הצלת יהודים במהלך השואה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הצלת יהודים במהלך השואה ובמהלך מלחמת העולם השנייה מתייחסת לאנשים ולקבוצות אנשים אשר סייעו ליהודים ולאחרים לברוח מהשואה שניהלה גרמניה הנאצית. דוגמה ידועה היא אוסקר שינדלר, אחד מאלפים שהוכר כחסיד אומות העולם.

מאז 1953, אנדרטת השואה של ישראל, יד ושם, הכירה ב-26,973 אנשים כחסידי אומות העולם. רשות הזיכרון לשואה ולגבורה יד ושם, בראשות שופט בית המשפט העליון בישראל, מכירה במצילי יהודים כחסדי אומות העולם.[1]

לפי מדינה

איטליה

ערך מורחב – שואת יהודי איטליה

למרות הברית ההדוקה של בניטו מוסוליני עם היטלר, איטליה לא אימצה את האידאולוגיה של הנאציזם כלפי היהודים. הנאצים היו מתוסכלים מסירובם של הכוחות האיטלקיים לשתף פעולה כנגד היהודים, ויהודים לא גורשו מאיטליה לפני הכיבוש הנאצי במדינה בעקבות הכניעה האיטלקית בספטמבר 1943. מוסוליני הופל ביולי 1943, והנאצים עברו לכבוש את איטליה והחלו ברצח היהודים. אף שאלפים נתפסו, הרוב הגדול של יהודי איטליה ניצלו.

ג'ובאני פלטוצ'י היה קצין משטרה איטלקי ששירת בעיר רייקה (אז פיומה שבשליטת איטליה), לאחר פרסום חוקי הגזע נגד היהודים ב-1938 ובתחילת המלחמה ב-1940, כראש לשכת הזרים, זייף מסמכים וויזות ליהודים שהיו מאוימים על ידי הגירוש. הוא הצליח להשמיד את כל הרשומות המתועדות של כ-5,000 הפליטים היהודים החיים בפיומה, להנפיק להם ניירות שווא ולספק להם כספים. לאחר מכן שלח פלטוצ'י את הפליטים למחנה מעצר גדול בדרום איטליה המוגן על ידי דודו, ג'וזפה מריה פלטוצ'י. לאחר כניעת איטליה בשנת 1943, פיומה נכבשה על ידי הנאצים. פלטוצ'י נותר כראש הנהלת המשטרה אך ללא סמכויות אמיתיות. הוא המשיך לסייע בחשאי ליהודים ולשמור על קשר עם תנועת ההתנגדות האיטלקית (אנ'), עד שפעילותו התגלתה על ידי הגסטפו. הקונסול השווייצרי לטריאסטה, חבר קרוב שלו, הציע לו לעבור לשווייץ, אך פלטוצ'י שלח את ארוסתו היהודית הצעירה במקום ללכת בעצמו. פלטוצ'י נעצר ב-13 בספטמבר 1944. הוא נידון למוות, אך גזר הדין הומר מאוחר יותר לגירוש לדכאו, שם נפטר.[2]

מרטין גילברט כתב, כי באוקטובר 1943, כאשר האס אס כבש את רומא ונחוש היה בדעתו לגרש את 5000 יהודי העיר, פקדו אנשי הדת בוותיקן את היהודים ופעלו בחסד רב. במנזר קפוצ'ין, הציל האב מארי-בנואה מספר רב של יהודים בכך שסיפק להם תעודות זיהוי כוזבות. עד הבוקר של 16 באוקטובר, בסך הכל 4,238 יהודים קיבלו מקלט במנזרים הרבים של רומא. 477 יהודים נוספים קיבלו מחסה בוותיקן ובמובלעותיו.[3]

מצילים קתוליים אחרים באיטליה כללו את מרי אליזבת הסלבלאד. מרי ושתי נשים בריטיות, האם ריקארדה ביושאן המברו והאחות קתרין פלנגן הסתירו עשרות משפחות יהודיות במנזרן.[4] הכנסיות, המנזרים והמנזרים של המחתרת באסיזי שימשו מקלט בטוח ליהודים. על פי גילברט, הרשת שהקימו הבישוף ג'וזפה פלאצ'ידו ניקוליני וג'וזפה ג'ירוטי מהמנזר הפרנציסקני, הצילה 300 איש. מתוך 44,500 יהודי איטליה, 7,680 נרצחו בשואה הנאצית.[5]

הוותיקן

בשנות השלושים, דחק פיוס האחד עשר במוסוליני לבקש מהיטלר לרסן את הפעולות האנטישמיות המתרחשות בגרמניה. בשנת 1937 הוציא האפיפיור את מיט ברננדר זורגה, בו טען לפגיעה בזכויות האדם מצד הנאצים. פיוס השנים עשר ירש אותו ערב המלחמה בשנת 1939. הוא השתמש בדיפלומטיה על מנת לסייע לקורבנות השואה, והורה לכנסייה להעניק סיוע דיסקרטי. באנציקליקות ששלח הטיף נגד גזענות, עם התייחסות ספציפית ליהודים.[6] גם בנאום הרדיו שלו לחג המולד בשנת 1942 גינה את רצח מאות אלפי אנשים "חסרי הפגם" בגלל "לאום או גזע".[6] הנאצים זעמו והמשרד הראשי לביטחון הרייך, האחראי על גירוש היהודים, כינה אותו "שופרם של פושעי המלחמה היהודים".פיוס התערב כדי לנסות ולחסום את גירוש היהודים הנאצים בארצות שונות גם מעבר לאיטליה.[7]

כאשר הנאצים הגיעו לרומא בחיפוש אחר יהודים, האפיפיור כבר הורה מספר ימים לפני כן לפתוח את מקדשי עיר הוותיקן בפני כל ה"לא-ארים" הזקוקים למקלט ולפי מרטין גילברט, בבוקר 16 באוקטובר 477 יהודים קיבלו מקלט בוותיקן ובמובלעות שלו, בעוד ש-4,238 נוספים קיבלו מקלט במנזרים ברומא. רק 1,015 מתוך 6,730 יהודי רומא נתפסו באותו בוקר. עם קבלת הידיעה על המתרחש בבוקר 16 באוקטובר, הורה האפיפיור מיד למזכיר המדינה הקרדינל מגליונה, להעביר מחאה לשגריר גרמניה. לאחר הפגישה השגריר הורה להפסיק את המעצרים. מוקדם יותר, האפיפיור עזר ליהודי רומא בהציע 50 ק"ג כופר זהב שדרשו הנאצים.[8]

נציגיו הדיפלומטיים של פיוס פעלו לטובת היהודים בכל רחבי אירופה, כולל בצרפת של וישי, הונגריה, רומניה, בולגריה, קרואטיה וסלובקיה, גרמניה עצמה ובכל מקום אחר שידו הגיעה. נונציו רבים של האפיפיור מילאו תפקידים חשובים בהצלתם של יהודים, ביניהם יוחנן העשרים ושלושה ואנג'לו רוטה שהיה שגריר הוותיקן (נונציו) בהונגריה בשלהי מלחמת העולם השנייה וחסיד אומות העולם.

