קערת ליל הסדר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנהג אחד של הנחת קערת הסדר עם כיוון השעון מהשעה שתים עשרה: כרפס, מרורים, חזרת, זרוע, חרוסת, ביצה.
קערת הסדר במרכז שולחן הפסח.

קערת ליל הסדר (גם קערת הסדר או קערת הפסח) היא צלחת מסורתית שאותה נוהגים להניח על השולחן בליל הסדר. לרוב, בצלחת מונחים באופן סמלי שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר פסח וליציאת מצרים. כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, כדי לעזור להמחיש את סיפור ההגדה (יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר).

קבוצת המאכלים שמובאת לשולחן בליל הסדר מופיעה כבר במשנה ובתלמוד אולם ה"קערה" כחפץ בפני עצמו המשמש בסיס למאכלים מוזכרת רק בראשונים ובשולחן ערוך.

מטבע הדברים, בעדות ובמסורות השונות קיימות גרסאות שונות למאכלים המונחים בקערה, לאופן הכנתם ולפירוש של משמעותם הסמלית, אך הרעיון העומד מאחורי כל המסורות זהה. בדרך כלל קערת ליל הסדר מעוטרת בדוגמאות שונות, והיא מונחת במרכז השולחן כדי שכל המשתתפים יראו אותה היטב.

סימני הסדר

המשנה בפרק העשירי של מסכת פסחים מתארת את ליל הסדר:

הֵבִיאוּ לְפָנָיו[1] – מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.

קערת ליל הסדר לשיטת האר"י

המשנה מתארת שלפני בעל הבית (כיום – עורך הסדר) מביאים, עוד קודם הסעודה, מאכלים שונים: מצה, חזרת (מרור) חרוסת (מטבל למרור) ושני מאכלים מבושלים.[2] על פי הפרשנות המקובלת, המילים "הביאו לפניו" שבתחילת המשנה מרמזות לירקות חיים הנאכלים לכרפס. לאורך ההיסטוריה התקבל המנהג לא להניח את המאכלים האלו סתם על שולחן האוכל, אלא לסדר אותם בכלי מיוחד, "קערת הסדר". סידור המאכלים בתוך הקערה השתנה לאורך השנים, ומושפע בין היתר ממשמעויות מחשבתיות ורוחניות שניתנו למאכלים שבקערה. בחלק משיטות הסידור נוספו לקערה, מטעמים מעשיים, גם מי מלח על מנת לטבול בהם את הכרפס.

מרור וחזרת

בזמן בית המקדש ואכילת קורבן הפסח, הייתה אכילת מרור עם בשר הקורבן מצווה מדאורייתא. בזמן שאין קורבן פסח, אכילת מרור היא מצווה מדרבנן. המרור (וחזרת בקהילות אשכנז) מסמל את המרירות והקושי שבעבדות. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים, ואילו את שורש החזרת נהוג לטחון. יש המערבים את החזרת עם סלק. על פי האר"י גם המרור וגם החזרת מצויים על הקערה ומשמשים לקיום הנוהג של אכילת "מצות ומרורים" (כורך)[3]. יש המקפידים על אכילה של כזית חזרת באכילת המרור.

כרפס

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כרפס

הכרפס הוא ירק בעל טעם מתוק או נייטרלי הנאכל בתחילת הסדר. מנהג זה של אכילת ירק נועד לשנות מסדר הדברים המקובל – פתיחת הארוחה בברכת "המוציא לחם מן הארץ" ואכילת לחם – כדי להתמיה את הילדים ולעודד אותם לשאול שאלות. מיד לאחר ברכת "בורא פרי האדמה" ואכילת הכרפס, שואלים הילדים "מה נשתנה" ומתחיל סיפור יציאת מצרים. מנהג זה של אכילת ירק דומה לסעודות האצולה הרומית בהן הוגש לפני הסעודה מתאבן אשר היה בדרך כלל ירק. לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל בהיותם במצרים.

חרוסת

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חרוסת

החרוסת היא מטבל דמוי טיט שבו טובלים את המרור. החרוסת מסמלת את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים בעת בניית "ערי המסכנות". מרכיבי החרוסת משתנים מאוד מעדה לעדה. במטבח האשכנזי היא מורכבת בדרך כלל מתפוחים, אגוזים, יין אדום ותבלינים שונים, ובמטבח היהודי הספרדי היא נעשית בדרך כלל גם מתמרים ולרוב היא מתוקה יותר. במטבח יהודי עיראק היא מורכבת מסילאן, תמרים ואגוזים.

זרוע

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – זרוע (פסח)
קערות לליל הסדר במוזיאון היהודי שליד בית הכנסת הגדול של בודפשט. באמצע מופיעה קערת סדר רב-קומתית ייחודית.

