שבועת שווא ושבועת שקר
| מקרא | ספר שמות, פרק כ', פסוק ו'; ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ס"א - לאו ס"ב ספר החינוך, מצווה ל' ומצווה רכ"ז |
לֹא תִשָּׂא הוא מצוות לא תעשה והוא הדיבור השלישי מבין עשרת הדיברות, האוסר על שְׁבוּעַת שָׁוְא. המצווה אוסרת על כל שימוש בשמו של ה' לבטלה.
איסור שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוא איסור להישבע על דבר לא נכון, או להשבע על דבר ולא לקיים אותו.
מקור המצווה
מקור איסור שבועת שווא הוא בדיבר השלישי מתוך עשרת הדיברות (ספר שמות, פרק כ' פסוק ו'): ”לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹקֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה ה', אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא”.
מקור איסור שבועת שקר הוא בספר ויקרא (פרק י"ט פסוק י"ב): ”וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹקֶיךָ, אֲנִי ה'”.
גם איסור שבועת שקר נכלל ב"לא תשא" כפי שמזהירים בית דין את העומד להשבע לומר אך את האמת:
הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא.
— שבועות דף לט עמוד א
לדעת הרמב"ם[1] שבועת אמת בשם ה' היא מצות עשה כי זה כבוד וגדולה לשמו שנאמר: "ובשמו תשבע"[2]. לדעת הראב"ד[3] זהו לאו הבא מכלל עשה שלא להשבע באל אחר.
דוגמאות לשבועת שווא
- שבועה על דבר שידוע לכל שאינו נכון (כגון על האיש שהוא אשה).
- שבועה על דבר שידוע לכל אדם בר דעת שהוא נכון, והוא שיהיה ניכר לשלשה בני אדם הדיוטות[4].
- שבועה לעשות דבר שאי אפשר לעשות אותו (כגון שלא יישן שלשה ימים רצופים או שלא יאכל שבעה ימים), דבר שלפי חז"ל הוא בלתי אפשרי).
- שבועה לעבור על אחת ממצוות התורה.
חומר האיסור
הרמב"ם עומד על ההיבט של חילול השם שקיים שבשבועת שווא, ומכאן חומרתו:
אף על פי שלוקה הנשבע לשוא או לשקר אין מתכפר להן עון השבועה כלו שנאמר לא ינקה ה' אין לזה נקיון מדין שמים עד שיתפרע ממנו על השם הגדול שחלל, שנאמר וחללת את שם ה' אלהיך אני ה', לפיכך צריך אדם להזהר מעון זה יותר מכל העבירות. עוון זה הוא מן החמורות שיש בו חילול השם המקודש שהוא גדול מכל העוונות.
— משנה תורה לרמב"ם הלכות שבועות פרק יב הלכה א
העונש
העונש, לפי התורה, של אדם שנשבע שבועת שווא או שבועת שקר בכוונה (במזיד) הוא מלקות.
על אף הכלל שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה יוצא מן הכלל הוא שבועת שוא או שקר שנאמר בו "כי לא ינקה ה'" ולמדו מכאן שבית דין מלקים ומנקים אותו[5].
לדעת הראב"ד[6] אחר שלקה בבית דין מתכפר לו כל העוון.
אדם שנשבע לשווא בשוגג פטור לגמרי מעונש, אך אדם שנשבע לשקר בטעות חייב בקורבן עולה ויורד.
מדיני המצוה
הזכרת קללה כמו ארור לה' או יתן ה' באלה היא כהזכרת שבועה.
עניית אמן או לשון אחר של קבלת דברים על השבעת אחרים היא כנשבע מפי עצמו. וכן האומר הן הן דרך שבועה הרי זה כנשבע[7].
לדעת הרמב"ם[8] אין חייבים מלקות או קרבן על שבועת שוא או שקר אלא אם הזכיר שם או אחד מן הכינויים כגון חנון ורחום כפי שנאמר לענין חיוב על שבועת העדות[9].
הראב"ד[10] מודה לרמב"ם לענין מלקות מפני שנאמר בהם "לא תשבעו בשמי" "לא תשא את שם ה' אלוקיך", אך סובר שיש איסור תורה וכן חיוב קרבן גם בלי הזכרת שם.
