אוסקר שינדלר

אוסקר שינדלר
Oskar Schindler

לידה	צוויטאו , אוסטרו-הונגריה
פטירה	הילדסהיים, גרמניה המערבית
מקום קבורה	הר ציון, ירושלים, ישראל
מדינה
מידע חסיד אומות העולם
תאריך הכרה	18 ביוני 1967
מקום ההכרה	יד ושם
מספר היהודים שהציל	1,200
קישורים חיצוניים
יד ושם	אוסקר שינדלר

אוסקר שינדלר באחד מביקוריו בישראל

מבנה בית החרושת של שינדלר במחנה ברינליץ בצ'כיה כיום

המפעל לייצור אמייל של אוסקר שינדלר בקרקוב, 2006

המפעל לייצור אמייל של אוסקר שינדלר בקרקוב, 2000, לפני שינוי הכתובת שעל שער הכניסה

קברו של אוסקר שינדלר בבית הקברות הקתולי בהר ציון

תבליט זיכרון לאוסקר שינדלר בבית מגוריו במרכז פרנקפורט

מצבת הנצחה בעיר הולדתו צוויטאו (כיום סביטאבי)

אוסקר שינדלר (בגרמנית: Oskar Schindler;‏ 28 באפריל 1908 – 9 באוקטובר 1974) היה תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם, חבר המפלגה הנאצית שהציל במלחמת העולם השנייה כ-1,200 יהודים ממוות בשואה על ידי העסקתם במפעליו בפולין ובצ'כוסלובקיה. ב-1993 סיפור חייו הפך לסרט ההוליוודי "רשימת שינדלר", שעובד מספר שיצא כעשור קודם לכן.

ביוגרפיה

שינדלר נולד בשנת 1908 בצוויטאו שבחבל מוראביה (אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית; כיום העיר סוויטאבי בצ'כיה) כבן הבכור למשפחה קתולית-גרמנית בת שני ילדים. אביו יוהאן "האנס" שינדלר היה בעל מפעל לייצור מכונות חקלאיות, ואימו הייתה פרנציסקה "פאני" שינדלר (לבית לוזר). לו הייתה גם אחות צעירה בשם אלפרידה. בילדותו היה שכן של ד"ר פליקס קנטור ומשפחתו היהודית, ושני ילדיה, שהפכו לימים לפרופסורים, למדו עמו בבית הספר והיו חבריו הטובים. לאחר סיום לימודיו עבר הכשרה מקצועית במפעל של אביו ונשאר לעבוד שם במשך שלוש שנים. תחביבו באותה עת היה רכיבה על אופנוע ומרוצי אופנועים. ב-6 במרץ 1928 הוא נשא לאישה את אמילי שינדלר (פלצל), בתו של בעל אחוזה וחקלאי מבוסס. לאחר הנישואים עבר הזוג להתגורר אצל הוריו של שינדלר.

בשנות ה-30 שינה את מקור פרנסתו מספר פעמים, ויזם מספר עסקים, אך במהרה פשט את הרגל עקב השפל הגדול. הוא הצטרף למפלגה הגרמנית הפרו-נאצית בראשות קונראד הנליין בשנת 1935. באותה שנה החל לעבוד באוסטרבה ובברסלאו עבור המודיעין הגרמני (האבווהר), תחת פיקודו של וילהלם קנריס. ככיסוי נשא במשרת מנהל עסקים בחברה אלקטרוטכנית. כאשר שלטונות צ'כוסלובקיה חשפו את עבודתו במודיעין הגרמני ביולי 1938 הוא נעצר, הועמד לדין, הורשע בבגידה ונידון למוות. אולם בעקבות הסכם מינכן יצא לחופשי. בזכות פעילותו זו למען הרייך, הוענק לו "עיטור הדם" (Das Blutorden), מן העיטורים הנחשבים ביותר בגרמניה הנאצית. בשנת 1939 הצטרף שינדלר למפלגה הנאצית, מתוך כוונה להבטיח לעצמו מכרזים עסקיים. הוא המשיך לסייע לנאצים בריגול לקראת פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה במרץ 1939. בזכות נסיעות תכופות לפולין העביר מידע מודיעיני על הצבא הפולני עד סתיו 1940.