בשר המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, לרוב צלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף. הזרוע, המזכירה את הקורבן משמשת תזכורת בלבד, ואינה נאכלת. הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים. במקרים אחרים הזרוע היא גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית המקדש. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג. לפי הרבה פוסקים יש להקפיד לבשל את הזרוע לפני צליתו, ולא להניח בשר צלוי לבד שלא יראה כקרבן פסח שקדוש ואסור לאוכלו מחוץ לירושלים בזמן בית המקדש. רבים נוהגים לחלק מהזרוע לבני הבית לאכול ביום החג. לפי חלק מהספרדים ורוב ככל האשכנזים אין אוכלים את בשר הזרוע הצלוי בליל פסח. אך יש מנהג אצל חלק מהספרדים (כורדיסטן, תימן, טריפולי, חלאב, מנהג ארץ ישראל) לאכול את הזרוע צלויה אפילו בליל פסח.[4]

ביצה

הביצה מסמלת את קורבן חגיגה (חגיגת ארבעה עשר) שהוקרב בבית המקדש[5] ישנם הטוענים ש"נהגו בביצה מפני שהיא קלה לבשל ומצויה לכל".[6] כמו כן הביצה מסמלת אבלות,[7] גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש המוצאים רמז בכך שלפי סדר הלוח העברי הקבוע, תשעה באב יחול תמיד באותו יום בשבוע בו חל ליל הסדר.[8]

בקבלה

הקערה של פסח וכל הסימנים שבה מסמלים בקבלה את התנאים שבאמצעותם האדם יכול להגיע לקשר עם הבורא, שברא אותו במטרה להעניק לו תענוג מושלם. האדם, בתהליך התפתחותו הרוחנית מתעלה מעל האגו שלו ורוכש את טבע האהבה והנתינה, בכך הוא משתווה לבורא והופך, על פי המקובלים, כשיר לקבלת התענוג מהבורא.

השפע העליון, התענוג, שהבורא רוצה להעניק לנברא, מתבטא לפי דברי המקובלים, בשישה אופנים, שש ספירות, המובעים בסימנים שמניחים בקערה. סימנים אלו מסמלים עבורנו את התכונות המתוקנות של הנברא, המוכשר לקבל את התענוג: זרוע כנגד ספירת חסד, ביצה כנגד ספירת גבורה, מרור כנגד ספירת תפארת, חרוסת כנגד ספירת נצח, כרפס כנגד ספירת הוד, חזרת כנגד ספירת יסוד. קערת הפסח והמצות שלצידה, מסמלות את הרצון הכללי של האדם שמוכן עתה לקבל את האור האינסופי והנצחי.

בעניין סידור קערת הפסח, קובע האר"י:

סדר סידור הקערה ליל פסח, תקח הג' מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה, והלוי למטה ממנו, והישראל למטה ממנו, והם ג' בחי' חב"ד, (ס"א ג' מוחין) דאבא עלאה. אחר כך תיקח מרור וכרפס וזרוע וביצה, ותניח על הג' מצות. והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך, והביצה בצד שמאל שלך, ומרור הרומז לת"ת, מבריח מן הקצה אל הקצה, באמצע בין הזרוע והביצה. ס"א, כי ת"ת מכריע בין ח"ג. והחרוסת בצד ימין, תחת הזרוע בקו ימין, והוא נגד נצח. והכרפס הרומז להוד, תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל. וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי, לעשות בו אחר כך כורך, והוא נגד יסוד. והקערה בעצמו הכוללת כולם, נגד מלכות.

האר"י פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ו

גלריית תמונות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי המפרשים – את הירקות לכרפס (רבי עובדיה מברטנורא ותפארת ישראל על המשנה)
  2. ^ המשנה לא מפרטת מה צריכים להיות שני התבשילים, אולם לאורך השנים התקבע המנהג להביא ביצה ובשר צלוי (בדרך כלל זרוע)
  3. ^ האר"י פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ו
  4. ^ ארץ חיים (סתהון) סימן תעו ס"ק א; שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כז; שלחן ערוך המקוצר חלק ג עמ' מט; הרב שבתאי בן חיים, השבח לאל עמ' 102; דעות אלו נסקרו בהרחבה במאמר הבא: אכילת זרוע צלי בליל פסח/ שלו שבתאי.
  5. ^ ביאור הגר"א לאורח חיים תע"ו. מעשה רב, סימן קצ"א.
  6. ^ רבנו מנוח/חמץ ומצה/ח, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
  7. ^ דרכי משה, אורח חיים תע"ג:ג'.
  8. ^ המפה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ו, סעיף ב'


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0