השמיים שבתוכי
השמיים שבתוכי הוא מהדורה חדשה ומורחבת של יומנה האישי של אתי הילסום, אישה צעירה וליברלית, יהודייה הולנדית, שחיה באמסטרדם בתקופת שואת יהודי הולנד ונספתה במחנה אושוויץ.
רקע
היומן הוא למעשה מספר מחברות בכתב יד צפוף, שנכתבו בשנים 1941–1943, שנערכו לכדי כרך אחד וראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ומאוחר יותר גם בעברית, בשם "חיים כרותים" (הולנדית: Het Verstoorde Leven). במהדורה השנייה שונה שמו של הספר מ"חיים כרותים" ל"השמיים שבתוכי". שינוי זה מבטא, בין היתר, את העובדה שלמרות (ואולי בגלל) השואה שהתחוללה סביבה, התעצמה רוחה של הילסום והתפתחה.
היומן, שנכתב לא הרחק ממקום מחבואה של אנה פרנק, נכתב על רקע שנות הכיבוש הנאצי בהולנד. אולם בשונה מיומנה של פרנק, מדובר ביומן של אישה בוגרת, עצמאית ושוחרת ידע בשנות העשרים לחייה, שכבר הספיקה לסיים תואר שני בלימודי משפטים והמשיכה ללמוד פסיכולוגיה ולשונות סלאביות.
ביומן מתארת אתי הילסום את משפחתה, את חייה, את הזוגיות שלה ואת התפתחותה הרוחנית, ועושה זאת בגילוי לב וללא כחל ושרק. היומנים נשמרו כארבעים שנה מוסתרים מעין רואה, וכאשר נחשפו פורסמו תחילה בהולנדית (על ידי בית ההוצאה האן), ולאחר מכן בלמעלה מעשר לשונות נוספות.
הסופר אהרן אפלפלד כותב בהקדמה לספר, כי יומן זה הוא אחת התעודות המפעימות שראו אור בשנים האחרונות:
הפנקסים האישיים המתפרסמים מאז תום מלחמת העולם השנייה חילצו את השואה מן המספרים המחרידים ומן ההכללה ההיסטורית, והעמידו אותה על נפש היחיד. [...] [חיי הנפש נפרשים] בפירוט חושף ומדויק... [אתי הילסום מחליטה] ללמוד את החיים ולדעת אותם עד תום, כדי שבבוא היום תהיה סופרת. [...] התעודה שהשאירה לנו אתי הילסום היא יותר מווידוי. בסיסה הוא אמנם האני, אני שנתערטל מהרבה לבושים, אך ראשה שואף אל השמים. זוהי התפתחות אִטית וכמוסה [...] אהבת אנשים ולמעלה ממנה - אהבת האלקים. [...] אין אלה כיסופים לדת מוסדית. זהו מעין פונדמנטאליזם דתי, שצמח ובקע מתוך מצוקת נפש והיה לסער של אמונה. [...] ומבחינה זו יש בה האש האצורה של המאמינים החילונים, כמו יאנוש קורצ'אק, אשר, על סִפה של התהום, עלו ונתעלו למעלת קדושים.
— אהרן אפלפלד, השמיים שבתוכי: הקדמה
הספר יצא בהוצאת כתר בשנת 2002.
ציטוט מתוך הספר
יום ששי, 7 וחצי בערב. אחר הצהריים עיינו גלסנר ואני בציורים יפניים. ופתאום ידעתי: כך אני רוצה לכתוב. לתת מרחב למילים. אני שונאת ריבוי מילים. הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את השתיקה, כמו בציור היפני, שמצויר בו ענף פורח בפינה התחתונה. כמה משיכות מכחול מעודנות - אבל דיוק בקטן שבפרטים - ומסביבן החלל הרחב, לא חלל ריק אלא חלל מלא השראה.
— עמ' 77
רקע היסטורי
הספר "השמיים שבתוכי" מתרחש בתקופה שבה הנאצים כבשו את אמסטרדם אשר בהולנד בשנות השואה 1941-1943. במהלך הספר, אתי הילסום, גיבורת הספר, אישה צעירה בת 27 שחיה באמסטרדם ורושמת יומן אישי במשך שנתיים עד מותה במחנה ריכוז באושוויץ, ובו היא מתארת את חייה האישיים, הזוגיות שלה, תחושותיה בתור אישה יהודייה על רקע השואה[1]. היא מתארת ביומנה את תקופת מלחמת העולם השנייה בהולנד אשר הייתה נתונה תחת הכיבוש הנאצי, לאחר שנכבשה בידי גרמניה במאי 1940.
