ארבע התקופות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארבע התקופות הוא המושג המקביל ביהדות לארבע עונות השנה המקובלות ברוב העולם. התקופות קרויות על שם חודש תחילתן: תקופת תשרי (סתיו), תקופת טבת (חורף), תקופת ניסן (אביב) ותקופת תמוז (קיץ). ארבע התקופות מוזכרות כבר בתלמוד הבבלי.[1]

הלכות ומנהגים

אמר רבי יונתן מניין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים

ההלכות שקשורות לתקופה הן עיבור השנה[2] (בזמן שלא היה לוח קבוע), כדי שפסח יחול בתקופת האביב וחג הסוכות יחול בסתיו (תקופת תשרי), וכן זמן שאילת הגשמים בברכת השנים בחו"ל.

כמו כן יש מנהג שתלוי בתקופה, והוא איסור שתיית מים בחילופי תקופות.

הגדרה

החלוקה לתקופות נועדה לשקף את החלוקה של שנה טרופית לארבע עונות. מאחר שבימי קדם לא היו נתונים מדויקים לגבי אורך השנה הטרופית, נקבעו התקופות לפי הערכות שונות של אורך השנה.

קירוב נוח לחלוקת התקופות הוא בעזרת הלוח הגרגוריאני שמבוסס על שנת החמה. לפי קירוב זה המעברים בין התקופות הם היום הארוך והקצר ביותר בשנה, ושני ימי השוויון: 21 בדצמבר (היום הקצר ביותר בשנה), 21 ביוני (היום הארוך ביותר בשנה), 21 במרץ (יום השוויון באביב) ו-23 בספטמבר (יום השוויון בסתיו).

השיטות התורניות בחישוב התקופות

בתלמוד הבבלי הוזכרה רק שיטת שמואל (מסכת עירובין נו.), ובלוחות השנה מציינים גם את שיטת רב אדא, אולם ישנן שלושה שיטות תורניות (ולהבדיל עוד שני שיטות בחכמות העולם), שעיקר החילוק ביניהן הוא באורך שנת החמה, שמשפיע ממילא על אורכה של כל תקופה. בכל השיטות – למעט שיטת האסטרונומים – ישנה סטייה מזערית, הגורמת עם השנים להפרש של ממש בזמן התקופות. להלן מסוכמות חמש השיטות, אורכה של שנת החמה לפי כל שיטה, אורכה של התקופה, הסטייה מהזמן האמיתי, ותאריך התקופה בדורנו. החישובים מסתבכים בשל התארכותה ההדרגתית של היממה, הנגרמת בעיקר מן החיכוך הנוצר מן הגאות והשפל.

שמואל

אורך השנה אורך התקופה הסטייה לשנה הסטייה בימינו תאריכי התקופות
365 יום, 6 שעות 91 יום, 7.5 שעות 11 דקות, 14 שניות כ־15 יום תקופת ניסן: 7/8 באפריל
תקופת תמוז: 7/8 ביולי
תקופת תשרי: 7 באוקטובר
תקופת טבת: 6/7 בינואר

שיטת שמואל היא שהתקבלה בהלכה, חרף חוסר דיוקה לעומת שיטת רב אדא. הראשונים ביארו כי סיבת התקבלותה היא משום היותה פשוטה לחישוב[3] ומהם גם שציינו כי שמואל עצמו הכיר בסטייה, אך העדיף לנקוט בדרך פשוטה יותר[4].

תקופת תשרי ה'תשס"ח חלה בתאריך כ"ו בתשרי ה'תשס"ח בשעה השלישית מהשקיעה.

רב אדא

אורך השנה אורך התקופה הסטייה לשנה הסטייה בימינו תאריכי התקופות
365 יום, 5 שעות, 997 חלקים, 48 רגעים
(חלק = שעה, רגע = חלק)
91 יום, 7 שעות,
28 דקות, 51.35 שניות
6 דקות, 39 שניות כ־5 ימים תקופת ניסן: 27/28 במרץ
תקופת תמוז: 26/27 ביוני
תקופת תשרי: 26/27 בספטמבר
תקופת טבת: 26/27 בדצמבר

שיטת רב אדא נוצרה על ידי חילוק מחזור לבנה (19 שנות לבנה עם חודשי עיבוריהן = 6939 ימים, 16 שעות, 595 חלקים) ל־19, כשכל חלק מהווה את אורך שנת החמה[5].

