גאוגרפיה של ארץ ישראל

גאוגרפיה של ארץ ישראל

מפה פיזית של ישראל
יבשת	אסיה
שטח
דירוג שטח	153
שטח	22,072 קמ"ר
אדמה	20,330 קמ"ר (92.11%)
מים	440 קמ"ר (1.99%)
גובה
הנקודה הנמוכה	435 מטר מתחת לפני הים  (ים המלח)
גובה ממוצע	508 מטר
הנקודה הגבוהה	2,236 מטר (הר חרמון, כיפה ממערב למצפה שלגים)
מידע נוסף
אורך קו החוף	273 ק"מ
אורך הגבולות	1,068 ק"מ
מדינות גובלות	מצרים, ירדן, סוריה, לבנון
הנהר הארוך	נהר הירדן
הימה הגדולה	ים המלח
אקלים	אקלים ים תיכוני אקלים ערבתי אקלים מדברי
משאבים טבעיים	גז טבעי, אשלג, ברום, זרחה

ארץ ישראל ממוקמת ביבשת אסיה, במזרח התיכון ונכללת באגן הים התיכון. גבולה הצפוני הוא בדרום מדינת לבנון של ימינו וגבולה הצפון מזרחי הוא בדרום מערב סוריה; במזרח ובדרום מזרח היא גובלת במדבר הערבי ובקצה הדרומי נמצא הים האדום; במערב הים התיכון ובדרום מערב סיני.

ארץ ישראל היא חבל ייחודי ורבגוני, שהיווה ארץ מעבר ופרשת דרכים, ולמעשה לב המזרח התיכון. היא ממוקמת במערבו של האזור הנקרא הסהר הפורה ובדרומו של האזור הנקרא לבנט, אם כי לאחרונה הצטמצם מושג זה לסוריה ולבנון בלבד. על אף שארץ ישראל היא אחת הארצות הקטנות בעולם, היא שוכנת בין יסודות גאולוגיים, פיזיולוגיים ואקלימיים מגוונים, ומהווה נקודת חיבור בין שלוש היבשות העתיקות: אירופה, אסיה ואפריקה.

בארץ ישראל אקלים ים תיכוני, כלומר - הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. מים עיליים מצויים בארץ ישראל בעיקר בשלושת המקומות הבאים: ים כנרת (שטחו 164 קמ"ר), ים המלח (שטחו 310 קמ"ר) ונהר הירדן (אורכו 251 ק"מ). בארץ ישראל נמצא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, והוא: חוף ים המלח (ישנן נקודות נמוכות יותר מתחת למים או מתחת לפני הקרח). נכון לשנת 2017, גובה החוף הוא 431 מטר מתחת לגובה פני הים. המקום הגבוה היותר בשטח ממערב לנהר הירדן הוא הר מירון עם גובה של 1,204 מטר. המקום הגבוה ביותר הכולל את הגולן הוא בהר חרמון, כיפה ממערב למצפה שלגים בגובה 2,236 מטרים.

הנקודה היבשתית המרוחקת ביותר על פני כדור הארץ מארץ ישראל היא האי (המיושב) רפּה איטי (שבאיי באס - השייכים לפולינזיה הצרפתית); האנטיפוד של האי הזה ממוקם בסמיכות לעיר דובא שבערב הסעודית הממוקמת כ-250 קילומטרים דרום מזרחית לאילת.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ארץ ישראל

העת העתיקה

ארץ ישראל הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן ובה נבנו הערים הראשונות של האנושות. ארץ ישראל הייתה מיוערת בחורש טבעי ורבו בה בעלי חיים, בהם גם אריות וחיות גדולות אחרות. ערים גדולות רבות נבנו בה והיא הייתה מיושבת ברציפות במשך אלפי שנים. עברו בה מספר דרכי מסחר חשובות, שהבולטות בהן דרך המלך ודרך הים, שקישרו את מצרים העתיקה עם ערי סוריה וצפונו של המזרח התיכון. נמלי הים הטבעיים שלה היו מעטים והפעילות הימית בה הייתה מצומצמת יחסית לזו של פיניקיה.

