הטרנספורט העשרים
הטרנספורט העשרים היה רכבת שילוח שיצאה מבלגיה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית ב-19 באפריל 1943 ובה יהודים מקהילת בלגיה שהובלו אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. במהלך הנסיעה הצליחו שלושה אזרחים בלגים לעצור את הרכבת ולמלט ממנה אנשים. פעולה זו נחשבת לפעולת המילוט החיצונית היחידה מרכבת שילוחים בתולדות השואה.
רקע
בקיץ של שנת 1942, החל שלטון הכיבוש הגרמני בבלגיה לשלח את יהודי בלגיה אל מחנות ההשמדה במסגרת תוכנית הפתרון הסופי. רכבות השילוחים יצאו ברובן מן העיר מכלן, שבה הקימו הגרמנים את מחנה מכלן לשם ריכוז היהודים לפני הסעתם אל מותם במזרח אירופה, אך מקצת מן היהודים הבלגים נשלחו למחנות ההשמדה דרך מחנה הריכוז הצרפתי דראנסי. השילוחים ממכלן נמשכו עד לחודש יולי 1944. מתיעוד גרמני שנשתמר, ידוע כיום כי בסך הכל יצאו מהעיר בתקופת השילוחים 28 רכבות משלוח ועליהן 25,257 יהודים, מהם 5,093 ילדים, וכן 352 צוענים. רק כ-1,200 מאלו נותרו בחיים בתום המלחמה.
הבריחה מן הטרנספורט
רכבת המשלוח העשרים יצאה ממכלן ב-19 באפריל 1943, התאריך בו פרץ מרד גטו ורשה. על הרכבת היה מספר גדול במיוחד של אסירים - 1,631 נשים, גברים וילדים. אפשר שבעקבות ניסיונות של אסירים לברוח מרכבות שילוח בבלגיה בעבר, הייתה זו רכבת השילוח הראשונה שהורכבה מקרונות משא שבה הותקן תיל דוקרני על גבי חלונות הקרונות במטרה להקשות על הבריחה ממנה (הטרנספורטים הקודמים הורכבו מקרונות נוסעים מחלקה שלישית רגילים עם ספסלי עץ). לראשונה כלל הטרנספורט גם קרון "מיוחד", Sonderwagen, בה הוכנסו 19 אסירים (18 גברים ואישה אחת) שהיו חברי מחתרת או "קופצים" מטרנספורטים קודמים. אנשי ה"רשימה המיוחדת" סומנו בגב בגדם בצלב בצבע אדום, על מנת להבטיח את השמדתם עם הגיעם לאושוויץ. מיקום הקרון שלהם נקבע כלפני אחרון, אחריו היה קרון חייל הליווי. אף על פי כן, הצליחו שלושה יהודים להימלט מקרון זה, אדם רביעי נורה ונהרג.[דרוש מקור]
ליד המסילה המתינו שלושה סטודנטים, חברי המחתרת הבלגית – יורה ליבשיץ,[1] רובר מייסטריו[2] וז'אן פרנקלמון (Jean Franklemon) – במטרה למלט אסירים מהרכבת. הם היו חמושים באקדח ומצוידים בפנס שנעטף בנייר אדום, על מנת לחקות איתות אזהרה. כאשר הייתה הרכבת על המסילה ממכלן ללוון, בין העיירות בורטמרבק (Boortmeerbeek) והאכט (Haacht), הצליחו השלושה לעצור את הרכבת, כנראה בהטעיה באמצעות הפנס האדום. מייסטרו פתח את דלת אחד הקרונות ומספר אנשים נמלטו ממנו - 17 לפי גרסה אחת[3] וחמישה לפי גרסה אחרת[4]. במקביל, וללא קשר לפעולת השלושה, קפצו מן הרכבת אנשים רבים נוספים, שהצליחו לפתוח דלתות בקרונות למרות התיל הדוקרני. בסך הכול נמלטו מן הרכבת 231 איש.
חיילי הליווי הגרמנים של הרכבת פתחו באש והרגו עשרים ושישה מן הבורחים. תשעים נוספים נתפסו ונשלחו בהמשך למחנות ההשמדה, אך 115 אנשים – הצעיר בהם היה שמעון גרונובסקי, בן 11 – הצליחו לברוח. מאותה רכבת ברחה גם רגינה קרוכמל, בת 18, אשר ניסרה את סורגי העץ של אשנב הקרון בו נמצאה באמצעות סכין לחם וקפצה מהרכבת. גרונובסקי וקרוכמל נותרו בחיים בסיום המלחמה[4].
לאחר הבריחה
ב-22 באפריל 1943 הגיע הטרנספורט העשרים למחנה אושוויץ בירקנאו. לפי מקור אחד, נותרו בו 1,551 נוסעים[4]. מספר זה איננו מתיישב עם הרישום של מספר הנוסעים המקורי בטרנספורט (1,631) ועם מספר הבורחים (231).
הגרמנים ערכו בנוסעי הטרנספורט סלקציה. נראה ש-521 מהם נלקחו לעבודת כפייה, שכן חולקו מספרי אסיר למספר זה של אנשים מהטרנספורט; 150 מהם נותרו בחיים בתום המלחמה. יתר הנוסעים נעלמו, וכנראה נרצחו במחנה.
בעקבות הבריחה תגברו הגרמנים את המשמר שהיה מלווה את רכבות השילוח עד הגיען אל הגבול הגרמני.
מסמך מרכז המידע אודות השואה של מוסד "יד ושם" מציין, כי פעולת המילוט על ידי שלושת הסטודנטים הייתה קטנה בהיקפה ובהצלחתה, אך גם הבריחות האחרות מרכבת זו נקשרו אליה והיא הפכה לאגדה. לאגדה זו הייתה השפעה עוד בימי הכיבוש הגרמני, והיא עוררה גאווה בתנועות המחתרת. לאחר השואה היו שניסו לייחס את תכנון המבצע, ביצועו והיקפו לגורמים כאלו ואחרים[3].
בשנת 1993 הוסר הלוט מעל אנדרטה שהוצבה ליד תחנת הרכבת של בורטמרבק. היא מעלה את זכרם של קרבנות השואה בבלגיה ושל הפעולה לשחרור האסירים מהטרנספורט העשרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ההתקפה על רכבת המשלוח העשרים ממחנה מכלן לאושוויץ, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ ההתקפה על רכבת המשלוח העשרים ממחנה מכלן לאושוויץ, באתר יד ושם
- ^ פועלו של מייסטרו להצלת יהודים, באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 "בלגיה" באתר מרכז המידע אודות השואה, יד ושם, עמ' 9
- ^ 4.0 4.1 4.2 אתר "Transport XX" (אנגלית) - http://users.telenet.be/holocaust.bmb/eng/starten.htm.
