שושן צחור

שושן צחור
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	שושנאים
משפחה:	שושניים
סוג:	שושן
מין:	שושן צחור
שם מדעי
	Lilium candidum; ‏ליניאוס, 1753
עונת פריחה

שושן צחור, כל הצמח, בגן בוטני נתיב הל"ה.

שושן צחור (שם מדעי: Lilium candidum) הוא גאופיט ממשפחת השושניים, בעל בצל גדול ופרחים לבנים גדולים. השושן הצחור הוא ערך טבע מוגן בישראל.

מאפיינים

הצמח גדל בדרום אירופה ותפוצתו מגיעה עד לצפון ישראל. בעונת הסתיו הבצל מצמיח שושנת עלים; בחודשים פברואר-מרץ מתחיל להתפתח גבעול הפריחה, ובסוף אפריל - תחילת מאי מופיעים הפרחים. הפריחה נמשכת כשבועיים, ולאחריה השחלות המופרות מתפתחות להלקטים, שבתוכם זרעים פחוסים וקלים. במהלך הקיץ, הגבעולים הנושאים את הפירות, וכן שושנות העלים, מתייבשים בהדרגה ומתים. הגבעולים וההלקטים היבשים נותרים על כנם חודשים רבים, וטלטול שלהם על ידי הרוח או בעלי-חיים, מפזר את הזרעים מסביב. בבוא הסתיו הבא תופיע שושנת עלים חדשה, וחוזר חלילה.

לשושן הצחור פרח עם 6 עלי-כותרת, שצורתו כפעמון גדול בצבע לבן. הפרח בעל ריח מתוק חזק - מבנה טיפוסי להאבקה על ידי רפרפים. עם זאת, החוקר אמוץ דפני גילה שהפרח לא מואבק בישראל על ידי רפרפים, אלא על ידי זבובי רחף. דפני משער שהפרח הואבק בעבר על ידי רפרף שנכחד מהאזור וזו הסיבה למבנה הפרח האופייני. לא ידוע מי מאביק את הפרח באזורי תפוצתו שמחוץ לישראל.

אבקת פרחי השושן הצחור רעילה לכלבים וחתולים.^[1]

השושן הצחור ביהדות

דימוי שושן צחור בצד שמאל של מטבע יהוד מדינתא, הוטבע בארץ ישראל במאה ה-6 לפנה"ס

יש מן המפרשים שמנסים לזהות את השושנה המוזכרת בהושע^[2] ובשיר השירים ”כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”^[3] לא כוורד כפי כנהוג לחשוב אלא כשושן צחור. פירוש אבן עזרא המאוחר למילה שושנה בשיר השירים, מתאר אותה כפרח לבן, שיש לו ריח טוב, ויש לו ששה עלים וששה אבקנים. אך זיהוי זה אינו וודאי, מכיוון שאינו מתאים לתיאור "שושנת העמקים", בשל העובדה שמקום גידולו של השושן הוא בהרים. בנוסף לזיהוי ספרותי זה, יש המנסים לזהות את השושן הצחור עם עיטורי הכותרות בראשי העמודים מארמונו של שלמה המלך בראשי העמודים, יכין ובעז, שניצבו בבית המקדש: ”כא וַיָּקֶם, אֶת-הָעַמֻּדִים, לְאֻלָם, הַהֵיכָל; וַיָּקֶם אֶת-הָעַמּוּד הַיְמָנִי, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת-הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ בֹּעַז. כב וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים, מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן; וַתִּתֹּם, מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים” (מלכים א',ז, כא-כב).

באמנות של תקופת הבית השני השושן מקבל מקום של כבוד, החל מהופעותיו על מטבעות יהד מהמאה הרביעית לפסה"נ, דרך עיטורים על נרות חרס, חזיתות של מערות קבורה וגלוסקמות, מן המאה הראשונה לספירת הנוצרים .^[4]

דימוי שושן צחור הוטבע על ידי יהודים במטבע יהוד מדינתא בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון במאה הרביעית לפסה"נ. בתחילה הדגם החליף את הינשוף המופיע על מטבעות אתונאים, ובהמשך תפש הדגם מקום של כבוד, ומילא את כל צד המטבע. דגם זה הועתק אל מטבע השקל אשר הונפק על ידי מדינת ישראל במאה ה-20. הדגם שוכלל ונוספו לו גם אבקנים, ומהלך זה מזהה אותו בצורה סופית עם השושן הצחור- שאבקניו ועמוד העלי שלו גבוהים ובולטים.

השושן הצחור בישראל

בתחילת המאה ה-20, נדמה היה כי הצמח, שככל הנראה היה נפוץ בעבר, נכחד מהארץ. ניסיונותיו של הבוטניקאי אהרון אהרונסון לאתרו בתקופה זו עלו בתוהו. בשנת 1925 גילה נח נפתולסקי בצל של שושן ברכס פקיעין בגליל העליון, בהיותו במשלחת בוטניקאים שבראשה עמד אלכסנדר איג.^[5] אחר כך, המין התגלה גם באזור נחל יגור בכרמל על ידי טוביה קושניר.

עם השנים התגלו עוד מספר אתרים בארץ שבהם גדל שושן צחור, אך הצמח עודנו נחשב בסכנת הכחדה. כיום השושן הצחור גדל בישראל, לפי הידוע, בכרמל (בנחל כלח למשל) ובשלושה אתרים בגליל העליון: נחל כזיב, הר שזור ורכס פקיעין. בתי גידול אלה הינם חשובים מאד לשימור, הן בשל התיירים הנוצרים, והן משום היותם גבול התפוצה הדרומי של המין.

בית הגידול האופייני של השושן הצחור בישראל הוא מצוקי גיר קשה תחת צל חלקי של חורש. פרטים של שושן הגדלים בצל מלא במעבה החורש, אינם מצמיחים פרחים. כדי לעודד את פריחתו והתרבותו של המין באזורים שבהם החורש מתעבה, מבצעת רשות הטבע והגנים מדי פעם דילול ופתיחה של החורש, באזורים מסוימים בהם גדל השושן.

שושן צחור הוא ערך טבע מוגן בישראל.^[6]