נבנו בה מספר ערי מדינה כנעניות, חלקן גדולות למדי דוגמת מגידו. ערי המדינה לא התאחדו מעולם לכדי מדינה ריכוזית אחת, אך נכבשו על ידי מצרים העתיקה והיו חלק מהאימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה במצרים. גלי הכיבוש של גויי הים הותירו בה יישובים פלשתים אחדים בדרום מערב, בצמוד לחוף הים התיכון. הממלכות הריכוזיות הראשונות שנוצרו בה, נוסדו בידי היהודים. התקיימה בה ממלכת ישראל המאוחדת של דוד שלמה, ולאחריה ממלכת יהודה וממלכת ישראל ששגשגו באזור במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס. האימפריה האשורית כבשה את ממלכת ישראל במאה ה-8 לפנה"ס והותירה בה חורבן רב ואחר כך חרבה גם ממלכת יהודה בכיבוש בבלי במאה ה-6 לפנה"ס, אך עריה שוקמו והיישוב העירוני לא נזנח. גלי כיבוש יוונים-מוקדונים לא פגעו בעריה, אך בעת השלטון הרומאי מרדו היהודים מספר פעמים נגד השלטון הרומי ובתגובה הרסו הרומאים חלק ניכר מערי הארץ, אך גם חורבות אלה שוקמו.

ימי הביניים

בימי הביניים סבלה ארץ ישראל משורה של מסעות צלב שבתגובה אליהם, הורו השלטונות הממלוכים, שכבשו את ארץ ישראל בחזרה מידי הצלבנים במאה ה-13 להרוס את כל ביצורי ערי החוף. כתוצאה מכך, חרבו מרבית ערי החוף והארץ הייתה שוממה למדי, למעט מספר מרכזים עירוניים בצפון ובירושלים במשך מרבית התקופה הממלוכית והעות'מאנית והיישוב התרכז בעיקר בכפרים.

העת החדשה

ערך מורחב – עיור בישראל

בסוף המאה ה-19 התחילו להגיע גלי עלייה יהודים גדולים לארץ ישראל והם היו בין הגורמים העיקריים לחידוש היישוב העירוני. תנופת הבנייה נמשכת עד עצם היום הזה וכיום יש בה עשרות ערים גדולות וקטנות.

גידולים חקלאיים

הגידולים החקלאים העיקריים של העת העתיקה היו, כמקובל באזור, חיטה וגידולי דגן אחרים. גם בימי הביניים הגידולים היו אופייניים לאזור עם גידולי דגן ופירות. כמו כן, גידלו בה כותנה, בחלקה ליצוא. בעת החדשה רבו בה גידולים מסחריים רבים וכיום מתאפיינת ארץ ישראל בגידולים חקלאים בטכנולוגיה מודרנית. עד ראשית המאה ה-20 היה בארץ ישראל חורש טבעי רב, אך מרבית העצים נכרתו למען מאמץ המלחמתי של האימפריה העות'מאנית נגד הבריטים במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. העצים שימשו להפעלת הרכבת שהחישה תגבורות ואמצעי לחימה לחזית. כיום מרבית החורש בארץ נטוע בידי אדם.

ארץ ישראל כיחידה גאוגרפית

במשך ההיסטוריה הוגדרה הטריטוריה של ארץ ישראל על פי שני דגמים עקרוניים:

א. דגם עצמאי, הרואה את הטריטוריה הארצישראלית כטריטוריה העומדת בפני עצמה, המובדלת מטריטוריות אחרות אשר בה מצוי המרכז המדיני.

ב. דגם מוכלל, הרואה את הטריטוריה כחלק מטריטוריה רחבה יותר, המשתייכת מבחינה ארגונית ומנהלתית למרכז מדיני אחר.

המודל הראשון, הרואה בטריטוריה יחידה עצמאית, מופיע תמיד בהקשר היהודי של האזור. הקשר זה נמצא במשך תקופת הריבונות היהודית בעת העתיקה, עד לחורבן הבית השני ודיכוי מרד בר-כוכבא; וכן בזמן הריבונות הנוצרית, בתקופה הצלבנית ובתקופת המנדט הבריטי, אשר ייחסו לטריטוריה חשיבות מכוח ההיסטוריה הנוצרית העתיקה המבוססת למעשה על המסורת היהודית.

לעומת זאת, כאשר השלטון באזור אינו מבוסס על הזהות היהודית של הטריטוריה, מופיע המודל השני, הרואה את הארץ כמחוז משני של יחידה טריטוריאלית רחבה יותר, אשר מרכזה מצוי מחוץ לארץ ישראל.