במלחמת העולם השנייה

מפעל האמייל בקרקוב

בפרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי הגרמנים בספטמבר 1939 עבר שינדלר לקרקוב שבפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. באוקטובר השתלט על מפעל לייצור אמייל בזבלוצ'ה (Zablocie) הסמוכה לקרקוב. לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף, השתלט על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר. אחד מבעלי המפעל היה היהודי אברהם בנקיאר, אותו השאיר שינדלר בתפקיד ניהולי והפך אותו גם לרואה החשבון שלו. בשל פרוץ המלחמה היה ייצור סירים ומחבתות אסור, עקב המחסור במתכות. שינדלר ייצר במפעלו, "מפעל האמייל הגרמני" (Die Deutsche Emailwarenfabrik, DEF), כלי אוכל וסכו"ם מפח מצופים אמייל ומכר אותם לוורמאכט. משאריות המתכת ייצר סירים ומחבתות ואלה נמכרו בשוק השחור. בזכות הביקוש הרב למוצריו, הצליח לעשות הון ותוך שלושה חודשים כבר העסיק 250 עובדים פולנים. שינדלר תואר על ידי מכריו כיפה תואר. הוא ניהל אורח חיים ראוותני, חי בפזרנות, נהג להמר ושימש כנותן החסות לקבוצת כדורגל גרמנית בקרקוב.

ב-1 באוגוסט 1940 הוציא הנס פרנק, המושל הנאצי של פולין הכבושה, צו לפינוי היהודים מקרקוב. מתוך 60 עד 80 אלף יהודים נותרו בעיר רק כ-15 אלף בעלי אישורי עבודה. אלה נאלצו במרץ 1941 לעבור לגטו, שהוקם באזור התעשייה פודגורזה (Podgórze) בעיר. עובדיו היהודים של שינדלר, 370 איש, עשו דרכם ברגל מדי יום מן הגטו למפעל וחזרה. בזכות הצלחתו הכלכלית, הרחיב שינדלר את מפעלו והקים מרפאה, חדר אוכל, משרדים וצרכניה. בשיאו, השתרע על פני 45,000 מטרים רבועים והעסיק כ-800 עובדים. ב-3 ביוני 1942 הצליח ברגע האחרון לחלץ את אברהם בנקיאר ממשלוח למחנה ההשמדה בלז'ץ.

במחנה פלאשוב

במרץ 1943 חיסלו הנאצים את גטו קרקוב - יהודים רבים נשלחו להשמדה ואילו אלה שהוכרו ככשירים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב. שינדלר התיידד עם אמון גת, המפקד הסדיסטי של המחנה, ובכך התאפשר לו לשכן את עובדיו במעין תת-מחנה בתוך פלאשוב, ברחוב ליפובה.

שינדלר החליט לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח להערים על הנאצים האחרים ולהשתיק אותם. הדרך היעילה ביותר להציל את עובדיו הייתה בהכרת שלטון הכיבוש הנאצי במפעלו כמפעל חימוש (Rüstungsbetrieb). הוא הצליח בכך בשנת 1943 בזכות העובדה שהמפעל החל בייצור תרמילי פגזים. בזכות ההכרה היה יכול לקבל עובדים יהודים נוספים מן האס אס. בספטמבר 1944 קיבל שינדלר כמאה עובדים ממפעלו של יוליוס מדריץ', בסיועם של מדריץ' וריימונד טיץ' (Raimund Titsch).

יהודי בשם סדלצ'אק, שליח "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט", הגיע בקיץ 1943 ושכנע את שינדלר למסור עדות בנושא ההשמדה בפני ועדת ההצלה. באוקטובר 1943, תוך סיכון עצמי, הגיע שינדלר לבודפשט והעיד בפני ישראל קסטנר ושמואל שפרינגרמן אודות ההשמדה באושוויץ. שינדלר נעצר ונחקר מספר פעמים בידי הגסטאפו. לראשונה נעצר ונחקר ב-1941 בחשד לפעילות בשוק השחור. ב-29 באפריל 1942 נעצר שוב בעקבות הלשנה על שנישק אישה יהודיה. בזכות קשריו עם האבווהר הצליח לרוב להשתחרר במהרה מן המעצר. מהות וטיב קשריו עם ראש האבווהר, קנריס, מעבידו לשעבר, אינם ידועים להיסטוריונים כיום.

