ג'ורג'ה מנדל-מנטלו
 | |
| ג'ורג'ה מנדל-מנטלו |
ג'ורג'ה מנדל-מנטלו או ג'ורג'ו מאנדל-מנטלו (ברומנית: George Mandel-Mantello או באיטלקית: Giorgio Mandel-Mantello, שמו בלידה: גיירג' מאנדל, בהונגרית: György Mandl, 11 בדצמבר 1901 סאס-לקנצה או לכניץ [בימינו -לקינצה], מחוז ביסטריצה-נסאוד, רומניה - 25 באפריל 1992 רומא) היה איש עסקים, בנקאי, נדבן ודיפלומט יהודי-רומני, יליד טרנסילבניה, מאוחר יותר איטלקי, ששימש בימי מלחמת העולם השנייה והשואה כקונסול כבוד של אל סלוודור בשלוש ארצות במזרח אירופה ואחר כך כ"מזכיר ראשון" בקונסוליה של אל סלוודור בז'נבה בשנים 1942–1945. הוא נודע במאמציו הרבים, לצד הקונסול הכללי קסטיינוס להציל יהודים מהשמדה. בעזרת תעודות אזרחות סלוודוריות הם הצילו אלפי יהודים. בנוסף באמצע שנת 1944 הפיץ מנדל-מנטלו בפומבי דיווחים על גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ מתוך רצון להרעיש עולמות בנוגע לגורלם.
קורות חיים
שנותיו המוקדמות
מנדל-מנטלו נולד בשם ג'יירג' מאנדל להורים יהודים אורתודוקסים - ברוך יהודה מאנדל ואידה יינטה לבית שפיץ, בכפר לקנצה או סאס-לקנצה (בגרמנית - ליכניץ, ברומנית לקינצה) בטרנסילבניה, באזור ביסטריצה, בימינו מחוז ביסטריצה-נסאוד המאוכלס באוכלוסייה רומנית, הונגרית וגרמנית "סקסונית".אביו היה בעל טחנת קמח והמשפחה הייתה מבוססת. לגיירג' היו שלוש אחיות ושני אחים. אחד מאחיו, יוז'ף, היה מעורב לימים בפעילות ההצלה של מנדל. [1] מנדל למד בבית הספר הגבוה למסחר בבודפשט והחל משנת 1921 עבד באחד הבנקים של וינה.
בין מלחמות העולם
בעוד הוריו גרו רוב השנים בעיר ביסטריצה, אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה בשנת 1918 חי ג'ורג'ה מנדל תחילה בעיר קלוז' ובווינה ואחר כך בבוקרשט, שם היה בעלים של בית חרושת לטקסטיל וניהל את אחד הבנקים הרומנים.[2] באותם הימים הפך מנדל לאוהד של הציונות ואף ביקר בארץ ישראל.[3] השתתף גם בעסקה של אספקת נשק מרומניה לאל סלוודור שבאמריקה המרכזית. בשנים 1938–1939 נכח מנדל בכניסתם של הנאצים לווינה ולפראג והתחיל להיות מוטרד מהיחס האכזרי של גרמניה הנאצית כלפי היהודים. עדיין לא הבין טוב את קיצוניות התוכניות של הנאצים וסבר שיש מקום להקים חברות פיננסיות שבהן יוכלו היהודים להפקיד כספיהם עד עבור זעם מתוך אמון שהם יוחזרו להם בעתיד. גם כן חשב שחברות כאלה תוכלנה לסייע ליהודים במצוקה בעת הרדיפות. בסופו של דבר תוכניותיו בסוגיה זו לא יכלו להתגשם.
בימי השואה
בשנת 1939 כהוקרה על הסיוע ביחסי המסחר של סלוודור, הוענק למנדל דרכון סלוודורי ותפקיד של קונסול כבוד של מדינה זו ברומניה, הונגריה ויוגוסלביה. בהזדמנות זו קיבל מנדל גם שם משפחה בעל צליל לטיני - מנטלו או מנטייו (Mantello) כדי להסוות את מוצאו היהודי. מנדל מנטלו לא ידע ספרדית ולא דרך מעולם על אדמת אל סלוודור. ב-1941 אחרי שבעקבות ארצות הברית, הכריזה סלוודור מלחמה עם מעצמות הציר, נסגרה הנציגות של סלוודור בבוקרשט ומנדל-מנטלו יצא את גבולות רומניה להונגריה. ב-1942 נאלץ לעזוב יחד עם אשתו ובנו גם את הונגריה ובדרכו לשווייץ נעצר על ידי הגסטפו בנמל פיומה. אחרי חודש מעצר בזאגרב הצליח להשתחרר ולהגיע בחזרה לבוקרשט מחופש לטייס משנה של מטוס צבאי קטן. מרומניה נסע ברכבת לשווייץ בעזרת תעודה מזויפת של קצין רומני.[4] הקונסול הכללי של סלוודור בז'נבה, הקולונל חוסה קסטיינוס קונטררס, אותו הכיר היכרות קודמת בבוקרשט[5] תוך כדי קשרי הסחר, העסיק אותו החל מאוגוסט 1942 בקונסוליה בתפקיד שהמציא בשבילו: "מזכיר ראשון של הקונסוליה".
