ריגה

ריגה
Rīga
מדינה / טריטוריה	לטביה
ראש העיר	נילס אושקובס
שטח	307.17 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	605,273 (1 בינואר 2024)
‑ במטרופולין	1,089,000 (2012)
‑ צפיפות	2,276 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	56°58′N 24°08′E / 56.967°N 24.133°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.riga.lv/LV/Channels/
אתר מורשת עולמית
	המרכז ההיסטורי של ריגה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 1, 2
	(למפת לטביה רגילה) דאוגבפילס ילגבה יורמלה לייפאיה אלוקסנה ונטספילס יקבפילס רזקנה ולמירה בלארוס רוסיה אסטוניה ליטא הים הבלטי ריגה

ערך זה עוסק בבירת לטביה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ריגה (פירושונים).

ריגה (לטבית: Rīga (מידע • עזרה); אסטונית Riia; ליטאית Ryga) היא עיר הבירה של לטביה. ריגה ממוקמת לחוף הים הבלטי, בפתח נהר דאוגבה (נקרא גם "דווינה המערבית") והיא העיר הגדולה ביותר במדינות הבלטיות. בעיר מתגוררים 641,000 תושבים (2015), ושטחה 307 קמ"ר. בשנת 1990 בעיר התגוררו 909,135 תושבים, ומאז מספר המתגוררים בה הולך ופוחת.

העיר העתיקה של ריגה הוכרזה אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. בריגה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של מבנים הבנויים בסגנון אר נובו באירופה.

כלכלה ומסחר

ב-1 במאי 2004 הפכה לטביה לחלק מהאיחוד האירופי, מה שהאיץ את הפיתוח הכלכלי של העיר. בריגה מיוצרים למעלה ממחצית התוצר הלאומי של לטביה. בעיר מיוצרים מוצרי קוסמטיקה ומזון. כן קיימת בעיר תעשיית דפוס מפותחת.

כמו כן בעיר ריגה ממוקם הבנק המרכזי של לטביה.

השכלה

בעיר ממוקמת אוניברסיטת לטביה, האוניברסיטה הטכנית של ריגה (הוקמה בשנת 1862), אוניברסיטת סטראדינס (אנ') (מקצועות הרפואה) ובית הספר לכלכלה של סטוקהולם (אנ') ועוד.

אתרים בעיר

בעיר ממוקמים הפרלמנט הלטבי, הסאימה, מספר כנסיות עתיקות (ובהן כנסיית סיינט פטר והקתדרלה של ריגה).
טירת ריגה בה מתגורר נשיא לטביה. בנייתה הושלמה ב-1515, שוכנת על גדת הדווינה.
הקתדרלה של ריגה היא הכנסייה הגדולה בארצות הבלטיות. היא נבנתה במהלך המאה ה-13 ועברה שינויים משמעותיים מאז. בתוכה נמצא אורגן שנבנה בשנת 1844. בעיר מבצר ובו מוזיאון להיסטוריה לטבית ומוזיאון לאומנות.
כנסיית פיטר ה"קדוש" - כוללת מגדל בגובה של 123 מטר.
בעיר מבנים הבנויים בסגנון אר נובו - במיוחד ברחובות אלברטה ואליזבטס (Alberta‏, Elizabetes), שחלק גדול מהם תוכנן ונבנה על ידי האדריכל מיכאל אייזנשטיין. שוכן בה גם מרכז הקניות Domina, הגדול בארצות הבלטיות.
בריגה נמצא השוק הגדול ביותר בארצות הבלטיות. בחלקו הגדול הוא מקורה בתוך חמישה מבנים גדולים ששימשו לאחסון צפלינים (ספינות אוויר).
אנדרטת החירות, נחנכה ב-1935. מתנשאת לגובה 42 מטר ובראשה אישה המניפה שלושה כוכבים מוזהבים בעלי חמישה קצוות המסמלים את שלושת המחוזות של לטביה.
פסל המוזיקאים מברמן, לפי אגדה של האחים גרים. ניתן במתנה על ידי עיריית ברמן. לפי אמונה מקומית, משאלה שהובעה בזמן שפשוף חוטם החיות תתגשם.
פסל כריסטופר - בגדת הדאוגבה. לפי האגדה אדם בשם כריסטופר הציל תינוק שטבע בנהר דאוגבה. כאשר התעורר בבוקר מצא תיבה מלאה במטבעות זהב בהם השתמשו לבניית העיר ריגה. הבית הראשון נבנה במקום שעמד הצריף שלו.
בית הגילדות של שחורי הראש, ולידם בית גילדה נוסף ועליו חתול המפנה את אחוריו לבית הגילדות היות שבעליו לא התקבל כחבר בהן.
מוזיאון כיבוש לטביה 1940-1991. הלטבים מחשיבים את השלטון הקומוניסטי כהמשך הכיבוש הגרמני. במוזיאון - אגף לשואת יהודי ריגה.
מוזיאון גטו ריגה - נמצא בשטח של הגטו היהודי לשעבר. שחזור בית עץ מהגטו ואתר זיכרון לגטו ריגה ולשואת יהודי לטביה.
האופרה הלאומית של לטביה - להקת האופרה כוללת את הבלט הלאומי, המקהלה הלאומית והתזמורת הלאומית של לטביה.
התיאטרון הרוסי מיכאיל צ'כוב - המוזכר באופן קולקטיבי בשם התיאטרון הרוסי, תיאטרון בשפה הרוסית בריגה.
בניין הספרייה הלאומית של לטביה החדש שהושלם ב-2013.

