה שהתבקש לבחור. נראה כי אין אמת במסורת זו, שכן אליאס נפטר בשנת 1809, שלוש שנים לפני שנחקק החוק.

ההיסטוריון ד"ר דב ברילינג, לעומת זאת, מצא כי את שם המשפחה בחרה אלמנתו של אליאס, ציפורה, שביקשה להיקרא על שם בעלה המנוח.[4] משנולד סבו של שלום, ניתן לסב השם הפרטי, "שלום" (על שם סבו, שלום אליאס), אלא שפקיד הרישום סירב לרשום בתעודת הלידה את השם "שלום", הן כשם פרטי והן כשם משפחה, והשם שוּנה ל"סוֹלֶם". מאוחר יותר שינה הסב את שמו הפרטי ל"זיגפריד". על מצבתו של הסב נכתבו שני השמות, הן השם העברי "שלום שלום", והן השם הגרמני "זיגפריד שולם".[5]

נעורים בגרמניה

שלום היה הבן הרביעי[6] של בטי וארתור, משפחה בורגנית מתבוללת בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית. משנת 1904 עד שנת 1915 למד בגימנסיה הריאלית בברלין. אביו היה יהודי מתבולל, פטריוט גרמני ואדם אמיד שבבעלותו היה בית דפוס גדול. בביתו של ארתור שלום חגגו את חג המולד והוא עצמו עבד ביום הכיפורים, אולם ראה בהתנצרות "אקט מתרפס וחסר עקרונות" והתנכר לקרוביו שהתנצרו או נישאו נישואי תערובת.[7] האב הקפיד אמנם לערוך לבנו שלום טקס בר מצווה ועלייה לתורה, בבית הכנסת הליברלי בברלין, אם כי קיים את הטקס רק בשבת האחרונה לפני שהגיע שלום לגיל 14 (ב-2 בדצמבר 1911), וזאת מאחר שסבר כי גיל שלוש עשרה אינו הגיל המתאים לאקט זה, המסמל בגרות.[8]

מספר חודשים קודם לחגיגת בר המצווה קרא שלום את המהדורה העממית של תולדות היהודים מאת צבי גרץ והחליט בשל כך ללמוד עברית.[9] הוא החל בלימודי עברית אצל ד"ר בארול, מורו ללימודי דת, וכשפסקוּ המשיך ללמוד בכוחות עצמו. לאחר חגיגת בר המצווה, מספר שעות לימודי העברית אף גדל. בשנים 1913 עד 1915 למד עברית אצל מורים שונים במשך כחמש עשרה שעות מדי שבוע. כמו כן, החל לבקר בבית הכנסת, בפרט בשבת. באותו הזמן גם החליט להפסיק את השתתפותו בחגיגת חג המולד שערכה משפחתו, והיה יוצא מהבית בזמן זה. בראיון שנערך עמו שנים רבות אחר כך, בשנת תשל"ד 1974,[10] ציין שלום כי בחירתו להתעמק ביהדות מגיל צעיר הייתה, בין היתר, מרד והתרסה נגד בית אביו והתבוללותו, ונגד ההונאה העצמית של יהודי גרמניה.

אחיו הבכור של שלום, ריינהולד, היה לאומן גרמני, ששמר על דעותיו אלה גם כשנאלץ לצאת לגלות לאוסטרליה עקב עליית הנאציזם.[11] ריינהולד ואריך, אח נוסף של שלום, שירתו בצבא הגרמני בעת מלחמת העולם הראשונה,[12] ומאוחר יותר החלו לעבוד עם אביהם בעסק המשפחתי. בנובמבר 1919 הפכו לשותפים בעסק ולאחר מות אביהם ירשו אותו.[13] אח אחר, ורנר, שנרצח מאוחר יותר בבוכנוואלד על ידי הנאצים, היה קומוניסט ומאוחר יותר היה חבר הרייכסטאג מטעם המפלגה הקומוניסטית. אמנם אף הוא גויס לצבא, לחם בשורותיו ואף נפצע במלחמת העולם הראשונה, אולם הוא התנגד נחרצות להשתתפות גרמניה במלחמה זו. פעילותו האנטי-מלחמתית הובילה למאסרו והוא כמעט שהואשם בבגידה, משום שהוביל הפגנה ציבורית נגד המלחמה, כשהוא לבוש במדים.

שלום, לעומתם, חיפש כאמור "שורשים" ו"אותנטיות יהודית", נמשך לציונות ולמחשבת היהדות והצטרף לחוג "יוּנג יוּדה" (יהודה הצעיר), שפעיליו היו חברי התנועה הציונית.[14] נקודת המפנה בחייו ביחס ליהדות ומשיכתו אליה הייתה כשלמד לראשונה דף תלמוד ("מאימתי קורין את שמע בערבין"[15]) ופירוש רש"י עליו, באביב של שנת 1913. מאותו יום ובמשך ארבע השנים הבאות, החל ללמוד בקביעות תלמוד בכל יום ראשון. מורו לתלמוד היה ד"ר אברהם יצחק בלייכרודה, שהיה נינו של רבי עקיבא איגר.[16] בכל זאת, השפיעו עליו גם דעותיו של האח ורנר, והובילו אותו להשתתף עמו בפעילות אנטי-מלחמתית, בין השאר בהדפסת עלונים אנטי-מלחמתיים בבית הדפוס של אביהם (ללא ידיעת האב). בשל דעותיו האנטי-מלחמתיות הקיצוניות (ובעקבות הלשנה של תלמיד אחר), נאלץ שלום לעזוב את בית ספרו בשנת 1915, כשנה לפני סיום לימודיו. הוא נאלץ לעבור את בחינות הבגרות בגימנסיה אחרת בברלין, לאחר שהתכונן אליהן בכוחות עצמו.[17]

בחרות

באותה שנה, שנת 1915, התקבל שלום ללימודים באוניברסיטת ברלין, שבה למד מתמטיקה למשך חמישה סמסטרים. ביולי 1915 פגש לראשונה את ולטר בנימין, ונרקמה ביניהם חברות עמוקה ("החשובה ביותר בימי חיי", לפי שלום),[18] שנמשכה עד מותו של בנימין בשנת 1940. באותה שנה גם רכש את ספר הזוהר, והחל לראשונה לרשום רשימות על הקבלה. כמו כן ערך עם חברו אריך בראואר את כתב העת "המשקפיים בכחול לבן" (Die Blauweisse Brille), ובו התייחסו למלחמה מזווית יהודית וציונית, אך קומית והיתולית. כל אותו זמן המשיך להתגורר בבית הוריו. אלא שב-14 בפברואר 1917, בעקבות מאסרו של אחיו ורנר, פרץ ויכוח חריף בין האב לשלום. בתגובה להערה של שלום על דברי אביו, נתקף האב בחמת זעם והודיע כי קצה נפשו בשני בניו, האחד סוציאל-דמוקרטי והשני ציוני, וראה בפעילותם חתירה נגד גרמניה ונגד המלחמה. הוא הבהיר לשלום כי מאחר שהוא כבר בן עשרים, אין הוא מחויב לתמוך בו כלכלית. למחרת היום שלח לו מכתב מנוסח ברשמיות, בדואר רשום, שבו הודיע לו שעליו לעזוב את הבית ב-1 במרץ, ושמלבד 100 מארק שיועברו לחשבונו הוא לא יראה עוד פרוטה מאביו. כשלושה חודשים אחר כך, ב-12 במאי 1917, נענה האב לבקשת שלום לסיוע במימון לימודיו באוניברסיטה, אך התנה את עזרתו בהתחייבותו של שלום שלא לעסוק בפעילות ציונית. שלום סירב לקבל תנאי זה וכתוצאה מכך נאלץ לחפש מקור פרנסה זמני.[19] מאוחר יותר התפייסו השניים, ואביו מימן את לימודיו ואת כל הוצאות מחייתו עד שעלה לארץ ישראל, אך התמיד בסירובו לקבלו חזרה לביתו.[20] בינתיים, ממרץ 1917 ועד יוני 1917, עבר שלום להתגורר בפנסיון שטרוק, שרבים מפוקדיו היו יהודים ציונים שאהדו את פועלי ציון. שם פגש לראשונה את זלמן רובשוב (שז"ר), אשר עודדו ללמוד יידיש ואחר כך סייע לו במציאת עבודה כמתורגמן מיידיש לגרמנית, לשם מימון הוצאות מחייתו. בשנת 1918 פורסם ספרו הראשון, תרגום של המהדורה השנייה והמתוקנת של ספר יזכור לחברי תנועת הפועלים הציונית שנפלו על משמרתם בארץ ישראל.[21] על אף העובדה שבספר נכללו מאמרים מאת דוד בן-גוריון, י"ח ברנר ור' בנימין, סירב שלום לחתום על הספר, ובמקום זאת חתם N.N.‎ (פלוני), מאחר שלא הסכים להיות מזוהה עם "משפטים אחדים בעלי צליל מילטריסטי" שהופיעו בספר.[22] בין השנים 1915–1921 פרסם שלום בגרמנית מספר מכתבים ורשימות כלליות בנושאי יהדות וציונות.[23] כמו כן, תרגם לגרמנית בשנים אלה יצירות נוספות, בהן הפיוט לחנוכה "מעוז צור" ויצירות משל חיים נחמן ביאליק ("הלכה ואגדה"), רבי מאיר בן ברוך מרוטנברג ("שאלי שרופה באש") וש"י עגנון ("מעשה רבי גדיאל והתינוק").[24] באותה תקופה, בשנת 1920, פרסם את רשימתו הראשונה בנושא הקבלה.[25]

