בל תשחית
| מקרא | דברים, כ', י"ט |
|---|---|
| משנה תורה | ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכה ח' |
| ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה תקכ"ט |
בל תשחית הוא איסור בתורה על השחתת דבר שבני אדם יכולים ליהנות ממנו. האיסור מופיע בתורה כהוראה לעורכי מלחמה, שלא לכרות עצי פרי לצורך בניית כלי מצור.
האיסור
בספר דברים כתוב:
- ”כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ”.[1]
הספורנו[2] מסביר, שדרכו של צבא הפולש למדינת אויב להשחית את הארץ, כדי שגם אם הוא יפסיד במלחמה תוחלש המדינה היריבה, אבל במלחמות ישראל מבטיחה התורה את נצחון היהודים ולכן אין להשחית את ארץ האויב ואילנותיה.
איסור התורה המפורש הוא על כריתת עצים, אך חז"ל פירשו שמדובר בהשחתת כל דבר שיש בו תועלת,[3] ואף שלא בזמן מצור.[4] כל פעולה המונעת מבני אדם להפיק הנאה מהחפץ, כגון הריגת בהמות,[5] הכנסת חפצים מרובים לקבר המת (חפצים אלו נאסרים בהנאה)[6] ואפילו בעירה בלתי יעילה של נר[7] מוגדרת כהשחתה. הראשונים נחלקו האם השחתת חפצים מלבד עצים היא מדאורייתא או מדרבנן[דרוש מקור].
בגמרא מבואר שהאיסור על כריתת עץ פרי, הוא רק החל מתנובה מסוימת של העץ, המשתנה לפי חשיבות הפירות[8].
על האיסור
על מי שמשחית חפצים מתוך כעסו אמרו חז"ל שהוא כעובד עבודה זרה.[9] בגמרא כתוב בשם רבי חנינא על שכחת שהוא מת כעונש על שקצץ אילן פרי לפני שהיה ראוי להיכרת[10]. במדרש רבה מובא שהקדוש ברוך הוא ציווה את משה לבנות את המשכן רק מעצי נוי ולא מעצי פרי, כדי שהפירות העתידים לצאת מן העץ לא יושחתו.
טעם האיסור
השחתה היא קלקול העולם והפיכתו למקום פחות טוב. כך כותב ספר החינוך:
שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם.
לפי לשון הפסוקים אפשר להבין שסיבת האיסור הוא השחתת הסביבה ונזק לעולם, אבל לא מחייבים אותו מטעם שאין מענישים על כך שאדם פוגע בעצמו[דרוש מקור].
השחתה המותרת
עיקר איסור התורה הוא להשתמש בעצי פרי על פני אילנות סרק, ואכן במקום שאין עצי סרק לצורך בניית מצור, מבואר בגמרא שניתן להשתמש בעצי פרי[8]. הרמב"ן[11] מוסיף כי בכל מקום שהצורך הצבאי מכריח לכרות דווקא עצי פרי, ולמשל אם יש העצים הגדלים בצמידות לעיר מהווים מקור אספקת עצים לאנשי העיר, או כעמדת מסתור ומארב, מותר לכתחילה לכורתם. גם החזקוני[12] והרשב"ם[13] כתבו כדברי הרמב"ן. הרשב"ם מוסיף דוגמא נוספת להיתר, והיא במקרה והעצים גדלים סמוך לחומות העיר ומכשילים את חיילי הצבא, מותר לבצע חישוף של פני הקרקע גם במחיר כריתת העצים.
באופן דומה מתירה הגמרא לדלל עצי פרי הגדלים בצפיפות, כדי לשמור על איכות פירות העצים החשובים יותר[8]. הגמרא גם מתירה לכרות עץ פרי כאשר שוויו של העץ לבניין הוא יותר משווי הפירות[8].
דוגמאות נוספות להיתר זה[דרושה הבהרה] הן כריתת עץ המתפשט לשדה אחר, או כריתה לצורך שימוש במקומו של העץ הנכרת. כמו כן, האיסור הותר גם בהשחתה לצורכי האדם, ולמשל כששורף כלים כדי להתחמם בהם, אם אין לו חומר בערה אחר[14].
אילן סרק מותר להשחית אף אם אין תועלת בכך[דרוש מקור]. רבי צבי פסח פראנק כתב[15], שבקציצה של ענפים מתוך האילן אין איסור בל תשחית, מכיוון שכח האילן אינו נפגע מכך.
מלחמת ישראל ויהודה במואב
במלחמת ישראל ויהודה במואב, התנבא אלישע שכחלק מהחרבת ארץ מואב יש להפיל את עצי הפרי שבה[16], וכך נעשה על ידי הלוחמים[17]. מעשה זה לכאורה נוגד את האיסור על השחתת אילנות ארץ האויב. ואכן במדרש מובא כי יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה שאלו את אלישע על כך, והוא ענה להם כי מואב היא קלה ובזויה[18], ושונה לרעה משאר האומות. ודין זה נלמד ממה שנאמר על מואב לא תדרוש שלומם וטובתם
[19] ממנו נדרש על אילנות טובות[20].
הרד"ק[21] מציע אפשרות נוספת, והיא שההיתר היה מכוח הוראת שעה. הוא גם מוסיף כי למעשה האיסור המפורש שבתורה הוא רק בעת מצור, והאיסור על השחתה בכל מצב הוא מקבלת חז"ל.
