פר אנייר
פר יוהאן ולנטין אנייר (בשוודית: Per Johan Valentin Anger; 7 בדצמבר 1913 - 26 באוגוסט 2002) היה דיפלומט שוודי שבמהלך מלחמת העולם השנייה נטל חלק במאמצים לשחרר יהודים הונגריים ממעצר וגירוש בידי הנאצים.
ביוגרפיה
אנייר נולד בגטבורג. הוא למד משפטים באוניברסיטת סטוקהולם ומאוחר יותר באוניברסיטת אופסלה. לאחר סיום לימודיו, בנובמבר 1939, הוא גויס לצבא. עם תום שירותו, הציע לו משרד החוץ השוודי משרת מתלמד בצירות בברלין שם החל לעבוד בינואר 1940. אנייר סופח למחלקת המסחר, אך לאחר שהצירות קיבלה מידע אודות התקפה נאצית קרובה על נורווגיה ועל דנמרק, נעשה מעורב במסירת מודיעין לסטוקהולם. ביוני 1941 חזר לסטוקהולם, שם פעל למען יחסי המסחר בין שוודיה והונגריה. בנובמבר 1942 נשלח לבודפשט כמזכיר שני בצירות השוודית.
לאחר פלישת גרמניה להונגריה ב-19 במרץ 1944, אנייר נעשה מעורב במאמצים לסייע ליהדות הונגריה. הוא יצא ביוזמה לספק דרכונים שוודיים זמניים ואישורים מיוחדים על מנת להגן על היהודים מפני מעצר וגירוש. תחילה סופקו כ-700 מסמכים. אף על פי שחוקיות המסמכים הייתה מוטלת בספק, הממשלה ההונגרית הסכימה להכיר בבעליהם כאזרחים שוודיים. ב-9 ביולי הגיע ראול ולנברג לבודפשט, ומיד החל לפעול להרחבת יוזמתו של אנייר. הוא יזם אישורים צבעוניים להגנה (Schutzpasse) ואף יצר אזורים מוגנים ברחבי העיר.
אנייר וולנברג שיתפו פעולה. לעיתים הם חטפו אנשים ממשלוחים ומצעדי מוות. לאחר שהסובייטים פלשו בינואר 1945, אנייר וולנברג נעצרו. אנייר שוחרר שלושה חודשים מאוחר יותר, אך ולנברג לעולם לא נראה יותר. הוא הפך לאחד מהנעדרים הבולטים ביותר במאה ה-20.
לאחר המלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה, שירת אנייר במשרות דיפלומטיות במצרים, באתיופיה, בצרפת, באוסטריה ובארצות הברית. מאוחר יותר הפך לראש תוכנית הסיוע הבינלאומית של שוודיה ושירת כשגריר באוסטריה, בקנדה ובאיי בהאמה. לאחר המלחמה הוביל מאמצים לחקור את אחריתו של ולנברג ולשם כך נפגש אישית עם מיכאל גורבצ'וב בשנות ה-80 של המאה ה-20. בשנת 2000 הממשלה הרוסית הכירה לבסוף בכך שוולנברג ונהגו מתו בחסות הסובייטים בשנת 1947, אך נסיבות המוות נותרו לא נהירות.
הוקרה
בשנת 1982 הכיר מוסד יד ושם באנייר כאחד מחסידי אומות העולם. בשנת 1955 הוענק אות הגבורה של הרפובליקה ההונגרית. בשנת 2000 הוענקה לו אזרחות ישראלית של כבוד. בשנת 2001, מוזיאון ההיסטוריה של שוודיה בארצות הברית העניק לו "פרס הומניטרי ברוח ראול וולנברג". באפריל 2002 ראש ממשלת שוודיה גורן פרסון העניק לאנייר את אות ה"Illis Quorum Meruere Labores" עבור פעילותו במהלך המלחמה ואחריה.
אנייר נפטר בסטוקהולם לאחר שלקה בשבץ.
קישורים חיצוניים
- משה לרר, נפטר פר אנגר, עוזרו של ראול ולנברג בהצלת יהודי הונגריה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 באוגוסט 2002
- פר אנייר - פעילותו להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם