נשים יהודיות בשואה

נשים בשואה הוא תחום דעת, המתייחס למצבן של נשים יהודיות משנת 1933 ועד תום מלחמת העולם השנייה ב-1945. התחום הגאוגרפי שבו מדובר הוא בעיקרו אירופה, ונוסף על כך האזורים שכבשו הגרמנים בצפון אפריקה. יש המוסיפים לתחום זה גם את הנשים הלוחמות כנגד הנאצים, בין שבאחד הצבאות הסדירים ובין שכפרטיזניות, וכן את הצנחניות הארץ־ישראליות.

סממניה הראשונים של השואה החלו עם עליית המשטר הנאצי. באפריל 1933 החלו לבצע פעולות מאורגנות נגד היהודים, במטרה לנדותם מכל מוקדי ההשפעה בחברה. בשנת 1935 נחקקו חוקי נירנברג, אשר הביאו לביטול האזרחות היהודית בגרמניה. רדיפת היהודים ובידודם מהחברה נמשכו עד לפרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר 1939. בתקופה זו, כל יהודי אירופה נקלעו למשבר, למלחמת קיום ולמשבר זהות.

נשים יהודיות שעברו תקופה זו, התמודדו עם הקשיים בדרכים שחלקן היו זהות לדרכי הגברים וחלקן בעלות ייחוד משלהן.

התמודדות ושמירה על צלם אנוש

ניהול חיי שגרה בגטו

נשים רבות היו שותפות בהנהגה ובסיוע לחיי היום יום בגטו. בגטו וייליצ'קה שבפולין הורכב היודנרט בראשיתו כולו מנשים.

על פי תיאורים שכתבו יהודים על החיים בתקופה זו, היה ניסיון לנהל חיים נורמליים ככל האפשר בגטו. יושבי הגטאות קיימו קונצרטים, הצגות ומופעים שבהם השתתפו נשים רבות. רבות מן הנשים הקפידו על שמירת הסדר והניקיון בחדרים. בנוסף, תוארו הנשים כמקפידות על שמירה על היגיינה גם כשמשימה זו הייתה קשה. הרחצה הייתה במים קרים כשהייתה להן אפשרות.

היו נשים שכתבו יומנים ושירים אשר בהם הביעו את הכאב, הסבל והקושי שהן עוברות. דוגמאות מפורסמות לנשים אשר ניהלו יומן בשואה הן אנה פרנק ואתי הילסום ההולנדיות וכן אווה היימן ההונגריה. כמו כן נעשה שימוש באמנות כדי לשכוח את המציאות הקשה שבה נמצאו. אחת הדרכים הייחודיות שנשים נקטו לשמירה על שפיותן הייתה כתיבת מתכונים. על גבי ניירות שהשיגו, נכתבו מתכוני אוכל של מאכלים אשר זה זמן ממושך לא הגיעו לפיהן ושלא היה באפשרותן לאכול. במתכונים אלה הן הפריזו בכמויות החומרים, והוסיפו חומרים שלא קיימים במתכון המקורי.

אחד הנושאים שעלה בעדויות של ניצולות שואה היה נושא הדלקת נרות שבת; על פי עדויות אלו, נשים ייחסו חשיבות רבה להדלקת הנרות, הן מהבחינה של מילוי מצווה דתית והן מהפן של המשכיות ומתן צביון "נורמלי" להוויה שבה נמצאו.

עזרה לזולת ויצירת חברויות

נשים רבות ניצלו את כישוריהן כעקרות בית וכאימהות, ופיתחו אותם לכדי עבודה ציבורית ופעילות סיעודית: הן טיפלו בילדים במקומות המסתור ובבתי היתומים, עבדו כמורות, טיפלו בחולים ובקשישים ועבדו במטבחים ציבוריים. היו שעבדו כאחיות ורופאות עוד בטרם המלחמה, ובמהלך השואה המשיכו בעבודות אלו בגטאות, במחנות ובקבוצות הפרטיזנים.

במחנות הריכוז הופרדו הנשים ממשפחותיהן, וחלקן אף היו עדות לרציחתן. בעדויות על החיים במסגרת המחנות תיארו נשים רבות את החברות עם אסירות אחרות כאמצעי לשמור על כוחן ושפיותן ולנחמן על היעדר המשפחה. נשים רבות תוארו כמחַזקות, כתומכות וכעוזרות; היו שחילקו ביניהן את המזון והציוד המועט שברשותן. היו נשים אשר עשו כל שביכולתן ואף סיכנו את חייהן למען חברותיהן, למשל: החלפת כרטיסיות בין נשים שנפטרו עם נשים שיועדו לתאי הגזים, החבאת נשים רזות במיוחד או מבוגרות בזמן הסלקציה ודאגה שנשים חלשות יותר יעבדו בעבודות קלות יחסית ותחת מחסה.