הילולת רבי שמעון בר יוחאי
בהילולת הרשב"י במירון, קיים מנהג קדום לשרוף בגדים יקרים ובגדי משי לכבוד נשמת התנא רבי שמעון בר יוחאי. נגד מנהג זה כתבו כמה פוסקים לאסור מחמת איסור בל תשחית[22]. אולם רבים כתבו להגן על המנהג, והבולט בהם הוא רבי שמואל העליר רבה של צפת, שכתב חיבור מיוחד להצדיק את המנהג בשם כבוד מלכים
[23], עיקר טענתו היא כי אין איסור להשחית שלא למטרת השחתה, ומכיוון ששריפת הבגדים היא תועלתית ולכבוד הצדיק אין בה כל איסור. למעשה גם כיום נהוג לשרוף בגדים בהדלקות במירון, ובמקומות נוספים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- פרופ' נחום רקובר, איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים,
בל תשחית
, עמ' 29-42. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 1993
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק אליהו שטסמן, עץ השדה, באתר היברובוקס
- הרב אליעזר מלמד, הלכות בל תשחית, באתר פניני הלכה
- הרב ישועה רטבי, הלכות כריתת עץ פרי, אתר בית הדין של ישיבת מצפה יריחו.
| רשימת מצוות לא תעשה לדעת הרמב"ם | ||
|---|---|---|
| עבודה זרה וחוקות הגויים | א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | 
|
| המקדש וכליו | סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | |
| עבודת הקרבנות | פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב | |
| תרומות ומעשרות | קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז | |
| עובדי המקדש | קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא | |
| מאכלות אסורות | קעב קעג קעד קעה קעו קעז קעח קעט קפ קפא קפב קפג קפד קפה קפו קפז קפח קפט קצ קצא קצב קצג קצד קצה קצו קצז קצח קצט ר רא רב רג רד רה רו רז רח רט | |
| איזון חברתי | רי ריא ריב ריג ריד רטו ורטו רטז ריז ריח ריט רכ רכא רכב רכג רכד רכה רכו רכז רכח רכט רל רלא רלב רלג רלד רלה רלו רלז רלח רלט רמ רמא רמב | |
| גזל, עושק ועוולות | רמג רמד רמה רמו רמז רמח רמט רנ רנא רנב רנג רנד רנה רנו רנז רנח רנט רס רסא רסב רסג רסד רסה רסו רסז רסח רסט רע רעא רעב | |
| סמכויות ומשפט | רעג רעד רעה רעו רעז רעח רעט רפ רפא רפב רפג רפד רפה רפו רפז רפח רפט רצ רצא רצב רצג רצד רצה רצו | |
| ציבור וסמכות | רצז רצח רצט ש שא שב שג שד שה שו שז שח שט שי שיא שיב שיג שיד שטו שטז שיז שיח שיט | |
| שבת ומועדים | שכ שכא שכב שכג שכד שכה שכו שכז שכח שכט | |
| איסורי ביאה | של שלא שלב שלג שלד שלה שלו שלז שלח שלט שמ שמא שמב שמג שמד שמה שמו שמז שמח שמט שנ שנא שנב שנג שנד שנה שנו שנז שנח שנט שס שסא | |
| מלכות | שסב שסג שסד שסה | |
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק כ', פסוקים י"ט-כ'
- ^ ספורנו על ספר דברים, פרק כ', פסוק י"ט, ראה גם ברמב"ן על דברים, כ', י"ט.
- ^ דין זה נלמד מהגמרא בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ט עמוד א', שם נאמר ששבירת והבערת כיסא יקר, מוצדקות רק בגלל סיבות בריאותיות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז' עמוד ב'
- ^ מסכת שמחות, ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז עמוד ב'
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ו עמוד א'
- ^ רמב"ן על ספר דברים, פרק כ', פסוק י"ט
- ^ חזקוני על ספר דברים, פרק כ', פסוק כ'
- ^ רשב"ם על ספר דברים, פרק כ', פסוק כ'
- ^ הרב עובדיה יוסף התיר לקצוץ ענפים של עצי פרי גם לצורך סיכוך סוכתו (שו"ת יחווה דעת, חלק ה, סימן מו).
- ^ שו"ת הר צבי, אורח חיים ב, סימן קא. קציצת ענפים נושאים פירות בשביל סכך לסוכה, הר צבי, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק י"ט
- ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק כ"ה
- ^ בתשובתו הוא מסמיך את שפלות מואב על הכתוב
ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם
(ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק י"ח). - ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ז'
- ^ במדבר רבה, פרשה כ"א, פסקה ו'
- ^ רד"ק על ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק י"ט, וכן כתב גם הרלב"ג על פסוק י"ט
- ^ רבי יוסף שאול נתנזון, שו"ת שואל ומשיב; הרב רפאל יוסף חזן, שו"ת חקרי לב
- ^ הרב שמואל הלר, קונטרס כבוד מלכים, באתר היברובוקס; הרב יוסף חיים מבגדד שו"ת תורה לשמה, שאלה ת'; הרב משה תאומים שו"ת אוריין תליתאי, סימן נ"ב, מכתב להרב שמואל הלר.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
35152372בל תשחית