בחודש יוני 1917 גויס שלום לצבא, אך לאחר שלושה חודשים בלבד שוחרר בתואנה של אי-שפיות.[26] לאחר שחרורו עבר ללמוד באוניברסיטת יינה, שם למד מתמטיקה ופילוסופיה. שנה מאוחר יותר, במאי 1918, בהשפעתו של ולטר בנימין, עבר ללמוד באוניברסיטת ברן, שבה החל ללמוד שפות שמיות ופילוסופיה. בתקופה זו החליט שלום להתחיל בלימודי מדעי היהדות במקום לימודי המתמטיקה. לפיכך, החליט לחזור לגרמניה ובחר להמשיך את לימודיו באוניברסיטת מינכן, שבה היה האוסף הגדול ביותר בגרמניה של כתבי יד עבריים.[27] במינכן למד מספטמבר 1919 עד מרץ 1922 לימודי פילוסופיה, ושם כתב את הדיסרטציה על ספר הבהיר, שאותו תרגם לגרמנית ופירשו. בשנת 1922 קיבל את תואר הדוקטור באוניברסיטת מינכן בהצטיינות יתרה. שנה אחר כך פורסם ספרו Das Buch Bahir, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו. על אף בחירתו בלימודי היהדות והעדפתם על פני לימודים אחרים, חש עצמו שלום כחילוני ולא שמר מצוות. יחד עם זאת, לא היה אתאיסט. הוא סבר כי עולם ללא אמונה באלקים הוא עולם לא מוסרי, וכי יהדות ללא המסורת היהודית לא יכולה להתקיים לאורך זמן.[28]

לאחר עלייתו לארץ ישראל

גרשם שלום לומד זוהר בסוכה, 1925
ביתו של גרשם שלום ברחוב אברבנאל 28 בירושלים

שלום עלה ארצה בספטמבר 1923 במסגרת העלייה השלישית,[29] והשתלב עד מהרה בסגל ההוראה של האוניברסיטה העברית בירושלים, אז מוסד צעיר ויחיד מסוגו בארץ. בין השנים 1923 עד 1927 ניהל את המחלקה ליודאיקה בספרייה הלאומית בירושלים. במסגרת תפקידו פרסם, בשנת תרפ"ז, תוכנית למיון המקצועות במדעי היהדות, על בסיס השיטה העשרונית הבינלאומית של דיואי,[30] הידועה בשם "שיטת שלום".[31] באותן שנים פרסם את כל מאמריו בעברית בתחום הקבלה ברבעון לביבליוגרפיה של בית הספרים, "קריית ספר", והיה מכותביו הבולטים ביותר. כמו כן, חיבר רשימה ביבליוגרפית של כל החיבורים בתורת הסוד היהודית, שהיו ידועים לו עד אותה עת.[32]

ב-5 בדצמבר 1923 נשא לאשה את אֶשָה בורכארדט,[33] שאותה פגש לראשונה בהמבורג חמש שנים קודם לכן. השניים התגרשו בקיץ 1936.[34] בדצמבר באותה שנה נשא שלום לאישה את פניה פרויד.[35]

בספטמבר 1925 קיבל משרת מרצה במכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית.[36] בעת המינוי הוזמן להרצות את הרצאת הפתיחה של המכון. בהרצאתו, "האם חבר ר' משה די לאון את ספר הזהר?", חלק על קביעותיו של צבי גרץ וניסה להוכיח כי לא די לאון הוא שחיבר את הזוהר. מספר שנים אחר כך חזר בו מכך.[37] בספטמבר 1933 נתמנה שלום לפרופסור. בקיץ 1941 קיבל מינוי של דקאן. בשנת 1945 נתמנה לפרופסור מן המניין. בשנת 1964 פרש מהוראה. תלמידיו בסמינריון האחרון שלו, בשנת תשכ"ה, היו יוסף בן שלמה, אפרים גוטליב, יוסף דן, דבורה דימנט, משה חלמיש, אהוד בן עזר, שלמה צוקר ואיתמר גרינוואלד.[38]

במקביל להוראה באוניברסיטה, החל שלום להרצות, משנות השלושים ואילך, על הזוהר, על הקבלה ועל החסידות, בפורומים שונים. בין היתר, הרצה בתוכניות רדיו ברשת ב', במפגשים פתוחים מול קהל וכן במכון להשתלמות במדעי הרוח ובמדעי החברה ולשיפור הלשון בתל אביב (שהיה חלק ממרכז להשכלה לעם של האוניברסיטה העברית).[39] עוד קודם לכן, כבר בחורף הראשון שלאחר עלייתו לארץ ובמשך עשרים וחמש השנים הבאות, הרצה שלום על נושאים שונים בתורת הסוד היהודית גם בקיבוצים שונים. הרצאתו הראשונה, על הקבלה בצפת, הייתה בקיבוץ בית אלפא, בהתאם להצעתו של הסופר יהודה יערי.[40]

בשנת 1946 נשלח מטעם האוניברסיטה העברית, עם אברהם יערי, לאירופה (בעיקר לגרמניה, לאוסטריה ולצ'כוסלובקיה), בניסיון להציל את אוצרות התרבות היהודיים. יחד הם סייעו בהצלתם ובהעברתם לישראל של כחצי מיליון ספרים, שהוחרמו על ידי הנאצים בתקופת השואה.[41] במהלך שהותו, ביקר במחנות הריכוז וההשמדה, ונהג להרצות על ארץ ישראל בפני הניצולים, בניסיון לעודד את רוחם. אשתו פניה העידה כי משחזר לארץ היה מדוכא ותשוש וסירב לעשות דבר. הוא שכב רוב היום במיטתו ומיעט לדבר עם אנשים. הוא סבר כי "עם ישראל נרצח" וחשש כי לא יהיה בכוחם של הנותרים בארץ לבנות חברה יהודית חדשה. רק לאחר כשנה התאושש וחזר לעצמו.[42]

משנת 1950 ועד מותו היה שלום חבר בוועדת המכון לתצלומי כתבי יד עבריים, שהוקמה על ידי דוד בן-גוריון במטרה לצלם את כל כתבי היד העבריים הקיימים בספריות ובמוזיאונים בעולם. בשנת 1954 היה אחד ממייסדי מכון ליאו בק לחקר יהדות גרמניה והיה חבר במועצה המייעצת של המכון עד מותו. החל מאוגוסט 1962 ועד אפריל 1966 היה חבר מערכת כתב העת "אמות", ופרסם בו מספר מאמרים.

בשנת 1960, עת החלה במכון ויצמן בניית המחשב שהחליף את ויצק, אז המחשב הראשון והיחיד בישראל, התקבלה הצעתו של שלום להחליף את שמו של המחשב מ"ויצק 2" ל"גולם" (על שם הגולם מפראג).[43]

בשנת 1982 נפטר שלום בירושלים ונטמן בבית הקברות סנהדריה.

מוסדות אקדמיים בהם היה מרצה אורח

במהלך חייו האקדמיים, הוזמן שלום להרצות במוסדות אקדמיים רבים, מהיוקרתיים בעולם, מבין המוסדות ניתן לציין את הבאים[44]:

  • ה"מכון היהודי ללימודי הדת", בניו יורק (Jewish Institute of Religion; שעד שנת 1950 היה מוסד נפרד מהיברו יוניון קולג'): שלום הרצה שם בחודשים פברואר עד ספטמבר 1938. ההרצאות התפרסמו שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1941, בספרו המונומנטלי: Major trends in Jewish mysticism.
  • חוג "ארנוס" (Eranos), שהתכנס מדי שנה בשווייץ[45]: שלום השתתף והרצה באופן קבוע בחוג, בין השנים 1949 עד 1979. חלק מההרצאות פורסמו גם בעברית, במספר ספרים של שלום, בין היתר: "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה", "דברים בגו" ו"עוד דבר".
  • אוניברסיטת בראון: שלום שימש באוניברסיטה פרופסור-אורח, בשנת 1956.
  • אוניברסיטת קולומביה: שם הרצה שלום בפברואר ומרץ 1957, על "התנועת המשיחיות ביהדות במאות הי"ח והי"ט".
  • בית המדרש לרבנים באמריקה, בניו יורק: שלום נשא בבית המדרש סדרת הרצאות במקום באפריל 1957. ההרצאות התפרסמו בספרו: "Jewish Gnosticisim, Merkabah Mysticism and Talmudic tradition".
  • אוניברסיטת אופסלה: באוקטובר 1959 נשא שלום הרצאה באוניברסיטה על "הבעש"ט ותורתו".
  • הקונגרס הבינלאומי העשירי לדתות, בגרמניה: שלום הרצה בפני באי הקונגרס, בספטמבר 1960. נושא ההרצאה (בגרמנית) היה: "צמיחת קרן בן דוד, מקור חדש מראשית ימיה של כת הדונמה בשאלוניקי".
  • היברו יוניון קולג': שלום הרצה שם בשנת 1965.
  • דארמות' קולג': באוקטובר 1965, נשא שלום הרצאה בקולג', בנושא "יהדות וגנוסטיות". ההרצאה ניתנה במסגרת סמינריון על דתות בתקופה העתיקה, והיא התפרסמה בספרו "עוד דבר".
  • אוניברסיטת ייל: בשנת 1966 הרצה שלום במקום על: "דת באספקלרית המדע והפילוסופיה".
  • אוניברסיטת פרינסטון: בשנת 1970 הרצה שלום בפרינסטון על "היסוד המשיחי בחסידות המוקדמת".
  • בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה: ההרצאה נישאה במאי 1979. נושא ההרצאה (בצרפתית): "קריירה של פראנקיסט: משה דוברושקה וגלגוליו".
  • מכון ללימודים מתקדמים בברלין: ההרצה ניתנה בשנת 1982. נושא ההרצאה (בגרמנית): "מעמד הקבלה בתולדות הרוח של אירופה".

פעילות פוליטית

שלום שאף להגיע להידברות עם הערבים. באביב שנת 1925, שנתיים בלבד אחרי שהגיע לירושלים הוא הקים, יחד עם ארתור רופין, ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן), שמואל הוגו ברגמן, יהודה לייב מאגנס, הנס קוהן, חיים מרגליות קלווריסקי, יעקב טהון, יוסף לוריא, יצחק אפשטיין ואחרים את ברית שלום, אגודה ששאפה להגיע לפשרה טריטוריאלית בין היהודים לערבים בארץ ישראל ולהקמתה של מדינה דו-לאומית. האגודה חתרה להסדר חוקתי, שיבטיח שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה, ועם זאת ראתה את עצמה רק כקבוצת עיון, שבמסגרתה יתקיימו דיונים בשאלה הערבית, ולא כמפלגה פוליטית. על אף מאורעות תרפ"ט סירב שלום לוותר על שאיפתו לחיות בשלום עם ערביי ארץ ישראל, ובמאמר שכתב בגרמנית הזהיר כי אם יפסיקו אנשים בארץ להאמין בדו קיום, תיוותר דרכם האלימה של הרוויזיוניסטים בלבד. האגודה התפרקה בשנת 1933, עקב חילוקי דעות בין חבריה וכן משום שלא זכתה להכרה ותמיכה של המוסדות הציונים ושל היישוב היהודי בארץ.[46]

בשנת תש"ט (1949) התפטר שלום מחברותו באגודת שוחרי האוניברסיטה העברית כמחאה על חוות דעת שהתקבלה באגודה כנגד פעילות פוליטית של מרצי האוניברסיטה. במכתב ההתפטרות ששלח לאגודה הסביר שלום כי לכל אדם בכל מוסד ישנה הזכות להביע את דעתו הפוליטית, גם אם דעה זו מנוגדת לקו הפוליטי של המוסד שבו הוא עובד.[47]

שלום התנגד לחזרתו של בן-גוריון לפוליטיקה במפלגת רפ"י, והיה בין החותמים על עצומת תמיכה ציבורית בלוי אשכול, שפורסמה ב-Jerusalem Post, בשנת 1965.[48] מכתב נוסף שכתב בקשר לבן-גוריון התפרסם בעתון הארץ ב-24 באפריל 1968, ונשא את הכותרת: "ענווה מפוקפקת".[49] במכתב, תקף שלום את בן-גוריון על סירובו לקבל את פרס ישראל על מפעל חיים והאשים אותו בפגיעה במעמד הפרס מנימוקים לא ענייניים (שלום סבר כי הסיבה האמיתית לסירובו של בן-גוריון נובעת ממורת רוחו מממשלת ישראל או משר החינוך שלה), תוך שהוא מסווה זאת בטענה כי הוא לא ראוי לפרס מאחר שלא עשה אלא את חובתו. כנגד דברים אלה של בן-גוריון כתב שלום כי הם מעוררים ספק לגבי הצורך בפרס זה, שהרי מרבית הזוכים בפרס זה זכו בו על פועלם אותו עשו במהלך מילוי חובתם.

בשנת 1967, חתם שלום על עצומת תמיכה ציבורית נוספת, שפורסמה בעתון "הארץ", והקוראת שלא לספח את השטחים שעברו לשליטתה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים.[48]

ב-15 בנובמבר 1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, חתם יחד עם מספר פרופסורים מהאוניברסיטה העברית, על מכתב לעורך, שפורסם ב-New York Review of Books. במכתב הם מאשימים את מדינות ערב ברצון להשמיד את מדינת ישראל ובחוסר נכונות לשלום, וקוראים לעולם ללחוץ על מדינות ערב לבחור בדרך השלום ולא המלחמה.[50]

חלק ממשנתו הפוליטית, בעברית, פורסם במספר קובצי מאמרים: דברים בגו - פרקי מורשה ותחייה, עוד דבר - פרקי מורשה ותחייה (ב), וכן רציפות ומרד - גרשם שלום באומר ושיח. בין יתר הדברים שפורסמו שם, הביע שלום תמיכה בהפרדה בין דת ומדינה בישראל,[51] התנגד לחקיקת החוק המכיר בסמכות זרם אחד בלבד של היהדות,[52] וטען כי ללא ציונות אין לעם ישראל קיום.[53]

קשרי ידידות ועבודה

שלום עמד בקשרי ידידות ועבודה עם אישים גדולים רבים בתקופתו ונהג להתכתב עם רבים מהם. מבין השמות הרבים ניתן למנות את חנה ארנדט, דוד בן-גוריון, חיים נחמן ביאליק, יצחק בער, שמואל הוגו ברגמן, י. ח. ברנר, שלמה דב גויטיין, לאה גולדברג, ארנסט יונגר, יהודה יערי ואחיו אברהם יערי, ברל כצנלסון, ישעיהו ליבוביץ, יהודה לייב מאגנס, דב סדן, עקיבא ארנסט סימון, מורטון סמית, ש"י עגנון, פרנץ רוזנצוויג, ארתור רופין, זלמן שזר, ואף הרב קוק והרב יצחק נסים. במיוחד יש לציין את חברות הנפש ארוכת השנים עם וולטר בנימין, שאף הונצחה בספרו של שלום, ולטר בנימין – סיפורה של ידידות,[54] ואת יחסו למרטין בובר, שעמו עמד בקשר רב, ולמרות ביקורתיות מסוימת, הושפע רבות מתורתו.[55]

במהלך שנות השלושים נהג שלום להיפגש מדי שבת ולשוחח על עניינים ברומו של עולם, עם מספר מצומצם של חברים בביתו של ג'ורג' ליכטהיים, במה שנתפרסם כחוג פילג"ש, ע"ש שמותיהם של המשתתפים: יעקב פולוצקי, האנס יונאס, ה' לוי, ג'ורג' ליכטהיים, גרשם שלום, ושמואל סמבורסקי.[56]

כאשר הגיע הסופר הארגנטיני המפורסם, חורחה לואיס בורחס, לירושלים בשנת 1971, לקבלת פרס ירושלים, משאלתו הייתה להיפגש עם שלום, שנענה לבקשתו והזמינו לביתו. בורחס אשר שילב ביצירותיו מוטיבים קבליים, טען כי הושפע מאד מספריו של שלום, ובפרט מהספר Major trends in Jewish mysticism, שלדבריו הוא הטקסט הבהיר ביותר שנכתב על הקבלה.[57]

דברי הערכה, תוארי כבוד, פרסים ומינויים

ציור של 'עץ החיים' מהמאה ה-16, מתוך התרגום ללטינית של פאולו ריצ'יו לספר שערי אורה, של רבי יוסף ג'יקטיליה. הציור הופיע על מהדורת הכריכה הרכה, משנת 1961, של ספרו של שלום באנגלית על הזוהר Zohar, the Book of Splendor, Basic Readings from the Kabbalah.