דאגה לכלכלת המשפחה

בטרם המלחמה, מרבית הנשים היהודיות לא נטלו חלק בכלכלת המשפחה, והבעל היה לרוב המפרנס העיקרי.

נשים יהודיות באירופה (כמו נשים בכל העולם) הן אלו שהיו האחראיות הבלעדיות על הזנת בני המשפחה, באירופה של לפני המלחמה, המטבח היה ממלכה נשית. לרוב שהו בו בצוותא כמה נשים ותוך כדי הכנת האוכל גם דיברו, פינקו ילדים (ובעלים) שנכנסו למטבח, תכננו בו אירועים משפחתיים ודנו בחיי הבית. אחת הסיבות למרכזיותו של המטבח, פרט לאוכל, היה התנור שעמד במרכזו והיה מקור חום בימות החורף הקרים.

במהלך החיים בגטו נאלצו נשים רבות להיות המפרנסות היחידות של המשפחה, מכיוון שגברים רבים ברחו, איבדו את מקום עבודתם, חלו או נרצחו. נשים חיפשו הזדמנויות הכשרה לעבודות חדשות, והיו עוברות מתעסוקה אחת לאחרת כאשר זו לא פרנסה את בעליה. נשים עבדו כרופאות ואחיות, כפועלות במפעלים ובבתי אריזה וכמנקות. הן עברו מרחקים ארוכים למקומות עבודה מחוץ לגטו. נשים רבות הצליחו לכלכל עצמן ולהחזיק בחוג לקוחות, גם כאשר לא ניתן להן רישיון עסק. במקביל המשיכו הנשים בתפקידן המסורתי של טיפול במשפחה לצד העבודה.

התנאים בגטאות היו קשים, והיהודים חיו בצפיפות, דוחק ורעב. נשים מכרו את חפציהן תמורה למזון, וסיכנו עצמן ביציאה מהגטאות על מנת להשיג מזון הן למשפחתן והן לצורכי מסחר. היו שמצאו דרכים מקוריות לחלוקת המזון המועט בין כל בני המשפחה כשרבות מהאמהות ויתרו על האוכל שלהן על מנת שילדיהן יאכלו, והיו גם ששמרו למשפחתן את מנת המזון הנוספת שקיבלו בעבודה.

במחנות הופרדו הנשים משאר בני המשפחה, כך שאיבדו אף את תפקידן כאחראיות להזנת המשפחה. הרעב והדאגה לאוכל גרמו לחלקן להעלות על הכתב את התפריטים המשפחתיים, וככל שגבר הרעב כך תפס הדיבור על אוכל מקום מרכזי יותר בשיח הנשי.

התמודדות עם גורל הילדים

נשים נאלצו להתמודד עם ההחלטה ללכת עם ילדיהן אל המוות או לבחור בחיים. היו מקרים שבהם הופרדו הנשים מילדיהן בכוח ונאלצו להתמודד עם חוסר הידיעה על העולה בגורלם או עם הידיעה שהם נשלחים למותם. כשהופעלו האקציות ובזמן חיסול הגטו, נשים ניסו בכל דרך להגן על חיי ילדיהן, למשל על ידי החבאתם במקומות מסתור או על ידי הרדמתם עם סמי הרדמה על מנת שלא ירעישו וייתפסו. באקציות ניסו חלקן להשיג אישור חדש להן ולילדיהן להישאר בגטו. היו שקנו מסמכים אריים, ובזכות החזות הארית של ילדיהן והשליטה בשפה או על ידי שוחד לשוטרים הוציאו את ילדיהן מחוץ לגטו. היו נשים שאף בחרו ללכת עם ילדיהן למוות. בזמן חיסול הגטו, על אף הידיעה שאנשי האס אס בודקים כל חבילה שבידי היהודים, הסתכנו נשים והוציאו את ילדיהן בתיקים ובשקים. במקרים מעטים נתנו נשים חסדים לשוטרים ובכך אפשרו לילדיהם העברה למחנות עבודה במקום להשמדה.

נשים בתנועות ההתנגדות

פסל ארבע הגיבורות של אושוויץ ביד ושם

היו נערות צעירות שהשתייכו לתנועות הנוער שפעלו לפני המלחמה, ואשר לקחו חלק בארגוני הלוחמה כדוגמת "החלוץ הלוחם" ו"איסקרא". בארגונים אלה הן תפקדו ברוב המקרים כמטפלות, כמבריחות וכקשריות; מעטות היו בין המנהיגים. הסוכנות עברו מגטו לגטו בעודן מבריחות נשק, חומר נפץ ועיתונות מחתרתית. הן עזרו בניהול העבודה הטכנית, בריגול, במציאת מקומות מסתור, בזיוף תעודות ובהפצת חומר חינוכי. הן טיפלו באנשים שהסתתרו ובילדים שהוחבאו או התייתמו מהוריהם. בנוסף, הן ספקו אווירה משפחתית, חום ודאגה ללוחמים. בגטו ורשה פעלו, בין יתר הקשריות והלוחמות, צביה לובטקין, טוסיה אלטמן. ולונקה קוז'יברודסקה. בגטו ביאליסטוק ובגטו וילנה פעלה בין היתר טמה שניידרמן

