דוכיפת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במין ציפור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דוכיפת (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןדוכיפת
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דוכיפתאים
משפחה: דוכיפתיים
סוג: דוכיפת
מינים
שם מדעי
Upupa
תחום תפוצה
דוכיפת במעוף
דוכיפת בקיסריה
דוכיפת אפריקנית.

דּוּכִיפַת (שם מדעי: Upupa) הוא סוג של עוף יחיד במשפחת הדוכיפתיים שבסדרת הדוכיפתאים.

בעבר נחשב לטקסון מונוטיפי אך כיום מוכרים בו מספר מינים:

בישראל מצוי המין דוכיפת מצויה, שנבחרה כציפור הלאומית של ישראל.

תכונות

אורכה של הדוכיפת כ-26–30 סנטימטר, מוטת כנפיה 42–46 סנטימטר. לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מתנשאת ציצית של נוצות ארוכות המזדקרות בזמן מעופה. רגליה קצרות וכנפיה גדולות. מקורה ארוך, דק ומחודד. משקלה 46–70 גרם. היא ממעטת מאוד לעמוד על עצים או על שיחים וכך, גם את קנה בונה הדוכיפת במקומות נמוכים, חורים ושקעים בגובה פני הקרקע. להגנת הקן מטורפים מפרישה הנקבה נוזל מסריח מבלוטות הסמוכות לבסיס הזנב (uropygial gland)[1]. להפרשה זו, שריחה כשל בשר רקוב, תפקיד משוער בהרחקת טורפים וטפילים, וייתכן אף שהיא אנטי בקטריאלית[2]. ההפרשה מתחילה עם ההטלה ונפסקת כשהצאצאים פורחים מהקן. כאמצעי הגנה נוסף מסוגלים הגוזלים מיומם השישי להתיז צואה על פולשים.

הדוכיפת מטילה 1–9 ביצים בכל הטלה.

הדוכיפת שכיחה באירופה, באסיה ובאפריקה. בישראל היא יציבה ומקייצת, מצויה בעיקר במישור החוף, אך תפוצתה מתפשטת וגדלה בעקבות ריבוי השדות המעובדים והמדשאות במדינה. היא ניזונה מחרקים, זחלים (ובהם גלמי התהלוכן) ותולעים. מכיוון שלשונה מנוונת היא אוכלת את טרפה על ידי זריקתו לאוויר ובליעתו בעת שהוא נופל אל תוך פיה.

הדוכיפת משמיעה קולות קריאה רמים, מעין "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד", ולכן שמה בערבית הוא "הוּדהוּד"[3]. גם שמה בשפה הלטינית, "הוּפּוּפּה" (upupa) נובע מחיקוי קולות הקריאה שלה. הקולות מושמעים בעיקר על ידי הזכרים למשיכת נקבות. תדירות השירה יורדת לאחר ההטלה. פרט למשיכת בת זוג, הקריאה משמשת גם לחידוש קשר שנותק עם בת הזוג[4]. ההבדלים בין קולות זכרים שונים הם בעיקר באורך הצליל. נמצא כי נקבות נמשכות יותר לשירת זכרים הבנויה מ"בתים" ארוכים[5].

קינון ודגירה: החיזור מתחיל בדרך כלל במהלך חודש מרץ. הזכר מתחיל להשמיע את קריאתו הטריטוריאלית תוך עמידה במקום גבוה, כשראשו מורכן וציציתו פרושה. תוך כדי שזוג מחפש מקומות קינון, מסתובב הזכר סביב הנקבה בכנפיים פרושות מעט ואז מאכיל אותה[6].

תפוצת המינים

אטימולוגיה

המקור האטימולוגי של המילה אינו חד-משמעי:

  • במצרית קדומה, ומעין זה בקופטית (שהתפתחה מהמצרית הקדומה), המילה לדוכיפת היא: קוּקוּפְת, או כּוּכּוּפַת (בהתאמה)[7], שעשויה לנבוע מהמילה המצרית הקדומה קוּקוּפה/כּוּכּוּפה[8] שהוא סוג של כובע עתיק (להסרת מחלת-ראש) - מה שאולי אמור להזכיר את "הכובע" שעל ראש הדוכיפת.
  • בשפת טלוגו שמדוברת בדרום הודו (ושהשפיעה על לשון המקרא במילים בודדות, כגון: "תוכי", "שנהב"), דוכיפת היא "כּוֹנְדָפּיתה".
  • המחנך וחוקר הציפורים אליעזר שמאלי ציין בספרו "צפרים בישראל"[9] שחוקרי שפות ציינו בפניו כי "בשפה הודית אחת" (שבשמה לא נקב) ניתן לתרגם את "דיכּ-פּת" כצירוף של שתי מילים שמובנן "תרנגול הר" - מה שלכאורה יכול להקביל אל תרגום אונקלוס לדוכיפת: "נגר טורא" (שהרי המובן של "טורא" הארמי - הוא הר, בעוד שהתלמוד מתרגם את "נגר טורא" כתרנגול-הבר). עם זאת, במהדורות מאוחרות יותר - השמיט שמאלי מספרו את העדות הנ"ל, ואפשר שזאת משום שהמילה "דיכּ" במובן של "תרנגול" אינה בשום שפה הודית - אלא בשפה הערבית.
  • אליעזר בן-יהודה (במילונו ערך "דוכיפת"), תלה את המילה דוכיפת בשורשי-פועַל שונים מהשפה הערבית; אולם אף אחד מהם אינו מורה בערבית על הדוכיפת עצמה.
  • במסכת חולין (דף ס"ג עמוד א) ניתנת האטימולוגיה הבאה: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת" (ראו להלן את פירוש רש"י למובן של "הוֹדוֹ כפות").

