פרישטינה
 סמל פרישטינה | |
 | |
| מראה פרישטינה בלילה | |
| מדינה |
 קוסובו |
|---|---|
| חבל ארץ |
קוסובו |
| ראש העיר | שפנד אחמטי |
| שטח | 854 קמ"ר |
| גובה | 652 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 198,214 (2011) |
| ‑ במטרופולין | 465,186 |
| ‑ צפיפות | 661 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 42°40′N 21°10′E / 42.667°N 21.167°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.prishtina-komuna.org | |
פרישטינה (באלבנית: Prishtinë, בסרבית: Приштина או Priština) היא הבירה והעיר הגדולה ביותר של קוסובו. מרבית תושבי העיר הם אלבנים, כמו כן מתגוררים בעיר קבוצות של טורקים, סרבים, בני רומה ובוסנים. החזקה על העיר נתונה במחלוקת בין הרפובליקה של קוסובו, אשר הכריזה על עצמאותה ב-2008 וזכתה להכרה בינלאומית חלקית, לבין סרביה, שלא הכירה בעצמאות קוסובו.
העיר מהווה המרכז התרבותי, האדמיניסטרטיבי והכלכלי של אזור קוסובו. בעיר ממוקמת אוניברסיטת פרישטינה ופועל בה נמל התעופה הבינלאומי פרישטינה.
היסטוריה
בתקופת האימפריה הרומית הייתה ממוקמת עיר רומית גדולה בשם אולפיאנה כ-15 ק"מ דרומית למיקום הנוכחי של העיר. העיר נהרסה על ידי פושטים מהצפון, ושוקמה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.
העיר הנוכחית הוקמה לאחר נפילת האימפריה הביזנטית, ושגשגה בשל צומת הדרכים שהייתה במקום, אשר שימשה בסיס לכלכלת העיר.
בימי הביניים הפכה העיר לבירתו של מלך סרביה שטפן אורוש השני (1282-1321), ונותרה בירת המדינה הסרבית עד קרב קוסובו בשנת 1389 עת הצבא הצבא העות'מאני כבש את העיר. בתקופת השלטון העות'מאני, מרבית תושבי העיר התאסלמו.
בשנת 1912, בעקבות המאבק לעצמאות של אלבניה הפכה העיר לחלק מאלבניה החופשית, אולם בעקבות לחץ בינלאומי, הועברה העיר ל סרביה וב-1918 הפכה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. בתקופת מלחמת העולם השנייה סופחה העיר לאלבניה הגדולה שהייתה בשלטון איטליה הפשיסטית.
בשנת 1946 הפכה העיר לבירת האזור האוטונומי הסוציאליסטי של קוסובו שהיה חלק מיוגוסלביה. בין השנים 1953 ו-1999 גדלה אוכלוסיית העיר מ-24,000 תושבים לכ-300,000, בעיקר בשל הגירה מכפרי הסביבה לעיר. מרבית המהגרים לעיר היו ממוצא אלבני (האוכלוסייה האלבנית של העיר גדלה בתקופה זו מ-9,000 תושבים ל-76,000).
תושבי העיר האלבנים התנגדו לשלטון הקומוניסטי היוגוסלבי במהלך השנים. הפגנות סטודנטים שהחלו בבלגרד בשנת 1968 התפשטו גם לפרישטינה. המהומות דוכאו אולם חלק מדרישות המפגינים התקבלו וממשלתו של המרשל טיטו התירה להקים בעיר את אוניברסיטת פרישטינה בשנת 1970 - ובעקבותיה התאפשר חינוך מתקדם בשפה האלבנית בעיר (קודם לכן נאלצו האלבנים ללמוד בבלגרד בשפה הסרבית). כמו כן, הותר השימוש בדגל האלבני בעיר.