במחנה ברינליץ

ערך מורחב – יהודי שינדלר

לקראת סוף 1944, נוכח התקרבות הצבא האדום לפולין, מיהרו הנאצים לחסל את מחנה פלאשוב והאס אס שילחו משם למעלה מ-20,000 יהודים למחנות השמדה. שינדלר הצליח להשיג את כל האישורים להעתיק את מפעליו החיוניים לרייך, על כל עובדיו היהודים, למחנה ברינליץ שבמוראביה (חבל הסודטים). האס אס אישר לשינדלר להעביר 1,200 עובדים. הרשימה הסופית, שהוכנה וכללה יהודים רבים מעבר לעובדיו עד אז, מנתה 297 נשים ו-801 גברים. הגברים הועברו החל מ-15 באוקטובר למחנה הריכוז גרוס-רוזן. הוראות האס אס חייבו גברים ונשים כאחד לעבור בידוק רפואי ושהות בהסגר בעת מעבר ממחנה אחד למשנהו. כיוון שבגרוס-רוזן לא ניתן היה לבצע בידוק רפואי לנשים, נשלחו עובדותיו של שינדלר למחנה הקרוב אושוויץ. שינדלר שלח את מזכירו לאושוויץ, שם דן בשחרור הנשים ונאלץ לשלם 7 רייכסמרק לאישה ליום כדי להוציאן משם. הנשים נשלחו ברכבת לברינליץ.

מעשה הצלה נוסף של שינדלר ואשתו היה קליטתם כפועלים של מעל ל-100 יהודים ששולחו ברכבת משא ממחנה גולשוב, הסמוך לאושוויץ. היהודים הגיעו בינואר 1945 בקרונות סגורים, לאחר מסע של מספר שבועות, לתחנת הרכבת של צוויטאו. בגלל מצבם הגופני הירוד סירבו מפעלים אחרים לקבלם. כדי לקבלם למפעלו שיחד שינדלר את מנהל תחנת הרכבת. קליטתם לעבודה נעשתה על אף שסבלו חרפת רעב וכוחם הדל לא הספיק כדי שיוכלו לשמש כפועלים. במהלך זה הציל אותם שינדלר מהשמדה. בברינליץ לא סבלו יותר העובדים מהכאות והשפלות, אף עובד לא גורש ולא הומת עד לסוף המלחמה. מסופר שראה שינדלר את כל 1,200 היהודים שהציל התחיל לבכות שאל אותו שטרן מדוע הוא בוכה, שינדלר הצביע על כספו ואמר: "יכולתי להציל עוד אנשים."

לאחר המלחמה

בגלל עברו הנאצי ושירותו במודיעין הגרמני חשש שינדלר שייעצר על ידי הסובייטים ויואשם בפשעי מלחמה. על כן הכינו לו בנקיאר, שטרן ומספר עובדים נוספים מכתב המפרט את מעשיו למען הצלת יהודים. שינדלר ורעייתו נמלטו ברכבם מפני הצבא האדום בתחילת חודש מאי 1945. בעקבותיהם נסעה משאית ובה מספר פועלים יהודים, חברתו של שינדלר וכן סחורה שנועדה למכירה בשוק השחור. רכבם של בני הזוג הוחרם בידי הצבא הסובייטי בעיר צ'סקה בודייוביצה, ששוחררה מידי הנאצים. משם המשיכו בני הזוג שינדלר ברכבת וברגל עד גבול בוואריה והגיעו לעיר פסאו, שכבר הייתה בידי הצבא האמריקאי. קצין אמריקאי ממוצא יהודי ארגן לשניים נסיעה לשווייץ, בזכות המכתב שבידיו, שהוכן לו על ידי עובדיו לשעבר. לאחר המלחמה, בנובמבר 1945, שבו בני הזוג לבוואריה, השתקעו ברגנסבורג ושהו שם עד שנת 1949. בתקופה זו נתמך כלכלית על ידי הארגון היהודי-אמריקני הג'וינט. במקביל הגיש שינדלר בקשה לאשרת הגירה לארצות הברית, אולם זו נדחתה על רקע חברותו במפלגה הנאצית.