זיהוי העוף במקרא

בתורה מוזכרת הדוכיפת בין העופות הטמאים:

וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה... וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף

  • תרגומי התורה ללועזית מתרגמים את "דוכיפת" שבתורה - למילה הלועזית המקבילה אשר מורה על העוף המוכר בימינו כדוכיפת. למשל:
    • תרגום השבעים (מלפני יותר מאלפיים שנה) ליוונית: "εποπα".
    • תרגום אונקלוס (מלפני כאלפיים שנה) לארמית: "נגר טורא", בעוד שבמסכת גטין (דף ס"ח עמוד ב) מציין התלמוד (מלפני כ-1500 שנה) כי "נגר טורא" הוא תרגום אונקלוס של "תרנגול-הבר"; מעין זה, בפירושו של רש"י (מלפני כאלף שנה) לתלמוד - מתורגמת המילה דוכיפת (שבמסכת חולין דף ס"ג עמוד א) לצרפתית עתיקה: "פאון שלבייא", שמובנו המילולי: טווס-הבר (ועוד הוסיף שם רש"י לבאר בעברית: "והוא עוף גדול כתרנגול"). באשר לזיהוי של תרנגול (טווס) הבר:
      • רש"י מפרש (על ויקרא יא יט): "תרנגול הבר [...] ובלע"ז: הרופּא"; מסתבר להיות: "הפּופּא" או "הופּא", מונח בצרפתית עתיקה (בדומה לצרפתית חדשה) המורֶה על העוף המוכר בימינו בתור דוכיפת (והשוה גם לתרגום השבעים)
    • תרגום רש"י (מלפני כאלף שנה) לצרפתית עתיקה על המילה "דוכיפת" שבספר ויקרא: "הרופּא" (ציטוט זה מהדפוסים הובא לעיל אודות תרנגול הבר; הנוסח המקורי בכתב היד היה כנראה "הפּופּא" או "הופּא", ראו לעיל שם) [דרוש מקור].
    • תרגום הרב סעדיה גאון (מלפני כאלף שנה) לערבית יהודית, כמו מסורות התרגום של יהודי-המזרח לערבית יהודית: "הֻדְהֻד" [דרוש מקור].
    • תרגום התורה של יהודי האי ג'רבה - הוא למילה הברברית המקבילה: "שִיבּוּבּוּכּ" [דרוש מקור].
  • במסכת חולין (דף ס"ג עמוד א) ניתן הזיהוי הבא: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת". לפי רש"י - "הוֹדוֹ כּפוּת" פירושו ש: "כרבולתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש, וכפותה שם, והוא עוף גדול כתרנגול[10]"; מעין זה בפירושו לתורה הוא מציין על המילה דוכיפת: "תרנגול הבר וכרבולתו כפולה".

בתרבות

כיכר הדוכיפת בפתח תקווה שהוקמה ב-2008 לרגל בחירת הדוכיפת כציפור הלאומית של מדינת ישראל
סמל רובע ברכטן בעיר דורטמונד


בחז"ל

באותה שעה נתבקש תרנגול הבר בין העופות ולא נמצא, וציוה המלך להביאו בכעס וביקש ליסרו. ענה תרנגול הבר ואמר לו: שמע אדוני מלך הארץ ויבואו דברי באזניך...אמרתי אשוט בעולם כולו ואראה אם יש מדינה או ממשלה שאינה נשמעת לאדוני המלך. הסתכלתי וראיתי מדינה אחת, עיר קיטור שמה בארץ מזרח. עפרה יקר מזהב וכספה בחוצות כזבל ואילנות מבראשית שם נטועים...

— ספר האגדה, על פי תרגום שני ומדרש משלי

מאגיה

דוכיפת בפארק הלאומי ברמת גן

בימי הביניים יוחסו לדוכיפת סגולות מאגיות.

