יהושפט
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 | |||||||||||
| ציור של יהושפט משנת 1553 | |||||||||||
| לידה | ב'תתקפ"ט | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ג'מ"ט | ||||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
| מקום קבורה | עיר דוד | ||||||||||
| שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
יהושפט היה מלך יהודה[1] הרביעי. בשנים ג'כ"ב - ג'כ"ד שימש עוצר, ובשנים ג'כ"ד - ג'מ"ט כמלך יהודה. מקובל לראות בו אחד החשובים, המוצלחים ובדרך כלל גם הצדיקים, שבמלכי יהודה. יהושפט עלה למלוכה כעוצר בשנתו ה-39 של אביו המלך אסא, כשזה חלה ברגליו, במקביל עלה אחאב בן עמרי לכס המלוכה בממלכת ישראל השכנה בשנת 38 למלכות אסא.
ענייני פנים
כבר בתחילת מלכותו נקט יהושפט במספר פעולות: טיהור הפולחן, הפצת תורת ה' והוראתה בעם, ארגון וחיזוק צבא ממלכת יהודה וביצור מנגנוני השלטון האזרחי של הממלכה.
טיהור העבודה הזרה מארץ יהודה
דברי הימים ב', י"ז, ו' כותב: ”וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה”. מסתבר שמבצע זה היה בבחינת המשך לתנועת מפנה שהחלה בימי אסא אביו (דברי הימים ב', י"ד) בהנהגת עודד הנביא להסרת הפולחנים הזרים מארץ יהודה, אם כי דברי הימים ב', כ', ל"ג מסיים את התיאור על פעולה זו של אסא בציון: ”אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וְעוֹד הָעָם לֹא הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם”. השלמת התהליך נותרה אפוא ליהושפט. אולם נראה כי טיהור הפולחן בימי יהושפט היה רק חלק מרפורמה מקיפה יותר, שהמשכה היה בהפצת תורת ה' וברפורמה משפטית.
הפצת תורת ה' בקרב העם
דברי הימים ב', י"ז, ז'-ט' כותב: ”וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה. וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים. וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה' וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם”.
הרפורמה המשפטית
בדברי הימים ב', י"ט, א'-י"א נאמר שאחרי שובו של יהושפט מן המלחמה ברמות גלעד, בה השתתף לצד אחאב שנפצע פצעי מוות באותו קרב, פנה יהושפט לערוך רפורמה משפטית מקיפה בעקבות דברי התוכחה של הנביא יהוא בן חנני, שהוכיחו על כך שהוא עוזר לרשעים ולשונאי ה':
וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם. וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'. אֲבָל דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ כִּי בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹקִים. וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיהֶם. וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר. וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַ-ה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט. וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹקֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד. וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם. וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַ-ה' וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר ה' וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי ה' עִם הַטּוֹב.
דרכי הרפורמה של יהושפט נגעו אם-כן במספר תחומים:
- הצבת שופטים ממלכתיים בכל ערי יהודה הבצורות, כלומר בערי-מחוז מרכזיות. שופטים אלו היוו בתי-דין מחוזיים, וזאת כתוספת למוסדות השיפוטיים העממיים בקהילות הכפריות. בתי-דין מחוזיים אלו היוו ערכאה שיפוטית שנייה מעל לערכאה הראשונה של הזקנים בכפרים. הם שמשו גם כבתי-דין לערעורים וגם כערכאה לדיני נפשות ("בין דם לדם") ועניינים פליליים קשים אחרים (שעונשם קנס כבד או מאסר) וכן לתביעות מלכותיות על עברות על צווי המלכות ("לכל דבר המלך").
- הצבת בית-דין עליון בירושלים, המהווה ערכאה עליונה, ובראשו שני ממונים עליונים. ישנה כאן הבחנה בין דינים הנכללים בתורת משה, לבין עברות על דבר המלך. השופטים מונו מבין הכהנים, הלויים וראשי בתי האבות.
- בתי הדין המחוזיים (ובכלל זאת בית הדין העליון בירושלים) היו ממוקמים סמוך למרכזי המחוזות (בירושלים – סמוך לבית המלך), ויכולים היו לקבל גיבוי משטרתי ואחר ממנהלת המחוז (למעשה, המונח שוטרים במקרא כוונתו, כנראה, למזכירים - השוו על פי האכדית: Shataru = לכתוב).
