תענית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות רוחנית. ישנן שש תעניות קבועות במהלך השנה: יום הכיפורים שהוא חיוב מן התורה ומטרתו תשובה וכפרה על חטאים, תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת שהן תעניות אבל על אירועים מצערים שאירעו בתאריכים אלו, ותענית אסתר שהיא לזכר התענית שהתענו יהודי שושן בעקבות גזירות המן. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות אחרות, באופנים שיחידים או קהילות מחליטים לצום, או באופנים שונים שיש לצום או שראוי לצום בעקבות או לרגל אירועים שונים. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי, ואולי במובן של רצון למענה.[דרוש מקור]

מטרת התעניות

בנבואות ישעיה, יואל ועמוס מופיעה ביקורת על תעניות הנעשות באופן טקסי מן השפה ולחוץ בלא הכנעה פנימית ותשובה על עיוות הדרכים.

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה

בתלמוד בבלי מבואר ש”אגרא דתעניתא צדקתא” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו' עמוד ב'), כלומר ששכר התענית, קיומה האידיאלי, הוא בחלוקת צדקה המבטאת את התשובה.

הרמב"ם וחכמים אחרים חזרו והדגישו כי מטרת הצום והתענית היא חזרה בתשובה, וכי התענית עצמה אינה מועילה אם אין שינוי של המעשים הרעים של האדם.

התעניות הקבועות

התעניות הקבועות הן תעניות הקבועות בלוח השנה וחוזרות על עצמן מדי שנה ללא תלות באירוע מסוים. בין התעניות הקבועות ישנן תעניות החובה, שחייבים להתענות בהן מדאורייתא (יום הכיפורים) או מדרבנן (תעניות החורבן), ישנן תעניות רשות שמקורן במנהג, וישנן גם תעניות רשות של יחידים, שלא נהוגות בידי כל הציבור אלא רק בידי בודדים הבוחרים לצום בהן.

יום הכיפורים

ערך מורחב – יום הכיפורים

תענית אחת בלבד מצווה מדאורייתא, והיא יום הכיפורים. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי. יום כיפור הוא יום כפרת העוונות, יום חיתום הדין והיום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש. תענית זו נחשבת לחמורה יותר - מלבד שחיובה מהתורה בניגוד לשאר התעניות, בכך שכוללת חמישה עינויים: אכילה, שתייה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. ביום כיפור חלה התענית כבר משעות הערב שלפניו. בפרטים אלו דומה לה רק תענית תשעה באב.

ארבע תעניות

בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרות בתנ"ך בספר זכריה: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.”[1]

תענית אסתר

ערך מורחב – תענית אסתר

מלבד תעניות אלו, נהוגה תענית קבועה נוספת – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני חג הפורים. שנקבעה לזכר התעניות שהתענו בעקבות גזירות המן. לדעת הרמב"ם - כזכר לשלשת ימי התענית שהתענו לפני שניגשה אסתר המלכה אל אחשוורוש, ולדעת רב אחאי גאון ורבינו תם כזכר לתענית שלדבריהם התענו בעת הקרב שהיה לאחר ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר בדעת הרמב"ם, שאף על פי ששלשת ימי התענית ההם היו בניסן, היות שההלכה האוסרת להתענות בניסן, הקדימו את התענית בחודש.

תעניות קבועות נוספות

תענית בכורות

ערך מורחב – תענית בכורות

תענית מיוחדת, הנוהגת ברוב הקהילות ומקורה במסכת סופרים, היא תענית בכורים בערב פסח. תענית זו אינה נחשבת ליום אבל או תשובה, אלא רק כזכר להצלת בכורי ישראל ממכת בכורות (אשר הייתה בליל פסח). לעומת זאת, יש בתענית זו החמרה, שאף הילדים הבכורים מחויבים בצום, והאב (ולחלק מהמנהגים האם כשהאב אף הוא בכור) מתענים במקומם. למעשה נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסיום מסכת.

תענית בה"ב

ערך מורחב – תענית בה"ב

ראשוני יהדות אשכנז תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים[2] של חודש חשוון וחודש אייר. בדורות האחרונים צומות אלו נהוגים רק אצל בודדים, אך בחלק מהקהילות עדיין אומרים סליחות ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת מי שברך למתענים בשבת שלפני התענית.