תחבורה

ריגה היא עיר נמל ומרכז תחבורה ראשי - מקום מפגש של מסילות ברזל רבות. בקרבת העיר נמצא נמל התעופה הבינלאומי ריגה, שהוא הגדול בשדות התעופה של המדינות הבלטיות.

מעבורת מקשרת בין ריגה לסטוקהולם, קיל ולובק.

בשנת 2008 החל לפעול שלב ראשון של גשר נוסף מעל הנהר לצורך הקטנת פקקי התנועה במרכז העיר. הבנייה של הגשר כולל הסדרת כניסות ויציאות צפויה להסתיים בשנת 2012.

תחבורה עירונית בעיר החלה לפעול כבר בשנת 1882. בשנת 1901 החלה לפעול חשמלית. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו לפעול בעיר טרולבוסים. חלק משמעותי של הצי מבוסס על יחידות תוצרת צ'כיה לרבות סקודה 15Tr.

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 היו תוכניות לתחילת הקמת רכבת תחתית, אך הם נגנזו ולא יצאו לפועל.

דמוגרפיה

שנה	אוכלוסייה
1767	19,500
1800	29,500
1840	60,000
1867	102,600
1881	169,300
1897	282,200
1913	517,500
1920	¹185,100
1930	377,900
1940	353,800

שנה	אוכלוסייה
1941	335,200
1945	²228,200
1950	482,300
1955	566,900
1959	580,400
1965	665,200
1970	731,800
1975	795,600
1979	835,500
1987	900,300

שנה	אוכלוסייה
1990	909,135
1995	824,988
2000	764,329
2005	731,762
2010	709,145
2015	641,000

בריגה מתגוררים כ-700,000 תושבים מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר מבין כל הערים שנמצאות במדינות הבלטיות. מאז שנת 1990 חלה ירידה תלולה במספר התושבים בעיר בעיקר בגלל הגירה שלילית ושיעור ילודה נמוך. הערכות מסוימות קובעות כי עד שנת 2050 תרד אוכלוסיית העיר בכ-50%.

נכון לשנת 2008 בעיר יש שתי קבוצות אתניות עיקריות: לטבים המהווים 45.9% מכלל אוכלוסיית העיר ורוסים המהווים אחוז יחסית דומה של כ-36%. בנוסף אוכלוסיית העיר כוללת קבוצות אתניות רבות נוספות כגון: 4.3% בלארוסים, 3.9% אוקראינים, 2% פולנים ועוד מיעוטים נוספים. אחוז הלטבים בקרב האוכלוסייה בעיר גדל בהתמדה ובשנת 2006 הם לראשונה עברו את האוכלוסייה הרוסית.

היסטוריה

ריגה שוכנת במקום שבו עמד כפר של שבט הליווים, שדיברו בשפה דומה לפינית ולאסטונית. הכפר שכן על מפגש הנהרות דאוגבה ורידזנה - נהר שנקרא בעבר "נהר ריגה", ועל שמו קרויה העיר.

ריגה המודרנית נוסדה על ידי סוחרים גרמניים שהגיעו לאזור במחצית השנייה של המאה ה-12, והקימו במקום נקודת מסחר בשנת 1158. בשנת 1190 נבנה בעיר מנזר על ידי הנזיר האוגוסטיני מינהארד.

בשנת 1201 נחת אלברט מבוקסהובדן, בישוף ליבוניה, בחופה של העיר עם 23 ספינות ו-1,500 אבירים צלבנים והפך את ריגה למקום מושב הבישופות. אלברט הקים בעיר את מסדר האחים הליבוניים של החרב, וניצח את מלך הליבים קאופו.

ריגה שימשה מרכז למסחר בין הסוחרים הגרמניים, השבטים הבלטיים ורוסיה. בשנת 1282 הפכה ריגה לחברה בברית ערי הנזה.

בשנת 1522, בעקבות השפעת הרפורמציה, בוטל מוסד הבישופות בעיר, וריגה הפכה לעיר חופשית. בשנת 1561 הפכה ריגה לחלק מחבר העמים הפולני - ליטאי.

בשנת 1621 נכבשה העיר על ידי גוסטבוס אדולפוס מלך שוודיה, ושוודיה שלטה בעיר עד 1710. בעקבות המלחמה הצפונית הגדולה, כבש את העיר הצאר הרוסי פטר הגדול. בעקבות הסכם ניסטאד הפכה ריגה לחלק מהאימפריה הרוסית, ונותרה חלק ממנה עד תום מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1913 מנתה אוכלוסיית ריגה 517,500 תושבים, והייתה מורכבת מ-7% יהודים, 13% גרמנים בלטיים, 20% רוסים, ו-40% לטבים. ברוב תקופת השלטון הרוסי על ריגה הייתה השפה הרשמית של העיר גרמנית. רק בשנת 1891 שונתה השפה הרשמית לרוסית.

במלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הגרמני את ריגה בשנת 1917. בשנת 1918, במסגרת חוזה ברסט-ליטובסק, ניתנו המדינות הבלטיות לגרמניה. במסגרת הסכם שביתת הנשק מ-11 בנובמבר 1918, שסיים את המלחמה, ויתרה גרמניה על שטחים אלה, לטביה זכתה בעצמאות, וריגה הפכה לבירת המדינה. באותה עת כונתה ריגה "פריז של המזרח".

הסכם ריגה נחתם בעיר ב-18 במרץ 1921 וסיים את המלחמה הפולנית-סובייטית. ההסכם שנחתם בסופו של דבר, העניק לפולין שטחים נרחבים, אם כי מצומצמים בהיקפם יחסית לשטחים בהם החזיק הצבא הפולני עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש. ההסכם חילק את אוקראינה ובלארוס בין הרוסים והפולנים. חלומו של יוזף פילסודסקי להחייאת האיחוד הפולני-ליטאי רב העוצמה, ויצירת קונפדרציה סלאבית, לא התממש.

ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, השתלט הצבא האדום על העיר, ובשנת 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים. 30 אלף מיהודי העיר נרצחו, בעיקר באמצעות מכונות ירייה. להשמדה סייעו בהתלהבות לטבים בהנהגתו של הרברטס צוקורס. ריגה נשארה בשליטה גרמנית עד שחרורה בידי הצבא האדום ב-13 באוקטובר 1944.

לאחר הפרסטרויקה בהנהגתו של מיכאיל גורבצ'וב, זכתה לטביה שוב בעצמאות בפועל ב-21 באוגוסט 1991 (עצמאות רשמית ב-6 בספטמבר 1991), והעיר שבה להיות בירתה של לטביה.

יהודים

ערך מורחב – קהילת יהודי ריגה

יהודים החלו להתגורר באזור במאה ה-16. בשנת 1897 היוו כ-6% מכלל תושבי העיר, וקיימו חיי קהילה מגוונים, ובעיר פעלו בתי הכנסת ו"חדרים" מסורתיים, וכן ארגוני משכילים, בתי ספר וגימנסיה יהודית. בשנת 1923, בעקבות הרצאות של זאב ז'בוטינסקי בעיר, הוקמה תנועת בית"ר.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה ריגה בתחילה בידי ברית המועצות ולאחריה בידי הנאצים. אלו ריכזו את יהודי העיר בגטו ריגה. ב-4 ביולי 1941 הוצת בידי הנאצים בית הכנסת קורל על מתפלליו. כמו כן, שרפו הנאצים את אולם האבל בבית הקברות היהודי החדש, יחד עם בני הערובה הכלואים בו. בספטמבר 1941 קיבלה ההנהגה הנאצית החלטה לגרש את יהודי גרמניה לשטחים שנכבשו בברית המועצות. ב-2 באוקטובר 1941 החליטו הימלר והיידריך כי אלו יגורשו לריגה, לטלין ולמינסק. על מנת להכין את גטו ריגה לבואם של יהודי גרמניה, נרצחו ביער רומבולה בנובמבר 1941 בין 25,000 ל-28,000 יהודים מתושביו, ו-4,000 גברים כשירים לעבודה נותרו בחיים.

יהודי הרייך שנשלחו לריגה בנו שני מחנות ריכוז בסמוך לעיר, האחד יונגפרנהוף והשני סלספילס. בגטו עצמו (שהופרד מהגטו ה"קטן" בו שכנו שרידי יהדות ריגה שלא הושמדו), שהו בכל עת לא יותר מ-10,000 יהודים, כאשר מספר זה נשמר על ידי מבצעי השמדה, ושילוח למחנות הריכוז שנבנו מחוץ לעיר. סך הכול גורשו לריגה בשנת 1942 19,000 מיהודי גרמניה. בגטו ה"קטן", בו נותרו הגברים הכשירים לעבודה מיהדות ריגה, פעלה מחתרת פעילה שעמדה בקשר עם פרטיזנים מהיערות הסמוכים, עד גילויה וחיסולה ביוני 1943. עד אוגוסט 1943 חוסלו גטאות ריגה ומרבית תושביהם נרצחו. ההערכה היא כי רק בין 600 ל-800 מהמגורשים לריגה שרדו את השואה.

בין ילידי העיר היהודים ניתן לציין את אהרון נימצוביץ', משה ברייטברד, ישעיה ברלין, ירמיהו ברנובר, נחום היימן, מיכאל טל, ישעיהו ליבוביץ, נחמה ליבוביץ, תנחום כהן מינץ, מישה מייסקי, יוסף מנדלביץ', אליהו ריפס וג'ודית שקלאר. ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב התגורר בריגה ושם נרצח בשנת 1941 על ידי הנאצים.