ייתכן כי בתכנהּ של הרפורמה לא היה חידוש; החידוש היה, ככל הנראה, בעצם הדאגה שגילה עתה יהושפט לארגן מחדש את המוסדות השיפוטיים, שייתכן כי הוזנחו במשך הדורות שקדמו לו. יש להניח שרפורמה זו נעשתה כחלק מהשיבה אל תורת משה ומורותיו.
ארגונו מחדש של המנהל האזרחי
בספר דברי הימים[2] נאמר על כך בצורה לקונית: ”וַיִּתֶּן חַיִל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו”. אך נראה כי פרטים נוספים על כך ניתן למצוא ברשימות ערי יהודה ובנימין בספר יהושע[3]. מכל מקום, יהושפט הוא המלך הראשון עליו נאמר במפורש במקרא שחילק את מלכות ירושלים לנציבויות (12 + 1), והארגון המנהלי שהקים נשאר, כנראה, בתקפו בקווים כלליים במשך כל ימי מלכות יהודה.
כבסיס לרפורמה המנהלית שמשו הכנסות המיסים הסדירות אותם קיבל מרחבי ממלכתו. על כך ניתן ללמוד ממשפט קצר אך בולט בשל היותו הערה בלתי רגילה: ”וַיָּכֶן ה' אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב” (דברי הימים ב', י"ז, ה'). כהשלמה לכך מסופר שיהושפט הקים ברחבי ממלכתו מבצרים ומצודות: ”וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת. וּמְלָאכָה רַבָּה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלִָם” (דברי הימים ב', י"ב, י"ג), ומסתבר שהכוונה לערים מבוצרות (בירניות, וביחיד – בירה. השוו אכדית – Birtu; ארמית – בירתא. הכוונה למצודת העיר או מצודה בודדת), בהן היו מחסני המלך לאגירת המיסים החומריים ולשיכון חילות המצב ומנהלת המחוז.
בחפירות הארכאולוגיות התגלו מצודות כאלו, בהן רמת רחל, ח'רבת ע'זה (במדבר יהודה) וקדש ברנע. כך גם ביצורי ערים כגון עזקה (תל זכריא) והיישוב בח'רבת ע'ארה בנגב הצפוני ששמו עדיין לא זוהה.
ארגון הצבא
המספרים של כוחו הצבאי של יהושפט נמנו בספר דברי הימים[4]: ”וְאֵלֶּה פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם לִיהוּדָה שָׂרֵי אֲלָפִים עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף. וְעַל יָדוֹ יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. וְעַל יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַ-ה' וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל. וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף. וְעַל יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא”.
על יהודה פיקדו: עדנה השר על 300 אלף, יהוחנן השר על 280 אלף, ועמסיה בן זכרי על 200 אלף. ועל בנימין פיקדו: אלידע על 200 אלף, ויהוזבד על 180 אלף. בסך הכול 1,160,000 אנשי צבא, ”מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל יְהוּדָה” (שם, יט). לא נזכר כאן כלי הרכב שיהושפט לקח בקרב רמות גלעד[5]. מספרים אלו מתכוונים ודאי לסך כל צבא המילואים שיכול היה יהושפט לגייס בשעת חרום. לא ברור אם אלו ששרתו בערי המבצר היו חילות קבע או חיל מילואים שהתחלף מידי מספר שבועות או חודשים.
מדיניות החוץ של יהושפט
ברית עם ישראל
ספר מלכים מסכם את המפנה שחל בימי יהושפט ביחסים בין יהודה לישראל במשפט הקצר אך רב המשמעות: ”וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל” (מלכים א', כ"ב, מ"ה). נראה כי יהודה ויתרה על שאיפתה להשתלט על הממלכה המאוחדת והעדיפה יחסי ברית עם ממלכת ישראל, על כל היתרונות הכרוכים בכך. ברית השלום חוזקה על ידי נישואים מדיניים בין בתי המלוכה, יהושפט שהיה חתנו של עמרי[6], לקח את עתליה בת אחאב לבנו יהורם לאשה: "כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה" (מלכים ב', ח', י"ח; דברי הימים ב', כ"א, ו') וכן: ”וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב” (דברי הימים ב', י"ח, א'). לאור הברית הזו יש להבין את הביקור המלכותי שערך יהושפט אצל אחאב מלך ישראל, ביקור שהוליד את הצטרפותו של יהושפט למלחמה היזומה של אחאב נגד ארם ברמות גלעד. יש לשער שכתוצאה מברית זו נכנסה יהודה גם לברית כלכלית עם צור, עקב קשריה ההדוקים של ישראל עם צור, קשרים שחוזקו בברית הנשואים של אחאב עם איזבל בת מלך צור.
תנופה בפעילות מסחרית
אחת התוצאות החשובות של הברית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל הייתה חידוש סחר החליפין עם ערב וארצות ים סוף וניצולן של מכרות הנחושת בערבה, שהיו נתונות בימי יהושפט לשלטונה של יהודה, כמו גם ארץ אדום. על כפיפותה של אדום ליהודה ניתן ללמוד מרמז במלכים א', כ"ב, מ"ח: ”וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ”. משפט זה סתום במקצת, אך חיזוק לכך שאדום אכן הייתה כפופה ליהודה נמצא בסיפור על המסע שערכו יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה נגד מישע מלך מואב – מסע שהתנהל דרך ארץ אדום ושנציב אדום הצטרף בו אליהם.
החפירות שנערכו בתל אל ח'ליפה, סמוך לעקבה בתחומי ירדן, (אולי עציון גבר) מלמדות כי בימי יהושפט הגיע יישוב מבוצר זה שעל חוף הים למידה רבה של שגשוג. יישוב זה שמש כנקודת משמר לדרכי המסחר והוא מלמד על פריחתה של התנועה המסחרית דרכו.
מידיעה מעורפלת שהשתמרה במלכים א', כ"ב, מ"ט-נ' ובדברי הימים ב', כ', ל"ה-ל"ז ניתן ללמוד שמאוחר יותר, בתקופת יהושפט, הקימו הוא ואחזיהו מלך ישראל, יורשו של אחאב, צי אוניות להפלגה לאופיר כדי להביא משם זהב. הפרויקט נכשל ונפסק בעקבות סערה שהטביעה את הספינות; יהושפט ראה בכך סימן מבשר רעות וסירב להמשיך בפרויקט. אולם עצם הניסיון מלמד הן על אחיזתה של יהודה בראש מפרץ אילת והן על התנופה המסחרית בימי יהושפט: ”יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ כִּי נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט” (מלכים א', כ"ב, מ"ט-נ'); ”וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת. וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר” (דברי הימים ב', כ', ל"ה-ל"ז).
התפשטות שליטתה של יהודה
יהושפט הרחיב את גבולות יהודה בתחומי פלשת והנגב הרחוק, כנראה מתוך מגמה להביא לחידוש שלטונה של יהודה בערבה ולחוף ים-סוף: ”וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת” (דברי הימים ב', י"ז, י"א).
יהושפט שקד גם על הקמת רשת ביצורים ומצודות שהבטיחו את דרכי הנגב. יש לייחס לימיו של יהושפט את הקמת המצודה של חורבת עוזה שבמדבר יהודה, ואת המצודה שבקדש ברנע החולשת על הדרכים במרחבי הנגב.
המלחמות נגד מואב וארם
יהושפט הצטרף אל אחאב למלחמה נגד ארם על רמות גלעד בשנת 852/1, קרב בו נוצחו ישראל ויהודה כאשר נפגע אחאב בשעת הקרב. מאוחר יותר הצטרף יהושפט אל יהורם מלך ישראל לדיכוי מרד מישע בארץ מואב. גם מסע זה הסתיים בכישלון. מישע הצליח במרד וכבש שטחים ממלכת ישראל בערבות מואב.
התערערות השליטה באדום ומערך ההגנה של יהודה
לא קיים כל מידע על אדום מהתקופה שלאחר ימי שלמה ועד ימי יהושפט. הידיעה הראשונה במקרא אודות אדום בתקופת הממלכה המפולגת היא מימי יהושפט: ”וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ” (מלכים א', כ"ב, מ"ח). כלומר, חזר לשרור באדום המצב שהיה לפני כיבושהּ ביד דוד. כנראה, בסוף ימי שלמה אבדה אדום ליהודה ורק בימי אסא חזרה ושועבדה מחדש לאחר שביצר את ממלכתו בגבולות הצפוניים עם ישראל[7], ולאחר שהביס את שבטי הנגב הדרומי וסיני[8].