שובבי"ם

ערך מורחב – שובבי"ם

מנהג אשכנזי ישן לצום בימי פרשות שמות עד משפטים של שנה מעוברת. על פי הקבלה הוכנס מנהג זה בכל השנים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות תרומה תצווה (שובבי"ם + ת"ת). לפי מנהגים שונים, יש הצמים רק בימי שני וחמישי ויש אומרים שרק ביום חמישי. צדיקים ומקובלים גדולים היו צמים אף ממוצאי שבת ועד לאחר קידוש השבת הבאה ברצף מלא - תענית שנקראת "תענית הפסקה". יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, והרש"ש תיקן סליחות עם כוונות מיוחדות.

על פי הקבלה מסוגלים ימים אלו לתיקון פגמים הנוצרים מעבירות שונות, ובעיקר מהוצאת זרע לבטלה. כשלכל חטא ישנו מספר תעניות שאותו יש לצום בשביל הכפרה,[3] וקיום התעניות בימי השובבי"ם מועיל לכך, לדוגמה, על הוצאת זרע לבטלה יש לצום פ"ד תעניות, כדי למלא את פ"ד התעניות ממש נהוג לצום בכל ימי השבוע, ופעמים במהלך תקופת השובבי"ם לצום יומיים רצוף (צום כפול כזה הוא שווה ערך לכ"ז תעניות) - סה"כ פ"ד תעניות (54 משני הצומות הכפולים ועוד 30 יום בכל השבועות). ישנם סדרי תפילה מיוחדים לימי הצומות האלו, והם נערכים בעיקר בישיבות המקובלים שבירושלים, כגון 'שער השמים' 'השלום' ו'נהר שלום'

ימי השובבי"ם מסוגלים אף לפדיון התעניות הנזכרות בצדקה על פי מפתח מסוים של נתינת ערך כספי כנגד יום תענית. את הפדיון לחטא עורכים בתפילת מנחה של השבוע המתאים ובה מוסיפים את תפילת "עננו" של הרש"ש. התפילה מלאה יסודות קבליים שבהם מבקש האדם לצרף ולזכך את נפשו מכל סיגיה וחטאיה (זאת על ידי הזכרת וכוונת שמות קודש שונים על ידי השליח ציבור). במהלך התפילה והתענית תוקעים בשופרות, לומדים תורה ומתוודים על העוונות.

יום כיפור קטן

ערך מורחב – יום כיפור קטן

הרמ"ק תיקן לצום בערב ראש חודש, המכונה "יום כיפור קטן", עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק לצום בערב ראש חודש. בדורות האחרונים כמעט אין מתענים ביום זה, אך בחלק מן הקהילות בציבור הליטאי נהוג לומר סליחות ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות וצום רק בערב ראש חודש ניסן ואלול. לעיתים מתפרסמת קריאה לכלל הציבור לנהוג תענית ביום זה בשל אירועים מיוחדים, לדוגמה בעת פרוץ מגפת הקורונה.[4]

ימים נוראים

בימים הנוראים היו נהוגות תעניות נוספות מלבד צום גדליה ויום כיפור. במדרש תנחומא מובא שבעשרת ימי תשובה צמים רבים, וכן פסק הרמ"א (על פי המרדכי) שהמדקדקים יצומו בעשרת ימי תשובה אך מספיק צום של חצי יום. גאוני ארץ ישראל קבעו שיש חובה לצום בכל עשרת ימי תשובה[5] והמדקדקים החלו לצום שבעה ימים לפני ראש השנה, אך גאוני בבל סברו שזהו רק מנהג טוב.[6] המהרי"ל כתב שאין צמים בחגים ושבתות של עשרת ימי תשובה ועל כן יש לצום בימי הסליחות שלפני ראש השנה. במשך הדורות הופסקו התעניות, והטור כותב שנוהגים לצום ביום הראשון של סליחות. במהלך הדורות גם צום זה הופסק.