פיוס מחה ישירות על גירושם של יהודי סלובקיה לממשלת ברטיסלבה בשנת 1942. הוא גם התערב התערבות ישירה בהונגריה והביא לסיום גירוש היהודים בשנת 1944, וב-4 ביולי אמר המנהיג ההונגרי מיקלוש הורטי, שעל גירוש היהודים להיפסק, תוך ציון מחאות מצד הוותיקן, מלך שוודיה והצלב האדום.

אלבניה

ערך מורחב – שואת יהודי אלבניה

בשונה ממדינות מזרח אירופאיות רבות אחרות שנמצאו תחת כיבוש נאצי, אלבניה – שהייתה בה אוכלוסייה מוסלמית ונוצרית מעורבת ומסורת סובלנות – הפכה למקלט בטוח עבור יהודים בשנות השואה.[9] בסוף שנת 1938 הייתה אלבניה המדינה היחידה שנותרה באירופה שעדיין הוציאה אשרות ליהודים באמצעות שגרירותה בברלין. בעקבות הכיבוש הנאצי באלבניה, סירבה המדינה למסור את האוכלוסייה היהודית הקטנה שלה לידי הגרמנים, לעיתים אף סיפקה למשפחות יהודיות מסמכים מזויפים. במהלך המלחמה, כ-2,000 יהודים חיפשו מקלט באלבניה, ורבים מהם תפסו מחסה באזורים כפריים במדינה בה הם הוגנו על ידי האוכלוסייה המקומית. בסוף המלחמה, אוכלוסיית יהודי אלבניה הייתה גדולה יותר מאשר לפני המלחמה, מה שהפך אותה למדינה היחידה באירופה בה גדלה האוכלוסייה היהודית במהלך מלחמת העולם השנייה. מתוך אלפיים יהודים בסך הכל, רק חמישה יהודים אלבניים נספו על ידי הנאצים. הם התגלו על ידי הגרמנים ולאחר מכן גורשו לפרישטינה.

בין פברואר למרץ 1939 העניק זוגו הראשון, מלך אלבניה מקלט ל-300 פליטים יהודים לפני שהודח על ידי איטליה הפאשיסטית באפריל אותה שנה. כשהאיטלקים חזרו לממשלת הבובות האלבנית בבקשה לגרש את פליטיה היהודים, מנהיגי אלבניה סירבו, ובשנים שלאחר מכן, 400 פליטים יהודים נוספים מצאו מקלט באלבניה.

רפיק וסלי היה האלבני הראשון שזכה בתואר חסיד אומות העולם לאחר שהציל שתי משפחות יהודיות מידי השלטון הנאצי.[10] במהלך המלחמה, בחלקים מסוימים של קוסובו ומקדוניה אשר נכבשו על ידי מעצמות הציר וסופחו לאלבניה, כ-600 יהודים נתפסו, וכתוצאה מכך נרצחו.[11]

בולגריה

ערך מורחב – שואת יהודי בולגריה

בולגריה הצטרפה למדינות הציר במרץ 1941 והשתתפה בפלישה ליוגוסלביה ויוון.[12] ממשלת בולגריה בעלת ברית של גרמניה הנאצית בראשות בוגדאן פילוב, סייעה באופן מלא ופעיל בשואה באזורים כבושים. בפסח 1943 ריכזה בולגריה את הרוב הגדול של היהודים מיוון ויוגוסלביה, והעבירה אותם דרך בולגריה ומסרה אותם לתחבורה הגרמנית בדרכם לטרבלינקה, שם כמעט כולם נרצחו.

ההשתתפות הפעילה של בולגריה בשואה אולם לא התרחבה לשטחה לפני המלחמה ולאחר הפגנות שונות של הארכיבישוף סטפן מסופיה והתערבותו של דימיטר פשב, הופסק הגירוש המתוכנן של יהודי בולגריה (כ-50,000 יהודים) וגירושם למחנות הריכוז נדחה. בולגריה קיבלה הודעת תודה רשמית על ידי ממשלת ישראל למרות היותה בעלת ברית של גרמניה הנאצית.

דימיטר פשב היה סגן יושב ראש האספה הלאומית של בולגריה ושר המשפטים במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא מרד בקבינט הפרו-נאצי ומנע את גירוש 48,000 יהודי בולגריה. הוא נעזר בהתנגדות העזה של הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית. אף על פי שפשב היה מעורב בחקיקות אנטישמיות שונות שהועברו בבולגריה בשנים הראשונות של המלחמה, החלטת הממשלה לגרש את 48,000 יהודי בולגריה ב-8 במרץ 1943 הייתה יותר מדי עבור פשב. לאחר שנודע לו על הגירוש ניסה פשב מספר פעמים לפגוש את ראש הממשלה בוגדאן פילוב אך ראש הממשלה סירב לפוגשו. בהמשך הוא פנה לשר הפנים פטר גברובסקי בבקשה לבטל את הגירוש. לאחר שכנוע רב, התקשר גברובסקי לבסוף למושל קיוסטנדיל והורה לו לעצור את ההכנות לגירוש היהודי. לאחר המלחמה הואשם פשב באנטישמיות ואנטי-קומוניזם על ידי בתי המשפט הסובייטים, ונידון למוות. עם זאת, לאחר זעקה מהקהילה היהודית, עונשו הומר ל-15 שנות מאסר, אם כי שוחרר לאחר שנה אחת בלבד. מעשיו לא זכו להכרה לאחר המלחמה, שכן הוא חי בעוני בבולגריה. רק בשנת 1973 הוא זכה בתואר חסיד אומות העולם. הוא נפטר באותה שנה.[13]