ב-1949 היגר עם תריסר יהודים לארגנטינה. שם השתקע בסן ויסנטה הסמוכה לבואנוס איירס והקים שם חוות נוטריות, אולם העסק פשט רגל והוא שב בגפו לגרמניה בשנת 1957. בגרמניה עבד כסוכן מכירות ואף ניסה להקים מפעל למלט, אולם גם עסק זה הגיע לפשיטת רגל ב-1961.

כאשר הגיעו השמועות על מצבו הכלכלי הקשה ליהודים שהציל, הזמינו אותו אלה לירושלים. לראשונה הגיע שינדלר לישראל ב-28 באפריל 1962. מאות אנשים נכחו בקבלת הפנים שנערכה לו בנמל התעופה לוד, רובם היהודים שהציל. במהלך אותו שבוע התקיימה בבית-מלון בתל אביב קבלת-פנים לכבודו של שינדלר. במעמד זה, ראיינה אותו טובה רוזנבלום שהייתה אז כתבת צעירה בכיתה ד'. יצחק שטרן נמנה עם הדוברים. מכאן ואילך חלק שינדלר את זמנו בין ירושלים לדירת חדר צנועה בפרנקפורט. בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר, שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. שינדלר שהה בישראל 16 פעמים עד שמת בגרמניה ב-9 באוקטובר 1974. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון בירושלים, על פי בקשתו.

הבחירה, בו ובאשתו, ל"חסידי אומות העולם" הייתה שנויה במחלוקת. ב-18 ביוני 1962 ניטע עץ לכבוד שינדלר על ידי יד ושם. ב-24 ביולי 1993 אושרה ההחלטה להכיר באוסקר שינדלר כחסיד אומות העולם והוחלט להכיר גם ברעייתו אמילי שינדלר ככזו. הדבר היה לאחר דיונים חוזרים בוועדה לציון חסידי אומות העולם, בהם הוחלט "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושאף על פי שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם".

סיפורו של אוסקר שינדלר התפרסם בספר "רשימת שינדלר" שכתב תומאס קנילי, ושעל-פיו הופק בשנת 1993 סרטו של סטיבן ספילברג "רשימת שינדלר". הספר והסרט עוררו הזדהות רבה עם דמותו של שינדלר.

מחלוקות לגבי דמותו

דמותו של אוסקר שינדלר מעוררת מחלוקות רבות: האם מדובר במלאך מציל או בנאצי אכזר? מספר עובדות ועדויות מעלות תימוכין לכאן ולכאן: בשלב מסוים הקים שינדלר מפעלים לייצור נשק. כך למעשה העסיק שינדלר יהודים בייצור נשק שמשרת את מכונת המלחמה הנאצית, הפועלת להשמדתם. עם זאת, מעדויות ניצולים עולה כי לא נוצר ולו פגז תקין אחד במפעל התחמושת של שינדלר. עוד קודם לכן מעידים העובדים בחנותו של יוליוס וינר כי שינדלר הזהיר אותם פעם מפני חיפוש שיערכו (ושבסופו של דבר ערכו) הגרמנים בבתי יהודים (היה זה לפני הקמת גטו קרקוב וכליאת היהודים בתוכו). גם עדותו של נתן וורצל על הדרך בה השיג שינדלר בעלות על המפעל, ועדותו של וינר התומכת בה, אינן מתאימות לדמות החסודה העולה מהספר ומהסרט. מצד שני, וורצל עצמו מעיד ששינדלר הדליף לו פעם על אקציה המתוכננת בגטו וכך הצילו.