גם במחנות הקימו נשים ארגוני התנגדות. הן יצרו קשרים עם המחתרות של מחנות הגברים והתעדכנו בכל התפתחויות המלחמה. הן ידעו על אקציות ופעולות שונות לפני ביצוען וכך הודיעו עליהם לשאר הנשים וייעצו להן כיצד לנהוג. הן ספקו מזון, ביגוד תרופות ועוד. בין הלוחמות במרד הזונדרקומנדו באושוויץ היו רוז'ה רובוטה, רגינה ספירשטיין, אסתר וייסבלום ואלה גרטנר.

היו נשים שלקחו חלק בפעולות הפרטיזנים. בקבוצות הלא יהודיות לרוב לא היו נשים רצויות, ומשהתקבלו עסקו בניקיון או בטיפול, או שהיוו בנות זוג ללוחמים.

על אף הסיכון הגבוה, הכרוך בהשתתפות בארגוני התנגדות, נשים הצטרפו לארגונים מסיבות מגוונות: הרצון לנקום, המאבק למען העתיד, למען כבוד האומה היהודית, הערצה למנהיגים שונים או לחץ חברתי.

נשים רבות היו פעילות בהצלת יהודים, בין אם מתוך אזורי הכיבוש של הנאצים ובעלי בריתם. כגון גיזי פליישמן מקבוצת העבודה בסלובקיה, בין אם מחוץ לאזורי השליטה הנאצית, כגון רחה שטרנבוך שפעלה משווייץ.

מודעות לנושא כיום

הנושא "נשים בשואה" נחקר כיום כחלק מחקר השואה ומהווה נדבך משמעותי בהבנת תקופה זו. עם המודעות הפמיניסטית ההולכת וגדלה, נחקרים תחומים שונים הנוגעים לנשים וכך גם גדלה המודעות לנושא זה. בשנים 2002 ו-2003 התקיימו לראשונה כנסים העוסקים בנושא זה, שהיו משותפים לבית ברל, בית לוחמי הגטאות ובית טרזין, משתתפות הכנסים נסעו ושמעו הרצאות כל יום במוסד אחר מהשלושה במורשת הוצגה התערוכה "פנים להתנגדות – נשים בשואה", אשר בה מונצחים סיפורי חייהן והתנגדותן של עשרות נשים.

על פי חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוצגה ביד ושם ב-2007 תערוכה העוסקת בנשים בשואה בשם "כתמים של אור - להיות אישה בשואה", אשר בה מוצגים פריטים של נשים מתקופת השואה, שירים, מתכונים ויומנים אישיים שנכתבו בידיהן.

ראו גם

• השואה
• השואה – מונחים
• ילדים בשואה
• התשעים ושלוש
• ראסנשאנדה

לקריאה נוספת

• נחמה טק, נשים וגברים בצל השואה, יד ושם ומכון בן-גוריון, 2013
• נ' וולף-הוניגמן, דרכי התמודדות עם איסור ההיריון והלידה בתקופת השואה, בתוך: חמדעת, 4, 2002–2003, עמ' 126–134.
• אסתר הרצוג, נשים ומשפחה בשואה, אוצר המשפט, 2006
• שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, הקיבוץ המאוחד, 2010.
• לאה פרייס, סוגיות של רפואה, אתיקה ומוסר בגטאות וילנה, קובנה ושאוולי, ילקוט מורשת, בהוצאת בית מורשת, 71, 2001, עמ' 23–41.
• פליציה קראי, הנשים בגטו קרקוב, ילקוט מורשת, בהוצאת בית מורשת, 71, 2001, עמ' 109–129.
• מרגריטה שוואלב, יהודיות מסלובקיה במחנה אושוויץ, ילקוט מורשת, בהוצאת בית מורשת, 53, 1992, עמ' 93–101.
• דורית שריר, דמות האישה בשואה ובציונות בספרי ק' צטניק, מאזנים: ירחון לספרות, ע"א(6), 1997, עמ' 52–55.
• רחל הודרה, "האישה היהודיה בפולין מראשית הכיבוש ועד לגירוש למחנות", יד ושם קובץ מחקרים 32 (2004), עמ' 325–352.
• דליה עופר, "נקודת ראותה מבעד למבטי: צציליה סלפאק מספרת על נשים בגיטו ורשה", ילקוט מורשת 75 (2003), עמ' 111- 130.
• מריון א' קפלן, "לעמוד בעין הסערה ולשמור על ארשת שלוה: נשים יהודיות וחיי היום יום בגרמניה הנאצית", בשביל הזיכרון 18 (1996), עמ' 10–18.
• יהודית תידור באומל, "הנצחת נשים באנדרטאות לזכר השואה במדינת ישראל", בשביל הזיכרון 12 (אדר-ניסן תשנ"ו\מארס 1996), עמ' 9–13.
• רושל ג. סיידל, הנשים היהודיות במחנה הריכוז רוונסבריק, בית לוחמי הגטאות ו, יד ושם, 2007.
• בתיה דביר, השמיעיני את קולך ונסו הצללים: מבחר מקורות של נשים בתקופת השואה, יד ושם ומורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 2019. עם הנשים שנסקרות בספר נמנות חנה סנש, חנה ארנדט, חייקה גרוסמן ועוד.
• ליאת שטייר-לבני, "הגלות המשולשת – דימוייה של ניצולת השואה בקולנוע הישראלי 2008-1947", בתוך מרגלית שילה וגדעון כ"ץ (עורכים) מגדר בישראל: עיונים בתקומת ישראל (סדרת הנושא), מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה, עמ' 497 – 520.
• לילי הלפרט-זמיר, לילי קשטיכר: האישה שכתבה באושוויץ, הוצאת מוסד ביאליק ומורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 2021.

