ילדים בשואה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
בתקופת השואה נספו בשל מעשי הנאצים ותוצאותיהם על פי הערכות כמיליון וחצי ילדים,[1] מתוכם כ-1.2 מיליון ילדים יהודים. עולמם של הילדים ובני הנוער בתקופת השואה הוא מן הטראגיים והאכזריים ביותר בתוך מציאות רווית כאב, אימה ורצח. מתוך העדויות, ספרי הזיכרונות, היומנים והמחקרים עולה כי מראשית ימיה של המדיניות האנטישמית של הנאצים, היה הדור הצעיר חשוף יותר מכל קבוצות הגיל האחרות בעם היהודי לסכנות ורדיפה.
בצד חוויות ומשברים של תמורה ושל התפתחות אישית והצורך בהסתגלות חברתית ופסיכולוגית שעוברים על בני נוער בגיל ההתבגרות תפסה מלחמת העולם השנייה את הנוער היהודי כמי שעומדים בפני מאבקים ובפני התמודדויות מסוג חדש, חסר תקדים. בשבר הגדול שפקד אותם עם הכליאה בגטאות, עם הרעב, עם הדיכוי ועם משטר הטרור מצאו עצמם בני הנוער מול מציאות בלתי מוכרת ובלתי מובנת. המצב החדש והשינוי הנורא בחיי הפרט, המשפחה והקהילה העמידו את הנערים והנערות היהודים בפני ניסיון קשה מנשוא.
אפליית ילדים יהודים בבתי הספר בגרמניה
באפריל 1933, סמוך לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלה הפרדה בבית הספר הציבוריים. זאת, כאשר נחקק "החוק נגד הצפיפות בבתי הספר הגרמניים", ונקבעה הגבלה המאפשרת רק ל-1.5% מהילדים היהודים להירשם לבתי ספר ציבוריים. זה יצר בעיה משום ש-5% מהילדים בגרמניה היו ממוצא יהודי. הבעיה המשיכה להחמיר כאשר בבתי הספר הגרמניים החלה אריזציה, וילדים יהודים נדרשו "ללמוד" ממקורות שונים מאשר מחבריהם לכיתה. הם גם זכו לציונים גרועים יותר מעמיתיהם האריים, גם אם העבודה שלהם הייתה טובה יותר. הילדים היהודים לא הורשו להשתתף במרבית הפעילויות של בית הספר, דבר שגרם לרבים מהם להרגיש שהם מנותקים, ולהפרדה בין ילדים יהודים לחבריהם שאינם יהודים. ככל שהזמן חלף, רוב המורים החלו להתלהב יותר מהנהגת כללי הנאציזם, ועברו מלהיות שקטים באמונתם, לשימוש במונחים אנטישמיים בכיתה. היחס הגרוע כלפי ילדים יהודים היה נפוץ יותר בבתי הספר הכפריים, אך אפילו בערים הגדולות הם נתקלו באיבה ממוריהם ומחבריהם לכיתה. היחס כלפי התלמידים יהודים גרם להם להרגיש שונים מחבריהם לכיתה, והיו לכך השפעות שונות על משפחות שונות. חלק מהילדים החלו לעזוב את בתי הספר שלהם ללא אישור במהלך דיבורי שנאה בכיתות שלהם. אחרים ניסו להשתלב ללא הצלחה. חלק מההורים הוציאו את ילדיהם מבית הספר. הורים רבים הזדעזעו לגלות כי ילדיהם הותקפו רגשית ופיזית על ידי חבריהם לכיתה ועל ידי מוריהם בשל היותם יהודים. בעקבות הרדיפות החלו להיפתח בתי ספר יהודיים, והקהילה היהודית אהבה את הרעיון שילדיהם ילמדו שם ללא חשש מרדיפות. בשנת 1932 (שנה לפני עליית הנאצים לשלטון) רק 14% מהילדים היהודים למדו בבתי ספר פרטיים, מספר זה עלה ל-52% בשנת 1936. בעוד שהורים רבים היו מאושרים שהתאפשר לילדיהם ללמוד ללא אפליה ורדיפה, חששו הורים רבים שזה הרצון הנאצי האמיתי, הפרדת הקהילה היהודית מהקהילה הארית.
יומנים אישיים
מבין סוגי הכתיבה השונים שנכתבו על תקופת השואה מהווים יומני השואה כלי תיעודי בעל חשיבות ראשונה במעלה. היומנים נוגעים באופן ישיר ובלתי מעובד במציאות.
בחקר תקופת הכיבוש הנאצי, שבה הוגבלה האפשרות לחופש הביטוי והידיעות על המתרחש בתוך הגטאות היו מצומצמות ומקוטעות, הפכו היומנים למכשיר מרכזי בשחזור ובהבנת עולמו של הפרט היהודי הסגור בגטו. היומן האישי מהווה כלי ביטוי עיקרי בעולמם של בני נוער כמו גם של מבוגרים באותם ימים. הוא שימש ערוץ פרטי לגילוי חוויות ומראות, לפורקן רגשי נוכח המצב ודרך נוספת לתאר את תעתועיו האכזריים תחת עול של דיכוי ורדיפה. בדיעבד, היומן הפך לתעודה היסטורית המנציחה בדרך אותנטית את עולמם של היהודים על סף רציחתם.