התעודות הסלוודוריות
באותה תקופה דרכונים דרום-אמריקאיים היו סחורה מבוקשת מאוד בשוק השחור בשווייץ. הנאצים נגעו פחות ביהודים בעלי אזרחויות אלה מפני שבדרום ומרכז אמריקה הייתה קיימת פזורה גרמנית חשובה וחששו מתגובות תגמול של מדינות אלה כלפי הגרמנים. תעודות זהות ודרכונים ממדינות אלה, אפילו מזויפים, נמכרו בימים ההם בכסף רב, מפני שהיוו דרך הצלה כמעט יחידה מפני רדיפות קשות ושליחה למחנות ריכוז. לעומת זאת קסטיינוס ומנדל התחילו להנפיק ליהודים דרכונים בחינם, בלי ידיעת השלטונות הסלוודוריים. עם זאת הקונסול השיג את ברכתו של ד"ר גוסטבו גררו, משפטן מכובד מארצו שהתגורר בשווייץ, והמליץ שבמקום דרכונים תונפקנה תעודות אזרחות .[6] תחילה סופקו מסמכים כאלה בשווייץ. בהמשך, בעזרת שליחים דיפלומטיים, דואר ובדרכים אחרות סיפק מנדל תעודות שהגיעו ליהודים בהולנד, בצרפת ואף בפולין. הוא הוציא על חשבונו כ-100,000 פרנקים שווייצריים על המפעל הזה. נעזר בהנפקת התעודות על ידי עוזרו, מתייה מילר ועוד חמישה סטודנטים שווייצרים שעבדו בהתנדבות. .[7] תוך שנתיים חולקו מעל 10,000 מסמכים כאלה, חלקם עם חלקים ריקים לשם מילוי פרטים בדיעבד. לפי הערכות מסוימות, מפני שתעודות אלה התייחסו למשפחות, היו עשויות לסייע לכ-30,000-40,000 אנשים. המספר הרב של תעודות התחילו לעורר את חשדות הנאצים, אולם הקונסוליה בז'נבה הסבירה שלא הייתה טעות כי באירופה אכן חיים סלוודורים רבים. קסטיינוס שכנע את הממשלה השווייצרית להעניק חסות בהונגריה ליהודים בעלי התעודות הסלוודוריות וגם שר החוץ הסלוודורי בממשלה החדשה בסן סלוודור, חוליו אנריקה, פנה לשווייץ בעיניין זה.[8] לדעתו של מרדכי פלדיאל, היסטוריון של השואה המלמד בישיבה יוניברסיטי בניו יורק בפועל עזרו התעודות הסלוודוריות בוודאות למאות יהודים, לדברי קרל לוץ, הקונסול השווייצרי בבודפשט - לאלפים.
בשנת 1944, אחרי פלישת הצבא הנאצי להונגריה, התחיל מנדל-מנטלו להיות מעורב במאמצים למנוע את המשך הגירושים ההמוניים של היהודים מארץ זו, כולל מהשטחים שסופחו לה בשנת 1940 ובהם צפון טרנסילבניה שבה התגוררו הוריו. לבקשתו, הדיפלומט הרומני ד"ר פלורין מנוליו, נספח מסחרי של צירות רומניה בברן ושותף לשעבר בעסקים של אחיו, יוסף מנדל, ביקר באוסטריה ובהונגריה כשבידיו דרכונים בשביל הוריו של מנדל. לרוע מזלם, הדיפלומט עוכב בדרך והגיע אליהם מאוחר מדי, כמה ימים אחרי גירושם במאי 1944 אל מחנות המוות. מנוליו היה עד להתרוקנות האזור מיהודים.