• Joan Ringelheim, Women and the Holocaust: A Reconsideration of Research, in: Signs, Vol. 10, No. 4, Communities of Women (Summer, 1985), The University of Chicago Press, pp. 741-761.
• C Rittner & JK Roth, Different voices: women and the Holocaust, New York: Paragon House, 1993.
• D Ofer & LJ Weitzman, Women in the Holocaust, Yale University Press, 1998.
• S. Milton, Women and the Holocaust: The Case of German and German-Jewish Women, R. Bridenthal et al.
• Renate Bridenthal, Atina Grossmann & Marion Kaplan (Editors), When Biology Became Destiny: Women in Weimar and Nazi Germany, New York, 1984, pp. 297-333.
• Fuchs, E. (Editor). Women and the Holocaust: Narrative and Representation. Lanham & Oxford: University of America Press. 1999.
• Liat Steir-Livny, Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel, Syracuse: Syracuse University Press, 2019, pp. 25-66.

קישורים חיצוניים

• תערוכה: כתמים של אור: להיות אישה בשואה, באתר יד ושם.
• נשים בתקופת השואה - אביב 2017 - גיליון נושא מקוון בכתב העת "זיקה" בהוצאת בית הספר להוראת השואה ביד ושם.
• ״ייחודיות הגורל הנשי בשואה״, באתר פוליטיקלי קוראת
• הפעלה: נשים לוחמות(הקישור אינו פעיל), באתר משרד החינוך - המינהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער(הקישור אינו פעיל).
• הנשים באושוויץ, מאת אירנה שצ'לצקה, באתר יד ושם
• "להיות אישה באושוויץ", בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
• דורית שריר, דמות האישה בשואה ובציונות בספרי ק' צטניק עמלנט-ספרות
• יהודית בובר אגסי, משפחות מחנה - נשים בשואה, מתוך: כנס: נשים ומשפחה בשואה - הבט מגדרי, באתר "הדרך למעלה להעצמה אישית"
• תערוכה: "פנים להתנגדות - נשים בשואה", מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ' - חקר והוראת השואה, גבעת חביבה.
• האשה בשואה באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תולדוט: אתר ההיסטוריה: מאגר מידע, סרטונים, הרצאות ופעילויות.
• שרון גבע, ניצוץ של יופי ואהבה: התנגדות של נשים בשואה, אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי, יוני 2013.
• הילה שמיר, הנשים בשואה: סיפור הגבורה של הגזע ה"נחות"(הקישור אינו פעיל), אתר מוטק'ה, 12 באפריל 2007.
• נירה רוסו, ארוחה אפלטונית, באתר הארץ, אפריל 2003
• אמהות בשואה בפורטל אונלייף, 2 במאי 2011.
• חקר נשים והשואה: תרומה משמעותית או תופעה אופנתית, מאת דליה עופר, באתר יד ושם
• פרופ' דליה עופר על החוויה הנשית בשואה, באתר יד ושם
• ריאיון עם ההיסטוריונית שרון גבע על עדויות נשים במשפט אייכמן, באתר יד ושם
• ביבליוגרפיה: Women and the Holocaust (באנגלית)

• Women and the Holocaust - A Cyberspace of Their Own
• WOMEN DURING THE HOLOCAUST, Holocaust Encyclopedia (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34971944נשים יהודיות בשואה