בלגיה

ערך מורחב – שואת יהודי בלגיה

באפריל 1943 עצרו אנשי ההתנגדות הבלגית את הטרנספורט העשרים ושחררו 231 אנשים. כמה ממשלות מקומיות עשו כל שביכולתן להאט או לחסום את תהליכי הרישום ליהודים שהיו חייבים לבצע על ידי הנאצים. אנשים רבים הצילו ילדים בכך שהסתירו אותם בבתים פרטיים ובפנימיות. מתוך כ-50,000 יהודים בבלגיה בשנת 1940, כ-25,000 גורשו - אם כי רק כ-1,250 שרדו. מארי ואמיל טאקט היו בעל ואישה שהצילו ילדים יהודים ועל כך הוענק להם תואר חסידי אומות עולם. הכומר ברונו ריינדרס היה נזיר בלגי קתולי שהתריס נגד הנאצים, כשהוא מיישם את הנחייתו של האפיפיור פיוס ה-12 להצלת היהודים, עבד עם בתי יתומים מקומיים, נזירות קתוליות והמחתרת הבלגית בכדי לייצר זהויות כוזבות לילדים יהודים שהוריהם נתנו אותם ברצון בניסיון להציל את חייהם אל מול גירוש למחנות המוות. ברונו סיכן את חייו על ערכיו ועל מנת להציל את חייהם של כ-400 ילדים יהודים ומוערך כגוי צדק ביד ושם.

דנמרק

ערך מורחב – הצלת יהודי דנמרק

הקהילה היהודית בדנמרק נותרה ללא השפעה יחסית מכיבוש גרמניה של דנמרק ב-9 באפריל 1940. הגרמנים אפשרו לממשלת דנמרק להישאר בתפקיד וקבינט זה דחה את התפיסה לגבי ה"שאלה היהודית" בדנמרק. לא הועברה חקיקה נגד יהודים והטלאי הצהוב לא הונהג בדנמרק. באוגוסט 1943 מצב זה עמד להשתנות מכיוון שממשלת דנמרק סירבה להכניס עונש מוות לחוק כפי שדרשו הגרמנים בעקבות סדרת שביתות ומחאות עממיות. האימפריה הגרמנית אילצה את ממשלת דנמרק להיסגר. במהלך אירועים אלה, הדיפלומט גאורג פרדיננד דוקוויץ העביר לידידיו הדנים את הידיעה על הגירוש הצפוי של יהודי דנמרק, ובכך איפשר את הברחתם לשוודיה הנייטרלית של 95% מיהודי דנמרק והצלתם מהשמדה. על כך הוענק לו אות חסיד אומות העולם על ידי יד ושם. מספר קטן של יהודים, כ-450 בסך הכל, נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו לטרזיינשטט. פקידים דנים הצליחו להבטיח כי אסירים אלה לא ישלחו למחנות ההשמדה. דנמרק הצילה כ-7,200 יהודים סביב אוקטובר 1943.

הולנד

ערך מורחב – שואת יהודי הולנד

בהתבסס על אוכלוסיית 1940 המונה 9 מיליון נפש, 5,516 היהודים שחולצו בהולנד מהווים את המספר הגדול ביותר לנפש: 1 מכל 1,700 הולנדים זכה במדליית חסיד אומות העולם.[14] הבולטים שבהם כוללים את וילם ארונדאוס, האמן ההולנדי ולוחם המחתרת ההולנדית שסייע בזיוף מסמכים המאפשרים למשפחות יהודיות לברוח מהמדינה.[15]

חרטראודה וייסמילר-מאייר, שסייעה להציל כ-10,000 ילדים יהודים מגרמניה ואוסטריה רגע לפני פרוץ המלחמה בקינדר-טרנספורט ובאוניית התחבורה האחרונה שיצאה מהולנד לבריטניה במאי 1940.[16]

יאן זווארטנדיק, אשר בתור נציג קונסולרי הולנדי בקובנה, ליטא, הוציא אשרות יציאה ששימשו לבין 6,000–10,000 פליטים יהודים לברוח מהתופת.[17]

מיפ חיס ומשפחתה אשר עזרו לאנה פרנק ומשפחתה.

ססיליה לוץ, מורה וחברת המחתרת ההולנדית, שהצילה ילדים יהודים במהלך המלחמה.[18]

מריון פריצ'רד סייעה להציל כ-150 יהודים הולנדים, רובם ילדים, בכל זמן הכיבוש הגרמני בהולנד.[19]

יאן ואן הולסט שימש כגורם למניעת גירוש יהודים והריגתם במהלך השואה.


ערך מורחב – שביתת פברואר (הולנד, 1941)

משתתפי שביתת פברואר היו חברים לשביתה הכללית שהתקיימה בהולנד הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה, ואורגנה על ידי המפלגה הקומוניסטית ההולנדית (CPN) שהייתה אז מחוץ לחוק, כנגד רדיפת היהודים ופעולותיהם האנטישמיות של הנאצים ועוזריהם. המניע לפרוץ השביתה היה סדרת מעצרים ופוגרומים שבוצעו על ידי הגרמנים בשכונות היהודיות של אמסטרדם. השביתה החלה ב-25 בפברואר 1941 ונמשכה יומיים. במהלך יומה השני של השביתה נטלו בה חלק 300 אלף איש. ביומה השלישי דוכאה השביתה באלימות על ידי הכובשים הגרמנים. שביתת פברואר 1941 נחשבת לאחת מפעולות המחאה הראשונות כנגד הנאצים באירופה הכבושה, והיא המחאה ההמונית היחידה שהתקיימה כנגד שילוחיי היהודים, אשר אורגנה על ידי לא-יהודים.[20]

הכפר ניולנדה שהקים מכסה לתושבים להצלת יהודים. זהו אחד המקומות יוצאי הדופן שבו התגייסו תושבי כפר שלם להסתרת יהודים ולהצלת חייהם מידי משטר האימים הנאצי, תוך סיכון חיים. מאתים ושניים תושבי הכפר ניולנדה והסביבה הוכרו כחסידי אומות העולם, והוא אחד משני יישובים שהוכרו באופן קולקטיבי כחסידי אומות העולם. בשנת 1988 הוקמה ביד ושם אנדרטה לכבוד תושבי הכפר.

הפיליפינים

במעשה הומניטרי בפיליפינים, מנואל קזון, חבר העמים הראשון של הפיליפינים, הקל על כניסתם לפליפינים של פליטים יהודים שנמלטו ממשטרים פשיסטיים באירופה, תוך שהוא נתון לביקורות רבות.[21]

יוון

ערך מורחב – שואת יהודי יוון

הקרן לקידום לימודי ספרד ותרבות כותבת "אי אפשר לשכוח את היוזמות החוזרות ונשנות של ראש הכנסייה המטרופוליטן הנוצרית האורתודוקסית היוונית מסלוניקי, גנאדיוס, נגד הגירושים, ובעיקר מכתב המחאה הרשמי שנחתם באתונה ב-23 במרץ 1943, על ידי הארכיבישוף דמסקינוס של הכנסייה היוונית האורתודוקסית יחד עם 27 מנהיגים בולטים מארגונים תרבותיים, אקדמיים ומקצועיים. המסמך, שנכתב בשפה חדה מאוד, מתייחס לקשרים בלתי שבירים בין אורתודוקסים נוצרים ליהודים, המזהים אותם במשותף כיוונים, ללא בידול. מסמך כזה הוא ייחודי בכל אירופה הכבושה, באופיו, בתוכנו ובתכליתו".

275 יהודי האי זקינתוס, שרדו את השואה. כאשר הוצג לראש העיר של האי, לוקאס קארר (Λουκάς Καρρέρ), הצו הגרמני למסור רשימת יהודים, חזר הבישוף כריסוסטומוס לגרמנים המופתעים עם רשימה של שני שמות, שלו ושל ראש העיר. יתר על כן, הבישוף כתב מכתב להיטלר עצמו, לפיו יהודי האי נמצאים בפיקוחו.[22] בינתיים אוכלוסיית האי הסתירה כל אחד ואחד מבני הקהילה היהודית. כשהאי כמעט ונעלם לחלוטין עקב רעידת האדמה הגדולה של שנת 1953 (אנ'), העזרה הראשונה הגיעה ממדינת ישראל עם מסר שכותרתו "יהודי זקינתוס מעולם לא שכחו את ראש העיר שלכם או את הבישוף האהוב שלכם ואת מה שעשו ועשיתם למעננו".

לקהילה היהודית של וולוס, מהעתיקות ביותר ביוון, היו פחות אבדות בנפש מכל קהילה יהודית אחרת ביוון בזכות ההתערבות והדינמיות המתוזמנים והדינמיים של תנועת המפלגה הקומוניסטית-שמאלית המסיבית של EAM-ELAS (חזית השחרור הלאומית (יוון) – צבא השחרור של העם היווני) ושיתוף הפעולה המוצלח של ראש הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית היוונית, והרב הראשי של וולוס, משה שמעון פסח.

אליס, נסיכת באטנברג, שהייתה רעייתו של אנדראס, נסיך יוון ודנמרק ואמם של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, וחמותה של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, שהתה באתונה הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה, והגנה על פליטים יהודים, והוכרה בהמשך כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם. אף על פי שהגרמנים והבולגרים גירשו מספר רב של יהודים יוונים, אחרים הוסתרו בהצלחה על ידי שכניהם היוונים.

יפן

ממשלת יפן הבטיחה את בטיחות היהודים בסין וביפן. גנרל הצבא היפני הידקי טוג'ו קיבל פליטים יהודים בהתאם למדיניות הלאומית היפנית ודחה את המחאה הגרמנית.[23] פומימרו קונואה וצ'יאונה סוגיהארה עזרן לאלפי יהודים לברוח מהשואה.[24]

ליטא

צ'יאונה סוגיהארה, הקונסול הכללי היפני בקובנה, שבניגוד למדיניות היפנית, הוציא אלפי אשרות ליהודים שנמלטו מפולין הכבושה על ידי גרמניה
ערך מורחב – שואת יהודי ליטא

על פי הנתונים הקיימים ביד ושם, עד לינואר 2019 זוהו 904 מחלצים יהודים בליטא, ואילו בקטלוג שהורכב על ידי המחלקה להנצחת מצילי יהודים במוזיאון היהודי הממלכתי בליטא, מצוינים 2,300 ליטאים כמצילי יהודים בשואה, ביניהם 159 אנשי דת.[25]

הרפובליקה של ליטא בעקבות כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות בספטמבר 1939, קיבלה וארחה במדינתם מספר פליטים פולנים ויהודים וכן חיילי צבא פולין שהובסו במלחמה. חלק מהפליטים האלה ניצלו מאוחר יותר מסובייטים (ובסופו של דבר מהנאצים) על ידי הקונסול הכללי היפני בקובנה צ'יאונה סוגיהארה, לאחר כיבוש ליטא בידי ברית המועצות 15 ביוני 1940. סוגיהארה הוציא אלפי אשרות ליהודים שנמלטו מקובנה לאחר כיבוש ליטא על ידי ברית המועצות, בניגוד לפקודות מפורשות של משרד החוץ היפני. סוגיהארה, הדיפלומט הזר האחרון שעזב את קובנה, המשיך להחתים אשרות מהחלון הפתוח של הרכבת היוצאת שלו. לאחר המלחמה פוטר סוגיהארה משירות החוץ היפני, לכאורה עקב קיצוצים. בשנת 1985 קיבלו אשתו ובנו של סוגיהארה את כבוד חסידי אומות העולם בירושלים, מטעם סוגיהארה החולה באותה העת שמת בשנת 1986.[26]

כמו גם במדינות אחרות מצילים מליטא הגיעו משכבות שונות של החברה. הדמויות האיקוניות ביותר הן הספרנית אונה שימאיטה, הרופא פיאטרס באובליס, הסופר קאזיס בינקיס ורעייתו העיתונאית סופיה בינקיינה, המוזיקאי ולאדאס ורצ'יקאס, הסופר והמתרגם דנוטה זובוביינה (צ'יורליוניטה) ובעלה ולדימירס זובובאס, הרופא אלנה קוטורגינה, הרופא וולאס דרופאס. פראנאס מייז'ליס, הכומר הקתולי Juozapas Stakauskas, המורה ולאדאס ז'מאטיס, הנזירה הקתולית מריה מיקולסקה ואחרים.[27]

נשיא ליטא מכבד מדי שנה מצילים יהודים לרגל יום הזיכרון הלאומי לרצח עם של יהודי ליטא, המצוין ב-23 בספטמבר לציון שחרור גטו וילנה באותו יום בשנת 1943.