  • על פי כתבי יד מהמאה ה-12 המתארים הכנת קמעות יש להשתמש בדם דוכיפת או חפרפרת כדיו לכתיבתן[11].
  • ויליאם מאובריאן (Guillaume d'Auvergne), בישוף פריס מ-1228 עד 1249 סבר כי לב של דוכיפת מטהר את הנפש מ"אדים מזיקים" בשינה ומכין אותה להארה[12].
  • ברתולומאו אנגליקוס (Bartholomeus Anglicus) מספר כי כאשר דוכיפת מזקין ואינו יכול עוד לעוף ולראות תולשים צאצאיו את נוצות התעופה שלו, רוחצים את עיניו במרקחת עשבים ונושאים אותו תחת כנפיהם עד שנוצותיו צומחות שוב והוא מחדש את נעוריו. ברתולומיאו מציין גם כי מריחת דם הדוכיפת על הרקות מגינה מפני קוסמים ומכשפים וכי התזת דם דוכיפת על אדם ישן תגרום לו לחזיונות תעתועים של שדים. השראת חלומות רעים באופן זה מוזכרת גם בכתביו של אלברטוס מגנוס[13].
  • במאה ה-13, פדרו הספרדי (Petrus Hispanus) כתב כי ניתוח דוכיפת חיה ואכילת ליבה בעודו פועם, מקנה יכולת חיזוי עתידות וקריאת מחשבות[14].

פוחלץ של דוכיפת נחשב כסגולה להצלחה במשפט[15]

סמלים ומוטיבים עולמיים

הדוכיפת מופיעה כמוטיב בכמה סמלים. למשל, בסמל רובע ברכטן שבעיר דורטמונד בגרמניה.

דוכיפת בחברה ובתרבות הישראלית

דוכיפת אוכלת תולעת, גן לאומי אשקלון

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוכיפת בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ תפקידן העיקרי של בלוטות בעופות אלו הוא לשמן את הנוצות כדי להפכן עמידות להרטבה במים
  2. ^ מהפרשת הבלוטה בודד החיידק Enterococcus faecalis המפריש חומר הפעיל נגד כל החיידקים הגראם-חיוביים וחלק מהגראם-שליליים, Antonio M. Martín-Platero et al, Characterization of Antimicrobial Substances Produced byEnterococcus faecalis MRR 10-3, Isolated from the Uropygial Gland of the Hoopoe (Upupa epops), Appl Environ Microbiol. 2006 June; 72(6): 4245–4249 Environ Microbiol
  3. ^ עזי פז ויוסי אשבול, מדריך (מצולם) לציפורים בישראל, הוצאת כתר, 2009 - עמ' 42.
  4. ^ M. Martín-Vivaldiet al.; Function of song in the Hoopoe Upupa epops, Bird Study; Volume 46, Issue 1, March 1999, Pages 104-111
  5. ^ Manuel Martín-Vivaldi; Attraction of Hoopoe Upupa epops females and males by means of song playback in the field: influence of strophe length; Journal of Avian Biology Volume 31 Issue 3 Page 351-359, September 2000
  6. ^ דוכיפת, באתר www.yardbirds.org.il
  7. ^ Warren R. Dawson, Bridle of Pegasus 1930 עמוד 130
  8. ^ Gaston Maspero and M. L. McClure Dawn of Civilization, 1894 עמוד 265
  9. ^ צפרים בישראל, התשי"ז, עמוד 297
  10. ^ ידוע כי בעבר היה חי זן ענק (כיום הוא זן נכחד) של דוכיפת (הנקרא בלטינית: Upupa Antaios), ואפשר שלפני אלף שנה (דורו של רש"י) הוא חי גם בצרפת (אזור מגוריו של רש"י). באשר אל "התרנגול" - כוונת רש"י אל תרנגול הבר (המזוהה עם העוף המוכר בימינו כדוכיפת); לפרטים ראו לעיל אודות תרגום אונקלוס לדוכיפת.
  11. ^ Lynn Thorndike, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 288
  12. ^ Lynn Thorndike, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 362 (סגולה דומה מיוחסת לעין של צב)
  13. ^ Lynn Thorndike, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 422, מיתוסים דומים של "החייאת" הדוכיפת מופיעים בכתבים נוספים בימי הביניים
  14. ^ Lynn Thorndike, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 498, באותו חיבור על כשפים מוזכר גם ליבו של הנשר שמקנה לאדם פופולריות ועושר
  15. ^ שמעון איפרגן, קן הדוכיפת, באתר מאקו, ‏3/4/18
  16. ^ ארז ארליכמן, עם ישראל הכריע: הציפור הלאומית היא הדוכיפת, באתר ynet, 29 במאי 2008
  17. ^ הצביעו לציפור הלאומית - החברה להגנת הטבע
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36442357דוכיפת

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דוכיפת&oldid=2285771"