יומנים מפורסמים
- יומנה של אנה פרנק מהולנד זכה לפרסום עולמי. יומן זה מתאר את חייה של נערה החיה בדירת מסתור עם בני משפחתה ובני משפחה נוספת באמסטרדם.
- יומנה של מרי ברג, שנכנסה לגטו ורשה בעודה נערה בת 15 ושהתה בו קרוב לשנתיים, עד שהועברה לכלא פאוויאק הסמוך לגטו, וזכתה להנצל ולצאת מפולין בראשית 1943. ביומנה של מרי ברג ניכרים היטב התמורות שחלו בחייהם של בני הנוער בגטאות. על אף שהצליחו מרי ובני משפחתה להיות מוחלפים בנתינים גרמנים, היא מצליחה לתאר את תהליך ההתפרקות של בני הנוער ממסגרות החיים המוכרות של טרם מלחמה. אחת המסגרות הבולטות שבהם התחוללו שינויים היא המשפחה ומעמדו של הנער בתוכה.
- יומנו של הנער יצחק רודאשבסקי. הנער יצחק, שתיאר בלשון דווייה ורבת רגש את קורותיו בגטו, נספה לאחר שחוסל גטו וילנה בחודש ספטמבר 1943 וגורש יחד עם שאר תושבי הגטו למחנות באסטוניה.
- יומנה של תמרה לזרסון מגטו קובנה. תמרה שבאה מבית יהודי מתבולל מתארת באמונה את התהליך האישי שעברה עם גילוי זהותה היהודית נוכח החורבן והרדיפות בגטו.
- יומנה של הלגה דן נערה יהודייה הולנדית, שסיפור ימיה האחרונים תחת השלטון הנאצי, נכתב ביומנה בשנת 1943 ונתגלה רק ב-19 באוקטובר 2004.
- יומנו של משה זאב פלינקר המגולל את מחשבותיו של נער יהודי דתי הרואה את רדיפות העם היהודי על ידי הנאצים באור דתי-היסטורי.
- יומנו של יז'י אורמן, ככל הנראה אחד הילדים הבודדים ששלחו יד בנפשם בזמן השואה, כשנה לפני תום המלחמה. היומן פורסם מחדש יחד עם יומנה של אימו סופי.[2]
- יומנה של אווה היימן, נערה יהודיה מהונגריה, שלא שרדה את שואת יהודי הונגריה, אותו כתבה בשנת 1944, והוא מתאר מנקודת מבטה, את 3 החודשים האחרונים בחייה. בהשראתה החל מיזם הסטורי של אווה, שהועלה בערב יום השואה תשע"ט.
- יומנה של רבקה ליפשיץ, נערה מתבגרת יהודייה פולנייה, שכתבה יומן אישי בעת שהותה גטו לודז' בשואה בפולין.
על היומנים שנכתבו על ידי הנערים כתב ההיסטוריון ישראל גוטמן את הדברים הבאים:
היומנים המרגשים הללו הם תעודה אנושית מרשימה, ואחדים מהם אף מתעלים לרמה ספרותית ראויה לציון. ביומנים הללו מגלים הכותבים את נבכי נפשם, ובוקעת מהם זעקה כלפי בני האדם וכלפי העולם שהסיר חסותם מהם והפקירם בידי זרים, שכוונותיהם ומזימותיהם בלתי מובנות.
השינוי שחולל הכיבוש הנאצי באוכלוסייה היהודית במזרח אירופה היה מיידי. עם כניסתם של הגייסות הגרמניים לשטחים הכבושים היו היהודים הראשונים שחשו באופן בוטה את נחת זרועם של הכובשים שהתבטאה בפעולות אלימות כלפיהם כמו גם בהתקנת חוקים ופקודות אשר שינו את מעמדם ואת מצבם הכלכלי. המצב הלך והחמיר עם סגירת היהודים בגטאות, שם ניכרו השבר והחורבן ביתר שאת. היומנים שנכתבו באותה תקופה מתארים את חיי היום יום של היהודים במצוקתם ואת השפעתם המצטברת של הנגישות והדיכוי על אורח החיים של הכלואים בגטו. יומנים של בני הנוער הציגו זווית ראייה נוספת, זו של נערים ונערות בתקופת התבגרותם תחת עול של רדיפה וחרדה מפני העתיד.
שיעורי הישרדות
בפולין שרדו את השואה בערך אחד מעשרה יהודים, כלומר 380,000 מתוך 3.3 מיליון. לעומת נתון זה, מבין הילדים היהודים שרדו בערך אחד ממאה, כלומר כמה אלפים מתוך מאות אלפים.[3][4][5][6]
ראו גם
- בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
- מריאן כהן
- הניו ז'יטומירסקי
- ילדי איזיו
- רשימת ילדים בשואה שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
- בלוק 31
- פרדי הירש
- דיטה קראוס
לקריאה נוספת
- מירה קני-פז (עורכת), רק הילדות אינה מזדקנת: בשואה היינו ילדים, ירושלים: הוצאת כרמל, 2012.