סין

חה פנגשאן, היה דיפלומט סיני, שבהיותו הקונסול הכללי של הרפובליקה הסינית בווינה בין השנים 1938–1940 הציל מאות ואולי אף אלפי יהודים מציפורני הנאצים. הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. פנגשאן החל להנפיק אשרות ליהודים לשאנגחאי, שחלקם בתקופה זו עדיין היה בשליטת הרפובליקה הסינית, מסיבות הומניטריות. בין השנים 1933–1941, שאנגחאי, תחת הכיבוש היפני, קיבלה ללא תנאי מעל 18,000 פליטים יהודים שנמלטו מהשואה באירופה, מספר גדול יותר מאלה שנלקחו על ידי קנדה, ניו זילנד, דרום אפריקה והודו הבריטית יחד במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר 1943, הגטו היפני הכובש שהשתייך לנאצים כינס את הפליטים היהודים בשאנגחאי לאזור שכונה גטו שאנגחאי. רבים מהפליטים היהודים בשאנגחאי היגרו לארצות הברית וישראל לאחר 1948 בעקבות מלחמת האזרחים הסינית.

ספרד

במדינה הספרדית, כמה דיפלומטים תרמו באופן פעיל מאוד להצלת יהודים בתקופת השואה. שני הבולטים שבהם היו אנחל סאנס בריס, שהציל כחמשת אלפים יהודים הונגרים בכך שסיפק להם דרכונים ספרדיים בעת תפקידו כשגריר ספרד בהונגריה.[28] ואדווארדו פרופר דה קאייחון, שעזר לאלפי יהודים להימלט מצרפת לספרד. דיפלומטים אחרים בעלי תפקיד רלוונטי היו ברנרדו רולנד דה מיוטה (קונסול ספרד בפריז), חוסה רוחאס מורנו (שגריר בבוקרשט), מיגל אנגל דה מוגירו (דיפלומט בשגרירות בבודפשט), סבסטיאן רומרו רדיגאלס (קונסול באתונה), חוליו פלנסיה טובאו (דיפלומט בשגרירות בסופיה), חואן שוורץ דיאז פלורס (קונסול בווינה) וחוסה רואיס סנטלה (דיפלומט בשגרירות בברלין).

סרביה

ערך מורחב – השואה בסרביה

לאחר הפלישה ליוגוסלביה, המדינה נכבשה על ידי גרמניה וחלק מהאזורים נכבשו על ידי איטליה, הונגריה, בולגריה ואלבניה והתקיימה גם המדינה העצמאית של קרואטיה. לאחר מסע הפצצה על ערי סרביה הגדולות, התקיים משטר בובות גרמני בראשות מילאן נדיץ', שיחד עם הצבא הגרמני וכוחות הכיבוש רדפו את היהודים בסרביה, באזור ווביובינה הכבושה בהונגריה ובשטח שהיה בידי האוסטאשה. יהודים סרבים שלא הועברו למחנות ריכוז בגרמניה נרצחו או במחנות הריכוז הנאציים בתוך סרביה (כגון מחנה הריכוז צרווני קרסטו ומחנה הריכוז באנייצה) או הועברו למחנה הריכוז יאסנובאץ שהיה בשליטת האוסטאשה, ונרצחו שם. יהודים שחיו באזורים הכבושים בהונגריה עמדו בפני הוצאות להורג המוניות, והידוע לשמצה ביותר היה הטבח בדרום באצ'קה.

אזרחים סרבים היו מעורבים בהצלת אלפי יהודי יוגוסלביה בתקופה זו. מרים שטיינר-אביעזר, חוקרת יהדות יוגוסלביה וחברה בוועד הגויים הצדיקים של יד ושם קובעת: "הסרבים הצילו יהודים רבים. בניגוד לתדמית הנוכחית שלהם בעולם, הסרבים הם עם ידידותי, נאמן שלא יפקיר את שכנים." נכון לשנת 2017 יד ושם מכיר ב-135 סרבים כחסידי אומות העולם, המספר הגבוה ביותר מכל מדינות הבלקן.[29]

פולין

ערך מורחב – שואת יהודי פולין

בפולין הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה מאוד, ולדברי ההיסטוריון נורמן דייוויס, יהודים רבים יותר נהרגו והוצלו בפולין מאשר בכל מדינה אחרת. בדרך כלל נתון הניצולים נע בין 100,000–150,000. האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ מנציחה 600,000 יהודים נרצחים ו-1,500 פולנים שניסו להציל יהודים. אלפים בפולין זכו לכבוד חסידי אומות העולם על ידי יד ושם, המהווים את הקונטיננט הלאומי הגדול ביותר. מרטין גילברט כתב כי "פולנים שסיכנו את חייהם להצלת היהודים הם אכן היוצא מן הכלל. אך ניתן היה למצוא אותם בכל פולין, בכל עיירה וכפר."

במהלך הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, פולין הייתה המדינה היחידה שבה כל עזרה הניתנת לאדם בעל אמונה או מוצא יהודי הייתה עונשה על ידי מוות. עם זאת, 6,532 גברים ונשים (יותר מכל מדינה אחרת בעולם) הוכרו כמצילים על ידי יד ושם בישראל.[1]

פולין בתקופת השואה של מלחמת העולם השנייה הייתה בשליטה מוחלטת של האויב. בתחילה מחצית פולין נכבשה על ידי הגרמנים, כמו גם גנרלגוברנמן ונציבות הרייך אוסטלנד. והחצי השני על ידי הסובייטים, יחד עם השטחים של היום בלארוס ואוקראינה. רשימת האזרחים הפולנים שהוכרה רשמית כוללת 700 שמות של אלו שאיבדו את חייהם בזמן שניסו לעזור לשכניהם היהודים. היו גם קבוצות, כמו ארגון ז'גוטה הפולני, שנקטו בצעדים דרסטיים ומסוכנים להצלת קורבנות.