מפעלו של שלום במדעי היהדות בכלל ובחקר הקבלה בפרט זכה להערכה רבה, לא רק בישראל אלא בעולם כולו, ולמפעליו המחקרים השפעה ניכרת, אשר חרגה מעבר לתחומים אותם חקר. פרופ' דניאל אברמס אמר עליו כי ”מחקריו... הניחו את היסודות למחקר הקבלה בעולם האוניברסיטאי והתוו את כללי המתודה לחקר תולדות הרעיונות ולתיעוד ספרים והתופעות הדתיות והחברתיות בזרמיה השונים של המיסטיקה היהודית”[58] ופרופ' ליבס ציין כי ”הוא נחשב בצדק למורם של כל חוקרי הקבלה כיום”.[59]

ההערכה לה זכה שלום באה לידי ביטוי במספר הרב של הוועדות ומוסדות המחקר בהם היה חבר או ישב בגוף המנהל, וכן בפרסים ואותות הוקרה הרבים אותם קיבל, כדלקמן:[60]

הנצחתו לאחר מותו

קברי גרשם ופניה שלום בבית הקברות "סנהדריה" בירושלים
ערך מורחב – הנצחתו של גרשם שלום

החוקר יוסף דן, אשר היה תלמידו של שלום וכתב עליו ועל פועלו מחקרים רבים, כתב בשנת 2010:

כימות דור חלפו מאז פטירתו של גרשם שלום בשנת 1982 והעניין באיש ובמשנתו איננו דועך. אנו עדים לזרם של פרסומים ממחקריו, מאיגרותיו ומיומניו, מכאן, ולמחקרים על סוגיות מרכזיות במשנתו, מכאן, בעיקר באירופה ובארצות הברית.

— יוסף דן, על גרשם שלום , תריסר מאמרים, ירושלים: הוצאת זלמן שז"ר, 2010.

לאור ההערכה לה זכה בחייו, הונצח שלום בדרכים רבות. לאחר מותו נקראו על שמו רחובות במספר ערים בישראל. על שמו נקראים גם מוסדות מחקר חשובים בתחום מחשבת ישראל, ובמהלך השנים נערכו כנסים וערבים רבים לזכרו. כמו כן, בסיום העברתה של ספרייתו המקיפה בתחום הקבלה לספרייה הלאומית, נקראה הספרייה על שמו, נערכה תערוכה על חייו ופועלו, ויצא לאור קטלוג בעל שני כרכים המתאר את תוכנה.

עם זאת, לא רק במפעלו החשוב של שלום מצאו החוקרים עניין אלא גם בחייו האישיים. במשך השנים יצאו לאור מספר ביוגרפיות וספרים המתעדים את חייו ואת קשריו עם בני משפחתו ועם חוקרים ואישים בעלי שם אחרים בעולם. העניין בשלום וחייו איננו נעצר בישראל, והביוגרפיות על חייו ופועלו נכתבות ומתורגמות לשפות רבות על ידי חוקרים חשובים מכל העולם.

עבודתו ונושאים מרכזיים במחקריו

ערך מורחב – משנתו של גרשם שלום

שלום החל לכתוב מגיל צעיר יחסית ולא פסק עד למותו. מרבית חיבוריו הם בתחום המיסטיקה היהודית וכוללים למעשה את כל הנושאים בתחום זה.[75] מחקרו הגדול הראשון בתחום היה עבודת הדוקטורט שכתב על ספר הבהיר,[76] אותו פירש ותרגם לגרמנית.

במשך השנים הוא פרסם מאמרים נוספים על ספר הבהיר, ספר היצירה ועל מקורות נוספים של המקובלים הראשונים, וחקר את היחסים בינם לבין יורדי המרכבה וספרות ההיכלות והמרכבה. כמו כן, בדק את השפעת תורת הגנוסטיות ותורת הקתרים על מקובלים אלה.

ספר הזוהר שימש אף הוא מושא למחקרים רבים שלו, בפרט בשאלת זהות מחברו, מקורותיו, לשונו והדוקטרינה שלו. בנוסף, חיבר מחקרים על תורת האר"י ותנועת החסידות. עם זאת, התחום איתו היה מזוהה יותר מכל היה תחום חקר השבתאות, שמחקריו הכלולים בו,[77] נחשבים לדוגמה למצוינות מחקרית. תחום אחר שבו נודע היה תחום הביבליוגרפיה, ואין ספק כי ידיעותיו הרבות בתחום זה סייעו לו לבסס היטב את מחקריו בתחום הקבלה.

בנוסף חיבר שלום מספר ספרים על חברוֹ ולטר בנימין, וכן מאמרים על חכמת ישראל, משיחיות, סמלים יהודים (כגון מגן דוד), אלכימיה ומאגיה יהודית.

ביקורת ומחלוקת

ערך מורחב – נושאים במחלוקת במשנתו של גרשם שלום

בכמה מקרים בולטים שלום חזר בו מקביעותיו. דוגמה טובה לכך היא השינוי בדעתו בקשר לזהות מחברו של ספר הזוהר. טענות בקשר למניעים שהנחו את שלום בחקירותיו ומידת השפעתם על המסקנות אליהם הגיע, הועלו כנגד שלום על ידי ברוך קורצווייל, בביקורת שכתב על ספרו: שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו. שלום עצמו העדיף לשמור על שתיקה בנושא וסירב לענות לטענותיו של קורצווייל.

זאת ועוד, חלק מהנושאים אותם חקר כללו נושאים שנגעו לעיקרי האמונה היהודית. מטבע הדברים כאשר מסקנות חקירותיו סתרו חלק מעיקרי אמונה אלה, עוררו הדברים תגובות קשות. מבין המפורסמות שבין המחלוקות אלה, ניתן למנות את שאלת זהות מחבר הזוהר; המחלוקת עם הרב ראובן מרגליות בעקבות טענתו של שלום כי רבי יהונתן אייבשיץ היה שבתאי נסתר; והמחלוקת עם רבי חיים ליברמן בקשר לדרכי המחקר האקדמי של תנועת החסידות[78].

שלום עצמו לא היה מעורב פוליטית ונהג לפרסם את עמדותיו בענייני השעה באכסניות רבות. גם על עמדותיו אלה הותקף שלום לא פעם. מחלוקת מפורסמת בקשר לכך היא המחלוקת שהתעוררה עם חנה ארנדט, בקשר לפועלה של הציונות בארץ ישראל ובקשר לתפיסת השואה.

מחלוקות נוספות שהתעוררו בזמנו היו, בין היתר, המחלוקת עם אברהם יערי בקשר לשאלת מחבר הספר חמדת ימים; המחלוקת בקשר לשאלה האם היה רבי ישראל סרוק תלמיד האר"י; ומחלוקת בשאלת קיומם של יסודות משיחיים בחסידות.

רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש הזהיר לחסידיו לא רק זאת שלא לקרוא בספריו, אלא אפילו שלא לציין ולהפנות לספריו[79].

גם לאחר מותו של שלום, התעוררו מספר מחלוקות בקשר למשנתו, כגון, המחלוקת בקשר לשאלת מרכזיותה של המיסטיקה ביהדות, שאלת מקורותיהם של המקובלים הראשונים ועוד.