בעקבות צעדיו של נשיא סרביה סלובודן מילושביץ' ב-1990 להצר את הזכויות האוטונומיות של החבל, פרצו בעיר מהומות שהביא למשטר נוקשה בעיר - מרצי האוניברסיטה פוטרו, והאוניברסיטה נסגרה. כמחאה על הצעדים הקימה הליגה הדמוקרטית של קוסובו בעיר "ממשלת צללים" שברראשה עמד הסופר איברהים רוגובה, אשר סיפקה שירותי תרבות בשפה האלבנית, שירותים סוציאליים ואף שירותי בריאות לתושבים (שירותים שמומנו באמצעות תרומות). בעקבות מלחמת קוסובו שהחלה במרץ 1999 הוכרז על מצב חירום בעיר, ולאחר שכוחות נאט"ו הפציצו את יוגוסלביה, החלו צבא יוגוסלביה לירות בתותחים על שכונות העיר, ואף לגרש חלק מתושבי העיר האלבנים לרפובליקת מקדוניה. בעקבות הקרבות, ובעקבות לחץ של לאומנים אלבנים, מרבית תושבי העיר הסרבים ברחו מהעיר.[1]
העיר במאה ה-21
בעיר שוכן מוזיאון קוסובו שמבנהו שימש בין השנים 1945–1975 את צבא יוגוסלביה, ובין 1999–2002 שימש את סוכנות השיקום האירופית. במוזיאון אוסף אתנוגרפי וארכאולוגי גדול.
מבנה בעל חשיבות נוסף בעיר הוא מגדל השעון של העיר. המגדל נבנה במאה ה-19, והותקן בו פעמון שנוצק בשנת 1764 והובא ממולדובה. הפעמון נגנב בשנת 2001 והוחלף בפעמון חשמלי.
48% מהעסקים הרשומים בעיר עוסקים במסחר, 12% בתחום התחבורה, 9% במלונאות, ו-3% בתחום ההסעדה.
בעיר פועלות שתי קבוצות כדורגל (הבולטת פ.צ. פרישטינה) ושתי קבוצות כדורסל (הבולטת סיגל פרישטינה). ענף פופולרי נוסף בעיר, הוא הכדוריד. קיבולת האצטדיון העירוני (סטדיומי אי קיטטית) היא 16,200 מקומות ישיבה.
אוכלוסין
על פי מפקד שנערך לאחר הכיבוש העות'מאני, בשנת 1486, בעיר התגוררו 392 משפחות. מפקדים מאוחרים יותר הראו שבשנת 1569 התגוררו בעיר 692 משפחות, ב-1669 כ-2,000 משפחות, ומפקד שנערך ב-1850 בואלייט קוסובו הראה בעיר כ-12,000 תושבים. המפקד האחרון העות'מאני שנערך בואלייט, בשנת 1902 מנה כ-18,000 תושבים בעיר.
סקר שנערך בממלכת סרביה בשנת 1912 העיר ש-67% מתושבי העיר הם אלבנים, וכ-30% סרבים. המפקד הרשמי הראשון של ממלכת סרביה, קרואטיה וסלובניה מנה, בשנת 1921 14,338 תושבים. מפקד משנת 1931 בדק את הקבוצות האתניות בעיר וספר בעיר:
- 7,573 תושבים (41%) ממוצא טורקי
- 5,738 תושבים (31%) ממוצא סרבי
- 2,351 תושבים (13%) ממוצא אלבני
מספר התושבים בעיר גדל ל-19,631 בשנת 1948.
מפקד משנת 1953 החל להראות את השינוי הדמוגרפי בהרכב אוכלוסיית העיר:
- 9,034 תושבים (37%) ממוצא אלבני
- 7,951 תושבים (33%) ממוצא סרבי
- 4,726 תושבים (20%) ממוצא טורקי
שינוי שהתרחב בעקבות ההגירה הרבה מהכפרים בסביבה לעיר. מפקד 1961 מנה:
- 19,060 תושבים (49%) ממוצא אלבני
- 14,695 תושבים (38%) ממוצא סרבי
ומפקד 1971:
- 40,873 תושבים (59%) ממוצא אלבני
- 19,767 תושבים (28%) ממוצא סרבי
- 4,119 תושבים (6%) ממוצא צועני
מפקד 1981 הראה ששיעור האוכלוסייה האלבני גדל ל-70% (75,803 תושבים) לעומת 19% סרבים (21,067) ו-5% צוענים (5,101), ומפקד 1991 מנה 199,654 תושבים מהם 77.63% אלבנים ו- 15.43% סרבים.