יהודים נעזרו גם בדיפלומטים מחוץ לפולין. קבוצת Ładoś הייתה קבוצה של דיפלומטים פולנים ופעילים יהודים שיצרו בשווייץ מערכת בלתי חוקית בעזרתה של אמריקה הלטינית דרכונים שמטרתם לעזור לאלפי יהודי אירופה לחמוק מן השואה.[30] כ-10,000 יהודים קיבלו דרכונים כאלה, מתוכם מעל 3,000 ניצלו.[31] יהודים רבים קיבלו עזרה על ידי הנריק סלביק, בכך שהעניק להם דרכונים פולניים.

פורטוגל

היסטוריונים מעריכים כי עד מיליון פליטים נמלטו מהנאצים דרך פורטוגל במהלך מלחמת העולם השנייה, מספר מרשים בהתחשב בגודל אוכלוסיית המדינה באותה תקופה (כ-6 מיליון). ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו דה אוליביירה סלזאר התיר לכל הארגונים היהודים הבינלאומיים – HIAS, HICEM, ועדת ההפצה היהודית האמריקאית, הקונגרס היהודי העולמי וועדות הסיוע היהודיות הפורטוגליות – להתבסס בליסבון. בשנת 1944, בהונגריה, בעודם מסכנים את חייהם, הדיפלומטים קרלוס סמפאיו גארידו וקרלוס דה ליז (אנ'), בתיאום עם סלזאר סייעו ליהודים רבים להימלט מהנאצים ובעלי בריתם ההונגרים. ביוני 1940, כשפלשה גרמניה לצרפת, קונסול פורטוגל בבורדו, ארישטידש דה סוזה מנדש הוציא אשרות, ללא הבחנה, לאוכלוסייה היהודית מבלי לבקש הרשאות קודמות מליסבון כפי שהיה אמור לעשות. לא ניתן לקבוע את מספר הויזות שהונפקו על ידי סוזה מנדש. פורטוגלים נוספים שנמנו על הצלת יהודים במהלך המלחמה הם פרופסור פרנסיסקו פאולה לייט פינטו ומשה בן-שבת אמזאלג, יהודי מסור ותומך בסלזאר שעמד בראש הקהילה היהודית בליסבון במשך יותר מחמישים שנה (משנת 1926 עד 1978). לייט פינטו, מנכ"ל הרכבות הפורטוגזיות, יחד עם אמזאלג, ארגנו כמה רכבות שהגיעו מברלין ומערים אחרות, עמוסות בפליטים יהודים.[32]

פינלנד

ממשלת פינלנד סירבה בדרך כלל לגרש את יהודי פינלנד לגרמניה. נאמר כי פקידי ממשל פיניים אמרו לשליחי גרמניה כי "אין לפינלנד שום בעיה יהודית". עם זאת, המשטרה החשאית ה-ValPo גירשה בשנת 1942, 8 יהודים שהיו פליטים שביקשו מקלט בפינלנד. יתר על כן, נראה מאוד סביר כי פינלנד גירשה שבויי מלחמה סובייטים, ביניהם מספר יהודים. אולם רוב היהודים הפינים הוגנו על ידי הלחימה המשותפת של הממשלה עם גרמניה. אנשיהם הצטרפו לצבא הפיני ונלחמו בחזית.

האדם הפיני הבולט ביותר שהיה מעורב בסיוע ליהודים היה אלגות' ניסקה (אנ') (1888–1954). בסך הכל זייף ניסקה דרכונים עבור 48 יהודים במהלך שנת 1938 והרוויח 2.5 מיליון מארק פיני (890,000 דולר או 600,000 פאונד בכסף של היום) תמורתם. ידוע שרק שלושה מהיהודים שרדו את השואה ואילו עשרים נתפסו. גורלם של עשרים וחמישה האחרים אינו ידוע.[33]

צרפת

ערך מורחב – שואת יהודי צרפת

האב מארי-בנואה היה צרפתי מהמסדר הקפוצ'יני שסייע להבריח כ-4000 יהודים מן הנאצים בדרום צרפת ובהמשך הוכר על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם. בעיירה הצרפתית לה שמבון-סור-ליניון הגנו גם כן על כמה אלפי יהודים, והוא אחד משני יישובים שהוכרו באופן קולקטיבי כחסידי אומות העולם. הדיפלומט הברזילאי לואיס מרטינס דה סוסה דנטאס הוציא אשרות דיפלומטיות ברזילאיות באופן בלתי חוקי למאות יהודים בצרפת של וישי והציל אותם ממוות כמעט בטוח. סי קאדור בן גבריט ראש הדת של המרכז האיסלאמי בצרפת, סייע ליותר מאלף יהודים על ידי מסירת תעודות זהות מזויפות ליהודי פריז במהלך הכיבוש הגרמני בצרפת. הוא גם הצליח להסתיר משפחות יהודיות רבות בחדרי מסגד בפריז וכן במגורים ובאזורי תפילת הנשים. אף על פי כן, לא הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.[34]

מנהיגים ודיפולמטיים

הדיפלומט השוודי ראול ולנברג ועמיתיו הצילו עד 100,000 יהודים הונגרים בכך שסיפקו להם תעודות דיפלומטיות.