ספרים שכתב

ערך מורחב – ביבליוגרפיה של גרשם שלום

שלום כתב במהלך חייו מאות מאמרים. הרשימה הביבליוגרפית שהוכנה במלאת לו 80 שנה הכילה 579 כותרים. מאז פרסום הרשימה ועד מותו הוא פרסם מאמרים רבים נוספים. לאחר מותו התרחבה הרשימה אף יותר, וקובצי מחקריו ממשיכים לצאת לאור, אם בכינוס מספר מחקרים בנושא משותף לספר אחד ואם בפרסום מחדש של ספריו החשובים. מחיבוריו המפורסמים, שיצאו לאור בימי חייו, ניתן לציין את הפרסומים הבאים:

  • מצווה הבאה בעבירה, להבנת השבתאות, תדפיס מתוך כנסת, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תרצ"ו.
  • שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, שני כרכים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשי"ז. הספר יצא בשלוש מהדורות בעברית, במהדורה אנגלית, שהיא מהדורה מורחבת ומעודכנת של המהדורה העברית השלישית ותורגם לשפות רבות.[80]
  • מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ד-1974.
  • פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה (תורגם מגרמנית על ידי יוסף בן שלמה), ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ו-1976. תרגום של חלק מהרצאותיו בחוג "ארנוס".
  • חנה ארנדט, גרשום שלום: חליפת מכתבים (תרגם מגרמנית: גדי גולדברג), הוצאת בבל, 2014.
  • Das Buch Bahir, ein Schriftdenkmal aus der Frühzeit der Kabbala auf Grund der kritischen Neuausgabe, Leipzig: W. Drugulin, 1923.
  • Bibliographia kabbalistica: Verzeichnis der gedruckten die jüdische Mystik (Gnosis, Kabbala, Sabbatianismus, Frankismus, Chassidismus) behandelnden Bücher und Aufsätze von Reuchlin bis zur Gegenwart, Leipzig: W. Drugulin, 1927 (Berlin: Schocken, 1933).
  • Major trends in Jewish mysticism, an enlarged version of nine lectures, translated in part by George Lichtheim, New York: Schocken Books, 1941 (second edition 1946; third edition 1954; London: Thames and Hudson, 1955; New York: Schocken Books, paperback edition 1961).
  • Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism and Talmudic tradition, New York: Jewish Theological Seminary of America, 1960 (second edition 1965).
  • On the Kabbalah and its symbolism, translated by Ralph Manheim, New York: Schocken Books, 1965.
  • הקינות: שירה הגות ותוגה בעולמו של גרשם שלום כרמל, 2016 עורכים: גלילי שחר ועילית פרבר

ספרייתו בתורת הסוד היהודית

ערך מורחב – ספריית גרשם שלום
חדר קריאה באוסף גרשם שלום

ספרייתו של גרשם היא הספרייה המקיפה ביותר בתחום תורת הסוד היהודית, וכוללת בתוכה את מרבית החיבורים שנכתבו בתחום זה ונשתמרו במשך הדורות. הספרייה הייתה בביתו שבשכונת רחביה, בירושלים, והיא סודרה על-פי הנושאים השונים ובהתאם לחלוקה לתקופות השונות של תורת הסוד היהודית. לאחר שנפטר, בשנת 1982, ובהתאם להנחיותיו,[81] הועברה הספרייה לבית הספרים הלאומי, בשנת 1987, שם היא מוצגת בשני אולמות קריאה, המוקדשים לה בלבד. האוסף כולו מזוהה בשם אוסף גרשם שלום והוא בעל קטלוג חיפוש משלו. בשנת תשנ"ט, פורסם קטלוג של ספריית גרשם שלום בתורת הסוד היהודית. סך כל הכותרים הרשומים בקטלוג הוא 12,270, והוא כולל חיבורים שרכשה הספרייה לאחר מותו. הקטלוג סודר בהתאם לצורה בה סודרו הספרים בספרייתו של שלום בביתו.

שלום התחיל לאסוף ספרים כבר מגיל צעיר וככל הנראה כבר אז שאף ליצור ספרייה שתכלול בתוכה את כל החיבורים בתורת הסוד היהודית.[82] כשעלה לישראל כלל האוסף 1767 ספרים, מהם 503 היו בתחום הקבלה.[83] כאמור לעיל, הוא פרסם בשנת 1927 רשימה ביבליוגרפית הכוללת את כל חיבורי תורת הסוד היהודית שהיו ידועים לו עד לזמן חיבור הרשימה. בנוסף, הוא פרסם את קונטרס עלו לשלום, רשימת ספרי קבלה וחסידות המבוקשים לאוסף ספריו של גרשם שלום; ברלין, תרצ"ז, כדי לנסות להשלים את ספרייתו.[84]

משהתפרסם שלום בעולם האקדמי ולאחר שרבים שמעו על שאיפותיו בקשר לספרייתו, החלו לשלוח אליו מלומדים מכל העולם העתקים מחיבוריהם. במקביל, שלחו אליו סוחרי ספרים, קטלוגים של ספרים בתחום תורת הסוד, או פנו אליו בכל פעם שהגיעו אליהם ספרים בתחום זה (אם כדי להתייעץ איתו ואם כדי לעניין אותו ברכישת הספרים).[85]

במשך השנים, המשיכה ספריתו לגדול ולפני מותו הכילה כ- 25,000 ספרים ודברי דפוס אחרים. כחצי מכלל הספרים היו ספרים שנדרשו לשלום לעבודתו, כגון, ספרי היסטוריה, פילוסופיה, תורת הדתות וכו'. החצי האחר, כלל את ספרי תורת הסוד היהודית. שלום הקפיד להוסיף לאוסף של תורת הסוד לא רק כל ספר, חוברת, כתב עת, מאמר, כתבה עיתונאית, או תמונה, בתחום זה, אלא גם את כל המהדורות האחרות של חיבורים אלה.[86] נכון לשנת 2012, קיימים בספרייה 35,000 חיבורים לערך.

ארכיון שלום

הכרטסת של שלום בה כתב הערות

לצד אוסף שלום בתורת הסוד היהודית, הועבר לבעלות הספרייה הלאומית גם ארכיונו האישי של שלום, הכולל, בין היתר, כתבי יד, תמונות, מכתבים ממנו ואליו, חומר ביוגרפי, רשימות, שירים, פואמות ויומנים אישיים שכתב במהלך חייו, חיבורים ומאמרים, חיבורים עליו, קטעי-עתונות ועבודות של תלמידיו.[87] הארכיון הופקד בספרייה הלאומית על ידי אשתו פניה שלום בנובמבר 1987, ויומנים נוספים שלו הופקדו על ידה בספטמבר 1989.[88] בשנים האחרונות מתפרסמים כאמור ספרים, המתבססים ברובם על הנמצא בארכיון, והכוללים את הביוגרפיה שלו, יומניו האישיים שכתב בנעוריו, יחסיו עם הסובבים אותו, מכתבים שכתב לאישים שונים ולבני משפחתו וצעדיו הראשונים בחקר הקבלה.[89]

על בסיס ספרות ביוגרפית זו, מתפרסמים מחקרים המנתחים את דמותו של שלום, כפי שהיא עולה מתוך ספרות זו ומחומר נוסף מהארכיון, ולעיתים אף מתוך היכרות אישית של החוקר עם שלום (אם כחוקר-עמית ואם כתלמיד). חלק מן החוקרים נתלים בפרסומים הביוגרפים ובכתביו הלא אקדמיים של שלום, כדי להבין את הדרך אותה בחר להציג את הדברים, העולם ממנו הגיע והשפעתו של עולם זה על מחקריו ועל קביעותיו, ועל ידי כך לנסות ולהוכיח טענות משלהם בחקר המיסטיקה והקבלה, או לחלופין לנסות ולסתור הנחות יסוד שהניח בשעתו שלום.[90]

