קאפו
קאפו (בלעז: Kapo) הוא אסיר בתקופת השואה שהיה ממונה מטעם הנאצים לפקח על אסירים אחרים במחנה ריכוז.
מאפייני הקאפואים
את הקאפואים מינו אנשי האס אס כדי לדאוג שהאסירים ימלאו את פקודותיהם. הם היו אחראים על ביצוע העבודות ועל המשמעת, הסדר והניקיון בקרב האסירים, לעיתים תוך כדי השפלה ופגיעה בהם, כחלק ממשטר האימה שהטילו הנאצים במחנות.
הכינוי הגיע ככל הנראה מהמילה האיטלקית Capo, שפירושה "ראש" (או "העומד בראש")[1], או מראשי התיבות של המילה הגרמנית "Kameradenpolizei", שפירושה "משטרת עמיתים", וכוון לראשי יחידות העבודה במחנות. לאחר מכן הפך לכינוי נפוץ לאסירים, יהודים ולא-יהודים, שהיו ממונים מטעם הנאצים על תחומי אחריות נוספים כמו השגחה על אסירים אחרים, על צריפי המגורים או על המטבחים. במספר גטאות הפעיל היודנראט משטרה יהודית להשלטת סדר, שאנשיה היו לרוב שנואים על האסירים. המונח משמש רבים כיום לציון משתפי פעולה עם הנאצים, למרות שחוקרי השואה מציינים שיש להבדיל בין הקאפואים: היו כאלה שניסו לעזור ככל יכולתם לשוכני המחנות ואף להצילם ממוות, אך אחרים היו אדישים לסבל האסירים והיו אף כאלה שירדו לשפל המדרגה ונודעו באכזריותם. היו אף מקרים ספורים שהאסירים רצחו קאפואים אכזריים במיוחד.
חלק מהקאפואים נבחרו בניגוד לרצונם, וחלקם התנדבו לתפקיד, כשראו הזדמנות לשפר את תנאיהם בצורה מקסימלית ואולי גם להציל את חייהם. בתמורה למשימתם ניתנו להם תנאים משופרים בהרבה משאר האסירים, כולל מנות מוגדלות של מזון, מגורים נפרדים, וביגוד חם[2][1]. היתרון הגדול ביותר מבחינת הקאפואים היהודים היה אי-שילוחם להשמדה באקציות הגדולות במחנות, אולם עם סיומן רובם נשלחו אל מותם.
משפטי הקאפואים
עם השנים התפתחו דיונים ומחלוקות רבות על תפקידי הקאפואים, בעיקר סביב שאלת גבולות המוסר וההתנהגות האפשריים בעת המאבק על החיים. לאחר הקמת מדינת ישראל הועמדו בה לדין מספר קאפואים (ההיסטוריונית חנה יבלונקה מעריכה את מספרם בארבעים) על-פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אך מרביתם שוחררו או נידונו לעונשים קלים. יוצא מכלל זה היה מקרה, בשנת 1952, בו נידון קאפו בשם יחזקאל אינגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה גרוס-רוזן לעונש מוות[3]. העונש ניתן גם עם קביעת השופטים כי אינגסטר, למרות מעשיו הנוראים במחנה, היה נרדף וחי בתנאים לא-אנושיים ממש כקורבנותיו. לבסוף הומתק עונשו למאסר של שנתיים[4]. אינגסטר מת זמן קצר לאחר שחרורו[5]. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.
שימוש במושג בזמנים המודרניים
לאחר 1945 המושג נפוץ והיה בשימוש במספר ספרים, בהם "הזהו אדם" של פרימו לוי, ו"האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. האחרון עוסק בנושא מנקודת מבטו של פסיכיאטר. המושג מוזכר גם באוטוביוגרפיה "לילה" של אלי ויזל, בנובלה הגרפית "מאוס" של ארט ספיגלמן, ובסרט "קאפו" של גילו פונטקורבו.
נעשה גם שימוש רב במושג בתיאורם של יהודים שמותחים ביקורת על מדינת ישראל או שנראים כתומכים באויביה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך קאפו בתוך האנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- מאמר של דנוטה צ'ך על הקאפואים באושוויץ, באתר יד ושם
- קאפו באתר מט"ח
- יחיעם ויץ, "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם ויחסה של החברה הישראלית בשנות החמישים לשואה ולניצוליה", קתדרה 89, תשנ"ז. (עמודים 153—164)
- יעל נובוגרוצקי, "ובערת הרע מקרבך" - החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, עיתון מקוון, בית הספר להוראת השואה, יד ושם
עופר אדרת, לפגוש את המפקדת מבירקנאו בקונדיטוריה בתל אביב, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2015- שרון גבע, סיפורם של 23 קאפו שנשפטו בישראל, באתר הארץ, 26 באפריל 2016 - ביקורת על הספר "קאפו באלנבי" מאת איתמר לוין
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 קאפו באתר מט"ח
- ^ הערך קאפו בתוך האנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- ^ הקאפו יחיאל אינגסטר נדון למוות, חרות, 6 בינואר 1952 (השגיאה בשם מופיעה במקור)
- ^ טל לוי, לין, היום לפני 48 שנים - האוזנר תובע להטיל עונש מוות על אייכמן, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2009
- ^ יוסי אלי, מסמכים נדירים: מה נמצא בביתו של יגאל עמיר אחרי הרצח?, באתר וואלה!, 30 במרץ 2015