- חנן אלשטיין (עורך), ילדי המלחמה 1944–1948: ילדים מספרים על השואה, ספרי עליית הגג/ידיעות ספרים, 2014.
- בעז כהן (עורך), הנשמע קולם? עדויות מוקדמות של ילדים ניצולי שואה, הוצאת מאגנס, 2016.
ספרי זיכרונות של מי שהיו ילדים בתקופת השואה ממשיכים להתפרסם גם שישים שנה לאחר מכן.
- אברם ציטרין, נער כותב בין החומות - מחברות מגטו לודז', ספרי יד ושם.
- אסתר אייזן, אמי תפרה כוכבים, ספרי יד ושם, 2004.
- בן אברהם, להיות חופשי - נער בגטו לודז' ובמחנות, ספרי יד ושם.
- מרים בריק נקריץ, בדרכי החיים - ילדות בזהות ארית בין הכפריים, ספרי יד ושם.
- אלונה פרנקל, ילדה, הוצאת מפה, 2004.
- צילה ליברמן, צלינקה, ספרי יד ושם.
- מלכה אדלר, איצ'ו וברנרד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
- יוסף ז'מיאן, מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים מוסד ביאליק
- הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. אוטוביוגרפיה, העוסקת גם בילדותו במחנה הריכוז בוכנוואלד.
- משה פלינקר, הנער משה, ספרי יד ושם.
- השופט דוד פרנקל "מברגן בלזן לירושלים - שואה ומשפט", הוצאת "בית העדות", בשיתוף יד-ושם, ירושלים, 2010, אוטוביוגרפיה, העוסקת, בין היתר, בילדים במחנות ריכוז ובמחנות ההשמדה.
- ד"ר לנה קיכלר-זילברמן, מאה ילדים שלי.
- ד"ר לנה קיכלר-זילברמן, אנו מאשימים.
- שרה קיסנר הפקדון
- שרה פלגר-זיסקינד, העטרה שאבדה - ספר על ילדותה בגטו לודז', במחנה ההשמדה אושוויץ ובמחנות עבודה - הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- צלם אנוש, אוטוביוגרפיה בהוצאת פרדס מאת ניצול השואה שלום וייס, בה הוא מתאר את ילדותו בהונגריה לפני השואה ובתקופת השואה, באושוויץ ובמחנות אחרים.
- ניצה דורי (2020). משחקים וצעצועים של ילדים בשואה כפי שהם משתקפים בחמישה ספרי ילדים בעברית. אתר דעת כתב עת וירטואלי לענייני חינוך והוראה, 16. http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=2&id=1860
קישורים חיצוניים
- מאגר המידע ילדים בשואה, עדויות בהיסטוריה וסיפורי חיים
- ד"ר אמונה נחמני גפני, הצלת ילדים יהודיים בידי פולנים בתקופת השואה
- אגודת עלומים, אגודה של ילדים שהוסתרו בצרפת בתקופת השואה
- ילדים בשואה באתר גלים
- יום הזיכרון לשואה ולגבורה, 2009, בסימן ילדים בשואה, באתר יד ושם
- חפצים המספרים את סיפוריהם של ילדים בשואה, באתר יד ושם
- ילדים בגטו וילנה באתר יד ושם
- פרופ' דליה עופר ילדים בשואה
- נחום בוגנר, הצלת ילדים יהודים במנזרים בתקופת השואה, באתר יד ושם
- פעילות חינוכית בנושא ילדים ובני נוער בתקופת השואה, באתר יד ושם
דפנה ארד, הדובי, המונופול והבובות, ששרדו בשואה יחד עם הילדים ששיחקו בהם, באתר הארץ, 28.09.2014- א. דורף, אם יהודיה בבלגיה דורשת בדין את ילדה, הבוקר, 17 בפברואר 1950
הערות שוליים
- ^ ילדים בשואה, באתר "יד ושם"
- ^ חנן גרינווד, "אני לא סופר, אני אפילו לא מבוגר. אני רק ילד", באתר ישראל היום, 24 באפריל 2019
- ^ אתר יד ושם
- ^ מאמר של דליה עופר - Holocaust Survivors as Immigrants: The Case of Israel and the Cyprus Detainees, Modern Judaism, Vol. 16, No. 1 (Feb., 1996), pp. 1-23 (23 pages), Published By: Oxford University Press
- ^ ועידת התביעות נוקבת במספר 69,000 (מקור), אך מספר זה כולל גם רפטריאנטים - יהודים שברחו לברית המועצות בתקופת השואה ושבו לפולין אחריה - ואחרים.
- ^ נחום בוגנר (בחסדי זרים, ע' 17) נוקב במספר 28,000 ילדים ששרדו את השואה, מתוכם 5,000 בפולין.
33776564ילדים בשואה