מתלמידיו

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אפרים אלימלך אורבך, על משנתו של ג. ש., מולד, א', תשכ"ח-1968, עמ' 437–441.
  • י. רוזנצוייג, קבלה ומהפכה - על דרכו של ג. ש., מולד, א', תשכ"ח-1968, עמ' 442–451.
  • גרשם שלום - על האיש ופועלו: דברים שנאמרו ביום השלושים להסתלקותו, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ג-1983 (המאמרים המופיעים בספר: א"א אורבך, "גרשם שלום ומדעי היהדות", עמ' 7–16; יוסף בן שלמה, "מחקרו של גרשם שלום על הפאנתיאיזם בקבלה", עמ' 17–31; י' תשבי, "תרומתו של גרשם שלום לחקר הזוהר", עמ' 32–47; רבקה ש"ץ, פירוש החסידות כביטוי להשקפה האידאליסטית של גרשם שלום", עמ' 48–62; מלאכי בית אריה, "יחסו של גרשם שלום לספר ולספרייה", עמ' 63–70; נתן רוטנשטרייך, "על הגותו הלאומית של גרשם שלום", עמ' 71–86; א"א אורבך, "דברי סיכום", עמ' 87–88).
  • אליעזר שביד, מיסטיקה ויהדות לפי גרשם שלום - ניתוח ביקורתי, ירושלים: מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, מוסף ב', תשמ"ג-1983. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • אברהם שפירא, "המורשה כמקור לתחייה: לזהותו הרוחנית של גרשם שלום", בתוך: גרשם שלום, עוד דבר, פרקי מורשת ותחיה (ב), כינס וערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ן-1989, עמ' 13–26.
  • פרידה פנקס, גרשם שלום - בין היסטוריוגרפיה ומחשבה היסטורית, עבודת גמר, אוניברסיטת תל אביב, 1998.
  • "זיכרון לראשונים: גרשם שלום, גרשם שלום הערה ביוגרפית", "קתרסיס", גיליון 5, אביב תשס"ו-2006, עמ' 182–184.
  • יוסף דן, רשימת פרסומיו על גרשם שלום ומחקריו, באתר האינטרנט שלו (46 פרסומים בעברית, באנגלית ובגרמנית, שיצאו לאור בין השנים 1974 - 2007).
  • יוסף דן, על גרשם שלום, תריסר מאמרים, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, 2010.
  • נועם זדוף, מברלין לירושלים ובחזרה: גרשם שלום בין ישראל וגרמניה, הוצאת כרמל, 2015.
  • גלילי שחר ועילית פרבר (ערכו והוסיפו מאמרים), הקינות: שירה, הגות ותוגה בעולמו של גרשם שלום, הוצאת כרמל, 2016.
  • Avriel Bar-Levav, On the Absence of a Book from a Library: Gershom Scholem and the Shulhan Arukh. Zutot: Perspectives on Jewish Culture 6 (2009): 71-73
  • David Biale, Gershom Scholem: Kabbalah and Counter History, Cambridge, Massachusetts & London, England: Harvard University Press, 1979.
  • Peter Schafer, Gershom Scholem Reconsidered, Oxford Ctr. for Postgraduate Hebrew Studies, 1986.
  • Harold Bloom (ed.), Gershom Scholem (Modern critical views), New York: Chelsea House Publishers, 1987.
  • Paul R. Mendes-Flohr (ed.), Gershom Scholem - The Man and His Work, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, New York: State University of New York Press, 1994.
  • Steven M. Wasserstrom, Religion after Religion: Gershom Scholem, Mircea Eliade, and Henry Corbin at Eranos, Princeton University Press, 1999.
  • Eric Jacobson, Metaphysics of the Profane: The Political Theology of Walter Benjamin and Gershom Scholem, New York: Columbia University Press, 2003.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרשם שלום בוויקישיתוף