מוציא שם שמים לבטלה
ערך מורחב – הזכרת שם שמים לבטלה
אסור מן התורה להוציא שם שמים לבטלה שנאמר: "את ה' אלוקיך תירא"[11], והוא איסור עשה[12]. הדבר נאסר גם משום "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא"[13].
האיסור כולל את כל כל שמות הקודש האסורים במחיקה.
אם טעה והזכיר שם ה' או בירך ברכה לבטלה צריך לומר שבח או ברכה (כגון: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד) כדי שלא ימצא מזכיר שם ה' לבטלה[14]. אם אמר רק "ברוך אתה ה'" יאמר "למדני חוקיך"[15].
המברך ברכה שאינה צריכה (ברכה שאינו חייב בה, כגון המברך על מאכלים בתוך הסעודה)[16] עובר משום לא תשא[17], ואסור לענות אחריו אמן שהוא כנשבע בעצמו[18].
לדעת התוספות[19] והרא"'ש[20] איסור ברכה שאינה צריכה אינו מדאוריתא אלא מדרבנן, כיון שאומרו דרך ברכה. דעת הרמב"ם[21] שהוא איסור תורה.
השומע מפי חבירו שבועת שוא או הזכרת השם או ברכה שאינה צריכה במזיד, צריך לנדותו על שביזה כבוד שמים, ואם לא נדהו הוא עצמו חייב נידוי[22].
הרגיל להוציא שם שמים לבטלה פסול לשבועה, שהרי הוא עובר על לא תשא והוא כחשוד על השבועה[23].
טעמי המצווה
לפי ספר החינוך, הטעם לאיסורים אלו הוא לזכור את קיומו של ה' ולא להתייחס אליו בקלות ראש ולהישבע בשמו לשווא, או להישבע בשמו ולא לקיים. לדעת בעל ספר החינוך, "שבועה" פירושו שאדם מחליט לקיים דבר ולא לשנות אותו לעד כמו שה' קיים לעד ולא משתנה, ולכן אסור לבטל שבועה בשום אופן, רק בגלל חולשותיהם של בני האדם התורה מתירה להתיר נדר על פי כללי התרת נדרים, אבל באופן אחר עדיין אסור.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר החינוך - מצווה ל' ומצווה רכ"ז.
- ספר המצוות לרמב"ם - מצוות לא תעשה ס"א וס"ב.
קישורים חיצוניים
- מצוות לא תשא במאגר "אספקלריא"
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שבועת שווא ושבועת שקר22679477
- ^ ספר המצוות עשה ז.
- ^ ספר דברים, פרק ו', פסוק י"ג
- ^ בהשגותיו למנין המצוות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף כ"א עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק ה', הלכה כ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף כ"א עמוד א'
- ^ בהשגותיו הלכות שבועות פרק יב הלכה ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב', הלכה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב', הלכה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ה עמוד ב'
- ^ בהשגותיו שם
- ^ ספר דברים, פרק ו', פסוק י"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ד' עמוד א'
- ^ שאילתות יתרו נ"ג
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א', משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק י"ב, הלכה י"א
- ^ רא"ש ברכות פרק ו סימן כ
- ^ משנה ברורה, סימן רט"ו, סעיף קטן י"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק א', הלכה ט"ו
- ^ ראש השנה דף לג עמוד א
- ^ קידושין פרק א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק א', הלכה ט"ו על פי מגן אברהם סימן רטו סעיף קטן ו וברכי יוסף סימן מו סעיף קטן ו, וכן מפורש בתשובות הרמב"ם פאר הדור סימן קה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ז' עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק י"ב, הלכות ט'–י'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ד, סעיף ל"ז וראה בשו"ת הרמ"א סימן קל"ב שבזמן הזה שהורגלו בכך נחשבים כשוגגים
- ^ בה"ג הובא בהגהות מרדכי בבא מציעא תמג ותמד וראו בתוספות שבועות דף מו עמוד ב, שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ט"ז, סעיף ל"ב