מנהיגים דתיים

  • פיוס השנים עשר - הטיף נגד גזענות באנציקליקה. השתמש ברדיו הוותיקן כדי להוקיע את רציחות הגזע ונגד האנטישמיות. פעל באופן ישיר אל מול פקידי הציר על מנת להפסיק את גירוש היהודים. פתח את מקדשי הוותיקן ליהודי רומא במהלך הפלישה הנאצית.[6][7]
  • יוחנן העשרים ושלושה - הבריח מספר רב של יהודים קרואטים, בולגרים והונגרים על ידי סיוע להגירה שלהם לפלסטין. יוחנן העשרים ושלושה ירש את פיוס ה-12 בתפקיד האפיפיור, ותמיד אמר שהוא פעל על פי פקודותיו של פיוס ה-12 במעשיו להצלת יהודים.
  • פייר-מארי ז'רלייה - קרדינל קתולי צרפתי שסירב למסור ילדים יהודים על ידי כך ששמר עליהם בבתים קתוליים.
  • אלויזיה סטפינאץ - הארכיבישוף מזאגרב שגינה את מעשי הזוועה של הקרואטיים נגד הסרבים והיהודים, והוא עצמו הציל קבוצת יהודים. הוא הכריז בפומבי באביב 1942 כי "אסור להשמיד צוענים ויהודים והם אינם שייכים לגזע נחות".
  • פאבל גוידיץ' - כומר רוסיני, שמחה על רדיפת יהודי סלובקיה. גוידיץ' הוכרז על ידי הכנסייה והוכר על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.[40]
  • אנג'לו רוטה - שגריר הוותיקן בהונגריה. מחה באופן אקטיבי על התעללות ההונגרית בהיהודים, ועזר לשכנע את האפיפיור פיוס ה-12 לשדל את מנהיג הונגריה מיקלוש הורטי להפסיק את גירושם. הוא הוציא דרכונים ליהודים ו-15,000 מקומות מחסה. הוא הקים "גטו בינלאומי", הכולל יותר מ-40 בתים בטוחים המסומנים על ידי הוותיקן וסמלים לאומיים אחרים. 25,000 יהודים מצאו מקלט בבתים הבטוחים הללו. במקומות אחרים בעיר הסתירו מוסדות קתוליים עוד כמה אלפי יהודים.[41]
  • מטילדה גטר - אחת האחיות פרנציסקניות למשפחת מרי (אנ') עזרה ליהודים להימלט מגטו ורשה. המנזר של גטר חילץ יותר מ-750 יהודים.
  • אלפרד דלפ - כומר ישועי שעזר ליהודים לברוח לשווייץ בזמן שהיה רקטור כנסיית גאורגיוס הקדוש בשכונת בוגנהאוזן במינכן. היה גם חלק מחוג קרייזאו. הוצא להורג ב-2 בפברואר 1945 בברלין.
  • רופינו ניקאצ'י - כומר שנתן מקלט לפליטים יהודים באסיזי, איטליה, מספטמבר 1943 עד יוני 1944.
  • ברנהרד ליכטנברג - כומר קתולי גרמני בקתדרלת ברלין. נשלח לדכאו משום שהתפלל למען היהודים בתפילת הערב.
  • שרה שלקהאזי - נזירה קתולית הונגרית שהגנה בבודפשט על כ-100 יהודים.
  • הארכיבישוף דמסקינוס - ארכיבישוף אתונה בתקופת הכיבוש הגרמני. הוא מחה רשמית על גירוש יהודים והורה בשקט בכנסיות שבסמכותו להוציא תעודות טבילה נוצריות מזויפות ליהודים שנמלטו מהנאצים. אלפי יהודים יוונים באתונה ובסביבתה יכלו לפיכך לטעון שהם נוצרים וכך ניצלו.
  • המטרופוליט סטפן - הבישוף של סופיה והאקזרך של בולגריה, ביוזמתו תמכו באופן פעיל על דימיטר פשב ונגד ממשלת בולגריה לבטל את הגירוש של 48,000 יהודי בולגריה.
  • כריסוסטומוס דימיטריו - הבישוף של זקינתוס שזייף מסמכים לאחר כניעת איטליה לגרמניה. כתוצאה מכך, כל 275 יהודי המקום ניצלו.
  • אנדריי שפטיצקי - היה ארכיבישוף מטרופוליטני, שפטיצקי נתן מחסה למאות יהודים בביתו ובמנזרים היוונים הקתוליים. הוא גם פרסם את המכתב הפסטורלי "לא תרצח", כדי למחות על זוועות הנאצים.
  • מגדה ואנדרה טרוקמה - כומר צרפתי רפורמי ואשתו שהובילו את תנועת הכפר לה שמבון-סור-ליניון שהצילה 3,000-5,000 יהודים.
  • יליזבטה סקובצובה - נזירה אורתודוקסית רוסית שניהלה מקלט לאלכוהוליסטים, למכורים לסמים ולחסרי בית. המקלט היה פתוח גם לפליטים שברחו מברית המועצות. בשלוש השנים הראשונות למלחמה היא לקחה גם כמה מאות יהודים מחשש לרדיפה. היא נפטרה במחנה הריכוז ראוונסבריק בסוף המלחמה, לאחר כמעט שנתיים במחנה. סקובצובה הוכרה על ידי הכנסייה האורתודוקסית המזרחית כקדושה והיא זכתה בתואר חסידת אומות העולם על ידי יד ושם.