כללי

הפניות

הערות שוליים

  1. ^ ראו פירוט בערך ביבליוגרפיה של גרשם שלום.
  2. ^ גרשם שלום, מברלין לירושלים - זכרונות נעורים (ערך אברהם שפירא), הוצאת עם עובד, ירושלים, תשמ"ב-1982 (להלן: "שלום, מברלין לירושלים"), עמ' 16. ראו גם במכתב האב, ארתור, לבנו, מכתב 2, מיום 12 במאי 1917, בספר: גרשם שלום ואמו, מכתבים 1917–1946; מגרמנית ארנו בר; ערכה, העירה הערות והקדימה מבוא איטה שדלצקי בשיתוף עם תומאס שפאר; ירושלים, תשנ"ח-1998 (להלן: "שלום, שלום ואמו)". בשם זה, Gerhard, חתם על עבודת הדוקטורט שלו, Das Buch Bahir (ספר הבהיר), משנת 1922. שם החיבה של שלום בילדותו היה דאידה (Deide). ראו שלום, שלום ואמו, עמ' 16.
  3. ^ אם כי המשיך לחתום בשם "גרהרד" על כל מכתביו לאמו בשנים שבהן התכתב עמה (1917 - 1946). ראו כל מכתביו של שלום לאמו, אצל שלום, שלום ואמו. כך גם קראה לו אמו. ראו בכל מכתביה לשלום.
  4. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 9–10.
  5. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 12.
  6. ^ ואלו הם אחיו: ריינהולד - הבכור, אריך וורנר. ראו אצל שלום, מברלין לירושלים, עמ' 44–46. ראו גם צילום ארבעת האחים, עמ' 120–121.
  7. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 34. שלום מספר על התנכרותו של האב לאח ורנר, בעקבות נישואיו לידידתו הנוצריה, אמי ויכלט, אשר רק שנה לפני מותה התגיירה.
  8. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 40.
  9. ^ גרשם שלום, "עם גרשם שלום, שיחות שנתקיימו בחורף תשל"ד", דברים בגו - פרקים מורשת ותחיה, תשל"ו-1976, כרך א', (להלן: "שלום, שיחות") עמ' 14.
  10. ^ שלום, שיחות, עמ' 11 ואילך; שלום, מברלין לירושלים, עמ' 51–52.
  11. ^ שלום, שיחות, עמ' 13; שלום, מברלין לירושלים, עמ' 45–46. שלום מספר כי כאשר ביקר את האח בציריך, בשנת 1971, ואשתו של שלום ניסתה לברר האם השתנתה עמדתו בקשר לגרמניה, ענה לה ריינהולד, אולי בלשון גוזמה: "אני דויטשנציונלר... הן לא אניח להיטלר להכתיב לי את השקפותי".
  12. ^ שלום, שלום ואמו, עמ' 23.
  13. ^ ראו למשל שלום, שלום ואמו, עמ' 61. ראו גם: עמ' 525, לוח כרונולוגי.
  14. ^ על פעילות שלום בחוג יוּנג יוּדה, ראו אצל שלום, מברלין לירושלים, עמ' 44, וכן עמ' 46–50.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ב' עמוד א'.
  16. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 50–51. ראו גם המאמר ששלום כתב לכבודו: "ברכה למורה, לד"ר אברהם יצחק בלייכרודה - בן השמונים", "הארץ", כ"ד בתשרי תש"ח, עמ' 2; פורסם גם בשם: "ברכה למורה", "ההד", כ"ג, א', תש"ח, עמ' כד-כה.
  17. ^ משסיים את הבחינות בכתב, שאלו הבוחן בבחינה בעל-פה מדוע סולק מבית הספר, ופירש את הסברו המגומגם כאות לכך שהסתבך עם נערה, מעשה שנחשב רשלנות ג'נטלמנית. ראו: שלום, מברלין לירושלים, עמ' 64. אמו של שלום מוסרת גרסה אחרת לסילוקו של שלום מבית הספר, לפיה ד"ר מאייר, מנהל בית הספר בו למד שלום, טען בפני האב כי שלום מפלג את בית הספר ומדגיש את יהדותו. כדי לעקוף את הבעיה, טען המנהל כי השכלתו של שלום מושלמת והמליץ להוציאו מבית הספר ולרשום אותו לאוניברסיטה עד שיוכל לגשת לבחינות הבגרות. ראו: שלום, שלום ואמו, עמ' 517–518.
  18. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 72.
  19. ^ למכתביו של האב לשלום, ראו מכתבים 1 - 2, עמ' 11–12, בספר גרשם שלום ואמו; למכתבו של שלום לדודתו קטה שיפאן (ממנו ניתן להסיק על תגובתו של שלום לתנאי אביו) ראו מכתב 3, עמ' 12–13, באותו הספר; יוער כי אביו התנה את הסיוע הכספי באי מתן ביטוי מוחשי, מצד שלום, להשקפות אנטי-גרמניות (מכתב 2), ושלום הוא שפירש זאת כבקשה לדיכוי פעילותו הציונית (מכתב 3).
  20. ^ ראו שלום, שלום ואמו. במכתבים רבים מפרטת אמו (ולעיתים רחוקות גם אביו) את הכספים שנשלחו אליו ושלום עצמו מאשר קבלתם ולעיתים מבקש תוספת בשל הוצאות מיוחדות (ראו למשל: מכתבים 4, 5, 6, 13, 20, 21, 22, 26, 53 ומכתבים רבים נוספים). ראו עוד אצל: שלום, מברלין לירושלים, עמ' 89 ו-103. וגם עמוס אילון, "רקוויאם גרמני, יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743–1933" (תרגום מאנגלית: דני אורבך), תל אביב: הוצאת דביר, 2004, עמ' 331.
  21. ^ Jiskor, ein Buch des Gedenkens an gefallene Wächter und Arbeiter im Lande Israel. Berlin, Jüdischer Verlag, 1918.
  22. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 95–96. ראו גם פריט 11, עמ' 7, אצל משה קטן, ביבליוגרפיה של כתבי גרשם שלום, מוגש לגרשם שלום במלאת לו שמונים שנה על ידי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והאוניברסיטה העברית בירושלים; ירושלים, תשל"ח (להלן: "קטן, ביבליוגרפיה"). ראו עוד שלום, שלום ואמו, עמ' 525.
  23. ^ קטן, ביבליוגרפיה, פריטים 1–10 (פריט 9 הוא פרסום מחדש של פריט 8, שחלק ממנו הופיע מוקדם יותר בחלק מחוברות Die blau-weisse Brille, ראו פריטים 1–3, 5–6), 13–14 ו-19. עמ' 7–8. פריטים 8 ("תנועת נוער יהודית") ו-13 ("מכתב לד"ר זיגפריד ברנפלד") תורגמו מגרמנית לאנגלית, בקובץ מאמריו On Jews and Judaism in crisis, Seleced essays (Edited by Werner J. Dannhauser), New York, 1976, עמ' 49–53; 54 - 60; פריט 8 תורגם גם לעברית, על ידי עדי נחמני, ופורסם תחילה בשדמות - במה לתנועה הציונית, קובץ נ', חורף תשל"ג, ושוב בקובץ עוד דבר, פרקי מורשת ותחיה (ב), כינס וערך אברהם שפירא, תל אביב, תש"ן-1989 (להלן: "שלום, עוד דבר"), עמ' 55–58.
  24. ^ קטן, ביבליוגרפיה, פריטים 12, 15, 16 ו- 18; עמ' 7–8.
  25. ^ קטן, ביבליוגרפיה, פריט 17, עמ' 8, ?Lyrik der Kabbala. המדובר בביקורת שכתב ל- Der Jude (כתב עת בעריכת מרטין בובר), על הספר: Die Lyrik der Kabbala, eine Anthologie, Wien u. Leipzig, 1920; מאת M. Wiener.
  26. ^ האבחון הפורמלי היה: "שיטיון מוקדם" (Dementia praecox). לפי שלום, שלום ואמו, עמ' 16, הערת שוליים 1. על אף שביקש להשתחרר, לא היה שלום שלם עם הסיבה לשחרורו וחרד להשלכותיה על תדמיתו. ראו מכתב 5, אצל שלום, שלום ואמו עמ' 15–16, שבו מנסה אמו של שלום להרגיעו.
  27. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 127–128.
  28. ^ שלום, שיחות, עמ' 41. ראו בעניין זה, סיפור שסיפר במלאת לו 60 שנה, על ספר תהילים שקיבל מזלמן שזר (אז רובאשוב) ביום גיוסו לצבא, ואותו שמר כל חייו, אצל שלמה גרודזנסקי, פגישות, דבר, 27 בנובמבר 1959. וכן דבריו במאמרו, ימי נעורים עם ז. רובושוב, זר לגבורות, קובץ מחקרים במקרא, בידיעת הארץ, בלשון ובספרות תלמודית, מוגש לר' זלמן שזר, נשיא המדינה, ביום הולדתו הפ"ג, עורך: ב"צ לוריא, ירושלים: הוצאת קריית ספר בע"מ, תשל"ג, עמ' יח-כא, באתר דעת.
  29. ^ יחד עמו באונייה מטריאסטה, היה שלמה דב גויטיין. ראו שלום, מברלין לירושלים, עמ' 193.
  30. ^ סדר המקצועות במדעי היהדות, מוצע על ידי המחלקה היודאיסטית בבית הספרים הלאומי (סודר על ידי גרשם שלום); ירושלים, תרפ"ז.
  31. ^ השיטה נהוגה גם היום, נכון לשנת 2012, בחלק מהספריות בארץ. ראו גם הערך שיטת דיואי.
  32. ^ Bibliographia kabbalistica, Verzeichnis der gedruckten die jüdische Mystik (Gnosis, Kabbala, Sabbatianismus, Frankismus, Chassidismus) behandelnden Bücher und Aufsätze von Reuchlin bis zur Gegenwart, Leipzig: W. Drugulin, 1927 (second printing: Berlin: Schocken, 1933). הרשימה כוללת 1,302 כותרים בקבלה וכן 273 דפוסי זוהר, על מפרשיו. שלום המשיך לעדכן את הרשימה במשך כל חייו. ראו אצל מלאכי בית אריה, יחסו של גרשם שלום לספר ולספרייה: גרשם שלום - על האיש ופועלו: דברים שנאמרו ביום השלושים להסתלקותו; ירושלים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, הוצאת מאגנס ומוסד ביאליק, תשמ"ג-1983, עמ' 69.
  33. ^ שלום, שלום ואמו, עמ' 525.
  34. ^ מאוחר יותר נישאה אֶשָה לעמיתו של שלום, שמואל הוגו ברגמן. ראו: שלום, שלום ואמו, עמ' 414.
  35. ^ ראו תצלום של הכתובה ב"אוסף הכתובות" של הספרייה הלאומית בירושלים. (KET 8* 901/979; מס' מערכת: 300301).
  36. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 223
  37. ^ יוסף דן, ראשית דרכו של גרשם שלום באוניברסיטה העברית: שתי תמיהות, באתר הארץ, 2 באפריל 2002.
  38. ^ גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' כד.
  39. ^ המידע הוא על בסיס הודעות שהתפרסמו בעיתון "דבר". ראו למשל תוכנית לימודים 50', דבר, 12 בינואר 1950
  40. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 211–212.
  41. ^ עמ' י, אצל גרשם שלום, תערוכת זיכרון. ראו גם תמונתו של שלום, "מסייע בזיהוי כתבי יד נדירים בעברית", באופנבך, גרמניה, באתר יד ושם.
  42. ^ פניה שלום, "בשולי ה'הקדמה' האבודה שנתגלתה", בתוך: גרשם שלום, שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, 2 כרכים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ח-1987, עמ' כח.