פלישת הנאצים להולנד הובילה לגל חרדה בקרב יהודי הולנד כאשר יהודים רבים ניסו לברוח לבריטניה או דרומה, עשרות התאבדו משום שחששו שתהיה רדיפת יהודים. דבר זה אומת כבר בקיץ 1940 שאז החלו לצאת הגזירות באופן הדרגתי - מהקל אל הכבד. היהודים חשו כי הגזירות הן כאלה שניתן לעמוד בהן, והמשיכו לקוות שלא יוטלו עליהם גזרות נוספות בעתיד[2].
אך בשנת 1941, הנאצים הוציאו גזרות חדשות וקשות יותר על יהודים, ביניהם: איסור על כניסת יהודים למוסדות ציבור, פארקים, מקומות רחצה, מרוצי סוסים, בתי מלון, בתי קפה, מועדוני ספורט, תיאטרונות, גנים ציבוריים, ריקודים ועוד…[3] גם במרץ 1942, הנאצים הטילו גזרות נוספות ואסרו על היהודים לצאת ולטייל מחוץ לעיר ובכל מקום החלו להופיע שלטים של איסור כניסת יהודים. כשגיבורת הספר הולכת ברחובות הולנד, היא שמה לב לכל הגזרות הנוספות שהוטלו על היהודים ואף רואה מעשי רצח.
במאי 1942, היהודים חויבו לענוד את הטלאי הצהוב, טלאי שנשא את הכיתוב "JOOD" שמשמעותו "יהודי" בהולנדית. בחודש לאחר מכן, החלו שמועות על גזרות חדשות ליהודים ההולכות להיכנס לתוקף בקרוב, הכוללות: איסור לקנות אצל ירקן, מסירת האופניים שלהם, איסור לנסוע בחשמלית וחיוב לשהות בביתם כל ערב, משעה שמונה ועד לשעה שש למחרת בבוקר[4].
אתי הילסום ציינה כי ישנו רעב שהולך וגובר עקב מחסור כבד במזון[5]. לקראת קיץ 1941,לפי עדותה של אתי, החלה הרעה נוספת במצבם של היהודים - מעצרים, מעשי טרור, שליחה למחנות ריכוז, והיעלמות שרירותית של קרובי משפחה כאשר ברקע רצות שמועות על שליחת כל היהודים למחנות ריכוז בפולין[6].
לאחר שנה, ביוני 1942, הגיעו אליהם ידיעות שכל יהודי הולנד יישלחו לפולין, ותחנת השידור האנגלית הודיעה שמאז אפריל בשנה שעברה נספו כ-700,000 יהודים בגרמניה ובארצות שכבשו הגרמנים[7].
ב-7 ביולי 1942, יצאה מודעה כי רכבת תצא שבוע לאחר מכן ב-1 וחצי בלילה והנסיעה בחינם, כאשר אסור לקחת חיות מחמד (אחד מחוקי נירנברג אסר החזקת כלבים וחיות מחמד בידי היהודים), ויש לקחת נעלי עבודה, שני זוגות גרביים וכף, טבעת נישואין אך לא חפצי זהב, כסף ופלטינה. המשלוחים ההמוניים למחנות החלו מיום 15.7.1942 ועד ליום 13.9.1942 - יום אחרי יום, כאשר כל משלוח כלל מאות עד אלפי אנשים. ב-29 ביולי 1942, המשלוחים מאמסטרדם הופסקו, והחלו יום למחרת (30 ביולי) ברוטרדם[8].
אתי הפסיקה לכתוב ביומנה בתקופה שבין 29 ביולי ל-15 בספטמבר 1942. במהלך תקופה זו, אתי החליטה להצטרף מרצונה האישי אל היהודים שנתפסו ונשלחו למחנה וסטרבורק, משום שהיא לא רצתה להתחמק מגורלם של היהודים[9]. אתי שהתה במחנה מאוגוסט 1942 ועד לספטמבר 1943, שם עבדה בבית החולים. היא נשלחה לאושוויץ בספטמבר, ונרצחה בתאריך 3.11.1943[10] יחד עם 2,044 יהודים שנרצחו באותו יום באושוויץ[11].
לקריאה נוספת
- אתי הילסום, השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום 1941-1943, תרגמה מהולנדית שולמית במברגר, ירושלים: כתר, 2002.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אתי הילסום |
הערות שוליים
- ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, 2002, עמ' 164,168
- ^ גדעון רפאל בן-מיכאל [עורך], יהדות הולנד בשואה המכון ללימודי השואה ע"ש ח.אייבשיץ-חיפה
- ^ ישראל גוטמן, הולנד והקהילה היהודית שבה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, 1947 - 1933., 1990
- ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, 2002, עמ' 79
- ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, 2002, עמ' 80
- ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, 2002, עמ' 24
- ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, 2002, עמ' 124
- ^ רוטרדם, באתר מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה
- ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, 2002, עמ' 168
- ^ מאמר שנכתב על ידי מוסד יד ושם, אתי הילסום, באתר יד ושם
- ^ ישראל גוטמן, הולנד והקהילה היהודית שבה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, 1947 - 1933., באתר מט"ח