אחרים

אוסקר שינדלר, הציל 1,200 יהודים בכך שהעסיק אותם במפעליו.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל השואה הוא שער לכל הנושאים בוויקיפדיה הקשורים בשואה. בפורטל נמצאים קישורים לנושאי משנה, כגון, קישורים לערכים בנוגע למהלך האירועים, קישורים לערכי דמויות יהודיות בשואה, קישורים לערכי מרידות ופעולות הצלה בשואה, וקישורים לערכי מחנות וגטאות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Names of Righteous by Country | www.yadvashem.org, statistics.html (באנגלית)
  2. ^ ג'ובאני פלטוצ'י, באתר db.yadvashem.org
  3. ^ האב פייר-מארי בנואה, באתר benoit.html
  4. ^ British nuns who saved wartime Jews on path to sainthood, The Independent, ‏23 באוקטובר 2011 (באנגלית)
  5. ^ Italy | www.yadvashem.org, italy-background-history.html (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Summi Pontificatus, web.archive.org, ‏5 ביוני 2013
  7. ^ 7.0 7.1 Encyclopædia Britannica's Reflections on the Holocaust, web.archive.org, ‏28 באפריל 2007
  8. ^ Hitler's Pope? | The American Spectator | USA News and PoliticsThe American Spectator | USA News and Politics, The American Spectator | USA News and Politics (באנגלית)
  9. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Albanians saved Jews from deportation in WWII | DW | 27.12.2012, DW.COM (באנגלית)
  10. ^ ריאיון עם דריטה וסלי (אשתו של רפיק), באתר "כאן ביתי"
  11. ^ 1937: Jewish Albanians gain a foothold, Haaretz.com (באנגלית)
  12. ^ Bulgaria, web.archive.org, ‏16 באוגוסט 2012
  13. ^ ביום שני יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לוולדימיר קורטב מבולגריה, באתר 24-june-2010-09-15.html
  14. ^ DPG Media Privacy Gate, myprivacy.dpgmedia.nl
  15. ^ The Righteous Among The Nations, The Righteous Among The Nations
  16. ^ חרטראודה וייסמילר-מאייר - פעילותה להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם, באתר יד ושם
  17. ^ יאן זווארטנדיק, באתר zwartendijk.html
  18. ^ Caecilia Antonia Maria Loots - Stories of Women Who Rescued Jews During the Holocaust - Righteous Among the Nations - Yad Vashem, יד ושם
  19. ^ Pritchard, Marion, The Jewish Foundation for the Righteous (באנגלית)
  20. ^ ROAR Collective, On this day in 1941: anti-Nazi February strike in Holland, ROAR Magazine (באנגלית)
  21. ^ Nine Waves of Refugees in the Philippines, web.archive.org, ‏24 ביולי 2018
  22. ^ Η Απίστευτη Ιστορία των Εβραίων της Ζακύνθου – Μνήμη Ολοκαυτώματος, ΙΣΡΑΗΛ: ΘΥΜΑ ΤΡΟΜΟΚΡΑΤΩΝ ΚΑΙ ΜΜΕ, ‏7 בינואר 2010 (ביוונית)
  23. ^ David G. Goodman, Masanori Miyazawa, Jews in the Japanese Mind: The History and Uses of a Cultural Stereotype, Lexington Books, 2000, מסת"ב 978-0-7391-0167-4. (באנגלית)
  24. ^ צ'יאונה סמפו סוגיהארה | האומץ לסרב | נושאים ותופעות | מפעל ההכרה בחסידי אומות העולם, באתר www.yadvashem.org
  25. ^ Viktorija Sakaitė. Lietuvos dvasininkai – žydų gelbėtojai, genocid.lt
  26. ^ שרגא הר גיל, מציל יהודים מקובנו, מעריב, 24 בדצמבר 1969
  27. ^ הצלת יהודי ליטא
  28. ^ אתר יד ושם
  29. ^ Spisak pravednika medju narodima, www.makabijada.com
  30. ^ Lista Ładosia: nazwiska 3262 Żydów objętych tzw. „akcją paszportową" - Instytut Pileckiego, instytutpileckiego.pl (בפולנית)
  31. ^ The unknown story of the Polish diplomats who saved Jews from the Nazis, הארץ (באנגלית)
  32. ^ Portugal: World War II & the Holocaust The virtual Jewish World.
  33. ^ Rikostarinoita historiasta: Salakuljettajien kuningas, yle.fi (בפינית)
  34. ^ Pyramide Distribution, Muslims Who Helped Save French Jews, The Forward (באנגלית)
  35. ^ Sosúa-News, www.sosuanews.com
  36. ^ Yad Vashem - Yad Vashem Magazine #31 - Page 1 - Created with Publitas.com, view.publitas.com (באנגלית)
  37. ^ El Salvador's Holocaust Hero, archive.ph, ‏10 בדצמבר 2012
  38. ^ Советское биологическое оружие: история, экология, политика, www.seu.ru
  39. ^ Just-powell.co.uk (באינדונזית)
  40. ^ Bishop Pavel Gojdic | www.yadvashem.org, gojdic.html (באנגלית)
  41. ^ Raoul Wallenberg | Diplomats, www.wallenberg.hu
  42. ^ First Arab Nominated for Holocaust Honor -- Beliefnet.com, web.archive.org, ‏2007-08-31
השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיות • רצח עם • מלחמת העולם השנייה • נאציזם • הגזע הארי • גרמניה הנאצית • המפלגה הנאצית • אדולף היטלר • הטלאי הצהוב • פרטיזן • חסיד אומות העולם • הצלת יהודים במהלך השואה
עד המלחמה
יהדות אירופה • אמנציפציה ליהודים • יהדות אשכנז • יהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוס • יידיש • שטעטל • הבונד • יהדות צ'כיה • יהדות גרמניה • ליל הבדולח • הסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריך • בורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופי • ועידת ואנזה • מחנה ריכוז • מחנה עבודה • מחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎ • צעדות המוות • ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה • תא גזים • קאפו • זונדרקומנדו • מבצע 1005 • מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושה • יודנראט • תנועות נוער יהודיות בשואה • גטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואה • ילדים בשואה • התנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריה • איטליה • אלבניה • אסטוניה • בולגריה • בלגיה • ברית המועצות • גרמניה • הולנד • הונגריה‏ • יוגוסלביה • יוון • לטביה‏ • ליטא • נורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניה • צרפת • קרואטיה • רומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריה • אתיופיה • לוב • מרוקו • תוניסיה • יהודי המזרח הרחוק • יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנר • קבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץ • אל נלך כצאן לטבח! • ספר עדות • תגובת העולם לשואה • ועידת ברמודה • סחורה תמורת דם • תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה • הבריגדה היהודית • הומור בשואה • תוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטים • שירות האיתור הבינלאומי • פוגרום קיילצה • תנועת הבריחה • ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל • גיוס חוץ לארץ • הסכם השילומים • ועדת התביעות • השפעות השואה • השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית • הדור השני לשואה • הרשות לזכויות ניצולי השואה • החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת" • מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפולין • פרח לניצול • זיכרון בסלון • דף עד • הכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברג • חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם • פריץ באואר • משפט אייכמן • הנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק) • שמואל ניסנבאום • אלי ויזל • אידה פינק • פאול צלאן • ז'אן אמרי‎ • אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילה • האנציקלופדיה של השואה • ארכיון "עונג שבת" • כרוניקה של גטו לודז' • מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואה • הנצחת זכר השואה • ארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארד • חנה ארנדט • יהודה באואר • כריסטופר בראונינג • ישראל גוטמן • דניאל גולדהגן • ראול הילברג • דב לוין • דן מכמן • דינה פורת • שאול פרידלנדר • איאן קרשו • חיה אוסטרובר • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31153345הצלת יהודים במהלך השואה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הצלת_יהודים_במהלך_השואה&oldid=2310514"