  43. ^ ראו "הגולם מפראג והגולם מרחובות", דברים בגו, עמ' 84–90. ראו גם הערך: "גולם".
  44. ^ גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' לג.
  45. ^ למידע כללי על "ארנוס", על חשיבותו לשלום ולהרצאות אותן נשא שם, ראו בערך: ביבליוגרפיה של גרשם שלום, פרסומיו בחוג "ארנוס". ראו גם באתר האינטרנט של "ארנוס"
  46. ^ גרשם שלום, "8 מאמרים על ברית שלום", עוד דבר, עמ' 61–92, וכן בעמ' 516; ראו גם: גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מג.
  47. ^ ראו מכתבו של שלום אצל גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מ"ג.
  48. ^ 48.0 48.1 גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מד.
  49. ^ המכתב התפרסם שוב אצל שלום, עוד דבר, עמ' 503.
  50. ^ Shlomo Avineri, Joseph Ben-David, Ernst Bergmann, Aryeh Dvoretzky, and Samuel Eisenstadt, et al., Two Statements on the Mid-East War, November 15, 1973.
  51. ^ שלום, "פרט קטן בוויכוח גדול", עוד דבר, עמ' 494–495.
  52. ^ שלום האמין בפלורליזם יהודי וסבר כי יש לקבל הן את זרם היהדות האורתודוקסית והן את זרם היהדות הרפורמית. ראו במאמרו "מיהו יהודי", דברים בגו, עמ' 591–597.
  53. ^ שלום, רציפות ומרד, עמ' 30.
  54. ^ Walter Benjamin, die Geschichte einer Freundschaft, Frankfurt am Main: Suhrkamp Verlag, 1975. התרגום העברי של הספר: ולטר בנימין, סיפורה של ידידות, תרגם מגרמנית עדי נחמני; ערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ז-1987, יצא לאור לאחר מותו של שלום.
  55. ^ על מערכת היחסים בין השניים ניתן ללמוד מהמכתבים שהחליפו ביניהם. ראו לעניין זה בספר שקיבץ את התכתובות שניהל בובר עם אחרים במשך שבעה עשורים: Martin Buber, Briefwechsel aus sieben Jahrzehnten, I-II, Heidelberg: 1972 - 1973. בכרך הראשון ישנם שלושה מכתבים של שלום ובכרך השני שלושה עשר. לפי קטן ביבליוגרפיה, עמ' 49 (כותר 506); ראו גם ארבעת מאמריו של שלום על בובר, "תפישת היהדות אצל מרטין בובר"; "עוד הערה לעניין בובר והחסידות"; "עוד לסוגיית בובר והחסידות", "'אחרית דבר' (לפולמוס עם בובר)", שלום, עוד דבר, עמ' 363 - 407; 408 - 410; 411 - 413; 414 - 415 (בהתאמה).
  56. ^ אברהם שפירא, "המורשה כמקור לתחייה: לזהותו הרוחנית של גרשם שלום", בתוך: גרשם שלום, עוד דבר, פרקי מורשת ותחיה (ב), כינס וערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ן-1989 (להלן: "שפירא, זהותו הרוחנית של שלום"), עמ' 17. לפי גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מ.
  57. ^ ד"ר שלומי מועלם, הסופר הארגנטיני אימץ את תפישת הקבלה היהודית שספר קלסי מקבל מעמד של ספר קדוש, מיום 5 באוקטובר 2010, באתר הארץ.
  58. ^ פרופ' דניאל אברמס (מהדיר), קבלת האר"י, אוסף מאמרים מאת גרשם שלום, הוצאת כרוב, לוס אנג'לס, תשס"ח-2008, עמ' 7.
  59. ^ פרופ' יהודה ליבס, כיוונים חדשים בחקר הקבלה, פעמים 50, תשנ"ב (להלן: "ליבס, כיוונים חדשים"), עמ' 151.
  60. ^ מרבית המידע הוא לפי גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' ט-יא, כב, מו - נ; וכן ממקורות אחרים (לפירוט של המקורות האחרים ראו בהערות השוליים הבאות).
  61. ^ ראו ההודעה: פרס ליב יפה הוענק לגרשם שלום, דבר, 5 במרץ 1957.
  62. ^ ראו באתר פרס ישראל.
  63. ^ שלום היה חבר בוועדה המכינה להקמת האקדמיה. ראו האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים - דין וחשבון שנתי, תש"ע 2010/2009 (להלן: "דו"ח האקדמיה"), עמ' 5–6.
  64. ^ ראו ד"ח הוועדה, עמ' 8.
  65. ^ ראו ההודעה: פרסי רוטשילד לארבעה מדענים, דבר, 27 באפריל 1962. בעת קבלת הפרס נשא שלום את הנאום: "אבן מאסו הבונים". הנאום נתפרסם בספרו של שלום, דברים בגו, עמ' 64 - 68.
  66. ^ ראו רשימת בעלי התפקידים באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, באתר האקדמיה.
  67. ^ אתר מפעל הפליאוגרפיה העברית, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
  68. ^ מקבלי תואר יקיר ירושלים תשכ"ט-1969, באתר עיריית ירושלים.
  69. ^ בעת קבלת הפרס נשא שלום את הנאום: "מחקר הקבלה מרויכלין עד ימינו". הנאום נתפרסם בספרו של שלום, עוד דבר, עמ' 309–320.
  70. ^ גרשם שלום באתר האקדמיה
  71. ^ שלום היה חבר בחברה החל משנת תש"ה. ראו חברת "מקיצי נרדמים", תרכ"ד - תשכ"ד, ירושלים: תשכ"ד, עמ' 71. הוא מוּנה לוועד הפועל של החברה לא מאוחר משנת תשי"א (תאריך הדפסת כרך ה (ט"ו) של קבץ על יד). לאחר מותו של ש"י עגנון, בשנת 1970, מוּנה שלום במקומו ליושב ראש החברה.
  72. ^ בעת קבלת הפרס נשא שלום את הנאום: "דרכי אל הקבלה". הנאום נתפרסם בספרו של שלום, עוד דבר, עמ' 301–305.
  73. ^ בעת קבלת הפרס נשא שלום את הנאום: "הבנת התהליכים הפנימיים". הנאום נתפרסם בספרו של שלום, עוד דבר, עמ' 43–46.
  74. ^ Gershom Scholem in Deutschland
  75. ^ אם כי, ישנם נושאים שלא הקדיש להם מחקרים מפורטים, למשל חקר חסידות אשכנז בימי הביניים.
  76. ^ Das Buch Bahir, ein Schriftdenkmal aus der Frühzeit der Kabbala auf Grund der kritischen Neuausgabe, Leipzig: W. Drugulin, 1923.
  77. ^ פרסומיו הידועים בתחום זה כוללים, בין היתר, את המאמרים: מצווה הבאה בעבירה, להבנת השבתאות, תדפיס מתוך "כנסת", ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תרצ"ו; קריירה של פרנקיסט, משה דוברושקה וגלגוליו, "ציון", רבעון לחקר תולדות ישראל, כרך ל"ה, ירושלים: תש"ל; והספר: שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, שני כרכים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשי"ז.
  78. ^ למחלוקות השונות בין ליברמן לשלום ותלמידיו, ראו בספרו של ליברמן, אהל רח"ל, חלק א', עמ' 1 - 49; מאמרו של שלום: "שתי העדויות הראשונות של חבורות החסידים והבעש"ט", שפורסם מחדש בספרו השלב האחרון הנ"ל, עמ' 64 - 81, והנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, עמ' 82 - 90; וכן מאמרו של שלום: "הפולמוס על החסידות ומנהיגיה בספר נזד הדמע", השלב האחרון, עמ' 91 - 105, והנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, עמ' 102 - 105; ראו גם בערך נושאים במחלוקת במשנתו של גרשם שלום, בפרק: "חקר החסידות".
  79. ^ להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב. (פתקים משולחנו של הרבי חלק ג עמוד 324).
  80. ^ ראו בביבליוגרפיה של גרשם שלום, תרגומים לשפות נוספות.
  81. ^ ראו צילום דף הנחיות בכתב ידו אצל שלום, תערוכת זיכרון, עמ' יט; ראו גם דן, ספריית גרשם שלום, עמ' כח.
  82. ^ יוסף דן, ספריית גרשם שלום בתורת הסוד היהודית - קטלוג, כרך ראשון (עורכים: יוסף דן, אסתר ליבס ושמואל ראם), ירושלים, תשנ"ט, מבוא כללי (להלן: "דן, ספריית גרשם שלום"), עמ' יח.
  83. ^ גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' יח.
  84. ^ דן, ספריית גרשם שלום, עמ' יג; זאב גריס, אוסף הספרים הנדירים בספריית גרשם שלום, הרצאה בפורום ספרני אוספי הספרים הנדירים בספריות ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, י"ב חשוון תשע"א, 20.10.10. (להלן: "גריס, אוסף שלום").
  85. ^ דן, ספריית גרשם שלום, עמ' כ.
  86. ^ דן, ספריית גרשם שלום, עמ' יג; גריס, אוסף שלום.
  87. ^ על פי פירוט באתר הספרייה הלאומית ופריטים שנתפרסמו; מספרו של הארכיון בספרייה הלאומית הוא: (ר) ARC. 4º 1599,
  88. ^ ראו מידע על הארכיון בקטלוג הספרייה הלאומית
  89. ^ ראו פירוט לעיל ברשימות הספרים שיצאו לאחר מותו, בעברית, באנגלית ובגרמנית.
  90. ^ ראו למשל, אצל שביד, ביקורת, עמ' 11, שם כותב שביד כי "המוטיב האנטינומיסטי במיסטיקה היהודית היה אחד הגורמים העיקריים שמשכו את ליבו של ג"ש אל הקבלה... ייתכן שמצא באנטינומיזם הקבלי הד מבפנים ואף אישור מבפנים למרדו של היהודי המודרני נגד היהדות הגלותית... ואם תמצא לומר גם ביחסו של ג"ש אל חכמת ישראל בת זמנו ואל הפילוסופיה היהודית בת זמנו, היה הד לאותו דחף אנטינומיסטי, שבא לידי ביטוי בספונטאניות הדתית החיונית של המיסטיקאי". במקרה זה התבסס אמנם שביד, בין היתר, על מאמרים של שלום, שהתפרסמו בספר דברים בגו, אולם נראה שהם מבוססים גם על הביוגרפיה האישית של שלום.


גרשם שלום
הגותו של גרשם שלום ביבליוגרפיה של גרשם שלום • זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית • משנתו של גרשם שלום
שונות בית גרשם שלום • פרס גרשם שלום • ספריית גרשם שלום • הנצחתו של גרשם שלום
מתלמידיו רבקה ש"ץ אופנהיימר • ישעיה תשבי • מתי מגד • יהודה ליבס • יוסף דן • אפרים גוטליב • יוסף בן שלמה • מאיר בניהו • מלאכי בית-אריה
נשיאי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
מרטין בובר • אהרן קציר • גרשם שלום • אריה דבורצקי • אפרים אלימלך אורבך • יהושע יורטנר • יעקב זיו • מנחם יערי • רות ארנון • נילי כהן • דוד הראל
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גרשם_שלום&oldid=2260793"