במדרש תנחומא (פרשת אמור) נאמר שבערב ראש השנה גדולי הדור צריכים לצום. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק בשולחן ערוך. המהרי"ל אמר שאף ילדים צריכים לצום ביום זה. המשנה ברורה כותב שתענית זו נחשבת כתענית ציבור, ואין צורך לקבל אותה ביום שלפני כמו בתעניות שיחיד מקבל על עצמו.

תענית כ' בסיוון

ערך מורחב – תענית כ' בסיוון

יום צום ותענית אצל הנוהגים במידת חסידות. קביעתו מיוחסת לרבנו תם לזכר עלילת הדם בבלואה שבצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171, ברבות הימים השתכח הצום, והוא חודש על ידי רבני אשכנז לאחר פרעות רינדפלייש, במרוצת מאות השנים הבאות שוב נשתכח הצום כמעט לגמרי, והא נקבע בשלישית בפולין כיום צום ותענית לזכר גזירות ת"ח ת"ט. רבי שבתי כהן כתב בקונטרס "מגילת עיפה" המופיע בספר "שבט יהודה" שהוא קבע את היום כתענית לזכר גזירות ת"ח ת"ט לו ולבניו ובני בניו "כי גם גזרות תתקל"א היה ביום ההוא ובאותן הזמנים וגם כי יום זה לא יארע בשבת קדש בשום פנים וגם שהוא חיבר סליחות לאומרם ביום זה"[7]. קביעתו אושרה על ידי ועד ארבע ארצות, כמו כן נקבע היום לציון שואת יהדות הונגריה.

כיום השתמר מנהג אמירת הסליחות רק במספר חצרות חסידיות בהן חסידות בעלז וחסידות סקווירא. בחסידות פאפא תיקן האדמו"ר רבי יוסף גרינוולד לומר סליחות באשמורת הבוקר, כמו בימי עשרת ימי תשובה. אך, ברוב הקהילות לא נהוג לקיימו.

תענית צדיקים

יש הנוהגים להתענות בימים שבהם, על פי המסורת, אירעו צרות גדולות. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם "תעניות צדיקים".

התאריכים ע"פ המסורת[8] והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:

תעניות לא קבועות

תענית יחיד

על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית על פי נוסח מיוחד בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר, עד חצות היום או עד זמן מנחה, אופנים אלו מכונים "תענית שעות".

כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בספרות הראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה לצום, כמו אם נפלו לאדם התפילין או שראה ספר תורה שנפל.

תענית חלום

ערך מורחב – תענית חלום

תענית חלום היא תענית אותה צם אדם שחלם חלום רע, בכדי לבטל את הגזרה שהחלום עלול לבשר עליה. בתלמוד מוזכרים כמה חלומות שנחשבים למבשרי רעות. יש דעות שמדובר לכל היותר בהמלצה בלבד, אך ישנם שכתבו ש"צריך" להתענות או שהיא "קרובה להיות חובה" למי שמצטער מהחלום הרבה, כמו החיוב בתענית בעת צרה. או מאחר שהחלום נועד לעוררו לתשובה, שמתבטאת ונגרמת על ידי תענית. תענית זו, מטבע הדברים, אינה צריכה קבלה מראש כשאר תעניות. והיא מועילה אך ורק אם מקיימים אותה ביום החלום.

תענית זו מתענים אף בשבת וביום טוב בהם בדרך כלל נאסרה התענית. אך צריך להתענות שוב באחד מימי השבוע ככפרה על שביטל מצוות עונג שבת. אדם שהתענה פעם אחת תענית חלום בראש השנה מחויב מכאן ואילך להתענות בראש השנה בכל השנים הבאות.

ישנם דעות שבזמן הזה, שאיננו בקיאים בפתרון חלומות, בטל העניין בתענית חלום, ולפיכך היא אסורה בשבת.

תעניות ציבור

קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה לצום ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. נהוג בדרך כלל להנהיג צום זה בערב ראש חודש או בימי שני וחמישי בהם יש עניין לצום.

תענית גשמים

ערך מורחב – תעניות גשמים

ההלכה קבעה סדרה של תעניות גשמים למקרה של בצורת, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של צומות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר הצומות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והצומות האלו, אך בשנות בצורת, מורים הרבנים להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, (תפילת ועננו) ולעיתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.