יהודי פרישטינה
בסמוך לפרישטינה, בין שרידי העיר הרומית "אולפיאנה" (לטינית: Ulpiana) אשר נוסדה במהלך המאה ה-2, נתגלו גם שרידיו של בית כנסת.[2]
מקובל לתארך את ראשיתה של הקהילה בפרישטינה בחורבנה של העיר נובו ברדו במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) ועזיבת יהודי העיר לפרישטינה ומיטרוביצה. בנוסף, כלאו האוסטרים במהלך המלחמה יהודים מסקופיה במחנה מעצר הסמוך לעיר וייתכן ומקצתם התיישבו בה בהמשך. תיעוד לקהילה מצוי גם בספרי שאלות ותשובות ובהם מכונה העיר "פרישנא". ב-1897 הוקם בית הכנסת החדש וכן היו בעיר שני בתי עלמין יהודיים.[3] ב-1913 מנתה הקהילה היהודית 452 נפשות[4] וב-1931 נמנו בפרישטינה 400 יהודים. בעיר נרשמה פעילות ציונות ובכלל זה של תנועות נוער כגון השומר הצעיר.[3]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בפרישטינה 385 נפשות ועד 1940 הצטרפו אליהם כ-50 פליטים ממדיניות אירופיות כגון אוסטריה, צ'כוסלובקיה ופולין.[4][2] לאחר פלישת גרמניה הנאצית ליוגוסלביה חולק חבל קוסובו בין איטליה לגרמניה. מרבית החבל ובכלל זה העיר פרישטינה הועבר לחזקת האיטלקים וסופח לאלבניה הכבושה ומקצתו נותר בחזקת הגרמנים. לפרישטינה הגיעו בין 300 ל-400 פליטים יהודים מרחבי יוגוסלביה.
במרץ 1942 ביצעו הגרמנים אקציות בחלק הגרמני של קוסובו ועצרו את יהודי האזור. האיטלקים עצרו כ-120 פליטים יהודים וכלאו אותם בפריזרן ובפרישטינה וסירבו למסור אותם לידי הגרמנים. לאחר לחץ גרמני כבד מסרו האיטלקים לגרמנים 50 מהעצורים והם נרצחו מאוחר יותר. את שאר העצורים העבירו האיטלקים לשטחי אלבניה "הישנה" ופיזרו אותם במקומות יישוב שונים. לאחר כניעת האיטלקים השתלטו הגרמנים על פרישטינה. חלק מיהודי העיר חזרו לבתיהם. ב-14 במאי 1944 ערכו הגרמנים בשיתוף חיילים מדיוויזיית האס אס ההררית ה-21 שהוקמה בעידודו של אמין אל-חוסייני אקצייה ברחבי פרישטינה. מרבית יהודי העיר ששבו אל בתיהם נעצרו, שולחו אל מחנה הריכוז סיימישטה וממנו לברגן-בלזן, שם מתו 177 מיהודי פרישטינה מסיבות שונות.[5][6]
לאחר מלחמת העולם השנייה שבו לפרישטינה חלק מהניצולים וב-1947 התגוררו בעיר 224 יהודים, אשר מרביתם עלו לישראל לאחר הקמתה.[3] בעיר נותרה קהילה קטנה ובה כמה עשרות נפשות. במהלך מלחמת קוסובו עזבו או אולצו לעזוב יהודי פרישטינה את בתיהם ועברו לסרביה.[2]
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מבזק חדשות מה-3 בפברואר 2008
- ^ 2.0 2.1 2.2 יהדות קוסובו, באתר הספרייה היהודית המקוונת, אוחזר ב-31 במאי 2014.
- ^ 3.0 3.1 3.2 הקהילה היהודית בפרישטינה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 281 - 284.
- ^ 4.0 4.1 קהילת פרישטינה, באתר jewishgen.org, אוחזר ב-31 במאי 2014.
- ^ ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986, עמ' 75-72. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה, אוחזר ב-31 במאי 2014.
.
- ^ ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלביה, באתר יד ושם, אוחזר ב-31 במאי 2014.
| ערי הבירה של מדינות אירופה | |
|---|---|
| |
[1] מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אולם מסיבות היסטוריות נכללת באירופה
|