"פרוטוקולים של אושוויץ"
מנוליו הצליח לקבל בבודפשט דוח"ות של המנהיג היהודי מיקלוש (משה) קראוס מ-19 ביוני 1944 והביא אותו למנדל בז'נבה. מקור אחד הדו"חות היה כנראה הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל שפרש ב-5 דפים גרסה מקוצרת של 33 הדפים של "פרוטוקולים של אושוויץ":הדו"ח של ורבה ווצלר והדו"ח רסין-מורדוביץ'. דו"חות אלו תיארו בפרוטרוט את פעילות מפעל המוות באושוויץ-בירקנאו. הדו"ח של קראוס נערך ב-6 עמודים בהונגרית, פירט את ריכוז היהודים בגטאות ואת גירושם עד 19 ביוני 1944 של כ-435,000 יהודים הונגרים, בכל עיר ועיר, לאושוויץ.[9]
מנדל הדפיס מאות עותקים של דו"חות אלה ושיגר אותם בכל רחבי שווייץ, אל פוליטיקאים, כמרים (ובראשם הפסטור פאול פוגט וקרל בארט), נציגים רשמיים של ארצות הברית ובריטניה. למחרת כל 180 העיתונים בשווייץ יצאו בקריאה למנוע את הטבח, האפיפיור פיוס השנים עשר קרא ב-25 ביוני 1944 לעוצר מיקלוש הורטי "לשים קץ לרדיפות על בסיס דת וגזע", הנשיא רוזוולט הורה להפציץ את בודפשט ב-2 ביולי 1944 כלחץ על השלטון ההונגרי.
באותה שנה, 1944, הקים מנטלו וניהל את הוועד השווייצרי לסיוע ליהודי הונגריה (Schweizerische Hilfskomitee für die Juden in Ungarn). בהיבטים שונים בנושאים הקשור להצלת היהודים בהונגריה הוא שיתף פעולה עם ראול ולנברג וקארל לוץ.[10]
אחרי מלחמת העולם השנייה
אחרי המלחמה עמד מנדל-מנטלו בפני תביעה משפטית של השלטונות השווייצריים - ובמיוחד של היינריך רותמונד, מפקד משטרת ההגירה, שהיה ידוע כאנטישמי. הליכים משפטיים נגדו בעילת "פשעים" שהיו כרוכים במאמציו להציל נפשות, הסתיימו לבסוף בזיכוי מכל סעיפי האישום. הוא החליט לעזוב את שווייץ והתיישב ברומא. לא חזר מעולם לבקר בשווייץ וביקר פעמים חוזרות בישראל. תאוריות קונספירציה של חוגים אנטישמיים ומכחישי שואה ייחסו לו קשרים עם ה-CIA ועם המוסד הישראלי ותוך כדי כך חלק ב"קשר יהודי" לרצוח את הנשיא קנדי בשנת 1963.
חיים פרטיים
החל משנת 1928 היה ג'ורג'ה מנדל נשוי לאירנה לבית ברגר, שנפטרה בשנות ה-1940. לזוג נולד בן אחד, אנריקו מנדל-מנטלי (יליד 1930) אחרי המלחמה הוא התחתן שנית. מנישואיו השניים נולדו לו עוד שני ילדים - בן (אנדראה) ובת (סוזנה).
הנצחה
- 2005 - בנו, אנריקו, תרם אוסף עותקים של תעודות סלוודוריות שהנפיק אביו למוזיאון השואה בוושינגטון.
- סרט התעודה Glass House (בית הזכוכית) מספר את מעשי מנדל-מנטלו וקסטיינו קונטררס, וכולל ראיונות עם ילדיהם.
ראו גם
לקריאה נוספת
David Kranzler Man Who Stopped the Trains to Auschwitz: George Mantello, El Salvador, and Switzerland's Finest Hour, Syracuse University Press 2000
- David Montgomery,“Unsung Savior,” The Washington Post, 15.07.2008
- John LampertiEl Salvador’s Holocaust Hero, personal website
- Mordecai Paldiel Diplomat Heroes of the Holocaust Ktav Publishing House, Inc.2007
קישורים חיצוניים
- how diplomat's paperwork saved באתר הקרן ראול ולנברג כתבה לפי סוכנות הידיעות AP ,28.2.2010
- באתר הקרן ראול ולנברגGeorge Mandel-Mantello (1901-1992) The man who disrupted the Auschwitz time table
- באתר יהודי רוסי Jewish.ru 2.03.2010, ארקדי לוקין - "דיפלומט סלוודורי הציל מאות יהודים"
- Margie Burns באתר הקרן ראול ולנברג Margie Burns El Salvador, a rescuing country
- באבל ברומנית4.6.2015 Eva Galambos Un diplomat român a ajutat la salvarea evreilor
סרטון על התעודות הסלוודוריות של מנדל מנטלי במוזיאון השואה בוושינגטון
הערות שוליים
27498806ג'ורג'ה מנדל-מנטלו