תענית על נפילת ספר תורה

ערך מורחב – ספר תורה שנפל

על פי ההלכה יש להתענות בעקבות מאורע של נפילת ספר תורה על הקרקע, קיימים בנושא מספר מנהגים ודעות. לדעת המהרי"ש נתנזון - אם ספר תורה נופל על הקרקע יש להתענות ארבעים יום, הטעם לכך הוא שבעת שעלה משה רבנו להר סיני לקבל את התורה, הוא שהה שם ארבעים יום.[11] המהרש"ק כותב שאם נפל ספר תורה, ומדגיש שנפילה היא דווקא לקרקע, על כל הקהל לצום במשך יום אחד.[12][13]

החיד"א סבור שרק מי שהפיל את הספר חייב להתענות, אבל הרואים את נפילת הספר, אינם חייבים להתענות. עם זאת, כותב החיד"א, ראוי שכל מי שראה את נפילת הספר יצום גם הוא, ומסכם את דבריו, כי נכון שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו שעתו.[14]

הרב קוק סיפר באחת מאגרותיו שבעקבות מקרה של נפילת ספר תורה בבית הכנסת בז'יימליס בגלל ארון קודש קטן מדי, הוא הורה לבני הקהילה לבנות ארון חדש וגדול, "שזאת תהיה עיקר התשובה, להסיר הסיבה הגורמת למכשול", ובהמשך הוסיף: "ודבר זה היה אצלי יותר עיקרי מהתענית".[15]

מנהגי התעניות

איסורים

ביום הכיפורים ובתשעה באב התענית כוללת חמישה עינויים, כשבנוסף על איסור אכילה ושתייה אסורים גם: רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה, ונעילת נעלי עור. בשאר התעניות אסורים רק האכילה והשתייה.

הבדל נוסף הוא שיום הכיפורים ובתשעה באב התענית אורכת יממה שלמה - משקיעת החמה ערב היום הקודם עד לצאת הכוכבים ביום הבא. ואילו שאר התעניות הן קלות יותר, ומתחילות רק בעלות השחר של אותו יום.[16]

סדר התפילות בתעניות הקבועות

ערך מורחב – הכרזת תעניות

בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם צומות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על צומות כלל.

סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). רוב יהודי תימן מדלגים על הסליחות בתעניות הקלות מדוחק הזמן. ברוב קהילות האשכנזים הנהיגו בתקופה מאוחרת להוסיף גם את תחינות אבינו מלכנו. לפי מנהג הקדום של קהילות אשכנז, מוסיפים פיוט סליחות בברכת סלח לנו בתוך חזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. יש קהילות אשכנז בודדות שממשיכות לומר את הסליחות בתוך חזרת הש"ץ, ובבית הכנסת האיטלקי בירושלים אומרים קרובה. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל". לאחר קריאת התורה במנחה נהגו בני אשכנז לקרוא במנחה את הפטרת דרשו ה' בהמצאו, העוסקת בקריאת ה' אל העם (על ידי הנביא ישעיהו) לחזור בתשובה. אך בקרב בני עדות המזרח נחלקו הדעות, ישנם קהילות שלא נהגו להפטיר,[17] וישנם קהילות שנהגו להפטיר, וקוראים את הפטרת 'שובה ישראל'[18] שבספר הושע, מלבד צום גדליה שבו קוראים את הפטרת 'דרשו ה' בהמצאו'. משום שבשבת הסמוכה לצום (שבת שובה) קוראים את הפטרת 'שובה ישראל' ולא רוצים שיקראו פעמיים בשבוע את אותה הפטרה.[19]

הימים שבהם לא מתענים

על פי ההלכה ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן התלמוד נהגו על פי "מגילת תענית", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה אחרי חורבן הבית, ומותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד פורים ושמונת ימי חנוכה שאיסור התענית בהם נותר בעינו.[20]

בחודש ניסן אסור להתענות, וכך בחודש תשרי מלמחרת יום כיפור.

לפי רוב הפוסקים אין להתענות ביום שישי תענית מלאה, אלא יש להפסיקה לפני כניסת השבת.

תענית הראב"ד

אופן נוסף שנועד להשיג חלקית את מטרות התענית, חודש על ידי הראב"ד ונקרא על שמו, באופן הזו לא מתנזרים לחלוטין מן האכילה, אך יש לשייר מכל מאכל ולא לסיימו, כשבכך גם כן ישנו עינוי מסוים והתגברות על תאוות הגוף.

תענית דיבור

מלבד תענית הצום ישנו גם המושג של תענית דיבור בה האדם קובע זמן מסוים שבו הוא ממעיט בדיבורי חולין ומרבה בדיבורי קודש. מטרת תענית הדיבור היא מעט בעיסוק בחול, ולעסוק ברוחניות. מקובל בקרב לומדי תורה לקבל על עצמם תענית דיבור על זמנים מסוימים מלימודם, שבהם לא יפסיקו כלל מלימודם לצורך דיבורי חול.

יש שנוהגים לקיים "סדר תענית דיבור" שבו ציבור שלם מקבל על עצמו תענית דיבור ליום מלא, בו אומרים יחד שלוש פעמים את ספר התהילים ונושאים תפילות מיוחדות שנועדו לכך.

ראו גם

לקריאה נוספת

הרב משה הררי, מקראי קודש - הלכות שלש התעניות בין המצרים ותשעה באב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט
  2. ^ יש נוהגים לעשות שני וחמישי ושני הראשונים של אייר, אבל שני וחמישי ושני האחרונים של מרחשון, עיין בערך תענית בה"ב.
  3. ^ צפורן שמיר
  4. ^ חדשות, באתר כיפה, 23 במרץ 2020.
  5. ^ ראבי"ה, ראש השנה סימן תקמז.
  6. ^ רי"ץ גאות הלכות תשובה.
  7. ^ ראו כאן.
  8. ^ מקורה של רשימה זו בחיבור הנקרא מגילת תענית בתרא. היא הובאה בספר הלכות גדולות, ומשם הועתקה לארבעה טורים ולשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ.
  9. ^ ראו כאן.
  10. ^ נוסח הטור והשולחן ערוך (סימן תק"פ). נוסח הבה"ג ח' בכסלו, נוסח הכלבו ה' בכסלו. דעה מעניינת היא דעת רבי עובדיה הנביא (הגהת דר"ע) והגהת "סוד ישרים" (תנ"ך מהדורת "אגודת שמואל", אמסטרדם תנ"ט), שצוטט בדרשות החתם סופר חלק ב', שהיה זה בא' בכסלו שהוא מכוון כנגד יום כיפור.
  11. ^ יוסף שאול הלוי נתנזון, דברי שאול, מהדורת לבוב, ה'תרל"ז, חידושי אגדות על מסכת סנהדרין, דף מ"ג, ד"ה "וכרוז יוצא לפניו", באתר היברובוקס
  12. ^ יום אחד = מהבוקר עד לשקיעה
  13. ^ שלמה קלוגער, האלף לך שלמה, מהדורת לבוב, ה'תר"ע, סי' שס"א, באתר היברובוקס
  14. ^ חיים יוסף דוד אזולאי, שיורי ברכה, מהדורת סלוניקי, ה'תקע"ד, סי' רפ"ב, סעיף א', באתר היברובוקס
  15. ^ אגרות הראי"ה, חלק א, איגרת י.
  16. ^ מעיקר הדין, בין השמשות של שאר התעניות (חוץ מתשעה באב) מותרים באכילה, אלא שנהגו לחכות עד צאת הכוכבים, ראו בית יוסף או"ח תקס"ב.
  17. ^ > סעיף כ"ג
  18. ^ ספר הושע, פרק י"ד, פסוק ב'
  19. ^ הרב חננאל זייני, ‏צום גדליה: תזכורת להלכות התענית, באתר "סרוגים", 8 בספטמבר 2013
  20. ^ אולם לדעת השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ו, סעיף א', מותר להתענות לפניהם ולאחריהם, ואילו לפי מגילת תענית עצמה אסור.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36054302תענית