חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 9 באוגוסט 1950 |
| תאריך חקיקה עברי | כ"ו באב תש"י |
| גוף מחוקק | הכנסת הראשונה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 57, עמ' 281 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| מספר תיקונים | 1 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 הוא חוק ישראלי המתייחס לפשעים שבוצעו בתקופת השואה, שחוקקה הכנסת הראשונה ב-1950. עיקר מלאכתן של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט בישראל בהקשר לחוק נסבה על "עוזריהם" של הנאצים (כלומר, משתפי פעולה) מבין היהודים שעלו לישראל לאחר המלחמה – ורובה נעשתה בשנות ה-50: במהלך עשור זה הועמדו לדין בהתאם לחוק עשרות יהודים ישראלים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (בעיקר יהודים שנחשדו ששימשו בתפקיד "קאפו"). המשפט המפורסם והמשפיע ביותר שנערך מתוקף חוק זה היה משפט אייכמן (1961).
מהות החוק
החוק קובע תחולה פלילית רטרואקטיבית על פשעים שבוצעו בתקופת השואה, וכולל עבירות ייחודיות לפשעי הנאצים ועוזריהם, ובהן פשעים נגד האנושות; מסירת בני אדם לידי הנאצים; סחיטה מאדם מוסתר ומבוקש על ידי הנאצים, או מן האדם המסתיר אותו; חברות ב"ארגון עוין" (כלומר בארגונים נאציים וארגונים משתפי פעולה). החוק משתמש בעיקרון סמכות השיפוט האוניברסלית. עיקרון זה מאפשר למדינות לתבוע סמכות שיפוטית פלילית כלפי נאשם בפשעים נגד האנושות, ללא קשר למקום בו בוצע הפשע לכאורה, וללא קשר לאזרחותו של הנאשם, למדינת מגוריו או לכל קשר אחר עם הגורם התובע. שכן מעשי הנאצים ועוזריהם לא בצעו במדינת ישראל, ואף לפני שמדינת ישראל נוסדה[1].
החוק מאפשר העמדתו לדין של אדם שהיה מעורב בפשעי הנאציזם בפני בית משפט ישראלי על העבירות שביצע, על אף שהעבירות בוצעו שלא על אדמת מדינת ישראל וגם לא בוצעו כלפי אזרחי ישראל. המורשע בעבירות אלו (שאינן כוללות רק רצח, אלא גם עבירות פליליות אחרות כמו גנבה), דינו "אותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל" (סעיף 2 לחוק).
החוק מתייחס גם לשחרור מן האחריות הפלילית או להפחתה ממנה, כאשר העבירות נעשו על מנת להימנע מסכנת מוות או למנוע מצב חמור יותר. על עבירות לפי חוק זה לא חלה התיישנות.
העמדות לדין ופסקי דין
ברקע לחוק, בין היתר, לחץ שהפעילו ניצולי השואה לבוא בדין עם פעילותם של יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים, ולאחר המלחמה עלו לישראל (למשל, אלה ששירתו את הנאצים כקאפו, או אחראי בלוק במחנה ריכוז והתאכזרו לכפופים להם). מספר משתפי פעולה יהודים כאלה הועמדו לדין (ההיסטוריונית חנה יבלונקה מעריכה את מספרם בארבעים), עם פסקי דין שנעו בין זיכוי לבין עונש מוות[2].
במקרה של יחזקאל אינגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה גרוס-רוזן נגזר עונש מוות, אך זה הוחלף בעונש מאסר של שנתיים, ואינגסטר מת זמן קצר לאחר שחרורו. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.
ב-1961 הועמד לדין, הורשע והוצא להורג אדולף אייכמן מתוקף חוק זה. ב-1988 הורשע איוון דמיאניוק ונידון למוות על פי חוק זה, אך בערעור בפני בית המשפט העליון בוטלה ההרשעה מחמת הספק.
קישורים חיצוניים
חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- יובל לביא, 1950 - החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950: מבט על ה'עוזרים', "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 3 באפריל 2019
- יחיעם ויץ, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם ויחסה של החברה הישראלית בשנות החמישים לשואה ולניצוליה, קתדרה 82, תשנ"ז, עמ' 153–164
- חנה יבלונקה, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם: היבט נוסף לשאלת הישראלים, הניצולים והשואה, קתדרה 82, תשנ"ז, עמ' 135–152
- ינון רויכמן, להיות שם, באתר ynet, 21 בדצמבר 2006
עופר אדרת, לפגוש את המפקדת מבירקנאו בקונדיטוריה בתל אביב, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2015- גליה גלזנר-חלד ודן בר-און, אליעזר גרינבוים, הבניית סיפורו של קאפו במסגרת זיכרון השואה הקולקטיבי בישראל אוניברסיטת בן-גוריון
- יעל נובוגרוצקי, "ובערת הרע מקרבך" - החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, זיקה, אתר יד ושם
- משפטי הקאפו: בעלי תפקידים יהודיים בשואה ובמשפט – מתוך 'עושים זיכרון': הפודקאסט של יד ושם.
- משפטי הקאפו חלק ב: המקרה של מדינת ישראל נגד ריה האנס – מתוך 'עושים זיכרון': הפודקאסט של יד ושם.
הערות שוליים
- ^ רות לפידות, דורון וייץ, סמכות השיפוט האוניברסלית בישראל, המשפט, ט, 2004, עמודים 95 - 105
- ^ חנה יבלונקה, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם: היבט נוסף לשאלת הישראלים, הניצולים והשואה, קתדרה, 82, תשנ"ז, עמ' 135-152.
36281458חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם