טפח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טפח היא יחידת מידה קדומה למדידת אורך, אשר אורכה כרוחב ארבע אצבעות של אדם ומשמשת לקביעת מדידה במצוות שונות כמו גודל סוכה, שטח של רשות היחיד ועוד.

אורך המידה הוא כרוחב כף היד. באחרונים נאמרו דעות שונות בשיעור המדויק של המידה. בארמית לעיתים מכונה המידה 'טפחא', ולעיתים (נדירות) 'פשך'.

ברבים נהוג לומר טפחים, אמנם במקרא מופיע גם צורת רבים טפחות: כגון בפסוק ”מהמסד ועד הטפחות” (ספר מלכים א', פרק ז', פסוק ט').

ששה טפחים הם 'אמה', יחידת מידה מקראית, המשמשת רבות לשיעורים הלכתיים.

מקור

מידת הטפח היא מידה מקראית ונזכרת פעמים אחדות בתנ"ך, כך למשל מופיע בתורה שמשה רבינו נצטווה לעשות מסגרת לשולחן הפנים בשיעור טפח:

וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח

שיעורו של הטפח נמסר הלכה למשה מסיני[1] שהוא כרוחב ארבע אצבעות[2] אך באצבעות האגודל[3].

אטימולוגיה

במקור טפח הוא כף יד, וממנה נגזר הפועל לְטַפֵּחַ במקרא לפעול ולתקן בידים, או בלשון חז"ל להכות בכף היד. לדברי הרד"ק שורש המילה היא מלשון טופח, שפירושה דבוק, וזאת מכיוון שהטפח שיעורה ברוחב ארבע אצבעות דבוקות[דרוש מקור].

טפח שוחק

הטפח הוא ארבע אצבעות ידו של אדם ממוצע, ההלכה מבחינה בין טפח הנמדד באצבעות צמודות ונקרא "טפח עצב", לבין מידת הטפח כשהאצבעות פסוקות ויש מרווחים ביניהן. טפח זה נקרא "שוחק" כאדם השוחק-צוחק ומרחיב את שפתותיו. אמה המורכבת מטפחים שוחקים נקראת "אמה שוחקת" וארוכה מאמה רגילה בחצי אצבע.

שיעור הטפח

ישנה מחלוקת בהלכה מהו אורך הטפח:

במחקר

ממצאים ארכאולוגיים מתקופת ממלכת יהודה תומכים בסברה כי אורך הטפח עמד על כ-8.85±0.6 ס"מ[4][5], מידה זו תואמת את הרוחב הממוצע של ארבע אצבעותיהם של חיילים זכרים בצבא ארצות הברית במאה העשרים – כ-8.67±0.5 ס"מ[6]. החוקרים בחנו מאות כדים ממספר אתרים מתקופת ממלכת יהודה (לרבות חורבת קייאפה, עיר דוד, גבעת התיתורה, תל מגידו, תל לכיש ועוד) ומצאו כי הקוטר הפנימי הממוצע של פתח הכדים בכל אתר תואם מידת טפח זו, בעוד שנמצאה שונות רבה בשאר מידות הכדים שנבדקו (נפח, קוטר וגובה הכדים)[4][5].

בניגוד לכך, במדגם של כדים מן התקופה הרומית בארץ ישראל שאותרו באזור שועפאט, הקוטר הפנימי הממוצע של פתח הכדים היה קטן יותר – כ-7.87±0.8 ס"מ[4] – בדומה לרוחב הממוצע של ארבע אצבעותיהן של חיילות בצבא ארצות הברית במאה העשרים – כ-7.82±0.4 ס"מ[6].

מטבע לשון

  • מגלה טפח ומכסה טפחיים – מטבע לשון בספרות בעקבות התלמוד העושה שימוש במידה זו כמטפורה, שפירושה שגם כאשר אדם מגלה משהו הוא מסתיר יותר מכך.
  • מהמסד ועד הטפחות – מטבע לשון[7] שפירושו מלמטה ועד למעלה. לפי אחד ההסברים, המילה טפחות בהקשר זה היא צורת רבים של המילה טפח, זאת בשל המנהג שרווח בעבר שהאבנים שנמצאות בסוף החומה רוחבם טפח.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ד' עמוד א', ובספר קרית ספר שבת יז
  2. ^ רש"י תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"ו עמוד ב' ד"ה שיאחזנו.
  3. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"א עמוד ב' ושולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע"ב, סעיף א'.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Karasik, Avshalom, Ortal Harush, and Uzy Smilansky. "The Morphology of Iron Age Storage Jars and Its Relation to the Handbreadth Measure (Biblical Tefach)" Bulletin of the American Schools of Oriental Research 384, no. 1 (2020): 000-000.
  5. ^ 5.0 5.1 איתי בלומנטל, נמצאו עקבותיה של המידה "טפח" בממצאים ארכיאולוגיים, באתר ynet, 30 בספטמבר 2020
  6. ^ 6.0 6.1 White, Robert M. Comparative anthropometry of the hand. No. NATICK/CEMEL-229. Army Natick Research and Development Labs Ma Clothing Equipment and Materials Engineering Lab, 1980.
  7. ^ מקורו בספר מלכים א', פרק ז', פסוק ט'.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36994682טפח