קרל לוץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל לוץ
קרל לוץ

קרל לוץ (Carl Lutz‏; 30 במרץ 1895, ואלזנהאוזן - 13 בפברואר 1975, ברן) היה דיפלומט שווייצרי שהציל עשרות אלפי יהודים הונגרים בתקופת השואה. מהבולטים שבחסידי אומות העולם.

קריירה מוקדמת

קרל לוץ נולד בואלזנהאוזן שבקנטון אפנצל אוסר-רודן שבשווייץ, השמיני מבין 10 ילדים. ב-1913, בגיל 18 היגר לארצות הברית, עבד כ-5 שנים בעיר גרנייט שבאילינוי, למד שנתיים בקולג' במיזורי, וב-1920 עבר לוושינגטון והחל לעבוד בשגרירות השווייצרית. במקביל למד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, וב-1924 השלים תואר ראשון בהיסטוריה ובמשפטים. בין 1926 ל-1934 שימש בתפקידים דיפלומטיים בקונסוליות השווייצריות בפילדלפיה ובסנט לואיס.

בשנת 1935 הוצב בארץ ישראל בקונסוליה השווייצרית שביפו בתפקיד סגן הקונסול, והיה גם אחראי על האינטרסים של גרמניה בשטחי המנדט הבריטי. בתקופת שירותו בארץ ישראל, בין השנים 1935 ל-1941, פיתח לוץ אהדה לעניין היהודי-ציוני, והגן על כאלפיים יהודים שעלו מגרמניה מפני גירוש בידי הבריטים. הקשרים שיצר עם פקידי ממשל מהשלטון הנאצי בתוקף תפקידו זה, עזרו לו בהמשך בתקופת מלחמת העולם השנייה.

תקופת מלחמת העולם השנייה

אנדרטה לזכרו של קרל לוץ בכניסה לגטו היהודי בבודפשט

בינואר 1942 הוצב לוץ בבודפשט ושימש בה כסגן הקונסול בשגרירות שווייץ, הממונה על "המחלקה לאינטרסים זרים", שייצגה את האינטרסים של מספר מדינות שהשתתפו במלחמה, ובהן ארצות הברית ובריטניה.

בתקופה זו, בין השנים 1942 - 1944, ולפני שהונגריה נכבשה בידי הגרמנים, נמשכה העלייה היהודית מהונגריה לארץ ישראל למרות המלחמה. לוץ היה בקשר הדוק עם משה קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בהונגריה, שארגן את העלייה לארץ מטעם הסוכנות היהודית, ופעל על-מנת לאפשר את עלייתם של כ-10,000 ילדים וצעירים יהודים לארץ ישראל. פעולות אלו ביצעו בשיתוף פעולה עם פטר צירכר, איש עסקים שווייצרי.

כשהנאצים כבשו את הונגריה ב-19 במרץ 1944, החלה ההשמדה והגירוש השיטתיים של יהודי הונגריה, ונסגר המשרד הארצישראלי. ב-21 במרץ נסגרו גבולות הונגריה לכניסה וליציאה, והחל מ-15 במאי 1944 החלו לצאת משלוחי יהודים למחנה ההשמדה אושוויץ. בתוך כ-8 שבועות נשלחו להשמדה כ-450,000 מיהודי הונגריה, בעיקר מערי השדה שמחוץ לבודפשט.

לוץ, שאהד את העניין היהודי עוד מתקופת שירותו בקונסוליה השווייצרית ביפו בין השנים 19351941, והיה מיודד מאוד עם קראוס, נענה לפנייתו של קראוס לסייע לו להציל יהודים והחל לפעול עמו בנחרצות על-מנת להציל את יהודי בודפשט. ראשית, הוא פתח מחדש בבניין השגרירות האמריקאית את משרד הסוכנות שבראשו עמדו ארתור וייס ומשה קראוס. קראוס הציע שינפקו "כתבי חסות" שווייצריים ליהודים שהיו להם סרטיפיקטים (אשרות עלייה). לאחר משא ומתן עם פקידים נאצים גבוהים, כאדולף אייכמן ואדמונד וזנמאייר (נציגו הדיפלומטי הכל יכול של היטלר בבודפשט), ובהסכמת השלטונות ההונגרים, ניפק לוץ כ-8,000 כתבי חסות - כתב חסות אחד לכל בעל אשרת עלייה. קראוס הציע לו שירחיבו את תחולת כל כתב חסות ויחילו אותו על כל משפחתו של בעל הסרטיפיקט. באופן זה הגדילו מאוד את מספר הזכאים לתעודות חסות. וקרוב ל-30,000 יהודים להיכלל תחת הגנת כתבי החסות. כדי להסתיר את מעשה הרמייה, מיספר לוץ את כתבי החסות בטווח מספרי 8,000 כתבי החסות שעליהם כבר ניתנו אישורי השלטונות. בנוסף, התנהלה ב"בית הזכוכית" הסמוך לשגרירות עבודת זיוף של אלפי כתבי חסות על נייר שנגנב ממשרד האס-אס.

