שבלול השדה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבלול השדה
שבלול-השדה-עוז-ריטנר-001.jpg
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה רכיכות
מחלקה חלזונות
תת-מחלקה שבלולים
סדרה שבלולי יבשה
משפחה קדמומיים
סוג Helix
מין שבלול השדה
שם מדעי
Helix engaddensis
הקונכייה של שבלול השדה
שבלול השדה מתעורר מתרדמת קיץ

שבלול השדה (או חלזון השדה; שם מדעי: Helix engaddensis) הוא חילזון ממשפחת הקדמומיים וסדרת שבלולי יבשה בעל ריאות החי ביבשה. שבלול השדה הוא שבלול נפוץ בטבע בארץ ישראל.

תיאור

לשבלול השדה קונכייה גדולה יחסית, גובהה נע בין 30 ל-40 מ"מ וקוטרה 30-40 מ"מ, כך שצורתה די כדורית. יש בה כ-4 וקצת פיתולים. צבעה גוני צהוב, חום, חאקי וקרם. לעיתים על הקונכייה יש דוגמה מפוספסת בצבע כהה יותר.

מראהו דומה באופן כללי לשבלול הגינה. צבע הגוף של שבלול השדה הוא חום-צהבהב-אפור עד אפור כהה. הרגל רחבה בעלת שוליים בולטים. בראשו של שבלול השדה זוג משושים ארוכים ועליהם העיניים, שעיקר תפקודן הוא להבחין בין אור לחושך. המשושים הקידמיים קצרים יותר ונקראים "בחנינים" ובהם איברים הרגישים לריח, מישוש וטעם. שני זוגות המשושים אלה מהווים את איברי החושים של השבלול. פה השבלול נפתח בלסתות שבאמצעותן הוא אוסף את המזון, בפיו ישנה מגרדת או משננת (radula), איבר בעל מספר רב של שיניים קטנות, שבאמצעותה הוא טוחן וחותך את המזון לפני העברתו למערכת העיכול.

אורח חיים

כמו מרבית החלזונות בארץ ישראל, שבלול השדה פעיל בחורף, בעיקר בלילות לחים או מוקדם בבוקר, ובקיץ נמצא בתרדמת קיץ ומבצע קיוט (הפסקת פעילות וצמצום משמעותי של חילוף חומרים פנימי) כאשר הוא מתחפר בתוך האדמה, נסוג כולו אל תוך הקונכייה וסוגר אותה בחתם גירני.

בחורף הוא אוכל ומתרבה, חופר גומה בעומק 6 ס"מ בתוך האדמה ובה מטיל את הביצים, ואחר כך מכסה אותה. שבלול השדה ניזון בעיקר מחומרים צמחיים מתים, בעיקר צמחים ירודים, רקב צמחי, פטריות, עובש וחומרים אורגניים על האדמה, אך גם מצמחים ירוקים כגון עלים או נבטים.

שבלול השדה מתקדם באמצעות כיווץ והרפייה של שרירי הרגל, כאשר הוא מחליק על גבי ריר אותו הוא מפריש מהסולייה. הריר נועד להגן על רגל השבלול מחפצים חדים, להקל עליו את ה"החלקה" בעת תנועתו ואף להידבק למשטחים חלקים או אנכיים.

שבלול השדה משמש מזון למספר מינים של מכרסמים, עופות, זוחלים, דו-חיים ופרוקי-רגליים.

לשבלול השדה מספר מנגנוני הגנה מפני טורפים:

  1. הסוואה: צבעי החום-קרם של קונכייתו בצירוף דוגמאות הפסים עליה מסייעת לו להתמזג ברקע במקום חיותו ובכך מקשה על טורפים להבחין בו.
  2. התבצרות: שימוש בקונכייה כשריון או מגן קשיח מפני טורפים.
  3. הפרשת קצף רירי.

בארץ ישראל נפוץ שבלול השדה בצפון ובמרכז: בגליל, בבקעת הירדן, בעמקים, במישור החוף, בשומרון, השפלה והרי ירושלים ועד הנגב הצפוני בדרום. מעבר לבאר שבע האקלים יבש מידי בשביל שבלול השדה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים