רבי עובדיה ספורנו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ספורנו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ (נקרא גם הספורנו; איטלקית: Sforno. נולד 1468, ה'רכ"ח או 1473, ה'רל"ג – נפטר בשנת 1549, ה'ש"ט) היה פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב, רופא ואחד מראשי קהילת יהודי רומא וקהילת בולוניה. חיבורו החשוב והנפוץ ביותר הוא ביאור לתורה. עוד חיבר פירושים למספר ספרי מקרא נוספים (בהם שיר השירים וקוהלת) ופירוש לפרקי אבות. פירושיו מקוריים, מבוססים על הפשט ולשונו קצרה ובהירה.

תולדות חייו

רבי עובדיה ספורנו נולד בין השנים 1468 (ה'רל"ח) - 1473 (ה'רמ"ג) בעיר צ'זנה[1]. אביו, ר' יעקב ספורנו, נזכר בתשובות המהרי"ק, כמו כן מזכיר את אחיו הגדול חננאל.

בנוסף ללימוד תורה למד ספורנו גם לימודים כלליים ובכללם פילוסופיה, מתמטיקה, בלשנות ורפואה. הוא שלט בלטינית ובערבית אך עיקר עניינו היה בעברית, עבורה חיבר ספר דקדוק לבקשת מושל Tossignano.

ההומניסט והפילוסוף הגרמני יוהנס רויכלין, מראשי ההבראיזם וממחוללי הרפורמציה הפרוטסטנטית יחד עם ידידו מרטין לותר, למד את השפה העברית אצל רבי עובדיה, בעת שביקר רויכלין באיטליה בין השנים 14981500.

בעיר הולדתו סבל רבי עובדיה מרדיפות אנטישמיות. ב-1524 הוא נזכר כאחד מראשי "קהל רומא" שנפגשו עם דוד הראובני. אך נאלץ לנדוד בין ערי איטליה עד שהתיישב בבולוניה עם אחיו חננאל. בבולוניה יסד בית דפוס עברי ושימש כרופא. בבולוניה הגיע לשיא פרסומו וענה לשאלות חכמים מכל רחבי איטליה כולל מפרארה הסמוכה שהייתה ידועה בחכמיה. שמו הגיע עד חצר אנרי השני, מלך צרפת, לו הקדיש את ספרו הפילוסופי "אור עמים" ושלח לו את פירושו לספר קהלת.

תאריך פטירתו נקבע לשנת 1549 (ה'ש"ט)[2], מקום קבורתו לא נודע כי שנים ספורות לאחר פטירתו, גורשו היהודים מבולוניה ונהרס בית הקברות.

השקפתו

עם ישראל והעמים

דעתו שהחכם הוא בעל ערך רק אם הוא בעל מעלה מוסרית, בלי קשר לחריפותו או בקיאותו, עוברת כחוט השני בכל הגותו[3]. החכמה ועמדת המנהיגות הציבורית של התלמיד החכם לשיטתו היא זכות אך גם חובה שאחריות רבה בצדה: "חיוב הדור מוטל על נשיאו" (שמות, י"ג, י"ט). ייתכן שהדרישות המוסריות והביקורת שמותח ספורנו על נשיאי העם בנוגע לאחריותם לעדתם מושפעים מן המתיחות ששררה בקהילות איטליה בין פשוטי העם לבין מנהיגי הקהל (ה"תקיפים").

בהקדמה לפירושו לתורה מציג הספורנו את העמדה לפיה מטרת התורה היא להדריך את האדם באשר הוא אדם. רק משנכשל מין האדם, בחר ה' באומה הישראלית. הספורנו חוזר ומדגיש שישנה חשיבות ויקר לכלל המין האנושי, אך עם זאת, ישראל נבחרו להורות את דרכי ה' לכלל המין האנושי, ובחירה זו היא זכות וחובה גם יחד:

מהפסוק ”וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.” (שמות, י"ט, ה'), דייק הספורנו, שכל העמים הם סגולה ואוצר חביב לפני המקום, מאחר שנבראו כדי להכיר במציאות ה' ולעבדו, אלא שישראל יותר מכולם, מאחר שהם 'ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'...

בפירושו לדברים, ל"ג, ג' על הפסוק ”אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל־קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ”, כתב "אף על פי שאתה 'חובב עמים', כאמרך 'והייתם לי סגולה מכל העמים' - ובזה הודעת שכל המין האנושי סגולה אצלך, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם (אבות ג, יח). מ"מ 'כל קדושיו בידך' - הנה אמרת שכל קדושיו... הם בידך כצרור הכסף, שהם חביבים משאר המין, כאמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו) כאמרם ז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (אבות שם)'.

בפירושו לשמות, ד', כ"ב על הפסוק ”בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל ”, כתב 'אף על פי שלקץ הימים אהפך אל העמים שפה ברורה, לקרוא כלם בשם ה', ולעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט), מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכלם, באשר הוא בני עובד כמו בן מאהבה, לא כעבד מאהבת שכר ויראת עונש, ומצד מה שהוא בכורי ראשון לעבודתי, בתעות כל האומות מעלי, כאמרו כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לעולם ועד וכו' (מיכה ד, ה)'.

לדבריו, תכלית ההיסטוריה היא לא ניצחון עם ישראל על העמים, אלא הכרת העמים באמונת ישראל.

הספורנו ספג רדיפות אנטישמיות בעיר הולדתו וראה נכוחה שגם כאשר הגויים מיטיבים עם ישראל הם עושים זאת רק לשם תועלת ארצם הזקוקה לכישרון היהודי. מאידך, הוא נהנה ברומא מהנהגתם הנאורה של האפיפיורים לאו העשירי וקלמנס השביעי, שנתנו אמון ברופאים היהודים, התירו להדפיס את התלמוד והעניקו ליהודי רומא זכויות אזרחיות.

בניגוד לאחריות המוסרית הכללית אותה הוא תובע מן היהודי, הספורנו איננו מטיף להתערבות פעילה. היהודי לא אמור להיכנס בריב בין גויים ו"ליישר אורחותם בתוכחות מוסר" (פירושו לשמות, ב', י"ז) אלא הוא מחויב להציג דוגמה אישית נעלה ומוסרית, לשמור את החוקים ולשאת ולתת ביושר גם עם נכרים רמאים[4].

יחסו להשכלה

על אף שלמד והשכיל, אין הספורנו מעודד את ההשכלה הכללית לציבור הרחב. הדיון הנרחב ביותר בנושא מצוי בפירושו לפרקי אבות. בפירוש למשנה "דע מה שתשיב לאפיקורוס" הוא כותב: "הנה בשקידת תלמוד תורה בלבד ולא בזולת זה תמצא בה תשובה מספקת לכופרים." (פרקי אבות ב' י"ט) ובפירוש למשנה "הפוך בה והפוך בה" הוא כותב: "הפוך בתורה להבין ולהביט נפלאות ממנה ולא תצטרך לספרי פילוסופי האומות וחוקריהם" (ה' כ"ה).

שיטתו הרעיונית של הפירוש מוסברת על ידי הספורנו במילים הבאות:

להבין ולהורות במופתים שכליים את מציאות הא-ל יתברך. מזה החלק העיוני הוא להתבונן בדרכי טובו ורחמיו על כל מעשיו ובפרט על המין האנושי, אשר ברא בצלמו ובדמותו למען ישתדל המעיין בבחירתו להידמות לבוראו ככל האפשר.

סוף הפרק הראשון של המבוא לפירוש התורה

כלומר, הדרך השכלית, המחקרית, להגיע ולאשש את מציאות ה' היא להתבונן במעשיו, להכיר בכך שהם טובים, מושלמים ורחומים ומכאן להגיע למסקנה השכלית שהאל קיים. מסע שכלי זה איננו נחלתם של חכמים בלבד, אלא הוא פתוח לכל.

השכלתו של הספורנו כרופא ניכרת בפירושיו, הוא מציין כי לשרה נעשה נס כפול, הן של לידה בגיל מבוגר והן של לידת בן זכר, "שלא כמנהג המולידות בעת זקנה שיולידו על פי רוב נקבה". כמו כן, הוא מנסה להתאים את הכתוב על שחין מצרים עם הידוע לו על התפשטות מגפות בזמנו (שמות, ט', ח'; דברים, ז', ט"ו). בנוסף, הוא מספק טעמים רפואיים להבנת דיני הזב בפרשת מצורע.

הספורנו קושר את הידיעות המדעיות לתיקון המידות, מושגים שהיו מוכרים למדע של זמנו מוסברים בדרך מדעית ומוסקות מהן מסקנות רציונליות לגבי משמעותן לאדם. ממושגים לא מוכרים למדע ("פלא בלתי טבעי") נעשה ניסיון ללמוד על דרך האלגוריה. כך למשל בפירושו לקשת בענן שנגלתה לנח בבראשית, ט', י"ג, הוא כותב "נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת... תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב... ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם". מצד שני על מעשי החרטומים הוא פוסק שהם "אחיזת עיניים בלבד" (שמות, ז', כ"ג).

ספריו

הנצחתו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

על כתביו


תקופת חייו של רבי עובדיה ספורנו על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הערות שוליים

  1. ^ במבוא לספורנו הוצאת עוז והדר משוער בין השנים ר"ל-רל"ה
  2. ^ עד לא מכבר החוקרים העריכו שנפטר סביבות שנת ה'ש"י (1550). בשנת 2021 התברר שנפטר בשנת ה'ש"ט (1549), לאחר שנחשפו צוואתו של רבי עובדיה ורישומי הדיונים על הירושה בארכיון בולוניה, זאת, בנוסף למה שנדפס בקרית ספר שנת תשכ"ו שם פרסם אפרים קופפר תשובה מרבי יעקב פינצי מרקנטי, בו הוא מזכיר את הספורנו כ"זכרונו לברכה", התשובה מתוארכת סיון ש"ט. הודפס בספר "אמוני עם סגולה" - קורות מעמד הר סיני וקבלת התורה על פי רבותינו ובמשנת הספורנו, מאת משה קרביץ
  3. ^ יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 193
  4. ^ יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 206
  5. ^ ביתו של רבי עובדיה ספורנו עומד על תילו גם לאחר כ-470 שנה, באתר בחדרי חרדים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0