אקלים ארץ ישראל

ערך מורחב – אקלים ארץ ישראל

סוגי האקלים בארץ ישראל לפי שיטת קפן

בארץ ישראל נחלק האקלים לשלושה סוגים:

• אקלים ים תיכוני: 400-700 מ"מ גשם בשנה, אקלים סובטרופי ממוזג, אקלים זה מתחיל מקו עזה וחברון צפונה כולל מישור החוף.
• אקלים ערבתי: אקלים זה מתאפיין ב-200-400 מ"מ גשם בשנה.
• אקלים מדברי: אקלים זה מתאפיין ב-0-200 מ"מ גשם בשנה.

קו גבול הצחיחות הוא קו 200 מילימטר והוא נע משנה לשנה, בשנים ברוכות הקו מדרים ובשנים שחונות הקו מצפין.

הגורמים המשפיעים על אקלים ארץ ישראל

גורמים עולמיים:

• קווי רוחב: 29-33 צפונית לקו המשווה. ארץ ישראל קרובה לקו הצחיחות. קו זה מקיף את הנגב ומדבר יהודה. מדבר הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית. בנוסף, ככל שנצפין במזרח התיכון, כמות המשקעים עולה.
• מיקום ביחס למערכת הלחצים: בקיץ – השפעה חמה של הרמה הסוב-טרופית. בחורף – השפעה של קצה השקע התת-קוטבי.

יש הטוענים כי סכר אסואן גרם, החל מסוף שנות ה־60 לשינוי בכמות ובתפרוסת המשקעים בארץ ישראל, בשל שינוי משטר הזרימה של נהר הנילוס, אך יש החולקים על כך וסוברים שהשפעת הסכר זניחה.

גורמים מקומיים:

• גורם ההצפנה: ככל שמצפינים ככה כמות המשקעים גדלה והטמפרטורות יורדות וככל שמדרימים כמות המשקעים קטנה והטמפרטורות עולות.
• קרבה לים: ככל שקרובים לים, כמות המשקעים גדלה והטמפרטורות מתונות וככל שמתרחקים מהים כמות המשקעים קטנה והטמפרטורות קיצוניות.
• גורם כיוון המדרון: האוויר מגיע מכיוון הים הנמצא בכיוון מערב, האוויר עולה על המדרונות המערביים מתקרר ומוריד גשמים, ובכיוון המזרחי של המדרון באוויר מתחמם ומתייבש, תופעה זאת נקראת "בצל גשם".
• פנות: מדרונות הפונים צפונה – מוצלים יותר, מדרונות הפונים דרומה - מוארים יותר. מדרונות הפונים מערבה – גשומים יותר. מדרונות הפונים מזרחה – יבשים יותר.
• גורם צפיפות הבניה - ככל שהעיר בנויה בצפיפות הלחות תהיה נמוכה הרוחות ינשבו לאט והטמפרטורה תהיה גבוהה, ככל שהעיר תהיה פחות בנויה הרוח תנשוב בחזקה הלחות תהיה גבוהה והטמפרטורה תהיה נמוכה.

השפעת מערכות הסינופטיות: שקע ברומטרי: אזור לחץ אוויר נמוך כלומר הסיכוי למשקעים גדל. רמה ברומטרית: אזור לחץ אוויר גבוהה כלומר הסיכוי למשקעים נמוך.

החבלים הפיטוגאוגרפים בארץ ישראל

ערך מורחב – הצומח הים תיכוני בישראל

מיקומה של ארץ ישראל באזור מעבר מביא לכך שבשטח מצומצם ישנם מספר אזורי אקלים. הביטוי לכך הם החבלים הפיטוגאוגרפים (אזורי צמחייה שונים). חוקרי הגאוגרפיה חילקו את כדור הארץ לאזורים צמחיים-גאוגרפים (או פיטוגאוגרפיים) שכל אחד מהם מתוחם פיזית ומתאפיין על ידי אקלימו וצמחייתו. בארץ ישראל נפגשים 4 אזורים פיטוגאוגרפים: האזור הים תיכוני, האירנו-טורני, הסהרו-ערבי והסודני.