מעבר לכול, ברור כי במפעליו של שינדלר היו היהודים מוגנים. הנאצים נשארו מחוץ לגבולות המפעל ולא הורשו להיכנס אלא עם אישור מיוחד משינדלר עצמו. בנוסף, היהודים קיבלו מזון ובגדים חמים שאפשרו להם להתקיים. כמו כן, לכל אותם יהודים היו מסמכים המעידים עליהם ככשירים לעבודה מבחינת גיל ומצב גופני. 1,200 יהודים - גברים, נשים וילדים, נשארו עובדיו של שינדלר עד תום המלחמה וכך למעשה ניצלו.

אחי, בשפה העברית קיימים שלושה ביטויים, שלוש דרגות: אדם, איש, אנוש. דומני שדרושה עוד דרגה: "שינדלר".

— יצחק שטרן על שינדלר בעת ביקורו בישראל, 1962

הוקרה והנצחה

• בשנת 2005 רכשה עיריית קרקוב את מפעל האמייל של שינדלר והפכה אותו למוזיאון, במימון האיחוד האירופי. המוזיאון נחנך בשנת 2010
• שינדלר נטע עץ חרוב על שמו בשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם, 1962
• עיטור מסדר הכבוד של גרמניה, 1965
• מדליית בובר-רוזנצוויג על שם מרטין בובר, 1967
• מדליית הכסף של הוותיקן, 1968
• בול גרמני בשנת 2008, לרגל מאה שנים להולדתו
• רחובות נקראו על שמו בערים קלן, נירנברג, פרנקפורט, אאוגסבורג, הילדסהיים, תל אביב, נס ציונה, בת ים, באר שבע וחיפה
• יצירת הסרט רשימת שינדלר באנגלית Schindler's list, השחקן ששיחק אותו בסרט הוא ליאם ניסן.

ראו גם

• הצלת יהודים במהלך השואה

לקריאה נוספת

• תומאס קנילי, רשימת שינדלר, ירושלים: כתר, 1994

הגבעה מעל לגטו קרקוב ממנה השקיפו שינדלר ואשתו (כשיצאו לרכיבה על הסוסים שלהם) על החיסול האכזרי של הגטו. משרדו של שינדלר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסקר שינדלר בוויקישיתוף

• אוסקר ואמיליה שינדלר, באתר "יד ושם"
• אוריאל פיינרמן, הפולמוס על אוסקר שינדלר
• רשימת שינדלר (אורכב 24.08.2011 בארכיון Wayback Machine), הרשימה המלאה כולל שמות האנשים ועיסוקם
• אתר אינטרנט על אוסקר שינדלר (באנגלית)
• פרופ' דוד מ. קראו, Oskar schindler: The Untold Account of His Life, Wartime Activities, and the True Story Behind the List, באתר גוגל ספרים
• אריק וייס, מסע בעקבות סיפורו העצוב של אוסקר שינדלר, באתר נענע10, 30.4.2011 - במקור, מתוך התוכנית "המגזין עם אשרת קוטלר בנגל"
• יצחק שטרן, דברי יצחק שטרן על אוסקר שינדלר במפגש עם הניצולים, יד ושם, 1962
• אוסקר שינדלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עופר אדרת, 40 שנה אחרי מות שינדלר, יד ושם והיורשת של אשתו מתקוטטים על מזוודתו, באתר הארץ, 20 בפברואר 2015
• דור סער מן, אוסקר שינדלר - חסיד אומות עולם או אינטרסנט?, באתר הארץ, 27 בפברואר 2017
• איתי אילנאי, הכי רחוק ממה שראיתם בסרט: הצד האפל של שינדלר, באתר ynet, 27 בינואר 2021
• אוסקר שינדלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• עופר אדרת, מימי ריינהרד, מזכירתו של שינדלר, נפטרה בגיל 107, באתר הארץ, 14 באפריל 2022
• איריס יוטבת -כולם היו בניו -מאמר מקיף על אוסקר שינדלר ממגזין "מוניטין 1983 ברשת בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד"
• אוסקר שינדלר (1908-1974), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37378441אוסקר שינדלר