תקופת תשרי ה'תשס"ח חלה בתאריך י"ד בתשרי ה'תשס"ח בשעה 19, 222 חלקים, 38 רגעים.


בנוסף למחלוקתם באורכה של כל תקופה, נחלקו שמואל ורב אדא מהו זמן תקופת תשרי בחודש אלול שבשנה הראשונה לבריאת העולם:

לשיטת שמואל זמנה היה י"ח באלול, ולשיטת רב אדא זמנה היה כ"ה באלול. למחלוקת זו כמובן אין השלכה מעשית ישירה, אך משמשת לציון נקודת התחלה עבור חישובי התקופות שבכל השנים, עד ימינו.

הרמב"ם

אורך השנה[דרושה הבהרה] אורך התקופה הסטייה לשנה
365 יום, 5 שעות, 48 דקות, 49.5 שניות שונה מתקופה לתקופה,
וכן משתנה משנה לשנה
כ־3.5 שניות
365 יום, 5 שעות, 46 דקות, 14 שניות 2 דקות, 31-32 שניות

חישוב אורך השנה אינו מופיע בדברי הרמב"ם במפורש, אך מתבאר מתוך דבריו בהלכות קידוש החודש[6], ועל פי הסברו של "המפרש" על הרמב"ם כי מסלול השמש הוא אמנם מעגלי ולא אליפסי, אך הארץ אינה בנקודת המרכז ממש[7][8].

  1. התוצאה הראשונה אכן תואמת לאורך השנה הטרופית בתקופת הרמב"ם[9], ואף מדויקת בהרבה מן הערך ששוער בתקופתם של גרגוריוס ה־13 וגלילאו.
  2. התוצאה השנייה קרובה יותר לחישוביו של האסטרונום אל-בתאני[10].

שיטות החכמות החיצוניות בחישוב התקופות

על־פי האסטרונומים

אורך השנה אורך התקופה תאריכי התקופות
365 יום, 5 שעות,
48 דקות, 45.26 שניות
תקופת ניסן: 92 יום, 21 שעות
תקופת תמוז: 93 יום, 14 שעות
תקופת תשרי: 89 יום, 18 שעות
תקופת טבת: 89 יום, 1 שעה
תקופת ניסן: 21 במרץ
תקופת תמוז: 21 ביוני
תקופת תשרי: 23 בספטמבר
תקופת טבת: 22 בדצמבר

אורכה של כל תקופה שונה, כיוון שמסלולו של כדור הארץ אינו מעגל מדויק, אלא אליפסה, ומהירותו משתנה במשך השנה.

בכל השנים תאריכי התקופות כמעט זהים, עקב הסטייה המזערית

על־פי חכמי הודו והמזרח

אורך השנה אורך התקופה הסטייה לשנה
יותר מ־365.25 יום יותר מ־91 יום ו־7.5 שעות יותר מ־12 דקות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מסכת עירובין דף נו ועוד
  2. מסכת סנהדרין, דף י"א, עמוד ב': "תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה"
  3. רבי יהודה הלוי, כוזרי, מאמר רביעי, אות כ"ט; רבי אברהם אבן עזרא, ספר העיבור, מאמר ג', שער ד'; רבי שמעון בן צמח דוראן, שו"ת תשב"ץ, חלק א', סימן ק"ח.
  4. רבי אברהם אבן עזרא, ספר העיבור, מאמר ג', שער ד'
  5. רבי שמעון בן צמח דוראן, שו"ת תשב"ץ, חלק ב', סימן קל"ד.
  6. משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק י"ב.
  7. הרב איתן ציקוני, חזון שמים ה'תשס"ג, עמ' מ"ג.
  8. הרב שלמה בניזרי, השמים מספרים, עמ' 286.
  9. ניתן לחשב זאת כאן – אתר אסטרופדיה
  10. סרטונים התמודדות חכמי ספרד עם בעית הדיוק של השנה השמשית שי ולטר, סרטון באתר יוטיוב.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0