עד לימי יהושפט הייתה אדום מסופחת ליהודה והשלטון בה היה באמצעות נציב, אך בשלב מאוחר יותר בימי יהושפט, קרוב לסוף ימיו, בעת מסעו עם יהורם מלך ישראל נגד מישע מלך מואב, הצטרף אליהם גם מלך אדום (מ"ב ג, ד-כז). שינוי זה מרמז לנסיגה בשליטתה של יהודה באדום – מסתבר שלאחר התבוסה שנחלו יהושפט ואחאב במלחמתם ברמות גלעד נגד ארם, נוצרה תסיסה באדום ובמואב, ויהושפט נאלץ לעשות ויתורים לאדומים על ידי הרשאת מינוי מלך משלהם שיהיה כפוף למלך יהודה.
בסופו של דבר מסתבר כי התסיסה באדום ומואב רק החמירה בעקבות כשלונו השני של יהושפט, במסעו עם יהורם להכנעת מישע מלך מואב. פיסת מידע על פשיטה של בני מואב, עמון ו'הר שעיר' (=אדום) על יהודה: ”וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה. וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי” (דברי הימים ב', כ', א'-ב').
מתגובתו של יהושפט המתוארת בהמשך, ניתן ללמוד על החרדה שהטילה פלישה זו על יהושפט, שכן הוא הכריז על צום בכל יהודה. הפולשים (על פי פסוקים א'-ב', פסוק י' ופסוקים כ"ב-כ"ג) הם בני עמון, מואב ואדום. במלחמה זו יהודה הביסה את הפולשים, ויהושפט יצא מנצח, אך עצם קיומה מרמזת על התחלתו של שינוי לרעת יהודה באזורי הספר שמעבר לירדן, באזור אדום ומואב, ועל התערערות מערכת ההגנה של יהודה מצד דרום ומזרח.
עם זאת, במקום אחר נאמר: ”בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא” (מלכים ב', ח', כ'-כ"ב וראו גם דברי הימים ב', כ"א, ח'-י'). מסתבר שעדיין בסוף ימי יהושפט או בתחילת שלטונו של יהורם חזרה יהודה והטילה שלטון הדוק יותר על אדום ומינתה שם, ככל הנראה, נציב. יש הקושרים זאת למה שנאמר בעמוס: ”כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד” (עמוס, ב', א'). אם אמנם היה זה מלך מואב שהרג את מלך אדום שהמליך יהושפט, הרי שייתכן כי דבר זה נוצל על ידי יהושפט או יהורם לבטל את המלוכה ולמנות נציב באדום. כך או כך, גם מינוי זה לא החזיק זמן רב מעמד, ואדום מרדה ביהודה בימי יהורם.
ההיבט התרבותי של תקופת יהושפט
הברית בין יהודה לישראל פתחה בפני התרבות הפיניקית פתח לחדור גם ליהודה. ככל הנראה, השפעתה של תרבות זו פשטה והלכה ביהודה בסוף ימי יהושפט, בפרט בחוגי חצר המלך ואצילי ירושלים, והתחזקה בימיהם של בנו יהורם ועתליה אשתו, בתו של אחאב; בזמנם היה בירושלים בית-בעל עם מזבחותיו וצלמיו (מלכים ב', י"א, י"ח; דברי הימים ב', כ"ג, י"ז). יש להניח שהנטייה לקבלת השפעה צורית בכל שטחי החיים הושפעה מהתמורה שחלה במעמדות החברה בירושלים, התחזקות הפקידות הממלכתית עקב הארגון המנהלי המסועף והצבת צבא קבע ורכב המלחמה וכן התעשרות חוגי החצר מן סחר החוץ של המלך.
קרוב לודאי שבניית בית הבעל והכנסת צלמיו לא קרו בימי יהושפט, אחרת מחבר ספר דברי הימים היה קובל על כך. יש להניח שהדבר היה בימי יהורם או בימי שלטונה של עתליה. אולם תהליך התגברות ההשפעה הצורית החל כנראה כבר בסוף ימי יהושפט.
הערות שוליים
- ^ בספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק ב' נקרא מלך ישראל, ואף שהיה מלך יהודה נקרא מלך ישראל כי יהודה בכלל ישראל הם (רד"ק על ספר מיכה, פרק א', פסוק י"ד).
- ^ י"ז, ב'
- ^ ט"ו, כ"א-ס"ג; י"ח, כ"א-כ"ח
- ^ דברי הימים ב', י"ז, י"ד-י"ח
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב
- ^ סדר עולם רבא פרק יז
- ^ מלכים א', ט"ו, כ"ב
- ^ דברי הימים ב', י"ד, ז'-י"ד
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:יהושפט בן אסא |
| מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | 
| |||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||