• החבל הים תיכוני: אזור זה מקיף את אגן הים התיכון, וארץ ישראל נמצאת במזרחו. באזור זה ישנן שתי עונות עיקריות: חורף קצר וגשום וקיץ ארוך, חם ויבש. החבל הים תיכוני משתרע על מרבית מחלקה הצפוני של ארץ-ישראל. הוא מגיע במישור החוף עד לאשקלון ובחבל ההר- עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה. לפנים היה היער הצומח הטבעי של החבל הים תיכוני אך כיום כמעט ונעלם אותו מעטה צמחי ואת מקומו ממלאים בעיקר חורשים, גריגות ובתות. מגוון המינים שבו הוא רב וכולל את אלון התולע, אלה ארצישראלית, גריגה של קידה שעירה ועוד.
• החבל האירנו טורני: ארץ ישראל שוכנת על הגלובוס בחלקו המערבי של האזור האירנו-טורני. האקלים באזור זה הוא יבשתי וקיצוני ביותר. החורף קר ומושלג, האביב והסתיו גשומים והקיץ חם ויבש. אולם, בארץ ישראל לא שוררים תנאים אלו. החבל האירנו-טורני בארץ ישראל גובל בחבל הים-תיכוני לאורך בקעת הירדן, מדבר יהודה וצפון הנגב. הוא כולל גם רצועה רחבה בחרמון ובנגב התיכון. הצמחייה עשירה מאוד במספר מיניה והצומח הוא של יער ערבתי דליל, בתות וערבות דגניים. מספר המינים האירנו-טורניים בארץ הוא 250-300. בחבל זה גדלות חברות שיחים, כמו חברת שיזף השיח, או חברות של בני שיח, כמו חברת לענת המדבר. הוא כולל גם מיני עצים כגון האלה האטלנטית. חלקו הצפוני נוח יחסית לעיבוד חקלאי.
• החבל הסהרו-ערבי: בארץ ישראל משתרע החבל הסהרו-ערבי מדרום לחבר האירנו-טורני וממזרח לו וכולל את מדבריות יהודה והנגב. האקלים באזור זה הוא דו עונתי. עונת הגשמים שלו קצרה מאוד ועונת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם ויבש מאוד. כמות הגשמים בו מועטה ביותר ואינה מספיקה, ברוב שטחיו לא קיים צומח אלא בערוצים ובשקעים, האוגרים את המים היורדים מהרמות. צמחיית האזור היא ענייה ואומדים את מספר מיניה ב-1400. הצומח הוא מדברי קיצוני ומקורו באזורי הסהרה, סיני וערב. החבל הסהרו-ערבי הוא הגדול ביותר בשטחו מבין החבלים הגאוגרפים בארץ אך מספר המינים בו קטן.
• האזור הסודני: בניגוד לאזורים הפיטוגאוגרפים האחרים, אין לאזור הסודני כיום קשר ישיר ורציף לארץ ישראל. אולם מחמת הדמיון הרב במבנה חברות הצמחים הסודניות ותפוצתן יש הרואים גם בארץ חבל סודני מיוחד. אקלימו טרופי. החורף יבש והקיץ גשום, בעוד שהטמפרטורות גבוהות באזור כולו כל השנה, הרי שכמות הגשמים השנתית נעה כאן מ-50 עד 1000 מ"מ. בשל החורף החם השורר בבקעת הירדן ובאזור מפרץ אילת, התרכזה כאן צמחייה של האזור הסודני. מספר הצמחים הטרופיים מתמעט ככל שמתקדמים צפונה, והוא מתאפס כאשר הוא מגיע לאזור קו הרוחב 31. על כן אין לדבר על חבל סודני בארץ ישראל אלא על רצועת חדירה של צמחייה סודנית, המוגבלת בארץ למקומות שבהם הטמפרטורות החורפיות הקיצוניות אינן יורדות מתחת לאפס, אלא לעיתים רחוקות.

גבולותיה של היחידות הפיטוגאוגרפיות בארץ אינם נקבעים רק על פי המקום הגאוגרפי של השטח, אלא גם על פי ההשתנות בגובה ובטמפ'. עם העלייה בגובה ישנה אומנם עלייה במשקעים, אך זו מלווה בירידה בטמפרטורות, בעלייה בהתאדות ובקיצור עונת הצמיחה. התוצאה היא שבהרים גבוהים נוצרים תנאים יובשניים, המאפשרים את התפתחותם של צמחים מיוחדים העמידים ביובש, קור וקרינה חזקה במקומות המושלגים. אך לא רק הגובה והטמפרטורה הם אלו שקובעים את גבולות החבלים הפיטוגאוגרפים אלא גם סוג הקרקע.

מפת חבלי ארץ ישראל

חופי ישראל

ערך מורחב – חופי ישראל

על חופי ישראל נמנים החופים לאורך הים התיכון, חוף סובב כנרת, החוף המערבי של ים המלח וחופי מפרץ אילת. שטח הסביבה החופית בישראל, שנותר לרווחת התושב, לאחר שהופקעו ממנו שטחים לצורכי תשתיות וצורכי ביטחון הוא מן המצומצמים בעולם.

הנגב

ערך מורחב – הנגב

הרי חול בנגב

הנגב הוא חבל ארץ רחב ידיים שרובו מדברי, הנמצא בדרום ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמיים. הגורמים המשפיעים על המדבריות העולמיים משפיעים גם עליו.

שטחו כ-13,000 קילומטרים רבועים, המהווים את רוב שטחה של ארץ ישראל, אך מתגוררים בו רק כ-350,000 איש, שהם כ-7% מתושביה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע הנמצאת בצפונו.

בצורתו דומה הנגב למשולש ארוך וחד זווית, שקדקודיו נמצאים בדרום - בראש מפרץ אילת, במזרח - בדרום ים המלח, ובמערב - בקיבוץ ארז. אורכו המרבי של המשולש, מן העיירה שדרות בצפון ועד אילת בדרום הוא 240 קילומטרים ורוחבו בין עין גדי במזרח לפתחת שלום במערב, הוא 110 קילומטרים.

מאפייני הנגב:

• מיעוט משקעים.
• כמויות משתנות של גשם בגלל הרוחות.
• משרע גדול בגלל חוסר עננות (בלילה החום בורח בגלל חוסר העננים).
• טמפרטורות גבוהות בגלל קו הרוחב.
• סופות אבק וחול בגלל חוסר צמחייה והרוחות המקומיות.
• לחות נמוכה בגלל הריחוק ממים.
• התאדות גבוהה בגלל טמפ' גבוהה, וגם כי הקרקע אטימה (ומחזירה קרניים).

מאפיינים ייחודיים של הנגב לעומת שאר הארץ:

• אקלים מדברי. קו הצחיחות מפריד בין הנגב לשאר אזורי הארץ.
• אוכלוסייה דלה מאוד ביחס לשאר הארץ, ובנוסף שטחה מהווה את רוב הארץ – מצב של חוסר איזון בין-אזורי.
• צמחייה ובעלי חיים.
• תופעות נוף – קניונים ומכתשים.
• מסלע וקרקעות – מסלע לס וסלעי יסוד באזור אילת.

ההבדל בין מדבר יהודה לנגב

הגורם להיווצרותו של הנגב הוא היותו חלק מרצועת המדבריות העולמיים. מדבר יהודה, לעומת זאת, נוצר מגורם מקומי: מדבר יהודה הוא "מדבר בצל הגשם". תופעה זו נוצרת כאשר עננים מגיעים מהים (מכיוון מערב), וחולפים מעל הרי יהודה, הם מורידים גשמים בגלל האוויר הקר בהרים. כאשר הם מתקדמים מזרחה, הם מגיעים אל מעל מדבר יהודה הנמוך. בגלל האוויר החם במקום הנמוך – הם לא מורידים גשמים ונוצר המדבר. כאשר ממשיכים העננים מזרחה להרי עבר הירדן, הם חוזרים להוריד גשמים.

ראו גם

• איים בישראל

לקריאה נוספת

• מנשה הראל ~ דב ניר, גאוגרפיה של ארץ ישראל, עם עובד, 1995, תל אביב, 460 עמ'.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גאוגרפיה של ארץ ישראל בוויקישיתוף

• ישראל, גאוגרפיה, דף שער בספרייה הלאומית

• גובה פני ים המלח והכנרת
• ערן לרמן, ‏"ומלפנים הים התיכון", השילוח גיליון 1, אוקטובר 2016

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גאוגרפיה של ארץ ישראל36743796Q1616635