בשלב זה העביר לוץ את משרד ההגירה של השגרירות ל"בית הזכוכית" ברחוב ואדאס, ופרש עליו חסות דיפלומטית שווייצרית. כשאייכמן ואנשי האס אס דרשו לרכז את היהודים בגטו של בודפשט על-מנת להקל על שילוחם למחנות ההשמדה, רכש לוץ בעזרת פקידי ממשל עמם היה בקשר מעל 70 בתי דירות, רובם בגטו, פרש עליהם חסות שווייצרית, והעביר אליהם את אלפי היהודים שהחזיקו בכתבי החסות שניפק. היהודים ששהו בבתים מוגנים אלו נהנו מחסות שווייצרית, ולוץ דאג להעביר אליהם מזון וצורכי קיום בסיסיים. כל המתגוררים בבתים אלו היו מוגנים הן בפני גירוש והן מגיוס ל"שירות העבודה". המגויסים ל"שירות העבודה" נשלחו לעבודות כפייה, בעיקר בתחזוקת תשתיות ובמפעלי תעשייה גרמניים, ורובם מצאו בהם את מותם.

במישור נוסף פעלו לוץ וקראוס כדי לוודא שהממשלות המערביות, ובהמשך, גם דעת הקהל במדינות אלו, יבינו את המתרחש במחנות ההשמדה.

כששני אסירים יהודים, בצלאל (צ'סלב) מורדוביץ' וארנושט רוזין, ברחו מאושוויץ בסוף מאי 1944 ותיארו את המציאות המבעיתה שם, יזמו קראוס ולוץ תרגום של הדו"ח, ולוץ שיגר מיד דו"ח בהול לממונים עליו בברן. משנוכחו שערוצים פורמליים אלה אינם נענים, העבירו לוץ וקראוס העתקים של מסמכי מפתח לחבר שכיהן בנציגות אל סלוודור. הידיעות הקשות מאושוויץ פרצו לעיתונות השווייצרית, וחיש מהר יצרו זעקה גם בפריז, בלונדון ובניו יורק. לוץ, כמובן, סיכן בכך את משרתו ואת חייו.

קראוס שראה ששיטת הפעולה הנועזת שלהם מצליחה, המשיך ביוזמה ופנה לדיפלומטים נוספים שיפעלו כך. לוץ, שניצל את היכרותו את הפקידים הנאצים ודיבר את שפתם, היה שותפו של קראוס וסייע לו לפנות לדיפלומטים נוספים ממדינות וארגונים נייטרליים, שהבולטים שבהם היו ראול ולנברג שפעל בשגרירות השוודית, אנג'לו רוטה שליח האפיפיור, ג'ורג'יו פרלסקה איש העסקים האיטלקי שפעל בשגרירות הספרדית, ופרידריך בורן, הציר השווייצרי בארגון הצלב האדום.

באביב 1945, כשהכוחות הסובייטים התקרבו לבודפשט, בחרו לוץ ואשתו להישאר בעיר, והסתתרו במרתף בניין מבודד ברובע פשט. הם שהו בו מספר שבועות ללא אפשרות ליצור קשר עם העולם וללא ידיעה לגבי גורלם של היהודים ששהו בבתים המוגנים. זמן קצר לפני הכניעה הנאצית, שוחרר לוץ בידי הכוחות הסובייטיים.

לאחר המלחמה

קרל לוץ במדליה שהנפיקה לכבודו החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות
שמו של לוץ מונצח על לוח זיכרון לראול ולנברג ולמצילי יהודים נוספים (חמישי ברשימה אחר ראול), בחצר בית הכנסת הגדול של בודפשט

פעולותיו של לוץ להצלת יהודי בודפשט לא נהנו מגיבוי הממשלה השווייצרית, שראתה בהן חריגה בוטה מסמכותו. בשל כך, שימש לוץ לאחר המלחמה בתפקידים ממשלתיים ודיפלומטים זוטרים, עד לפרישתו לגמלאות ב-1961. ב-1975 נפטר לוץ בברן.

פעולות הנצחה

על-פי מרבית המקורות, לוץ היה מהבולטים מבין מצילי היהודים בתקופת השואה, והציל מעל ל-60,000 יהודים באמצעות כתבי החסות שהעניק והבתים המוגנים שבהם שיכן את הניצולים. למרות זאת ההכרה באפקטיביות של פעולותיו התאחרה.

בשנת 1963 נקרא על שמו רחוב שרל לוץ בחיפה המחבר בין תחנת הרכבת חיפה בת גלים לחוף הים. כמו כן, קרוי על שמו רחוב צ'ארלס לוץ בשכונת נווה יעקב בירושלים. בשווייץ נקראו על שמו רחובות בעיר ברן ובעיירת הולדתו ואלזנהאוזן. בשנת 1964 היה לוץ בין הראשונים שזכו בתואר חסיד אומות העולם על ידי יד ושם.[1] בנוסף, הונפקה לזכרו בישראל מדליה על ידי החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, והוצא בישראל בול לזכרו ולזכר דיפלומטים נוספים חסידי אומות העולם. בשנת 1991 הוקמה לזכרו מצבת זיכרון בכניסה לגטו של בודפשט.

לקריאה נוספת

  • תמונות וטמונות - חסיד אומות העולם מצלם את ארץ ישראל, שבע מונוגרפיות בנושא ארץ־ישראל, אריאל 113-112, ירושלים, ינואר 1996 - שבט תשנ"ו, עמ' 136 ואילך.
  • Theo Tschuy, Dangerous Diplomacy:The story of Carl Lutz, Rescuer of 62,000 Hungarian Jews, Grand Rapids, Michigan & Cambridge, England: Wm.B. Eerdmans Publishing, 2000.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל לוץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ קרל לוץ - פעילותו להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31189893קרל לוץ